תגובות עד כה: 59 תגובות, ב- 13 דיונים. הוסף תגובה 13.  באמת?     יוני סבג,  חיפה,    01/04/05 22:17 אם הכל כל כך טוב, איך אתה מסביר שהיתה שואה? לא חשבת על זה, מה? הגב לתגובה זו          יוני או יקי?         ת.פ.,  ירושלים,    03/04/05 10:44 ד''ש לאיריס גבר. (אגב, השואה היתה בגלל חטאיהם של הגלגולים הקודמים של הנרצחים, כפי שכבר פסק מרן, כך שהכל מסתדר, והכל חוזר אליך, ו**ה בידיך, אחת שתיים שלוש, אני אחשברוש, קריץ קריץ בלופ בלופ בלופ) הגב לתגובה זו              היי ת.פ.             איילת,    03/04/05 14:02 מה קורה? (זוכרת לך חסד נעורים מדיונים קודמים). הגב לתגובה זו 12.  שלשול של מילים  ל"ת      איפה העורכת?,    31/03/05 15:55 הגב לתגובה זו          חרא של מגיב         איילת,    31/03/05 16:46 איפה הנייר טואלט? הגב לתגובה זו 11.  ''המצב'' מידרדר והולך…     מלך,    31/03/05 13:43 חבל. מטור לטור זה הולך ונעשה ספקולטיבי יותר ויותר. ההתחלה היתה טובה. בשלב בזה, הוא כבר התרחק לגמרי משכל הישר. אני זה אני. נקודה. זאת אקסיומה שאי אפשר לערער עליה. כשאתה הולך יותר מדי רחוק, אתה מתחיל להוצאי מפיך מילים שלמעשה הם חסרי משמעות לחלוטין. מה זה ''כך שואב מושג האני אמיתות מכל מעשה של האורגניזם, על ידי המנגנון שלו, שאינו נותן לאף הזדמנות לחיזוק מעמדו הקיומי של ה''אני'' לחמוק''? זה לא רק ''משפט לא נכון''. זה משפט ללא שום מובן. הגב לתגובה זו          המשפט ללא שום מובן         איילת,    31/03/05 16:11 למי שאינו מבין אותו. והאקסיומות שלך אינן אקסיומות של אחרים. בשבילי, ''אני זה אני'' הוא משפט ללא מובן. המשפט שציטטת אינו מובן ל''אני'', כי קורה בדיוק מה שכתוב במשפט: המנגנון של ה''אני'', שמעמדו מאוים, לא נותן למשהו שלא מחזק את מעמדו הקיומי לחדור אליו, ומשתשמש בדרך של ''חוסר הבנה''. הגב לתגובה זו              רגע, רגע, איילת             מלך,    02/04/05 08:37 ככל שנעסוק במושגים מופשטים יותר, ההכרה בין משפטים חכמים ונכונים לאמירות חסרות-טעם תיעשה קשה יותר יותר. אין לנו בסיס מוצק שעליו הדברים עומדים, וממילא המוח משתחרר ומאבד כיוון. מי שמודע למלכודת הזאת, לא יתפתה להיכנס אליה בעיניים פקוחות. לכן הוא ייזהר מאוד-מאוד בכל מילה או ביטוי שיוצאת מפיו. אינני סובל מבעיות בהבנת הנקרא, ותודה לך בכל אופן. הבנתי היטב את פשר המשפט שציטטתי, ודווקא לכן אני סבור שלמעשה הוא חסר משמעות, משום שהוא יוצר ערבוב מושגים שיש להישמר מפניו. ל''אני'' אין ''מנגנון''. לרכב יש מנגנון. ל''אני'' גם אין ''תפקיד''. לשוטר יש תפקיד. המושג ''אני'' הוא אקסיומה, כי אין לנו בכלל מאיפה להתחיל לדבר עליו. את הרכב והשוטר אנחנו מכירים, ואילו את ה''אני'' – לא. זאת הבעיה. הגב לתגובה זו                  למלך                 איילת,    02/04/05 16:04 אם כך, למה אתה לא נזהר בכל מילה או ביטוי שיוצאים מפיך? אתה קובע בנחרצות של''אני'' אין מנגנון, ל''אני'' אין תפקיד, ולפי מה קבעת שה''אני'' זה אקסיומה? אתה לא מסביר, רק קובע ''עובדות''. ולפי