תגובות עד כה: 87 תגובות, ב- 43 דיונים. הוסף תגובה 43.  איזו מתוקה, זה כל כך נכון     יעל,    10/08/04 12:34 המשיכי לכתוב כי נעים לקרוא אותך הגב לתגובה זו 42.  מה את מעדיפה?     גבר,  מרכז,    02/08/04 10:44 אולי את מעדיפה להיות רווקה בת 33 שמחפשת גבר אבל אף אחד כבר לא רוצה אותה. רצה מפאב אחד לאחר בחיפוש נואש. כל פעם שקצת ''קשה'' לך צאי לפאבים בתל-אביב ואז תביני מה זה קשה, ובדרך תעשי סיור באחת המחלקות באיכילוב ואז תביני באמת מה חשוב בחיים. הגב לתגובה זו 41.  הכל התהפך- לא יודעת מה עדיף...     קלייר,    30/07/04 10:46 כשהייתי בת 25 עם חבר צמוד מזה שלוש שנים וחברות רווקות כבר ראיתי איך אני הולכת להיות הנשואה הראשונה עם הילדים. עברה חצי שנה ונפרדתי ממי שאמור היה להיות בעלי לעתיד. עכשיו אני בדיוק באותו מצב של חבר שאינו חובב חתונות (למעשה גם אני לא) אבל לא ברור לי מה אני רוצה. אני מתה מפחד להינשא ואותו כנ''ל מלא להינשא. זו תרבות מבלבלת. מצד אחד יש לי מיליון דברים לעשות מצד שני השעון מתחיל לתקתק...זה רע, הדרך שבה אנו חיים. נראה לי שזו הסיבה שכותבת הטור מספרת על געגועים לגיל 24. כי אנחנו עושים את זה מתוך מחויבות מסוימת, בוודאי שגם מתוך אהבה, אבל החלק של המחויבות הוא כמו ראשה המכוער של הקנאה שמרימה את ראשה כעבור זמן מה ומוכיחה שלא הצלחנו לחנוק אותה למוות. לא יודעת מה לעשות.... הגב לתגובה זו 40.  עשיתי טעות-בבקשה להיכנס     ןן,    30/07/04 00:07 קראתי חלק מהתגובות... ופשוט הבנתי שביזבזתי 5 דקות על כתבה כל כך מטומטמת וכל כך לא מעניינת. הבעיות של הכותבת מעניינות את הפצפון שלי וגם אתה . אני יורק על כולכם. הגב לתגובה זו          אתה יורק על כולם?         גם אני יכולה,    30/07/04 02:32 הכל חוזר עליך וקקה בידיך הגב לתגובה זו 39.  הטור נפלא!  ל"ת      ניבה,    29/07/04 13:04 הגב לתגובה זו 38.  גדול!!!!!!!     רון,  חיפב,    29/07/04 09:34 מזמן לא נהניתי ככה. רק הפנץ ליין הימם אותי. חשבתי שאי אפשר להפתיע אותי בפסיכולוגיה. וקיבלתי תאוריה חדשה. מישהי יכולה להסביר לי את הדבר הזה: ''כל אישה צריכה שתהיה לה בבית אישה כמוה''. כנראה שמוחן של הנשים הוא הרבה יותר מיסתורי ממה שחשבתי. הגב לתגובה זו          אני אסביר לך         ג,    29/07/04 09:44 הכוונה במשפט הזה היא שרק אשה יכולה להבין באמת ללב של אשה אחרת. לפעמים אנחנו מרגישות כל כך בודדות במערכה הזו, ללא קשר לתמיכתו/אי תמיכתו של בן הזוג. הרבה פעמים אנחנו רוצות שתחכה לנו בבית מישהי כמונו, שלוקחת את רוב האחריות (גם אם לא במעשים, אחריות!) על עצמה. הרבה פעמים אנחנו מקנאות בגברים על זה שהם חיים עם אשה, ושואלות את עצמנו איך היו נראים החיים שלהם אם בן הזוג שלהם היה כמוהם, גבר... הגב לתגובה זו 37.  קורע לב-נסית לדבר עם בן זוגך?     אני ואני,    29/07/04 09:32 עינת היקרה-אני מקווה שבן זוגך לא קורה את מה שאת כותבת,או לפחות כותב טור להנאתו במקום אחר. אולי הוא יוכל לספר לך על כל המלצריות שעדיין עושות לו עיניים או אולי מגניבות לו מס' טלפון,ואז הוא נזכר בך,מחייך ואומר להן''סליחה,אבל אני תפוס לאחת שאני מאוד אוהב''.ואז הוא חוזר הבייתה אחרי שכל הבוסים בעולם צעקו עליו,מרדים את הילד במקום לראות את חצי גמר גביע האלופות, ובלילה, בחושך, חושב 10 פעמים אם כדאי לשלוח יד לזאת שמאוד אהב,אבל נראית קצת שונה אחרי X שנים ביחד-פחות מגניבה,פחות סקסית,יותר עגלגלה וחסרת חשק. אז מה, החיים קשים? תכף ננגן לך פה את המנגינה של עמוד האש,ואז תוכלי לנאום על חיי הרווקות שלך שנעלמו. קוטרית, זה מה שאת, ומהסוג הכי זול. הגב לתגובה זו 36.  מה יהיה בסוף?!     המתריע,  ת''א,    29/07/04 09:20 הציפיות האינסופיות של הרווקות המזדקנות לעתיד משפחתי עם תכלית מתחלפות בגעגועים אינסופיים לעבר של בתי הקפה. מה יהיה אתכן?אף פעם לא תהיו מרוצות? תתחילו למלא את תפקידכן נאמנה והפסיקו לשגע את בעליכן במטלותיכן . הגב לתגובה זו 35.  העולם הנשי האימהי ריק מתוכן     א.