תגובות עד כה: 41 תגובות, ב- 17 דיונים. הוסף תגובה 17.  כתבה עם תובנות יפות - יישר כוח  ל"ת      אורי בנצור,  ראשלצ,    12/08/04 00:01 הגב לתגובה זו 16.  מאמר מצויין, אחלה זוית ראיה!  ל"ת      אלי ניב,  רעות,    10/08/04 17:45 הגב לתגובה זו 15.  נורא אהבתי - תודה למעריב  ל"ת      לב רחב,  אמסטרדם,    10/08/04 08:15 הגב לתגובה זו 14.  living in japan     tenoheka,    09/08/04 22:52 this is all bulshit japanese have no god and no real life thats y they go home drunk evry night הגב לתגובה זו 13.  יפה מאוד  ל"ת      מורן,    09/08/04 19:20 הגב לתגובה זו 12.  פשששש. עמוק.     עמי,  צפון,    09/08/04 18:36 ''למצות כל רגע עד תומו''. וואלה. אפשר למצוא יותר עומק בסרטים ב''הולמרק''. ומה הקשר בין קשר פנים אל פנים ל''קודם תחווה מוות..''? וממתי לובשי שטיחים מתעצבנים בכביש? ומ זה ''הרגשתי רעב בלתי מזוהה''? אתה לא מזהה צורך בקשר אנושי כשאתה רואה אותו? אתם אמורים להיות מחוברים לעצמכם, לא? ואם אתה לא מזהה צורך כזה כשאתה חווה אותו אז למה אתה חושב שאתה יכול לתת עצות? הגב לתגובה זו          ואתה מה? קערית?         בריאן,  קוהונג,    11/08/04 17:05 תגיד לי עמי, מה הסרט שלך? אתה כזה כאילו סוג של מאצ'ו, עם השטות שלך לובשי שטיחים וכל שאר העקיצות הירודות שלך, שחושפות את בורותך יותר מכל. אף אחד לא נתן לך עצות, אף אחד לא אמר שהוא מחובר לעצמו יותר ממישהו אחר, הכתב הוא יחיד ולא רבים. ואתה - אתה תמיד יודע איזה קשר אנושי חסר לך או יש לך צורך בו בכל רגע נתון, או שאתה לפעמים מגלה דברים בדיעבד? כאשר יש לך תחושת סנסציה מסוימת אתה תמיד יודע מה מקורה? בקיצור ולעניין, מדובר על תובנה די מעניינת - אתה לא חייב לאמץ אותה, אבל אין צורך סתם לשלול פשוט כי משעמם לך. חבל, לדעתי אתה מפספס הרבה בנסיונות החוזרים ונשנים שלך להסתלבט על הכותבים במדור הניו-אייג'. לצד הרבה תכנים סהרוריים במקצת, יש גם הרבה תובנות יפות וגם סתם מידע מעניין. הגב לתגובה זו              קערית?             עמי,  צפון,    12/08/04 20:19 מה הקשר לקערית? . א) הכינוי לובשי שטיחים ממש משעשע. ב) הוא כן מנסה לתת עצה, אחרת הוא לא היה כותב את המאמר. ג) אל תדאג לי, אני קורא מספיק מאמרים במדור הזה ובאחרים ולכן אני מתרגז כשמנסים למכור לי תובנות בשני שקל בנוסח ''לחיות את הרגע'' (שבוא נודה,זה בדיוק מה שהוא מנסה להגיד). ד) אין שום קשר בין החלק הראשון של המאמר לחלק השני. זו פשוט כתיבה לא נכונה. אפילו בור מאצ'ו כמוני רואה את זה. הגב לתגובה זו                  אמרו חזלינו(?)                 