תגובות עד כה: 124 תגובות, ב- 31 דיונים. הוסף תגובה 31.  לכל הקנטיאנים     זבוביה,  כרתים,    26/04/05 12:07 ואני לתומי חשבתי שחלומו של זיבאב היה משל ליומרה חובקת כל של שי טובלי .כשזיבאב חובט במים וחושב שהוא האיש מאטלנטיס הוא למעשה ממחיז לנו את טובלי, שנותן תוקף מופרז לחוויות הדמיון שלו. אני אישית חושב שביסוד תפיסתו של זיבאב עומדת תפיסה מוטעית שאומרת ש''מה שאני לא חוויתי בעצמי אף אחד אחר לא יכול לחוות''. הגב לתגובה זו          האם אתה טוען, שלא ניתן להצהיר         הדברה בהתנדבות,    26/04/05 13:16 את ההצהרה על היותו של טובלי מבולבל (במקרה הטוב), מבלי להיות חשוד בתפיסה המוטעית שאתה מלביש על זיבאב ? הגב לתגובה זו              להדברה בהתנדבות             זבוביה,  כרתים,    26/04/05 18:05 לא. אינני טוען זאת בהכרח. אבל אני חושב שכאשר זיבאב משווה את הזיות הילדות שלו עם חווית ההארה האוטטנטית (בדוק!!) של שי טובלי אז הוא מפריז בהערכת עצמו או ממהר מידי לזלזל באיש יקר ששחרר הרבה אנשים מצער ובערות. הגב לתגובה זו                  בחייאת ראבאק ? אתה רציני ?                 הדברה בהתנדבות,    26/04/05 19:45 או שאתה צוחק עלי ? תן בבקשה מהר את הנוסחה לפיה יודעים באופן בדוק !!! שמישהו הוא מואר. אבל דחוף !!! הגב לתגובה זו 30.  מה עושה הפסל של ישו     עולה מברזיל,  חיפה,    25/04/05 23:19 הנוצרי בכותרת המאמר? מה לריו דה ג''נירו עם התוכן? אולי ה''מקומבה'' ? (משהו כמו ה ''וודו'' של האיים האנטילים) הגב לתגובה זו 29.  אתה סתם מתחכם, סוסון.     הארה זה פאסה,    25/04/05 15:49 אין לי כל יכולת להתווכח עם החוויות האישיות שלך. השאלה שהעליתי מלכתחילה הייתה, האם יש חוויה אישית סובייקטיבית שהיא נכונה יותר או אמיתית יותר מחוויה אישית הפוכה לה של מישהו אחר. יש לא מעט אנשים שטוענים שהחוויה האישית שלהם היא שאלוהים משוחח איתם על בסיס יומיומי, מנחה אותם, ופותר להם בעיות אישיות. לא ניתן להתווכח איתם כפי שלא ניתן להתווכח איתך. אני יכול רק לשאול אותך אם אתה נותן לחוויות האישיות שלהם את אותו התוקף שאתה נותן לחוויות האישיות שלך, או שלדעתך הם משלים את עצמם ואתה לא ? ולא אמרתי שכל המחשבות הן כאלה. אמרתי שההתבוננות הבודהיסטית היא כזו. לכן האמירה שאני מפריך את עצמי, היא רק התקפה מצדך בגלל קושי אישי ומובן שלך לקבל את מה שאני אומר, ומתוך צורך להגן על מערכת האמונות שלך מפני קריסה. יש התבוננות וחקירה שאינן כאלו, וזה מה שעשיתי בשיחה איתך. התגובה שלך היא דוגמה לכך שכשגילוי מסוים מתנגש במה שמעניק לנו תחושת משמעות ונוחות, אנו מפסיקים לחקור ועוברים למגננה. אתה מתקשה להודות שהגישה שלך היא הגישה ה''איילתית'' שבה יש לכל השקפה סוביקטיבית לגיטימיות שווה, ומתעקש שאתה חווה תובנות לעומת אחרים שמטפחים אמונות, ובו בזמן, אתה מטפח את האמונה האישית שלך בתוצאות הנעימות והידועות מראש של ה''תובנות'' שלך. אני מרגיש יותר ויותר כמו המבוגר הרשע בסיפור של איילת בתגובה 27 , שהיה עלול להסב טראומה איומה להתפתחותו של זיבאב הצעיר, וזה תפקיד שאני לא רוצה לקחת על עצמי. אני מאמין שעדיין לא גרמתי נזק ממשי, ולכן אסיים. הגב לתגובה זו          נו באמת...         