 |
18.
שאלה לעדית
מיכל,
ת''א,
19/07/04 17:13
|
|
 |
שלום מיכל
עדית פאנק,
19/07/04 23:57
|
אנא שלחי את השאלה שלך עם הדואר האלקטרוני הפרטי שלך, לעורכת , ובקשי להעביר אלי את הפרטים שלך. אני אענה לך ברגע שהכתובת שלך תגיע אלי. ושיהיה שבוע שקט.
הגב לתגובה זו
|
|
 |
אני לא מצליחה לשלוח...
מיכל,
20/07/04 14:15
|
אולי יש בעיה באתר? נכנסתי ל''כתוב אלינו'' ומילאתי את כל השדות כמו שצריך אבל זה לא שולח........ אוף! בכל מקרה עדית תודה על ההיענות ואני מקווה שהבעיה תפתר כדי שתוכלי ליצור איתי קשר.
הגב לתגובה זו
|
|
 |
17.
התרגשות צרופה
ענבל פנחס,
ת''א - רחובות,
14/07/04 19:31
|
עדית את יודעת, אני קוראת אותך ומדמיינת שאני עוצמת עיניים ושומעת אותך מספרת לי את הכתוב בקולך שלך. והתרגשות מציפה את עיני. מרגישה אותך נוגעת בליבי ומדברת גם מתוכי, בדיבור הזה אין צורך במכשיר. נעה בין ילדה לבוגרת, אומנם לפעמים לא רוצה לגדול, מתקשה להפרד. ועם זאת ואולי בעיקר, מתוך התפילה כל בוקר אומרת: ''מודה אני לפנייך מלך חי וקיים שהחזרת לי נשמתי, רבה אמונתיך'' ותודה גם על האפשרות להכיר אותך מעט מעבר לרשת. אוהבת אותך
הגב לתגובה זו
|
|
 |
16.
כל כך מזדהה
אסתר רוזנפרב,
קבוץ חניתה,
13/07/04 23:18
|
פעם נפגשנו בסטודיו של אברי סגלי כשהיינו צעירות, הייתי גם אני תלמידתו. תמיד עושה לי טוב להפגש איתך ולו דרך הכתבות שלך. שנשאר צעירות לנצח !
הגב לתגובה זו
|
|
 |
15.
עדיתי , איזה כיף לקרוא אותך
גבריאל,
13/07/04 22:36
|
|
 |
14.
נראה לי מתאים לכתבה, בעצם תמיד
נראה לי,
13/07/04 20:59
|
http://www.inxservices.com/SOM/som/face_of_love.html
הגב לתגובה זו
|
|
 |
13.
כ-מ-ה מ-ק-ס-י-ם !
מעיין,
ת''א,
13/07/04 05:17
|
בעיניים רטובות מדמעות אני רוצה להמליץ לכולם לקרוא את סיפורה הקצר של המחברת המחוננת עדית פאנק. שם הסיפור: מפתח הלב (נמצא באינטרנט - תחפשו ותחזרו להודות לי).
הגב לתגובה זו
|
|
 |
עידית פאנק
טומי,
חיפה,
14/07/04 16:47
|
תודה. אבל היכן לחפס את הכתבה של עידית פאנק על מפתח הלב תודה תודה
הגב לתגובה זו
|
|
 |
12.
נסיון שני...
נויה,
13/07/04 01:27
|
מילותייך ...משרתות שפה תודה שאת כותבת תודה שאת משתפ אותנו במילים שלך תודה שאת בריאה ומולידה כל יום מחדש עוד מילה או שתיים
הגב לתגובה זו
|
|
 |
11.
את יחידה במינך...
noya,
13/07/04 01:09
|
אוהבת אותך מאז המילים הראשונות שקראתי שלך , זה היה מאד מזמן... ...''מילים חפוזות לא משרתות שפה''... המילים שלך , הן דרך בשבילי, מאז ועד עכשיו. תודה שאת שם , כאן. כותבת. נויה
הגב לתגובה זו
|
|
 |
10.
פשוט מקסים!