פ.,    29/07/04 09:19 אחרי שאישה בחרה להתחתן ולהוליד ילדים, נשאב כל עולמה הפרטי לגידול, חינוך ודאגה לילדיה. ואגב, הבעל הוא הילד הנוסף של עינת. הילד השלישי. הבעל הוא תמיד הילד הנוסף שבו יש לטפל (והוא לא תמיד היה ככה: מרגע הנישואים הוא הפך להיות כזה...).נשים, מתי כבר תבינו זאת? מתי כבר תפסיקו לעולל זאת לעצמכן? יונה וולך כתבה על זה פעם שיר: ''...לא היתה כל סיבה שביקורת התבונה הטהורה תצא מתוך האבטיח כילד בוקע מבטן אימו מתוך האבטיח[,] ילד ביקורת התבונה הטהורה שם יד על לב נשבע לאהוב אותי לנצח..'' (שיר אהבה מספר 2) הגב לתגובה זו 34.  מקורי!! תיכנסו!     לורי,  מהמרכז,    29/07/04 09:15 כן, אני אישה נשואה עם ילדה אחת ומרוצה מאוד. אני לא מבינה למה הטירוף הזה בישראל לעוד ועוד ילדים (ברוב הארצות המודרניות הממוצע הוא פחות מ- 2 ילדים) כאשר שומעים כל הזמן רק על קיטורים וכמה קשה, ואכן קשה!! האם האמהות סביבנו חושבות לפני ההריונות?או שפשוט לחץ החברה מארגן להם את החיים? כואב איך שהילדים פשוט לוקחים לנשים בישראל את החיים בשניים הכי טובות שלהן. ולידיעתכם למרבה הפלא - הילדה שלי לא מפונקת ומסתדרת בחיים למרות שגדלה לבד. למחשבה הגב לתגובה זו 33.  it's all the same for us males     a man,    29/07/04 08:13 we just don't talk about. it's a waist of energy הגב לתגובה זו 32.  מצויין     שלומית,    29/07/04 07:46 זה מראה שצריך לעשות ולא לקטר. אני יודעת כי גם אני רק מקטרת ולא עושה כלום עם עצמי לשיפור המצב הגב לתגובה זו 31.  פשוט פחד אלוהים     רווק בן 32,  תל אביב,    28/07/04 23:34 סליחה מראש על האימה שאני מקרין. כל מה שנכתב במאמר מפחיד אותי עד אימה. כמה פעמים כבר יצאתי עם בחורות שכל מה שהן רוצות הוא להתחתן - וכמעט כבר לא משנה עם מי; הן מוכנות לאבד כל שריד של שמחת חיים כדי לקבל את הטבעת על האצבע, כמה שיותר מהר, כדי שחס ושלום הן לא תעבורנה את גיל 30 רווקות. מה שמתואר למעלה זה בדיוק מה שמרחיק אותי מכל מחשבה על חתונה כאקט שמבטא פחות ממאה אחוז שלמות עם ההחלטה - איך אוכל להעביר חיים כשאני יודע שאשתי עלולה להרגיש כמו הכותבת? בשביל הילדים? בשביל ההורים שלנו? מה איתנו, מה עם האושר שלנו? מה זה משנה באיזה גיל מתחתנים, למה בלחץ? למה לוותר על האושר והשלמות? אני מניח שנשואות רבות יתקיפו את התגובה שלי, אבל חברות, אני מצטער - מה שבשבילכן הוא שגרת החיים המשמימה אותי מפחיד פחד מוות; הקשיים שמתארת הכותבת הם כאין וכאפס לעומת מה שהחיים משליכים עלינו לפעמים, אסונות ומכות לא עלינו, ואם היא מרגישה כ''כ חרא עם השגרה, מה יקרה בשעת משבר? אם יפטרו את הבעל המוצלח? בנות - מי שמחליטה להתחתן עם מישהו, או בזמן כלשהו, שהיא אינה שלמה איתו, עושה עוול לעצמה, לבעלה ולילדים שלה. פשוט פחד אלוהים. הגב לתגובה זו          המציאות לא ערוכה לילדים         רננה,    31/07/04 23:45 רווק נחמד, הטורים של עינת מצויינים, בין השאר, בזכות התגובות אליהם.. כמה יפה היא מצליחה לפגוע בנקודות שמדגדגות וכואבות אשר לתגובתך אתה: נשמע כאילו אתה מנסה לרקוח בחייך מרקחת שתציל אותך מהחיים הבלתי אפשריים שאתה רואה סביבך: חיים של זוגות הטרוסקסואליים שהביאו ילדים בצוותא, אחרי טקס קצר (ירושלים על ראש שמחתי) והעמסת משכנתא על גוום הזקוף. האימה שלך מובנת לחלוטין. מובנת גם האימה המשתקפת בעיניי הבחורות שאתה פוגש, אשר שעונן מתקתק, אימותיהן מצקצקות והגברים בחייהן מתאמנים בעיקר על פתיחת חזיותיהן ביד אחת. מה שאני מנסה לומר, אפטר אול זוהי תגובה לתגובה ולא טור עצמאי, הוא כזה: מהמקום בו אני עומדת, בשוליים של צורות החיים המקובלות רווק/נשוי, העולם הזה איננו בנוי לגידול ילדים בצוותא. הגישות של גברים ונשים לפרי בטנם/תעלות הזרע שלהם - שונות כל כך, שהפשרות הולכות ומתרבות, הכעס הולך ונאגר - וטורים מיואשים כמו זה אליו הגבנו - נכתבים. אני ילדתי צאצא אחד, בגפי, ללא שום התראה ולא לצליליו של שום תקתוק. ממערכת היחסים שלי עם בני, בן השלוש בקרוב, עולה מנגינה שנעימה לאוזניי. אבל עדיין - אני מסתכלת סביב ומתמלאת אימה - דומה לזו שלך - נוכח המציאות