סוסון-ים,    25/04/05 17:07 הז''פ: ''השאלה שהעליתי מלכתחילה הייתה, האם יש חוויה אישית סובייקטיבית שהיא נכונה יותר או אמיתית יותר...'' הסברתי לך כבר שהמילה 'אמיתי' בהקשר הזה אינה במקומה ואתה חוזר להשתמש במילים נרדפות כמו 'נכון', ו'תקף'. הז''פ: '' יש לא מעט אנשים שטוענים שהחוויה האישית שלהם היא שאלוהים משוחח איתם על בסיס יומיומי, מנחה אותם, ופותר להם בעיות אישיות. לא ניתן להתווכח איתם כפי שלא ניתן להתווכח איתך.'' נכון. אבל חובת ההוכחה, או ההפרכה במקרה שלנו, חלה עליך כי אתה פתחת את הויכוח. בשום שלב לא טענתי שאני יכול ל ה ו כ י ח לך שהדרך שלי יכולה להביא את כולנו להארה. הז''פ: ''... או שלדעתך הם משלים את עצמם ואתה לא ?'' המילה 'אשליה' מניחה כבר קיום של משהו שהוא לא-אשליה – מציאות 'אמיתית'. הסברתי לך שאני לא מדבר בכלל על אמת עובדתית במובן הזה. הז''פ: '' ולא אמרתי שכל המחשבות הן כאלה. אמרתי שההתבוננות הבודהיסטית היא כזו. לכן האמירה שאני מפריך את עצמי, היא רק התקפה מצדך בגלל קושי אישי ומובן שלך לקבל את מה שאני אומר, ומתוך צורך להגן על מערכת האמונות שלך מפני קריסה. יש התבוננות וחקירה שאינן כאלו, וזה מה שעשיתי בשיחה איתך. '' כלומר למילים שלך יש פריבילגיה על המילים של כל שאר האנשים במובן שמה שהן אומרות חל רק על המילים של אחרים אבל לא על עצמן. זה לא מחזיק מים...גם לא הצלחת להבין שאין לי 'מערכת אמונות' שתקרוס מעבר לאמונה מבוססת-הניסיון שהתרגול שלי מועיל. הז''פ: ''... ומתעקש שאתה חווה תובנות לעומת אחרים שמטפחים אמונות,...'' מתי דיברתי כאן על אחרים? הוסבר לך כבר ההבדל בין תובנות לטענות עובדתיות (במקרה של אמונות - טענות עובדתיות חלשות יותר). הז''פ: ''...אני מרגיש יותר ויותר כמו המבוגר הרשע בסיפור של איילת בתגובה 27 , שהיה עלול להסב טראומה איומה להתפתחותו של זיבאב הצעיר...''. אין סיבה שתרגיש כך. נכון שהטרחת אותי במשך כמה דקות לכתוב את התשובה הזו, אבל לא נורא אני סולח לך. הגב לתגובה זו          אל דאגה, הז''פ         איילת,    25/04/05 17:05 מבוגרים כבר פיתחו דרכים להגן על עצמם שלילדים אין עדיין, ואתה לא תוכל למוטט את מי שלא יניח לך למוטט אותו. ובמקרה של סוסון, בעיקר אל תדאג. ואל תניח לכינוי החמוד שלו להטעות אותך, יש לו הגנות כמו של מדוזה, תמנון וקיפוד ים גם יחד. הוא בטח צוחק עכשיו לתמימותך. הגב לתגובה זו              אל דאגה, איילת             תגובה,    25/04/05 18:05 למרות איך שזה נראה, אנחנו כבר לא ילדים. מי מאיתנו שזכה מצליח לשמר טריות ותמימות של ילדות~בבואו לפגוש את החיים~, אבל השיטה בנויה כך שבשלב מסוים אנחנו צריכים לקחת אחריות על עצמנו, על המעשים והמילים והמחשבות שלנו, ואף אחד לא יכול להגן עלינו מפני עצמנו. הז''פ לא ילד ולא יחזור להיות ילד, הוא מבוגר אחראי למעשיו. כמוני כמוך. אני מאחלת לו ילדות בלב, אבל אל תקלקלי לו את התובנה. הגב לתגובה זו                  לתגובה                 איילת,    25/04/05 19:43 לא הבנתי, איך אני מקלקלת לו את התובנה? תוכלי להסביר לי? הגב לתגובה זו                      קצת התחכמתי                     תגובית,    26/04/05 01:02 לגבי המשפט האחרון שכתבתי-חשבתי על זה שוב ומסתבר לי שאף אחד לא יכול לקלקל למישהו תובנה, לא באמת, כי תובנה זה תוצר של תהליך אישי בין אדם לבין עצמו, גם אם הטריגר הוא חיצוני. הגב לתגובה זו 28.  הארה בדרך הזן     לולי,    25/04/05 09:36 שי, החיים הרבה יותר פשוטים ממה שאתה מתאר בהתפלספויות ההזויות שלך. כך לדוגמה את דרך הזן, אשר יש לה רק מטרה אחת - להגיע למצב של איזון תמידי, בכל מצב, ללא תלות בנסיבות החיצוניות והפנימיות המשתנות. כך ניסים אמון מתאר זאת בצורה פשוטה ובהירה: קחו כוס עם מים עכורים. אם המים שבכוס יעמדו במנוחה, כעבור זמן קצר כל החלקיקים הקטנים ישקעו לתחתית הכוס והמים יהפכו לצלולים. המדיטציה הגבוהה ביותר של דרך הזן היא זו שאין בה כל עשייה. כדי להגיע לבהירות מקסימאלית יש לתת לכוס המים מנוחה שלמה, כי כל עוד יש במדיטציה עשייה כלשהי, עדיין יש במים תנועה. כשמצטללים יום יום באופן קבוע, התמונה מתבהרת בהדרגה ואנו מגלים שאנו תמיד חוזרים לאותה התחושה, לאותו עוגן נקי שהוא מי שאנחנו עוד לפני שנתווספו כל החלקיקים, שנמצאים בתנועה וגורמים להעכרה. ולפעמים, מתרחש יום אחד תהליך