תגובות עד כה: 43 תגובות, ב- 17 דיונים. הוסף תגובה 17.  חמלה     בועז,  ת''א,    12/03/05 09:47 כולנו באותה סירה, בא ניזהר לא לקדוח בה יותר מדי. לא לריק נקראת התורה המיסטית המשוייכת לשפה בה אנו משתמשים ''קבלה''. הגב לתגובה זו 16.  כתבה מצוינת     יונתן לוי,  ת''א,    09/03/05 10:26 שמחתי לקרוא אותה שוב. אמנם, חשוב להפריד בין המשיכה הניו-אייג'ית ל''ריק'', כביטוי נרקיסיסטי לבין המשמעות האמיתית של תורות המזרח, שכל-כולן מוקדשות להתעלות מעבר לאני הנרקיסיסטי; הן גם אינן נוגדות - בעיקר בבודהיזם לסוגיו - מעורבות מלאה בחיים על מורכבותם. אבל כל הכבוד! הגב לתגובה זו 15.  האני המרקסיסטי והאני הנרקסיסטי     אותו אלכס,  כמו קודם,    08/03/05 13:12 נראה שלכותב יש ''אני'' מרקסיסטי כשהוא מציג את ה''אני'' הנרקסיסטי. הוגי הדעות שעליהם מתבסס המאמר הם חילוניים וגם, כפי שמוכח במאמר, מודעים לעצמם (פרויד היה חילוני, שראה בדת ברבריות, כשטבע את המושג ''אני נרקסיסטי''). האם הכותב רומז שבחברה הדתית אין ''אני'' לאנשים? האם הוא רומז שה''אני'' שברשותם אינו נרקסיסטי? או שמא, הכותב רומז, שלאנשים בחברה הדתית אין מודעות לעובדה שהאני הנרקסיסטי שלהם מנסה לכפות את תפיסת המשיחיות של התקופה על האני הנרקסיסטי של החילונים, ובכך הופך בעצם, ל''אני'' מרקסיסטי חוץ מזה, המאמר מעניין.. הגב לתגובה זו 14.  שאלה לניל     יותם,  אילת,    07/03/05 17:36 כתבת באופן חד וברור את ''מה שיש''. האם אתה במגע עם מעבר לו? הגב לתגובה זו 13.  כתבה מדהימה נורא נהנתי!  ל"ת      LEO,    07/03/05 17:04 הגב לתגובה זו 12.  תגובות נרקסיסטיות שרק מחזקות     אמת קשה,    07/03/05 14:02 את הכתבה וההשקפות שניל הציג. בעיני ניל פשוט הציג 3 כיוונים פופולריים שהאני המודרני זורם אליהם, במידה כזאת או אחרת של בחירה. התגובות הקיצוניות והמבטלות רק מוכיחות בעיני עד כמה החלוקה הזאת נכונה. לא הייתי מצפה מנרקסיסט כמו המגיב לינפושה להגיד ''נכון, יש בזה משהו'' שהרי אחרת לא היה מה שהוא. בכל אופן, אני מאחל לכל המגיבים הנרקסיסטיים שיצליחו למצוא לבד את הפתרון לבעיתם ולבעיית העולם, שהרי דרך אחרת, לפחות בשלב זה, אין להם. הגב לתגובה זו          באמת אמת כואבת.         מאסטר לינפושה.,    07/03/05 20:37 הייתי רוצה מאוד לומר שקראתי את תגובתך וראיתי את האור. אבל קרא שוב את התגובות שלי למאמר הזה, והקודם, ותגלה שהתגובה שלך מסלפת ומטעה. הייתי אומר שהסילוף הזה מאוד לא בוגר מצדך ומונע ממני להתייחס אליך ברצינות. אולי תחלוק עמנו את הפטנט שחילץ אותך מהרמה שבה עדיין נמצאת כלל האנושות על פי המאמר. או שאולי גם אתה מעדיף להשאר מסתורי מיוחד ובוגר כמו ילד בן שלוש ולא להעמיד את השקפתך לביקורת. הגב לתגובה זו              שני דברים             נעם,    10/03/05 02:05 א. לפני שמוצאים פתרון לבעיה חייבים קודם כל להכיר בכך שיש בעיה. הפתרון אולי יבוא אח''כ. לכן המתקפה שלך על המאמר בטענה שהוא לא מציג פתרון לא מובנת לי. ב. אני חושב שהפתרון נמצא במאמר: לקיחת אחריות על עצמך ועל החברה, וניסיון לשפר אותם, הכרוך גם ביציאה מעצמך של הרגע ובעמל ארוך-טווח. הגב לתגובה זו          רק אהבה והכרה         איילת המשתוללת,    07/03/05 16:24 מי אמר בכלל שלעולם יש בעיה