החבוטה, האלימה, השסועה, האדישה והמניפולטיבית לתוכה הוא גדל. ברכות חמות על מידת העניין שאתה מגלה בגורלך - ובגורל שותפייך העתידיים למסע הגב לתגובה זו              את נשמעת אמיצה מאד             הרווק בן ה-32,  תל אביב,    01/08/04 13:42 ואני מעריך אותך על הבחירה שעשית. אגב, את מעלה נקודה חשובה מאין כמוה - לאיזה עולם אנו מביאים את הילדים שלנו, אבל זה דיון אחר. בהצלחה ושיהיה רק טוב! הגב לתגובה זו          Nothing but the truth  ל"ת          Oshrat,  California,    29/07/04 00:51 הגב לתגובה זו              כמה שאת טועה - אילנה             נתי,  צפון,    29/07/04 07:12 זה שאת נשואה כבר 12 שנה ובאושר, לא מעיד על כך שכל בחורה בת 19 שנישאת מתבגרת באושר. אני בחורה בת 25 ורווקה, שפשוט לא מצאתי את האחד. אז, לדעתך, אני צריכה לקפוץ על הראשון ולהתחתן כי זה מה שיעשה אותי מאושרת??? מה הקשר בין בחור בן 32 ורווק לעובדה שאת צועקת - ''תתבגר'', ולזה שאת מכנה אותנה ''אגואיסטים''? לדעתי הבעיה והמרירות הם אצלך.... אני לא יודעת אם את יודעת - אבל אפשר להיות מאושרים ושמחים בחיים לא רק עם בעל!!! הגב לתגובה זו          יותר מפחיד להיות לבד         אילנה,  בית שמש,    29/07/04 00:26 יותר מפחיד להיות זקן בודד ללא משפחה אוהבת וחמה - מי שמשקיע בנישואיו ובילדיו נהנה ומאושר ומי שאגואיסט, עצלן ולא נותן מתוך שמחה אמיתית בלי תנאים ובלי דרישות - עצוב וחייו ריקים מקשר עמוק ואוהב עם בן/בת הזוג ועם הילדים. אתה בחור בן 32 - תתבגר כבר! תקח אחריות - אני בת 31 ונשואה כבר 12 שנה באושר ובשמחה - יש 2 סוגי אנשים בעולם: אלו שיושבים ומביטים בחיים העוברים ויש כאלה שהם בעלי היוזמה ויוצרים חיים טובים ובריאים לעצמם ולסובבים אותם. כמה אושר יש בחיי נישואין תקינים ובחיי משפחה חמים. הבעיה היא שהחברה שלנו היא מחנכת אותנו לאגואיזם עד כדי כך שאין לאנשים היום את היכולת לקחת אחריות, להתחתן, לתת מכל הלב. באנגלית אומרים: Don't wait for things to happen to you - Make them happen!!! בהצלחה - אל תתן לחיים לעבור סתם. חיי משפחה וקשר נישואין בין בני זוג הם אחד המתנות הגדולות שאנו מקבלים מהחיים רק צריך להנות מלתת. הגב לתגובה זו              אילנה המצחיקה             kk,    30/07/04 00:03 את עושה בדיוק מה שאלפי אנשים עושים. לא חשבת על זה והגעת למסקנה שצריך להתחתן אלה הלכת כמו איזה זומבי שתיכנתו אותו מגיל 0 שזה יעודך. מפחיד יותר להיות לבד? זה משפט כל כך עצוב שאני מרחם עלייך. הגב לתגובה זו              הלוואי שאת באמת מרגישה כך             הרווק בן ה-32,    29/07/04 12:43 כמובן שאני לא מכיר אותך, אבל אני מאחל לך שחייך אכן מלאים ואת שמחה ומאושרת בחלקך, ולא משנה למה התחתנת או מאיזה רקע את. יחד עם זאת, אני חושב שאת לא מכירה את החברה שאת מתיימרת לכתוב עליה, ואני מרשה לעצמי לומר שכנראה שאת לא משתייכת אליה (הכוונה לא להעליב אלא להבהיר). זה נכון שהסביבה שלי מחנכת למיצוי עצמי והצלחה חומרית, אך לא כולנו - רווקים, בעלי מעמד סוציואקונומי סביר ומעלה - מקפחים את חשיבות הזוגיות והעמדת הצאצאים. ההבדל העיקרי בגישות שלנו טמון, לדעתי לפחות, בכמה סיבות. ראשית, נסיון החיים מראה לי שילדה בת 19 לא מסוגלת לקבל החלטה מושכלת להתחתן מתוך אהבה והבנת המשמעויות של חיי נישואין (אלא אם היא מחונכת לכך, כמו בחברות מסוימות), כך שאני מעדיף להנשא למישהי שעברה דברים, חוותה, ולא עלינו, גם התנסתה עם גברים. שנית, בחברה שלי רוב החבר'ה שנישאו בגיל צעיר התגרשו, לעתים עם ילדים באמצע, לעתים אחרי שפגשו את בחיר ליבם מחוץ למסגרת הנישואין. אני מניח שהחופש להתגרש לא קיים בחברות מסוימות. מספורי הגירושים של חבריי וחברותיי למדתי שניתן לראות את הניצנים למשבר עוד לפני החתונה - הבדלים תהומיים בין גישות בני הזוג לחיים, חוסר נסיון שמצמיח דחף לבגוד, וכדומה. בנוסף לכל, ע''ע הכתבה לה הגבתי, ובצירוף מה שמספרים לי חברי שעדיין נשואים, אני עדיין חושב שעדיף להתחתן פעם אחת בחיים, ושזה יהיה אמיתי, גם אם בגיל מאוחר יחסית. לתשומת ליבך - אני לא אנשא למישהי רק כדי להשריץ צאצאים שיטפלו בי כשאני זקן. בשביל זה אני אשכור מישהי. בברכה חמה ואמיתית. הגב לתגובה זו                  בשביל להצליח בזוג, צריך להיות                 נויה,    03/08/04 02:11 גם לבד ולא לפחד מזה. ואילנה, אני שמחה בשביך שטוב לך, אבל אולי זה בגלל שלא ידעת מציאות אחרת? העולם גם מתחלק לאלו ששואלים שאלות (ולרוב פחות טוב להם) ולאלה שמקבלים הכל כמות שהוא. הגב לתגובה זו 30.  