אלכימאי לא צפוי, בו באורח פלא מתלכדים כל החלקיקים שבתחתית, נמסים יחדיו ומותכים למשטח אחד. מכאן והלאה, האור המשתקף בתוך הכוס הוא זוהר יותר, המדיטציה הופכת למצב הרגיל, וגם אם נכנסת כפית ובוחשת, לא קורה שום דבר מיוחד. פשטות והתמדה, זו כל התורה ... הגב לתגובה זו          טוב ויפה לולי         ערפלה המפוזרת,    25/04/05 11:56 אבל למה אתה חושב שההתפלספות שלך פחות הזויה משל שי? אצלו יש סינטזות, אצלך תהליכים אלכימיים לא צפויים באורח פלא ומשטחים מותכים ונמסים. מה פחות הזוי בזה? הגב לתגובה זו              ערפלה זו איילת ?  ל"ת              ?,    25/04/05 17:28 הגב לתגובה זו                  מי שואל?  ל"ת                  !!!,    25/04/05 19:49 הגב לתגובה זו              הפשטות שבזן             לולי,    25/04/05 12:50 לזן מטרה אחת פשוטה שהיא להביא את האדם למצב של איזון תמידי, גם במצבים החיצוניים והפנימיים המשתנים. מסורת הזן עושה שימוש במשלים ופתגמים המהווים מאין מפת דרכים להולכים בדרך. שי, בדרכו ההזויה, מנסה להציג רוחניות חדשה, טרנספורציה אישית וכלל עולמית, תוך רמיזות שהוא עצמו הגורו המואר, משיח בשר ודם, שליח האלוהים אשר יוביל את האנושות לאחדות עם האל. זה כל ההבדל, בתקווה שהבנת אותו... הגב לתגובה זו                  אני לא הבנתי                 אני,    25/04/05 13:56 אולי עדיף שניסים אמון יסביר את ניסים אמון, שי טובלי יסביר את שי טובלי ולולי ת\יסביר את לולי כי יותר או פחות מזה אי אפשר. מה דעתך? הגב לתגובה זו 27.  עוד ל-י בענייני אטלנטיס     איילת,    25/04/05 06:47 אני מרגישה לא ממוצה בקשר לחלומו של זיבאב (תראה זיבאב כמה חומר נתת לנו בדימוי אחד קטן שלך). אני לא אומרת שטוב לאדם לשגות כל היום בדמיונות בגלל חוסר חיבור ל''מציאות הכללית''. אחרת מה ההבדל בין זיבאב לבין אדם פסיכוטי שהכול מתמזג ומתערבל לו והוא לא יודע איפה הוא מתחיל ואיפה הוא נגמר? אני אומרת שלפני כל עבודת מודעות ''גבוהה'' לכיוון הארה, האדם צריך לחפש, לחוות ולהכיר בכנות מי הוא. לדעת מה הוא מרגיש באמת, כולל פנטזיות ומשאלות לב כמוסות ביותר, גם ''מעוותות'', גם לא מקובלות, גם בלתי אפשריות, אחרת הוא לא יהיה אמיתי וגם לא ידע לעולם מה עליו להשיל כדי לחשוף את הגרעין האמיתי של נשמתו. עליו לדעת ולזקק מה הוא באמת רוצה, וכך להכיר את עצמו. כל דבר נברא קודם כל בדמיון, במחשבה. הדמיון חשוב מאוד. כשזיבאב דמיין כילד שהוא איש אטלנטיס, אני לא חושבת שהוא באמת רצה להשיג בתחרות שחייה כריש אמיתי. לכן טיפשי להגיד לו שכריש אמיתי ישיג אותו. אך בעודו משכשך במים ומאמין שהוא גיבור, הוא מפתח בתוכו תבניות נפשיות וחוויתיות ראשוניות שיעזרו לו להגשים בעתיד כוונות ורצונות כמוסים שאיש אטלנטיס רק מייצג אותם. הפנטזיות הללו הן רמזים, שערים לרצון האמיתי של הנפש שיעזרו לו להגשים את הייעוד שלו, למשל, להיות שחקן, למשל, להשפיע על ההמונים. הפנטזיות הן רק קודים לפענוח עצמי של המסתורין של הנפש האנושית. עכשיו, אם בעודו משכשך ומשפריץ היה בא אליו מבוגר רשע ולועג לו או נותן לו ''מכת מציאות'' כמו אין לך קרומים וכריש ישיג אותך, הפנטזיה הזאת היתה נגדעת באופן מלאכותי, מודחקת או מסולקת באלימות, האני של זיבאב היה מבין שעליו להתבייש בעצמו, והיה סיכוי טוב שהיינו מוצאים היום את זיבאב יושב באיזו קרן רחוב בתוך שלולית ומבצע תנועות משונות בידיו. זה מה שהיה תוקע אותו לנצח בתוך הפנטזיה ומעביר אותו את הגבול לתוך מחלת הנפש. לכן לא צריך לרדוף בכוח אחר ''רק מה שרואים ושהגיוני, זה מה שקיים''. עולם הפנטזיות הוא תקף לא פחות כחלק מכל הקיים. הכול הוא חוויה לגיטימית של הנפש האנושית, גם המציאות ההגיונית שלך, גם הסיפורים שאנחנו ממציאים. הגב לתגובה זו          מלא השראה!         