דבריך, כל מדע הפסיכולוגיה הוא רפש כתוב על דפים. לכל דבר שנמצא בעולם הזה, ביקום הזה, יש מנגנון. המנגנונים, חלקם נראים וניתנים לבדיקה וחקירה, את חלקם צריך לחפש באמצעי חקירה אחרים, לעתים ללא בסיס מוצק שעליו הדברים עומדים. הגב לתגובה זו                      אז יש לך תואר בפסיכולגיה                     מלך אבל אחר,    02/04/05 23:49 או שזה רק תחביב? הגב לתגובה זו                          ליועץ המלך                         איילת,    03/04/05 13:58 עיסוקי היומי בהחלט קשור לאמונתי, אני מטפלת באנשים במקצוע שקרוב מאוד לפסיכולוגיה וכולל אותה, אבל משלב בתוכו אמצעים מגניבים נוספים. אין דבר שאני אוהבת יותר מלטפל ולהקל סבל, להצית להבה קטנה באנשים שכבר קצת כבו. אני לוקחת את התחביבים שלי ברצינות רבה. ותודה על ההתעניינות. הגב לתגובה זו                          אז מהו עסוקך היומי האם קשור                         יועץ המלך,    03/04/05 10:23 לאמונתך,או כמו הרוב פה,אין שום קשר? הגב לתגובה זו                          למלך אבל אחר                         איילת,    03/04/05 06:43 רק תחביב, אני פסיכולוגית מטעם עצמי, ומאמינה שהכול הכול פסיכולוגיה, והיא השער להבנת הבריאה כולה. מדע הנפש. הרי אנחנו עצמנו בסך הכול תת-המודע הרוחש של אלוהים, לא? הגב לתגובה זו 10.  כשאני נולד     י,    30/03/05 22:23 האם ''אני'' נולד איתי? וכשאני מת האם ''אני'' מת איתי? הגב לתגובה זו          מי שואל?  ל"ת          ?,    31/03/05 00:16 הגב לתגובה זו 9.  די. נמאס     ערן,    30/03/05 00:34 הייתי רוצה כבר להשלים עם העובדה שזרקו אותי לעולם הזה בלי הוראות הפעלה. אני מבזבז (או אולי מבלה) את מיטב זמני בחיפוש איפה הוחבאו ההוראות האלה. יש כאן כל מיני אנשים שטוענים שהם גילו את ההוראות, והם מוכנים לשתף אותי ולהסביר לי מה היא האמת ואיך עובד כל העניין הזה. לשונם רהוטה ואני כמעט משתכנע. הבעיה שהם כולם משכנעים אבל דעותיהם הפוכות. אז איזו תורה לקנות? למי כדאי להאמין? מי יוביל אותי אל האושר? אני מבולבל. אולי כבר עדיף לי לנסות לחיות עם התחושה הנוראה של חוסר הוודאות, מאשר לנסות לפתור אותה באיזה אקמול של וודאות מזויפת. (סליחה על הטון האגוצנטרי) הגב לתגובה זו          אולי יש בכל זאת עדיפות?         סמית,    31/03/05 13:35 אין לך אמצעי לבירור האמת, ולגביך אין עדיפות לאף אחת מהשיטות. אבל יש שיטה אחת שיש לה יתרון בולט: היא שייכת לך. אם אתה בכל מקרה צריך לעשות את הבחירה, למה שלא תיצמד למקורות שלך? עשרות דורות דבקו אבותיך באמת מסוימת – האם זו לא סיבה להעדיף אותה על פני אמיתות אחרות? לכשעצמי, אני עדיין בודק. ייתכן ואמצא שיקולים אחרים שיובילו אותי למסקנה שונה. אבל בינתיים, נראה לי שאני בכיוון הזה. הגב לתגובה זו              לסמית             ערן,    31/03/05 23:17 במידה ואכן חייבים לאמץ דרך כלשהי, הייתי יכול להסכים איתך, אבל אני לא כל כך בטוח שאני בכל מקרה חייב לעשות את הבחירה באחת הדרכים הקיימות, כפי שאתה טוען. יתכן וזוהי החולשה