ואם תתחתנו אז מי יפרנס אתכן?     דנה,    28/07/04 22:29 אני מניחה שהבעל שלא תולה כביסה אחראי על הפרנסה, או שאני טועה? הגב לתגובה זו          To the ravak who is 32         nirit,  merkaz,    29/07/04 03:39 I am afraid you forgot about love. Love has a lot to do with it, makes things a bit easier, more meaningful. Also, it depends ont he day, some days are better , some days are terrific, some are kacha kacha. You sounds like a great guy. הגב לתגובה זו              ועדיין בן 32 - לנירית             כן, עדיין רווק,    29/07/04 12:47 נירית היקרה, אם יש משהו שאני לא מסוגל לשכוח, בכל רגע של חיי, זה האהבה. דווקא האהבה, או לכל הפחות החזיון שנראה לי כאהבה, היא הדבר שמונע ממני להכנס לקשר נישואין לא שלם (כאשר האהבה אינה), ולא מדובר רק על אהבה, אלא גם על בגרות, טוב לב, פרספקטיבה וכדומה. אושר, בריאות ואהבה לך וליקירייך. הגב לתגובה זו 29.  i realized that years ago     ME,    28/07/04 21:45 and moved to another country in asia. now i have girlfriends that are ten years younger then me and i dont have this marriage+kids bulshit. who needs it? i'm thirty years old and i will live like sixteen forever. it's possible if you really want to הגב לתגובה זו 28.  די לקטר. אלה החיים. והם יפים!     קהלת,    28/07/04 17:44 האגואיזם האינדיוידואליסטי האמריקאי מחלחל עמוק בתוך המדינה ה-51. כי מאמריקה אנחנו לוקחים רק את הדברים הרעים. יש לך ילדים - תעבדי קשה, תהני מהם, ואל תקטרי. אין מה לקטר על כמה נפלא היה לשבת בשינקין בגיל 24 המתוק ולשכוח גלולות. כל דבר בעיתו. מה שהיה היה. לכל תקופה יש את הקשיים שלה, ואת היופי שלה. בטוח שכשהיית בת 24 התגעגעת לגיל 16. וכשתהיי בת 44 כשהילדים שלך בורחים מהבית ושמים עליך קצוץ - תתגעגעי עד עמקי נשמתך לתקופה הנוכחית, בה יכולת להיות איתם, לבלות איתם, ופחות או יותר לשלוט בעניינים. יום אחד זה יעלם לך, וגם זה בסדר כי כל דבר בעיתו. הגב לתגובה זו          The voice of reason at last  ל"ת          AMR,    29/07/04 04:09 הגב לתגובה זו 27.  גברים - מה העניינים איתכם?     ריקי,  גבעתיים,    28/07/04 17:06 מהות הכתבה אינה עליכם. הכתבה מדברת על מה שהרבה אנשים מרגישים בשנות השלושים שלהם, ומשיחות עם חברים שלי אנ י יודעת שגם גברים מרגישים כך. בגיל עשרים ומשהו - למרות ההתלבטויות והבלבול, אתה עדיין מרגיש שהכל לפניך. בגיל שלושים ומשהו אתה מבין שהחיים שיש לך כרגע הם החיים שיהיו לך גם בעתיד - וזה מפחיד. כל זה מתחזק שבעתיים אם יש לך ילדים - זה הופך את מסלול חייך לבלתי הפיך. אם בעבר תמיד יכולת להאמין שאם תרצה תוכל לעזוב הכל ולברוח, הרי כאשר יש לך ילדים - גם האמונה הקטנה הזו כבר לא קיימת. הגב לתגובה זו          תקראי את תגובה 8 ! די נמאס !  ל"ת          קורא נאמן,    10/08/04 08:39 הגב לתגובה זו          כמה נכון ומדוייק  ל"ת          בן 32 רווק,    29/07/04 02:21 הגב לתגובה זו 26.  WHAT EXACTLY THEY ARE LOOKING  ל"ת      FOR,    28/07/04 17:04 הגב לתגובה זו 25.  כמה שאת צודקת.....     אורה,    28/07/04 17:03 האם האזנת לשיחות שלי עם החברות? אין דרך טובה יותר לתאר את הרגשתי לאן נעלמתי? איך פתאום הכל משתנה ואנחנו הופכים להיות כמו ההורים שלנו הגב לתגובה זו          You did not invent the weel  ל"ת          AMR,    29/07/04 04:06 הגב לתגובה זו 24.  תודה!     