samlev,    25/04/05 23:23 אנחנו לא מכירים מאיזה גילגול? הגב לתגובה זו 26.  תשובה ל-הז''פ     איילת,    24/04/05 06:52 הגישה שלי בשום אופן אינה גישה אמרקנית ''פייק איט טיל...'' וכו. הלבשת את זה עליי בלי להתבלבל, בעוד אתה מעניק לגישתו הנפוצה של זיבאב, כאילו יש אמת אמיתית ואמת מדומיינת, אשלייתית, את הכינוי הגישה הזיבאבית. להפך, יקירי, אני דוגלת בגישה האיילתית, הגורסת כי מה שאתה מכנה אמת אובייקטיבית, מה שאתה רואה, עולם התופעות, לא קיים במציאות יותר מאשר תחושתו הסובייקטיבית של זיבאב ברגע הווה מסוים שהוא איש אטלנטיס. טועה אתה אם חשבת שמשהו ממה שמסביבך אינו דמיון או אשליה. זיבאב האדם הוא אשליה, איילת היא אשליה, וכך גם כל דמויותינו הנושאות גיל, מקצוע, השתייכויות, צורה, שם וכמה דעות וערכים. הכול פוזה מנומקת ובנויה היטב. כל אלה נמצאים בדמניוננו בלבד, ואנחנו מחזקים את דמויות הדמיון שלנו על פי הסכם השתקפות מעיני האחרים. גם החומר שאתה ואני ואחרים חווים דרך החושים, גם הוא אשליה המונית חזקה, כי הרי כל התודעות בסוף הן אחד. כולם רואים אותו עץ ונוגעים בו? כולם הוזים ביחד שהוא קיים. מה שקיים באמת, להבנתי עד כה, הוא רק תודעה, ואנחנו מין מהויות בעלות מבנה פסיכולוגי כפוף לחוקיות, הקולטות, חוות וגם יוצרות, הכול ''בדמיון'', בתוך הפסיכולוגיה הפנימית שלנו. לכן, מה שחשוב בעיניי הוא החוויה הסובייקטיבית. אתה יכול לבחור לאזן את חייך בין השתתפות בהזיות המוניות לבין להזות לך להנאתך דברים שאתה ממציא, כדי שלא יכלאו אותך כמשוגע. אבל אף הזיה מהשתיים אינה ''אמת'', ולשתיהן יש אותו תוקף ''אמיתי''. כל מה שקיים הוא החוויה הנפשית הסובייקטיבית. היא האמת, ודרכה אתה גם מפרש וחווה את מה שלכאורה קיים בחוץ. יש משהו למישהו חוץ מעולמו האישי שלו? מי יגיד לו מהי האמת בעולמו? ואז גם אין כל צורך להפריד בין ''אמת'' לאושר ולהאמין בצורה כל כך מופרכת שאין דרך גישור ביניהם. אין בכלל הבדל ביניהם. הגב לתגובה זו          איילת         י,    24/04/05 22:10 א. טענה. איילת היא לא אשלייה (אלא אם כן את מתכוונת לדמות שהמצאת לצורך הדיון). היא אמיתית כמו כל דבר אמיתי אחר. ב. שאלה. לגבי העץ שכולם הוזים. האם גם העץ הוזה את עצמו? רמז: ''מה אכפת לו לעץ שהים הוא עמוק?'' ג. אבחנה. כריש ''אמיתי'' עם סנפירים ''אמיתיים'', ישיג את זיבאב עם קרומי השחייה ה''אמיתיים'' ב 100% מהמקרים. הגב לתגובה זו              מה אכפת לזיבאב שהים הוא עמוק?             איילת,    25/04/05 01:15 שלום י הנחמד! א, איילת כן אשליה, ולא רק הדמות לצורך הדיון. לשם הסכמה בינינו עלינו ללבן לחלוטין והיטב את הגדרותינו לאשליה ולאמיתי. אני ואתה אמיתיים בעולם האשליה כמו שדמויות הן אמיתיות לסרט או לספר שהן משתתפות בו. ב, כן, אם אפשר להתבטא כך. כחלק מהאחד, השלם, העץ משתף פעולה עם ההזיה ההמונית, וכמידת יכולתו וכישוריו כצומח הוא גם הוזה את עצמו, את התבנית שלו, או אולי ''מקבל חיים'' בגלל ההתבוננות המרוכזת בו של הרבה תודעות יחד. הכול עניין של שיתופי פעולה בין הכול להכול והחיאה הדדית לקיום הדרמה הנאדרת של אשליית החיים. ג. אז מה? (ראה כותרת) הגב לתגובה זו          תודה, זה בדיוק מה ששאלתי,         הארה זה פאסה.,    24/04/05 10:12 ''אם האושר שלנו הוא הדבר היחיד העומד לנגד עינינו, ולא האמת, האם זה לא הופך את כל הפנטזיות שלנו אודות עצמנו לכשרות באותה המידה ? '' ואת ענית לי לעניין יותר טוב מכל המתחכמים בגלל שאת כבר מעבר לשאלות. גם ניסחת את הגישה שלך יותר טוב ממני, לקחת אותה צעד נוסף קדימה, והראית לי שהגישה שלך יכולה למעשה להכיל את השנייה כי היא מכילה הכל, ללא סתירות, (כמו הגישה של שי). הגב לתגובה זו              אין לך מושג על קאנט.             