גוגו באבא,    03/07/05 03:22 הפוסל במומו פוסל. וחזלי הבודהיזם אמרו שבכוס מלאה (כמו של עמי ידידנו) אין מקום לעוד. חוצמזה שלפי מה שראיתי באוניברסיטה, הכותב לא לובש שטיחים. לפחות לא בפומבי. הגב לתגובה זו                  חבל                 שחר,    20/09/04 02:52 חבל שהנהלת האתר מאפשרת שליחת הודעות של גורמים עויינים ונטולי השכלה. אין בי צורך לתקוף אישית את עמי וחבריו, שכן הם למעשה מפגינים את בורותם על הצד הטוב ביותר. כותב המאמר לא מנסה לתת עיצות. הוא משתף אנשים בתובנות שלו. וכל אחד רשאי לקבל או לדחות. הגב לתגובה זו 11.  תפסיקו להטיל אשמה בטכנולוגיה.     המפוזר,  כפר אזר,    09/08/04 16:21 לשלוח מייל זה בדיוק אותו דבר כמו מכתב רשום בדואר (רק יותר פשוט ופחות פוגע בסביבה), הטכנולוגיה נותנת לנו כלים (ממש כמו מעדר) ומה שאנחנו בוחרים לעשות איתם זה בידינו (אפשר לעדור עם המעדר או להוריד אותו על הראש של מישהו), רק תפסיקו להאשים את המעדר, קשר אנושי צורך השקעה אמיתית בלי קשר לכל מה שמסביב. ובקשר לכל הדימויים הגאומטרים, חוץ מזה שהם נשמעים מאוד חכמים ועמוקים הם בעצם לא אומרים לי כלום (מסכים איתך נדב - מהצוללת צהובה). הגב לתגובה זו          לא חושב שהבנת את העניין         לאוניד,  חיפה,    09/08/04 17:43 הי לדעתי הכותב, יוסי רז, מתאר את הניכור האישי שלו, עם דגש על הניכור שלו, בעקבות הזמן שחלף, שגרם לו להיסחף ולהיות פחות סובלני וקשוב לחברו. ברור שהאינטרנט והטכנולוגיה המתקדמת שמרו את הגחלת, ובלעדיהם שום קשר לא היה נשאר. מה שיוסי רז טוען אם הבנתי את הנקודה והמסר המרכזיים הוא: שהקשר איבד מערכו, נעשה פחות משמעותי, כי הוא וחברו פחות השקיעו בקשר, בגלל כל מיני סיבות. המפגש הפיסי הזכיר לכותב את הדברים הפשוטים שעושים כל קשר. אני רואה בטלויזיה הזמון תוכניות כמו בליידייט, ודייטסרייט וכו' - שהמשתתפים בהם איבדו לדעתי את הרגישות לחוות קשר אמיתי ופשוט ובלתי אמצעי והיום הם נזקקים לקביים של תוכניות טלויזיה לא רציניות ממש.. מכאן לדעתי המסקנה שהדברים המשמעותיים בתקשורת בין אנשים הם הדברים שקורים כאן ועכשיו כל רגע. ויש לחוות אותם במלואם וללא צמידות לסיפורים הישנים שלנו או לתנאי התרבות. לאוניד, חיפה הגב לתגובה זו              מסכימה איתך ליאוניד             אושר רגעי מאוד,  לב המפרץ,    10/08/04 08:38 הי אני חושבת שהמסר הברור העולה מן המאמר הוא מסר של תקוה. אפשר וכדאי לשאוף לחיות כל רגע כהרגע הכי חשוב, כאילו לאחריו, נמות. אז נחווה את הרגע במלואו. לגבי קשרים ארוכים, פרידות המלוות במשקעים רגשיים אינני יודעת איך לעשות את זה, הייתי רוצה לדעת יותר על הגישה הזאת. המאמר מעורר מחשבה ואף יותר מזה. תודה רבה לכותב ולמעריב. אושר רגעי מאוד הגב לתגובה זו                  המסר יפה ויכול להיות אוניברסלי  ל"ת                  אדווה,    10/08/04 12:15 הגב לתגובה זו 10.  איפה יש עוד מאמרים של יוסי רז?  ל"ת      נוי זהבי,  ב''ש,    09/08/04 16:14 הגב לתגובה זו          מאמרים של יוסי         אמיר,  כ''ס,    30/08/04 06:18 http://idan-hadli.co.il במדור ''הר האושר הגבוה'' יחד עם פורום שיוסי מנהל. הגב לתגובה זו              תודה אמיר, עזרת לי :)  ל"ת              נוי זהבי,  באר שבע,    30/08/04 21:52 הגב לתגובה זו 9.  