ליאת,  המרכז,    28/07/04 16:58 תודה על החיזוקים, אני כל הזמן מנסה להסביר לבעלי למה אני מחכה עם הילדים. וכולם מנסים לעבוד עליי שזה רק אושר צרוף, אז טוב שיש מישהי שמוכנה גם לחשוף את הצד השני של ''האושר המדהים הזה שאף פעם לא תרגישי כמוהו''.... שימי זין על כל הצבועים! הגב לתגובה זו          Remember yours ultimate destin         AMR,    29/07/04 04:06 The Kids הגב לתגובה זו          מסכימה ומפחדת גם         גם ליאת,    29/07/04 01:02 גם אני חוששת מהרגע שבו השעון הביולוגי ימתח עד הסוף ואני איאלץ לוותר על הדברים שעוד לא הספקתי ולדחות אותם ולהחליף לגמרי את סדר העדיפויות, לא ההורים שלי ולא שלו מבינים את זה, טוב לשמוע שאני לא טועה, אבל יש כל כך הרבה להספיק!! האמנת שאולי כן יש דרך אחרת? אבל מעינת מצטייר בדיוק מה שחשבתי... הגב לתגובה זו 23.  שאלה...     תוהה,    28/07/04 16:49 בעלי מזה שלוש שנים הוא בחור מקסים שלא בוחל בנקיונות ובישולים. אנחנו חושבים להביא בקרוב ילד לעולם,אך שנינו חוששים מהאחריות הגדולה הזו. כתבה כזו רק מפחידה אותי יותר... האם הוא ישתנה ויהיה כמו הגבר המתואר בכתבה? האם הגברים משתנים לרעה אחרי הילד הראשון או השני? אני לא רוצה להגיע לגיל 33 ולמצוא שויתרתי על החלומות שלי... הגב לתגובה זו          Come down, you will change         AMR,    29/07/04 04:04 Unfotunatly you will be the only one to change Time to feel pitty for your husbend הגב לתגובה זו          עזבי חלומות. אין כמו ילדים         שמור במערכת,    28/07/04 17:47 אין אף חלום שלך שכשיתגשם יוכל להחליף ולו במעט את האושר הצרוף הבלתי ניתן לתיאור הזה של הילדים שלך עצמך. בלי זה אף חיים לא יכולים להחשב חיים אמיתיים. זה מפי הורה לשתי בנות. הגב לתגובה זו              and on the other hand...             Oshrat,  California,    29/07/04 00:46 please do yourself a favor and do not bring kids until you feel you are ready. life tend to change after having kids, your own dreams are on a pause mode and you need to give your whole 100% to your kids. it is satisfing and it gives you a lot, and you learn a lot,... but you need to know that the next time you will be able to live your own life - it will be after your kids are older. הגב לתגובה זו              בנות כמה הבנות ?             nc,    28/07/04 23:45 האם תחשבי ותרגישי כך גם בעוד 10 שנים ? ילדים שואבים אותך בלי שתרגיש הגב לתגובה זו 22.  זה לא רק נשים, זו החברה שלנו     אורית,    28/07/04 16:49 כל החיים של כולנו משועבדים לקצב המטורף של העולם הזה. זה לא טבעי, זה לא נורמאלי. הגיע הזמן שנבין שבמקום להנות מהחיים, אנחנו משועבדות להם הגב לתגובה זו          Good morning Feminism  ל"ת          AMR,    29/07/04 04:01 הגב לתגובה זו 21.  כתבה מזדנזנת..למי שמבין מרוקאי  ל"ת      הומר,  ת''א,    28/07/04 15:23 הגב לתגובה זו 20.  עצוב - פריחת האגואיזם     רן,    28/07/04 15:20 אדם מבוגר צריך לקחת אחריות על החיים שלו, גבר ואשה, אם בחרתם להביא ילדים אז זו חוסר אחריות משוועת של הבעל לעבוד כל היום והלילה ולא לקחת שום חלק בחיי המשפחה. זו אגואיסטיות של האמא להניח לילד להמשיך לישון על המחשב. צעדות - כן, חדר כושר- יופי, קורס גישור - למה לא, על חשבון הילדים בשום פנים ואופן..... אולי במקום להזניח את הילדים ולחפש את האושר מעבר לאוקינוס אתן צריכות לנער את הבעלים שלכן ולהבהיר שאתם דורשות יותר שיתוף פעולה. כן זה יכול להביא לירידה ברמת החיים אבל זה משתלם... הגב לתגובה זו          אז לפני שעברתניתוח לשינוי מין         מיכל,    28/07/04 17:01 לא היה לך קשה בכלל לתמרן בין ילדים-עבודה- לחץ-חלומות-? ספר לנו איך הרגשת - זה יהיה מעניין הגב לתגובה זו              ניתוח וניסיונות תימרון             רן,    28/07/04 18:34 למה את חושבת שעברתי ניתוח? נולדתי בן זכר במשקל 2.7 קילו ונשארתי בן זכר (עם עודף משקל דומה). אלה אם כן יש לך נתונים עלי שאני ואשתי