העיקרית של כולנו - הצורך להיצמד למשהו שנראה יציב, אבל זה מונע מאיתנו לפתח יציבות משלנו. אם כל הזמן נאחז באיזה מעקה, איך נלמד ללכת לבד? (איך אני איילת? ;-) ) הגב לתגובה זו                  ערן היקר                 איילת,    01/04/05 05:18 בודהה, ישו ומשה פראיירים לידך. דעתי כדעתך, ולמניעת תסכולים ועיכובים מיותרים בדרך, המשך כך... הגב לתגובה זו              תגובה לסמית             איילת,    31/03/05 15:41 העובדה שבמשך עשרות דורות דבקו אבותינו באמת מסוימת, בהחלט אינה סיבה להעדיף אותה על פני אמיתות אחרות. ממש כפי שהעובדה, שעשרות דורות של אמהות יהודיות (ידישע) דבקו ב''אמת'' שהילד חלה כי הוא יצא בלי סוודר או פתח חלון בחורף, אינה סיבה בשבילי להכריח את הילד ללבוש סוודר בכל פעם שהוא יוצא מהבית או להגיף את כל החלונות בבית כשקר. אני בודקת מה מתאים לי מכל ההיצע, ועל בסיס הידע שאני צברתי בחיים, אני בוחרת. לרוב, אני ממציאה את השיטה בעצמי, בדרך של ניסוי וטעייה, והיא לא פחות נחשבת בעיניי מהשיטות של אבותיי. אני לא מוצאת שום סיבה להישען על העבר או על היסטוריה או על מה שאחרים האמינו, בשום תחום. הגב לתגובה זו                  את צודקת, איילת                 סמית,    02/04/05 08:13 תגובתי לא כוונה אליך, אלא לערן. ערן טען שמבחינתו אין עדיפות. כשעומדים מולך שני דברים שלאף אחד מהם אין יתרון ממשי על-פני האחר, גם יתרון קלוש וסובייקטיבי לחלוטין הוא יתרון. את, לעומת זאת, סבורה שיש ברשותך אמצעים טובים יותר למדידת האמת. זה מצוין, אבל לא קשור לתגובה שלי. הגב לתגובה זו          עלית על נקודה חשובה         י,    30/03/05 12:51 אולי אחד מהם צודק (והיתר טועים), אולי לא (וכולם טועים). מה שבטוח, שרובם טועים. האם תוכל לקבל את חוסר הודאות בשוויון נפש, בלי תחושה נוראה? הגב לתגובה זו              החסרת אפשרות אחת             ערן,    30/03/05 22:23 אולי כולם צודקים? זה אמנם מרוקן מתוכן את מושג ה''אמת'', אבל זו גם אפשרות. ולגבי שאלתך - כולי תקווה שככל שאצליח להתייחס למיסתורין שבחיים כברכה ולא כקללה, כך ייטב לי. הגב לתגובה זו                  ערן                 איילת,    31/03/05 05:34 ושוב הוכחת שאתה לא צריך עצות מאף אחד. שים לב, אתה ממש המאסטר של חייך. הגב לתגובה זו          עלית על נקודה חשובה         י,    30/03/05 12:48 אולי אחד מהם צודק. אולי לא. מה שבטוח, שכמעט כולם טועים. האם תוכל לקבל את חוסר הודאות בשוויון נפש, בלי תחושה נוראה? הגב לתגובה זו          לערן         איילת,    30/03/05 05:55 אתה רואה שאתה יכול להגיע לתשובה הנכונה גם בלי לשאול אף אחד? (והטון שלך לא אגוצנטרי, רק מתוסכל). הגב לתגובה זו              תודה על העידוד איילת  ל"ת              ערן,    30/03/05 22:26 הגב לתגובה זו 8.  המצב האמיתי.     מאסטר לינפושה.,    29/03/05 16:50 השכל האנושי על יכולת ההמשגה שלו, ובעיקר מושג האני, נמצאים רק בתחילת תהליך האבולוציה הטבעית שלהם. לכן גם כל כך קל לכל מי שרוצה לתקוף אותם, ולהמעיט בערכם, לדרוך על הנבט הצעיר הזה ולרמוס אותו.