ליוסי רז     AMOS,    09/08/04 15:59 תודה על המאמר המרגש זה מחבר אותי ליחסים שעברו לידי ללא השקעה אמיתית שלי, ואכן המון היה תלוי בי, תמיד האשמתי והעברתי אחריות לצד השני.. אני מבין שלחיות כל רגע באופן מקודש זה לא להיות צמוד לסרטים שלי מן העבר ולכל מה שמפחיד אותי, לא? תודה לך שוב! הגב לתגובה זו 8.  תודה על המאמר הרגיש :-)     יונית נתן,  הרצליה,    09/08/04 15:35 מי יתן ויתפרסמו עוד פנינים כאלה. מעריב אנרג'י עליתם ברמה. יישר כוח! יונית הגב לתגובה זו 7.  רגע אתי     טיפוס רגעי,  דרום ת''א,    09/08/04 15:12 תוכנו של אותו משפט מפורסם - שאת מקבילותיו ניתן למצוא, כפי שכבר טענו כמה מגיבים, ביהדות ובדתות אחרות - רחב מעט יותר ממה שהבין לאשורו כותב המאמר. פירושו המיסטי של ה''מוות'', הוא בראש וראשונה ''למות לעולם'', על מנת להיות מסוגל ''לחיות לאלוהים'', ז''א לחיות באמת, לחיות את האמת, לעומת השקר, או האשלייה, שנחוו עד שהתרחש אותו מוות, הבא כתוצאה מטראומה שעוברים בחיים, המשנה את טעמם ומובנם, או מתרגול רוחני שנועד לעורר את אותו מפנה, המתרחש ב''רגע הנכון'' (ה-kairos של היוונים), הוא גם הרגע המשיחי, המחייב את עירנותם התמידית של המאמינים ה''ממתינים לשובו של האדון'' עפ''י ישוע הנוצרי, או לחליפין הרגע בו פותר תלמיד הזן את ה-'קוואן' שניתן לו, וכמו כן המצב בו מתרחשת ההארה ההינדית, או ה''תשובה השלמה'' היהודית, וכו'. הגב לתגובה זו 6.  How ironic     Ia,    09/08/04 13:18 How ironic Jews are looking for depths in other religions and cultures when we have it in our own regligion (Judaism does not mean 'charedim' ( הגב לתגובה זו          מה הקשר?  ל"ת          אלי ניב,  רעות,    10/08/04 17:58 הגב לתגובה זו 5.  בצד הנסיון האמיץ לחופש     אוריאל,  ת''א,    09/08/04 11:51 לא להכנס עם היומרה: האגו והקהילה מוחשים אחרת במזרח, ויש את החמלה. הגב לתגובה זו 4.  למה רגע ולא שניה?     רמיקרישנה,  ת''א,    09/08/04 11:40 האמת היא שלא ניתן לחוות את החיים בזמן התרחשותם שכן קיים אינטרוול של זמן, זעיר אמנם, שלוקח לחושים להעביר את החוויה למוח. הגב לתגובה זו          האם אי פעם ידעת משהו לפני שהוא         נרניה,    09/08/04 14:31 קרה? כלומר חוויה ש''מתחילה'' לפני ההתגשמות הפיזית שלה שנקלטת דרך החושים ? הגב לתגובה זו              אתה מוכן להסביר יותר?             