סוסון-ים,    24/04/05 14:27 (בהמשך מקודם) א. אתה כותב: ''מעצם טענתו של קאנט שלא ניתן להכיר את הדברים לכשעצמם נובע שלא קיימת אמת מוחלטת אודות העולם (החיצוני והפנימי) אלא רק אמת יחסית.'' אין לזה שחר. קאנט רחוק מאוד מעמדה רלטיביסטית מכל סוג שהוא. אתה ממשיך: ''...זה נכון לא רק לדברים לכשעצמם, אלא גם לעולם התופעות מפני שהתופעות תלויות בכלים המשמשים לקליטתם ועבור האדם הכלים הללו עצמם משתנים בהתמדה ומשנים את המושגים שלנו על העולם....'' לחלוטין לא. צורות ההסתכלות הטהורות – החלל והזמן ו-12 הקטגוריות שבאמצעותן אנחנו חושבים על התופעות הן כלליות לגבי כל בני-האדם ואינן משתנות. הן אפריוריות. אם אתה מתעניין בפילוסופיה של קאנט נסה לקרוא עליו חומר. למשל כאן: http://plato.stanford.edu/entries/kant-mind ב. האמיתות של הבודהא שונות מאמיתות של טענות אודות מצב-עניינים בעולם במובן שהערך שלהן הוא בקריאה להתבוננות ולא בידיעתן ברמה האינטלקטואלית. אני יודע באופן אינטלקטואלי שהטענה 'אני אמות יום אחד.' היא אמיתית, אבל מהבחינה הבודהיסטית אני אמור להתבונן בגוף שלי, להיווכח שכל התופעות בו הן זמניות ולהגיע לתובנה שתשחרר אותי בהדרגה מהיקשרות מנטלית לגוף הזה. איך אני יודע שישנה בסופו של דבר אפשרות לשחרור מלא? אני לא יודע. אני רואה את התוצאות של ההתבוננות ומחליט אם התרגול מועיל לי או לא. כך אני בוחר גם באיזו שיטה רוחנית אני הולך - תועלת בלבד. לכן אתה יכול להטיל ספק באופן רכישת הידע האינטלקטואלי, אבל אין טעם לעשות את זה בהקשר של התובנות הרוחניות. הגב לתגובה זו                  קאנט לייט  ל"ת                  פלאטו,    24/04/05 18:10 הגב לתגובה זו                  חבל, כל כך חשוב לך להראות לי                 הארה זה פאסה.,    24/04/05 16:16 שאני לא מבין את קאנט, שאתה לא מבין בכלל מה אני מנסה לומר לך. אני רק השתמשתי בקביעה שלו כנקודת מוצא על מנת לומר משהו משלי. בוא נסכים שאתה מבין את קאנט ואני לא. אולי זה יגרום לך להרפות מעט ולנסות להבין אותי. אתה אומר שערכן של האמיתות של הבודהא הוא בקריאה להתבוננות ולא בידיעה אינטלקטואלית, ומיד אחר נותן דוגמה מצויינת על הדרך בה אתה מתבונן בתופעות של העולם הפנימי שלך בדיוק דרך הבנה אינטלקטואלית כזו, שלמעשה מכתיבה את מה שאתה מוצא או עתיד למצוא. זה בדיוק מה שאני מנסה לומר. שאתה לא יכול לראות את העובדות כפי שהן, כשאתה מתבונן דרך הנחות ספציפיות המכוונות אותך לגלות דברים מאוד מסוימים, ולא משנה כמה נעלה המורה שלך. אתה לא יכול לגלות שום דבר אם ה''גילויים'' שלך הוכתבו לך מראש על ידי בודהא ישוע או קרישנה. בדרך הזו, כל מה ש''תגלה'', הן ה''אמיתות'' שאמרו לך מראש שאתה עתיד לגלות. באותה המידה, אם מורה מספיק מוערך היה אומר זאת, ואם הסיפוק המובטח היה מספיק גדול, היית יכול לומר לי שאתה מתבונן בעצמך כדי לגלות את הקרומים הנסתרים בין אצבעותיך שיאפשרו לך לשחות, סוף כל סוף, כמו הדולפין האמיתי שתמיד היית. כך שכפי שאתה מציג את הדברים, בהחלט יש טעם להטיל ספק ברכישת ''תובנות רוחניות'' כפי שיש טעם בהטלת ספק באופן רכישת ידע אינטלקטואלי. אתה מתאר מצב שבו תוצאות ההתבוננות שלך כבר נקבעו מראש עוד לפני שהתחלת בה. לכן בהחלט יש טעם לשאול אם מצב העניינים הזה אינו הופך את ''כל הפאנטזיות שלנו אודות עצמנו לכשרות באותה המידה''. אתה פשוט מעדיף לראות את הפאנטזיה שלך כנעלה ו''אמיתית'' יותר מאחרות ואני פשוט תוהה (באמת תוהה, לא קובע) אם זה אכן כך. הגב לתגובה זו                      תשובה להארה זה פאסה                     סוסון-ים,    24/04/05 20:15 א. קודם כל, קבל באופן קונסטרוקטיבי את הביקורת שלי על הבנתך את קאנט. פשוט מה שכתבת עליו היה מעוות לגמרי וחבל שיטעה אחרים. ב. אני מנסה להסביר שיש הבדל