 |
11.
בכי משחרר
על הבוקר,
16/03/05 12:00
|
|
|
10.
מצילת נפשות....
אורנה,
14/03/05 06:10
|
אני מעריצה את היכולת שלך להיות שם בשבילם.....
וגם לדעת להעביר את הסיפורים הכל כך מרגשים....
את נותנת לי תיקווה
שבוע טוב
הגב לתגובה זו
|
|
|
9.
לעדית
קרוב רחוק.,
11/03/05 12:03
|
אם לא היינו חיים בעידן כל כך ציני ומכוסים קשקשי ברזל וקליפות של עור מת משוריין, היינו כולנו אומרים תודה על נוכחותך על צג המחשב שלנו. אבל הציניות, אותה תכונה שכנראה הצלחת איכשהו לוותר עליה, או שמעולם לא נפלת במלכודת המשומנת והחד צדדית שלה, אוכלת בנו (בי) כל חלקה טובה ומקשה על המובן מאליו להרגיש נכון. ועדיין... המלים שלך מרגשות. ולרגע קטן אין שריון, אין שכל. יש מהות.
תודה.
ואת אותן שורות, אפשר לחבר גם לציורים.
בלי הקליפה הם נכונים הרבה יותר.
הגב לתגובה זו
|
|
|
8.
עוד
יואל,
תל אביב,
09/03/05 17:19
|
|
|
7.
מרגשת כתמיד
שרון,
08/03/05 11:58
|
המילים שלך מגיעות היישר פנימה, הבטן מתכווצת, הגרון מרגיש והעיניים דומעות.
והלב , הוא מתרחב עוד קצת כדי להכיל את האהבה הרוך והחמלה שהמילים שלך מביאות איתן.
הגב לתגובה זו
|
|
|
6.
מלאכית מן הארץ...
'מיכל'',
ארה''ב, N.Y.,
07/03/05 18:32
|
שלום עדית - מלאכית יקרה
לאחר שנים רבות אנו נפגשות שוב מול מסך האינטרנט, כול גופי מתרגש לראות אותך מולי. לשמוע את דברייך מעל דפי הכתוב וממש לחוש שוב את ידייך מעלי [שתמיד נמצאות שם כשאני זקוקה לך..לגרש את הפחדים ולהחדיר בי הרבה אמונה והאומץ לכל מעשיי והחלטותיי]. כמו אז גם ברגע זה , דרכך הדהימה ומדהימה אותי אל לב האדם החוצה את גבולות החומר אל הרוח/נפש הפגיעה. תמיד ידעתי שיש מלאכים על פני האדמה . והייתה לי הזכות לפגוש בך. בזכותך החיים נראים מחייכים.
אוהבת מיכל [אם לארבעה מדהימים קטנים . נכדייך ללא ספק]. זו עם המלאך והאקונומיקה.
הגב לתגובה זו
|
|
|
התרגשתי
עדית,
08/03/05 00:29
|
|
|
5.
חיבוק חזק
אפרת,
07/03/05 17:39
|
חיבוק חזק לאנשים הכואבים שמחזיקים את הפחד, לאנשים הפוחדים המחזיקים את הכאב
לאנשים שיודעים לשחרר יד קפוצה
ולתת לאוויר ולנשימה לעשות אהבה בגוף.
הגב לתגובה זו
|
|
|
4.
לא הבנתי כלום
אירית,
07/03/05 16:26
|
|
|
אין דבר
מירי,
09/03/05 01:44
|
|
|
3.
עדית היקרה
ד,
גוש דן,
06/03/05 19:06
|
מי יתן וכל אחד ואחת מאיתנו יגיע לעידן הזה בחייו של מציאת אדם שהוא תחליף ואפילו ריגעי שמשכיח ולו לרגע אחד את הכאב ומנחם.הליטוף המבט המילה הטובה הם בעצם הכל.הם גורמים לי לפחות לחוש שאינני שונה,שיש מישהו או משהו גדול שם למעלה שיודע בדיוק מתי אני זקוקה למגע זה ומתי הריפוי הגדול עבורי הוא בעצם להתמודד לבד ולבחור.לבחור להאמין שהבורא שומר עלי והכוח שלי הוא אותנטי וקיים תמיד עבורי יש לי מאגרים ממנו כמו לכל אדם אחר,או פשוט לבחור לרחם על עצמי ולהסתכל על חיי כמעין ברירת מחדל קיומית.ההזדמנות הזו שהענקת לאותה נערה מראיית המבט שלי הענקת לה מאור הבורא אפשרת לה התמסרות טוטאלית ומציאת נקודת המנוחה שלה בנקודת זמן בחיים.מייחלת לכך עבור כל האנשים בעולם את הרגע הזה של להרגיש שלם עם עצמי באופן מלא וללא ספק ולו שבקלים גם אם זה נמשך כמה דקות,זה מספיק ודי.אמן כן יהי רצון האל.
הגב לתגובה זו
|
|
|
2.
תודה וגם שאלה...
גלית,
06/03/05 15:52
|
זה מדהים!!! עלו דמעות בעיני והרגשתי את הלב זז עם כל מילה שאני ממשיכה לקרוא.
אני עוקבת בדייקנות אחר הכתבות שלך, קוראת אותן בריכוז רב כדי לא לפספס אף מילה.
האם את כותבת באופן שוטף בעוד מקום, האם את מקיימת מפגשים/קבוצות וכו'?
הגב לתגובה זו
|
|
|
תשובה גם ל1
עדית,
08/03/05 14:28
|
תודה גלית. אני כותבת כאן אחת לשבועיים בימי ראשון. אני מלמדת במכללת רידמן איזון גופני נפשי. תוכלי לקרוא ספרים שלי. את''מגע ישיר'' הוצאת ידיעות אחרונות ו''רומן עם הרוח'' הוצאת קוד. שני הספרים אזלו, אבל אולי בחנויות יד שניה או דרך האינטרנט. ושוב תודה. עדית
הגב לתגובה זו
|
|
|
1.
מי את?
הסקרן,
חדש באתר,
06/03/05 15:32
|
שלום עדית
האם זה מדור קבוע שלך בו את כותבת סיפורים על מטופלים מיוחדים ועוד? או שאת כתבת שאוספת סיפורים וכותבת בגוף ראשון? ואם את מטפלתת אז במה את מטפלת? באיזה שיטה.
הגב לתגובה זו
|
|
|
חמלה לחולה
איווט רונן,
ראש העין,
30/03/05 15:00
|
בימים אלה אני עובדת על הקמתה של עמותה שתקרא ''חמלה לחולה''
שתעזור ותטפל באנשים הנוטים למות עקה מחלה סופנית. וכמובן בבני משפחתם. אשמח לשוחח איתך ולשתף אותך.
הגב לתגובה זו
|
|