אינם מודעים אליהם את כנראה חושבת שזו דעה לא אופיינית לגברים. אם זהו המקרה כנראה שהכרת את הגברים הלא נכונים. ועכשיו לוידוי- קשה לי, אני באותו גיל של הכתבת המורמרת. יש לי עבודה שדורשת 24 שעות ביממה, רעייה שתחיה ובן שצורך טונות של תשומת לב. מאז שהוא איתנו אין לי את הזמן לעשות את העבודה שלי כמו שהייתי רוצה ואני מתגעגע לזמן האיכות שהיה לי עם אשתי (דומה יותר לחילופי משמרות של ביביסיטרים היום). האם אני מצטער? אפילו לא לשניה. יש לי בן אהוב שכל שניה איתו זה אושר. גם שקשה לי ,מספיק לי לשאול האם הייתי רוצה לשנות משהו בחיי כדי לדעת שהקושי קטן יותר מהסיפוק. שקשה לי אשתי נותנת יד, שקשה לה אני נותן יד. שקשה לשנינו אנחנו מתמודדים, מדברים על זה וממשיכים. ילד לא צריך לשלם את מחיר התיסכולים של הוריו. אני מאמין שאנשים בוגרים צריכים לקחת אחריות על החלטות שלהם ועל ההשלכות של ההחלטות (או המעשים)שלהם. אם החלטנו להביא ילד לעולם אנחנו חייבים לעשות הכל שיהיה לו הכי טוב שיש, זו המשמעות של הורות. חוסר אנוכיות אולטימטי... ואם יש בעיות בזוגיות צריך ללמוד להתמודד עם זה. אם הבעל כל כך מצליח בקרירה כמו בכתבה למעלה הוא גם מספיק איניליגנטי ללמוד לתלות כביסה (נשמע שלפחות הוא היה מוכן לנסות).... אני יכול לתת שיעורים למתקשים... הגב לתגובה זו                  בוא נרגיע                 מיכל,    28/07/04 23:08 כן, אני זוכרת את המרוץ המטורף הזה כשהיה לי ילד אחד. בשני החלטתי שעדיף לי לרדת ברמת החיים אבל לחיות. וגם לזה, כמובן, יש מחירים. רק מה - זה בסדר ג-מ-ו-ר להגיד שקשה, שילדים הם דבר מעצבן, שלידה היא לאוו דווקא חוויה שבה אני ''מתחברת'' ולהיניק לא מקרב אותי לאמא-אדמה - מקסימום לפרות ברפת (וכן, תרגע, מיסדר המניקות דווקא היה מעניק לי אות הצטיינות גם אם לא הצטיינות יתרה). אז אמרו שקשה, מה מתים מזה? יש פוזה שהילדים זה ''הכי''. זה נכון. אבל מנסיון, גם שבת שהם אצל ההורים זה ''הכי'' וגם לצאת ליומיים לצימר לבד זה ''הכי''. יש כל מיני הכי. ויש גם מינוסים ומותר לקטר. מה גם לעשות וגם לא לקטר, אז מה ישאר לנו? הגב לתגובה זו                      תקטרי מיכל תקטרי.....                     רן,    29/07/04 03:06 קודם כל טענת שהחלפתי מין עכשיו את טוענת שאני עצבני. מיכל...אני רוצה להטיל ספק באינטואיציות שלך. פיספוס שני ברצף. אני רגוע as רגוע could be. אולי להפתעתך, אבל אני ממש מסכים עם רוב הדברים שכתבת. אין לי בעיה עם קיטורים על קושי (הרי גם אני התוודתי). אני לא חושב שהנקה צריכה לקרב לאמא אדמה אבל אני מאמין שזה בריא יותר לילד ואם אפשר אז כדאי מאד ואני שמח (ורגוע)בשביל הילד שלך שאמא שלו אבירה במסדר כה מכובד. גם אין לי בעייה עם להשאיר את הילדים אצל הסבתא והסבא, נהפוך הוא ישנם הורים שעדיף לילדים אצל הסבא והסבתא. אז מה היה לנו כאן, וידוי, גבר שלא עבר ניתוח, רגוע כבקשתך, מחכה ליום שגם אני אצא לצימר עם אשתי, עדיין חושב שהורים אגואיסטיים זה נורא ואיום ושהילד שלי הוא הכי בשבילי בלי שום פוזה.... הגב לתגובה זו 19.  טור נחמד, התופעה מוכרת     גבר ישראלי,    28/07/04 14:02 כמעט כל הורה יודע על מה את מדברת. למרות שלרוב הגברים שהגיבו כאן קצת קשה להזדהות עם דברייך, אני מודה ומתוודה, את צודקת לחלוטין. ילדים זה כיף, אבל גם קשה עד מאוד - ובעיקר לכן הנשים. מעטים מהגברים נושאים בנטל, שמתקרב בהיקפו לזה של הנשים בכל הנוגע לטיפול בילדים ובאחזקה השוטפת של הבית. לפיכך, כאשר שני בני הזוג משקיעים מאמצים דומים בנסיון להתפרנס, או שומו שמיים, לפתח קריירה, ולעומת זאת, עיקר הנטל בטיפול בדרדקים נופל על האישה - חיי הרווקות, ואפילו הזוגיות נטולת הילדים, נראים כמו חלום רחוק. הגב לתגובה זו          The men is in his works as muc  ל"ת          AMR,    29/07/04 03:54 הגב לתגובה זו 18.  סה''כ גו,'ב     prion,  ארה''ב,    28/07/04 13:43 לפי מיטב הבנתי - גב' ניב הייתה צריכה להכין כתבה לפרנסתה - וכך עשתה. הרי זה מקצועה - לכתוב, ויתכן מאד שאזלו לה הרעיונות המקוריים, ובהעדרם - פנתה לסטיריאוטיפים . הגב לתגובה זו 17.  