עקרוני בין רכישת ידע על מצבי-עניינים בעולם שאתה טוען שיכול להיות מוטעה בגלל שמישהו שטף לי את המוח או בגלל הנחות מוסוות שאני לא מודע אליהן, לבין רכישת תובנות ע''י התבוננות טהורה בתופעות ללא תיווך מילולי. התובנה האחרונה הזו ל א ניתנת להעמדה על טענה המנוסחת באופן מילולי אודותיה, אלא היא תוצאה בלעדית של ההתבוננות. המורה יכול רק להנחות אותי איך להתבונן באופן נכון, אבל הוא לא יכול להשפיע על טיב התובנה עצמה מפני שהיא אינה מסקנה לוגית. אני יכול להיות מסוגל לדקלם בע''פ את כל כתבי-החכמים או את כל דברי המורה שלי ובכל-זאת להיות מחוסר תובנה כזו. לכן תוצאות ההתבוננות לא נקבעו מראש עוד לפני שהתחלתי בה כמו שאתה טוען. נכון שאפשר לנסח משפט המבטא את התובנה הזו ולייחס לו את המושג 'אמת', אבל זה לא אותו מושג של אמת כמו לגבי טענה עובדתית כמו 'כדור-הארץ מסתובב מסביב לשמש.'. אני מדביק לשתיהן את המילה 'אמת' רק כדי לציין שהן שימושיות עבורי – עזרה בהתמודדות עם עולם התופעות במקרה של ידע אינטלקטואלי או עזרה בהשתחררות מסבל במקרה של הידע הרוחני. ''האם כל הפנטזיות שלנו כשרות באותה מידה?'' זה לא עניין של כשרות אלא של כדאיות. הניסיון מראה שפנטזיות לגבי עצמנו בסוף מתנפצות. לא סביר שתשיג אושר מכך שתדמיין לאורך זמן שאתה דולפין. ההתבוננות הנ''ל לעומת זאת כן יכולה להביא לך חיים טובים יותר לאורך זמן. המושג של 'אמיתיות' בהקשר שלה הוא מלאכותי כמו שהסברתי. הגב לתגובה זו                          איילת אהבים,                         samlev,    25/04/05 23:13 ''ה''מציאות'' כפי שהוגדרה על ידי אחרים '' תוחמת ומגבילה אותם, לא אותך! אלא אם בחרת שתגביל. הגב לתגובה זו                          תגובה חכמה  ל"ת                          איילת,    25/04/05 21:10 הגב לתגובה זו                          אתה מפריך את עצמך.                         סוסון-ים,    25/04/05 15:16 המחלוקת בינינו היא על השאלה, האם קיימות תובנות הנרכשות ע''י התבוננות טהורה בתופעות ללא תיווך מילולי. אתה טוען שלא. אני טוען שכן ואני מסתמך על הניסיון האישי שלי. אחרי עשרה ימים של ריטריט ויפאסנה גם יוגי קטן מאוד כמוני מרגיש תובנה מהסוג שאני מדבר עליו. אז אולי רק נדמה לי שקיבלתי תובנה? ואולי רק נדמה לי שהכול כרגע סבבה, שנהנתי במסיבת טראנס ואכלתי אוכל טעים בליל הסדר, בזמן שבמציאות ה''אמיתית באמת'' אני בזבל? המחשבות האלה הן רק בריחה חסרת תועלת מהמציאות. מעבר לזה, הביקורת שלך מפריכה את עצמה כי אם כל המחשבות שלנו מוכתבות מראש ע''י הנחות נסתרות, דברים שאמרו לנו ודברים שאנחנו רוצים לראות, אז גם הביקורת שלך היא כזאת ולכן אי-אפשר לקבל את המסקנות שלה. הגב לתגובה זו                          זו תשובה להז''פ  ל"ת                          סוסון-ים,    25/04/05 13:39 הגב לתגובה זו                          אתה מפריך את עצמך.                         סוסון-ים,    25/04/05 13:26 המחלוקת בינינו היא על השאלה, האם קיימות תובנות הנרכשות ע''י התבוננות טהורה בתופעות ללא תיווך מילולי. אתה טוען שלא. אני טוען שכן ואני מסתמך על הניסיון האישי שלי. אחרי עשרה ימים של ריטריט ויפאסנה גם יוגי קטן מאוד כמוני מרגיש תובנה מהסוג שאני מדבר עליו. אז אולי רק נדמה לי שקיבלתי תובנה? ואולי רק נדמה לי שהכול כרגע סבבה, שנהנתי במסיבת טראנס ואכלתי אוכל טעים בליל הסדר, בזמן שבמציאות ה''אמיתית באמת'' אני בזבל? המחשבות האלה הן רק בריחה חסרת תועלת מהמציאות. מעבר לזה, הביקורת שלך מפריכה את עצמה כי אם כל המחשבות שלנו מוכתבות מראש ע''י הנחות נסתרות, דברים שאמרו לנו ודברים שאנחנו רוצים לראות, אז גם הביקורת שלך היא כזאת ולכן אי-אפשר לקבל את המסקנות שלה. הגב לתגובה זו                          