שצריך לפתור? כל מה שקורה בעולם הוא פשוט שלב בהתפתחות ''האני החברתי'', כפי שהנרקיסיזם הוא שלב טבעי ובריא בהתפתחות הילד. המבוגרים שנותרו נרקיסיסטים (כולנו, לא?) נלכדו בזה רק כי לא קיבלו אישור והכרה וקבלה בילדות לשלב ההכרחי הזה, ננטעו בהם רגשי אשמה טרם זמנם על שלא פיתחו מצפון חברתי וסביבתי, ''צריך להתחלק עם חברים, ילד רע'', ''אתה חושב רק על עצמך, אגואיסט''. פעם שמעתי בסופר אמא נוזפת בילד בסגנון זה, וכשנגלו אליי האם והבן מבין המדפים, ראיתי מולי ילד בין שנתיים הננזף בקול רם שהוא ''לא אחראי''. קוראים לזה פגיעה נרקסיסטית, והאדם לא ינוח ולא ישקוט עד שמישהו אוהב מספיק ירפא לו את השלב הפגוע שהוא נלכד בו. עד שהוא יוכל לראות את עצמו, ואז גם אחרים. הבוגר הנרקיסיסטי זועק שוב ושוב לעין שתביט בו אוהבת וללא תנאי, ותספר לו שהוא מרכז העולם. את זה שהוא לא מרכז הוא כבר יבין לבד, אחרי זה. אין טעם ''לרדת'' עליו, הוא רק כפוי לרפא את עצמו. לכן מאמר יהיר, נוטף בוז וביקורתי (חבוי ומסווה כמובן), המציע שוב את הפתרון הנוזפני הרגיל, שנרגיש רע עם עצמנו על שאנחנו שקועים בעצמנו, רק מנציח את הבעיה. הגב לתגובה זו              אם את שואלת             י,    08/03/05 00:29 אז אני אומר (שיש בעיה שצריך לפתור) אז, נכון שהבעיה מאד מסויגת לחוליי התרבות המערבית ובעיקר האמריקנית. הבעייה היא חור גדול בין הילדות לבגרות. כדי לעבור את החיים בשלום, זקוקים בצורה זאת או אחרת למשמעות. אלא שחיפוש משמעותי מתרחש בדר''כ בשלב שאחרי ההתבגרות. בשלבים המוקדמים יותר דרוש סוג של הנחיה ופריסת חסות של בוגרים על ילדים (מבלי להתייחס לשאלה איך). המצב הנפוץ בחברה הוא שמגיל מסוים בילדות, ומשך שנות ההתבגרות, הילד-נער נותר ''נטוש''. דוקא בשיא זה של החיים - מבחינת האנרגיות, וההורמונים, והיצירתיות וההתעצבות - נופלים בין הכסאות. לפעמים התוצאה היא נזק די בלתי הפיך. אני חושב שזה תאור המציאות, ואני חושב שיש כאן בעיה. נכון שהמאמר הקורי לא אומר כלום (כי הוא מתעסק בספקולציות פסיכולוגיסטיות), אבל נפתח כאן פתח לדיון במספר נושאים - חינוך, תרבות וחברה. הגב לתגובה זו                  י' יקר                 איילת משתו,    08/03/05 06:20 תרחיב בבקשה. למה אתה מתכוון ''נטוש''? הגב לתגובה זו                      ובכן                     י,    08/03/05 11:42 בתקופה הראשונה של חיינו - תקופת הילדות המובהקת, ההורים מעניקים לילדים ''רחם'' כמעט מוחלטת - בהגנה, בסיפוק צרכים בסיסיים, באהבה, בחנוךת בהכוונה. הילד נותר ''עטוף'' ומוגן וכך יכול להפנות את משאביו ללימוד, למשחק, להתנסות וכיו''ב. בדר''כ, כשהמערכת מתפקדת, זה מעניק לילד מידה סבירה של אושר. בבגרותנו, האחריות כולה שלנו. הבטחון האישי, הכלכלי, הרגשי, ה''פוקוס'' של חיינו, נמצא בידינו. בחלק זה של החיים, לנוכח הקשיים והאינטראקציה עם העולם סביבנו - חשוב למצוא לחיים משמעות מסוימת. אם מצליחים שוב ניתן להגיע למידה סבירה של אושר. שלב הביניים, הוא בעייתי. ראשית הוא מאד התארך בזמן. הייתי אומר שהתקופה קצת נמרחת מדי. שנית, זהו שלב מאד ''סוער'' ודינמי בהתפתחות האישית. הרבה יכולות - פיסית, שכלית, מינית - הם כשל מבוגר. אבל קיים חוסר איזון בין היכולות לבין האפשרות לממש אותן. המתבגר