לעיתים רחוקות, רמיסת האני מתבצעת בתום לב ומתוך חוסר הבנה מספקת. על פי רוב הרמיסה הזו מתבצעת מתוך מניעים לא טהורים שהרומס מודע להם במלואם. כפי שכתבתי בתגובה לחלק ב' של ''המצב'' מקורה של הדיסהרמוניה הפנימית אינו בעצם קיומו של המושג ''אני'' אלא שהמושג הזה, ומושגים אחרים על העולם הפנימי שלנו, עדיין אינם מפותחים דיים. ישנו משל בודהיסטי נפוץ מאוד על קדוש ומלך, שבו הקדוש מפרק מרכבה לעיני המלך, ו''מוכיח'' לו כי אף אחד מחלקי המרכבה אינו המרכבה, ולכן עצם קיום המרכבה הוא אשליה ואין לה קיום מעבר לשם ולמושג. כשאנו מתבוננים בעצמנו בהנחיית שיטה הדורשת מאתנו לפרק את עולמנו הפנימי לחלקים, (כמו ב''דרך הרביעית'' של גורדייף לדוגמה), ההתבוננות שלנו ''מאששת'' כביכול את ''עובדת'' האשליה של האני. הטעות של הנסמכים על המשל הזה (ו''המצב'' עושה שימוש באותו תכסיס אינטלקטואלי), היא בכך שאינם בוחנים את הנחות היסוד שלהם עד הסוף. בסופו של דבר, למרכבה יש ערך, תפקודים, שימושים, וקיום שהם מעבר לערך, לתפקודים, לשימושים, ולקיום של חלקיה. ניתן להחליף חלקים שונים במרכבה, והיא עדיין תהיה יותר מהסך הכללי של חלקיה. אסור לנו לחפש את ה''אני'' האנושי במחשבה או רגש מסוימים ! מפני שהוא אינו נמצא שם. מושג נכון על האני צריך לאפשר לנו לראות אותו כנמצא בשינוי ובתנועה מתמדת, לראות שקיומו מותנה אומנם בקיום של מרכיביו הרבים, אך שיש לו ערך, תפקודים, שימושים, וקיום, שהם יותר ממה שיש לסך הכללי של המרכיבים שלו. בדרך כלל שיטות כאלה תוקפות את ה''אני'' האנושי בשתי צורות : א. בהאשמה שהוא אינו ישות קבועה, אלא משתנה בתמידות ולכן לא אמיתית. קל ליפול למלכודת הזו ולבלות חיים שלמים בניסיון להשיג אחדות וקביעות של ה''אני'' כמו ב''דרך הרביעית'' בעוד שכל ערכו והפוטנציאל הגלום בו נמצאים דווקא ביכולת שלו להיות במצב של שינוי מתמיד ותנועה. ב. בטענה שבגלל שאין אנו מצליחים למצוא את ה''אני'' ברגש או מחשבה קבועים מסויימים, הוא פשוט אינו ממשי אלא אשליה שנוצרה לצרכים הישרדותיים של האורגניזם האנושי. האמת היא שעד כמה שמושג ה''אני'' נדמה עדיין כמעורפל והינו רחוק משלמות, הוא נסמך על חוויה אמיתית מציאותית ו''יצוקה בסלע'' של הנפש האנושית. אני יכול להשתמש במושג ''מרכבה'' עבור כל המרכבות בעולם, גדולות, קטנות, מפוארות, ונלעגות. אני יכול לעשות זאת גם עם כל מושג אחר. אני לא יכול להשתמש במושג ''אני'' עבור כל דבר אחר מלבד עצמי, מפני שהעצמיות שלי היא חוויה ממשית עבורי ממש כמו עולם הטבע הנמצא סביבי. הגב לתגובה זו          excellent response,shows         m.,    31/03/05 18:27 exactly where you are and the level of your expriences. now i know. הגב לתגובה זו          אפרופו מלכודות         י,    29/03/05 21:12 אתה נוגע בעקיפין באחת המלכודות המסוכנות ביותר. המשל. כדי להקל על הסברים והבנות, מאד נפוץ השמוש במשלים. תמיד סיפור יפה, נוגע ללב, מעורר השראה. ומשם ממשיכים ישר לנמשל. מ.ש.