מענין שאותו מכון לאיסטרטגיה ציונית שמציע להחזיר את הגיור לרבני ערים רוצה להוציא מהם את האחריות על הכשרות בעירם...לכאורה ההגיון אומר ההיפך נושא לאומי כמו כניסה לעם היהודי יטופל ע"י גורם לאומי - הרבנות הראשית וכשרות שנוגעת לתושבי המקום תטופל ברמה המקומית..מענין מי או מה מנחה את המכון הזה

שתי שאלות:
א. מי קובע 'גבולות גיזרה' של חומרא וקולא? למשל-גם בכשרות יש את הרב המקומי ויש את הפיקוח המרכזי של הרבנות הראשית, למניעת מדרון חלקלק.
ב. מי מבטיח שרבני ערים יוכלו לפעול בחירות תורנית ולא להיות כפופים לפקידי משרד המשפטים או לשימועים שאינם ממין העניין? לעת עתה נראה שהולכים בכיוון ההפוך.
ועוד שאלה- בתחומים אזרחיים יש מהלך נרחב של חיזוק הפיקוח המרכזי והרגולטור. מדוע כאן אתם לוחצים לכיוון ההפוך? זה נגד ההגיון השולט כרגע בחיים הציבוריים.

אם "רבנים חילוניים" כמוך יצליחו "לכופף" את הרבנים ולכפות גיור חילוני, הם ירוקנו מכל תוכן את עניין הגיור.
הנפגעים האמיתיים יהיו המתגיירים התמימים המעוניינים להצטרף ליהדות.
אם לא תהיה גושפנקה אורתודוקסית לגיורם, הם ימשיכו להיחשב גויים למרות ה"מחיר" הלא קטן שמשלם היהודי הנרדף...(האנטישמים "יכירו" בגיור שלהם...)
אם אתם רוצים להקל ולהנגיש את הגיור לכל המעוניין (פליטים סודאניים או לוחמי חיזבאללה...) עשו זאת ע"י מתן זכויות מלאות לכל מי ששר הפנים איזרח אותו.