עדיין עטוף במעטפת, אבל התפקוד שלה לא ממש ברור. הוא נהנה מביטחון והגנה פיסית וכלכלית של ההורים, אבל אותה ''הגנה'' ו''הפרדה'' בינו לבין העולם כבר לא קיימת. ההורה כבר לא ''מלווה אותו, אוחז בכף ידו''. למצב הזה התכוונתי באמרי ''נטוש''. הוא נשאר, עם כל היכולת הנפלאה שלו, אך בלי האפשרות לתעל ולהנות ממנה. הגב לתגובה זו                          את צודקת ב 100%                         י,    08/03/05 17:50 הבעיה שאין להם לאן לתעל את עצמם. ואם אם נשארים ללא פוקוס, ללא תחומי ענין, ללא אתגרים, אבל עם יכולות ומשאבים התוצאה לא בריאה לא להם ולא לסביבתם. לדעתי הם נמצאים בסוג של ואקום. שוב, אני מתייחס כאן לבעיה שקיימת לדעתי בחברה המערבית כיום, בעיקר בארה''ב, אבל במידה רבה גם בישראל. ברור שזה לא מצב הכרחי. ברור שיש יוצאים מהכלל. דוגמא אפשרית לתחום עניין פרודוקטיבי כזה הוא למשל עיסוק במוסיקה. מתבגר יכול ליצור, לבצע, להיות חבר בהרכב, ואז הוא משלים את החלק החסר. באוי נזכר שהתחלתי לדון בנושא כתגובה להערה שלך שאין בעצם בעיה. הגב לתגובה זו                          לא יודעת...                         איילת משתו,    08/03/05 16:34 לא חושבת שהבנתי מה הבעיה. נסה פעם ללוות מתבגר ו''לאחוז בכף ידו'', ותראה מה תחטוף. זה דווקא בדיוק השלב שבו הם רוצים להתנסות לבד ביכולותיהם החדשות, ופרט לביטחון והגנה פיסית וכלכלית, הוא לא זקוק לכלום מההורים. הגב לתגובה זו 11.  יש משהו מאוד נרקיסיסטי...     תמר,    07/03/05 06:56 ניל היקר, מבלי להתייחס לתוכנן של התזות אותן אתה מציג, יש משהו מאוד נרקיסיסטי בהימנעות שיטתית ממתן קרדיט להוגים ותיאורטיקנים מהם אתה שואב את רעיונותיך.... או שמא, למיטב הכרתך, מדובר בתובנות מקוריות שלך? הגב לתגובה זו          (-; מדובר בחוסר הבנה         עינב,    13/03/05 03:24 שגובש ללא עזרה... הגב לתגובה זו 10.  Interesting     Aric,  Los Angeles,    07/03/05 03:06 Shalom Neil, Your insight into the modern human behavior is very interesting. The first article helped me understand ( finally… ) what’s the excitement was all about the “The catcher in the Rye” and I thank you for the enlightenment. Some of the responses I read might be used, in later day, for an article by itself on human behavior…. הגב לתגובה זו 9.  והכותרת     אביתר,    07/03/05 02:37 של רחוב סומסום הגב לתגובה זו 8.  התמונות למעלה     אביתר,    07/03/05 02:36 נראות של פינק פלוייד הגב לתגובה זו 7.  מבט אחר     יוסף.ש.,  צפון,    06/03/05 22:42 למסטר ואיילת, טוב לחזור אליכם, קראתי את המאמר ולא הבנתי מי נגד מי. כל התופעות שקורות אכן נכונות אבל מה המסקנה. להשקפתי, כל התופעות של הנוער הם משחק כמו שאת אומרת, המשחק הזה אין בו כל רע, הנוער הזה יותר טוב מהדור הקודם. זהו דור רגיש שמאס במשחקים הקודמים ויצר משחקים חדשים. בלב, הם רגישים, אוהבי שלום ויוצרי שלום. המשחק שלהם הוא אמיתי, הם הבינו שסבל זה לא IN אני מת על התמימות שלהם ואופטימי בגללם. כל כך קל להם לקבל את מושגי ההארה, זה טבעי להם. ניל, תן לשכל שלך לנוח, האינטלקט לא נחוץ להבנת העולם, תן ללב לדבר וסמוך על האינטואציה שלך.