AMOS,    09/08/04 16:08 הי נרניה, תסביר לי בבקשה עוד קצת למה אתה מתכוון, ואיך אתה מבין את המאמר של יוסי רז. אני פשוט התחברתי לטוהר של הדברים ובמיוחד לזוית ראייתו של יוסי רז שהיא נקיה, לא יומרנית ופורטת את ההיגדים הגבוהים והמלוקקים למשהו יישומי, מעשי שניתן לעבוד איתו ביומיום. תודה לך הגב לתגובה זו                  הי עמוס                 נרניה,    09/08/04 17:42 אני נהנתי מהמאמר של יוסי. תודה יוסי. כתגובה למאמר חשבתי בעיקר על עתיד ומטרות ואיך נכון להשתמשבמטרות בחיים מבלי להשתעבד להם, וגם קיוותי בשביל עצמי שאוכל לחוות יותר רגעים, במיוחד ביחד עם אנשים אהובים. במיוחד עכשיו :) ראיתי שכרמל כתבה משהו נחמד ורלוונטי במאמר שלה על הסרט המעולההה ''המסע המופלא''. (כאן באתר) היא כתבה על המציאות האנרגטית והפער בינה לבין התפיסה שלנו, שהיא מבוססת על החושים כאמצעי קלט ועל המיינד כאמצעי שעורך ומארגן את המידע למשהו שאנחנו יכולים לפעול לפיו. שנותן אורינטציה ומשמעות. מה שכתבתי לרמיקרישנה מתייחס לרובד החוויה שנמצא לפני החושים והמיינד, יותר קרוב לרובד (או לאופן?) שבו המידע הזה מעובד. מצטערת אם זה נשמע קצת לא ברור, גם לי זה לא כלכך ברור, אפילו מסתורי. בכל אופן, נדמה לי שמה שמתפרש לעיתים כניסים ונפלאות ויכולות על-טבעיות וכו קשור בעצם ליכולת לזהות את המציאות האנרגטית ולפעול בהתאם לרובד החוויה הפנימי והקדום יותר, במקום זה החיצוני שמתיחס רק למציאות המוגשמת פיזית למול עיננו. הגב לתגובה זו                      תודה  ל"ת                      AMOS,    10/08/04 00:27 הגב לתגובה זו                      תודה לך :))  ל"ת                      AMOS,    09/08/04 20:33 הגב לתגובה זו 3.  ולכן היפנים לחוצים כל כך...     נדב,  צוללת צהובה,    09/08/04 11:24 אם כל מילה חייבת להיות הקדושה ביותר - מפחיד להוציא מילה מהפה. פלא שהיפנים הם עם כל כך סגור ועצור? אני גם לא מבין את הקשר בין החלק הראשון של המאמר לשני. ועוד משהו לסיום: ''מעגלי החיים'' שמתוארים הם בכלל קווים: יש להם התחלה אמצע וסוף. מעגל הוא דבר שחוזר על עצמו. מה שאולי נע במעגל היא תחושת האדם, שעובר שוב ושוב חוויות קוויות. נכון שמעגל נשמע טוב יותר מקו, והוא גם פחות דוקר, אבל בכל זאת - נא לדייק. בככלל - אנשי הניו-אייג' צריכים, לטעמי, להשתחרר מהנטיה לחבר מילים שנשמעות טוב, בלי לשים לב למה שהתקבל מהחיבור. הגב לתגובה זו          שים לב שמעגל הוא קו         נרניה,    09/08/04 14:37 סגור. הווה, לעומת זאת, אינו קו- הוא סינגולרי. לגבי טוהר הדיבור- שווה ללמוד על תפיסת לשון הרע ביהדות. אין זה יחודי ליפנים. טוהר הכוונה, מחשבה, דיבור, מעשה (ציר התגשמות, הוצאה מהכח אל הפועל) הוא חלק טבעי מכל דרך. יש הבוחרים במוסר או מוסרנות, יש הבוחרים בשכחה ויש בהזכרות. הדחקה- גם זו דרך. הגב לתגובה זו              לא הבנתי             נדב,  צוללת צהובה,    09/08/04 16:03 אני מצטער, אבל בדיוק כיבו לי את הפנס, והלכה לי ההארה. לגבי הקו והמעגל: אם הקו והמעגל הם אותו דבר, למה צריך שתי מילים? בואו נקרא לזה ''קו-גל'', ונסגור עניין. אם רוצים להשתמש באנלוגיה גאומטרית, אז נא להשתמש בה כראוי. ההווה במקרה זה, הוא לא סינגולרי ולא פרטיקולרי. הוא נקודה. ככה זה. לגבי השאר - צר לי, פשוט לא הבנתי. הגב לתגובה זו                  אני מחבבת