טור נפלא, כותבת מעולה  ל"ת      ירדנה,    28/07/04 13:00 הגב לתגובה זו 16.  לא משנה איזה גבר תבחרו     אריאל,  ת''א,    28/07/04 13:00 תמיד יהיו לכן טענות. אז כדאי להגיע למסקנה ומהר: זה לא הגבר זה אתן שדפוקות הגב לתגובה זו 15.  טור עצוב מצחיק ומדליק     גילי,    28/07/04 12:16 ומאוד מדויק. ככה כולנו חיות הגב לתגובה זו 14.  ל-(8)- כן     הלגו האנושי,  בעריסה,    28/07/04 11:48 אני בן 39 ועדיין מחפש את עצמי....ולא מגובש ועדיין טועם מכל דבר... ותאמין לי- לא משנה כמה מוצלחים החברים שלי מבחינת המשכורת שהם מביאים הביתה- אחרי הנישואין והילד השני- אין להם ממש חיים (ככה זה אצל עבדים, לא?). הם פשוט כולם עד האחרון שבהם (גם אלו שהימרתי שזה מתאים להם) פשוט נראים סחוטים- ואילו יכלו- היו עוזבים ASAP את הסרט שהם נמצאים בו. אז מה, ילדים זה שמחה? אני לפחות מקבל דחייה של עשור וצולל לחרא הזה רק עכשיו (ז''א- ילדים אם יהיו- אז בעוד שלוש ארבע שנים). get a life .... יום טוב הגב לתגובה זו 13.  טור מעולה  ל"ת      אירנה,    28/07/04 11:46 הגב לתגובה זו 12.  מיותר ... בנאלי ... פתטי ...  ל"ת      ביצה,    28/07/04 11:30 הגב לתגובה זו          ביצה, את לא מנומקת.  ל"ת          חביתה מבולבלת.,    28/07/04 15:25 הגב לתגובה זו 11.  מזדהה עם כל מילה     טלי,    28/07/04 11:13 הנישואים יפים, הקיץ אינסופי והרווקות זה משהו שמתגעגעים אליו תמיד... או לפחות לחוסר האחריות של הרווקות הגב לתגובה זו          Right but that only far dream  ל"ת          AMR,    29/07/04 03:51 הגב לתגובה זו 10.  ממרומי הזוגיות..     מ,    28/07/04 11:05 חיי הרווקות נראים מאוד זוהרים... אבל באמת שהחיים זה לא סקס והעיר הגדולה.... תגידי תודה כל יום על המקום בו את עומדת ותמשיכי לצעוד קדימה.... בהצלחה הגב לתגובה זו          Us single gals         SA,  NY,    28/07/04 13:36 Us single gals crave exactly the life that is sidcribed here (although after reading this I doubt that I will today.) Which just goes to show that the grass is always greener somewhere else הגב לתגובה זו 9.  מדהים לראות את תגובות הגברים     יעלה,    28/07/04 11:05 כל התגובות, ללא יוצא מן הכלל, זועמות על הכותבת. השובניזם שיוצא מהתגובות מדהים. הטור בכלל לא מקטר על גברים, רק צוחק עליהם קצת. הוא יותר עוסק בהגשמה אישית נשית, והוא מעניין מאוד וקל מאוד להזדהות איתו. הגב לתגובה זו          And demoting men on its way  ל"ת          AMR,    29/07/04 03:49 הגב לתגובה זו          נמאס מהקיטורים הנשיים         אנתרופולוג נשים,    28/07/04 11:14 והלא תכליתיים האלה. די מספיק ! זה אינפנטילי ונמאס עד זרא. הגב לתגובה זו 8.  נשים שלא מתבגרות     גבר יציב לצד,  אישה גמולה,    28/07/04 10:57 ועוד אומרים על גברים שהם נשארים ילדים עד זיקנתם... רק נשים מסוגלות לא להבין את המציאות ולהמשיך לפנטז ולחפש את עצמן ולקטר עד הפנסיה. נשארות אינפנטליות עם החלומות הילדותיים של גיל עשרה או גיל 24... אולי די ?!? תפסיקו לחפש את עצמכן: אלה הם החיים, תרדו מהעננה הזאת לכאן לקרקע. אין משהו אחר בשום מקום, ואין לחפש את האושר בצד השני של העולם. אתן ראיתם גברים שעדיין מחפשים את עצמם בגיל 33 ? ואפילו שהם ילדותיים קמעא ... אין סיכוי. בקיצור: הגיע העת לקבוצת תמיכה לנשים להגמל מהמנהג הרע הזה של לחפש את עצמך בגיל 33, 44, או 55.... תקימו כזאת... ותטחנו אחת לרעותה את המוח עד דק. עד שיכריזו על כל אחת מכן ''אישה גמולה'' , בדיוק כמו בגני הילדים ובבתי התינוקות עת עוברים משלב הינקות לקבוצת הגמולים. הגב לתגובה זו 7.  יש לכן סטראוטיפ של גבר בראש     גבר מוצלח,  ממש מכאן,    28/07/04 10:38 ולכן נגזר עליכן להשאר בעונש הזה. כנעט שאין נושאי מחלוקת שאי אפשר לפתור. צריך שניים לטנגו הזה. והגבר שלכן מוצלח או אומלל גם בגללכן. עוזר או מחבל גם בגללכן. נשים יקרות קחו נא אחריות. הסטרואוטיפ של גבר מוצלח אבל יחד עם זאת חסר אונים הוא הכי פסה שיש. כבר יצא מכל החורים. איפה אתן בתמונה ? הגב לתגובה זו 6.  