החוכמה נמצאת ברווח שבין המחשבות הגב לתגובה זו          אתה צודק אבל..         שי,  מרכז,    08/03/05 12:44 הבעיה היא שיש היום כל כך הרבה דרכים ושיטות קבלה בודהיזם ועוד... אדם או יותר נכון ילד,עלול ללכת לאיבוד בתוך כל זה.... מה אתה אומר? הגב לתגובה זו              שי - מה הדרך             יוסף.ש.,  צפון,    08/03/05 16:34 יש הרבה דרכים וטוב שכך. מה שטוב בתקופתנו זה תופעת הסופרמרקט אבל נכון, האם נקנה גבינה לבנה פשוטה או אותה גבינה באריזה יפה ונשלם הרבה יותר. כל השיטות למעשה אותו דבר כי הם הובאו על ידי אנשים נאורים, אבל כל אחד צריך עטיפה אחרת. כי אנו שונים אז איך לבחור? מדד אחד האם זה טעים - כלומר השיטה מעוררת ומשמחת ומאתגרת מדד נוסף, השיטה לא כובלת אלא רק כלי מדד אחר השיטה מגבירה את האהבה שלך - מרחיבה את הלב ולא להיפך ונוספת השיטה מאפשרת לך חיים רגילים ולא דורשת התרחקות מהסביבה שלך הורים ילדים חיות נוף וכדומה כמובן שיש עוד הרבה בהצלחה הגב לתגובה זו                  יש לך נקודה מעניינת                 שי,  מרכז,    11/03/05 18:29 תודה,אני אחשוב על זה בפעם הבאה שאלך ל''קניות''. אחרי הכל אנו באמת שונים,מה שלא אהבתי עד היום זה שנתקלתי בכמה שיטות כשכל אחד טוען:אצלנו זו הדרך היחידה,האמת היא רק כאן. חבל שהמון שיטות שעובדות על ביטול האגו-מפיציהם הם בעלי אגו גדול מאוד. הגב לתגובה זו          ברוך השב מן הכפור.  ל"ת          מאסטר לינפושה,    07/03/05 22:09 הגב לתגובה זו 6.  תיאוריות, תיאוריות, תיאוריות     ליברל,    06/03/05 22:39 נראה לי שכדי לכתוב מאמרים מהסוג הזה ניתן פשוט לבחור שלושה מושגים מקריים כלשהם, להריץ מנוע חיפוש ולמצוא אותם מופיעים בהקשר של פריטים תרבותיים שונים ומשונים ואז אם קצת דמיון ולחבר את כל הפריטים לתיאוריה חובקת עולם שמוכיחה איזו מגמה (שרירותית לחלוטין) שכביכול משתלטת על תרבות המערב. תיאורטיקנים צרפתים קשקשנים דומים, בהקשר הזה, לבבא בובות למיניהם שבדיעבד יוכיחו לנו שכל אירוע שמתרחש בעולם היה מוצפן בגימטרייה בתורה עוד מראשית הבריאה. הגב לתגובה זו          טוב, הגזמתי...         ליברל,    07/03/05 20:05 אבל בכל זאת לטעמי יש במאמר יותר מדי קביעות מופשטות שקשה לבסס. בכל מקרה אני אשמח אם יופיעו פה מאמרים נוספים של מנוסי. הגב לתגובה זו 5.  To whom it might concern     m,    06/03/05 17:01 There is a mistake appear in the article: the nirvana is a state of mind which described by the Buddha. the term reffer to freadom by the hindus call ''moksha''. the Shunyata, the dharma of emptyness, is an idea evoked by a very radical buddhist philosopher name Nagarjuna הגב לתגובה זו          actually...         Shankara,    06/03/05 22:45 The word 'nirvana' is used also by Hindus and Jains, perhaps out of Buddhist influence. הגב לתגובה זו          אל תטרח, זו רק טעות אחת מרבות.  ל"ת          מאסטר לינפושה6,    06/03/05 17:21 הגב לתגובה זו 4.  