תגובות

עד כה: 14 תגובות, ב- 8 דיונים.

הוסף תגובה

8. שישים שניות על...
שימב, 17/06/04 02:22

7. נכנסתי במקרה...
דיוגנס, חיפה, 14/06/04 21:00

נעלבתי
סטודנט, דרום, 16/06/04 22:40

מילא שהיא היתה גיורת
גימפל תם, 15/06/04 12:40

6. הארת את עיננו. כוחך בלימוד
דוד, 14/06/04 20:06

5. גוזלן, איזה מחזור אתה בגוש ? ל"ת
גושניק לשבר, 14/06/04 19:40

4. התורה שבעל פה עברה שינויים
חוקר, מרכז, 14/06/04 11:00

3. אבי. א גרויסע יישר כויח.
יעקב, פתח תקוה, 14/06/04 10:36

2. יישר כח
דניאל, מרכז, 14/06/04 07:06

1. זה ההסבר המקובל
רישלקיש, יבנה, 13/06/04 19:56

ויכוחים בין אביי לרבא
מישהו, 15/06/04 23:20

על תורה שבעל פה- חומר עמוק
החוקר מתגובה 4, מרכז, 16/06/04 16:55

יפה ציטטת לדברי הרמב"ם בהקדמתו למשנ"ת, אבל הרמב"ם בהקדמה לפרה"ש כתב דבר שגרם לי לפקפק בכך שהתורה שבע"פ שבידינו היא זאת שניתנה לנו בסיני. וזה לשונו - לפי שכל דבר שנמסר לנו מפי השמועה (במסורת) לא יתכן שתפול בו מחלוקת, והסובר כן חושד בחכמי ישראל. (ע"כ הציטוט). כלומר שכל דבר שנזכר בדברי הרמב"ם שהוא מפי השמועה או הלכה למשה בסיני לא יתכן שתפול בו מחלוקת.
אם נמשיך לעיין בדוגמאות שהרמב"ם כותב שם בהקדמתו לפירוש המשנה, נראה שהרמב"ם מדגים זאת כגון רוחב סוכה 7 טפחים על 7 טפחים, או גובהה 10 טפחים, דברים אלה הרי הם מסיני, וזאת על פי מה שנאמר שיעורין חציצין ומחיצין הלכה למשה מסיני (סוכה ה:). והנה דוקא מצאנו מחלוקת בין בית שמאי לבית הלל בשיעור רוחב הסוכה, לב"ש רוחב 7 טפחים, ולב"ה רוחב 6 טפחים (סוכה ב,ז סוכה ז:)? התשובה התלמודית היא שהרמב"ם לא דייק ורק גובה 10 טפחים הוא הלכה למשה מסיני. אבל שוב תצוץ שאלת הגיון, איך יכול להיות שאלהים בסיני ביאר לנו מהו גובה הסוכה ולא ביאר לנו מהו רחבה עד שהי צריכים ב"ש וב"ה לחלוק בדבר? אלא המסקנא היא שלא היתה כאן שום מסורת בע"פ וכשהחלו חכמי הדורות לחקור ולפשפש במגילות התורה שהגיעו לידיהם התחילו לפרש אותם, ולעיתים פרצה מחלוקת בפירוש, אבל מסורת שהגיעה אליהם מסיני לא היתה.
עוד מדגים הרמב"ם בהקדמתו לפרהמ"ש דבר שהגיע אלינו מסיני ולא יתכן שתיפול בו מחלוקת, מה שנאמר בתורה עין תחת עין, ופירושו שישלם ממון ולא שיוציא את עינו ממש. והנה גם בדבר זה מצאנו מחלוקת בין חכמי ישראל ולר' אליעזר יוציא את עינו ממש, כפי ההבנה הפשוטה של העברית, (בבא קמא פד.).
מעבר לכל ההתדינות הנ"ל, גם ספר קהלת גרם לי תפנית חדה בהשקפתי על פרשנות המקרא, אני היגעתי לספר מתוך ההשקפה המקובלת שלימוד תורה הוא ערך עליון והוא נותן לאדם סיפוק עצום בכל החיים שלו, וזה מה שהכי חשוב בחיים. הספר כידוע מיוחס לשלמה המלך, קראתי אותו בלי שום דעה מוקדמת.
והנה גיליתי שהוא מתאונן מאוד על כל המעשים של האדם תחת השמש, הוא לא מצא תכלית לחיים עד שהדבר הביאו להתייאש לגמרי מהחיים, מאוד לא מובן כי לי אמרו שהתכלית בחיים היא ללמוד תורה ולקיים מצוות.
המחבר ממשיך בהשקפותיו הייחודיות עד שהוא אומר כל מה שאתה יכול לעשות בעולם הזה תעשה כי אין שום חשבון למעלה, תחיה ברוגע ושלוה כי זה תמצית כל החיים, ושוב השקפה זו גובלת בכפירה, וכי אין חשבון למעלה. והרי אפילו אביגיל אשת נבל הכרמלי מודעת למציאות נפש הצרורה בצרור החיים, כפי שהיא אמרה "והיתה נפש אדני צרורה בצרור החיים" (שמואל א כה,כט).
המסקנא מכל האמור, שתורה שבעל פה עברה שינויים מפליגים והתפתחה עם הזמן, אבל בתקופת המקרא היתה הפרשנות למקרא וההשקפות שרווחו בעם שונות ממה שמקובל בימינו.
הגב לתגובה זו