אצל החרדים עוזרים לאישה     הצופה,  בני ברק,    28/07/04 10:31 באמת.רק שתדעו לכם,שיש שיתוף פעולה מלא ועזרה בכל מלאכות הבית. אני מצטער לשמוע שאצל החילונים זו רק אידאולוגיה שמנפנפים בה נגד החרדים אבל בפועל לא עושים כלום,או שאולי הכתבת לא מיצגת את הציבור ''הנאור''. הגב לתגובה זו          בטח עוזרים....         ריקי-בני ברקית,  לשעבר,    28/07/04 16:55 אצל החרדים האשה גם עובדת ומפרנסת, גם יולדת ילד כל שנתיים, גם מבשלת-מכבסת-שוטפת וכו' והבעל בכולל - נהרג באוהלה של תורה ומקבל הבטחת הכנסה. בתמורה הוא מידי פעם מוריד את הזבל, קונה במכולת או לוקח את הילד לגן. מספיק עם התעמולה - לא נולדנו אתמול!!! הגב לתגובה זו              איך את מסבירה אמהות             רבינוביץ,    28/07/04 23:47 ל 10 ילדים עם חיוך על השפתיים. ואל תגידי שלא נתקלת תופעה כשהיית בני ברקית לא לשעבר. ואיך את מסבירה חלוניות לילד וחצי גמורות ומתוחות. אגב הגבר החרדי לא בבית בדיוק כמו החילוני שעובד אז איפה הבעיה. הגב לתגובה זו 5.  וואלה..     טל,  ירושלים,    28/07/04 10:12 כמה עצוב שהמסקנה הזו - שרק אשה יכולה להבין כמה שזה קשה להיות ביג מאמא מושלמת ומטופחת. גם אני באותו הגיל עם ילדה אחת וקריירה שנקטעה חלמתי בהקיץ על אשה נוספת שתוכל לשאת עמי בנטל. כי גבר, מדהים ומוצלח ככל שיהיה (טוב, אולי חוץ מ''אבא פצצות'') לא ממש מבין מה הבעיה שלנו. ואולי האמהאות הלסביות פיצחו את הנוסחה? כי כיצא לי לראות זוגות נשים עם ילדים - וראיתי זוג עם שלושה ילדים מתחת לגיל שנתיים, הן נראות הרבה פחות עייפות ומתוסכלות ממני הגב לתגובה זו 4.  אתן לא לבד     איתן,  מרכז,    28/07/04 10:00 אכן טור מהחיים. רק ששכחתן שגם הבעל שלכן שנכנס הבייתה ב-8 או ב- 9 בערב שואל את עצמו לאן נעלמו החיים שלו או האם אלה החיים שמיועדים לו. גם הוא רוצה להיות קצת יותר עם הילדים וקצת יותר איתכן וכן גם להקדיש קצת זמן לעצמו ולחבר או שניים הקרובים שנותרו לו. הוא תוהה מתי סוף סוף יזכה לסקס (לא עם עצמו) ולא לסיבוב של הגב או ניעור של היד המגששת שלו (הוא אפילו לא מעיז לחשוב שאתן תיזמו סקס רחמנא ליצלן !). וגם הוא, למרות שנדמה לכן שלא מעורב בניהול הבית ואיכשהו כל פעם שמשהו לא מסתדר התיק נופל עליו. אז במקום לבכות שאין לכן חיים ושמשעמם לכן ושאתן מסכנות, תחברו לאותו אחד שחיי איתכן וביחד תהיה תקווה חדשה. הגב לתגובה זו          איתן, סחתיין, חושבת על זה.         אשה אחת,    28/07/04 18:52 אולי בזכותך בעלי יקבל איזה ליטוף בגב הלילה. תודה, צודק, הפנמתי הגב לתגובה זו              תשובה             איתן,    29/07/04 14:39 לא יפה להסתבלט. העניין בנפשנו. הגב לתגובה זו 3.  איזה אפרו-אמריקאי ...     בכיינית,    28/07/04 09:48 ענה על הנאום חוצב הלהבות הזה באומרו: Life is what you make it nigga Get up off your ass and get some הגב לתגובה זו 2.  אהבתי מאוד     אורנה,    28/07/04 09:45 בהצלחה כדאי להנות ממה שיש כי זה חולף מהר..... ואז מקטרים שהבית ריק....ומשעמם.....ואיפה הילדים ואיפה הבמבה..... ככב לפחות סיפרו לי..... בהצלחה לכל הנשים באשר הן אין כמו הנשים אין כמו אמא הגב לתגובה זו          תגובה לאורנה         חני,    29/07/04 09:10 אורנה תודה על העידוד. אני אמא לפעוט בן שנתיים וחצי ולפעמים ממש נכנסת לייאוש אבל את כל - כך צודקת ובאמת היה לי כיף לקרוא את מה שכתבת, ובלי קשר הכתבה משגעת ממש כותבת מוכשרת!!!! הגב לתגובה זו          טמטום נשי צרוף         גבר,    28/07/04 10:53 מקשקשות כל היום בטלפונים ומנתחות משפטים ומבלבלות את המוח אחת לשניה וגם לנו. אין לנו כוח לשטויות שלכן כבר. הגב לתגובה זו 1.  כל כך מוכשרת.....     הספורטאית,  ת''א,    27/07/04 22:59 מזדהה עם כל מילה הגב לתגובה זו          dreams         new york,    29/07/04 21:39 it is always easy to blam everyone else for our own wish to fully be. הגב לתגובה זו