אותך, נדב                 נרניה,    09/08/04 17:07 ואני מאוד מחבבת גאומטריה. קו הוא קו ומעגל הוא מעגל- כצורות גאומטריות דו ממדיות יש להם אופי שונה ולכן שמות שמבחינים בינהם. אבל מעגל הוא גם קו מכופף שפוגש את עצמו. לופ. מדיטצית מנטרה היא דוגמא לטכניקה שמתמשת בנטייה הזו של המיינד כדי להרגיע אותו, רפטטיבי כמו מוצץ לתינוק (זה רק בהתייחסות לריכוז ולתשומת הלב בטכניקות מנטרה, וזה לא החלק העיקרי בן). כשאומרים על חשיבה שהיא לינארית זה מתאר את אופן הפעולה של המיינד. המיינד דורש רצף והוא מייצר אותו ללא הפסקה. האנלוגיה לדוממד מאוד מתאימה- מסך שטוח עליו מוקרנים סרטים. גם סרט מורכב מתמונות בודדות שמוקרנות ברצף וכך נוצרת המשכיות של סיפור. הווה הוא נקודה רק מתוך פרספקטיבה של המיינד- של דוממד. במבחינת הסרט הווה הוא פריז פריים. אפשר לדמין (או עוד יותר טוב-להתנסות) שהווה הוא לא נקודה אלא חתך בין ממדים. יש הרבה ממדים, לא יודעת כמה יש. הווה חותך דרכם, כאילו נצרב בהם חור. לגבי טוהר הדיבור ביהדות, זה נושא עצום וחשוב. האם חשבת פעם מדוע אומרים ''סייג לחוכמה שתיקה''? לגבי הקשר בין כוונה למעשה :) צריך לגלות, אני מניחה. מספיק שתעצור את עצמך באופן אקראי ותשאל- למה עשיתי את זה? מה גרם לי לעשות את זה? לומר משהו בניסוח הזה ולא בניסוח אחר..ולהעמיק בכנות עד היכן שאתה יכול בחיפוש אחר המוטיבציה. צלילה נעימה. ד''א. לא צריך פנס על קרקעית האוקיינוס, רק נשימה ארוכה. הגב לתגובה זו                      מת עלייך, נרניה                     נדב,  צוללת צהובה,    10/08/04 01:38 תראי, הסיפור שסיפרת לגבי ההבדל בין המהות לבין התופעה הוא מעניין. רבות נכתב ונאמר על ההבחנה בין השניים, ואולי דווקא בפילוסופיה המערבית - יותר מבכל מקום אחר. יחד עם זאת, אני לא רואה איך הוא קשור למאמר. המאמר מדבר על הצורך לחוות את רגעי החיים במלואם, באמצעות הפיכת כל אחד מהם לחוויה אוטונומית ככל האפשר. לא לראות את הרגע כמעבר בין רגעים אחרים, אלא לחוות אותו בפני עצמו. כל ההקדמה למסקנה הזו הנאמרת במפורש בסיום המאמר - היא מיותרת בעיניי. אין שום דבר מעגלי באופן שבו מתואר הזמן במאמר, וגם אין בו זכר לרצון להבדיל בין מהות לתופעה. לכן הביטוי ''מעגלי חיים'' בא פה רק על מנת לפזר קצת ערפל רוחני על כל העניין. על זה יצא הקצף. אגב, הרעיון עצמו של לנטרל כל השפעה של רגעים אחרים על הרגע הנוכחי הוא מופרך מיסודו, בוודאי שבתוך סיטואציות יומיומיות כמו פגישת חבר. אולי אפשר להשיג זאת באמצעים מדיטטיביים, אך בוודאי שלא כחלק מהקווים הישרים של החיים אותם אנו חווים. אגב, מדוע לו ל''מיינד'' לדרוש לראות את העולם בקווים ישרים? האם אין אחת מהסיבות הסבירות לכך, היא שהעולם אכן בנוי מקווים ישרים? האם מישהו בניו-אייג' העלה בדעתו את הרעיון המהפכני הזה? הגב לתגובה זו                          אני לא פוסלת כלום (כמעט)                         נרניה,    10/08/04 21:13 