שונא ילדים     איילת המשתוללת,  בדרכים,    06/03/05 15:36 לכל הדברים שתיארת בבוז כה רב במאמר, ניל, פנטזיות, החלפת צורה והתעסקות עם עצמך וכולי, יש שם פשוט בעברית: משחק, או משחק החיים. וזה לגיטימי ומגניב. כולנו ילדיו הקטנים של אלוהים, ואנחנו בסך הכול משתעשעים קצת עם אבא. אצלך, התיילדות שווה התבהמות. מנימת הדברים השזורה במאמריך אני מוכרחה להסיק שאתה פשוט שונא ילדים, או לפחות מבועת מהילד שבך. הגב לתגובה זו          משתוללת יקרה,         מאסטר לינפושה6,    06/03/05 16:46 ברכות על השם החדש והעוצמתי שלך. אני אוהב אותו משתי סיבות. א. הוא אכן הולם את תגובותיך הסוערות. הוא מעצבן את כותב המאמר שלא יודע להעריך את מעלותיהן של זהויות בדויות ברשת הגב לתגובה זו              תודה, חמודי  ל"ת              איילת המשתוללת,    06/03/05 22:45 הגב לתגובה זו 3.  מה ? מה?? מה לעזאזל ???     מאסטר לינפושה6,    06/03/05 14:45 זה ציטוט מהמאמר הקודם שלך : ''אם באותם שלבים שבהם הילד אמור לפתח עצמאות על ידי שלילת יצריו הוא זוכה דווקא לסיפוקם, אזי משתמרת בקרבו האשליה שהוא שולט במציאות ושזו חגה סביבו.'' ובנוכחי אתה כותב: ''העולם מהמם בטרגדיות שלו, אסונות הם עניין של יום יום, כוחות-על - כלכליים, פוליטיים ואחרים, שהם אינם נתפשים ואינם ניתנים להשפעה - שולטים בנו; לא נותר לתודעה אלא ללמוד להגן על עצמה, להתחמש ולשרוד....פנטזיית המחלה היא ה''אני'' הנרקיסיסטי השב אל ילדותו ומתמסר לכוחות גדולים ממנו; פנטזיית האפוקליפסה היא ה''אני'' הנרקיסיסטי המדביק את התבל כולו במחלתו על מנת לקבל אישור לרחמיו העצמיים ולדימויו העצמי כקורבן''. אז לא הבנתי, אם הנרקסיסט חי באשליה שהוא שולט במציאות החגה סביבו הוא בוודאי לא מוסר את עצמו לכוחות גדולים ממנו אשר שולטים בו ואינם ניתנים להשפעה ובוודאי אינו רואה את עצמו כקורבן !!! ככל שאני מתעמק יותר, אני תוהה אם אתה עצמך הבנת את מה שכתבת ??? הגב לתגובה זו          perhaps it when         maya,    14/03/05 00:49 as a defence mechanism. the ego changes its initial behvaior or tendencies and begins to put respnisbilities (s/t un-justfly) on the ''cosmic/social forces'' הגב לתגובה זו 2.  מה לעזאזל אתה מנסה להגיד.     מאסטר לינפושה6,    06/03/05 13:53 יום אחד, כשתאהב באמת, והיא תזרוק אותך, גם אתה תשיר במשך שבועות i will survive. עבור ילדים מסוימים, בעלי נפש סקרנית חקרנית ורגישה בית הספר הוא אכן צבא פשיסטי. וזה ש''העולם מהמם בטרגדיות שלו, אסונות הם עניין של יום יום, כוחות-על - כלכליים, פוליטיים ואחרים, שהם אינם נתפשים ואינם ניתנים להשפעה - שולטים בנו;'' זו פשוט עובדה ואם אתה חושב שאתה משפיע ושולט עליהם אתה פשוט מגאלומן !!! והחופש היחיד שיכול להיות לך מכל ההשפעות האלה הוא רק בתוכך פנימה, ואם השקפה זו הופכת אותי לנרקסיסט הרי שאני נרקסיסט גאה !!! או קיי , אז תיארת במדויק כמה תופעות רווחות של החיים המערביים המודרניים ותיארת תופעות אחרות באופן שטחי ביותר. אבל אם אתה מסתפק בזה אז הסה''כ מאוד שטחי. איך צריך להיראות לדעתך האני הבוגר שלא נותר בשלב הנרקסיסטי ? מתנחל דתי עם עשרה ילדים ואידאולוגיה משיחית מוצקה??? להגיד ''הכל חרא'' , זו אינה השקפת עולם, ואם אתה רק בתהליך של גיבוש השקפה כזו היה ראוי שתטריד את מנוחתנו רק בסוף התהליך !!! הגב לתגובה זו          אני מאסטר לינפושה הנרקסיסט  ל"ת          יודע הכל,    08/03/05 11:04 הגב לתגובה זו          To number 6         