תגובות עד כה: 15 תגובות, ב- 11 דיונים. הוסף תגובה 11.  האושר שבריבוי     רחלי,  ירושלים,    01/09/04 13:13 הגעתי במקרה לכתבה הזו, ומצאתי מחשבה שמלווה אותי כבר הרבה זמן. נדיר למצוא מישהו שכותב מתוך ידע מדעי ופילוסופי , ובכל זאת מסוגל לדבר על חוויה רוחנית בהודו, כאילו הרגע ירד מריקשה בלב דלהי... אני לא יודעת אם הריבוי הוא הוא החוויה הרוחנית של המערביים בהודו, אבל בוודאי יש לזה חלק חשוב. אני חושבת שבמערב, יש חיפוש מתמיד אחרי אמת אחת אבסולוטית, חוקי הגיון נוקשים, ואפילו הבחירה במקצוע, שוללת עיסוק בדברים אחרים. במקדש ההודי יש כביכול ביטוי ואפשרות להתחבר לכל הצדדים שלך, היום ובכלל. ואצל האדם עצמו, המלא כישורים , מחשבות , רעיונות, שאין ביניהם שום קשר רעיוני או לוגי, אצלו, זה הכל מתחבר ונקשר וברור מאליו. וזהו בעיני המקום של הריבוי, והליגיטימציה אליו. נהניתי לקרוא את הכתבה הגב לתגובה זו 10.  עבור ד''ר יואב בן דב     נטלי,    31/08/04 10:46 כתמיד מילותיך מעשירות נפש ובינה. נדיר למצוא אדם שיכול לתווך בין ההמון לבין ידע שעל העברתו מוטלת גם אחריות עצומה (אני בטוחה שאתה מבין למה אני מתכוונת). גם אם יש בך תשוקה להעברת הידע שלך אותה אתה מנתב בצורת מאמרים, זוהי אנרגיה מבורכת שאין לקחת כמובנת מאליה. האם נתקלת בעוד אנשים המגלים פתיחות כשלך כלפי כל העולמות, המיסטיים והמדעים כאחד? בחיי אני נוטה להישאר לבדי במערכה כיוון שלרוב כולם מבכרים קיצוניות חסרת פרופורציות על מתן חשיבות רצינית לפעולותיהם ולמחשבותיהם. האם יש בכוונתך לכתוב מאמרים העוסקים גם בקבלה? זהו הצופן להבנת כתבי ש''י עגנון, לדעתי לפחות... להתראות באותיותיך הבאות.. הגב לתגובה זו 9.  מעניין     fox_x,  תל אביב,    23/08/04 12:36 באמת מעניין הריבוי וטשטוש ההפרדה בין הרוח לחומר, שבחיינו המערביים ישנה לרוב הפרדה לא קטנה. אני מבין את הצד החיובי שבזה, אבל אם זאת נראה לי שעדיין, זה קצת מבלבל ריבוי האלים, כי לדעתי בסופו של דבר כולם פנים של אותה אמת, ולכן צריך להבין שהפנים שלו הן אינסופיות אבל האמת הינה אחת ואיפה שהאמת קיימת אין פנים, ולכן הפנים מצד אחד (יותר בהתחלה) הן מכוונות לקראת המטרה אבל בשלב מסויים הן יכולות להחזיק אותך תקוע בשלב מסויים. ולגבי הפסקה של הקנאות הדתית במערב, זה בגלל שהן לא מתייחסות לדת אחרת כאל פנים אחרות, הן חושבות יותר על פנים אחת לאל במקום על פנים לאל כמספר המסתכלים על האל (לפחות). ונכון מאוד שאת הפרדוקס האלוהי קשה לנו לתפוס, אנו מנסים לתפוס את האלוהות דרך החושים הרגילים שלנו ומצפים לקבל תשובה חד משמעית שתתקבל על ידי חושים אלו, ומתקבלת הרגשה שאנו מחפשים זאת בכיוון הלא נכון :) הגב לתגובה זו 8.  דיון מעניין  ל"ת      תמר,  השרון,    10/08/04 20:21 הגב לתגובה זו 7.  תשובות לפיסקה האחרונה     א.ק,  תל-אביב,    08/08/04 12:29 מתוך ''ספר המדע'' של הרמב''ם. ''...אין הקדוש-ברוך-הוא גוף וגויה'' איך בכל זאת מדברים על ידיים, עיניים, חרבות, כעס, שחוק, וכו...? (למשל: ''אצבע אלוקים'') תשובה:''הכל משל ומליצה'' כדי שהאדם יוכל להשיג ולחקור את בורא עולם. קשה לתפוס משהו שאין לו צורה ולכן יצרו המחשות. הגב לתגובה זו 6.  