ל. אין שום הכרח שהמשל יהיה דומה לנמשל, ובפרט לא בכל פרט. המשל יכול לעזור להמחיש נקודה מסוימת, אך צריך להזהר מלהגרר אחריו למסקנות גורפות. הגב לתגובה זו          בדיחה         ג',    29/03/05 20:55 תגיד, אתה מכיר את הבדיחה על הדיג והדג זהב ? הגב לתגובה זו          מישהוא טורח לקרוא את כל הקשקשת  ל"ת          ברשת הזאת ?,  לא אני !,    29/03/05 18:53 הגב לתגובה זו          מי אני?         גליה,    29/03/05 18:50 הכותב האנונימי תיאר ''אני'' מסוג מסוים שאנחנו נעולים עליו. וכמו שכתבתי קודם, חשוב להכיר אותו ולא לטשטש אותו. האני הזה הוא המגדיר הייחודי שלנו. בתזמורת חשוב כל כלי, למרות שכלי אחד לא מספיק בשביל לנגן סימפוניה. כל מנגן בכלי צריך ללמוד את הכלי הזה. אפשר גם להגיע להישגים עצומים רק עם חליל או כינור. זהו ה''אני''. יש לו גם עוצמה בפני עצמו וגם תרומה לתזמורת. מעבר להזדהות עם כלי הנגינה יש גם הזדהות עם התזמורת, אחרת אי אפשר לבצע את המנגינה. ה''אני'' שמעבר ל''אני'' הפרטי, הוא ה''אני'' של היקום. וכפי ששמעתי ממישהי לא יומרנית שהיא מרגישה שכל דבר ביקום זה היא. וזה מה שקורה לאנשים שהגיעו לשלב הגבוה של ''אני''. תחושה שאני הוא היקום וכל מה שקיים בו אני. וגם תחושת הריק שלפני היש, המקור, הוא אני. זה עדיין לא אומר שאם הגעת לשלב של האני היקומי, עליך לזרוק את האני הקטן שלך ולטעון שהוא לא קיים. להפך עליך לממש אותו ולהבין את המתנה שלו ליקום. הגב לתגובה זו          אני         י,    29/03/05 18:16 דוקא המושג ''אני'' אשר כדבריך, אכן ''יצוק בסלע נפשנו'' הוא מושג שיש בו קביעות. נכון שבהיותו ישות חיה, הוא זורם ומשתנה, אבל יש בו מן גרעין, או מרכז כובד, שהוא קבוע במהותו. מרכז זה נשאר למרות כל המרכיבים הרבים והמשתנים שאתה מזכיר. על כן הייתי קורא להם לא מרכיבים אלא תוספות. מרכיבים מעצם טיבם הם כאלה, שגם אם אינם מתארים את השלם, הרי בלעדיהם שוב אין לו קיום. גם אם ההרכב שלהם יוצר משהו נוסף, שהוא יותר מסכום החלקים. תוספות אפשר לזרוק או להחליף, וזה לא ישנה את מהות הגרעין, אשר במובן זה עומד בזכות עצמו. אותה הרגשה ''יצוקה בסלע'' אומרת, שבנגוד למרכבה, לא תוכל לפרק את מרכיבי האני עד שיעלם (לא כל עוד אני חי). לגבי כל שאר האנשים בעולם, אתה מוזמן להשתמש במושג ''אתה''. הגב לתגובה זו 7.  המצב האמיתי.  ל"ת      מאסטר לינפושה.,    29/03/05 16:06 הגב לתגובה זו 6.  היי גליה.     מאסטר לינפושה.,    29/03/05 15:59 תיארת יפה את השימוש שעושים בקללה ''זה האגו שלך שמדבר'' כדי ליצור רגשות-אשם ולהשתיק כל מי שאומר משהו שמערער על מעמדו של ה''שליט'' או ה''חכם'' או כל מנהיג אחר בקבוצה. על פי רוב חברי קבוצות כאלו כל כך מתוכנתים, שההערה לא תגיע בכלל מהמנהיג אלא מאחד מחברי העדר הנלהב שרואה בערעור על סמכות המנהיג פגיעה בהרמוניה האשלייתית של הקבוצה. מההערה הזו ל''בעלי האגו'' עולה גם בלבול נפוץ בין השימוש במילה ''אגו'' כדי לתאר את מושג האני האנושי, לבין החשיבות העצמית, שהיא רק תכונה אחת שלו. הגב לתגובה זו 5.  יש לי תשובה     אני,    29/03/05 15:36 א-ה-ב-ה הגב לתגובה זו 4.  