De,    07/03/05 04:23 Your reaction is so defensive that in itself it supports most of what this essay is trying to explain. It is not a critical account of our generation just a true reflection of our self centered psyche. Narcissism is in itself a survival mechanism in an impersonal universe, it is a stage of development (often emerging in adolescence) that some of us move on from while others stay in forever. הגב לתגובה זו              תרגילים מתוחכמים.             מאסטר לינפושה 6,    07/03/05 09:50 אתה עונה כביכול למספר 6 אבל בוחר לעשות זאת במקום המיועד לתגובה שלי. [כמה נרקסיסטי מצידי]. בעשותך כך, אתה נוקט באותה שיטה פתלתלה של המחבר. הוא מציג את המאמר כשירטוט של נקודת ההתפתחות שבה נמצא כביכול האני האנושי בימינו. אלא שלכל אורך התיאור מובלעת בו בהיחבא נקודת התצפית של המחבר שלפיה הוא עצמו שופט את התרבות מנקודת ראות גבוהה יותר. כזו שכבר התבגרה מעבר לשלב הנרקסיסטי. אלא שהוא מסיים את המאמר מבלי להציג את אותה נקודת ראות גבוהה יותר ובשלה ומפותחת יותר. ולכן גם מבלי שניתן יהיה להעמיד אותה למבחן וביקורת. הוא מתאר את האני הנוכחי כמצב חולני אך נמנע מלומר במפורש מהו להשקפתו המצב הבריא ואנחנו יכולים רק לנסות לנחש ולהבין מהטון הכללי של הדברים, שהמחבר הוא בין יודעי הח''ן המעטים היודעים איזושהי אמת נסתרת. בת אחי בת השלוש, נוקטת באותן שיטות בדיוק כשהיא רוצה לשלוט בסביבתה ולהיראות מסתורית ומיוחדת. אצלה זה מצחיק, אצל אדם בוגר זה עצוב. פלא שאני מתעצבן ??? הגב לתגובה זו                  הוא התכוון אליך, חמודי                 איילת משתוללת,    07/03/05 13:55 לא למס 6 אלא למאסטר לינפושה 6. עכשיו, כנס בו, הוא קרא לך מתגונן. הגב לתגובה זו                      את צודקת כפרונת.                     מאסטר לינפושה,    07/03/05 21:27 מה שמראה שאפילו למאסטרים גדולים יש את רגעי החולשה שלהם. אי לכך אני משנה שינוי דראסטי את השם שלי ומוריד ממנו את הספרה 6 ובכך , כפי שאומר ניל, בורא את עצמי מחדש. מקור הספרה 6 בתגובה שלי לטור של ניסים אמון ''ריגפה במקום חרדות'' ואז ציון המספר שלי בשושלת הארוכה של המורים שלנו היה הכרחי. ולבקשתך ''להיכנס בו'', כרגע אני לא יכול, אני קרוע מצחוק. הגב לתגובה זו          א', ב' וג'         י,    06/03/05 17:31 א - מכיוון שהמאמר ארוך והתגובות (בינתיים) קצרות, קראתי קודם את התגובות, ודי הסתייגתי מהסגנון הבוטה של התגובה שלך. ב' - אח''כ קראתי את המאמר כולו ג' - ואז אני נוטה להסכים אתך הגב לתגובה זו          צודק  ל"ת          גליה,    06/03/05 15:23 הגב לתגובה זו 1.  יוסף ש. מהצפון איפוא אתה ?     מאסטר לינפושה6,    06/03/05 12:43 זה שאני לא רואה איתך עין בעין לא אומר שאני שונא אותך, להיפך. גם לאחים יש חילוקי דיעות ומריבות בלי שזה בהכרח יפגע באהבה הבסיסית השוררת ביניהם. אולי הייתי חריף מידי בתגובות שלי ? אם כן אני מתנצל !!!!!!! התגובות שלך , על אף שלא יכולתי להסכים להן, עוררו אותי למחשבה ועזרו לי להפוך את האמת שלי ליותר ברורה לי עצמי. בלעדיך, אני חצי בנאדם !!! בלעדיך אני בעצם כלום !!!!!! אנא חזור כדי שנוכל להמשיך להתווכח. הגב לתגובה זו