ארז,
רמה''ש,
12/07/04 23:37
|
נורא יפה וכל כך נדיר בבליל הטקסטיים העדריים שאנחנו מורגלים בהם. עדית - את פשוט מקסימה! :)
הגב לתגובה זו
|
|
 |
9.
את יודעת לכתוב ועדיין סקרנית ,
ל"ת
אתי,
תל אביב,
12/07/04 23:35
|
|
 |
8.
אני בכיתי עכשיו
שחף,
12/07/04 20:10
|
קראתי את הכתבה המרגשת, והדמעות לא הפסיקו לזלוג על הלחיים, כמה צודקים הזאטוטים הללו שרואים את העולם בעיניים אמיתיות, רק צריך להקשיה להם, לעיתם קרובות הם יודעים להסביר דברים מנקודת מבט הכי פשוטה אבל, הכי אמיתית והכי נכונה. וכמה עצוב שהם פורשים כנפיים ....
הגב לתגובה זו
|
|
 |
7.
yeladim
neta,
florida,
12/07/04 19:27
|
very very very nice article.. our kids are our ''big time''teachers we have to remember this all the time even when we nervous... they are treasure and loveble thanks god for the opputunity to raise them
הגב לתגובה זו
|
|
 |
6.
למה אין עוד כתבות שלך?
אריאל,
ת''א,
12/07/04 19:22
|
|
 |
תשובה לאריאל וגם לטומי מחיפה
עדית פאנק,
תל אביב,
12/07/04 21:15
|
בשלב זה אני כותבת פעם בשבועיים בימי ראשון. אולי בעתיד זה ישתנה. תודה , מכל לבי, לכם ולכל מי שמגיב.
הגב לתגובה זו
|
|
 |
5.
כשמפסיקים להסתקרן סימן לזיקנה
טומי,
חיפה,
12/07/04 15:20
|
תמיד כשקוראים את הכתבות שלך זה מאוד מרגש ומשאיר אותך עם המון המון מחשבות מהילדות. את פשוט נפלאה תמשיכי לכתוב לנו ולרגש אותנו אבל את יכולה אולי לכתוב לנו יותר כי אני מרגישה שזה לא מספיק. תודה לך מלאך
הגב לתגובה זו
|
|
 |
4.
מרגש
ל"ת
מזל,
12/07/04 14:08
|
|
 |
3.
את באמת מדהימה.....
שרית,
12/07/04 13:30
|
|
 |
2.
מסופר בתלמוד ששני ילדיו של רבי
רבי מאיר,
12/07/04 12:22
|
מאיר מתו ביום אחד.
ואיך בכה עליהם רבי מאיר הגדול?
הוא קרא להם המורים שלו.
החכם תמיד לומד מן הילדים את הכל.
הגב לתגובה זו
|
|
 |
1.
מדהים!
ענת,
ת''א,
12/07/04 11:16
|
כן גם אני עשיתי לא מזמן סדנת חזרה לילדות, ועם העבודה שאני עושה על עצמי, אני לאט לאט חוזרת להיות מי שהייתי.... מה המסקנה? בכתבה של גבי ניצן על כנס של ה''ריינבו'' באוסטרליה, הוא ביטא את זה הכי יפה. הוא סיפר על ילד מדהים שהוא התחבר איתו שם ועל היחסים של אותו ילד עם אמו. הילד היה מין ''ילד פרא'' סקרן ואינטליגנטי (כמו כל הילדים), והאמא- היא הבינה ש (במילותיו של גבי) ''יש לה את הילד הכי מדהים בעולם, והתפקיד שלה זה לא לקלקל את זה...'' את כל התורה אנחנו יכולים ללמוד מהילדים, והתפקיד שלנו כהורים זה לתת להם להתפתח כמו שהם (עם המגבלות ההכרחיות כמובן) ולא להשחיר את נשמתם הטהורה והחכמה עם החרדות והפחדים שצברנו, כי לנו לא היו הורים כאלה....
הגב לתגובה זו
|
|
 |
ילדות
תני,
לוד,
14/07/04 16:30
|
נכון מאוד דברים יפים כתבת שמזכירים לנו מה עלינו לעשות במציאות הקשה הזו שלנו. מציאות לא קלה אך יש כמו החיים שלנו?
הגב לתגובה זו
|
|