גישה, פרספקטיבה, פורפורציה                         תגובה,    25/04/05 13:14 למה אתה שואל כלכך הרבה שאלות? אושר, אמת, סבל, שחרור וכו וכו בעיני- מה שיש זה מה שיש, ומה שאתה חווה זה מה שיש לך. ומה שיש לך זה הדבר היחיד שבידיך. ידע אינטלקטואלי יכול לתת לך חומר לפסל ולבנות בו, תבנה מבנים מדהימים ותגיד- זה מה שיש לי. אנחנו עושים את זה כל הזמן גם בלי לומר על זה שזה טוב או רע, מרחיק או מקרב ''גאולה'', רק מעצם העובדה שאנחנו יכולים לעשות את זה. כל מחשבה היא חלק מהמבנה ויכולה להתייחס רק לחלקים אחרים במבנה. אם במקום לומר ''זה מה שיש'', תאמר ''זה מה שאני עושה'', האם זה משנה משהו? תובנה נותנת לך פלטה של אפשרויות מהן אתה יכול להתבונן על מה שיש לך. אם חשיבה היא פעולה של עשייה, תובנה היא הגישה, נקודת המבט שלך, היכולת להעריך את מה שיש לך. אתה כל הזמן משתמש בתובנה כי היא מכתיבה את הקשר שאתה מקיים עם העשייה שלך. לכן היא לא נפרדת ממחשבה, אבל היא לא זהה. היא הגישה שלך למחשבות שלך עצמך- המקום או העמדה ממנה אתה ניגש למחשבות שלך. מכיוון שהמקום ממנו אתה ניגש אל העולם, הגישה שלך, היא זו שתכתיב אם אתה חווה סבל או אושר, יופי או כיעור, שווה לבחון אם המקום הזה עצמו ניתן לבחינה ושינוי. כלומר- לפני שאתה מנסה לבחון או לשנות את המציאות אתה צריך לבחון או לשנות את הדרך בה אתה חווה אותה. (אם להיות כנים, אנחנו יכולים או לא לדעת מהי או לדעת מהי , אבל לא באמצע, הידיעה החלקית שהיא מנת חלקנו היא לא ידיעה של המציאות אלא ידיעה על חוויתנו אותה) כמו שאתה צריך להכיר שפה לפני שאתה יכול להשתמש בה להביע ולהבין מסרים. אם יש לך כאב והוא לא נעים לך אתה יכול לחפש את מקור הכאב ואתה יכול לחפש את מקור תחושת הכאב ושניהם יובילו אותך לתובנה- במקרה שאתה מחפש להבין את עצמך, או לידע מחשבתי- במקרה ואתה מחפש להוכיח או לטעון או להביע משהו על העולם או על עצמך. הראשון ישנה את חייך (ישנה את הדרך בה אתה חווה את ה''חומר'' המחשבתי שאנחנו קוראים לו חיים) והשני ישנה את חיינו (כי הוא ינסח ''חומר'' מחשבתי שאנחנו יכולים גם כן לחוות) הגב לתגובה זו                          הז''פ - אחי אתה                         איילת,    25/04/05 09:01 ככה חוקרים, בלב נקי ותמים של ילד. שי, קרישנמורטי, גורדייף, קאנט, בודהיסטים, מקובליסטים ונרקסיסטים - עזבו אותנו, באמא'שכם! תנו להבין לבד, תנו גם לנו הזדמנות להמציא את הגלגל. דרך הדמיון הפרטי שלנו אנו חווים את עצמנו, את האלוהי שאנחנו, את יכולתנו האישית לברוא עולמות. הדמיון עושה אותנו אינסופיים. ה''מציאות'' כפי שהוגדרה על ידי אחרים - תוחמת ומגבילה אותנו. הגב לתגובה זו                          אולי זה דיון אבוד ומיותר,                         הארה זה פאסה,    25/04/05 06:37 כי אני מנסה להסביר בדיוק את ההפך. שאולי אין הבדל עקרוני בין רכישת ידע על מצב העניינים בעולם לבין רכישת תובנות ע''י ''התבוננות טהורה בתופעות ללא תיווך מילולי''. שההתבוננות שלך כלל אינה טהורה מפני שיש לה מטרה מילולית שנקבעה מראש ונמצאת תמיד ברקע. שרק נדמה לך שיש הבדל בין הדוקטרינה הפסיכולוגית הבודהיסטית לבין כל דת אחרת. שההבדלים הם שוליים, ושעדיין מדובר באידיאולוגיה עמוסת טקסיות והנחות מוקדמות שתכליתה תקווה לגאולה (אושר). אולי פיתחת היצמדות רבה מדי לטרמינולוגיה הבודהיסטית שמקשה עליך לראות שאין כאן למעשה תובנות אלא רק מערכת אמונות. אומנם הרבה יותר נעימה והרבה פחות מכבידה מזו של הדת היהודית למשל, אבל עדיין מערכת אמונות עם הבטחת גאולה בסופן. אתה יכול אומנם, כפי שאמרת בעצמך, להיות בעל ידע אינטלקטואלי ובו בזמן חסר מה שאתה קורא ''תובנה''. אבל הפלא ופלא, ברגע שהתובנה תגיע, והיא תגיע, היא תהיה בהתאמה מלאה לידע האינטלקטואלי של