תגובות עד כה: 3 תגובות, ב- 3 דיונים. הוסף תגובה 3.  its the time of kabbalah     shay,  rishon,    11/08/04 22:47 ''ומצאתי כתוב מה שנגזר למעלה שלא יעסקו בחכמת האמת בגלוי היה לזמן קצוב, עד תשלום ה' אלפים ר''נ (1490), ומשם ואילך נקרא ''דרא בתראה'' (דור אחרון) והותרה הגזרה והרשות נתונה להתעסק בספר הזהר. ומשנת ה' אלפים וש' מאות ליצירה (1540) מן המובחר שיתעסקו ברבים, גדולים וקטנים. כדאיתא ברעיא מהימנא (ספר הזוהר פרשת נשא). מאחר שבזכות זה עתיד לבוא מלך משיח ולא בזכות אחר, אין ראוי להתרשל בעסק חכמת הקבלה.'' הדברים נכתבו על- ידי רבי אברהם אזולאי, גדול מקובלי מרוקו, בהקדמה לספרו ''אור החמה''. בספרו ''חסד לאברהם'' בולטים שני נושאים: הנושא הראשון: שינוי רוחני ניכר יתחיל להתחולל בשנת תש''ס, והקבלה תתפשט על פני ארבע כנפות הארץ. בעידן זה הזמן והחלל יתכווצו, וסודות הנצח יתחילו להיחשף לעיני העולם. השנה העברית תש''ס חופפת כידוע לשנת 2000 לספה''נ. הנושא השני: רבי אזולאי חושף ציווי היסטורי של חכמי העבר. הוא מדגיש כי משנת 1540 ואילך יש לפתוח את לימוד עיקרי חכמת הקבלה לכל אדם ללא הבדל דת, גזע, גיל ומין; רק באמצעות חכמת הקבלה נצליח להפסיק את המלחמות ואת אכזריות בני האדם ולהציל את העולם מהרס. מסופר על רבי אברהם אזולאי: כאשר הפחה של איסטנבול בא להתפלל במערת המכפלה, נפלה חרבו היקרה לתוך המערה כשעמד ליד פתחה. הוא ציווה על משרתיו להוציא את חרבו. ענו לו: ''אנחנו יודעים שמי שנכנס לשם לא יוצא, כל מי שירד לשם לא חזר''. החליט הפחה שיהודי ירד למערה. הפילו פור ונפל על ר' אברהם אזולאי לעשות זאת. לילה לפני ירידתו ישב ולמד קבלה כל הלילה. כשהאיר השחר ירד למערה, ראה אדם עומד מולו ושאל אותו מיהו. ''אליעזר עבד אברהם אני'', ענה, ואמר לו: ''המתן עד שאשאל רשות מאברהם יצחק ויעקב.'' האבות הסכימו ונתנו רשות להיכנס. כיוון שראה את המקום, לא רצה לחזור. אבל האבות אמרו לו שהוא אינו יכול עדיין להיכנס; עליו לצאת ולחזור למחרת. רבנו עלה מהמערה ופגש שם את חבריו שחרדו לשלומו. כל אותו הלילה היו יושבים חבריו לפניו, ודרש להם קבלה עד אור הבוקר. רבנו ירד למקווה, קרא ''קריאת שמע'' ויצאה נשמתו בטהרה. לפיכך, החל משנת 1540 בוטל האיסור על לימוד הקבלה. לאורך ההיסטוריה בוודאי קמו אנשים שהיו בקיאים ביותר בפילוסופיה, במדע, ובמיסטיקה מסורתית. אך חלק מהם השתמש בחכמת הקבלה למטרות רווח, כבוד והגדלת האגו, ועיכבו בכך את הפריצה למציאות חדשה של שלום, אהבה והגשמה לכל המין האנושי. לכן, בהתחשב בנתונים אלה, עדיין ארבו סכנות באותם זמנים. היה ברור אפוא שכתבי האר''י יישארו בינתיים מוצפנים ומעורפלים. עם זאת, קנאות דתית ודעות קדומות אודות חכמה רוחנית - כפי שהן קיימות כיום - לא היו קיימות בתקופת הרנסאנס, אפילו לא בקרב אנשים בעלי תפיסות חומרניות ביותר. למרות כל הקשיים, פריצת הדרך ההיסטורית של רבי אברהם אזולאי הייתה בוודאי הזרע להפצת הקבלה בעולם בימינו. אין ספק: לא רחוק היום שבו ינבוט זרע זה במלוא אונו, והתוצאות המקוות לא הגב לתגובה זו 2.  שילמדו מנהיגנו     יהודה,    11/08/04 13:45 הצורך בהיתחדשות נחוץ גם היום הגב לתגובה זו 1.  נאום הפרידה של משה     מרון,  לוד,    09/08/04 13:57 חזק וברוך הגב לתגובה זו