תגובות עד כה: 6 תגובות, ב- 5 דיונים. הוסף תגובה 5.  גם אם...     צביץ,  חיימבה,    26/05/05 18:16 גם אם בעוד מספר שנים (ויש כבר דיבור על זה) טכנולוגיית צילום הוידאו בזמן אמת תהיה כזו שתאפשר שיאת מצלמה זעירה שתתעד כל תנועה שלנו וכל דבר שבעצם נתמקד עליו, הרי שבסופו של יום נצטרך לערוך את זה, מה שיעוות את החווייה... מזכיר במשהו את ''עולם הסוף'' של אופיר טושה... הגב לתגובה זו 4.  איזה כיף של כתבה, תודה.  ל"ת      chip,    22/05/05 09:35 הגב לתגובה זו 3.  ממליץ על הסרט ''final cut'' (ע     spartacus,    21/05/05 20:03 (עריכה סופית) עם רובין וויליאמס...הוא יסדר לך כבר מה שאתה רוצה... הגב לתגובה זו 2.  נכון ויחד עם זאת     אילון,    21/05/05 19:25 הרי החוויה שתהיה לך בעוד X שנים כשתנסה לשחזר גם היא תהיה חוויה רגעית שתשתנה בכל פעם שתנסה לשחזר משהו מסויים, לא? אז נראה לי שעדיף משהו פאטאלי יותר :) הגב לתגובה זו 1.  החיים     ליאור,    21/05/05 16:00 החיים הם החוויה הריגעית, החוויה הבלתי ניתנת לפיענוח של אוסף התשדורות שנקלטות כל רגע ע''י החושים ביחד עם בליל הכימיקלים המופרשים במוח. והיא קוראת בכל חלקיק שניה והיא קוראת רק כאן ועכשיו. ולא קיימת הטכנולוגיה שיכולה לחקות חוויה של רגע כמו שבן אנוש מרגיש אותה. וההווה כבר לא קיים רגע אחד אחרי שהתרחש. הנתונים השתנו, התחושות השתנו. מה חוויתם בקריאת המילה הראשונה בכתבה, היא כבר לא זהה לזו שאתם חווים עכשיו. או עכשיו. כל נסיון לשמר רגע, לתעד חלקיק הוויה נידון לכשלון מראש. אם בבלוג, אם ביומן, אם בצילום וידאו או סטילז. אולי לפעמים המציאות החלופית הנוצרת בזמן חלום מסוגלת לעשות סוג כזה של שיחזור? טור מרתק ומגרה מחשבה. תודה. הגב לתגובה זו          איזה בול         קוראת,  ירושלים,    21/05/05 21:20 בדיוק על זה חשבתי היום ואפילו נסיתי לכתוב לעצמי על כמה לא חשוב לכתוב יומן ומחשבות שמתארות רגעים שחולפים. חייבם לשים איזה גבול ולאזן בין החיים והכתיבה על החיים, ונראה לי שאם זה הופך לעיסוק שמתפרנסים ממנו, הפרופורציות בהחלט עשויות להתעוות. אז יפה ששמת לב שלחיות ולכתוב על החיים זה שני דברים, אבל כנראה ששילוב ביניהם אפשרי אפילו אינך סופר. יצירה ספרותית היא כתיבה שמעניינת עוד אנשים חוץ ממי שכתב. וכתיבה לעצמך, כדי לבדוק בעוד עשר שנים מי ומה היית ואיך התקדמת, היא כתיבה שתועיל לך - או לא, זאת תדע רק כשתגיע אליה שוב. וגם אם לא תקרא זאת שוב לעולם, הכתיבה עזרה לך לסדר את המחשבות. בינתיים, אפשר להתחיל לחיות. הגב לתגובה זו