יופי     ''אני'',    29/03/05 15:11 אז מה אני אמורה לעשות עם כל הידע הזה, חוץ מלדעת אותו? הידע הזה לא משנה את החוויה, מנסיוני האישי. אני יכולה לדעת שהכל אשליה אבל עדיין האשליה שולטת בי ומכתיבה את החוויה שלי. מה לעשות? אל תענו לי, אני יודעת. להתבונן. יופי. הגב לתגובה זו 3.  אכן כן. והשאלות הן     י,    28/03/05 16:10 מיהו אם כן האדם? מיהו האדם שאין לו ''אני''? האם האושר שייך לאדם או ל''אני''? הגב לתגובה זו          איילת ויוסף ש.         י,    28/03/05 22:05 הייתכן ששניכם צודקים? כי אם לא - מישהו מכם טועה. הגב לתגובה זו              מה שיפה פה             יוסף.ש.,  צפון,    28/03/05 23:26 שיש לך אפשרות לבחור מה שמתאים לך כולל את מה שאומר ב. יש אינסוף מודלים שמתאימים לכל אחד לפי הידע והחויות שהוא עבר. הצעתי, תשכח לרגע את כולנו, שב כמה דקות בעיניים עצומות ללא טכניקה. תראה את המחשבות צצות להם באות משום מקום. אחרי כמה פעמים של כמה דקות כאלה, תראה שיש מרווח בין המחשבות שבו אתה קיים ולא חושב, שם נמצא הסוד הגב לתגובה זו          תשובה אפשרית         יוסף.ש.,  צפון,    28/03/05 17:24 מיהו האדם האדם למעשה שילוב של 3 ''ישויות'' הגוף כולל הפיזי הרגשות והמחשבות, האני המוגבל - נקרא לו ה''עד'' והאני הקוסמי - נקרא לו אלוהים. כל אדם מכיל את שלושת האלמנטים האלה משולבים כאשר כל אחד מהם מפותח ברמה שונה. מיהו האדם שאין לו אני? אין אדם כזה, לכולם יש את כל השלושה וכדאי כמה שיותר מפותחים. למי שייך האושר? לאושר דרגות שונות לפי רמת כל אחת מאותם אלמנטים. אושר גופני כולל את כל מה שאנחנו מכירים במצב הרגיל. אושר של האני ה''עד'' - הרבה יותר גבוה נקרא לו התעלות, אין פחד, אין השפעה של הגוף על האושר ברמה זו. נהנה מכל דבר שמגיע מהחושים או מהמחשבות, יודע הכל על ה הגוף ולכן בריאות מלאה. האושר של הרמה האלוהית נחווה לפעמים גם לפני הארה מלאה. בנוסף למצב העדות הוא מכיל גם יכולת ראיה של האנרגיות העדינות ביותר (כמו ההילות) אך במיוחד הבנה טיבעית שהוא הבורא של היקום ובאותו זמן גם הנברא המוגבל. המשך יבוא הגב לתגובה זו          והתשובות מובנות מאליהן         איילת,    28/03/05 16:34 אין אדם אין אני אין אושר הכול סתם מושגים אשלייתיים. המלצה לוהטת לקריאה: ''היקום ההולוגרפי'', מאת מייקל טלבוט, הוצאת מרקם. הגב לתגובה זו              עישנת משהוא שאת מקשקשת פה             נרגילה,    28/03/05 21:09 קראת ספר אבל לא הבנת מה כתוב בו. הגב לתגובה זו              יש אדם, יש אני, ויש אושר.             ב,    28/03/05 20:32 איילת, מנין את יודעת על הדברים הללו אם אינם כלולים בתחום היש? האם את יודעת דבר מה על תוכן האשליה שהמושגים הללו מגלמים? האם מה שאת יודעת הוא אין? האם יש דבר שראוי יותר לבחינה בלתי פוסקת מאשר הדברים המובנים מאליהם? הגב לתגובה זו              הכל הולוגרמות             יוסף.ש.,  צפון,    28/03/05 19:07 יופי איילת, זהו ספר מעורר השראה. מומלץ לקרא. שווה מאמר פה על נושא ההולוגרמות. הגב לתגובה זו 2.  