תגובות עד כה: 12 תגובות, ב- 11 דיונים. הוסף תגובה 11.  ריגשת אותי עדית     ציפי,  ערד,    29/08/04 09:06 ידעתי שאת כותבת כאן, ומעודי לא ניכנסתי לכאן. היום בבוקר התעוררתי עם תחושת סקרנות להיכנס לקרוא וזו הייתה הכתבה הראשונה שקראתי . הדמעות החלו להציף אותי, ועדיין לחות על עיני ואני רואה מה הפחד והכאב עושים לבן אנוש., ותבורכי על כל מה שאת עושה. הגב לתגובה זו 10.  אנושי ומרגש ביותר     בילהה,  צפון,    27/08/04 08:03 עידית, הכתבה רגישה, מרגשת,כל כך אנושית ו..מאפשרת, מעורר התפעלות. [אגב- היינו בעבר יחד אצל מושיקו.. מצטערת שלא היכרנו יותר , אשמח לקשר. בילהה הגב לתגובה זו 9.  מטפל כאדם- ריגשת אותי     הדר,    22/08/04 23:30 אני מתרגש , עם דמעה בעין, איזה פשטות ומקצועיות של טיפול, לימדת אותי לא לשפטו קרובים של מטופל, תודה הגב לתגובה זו 8.  תגובה לסיפורך     ענת,  אבן-יהודה,    21/08/04 13:59 היי אידית התרגשתי כשקראתי את ספורך ואת המשמעויות אותן לקחתי לסיפור חיי ענת הגב לתגובה זו 7.  תודה     גלית,    19/08/04 11:42 סיימתי לקורא עכשיו ודמעות עלו בעיני, הלב גם הוא מגיב בתזוזה לא נוחה למה שעכשיו נחווה בפנים. אני מתחברת למקומות שלי שויתרו, שפחדו שוב להתאכזב ולכאוב ורק עכשיו שאני מתחילה להתעורר מזה אני כל כך מתחברת למה שכתבת. אני מקבלת תזכורת לעובדה שאפשר אחרת - אפילו שזה נראה לנו שלא אני אוהבת מאוד לקרוא את הכתבות שלך יש בהן משהו מאוד אמיתי, פשוט, ישיר, עוצמתי ונוגע - מאוד נוגע שוב תודה!!!!!!!! הגב לתגובה זו 6.  גרמת לדמעות להציף אותי. תודה.  ל"ת      מיכל הר-מור,  השרון,    16/08/04 13:30 הגב לתגובה זו 5.  ממש כייף     cris,  תל אביב,    16/08/04 11:19 לדעת שיש אנשים כמוך ושגם יכולים לבטא את עצמם בצורה כזו. מכירה את השיר: ''אם הייתי רוטשילד...'' אבל אני לא ואאלץ להסתפק במה שיש, רק תמשיכי....... הגב לתגובה זו 4.  אובדן אמון     נושקי,    16/08/04 00:59 חזרתי קודם מפגישה טיפולית, חמש נשים בסביבות הארבעים פלוס ומנחה. כל השעתיים שהיינו שם סבבו סביב גבולות ואני לאט לאט שקעתי לתוך עצמי והרגשתי איך אני מאבדת את כל מה שבניתי לי שם בשנה האחרונה...אובדן אמרתי למנחה כששאלה אותי מה אני מרגישה. אובדן. איזה אובדן היא שאלה אובדן אמון, אובדן ביטחון אובדן מקום, אובדן עמוד השידרה ...אובדן...כמו אז כשהודיעו לי שאבא שלי מת והתפרק לי העולם כמו אז כשראיתי את אמא שלי מתה לי לאט ואיבדתי אמון , איבדתי כל כך הרבה...אותי, את אבא שלי את המקום שלי את התפקיד שלי את הזהות שלי את אמא שלי... אותי הכי איבדתי אני חושבת. בצלמי...איבדתי את צלמי. איבדתי את קווי המיתאר של חיי...את הגבולות את מסגרת הזהב של חיי...וקיבלתי כאב...אלוהים שלח לי כאב כדי שאלמד את חיי מחדש, שאלמד להרפות,לחיות בעצמי, כאב שמניע, מונע ובעיקר מניע. אלוהים שלח לי מתנה ענקית בדמותה של ביתי שבשבילה היה שווה להישאר כאן בחיים האלו...שהיום שהיא כבר חיילת ועדיין ילדה שחיי מלאים בה. אני אומרת תודה לכאב הזה שהיה לי חבר לעיתים כאב שהיה כמו משענת כשלא ידעתי איך מרגישים אחרת. כאב שנתן לי מיימד נוסף לאובדן. כאב שגילה לי תהומות אינסופיים, כאב שתמיד היה שם לקבל אות בחזרה. ועכשיו. אחרי שקראתי אותך הלוך וחזור ושוב פעם ...מרגישה שרק ...רק הפחד, הפחד לאבד שוב את כל מה שכבר היה לי. מנע ממני לחיות את חיי באמת, הפחד לשבור את פעמון הזכוכית מסביבי. רק הפחד, הפחד לאבד שוב את כל מה שכבר היה לי. אוהבת אותך. תודה הגב לתגובה זו 3.  אני לא יודעת למה     ורד,    15/08/04 17:44 אבל אני עכשיו דומעת... הגב לתגובה זו          גם אני. מרגש, פשוט ונכון  ל"ת          מיכל,    15/08/04 19:23 הגב לתגובה זו 2.  אמון     תמי,  חיפה,    15/08/04 16:41 אני כל כך אוהבת לקרוא את המאמרים שלך, עכשיו גם הבנתי שאת מטפלת באנשים. את מוכנה לספר לי מה את עושה והיכן? תבורכי את פשוט עושה לנו טוב בנשמה ואני מסתובבת לאחר קריאת המאמרים שלך מאוד אופטימית ועם מצב רוח אחר. תודה תמר הגב לתגובה זו 1.  נגעה לליבי הפשטות     אביטל,  ערד,    15/08/04 12:47 מרגש ! אוהבת את דרכך , אוהבת את דקות , חדות רגישותך , נגעה לליבי הפשטות , היושר והטוהר האמיתי , {נעמת לי בהיעדר פלצנות , מילים גבוהות חסרות חמימות בהתנהלות טיפולך בסיטואציה כל -כך אמיתית במחוזותנו }. יישר כוח ! אביטל הגב לתגובה זו