ואני גם לא מחשיבה את עצמי ''ניו אייג''' בשום צורה. ובטח לא מנסה לפרשן את ההבנות של יוסי רז או להסביר אותן, בקושי את שלי. מיי פוינט איז ש''איך שהעולם נראה'' קווים ישרים או פרקטלים, או חמש עשרה ממדים וכו- זה פונקציה של הפרספקטיבה- טווח\רגישות החוויה +עיבוד+ מי יודע מה עוד. זה רעיון די פשוט ובסיסי. לכן אם יוסי יאמר שהזמן הוא עגול ואתה תאמר שהוא ישר ואני אומר שהוא סינגולרי כולנו צודקים באופן יחסי- האמירות הנ''ל הופכות להיות נכונות או לא נכונות (מתאימות?) בהתאם לקונטקסט ולמטרה שלהן. במובן הזה- לא הייתי מחפשת הגשמה או משמעות לחיי בפרספקטיבה מדעית ולא הייתי בונה גשר על ידי תקשור חוצנים. באשר לאמת המוחלטת- תבורך - הקונץ המעצבן (למיינד) הוא שהיא מוחלטת. ייתכן שסובייקטיביות מוחלטת היא הגישה accessשל בני אדם ל''אובייקטיביות''. ובהמשך לרעיון הזה- אני נוטה להסכים איתך שזה בלתי אפשרי להתנתק מהשפעות ''העבר'' ולו רק כי הן קיימות כל הזמן בהווה. תודה לך. הגב לתגובה זו                      חיבה                     חביב,  גבעת-חביבה,    09/08/04 18:48 נדב ונרניה, ההווה אינו ''נקודה'' ואינו ''פריז-פריים''. ההווה - מי או מה שהווה באמת ובתמים (what REALY is) - הוא מה שאיננו, החסר, אותו ''דבר'' לא גשמי שכדי לקלוט אותו אכן צריך ''להרגיע את השכל'', לעצור את הרצף המנטאלי, כפי שטענה נרניה, אלא שככזה, הוא קודם לחלל ולזמן, ולמעשה מאפשר אותםף מבחינה לוגית. הקפדה על טוהר הדיבור היא באמת טכניקה ההכרחית לפיתוח תפיסה שבשלב מסוים תחרוג מן הקליטה החושית המוגבלת, ז''א תתפוס את מי ש''היה, הווה, ויהיה (תמיד) לתפארה''. הגב לתגובה זו                          :)                         החבובות,    09/08/04 22:01 אותך אני מעריכה פלוס. הנה שיר הללו-יה http://benyehuda.org/rashbag/rashbag074.html הגב לתגובה זו 2.  אבל איך אפשר?     נירה שמואלי,  אשקלון,    09/08/04 10:47 שלום יוסי, נהניתי מהמאמר המקסים והמרגש אבל אני שואלת את עצמי - אוקיי - איך אפשר לחיות כל רגע באופן מקודש??? הגב לתגובה זו          זיהוי- כבוד         מיכל,    09/08/04 16:17 כמובן, אין הכוונה לכבוד פוליטי, של מעמדות. חפשי מה-מי-היכן קדוש אצלך פנימה, וכשתזהי יקל עליך לזהות זאת בכל דבר שסביבך. ברוך שמו. גם צריך לתרגל נוכחות מקבילה למיינד, רובנו צריכים להתאמן כדי לחיות באמת, בהשתתפות. לתרגל מדיטציה או כל דבר אחר שמוציא אותך משליטת המחשבה של התחלה-אמצע-סוף (מבלי לאבד את תשומת הלב), אפילו רק לרגע קטן - רגע זה כמו חור עמוק ללא תחתית :) אז אפשר להתקדש בחיים בלי לעשות מזה עניין. הגב לתגובה זו              תודה רבה רבה!!!  ל"ת              נירה שמואלי,  אשקלון,    09/08/04 17:33 הגב לתגובה זו 1.  נהדר. אני חושב שהבהרת את מהות     אופיר כהנא,    09/08/04 10:24 התורות המזרחיות: הזן והבודהיזם בעיקר. תודה על המאמר היפה אופיר הגב לתגובה זו