טסקט מסוכן     אריק,  ר''ג,    28/03/05 15:16 כל נסיון להציג את ה''אני'' כאשליה מסוכן, כי הוא המתכון לשליטה של ''אני'' אחר בך ולגרימת סבל לעצמך. גדודים של דיקטטורים, קומוניסטים בגרוש, בעלבתים של דתות שונות ושאר כוחות רוע עמדו מאחורי נסיונות כאלה במהלך כל ההיסטוריה. ה''אני'' הוא הדבר היחיד שאדם יכול להיות בטוח בו בעולם הזה, וכמו בסוף בדיחה מוכרת על האישה השמנה - ''כל השאר תחת'' הגב לתגובה זו          צודק. צריך להיזהר מאיבוד האגו         גליה,    28/03/05 18:34 השלטון בהודו ובסין ובעמי המזרח הרחוק ניצלו את דיכוי האגו כדי לדכא את החלשים ולהצדיק את העוני. דווקא בעמי המערב שם מרוממים את האגו, ליחיד יש יותר חופש ורווחה ולשלטון יש יחסית פחות כוח. אני נוכחתי בזה בסדנאות שונות. בכל פעם שמישהו הביע דיעה שנגדה את דעת המורה, ישר הוא סתם להם את הפה: יש לכם אגו. זהו סוג של שליטה. האגו הוא שלב בהתפתחות ההסטורית. בזמן העתיק לבני האדם לא היתה תודעה של אינדיבידואל. הם הרגישו חלק משפחה או שבט או חמולה או מעמד. כך שלמשל למשרת בתקופת האצילים לא היתה בעיה עם המעמד שלו. אני חושבת שהשלב ההסטוריה הבא יהיה איזשהו שילוב בין אגו לוויתור על האגו. היום יש הגזמה בפיתוח האגו. כל אחד רוצה להיות אליל באיזשהו שטח. קולנוע, רוק, מוסיקה וכך הלאה. התפתחות זאת היא שלב הכרחי בהתפתחות האדם. היום כולם למדו שכל אחד, גבר, אשה, ילד, עני, עשיר, חכם, מטומטם, לכל אחד יש זכות לחירות ולהיות הוא עצמו. גם בהינדואיזם יש שלבים בגילגולי נשמות (ואגב, גם בתקופת התפתחות האדם היחיד): שלב של משרת, זהו שלב המפורסם של שרות הגורו... ואחר כך שלב הסוחר, והלוחם, המלך. ורק לבסוף הוא בשלב המורה, שזה השלב בו הוא מאבד את האגו. שלב זה מגיע רק לאחר שעבר את שלב הלוחם שהגדיר את עצמו על ידי מלחמה באגואים אחרים. אחרי שלב של בניית הזהות העצמית בתקופת הלוחם הוא יכול להרשות לעצמו לוותר על האגו. אם הוא מוותר מוקדם יותר על האגו הוא סתם הופך לטיפש שמוכן להרוג ולההרג בלי לחשוב. דוגמאות לכך: הקומוניסטים בסין שלבשו כולם אותו בגד, הנאצים, אנשי דת שמתוך תמימות מוותרים על עצמם למען ראשי הדת, פועלים שנאמנים לבוסים יותר מאשר לחבריהם לעבודה. יש דוגמאות אינספור בהסטוריה. לכן לא צריך לשכנע אנשים לוותר על האגו לפני שהם מוכנים לכך. הכתות של תקופתנו הם דוגמא לכך. וכל אלו שחוטפים מכות מהכתות האלו, צריכים להודות על מזלם, שלמדו שיעור חשוב. הגב לתגובה זו              סליחה על הדיון העקר והאבסורדי             ב,    29/03/05 00:18 בתורת היש אשר התפתח בעקבות דבריך. אני (ואני אחד, לא אחת ולא שניים) חושב שאת צודקת. הדברים בסדרת המאמרים הזו מתבססים על דבריו של בודהה. בודהה עצמו, הגם ששלל את האני, מרד בסטגנציה המעמדית בחברה ההודית של תקופתו. בתורתו מוענק מקום מרכזי ושווה לכל אדם חושב. ההודים דחו את תורתו של בודהה לטובת ההינדואיזם לגווניו המעניקים בדרך כלל מקום מרכזי לאני. חזרתו של האני להודו לוותה למרבה הפליאה בדיכויו של האגו. ההסבר, לדעתי, הוא