כתבה מבאירה ומקסימה     מיכלי,  ראשל''צ,    07/08/04 23:33 מאוד נהנתי לקרוא. מסכימה מה שכתבת. יצא לי ללכת כמה פעמים עם דאדי-ג'י שהיא סבתא של חבר שלי למקדש בשכונה שלהם באמדבאד, ובאמת, באמצע שכונה דיי עירונית של רבי קומות, חוץ מכל הזקנים והזקנות שנפגשות כל ערב לשיר מול האלים הגיעו גם משפחות, וצעירים וצעירות וגם פחות צעירים, אחרי העבודה לפני הבית, ואחרי מקלחת לפני סיבוב ברחוב של ערב להגיד שלום, לברך, לתת תרומה, לדבר. ואז ממש הרגשתי את ההבדל בין בית הכנסת האורתודוקסי הישראלי למקדש הפתוח של הודו.נכון, זהו מרחב שונה, טהור, עם שער וכניסה ומבנה ורצפה (- לפחות מצופה) שיש, אבל הוא חלק בלתי נפרד מהרחוב כמו דוכן אס. טי.די (טלפון ציבורי לשיחות חוץ עירוניות) או גלידריה. בכלל, בהודו הכל ברחוב. הכל קדוש והכל חול.בכלל, אני חושבת שזה היחוד של הדור שלנו - (אין העדפה מסויימת לשנת לידה. זו שאלה של הרגשת שיכות) אחנו דור ה''מיקס'' . היום שמהון תרבויות עתיקות פרושות מולנו, וניתן ללמוד ממקור ראשון בסין, הודו, דרום אמריקה או יפן, כבר לא קיימת סתירה בינהין. אפשר בהחלט בבוקר להתחיל אימון - חימום עם ''ברכת השמש'' היוגיסטית ולהמשיך עם טאי-צי או צי-קונג. לשלב רייקי עם סמלים קדושים מהקבלה. הכל אותה אמת. אנחנו אותו אחד. הצבע הלבן מכיל בתוכו את כל הצבעים. גם אנחנו. באהבה. הגב לתגובה זו 5.  נהנתי מאוד לקרוא את הכתבה     Vered,    07/08/04 19:12 ולמספר 4 - מורה פו-צה : תגובתך מעניינת ומרתקת. לא הבנתי מה זה : איממננטי ? האם התכוונת ל: אימננטי (פנימי, מהותי )? הגב לתגובה זו          אימננטיות         פה ושם,  דרום ת''א,    07/08/04 19:50 כן, אימננטי, סליחה על הטעות. אני שמח שהתעניינת בדברים. לפרטים נוספים, בדקי את הכתבה שהתפרסמה במדור זה אודות הבשורה עפ''י תומא (המקובלת על הנצרות הלא ממסדית), שמציגה אלמנטים זהים לאלה של דתות שונות ורחוקות (ואם בא לך, גם את התגובות לאותה כתבה...). הגב לתגובה זו 4.  למען הבהירות     מאיר,    07/08/04 02:39 אם אני לא טועה, המאמר לוקה מאוד באי-הבחנה בין בודהיזם להינדואיזם. מה שמתואר במאמר - זהו הינדואיזם, כלומר הדת ההודית על ריבוי אליה. ואילו הבודהיזם - הוא הוא הזרם ההודי הפילוסופי, ששליט בהרבה מנזרים ואשרמים ומדבר על האחדות שמעבר לאשליות וכו'. צריך להבדיל בין השניים, כי הם באמת שני דברים שונים: האחד הוא דת עממית, השני - תפיסה פילוסופית. הגב לתגובה זו          פה בשנית         פו-צה,  ת''א,    07/08/04 10:46 אגב, זו גם הסיבה לכך שבניגוד למה שנכתב בכתבה על ה''בשורה עפ''י תומא'', ישוע הנוצרי לא היה מוצא עצמו מתדיין בנחת עם קרישנמורטי, אבל כן, בהחלט, עם הבודהא, ולא בגלל היותו בכבודו ובעצמו ''בודהיסט'' כפי שהוצע במאמר - נו באמת: איזו שטות! - אלא בגלל הכירו באותה אמת בה הכיר גם הבודהא, זו היחידה שבנמצא. הגב לתגובה זו              מה ההבדל             fox_x,  תל אביב,    23/08/04 11:31 בין בודהה לקרישנמורטי בהקשר של מה שכתבת ? ממה שקראתי, לשניהם הייתה גישה דומה ביחס לאלוהות, אלוהים שקיים בכל מקום הגב לתגובה זו          בין