חוקר יקר
סטודנט, דרום, 16/06/04 22:53

סטודנט יקר
החוקר מתגובה 4, 17/06/04 09:44

מדהים לראות איך שעלית על הפסוק שהוא לכאורה בעייתי, אם תשים לב ספר קהלת המקורי נתון בתוך מסגרת לשונית אחידה, הוא פותח במילים א,ב "הבל הבלים אמר קהלת, הבל הבלים הכל הבל", ומסיים במילים יב,ח "הבל הבלים אמר הקוהלת, הכל הבל". פתח בהבל וסיים בהבל. מה שנכתב בסוף הספר (יב,ט עד סוף הספר) ויתר שהיה קהלת חכם ... הוא תוספת ברורה של העורכים שהכניסו את ספר קהלת לקאנוניזיציה המקראית, ראשית הם מדברים על קהלת בגוף נסתר (כל שאר הספר נכתב בגוף ראשון), שנית הם מליצים טוב על הספר הבעייתי ואומרים שקהלת לימד הרבה חכמה את העם וגם הספר הנ"ל זו מטרתו, מטרת הספר כפי איך שהם הבינו היא להראות את הבלי העולם, וגם הספר שלפנינו הולך על פי התורה של משה רבינו שניתנה בסיני, בנוסף מכיוון שמדובר בחותמי הקאנוניזיציה המקראית, הם מזהירים שלא להרבות עוד בספרים, מדוע כי כבר נחתם המקרא, ואז הם מוסיפים את השני פסוקים האחרונים שהעיקר היא יראת ה' כי הוא שופט. אבל אילו מחבר הספר היה חושב כמותם, הוא לא היה מיאש את ליבו על כל המעשים שנעשים בעולם הזה, כי העולם הזה לא הכל יש גם עולם הבא.
בנוסף אם כבר דיברנו, מתוך התנ"ך עצמו אפשר להוכיח את הקשר המאוד קלוש של העם עם התורה, העם בכללו הכיר רק את הפולחן הפשוט, וגם נכבדיו וחשוביו גילו לפתע את התורה, ושינו על פי התגליות שלהם את מעשיהם, אם גם הנכבדים פתאום גילו את המקרא, היכן הם אותם מעבירי תורה שבעל פה.
במלכים ב פרקים כב כג מתואר בהרחבה איך חלקיהו הכהן הגדול מצא את ספר דברים בבית ה' (שים לב הכהן הגדול מוצא- אין מסורת), בעקבות הספר המלך יאשיהו משמיד את העבו"ז מהארץ ומבצע ריכוז הפולחן שיעבדו רק במקדש בירושלים, ועושים פסח בירושלים, וכפסח הזה לא עשו מימי השופטים (מלכים ב כג,כג) היכן היא מסורת התורה שבעל פה, סה"כ מצאו עכשיו את מגילת ספר דברים אבל מסורת אין.
גם המלך חזקיהו שקדם את יאשיהו ב 3 מלכים עשה פסח בירושלים, כפי שמתואר בדברי הימים ב פרק ל, ושם בפסוק כו נאמר כי לא עשו כזאת בירושלים מימי שלמה. ראשית מחבר ספר דברי הימים סותר את דברי מחבר ספר מלכים, וספר מלכים המתאר את פסח יאשיהו ומעיד שלא עשו כזאת מימי השופטים, לא שמע על הפסח שעשה חזקיהו 3 מלכים לפניו. שנית גם בספר דברי הימים יש עדות על נתק של עשיית קרבן פסח מימי שלמה, שוב היכן היא המסורת.
אתה בודאי תטען שהכהנים בבית המקדש הם ששמרו על מגילות התורה והם שהעבירו את המסורת, קודם ראינו שגם חלקיהו הכהן הגדול מצא את ספר דברים בבית ה' וגם לו אין מסורת כלל על ספר דברים.
נמשיך לעיין בספר נחמיה ח,יד ונגלה שגם הם פתאום מצאו כתוב שצריך לשבת בסוכות בחודש השביעי וכך עשו, מצוות עשיית סוכה מופיעה רק פעם אחת בתורה ספר ויקרא סוף פרק כג, על פי האמור יוצא שגם נחמיה שהוא מנהיג העם פתאום גילה את מצוות סוכה ומתקופת יהושוע בן נון לא ישבו בני ישראל בסוכות (נחמיה ח,יז) שוב נתק במסורת, ומדובר במצוות עממית קלה ומהנה.
מכל האמור מוכח שמגילות התורה שנשתמרו בבית המקדש שביהודה, כלל לא היו מפורסמות בעם, ורק הכהנים עסקו בהם, אבל העם הכיר את הפולחן הפשוט. וגם מגילות התורה שהיו במקדש עדיין לא התגבשו ונחתמו עד תקופת עזרא ונחמיה.
הגב לתגובה זו