שהאגו שדוכא הוא האגו של המאמינים הפשוטים. למעשה הוא נשאב אל מוריהם הנעלים עליהם בהיררכיה, עד שאלו התנפחו מעבר לכל מידה נסבלת. כמו סקסי סיידי שלנו מהמאמר השכן על הגורו. מזרחה להודו, דווקא השתרש הבודהיזם. אבל המחשבה הבודהיסטית, המעניקה מרכזיות מלאה לאדם העמצאי והחושב, לא הצליחה להתגבר על ההיררכיה הפיאודלית. גם הישראלים החוזרים מן המזרח, עטויים בהילה של רוחניות השזורה במיני בוקי סריקי מבאזר המיסטיקה, סופגים את שלילת האני הבודהיסטית ביחד עם ההיררכיה המעמדית הנוקשה הנהוגה במזרח. עם כל זאת, לא הייתי דואג במקומך לאגו של ההוגה הישראלי. החיבור של ההגות הבודהיסטית, ההיררכיה והפולחנים של תרבות המזרח, והאופי הישראלי, יוצרים במרבית המקרים תערובת ססגונית, עמוסת ליבידו, מסוכסכת ודביקה, שהאלמנט השלילי ביותר שניתן לראות בה הוא ההתדרדרות בנושא היגיינת השיער. הגב לתגובה זו              לא לותר על האגו לפני שמוכנים             י,    28/03/05 21:34 אבל לא להרים להגדיל ולנפח כל הזמן כמו שנהוג בסביבתנו הגב לתגובה זו                  הרחבת האגו                 יוסף.ש.,  צפון,    28/03/05 23:32 אגו גדול אינו מהווה בעיה כל עוד הוא מכיל את בעל האגו וסביבתו. כאשר אתה לוקח בחשבון את צרכי האנשים הקרובים לך האגו מתרחב ומכיל גם אותם. וזאת מבלי לגמד את האגו שלהם כהוא זה. כאשר זה מתרחב ליקום כולו, נוצר אותו איחוד מופלא. יש לך אגו ענק ואתה מביא את סביבתך לאותו מצב. ונשאר צנוע בהתנהגות החיצונית כי יש לך הכל ולא חסר לך דבר כולל גאוה. הגב לתגובה זו                      הבעיה עם אגו                     י,    29/03/05 14:29 היא לא במי שהוא מכיל אלא במי שהוא לא מכיל, ולאיזה מערכת הוא מוביל בין אלה לאלה. דוגמא: זה יפה אם האגו שלך מכיל את כל המשפחה שלך, אבל השאלה היא איפה אתה עומד מול משפחה אחרת. (אפדר להחליף את המילה ''משפחה'' כמעט בכל דבר). הגב לתגובה זו              לא מזה ולא מזה             ג',    28/03/05 20:11 גליה, או שיש אגו או שאין. כשיש, מי בדיוק מוותר עליו ? כשאין, על מי יש לוותר ? האגו טוב בלזרוק אותנו לעבר ולעתיד ולרעיונות ממה להזהר. ברגע זה, מה יש ? הגב לתגובה זו                  ברגע זה יש הכל, ג'                 ב,    28/03/05 20:35 מה אתה יודע על מה שאין ברגע זה? הגב לתגובה זו                      בדיוק                     ג',    28/03/05 21:16 מה שאת/אתה יודעים, אבל קצת פחות. הגב לתגובה זו                          שלושתנו, את מתכוונת.  ל"ת                          ב,    28/03/05 23:09 הגב לתגובה זו                          מצטערת. לא הבנתי את חילופי                         גליה,    28/03/05 22:22 הדברים. לרגע עלתה בי הרגשה ששניכם אדם אחד... הגב לתגובה זו                          טוב, זה לא חוכמה.                         ב,    28/03/05 21:48 אנחנו שניים. הגב לתגובה זו 1.  חזק ביותר     אכן,    28/03/05 13:51 נזכרתי בחלום נבואי בו התגלה לי מעמד ביתוק ביתולי תפיסת האני הגב לתגובה זו