הינדואיזם ובודהיזם         מורה-פו-צה,  ת''א,    07/08/04 10:40 טעות בדבריך: ההינדואיזם ''פילוסופי'' בדיוק כמו הבודהיזם. אם אתה תופס ''פילוסופיה'', עפ''י פירושה המקובל, כ''אהבת החכמה'', תמצא בהינודואיזם ובבודהיזם את אותה רדיפה אחר השגת הידיעה המוחלטת, את אותו רצון להכרת האמת הטוטאלית שתמצא בכל דת וחכמה גדולה של האנושות, זאת משום שהאמת היא אחת, בעוד שצורות הביטוי שלה שונות ורבות, בהתאם לקהל אליו הועידו את דבריהם אלה שהעידו עליה. קהל מסוג אחד היה זה של הודו העתיקה, אליו פנו הרישים הקדמונים, לו התאימה התפיסה ההינדואיסטית, וקהל שונה בעליל היה זה של הודו ה''מודרנית'' יותר (וטיבט עם מורשת ה''קגיו'', ויפן עם ה''זן''... ושאר ספיחי הבודהיזם, עד זה המערבי של ימינו), אליו פנה הבודהא שייקימוני. באותה צורה בדיוק, פנה משה רבינו לקהל מסוג מסוים, בעוד שישוע הנוצרי בזמנו, ומוחמד המוסלמי אחריו, פנו אל קהלים אחרים, בדברם על אותה אלוהות בדיוק, ממנה נגזרים כללים זהים כמעט (אתיים, פוליטיים, אסתטיים, וכו') לגבי אופן הקיום של הקבוצות האנושיות השונות. אם בהינדואיזם האל (בראהמה) טרנסנדנטי, בבודהיזם ביטויו הוא איממננטי, בבודהא עצמו, כפי שהאל הטרנסנדנטי של היהדות בא לביטוי אימננטי ב''בנו'' הנוצרי. כל הדתות הגדולות של האנושות, בלי יוצא מן הכלל, מדברות על אותה ''אחדות שמעבר לאשליות'' שציינת, כשה''אשליה'' (maya של ההינדואיזם) היא העולם הזה וה''מציאות'' היא האמת, היסוד, הפרינציפ, אלוהים, שהאיחוד עמו היא הנירוונה הבודהיסטית. הגב לתגובה זו 3.  בבילון     איזי,    05/08/04 23:22 תודה לך.יואב. אני זוכר יום אחד ישבתי עם חברי הטוב רמי בבית הוריו.אביו נפטר באותו שבוע. מבעד למרפסת,מעבר לרחוב שכן בית כנסת. רמי הרגיש צורך ללכת לשם באותם ימים של אבל. כלומר לחצות את הרחוב לראשונה בחייו. אני באותו אחר -צהריים ראיתי את אחד מבאי בית הכנסת מטאטא החוצה את הליכלוך שהצטבר בכניסה ומפזר אותו הלאה מבית הכנסת. הבנתי למה קשה לי עם המוסד הזה. עכשיו אני מבין את ההבדל בין המונוטאיזם לריבוי ההינדי.עלית כאן על תדר חשיבה מוכר לי,בביקורת לא רק כלפי האמונה באל אחד אלא גם כלפי המחיר שמשלמים חסידי הניו אייג' שמציעים להם מושגים של טוהר, מוחלט,אין סוף, מגע עם האחד,בלה בלה בלה. גם אני מזהה את היתרונות של הגישה . אני שמח שהיצגת צד אחר שלה, מרתק והלוואי שתוכל להרחיב ,ואולי נזכה לבנות מחדש את מגדל בבל. הגב לתגובה זו 2.  הגיוני לי שיהיו הרבה אלים     מואר,    05/08/04 19:06 הרי לכל אחד מאיתנו יש פוטנציאל להיות אל. אפשר בהחלט לחשוב על היררכיה כאשר הישות העליונה הוא היוצר של הכל. דבר דומה היה ליוונים. אגב, זה הרבה יותר קרוב לאמת מאשר אל אחד משום שזה שולל את המהות האמיתית של כולנו - הפוטנציאל להיות אל. הגב לתגובה זו 1.  שונות באחדות     ג.,  ת''א,    05/08/04 18:48 תודה מאצר מרתק! עד עכשיו לא הבנתי איך מסתדר הריבוי עם התפיסה האחדותית של ה''ברהמן''. ואיך זה משתלב עם הבודהה ששלל את האלוהות ועם הבודהיזם שהוא דת- כנראה שההגיון המערבי שלנו לא מסתדר עם זה. יש אחדות בשונות ושונות באחדות. סופשבוע נעים. הגב לתגובה זו