המורים והספרים שעיצבו והתנו אותה. הניסיון דווקא מראה שפנטזיות פנימיות מתנפצות לעיתים רחוקות בלבד, וגם אז רק באופן זמני. אדם דתי יכול לחוות משבר זמני עם מותו של אדם קרוב, אך מהר מאוד ימצא דרך להסביר את המאורע ולתרץ את הסבל שלו-עצמו באופן שיהיה בהתאמה עם מערכת האמונות שלו. אין הבדל אמיתי בדרך שבה אנו רוכשים תובנות על העולם החיצון לבין הדרך שבה אנו עושים זאת לגבי העולם הפנימי ולכן אני מרשה לעצמי להשתמש בדוגמה שנתת על השמש וכדור הארץ. ה''תובנה'' הבסיסית של כל מי שמנסה להבין את הקשר ביניהם, ''ללא התערבות מילולית'', היא שהשמש סובבת את כדור הארץ, ויחד עם זאת, אנו יודעים שזו אינה האמת. ה''תובנה'' הזו הייתה ''עובדה'' במשך אלפי שנים. מה גרם לשינוי ? חשיבה חדשה ? מושגים חדשים ? האם יכול להיות שנגלה גילויים חדשים שיראו לנו שכדור הארץ אינו סובב באמת סביב השמש כפי שאנו מאמינים היום ? האם יכול להיות שנגלה שאין שחרור מסבל ? האם יכול להיות שנגלה שניתן להשתחרר מסבל אבל לא נחפוץ בכך ? האם יכול להיות שהסבל הוא מקור האושר שלנו ? איכשהו, בפסקה האחרונה שלך, יש התחלה של הבנה למה שאמרתי. הודאה בחצי פה שמדובר בשיקולי תועלת ולא בתובנות. אם מורה כריזמתי וסמכותי דיו, היה משכנע אותנו שנשיג את האושר הנכסף אם נדמיין שאנחנו דולפינים, איש מאתנו לא היה מחפש ''תובנות''. נותר רק לשאול אם אתה מסוגל עדיין להטיל ספק בכך שהאמונה, עם דגש על המילה אמונה, שהתבוננות שמטרתה שחרור מסבל יכולה באמת לשחרר מסבל ? אולי היא דווקא מנציחה את הסבל ? אולי הסבל הוא בלתי נמנע ? אולי לא ניתן להשתחרר מסבל ממש כפי שהתבוננות בנשימה אינה משחררת אותנו מהצורך לנשום ? אולי השאיפה לאושר או לשחרור מסבל היא אחת הסיבות המרכזיות לסבל ? אולי כשם שקארמה יוצרת התהוות מותנית של אדם המתמסר לאלוהים חיצוני, היא יוצרת גם התהוות מותנית של ''בודהיסט'' המנסה להשתחרר מהסבל ? אולי להיות ''בודהיסט'' משמעו להיות כבול חזק יותר לקארמה ? אולי רק באזיקים שבימינו יש להם פשוט מעמד גבוה יותר בעיני עצמנו ובעיני הסביבה ? הגב לתגובה זו 25.  ל הארה זה פאסה     samlev,    23/04/05 23:25 זה טוב ללמוד על שיטות ודרכים שונות להתפתחות או השגת האושר מפי מורים ומוארים שונים, זה טוב אבל לא מספיק. כדי להפיק תועלת משמעותית מלימוד כזה צריך לפתח את יכולת האבחנה העצמית, כמו שאמרת על קאנט :''אז מה אם הוא לא חשב כך ?'' מה שחשוב זה לא מה אמר קאנט או אחרים אלא האם מה שאמרו מדבר אליך? האם הדברים השפיעו עליך? האם אתה מרגיש שאתה ממש ממש מבין אותם? אפילו אם אין לך מושג מבוסס ידע ואפילו אם קאנט והאחרים צודקים עדיין עליך להעביר את דברי החכמים דרכך ולא לקבלם כדברי אלוהים חיים, כך נוצרת התאמה אנרגטית בין ''הכלי'' לבין דברי החכמים, כך אנחנו מפתחים את היכולת שלנו לקבל חלקים יותר גדולים מהאמת, כי כל הידע של החכמים קיים מאז ומעולם, אף אחד לא המציא שום דבר הכל היה תמיד ורק נגלה בפני אנשים מפותחים, התפתחות מודעת מגלה את היכולת להתחבר ליד'ע זה , ההרגשה היא : מאיפה אני יודע? אני יודע כי אני יודע! ובאופן טבעי כמו שימוש בחושים , אני לא יודע איך אני רואה אני פשוט רואה! וכך, האמת היא רק מה שאתה מסוגל לקלוט בזמן נתון, מה שמתחבר לאמת הפנימית שלך(גם אם היא לא שלמה או מוגדרת) ולא של אחרים, האושר הוא הכמה שאתה מסוגל לקלוט, אם תרחיב את היכולת לקבל חלקים גדולים יותר של המציאות או האמת, תרחיב גם את היכולת להיות מאושר ומה שצריך באמת ללמוד, זה איך עושים את זה. הגב לתגובה זו 24.  ההארה והפרי     זיבאב,  אטלנטיס,    23/04/05 18:31 מדענים מן המערב הצליחו להכליא בין סוגי פירות שונים וליצור מהם זנים חדשים. שמעתי שאפילו לקחו תפוז וחיברו אותו לקלמנטינה. תפוזינה קראו לזה. לקחו אפרסק זיווגו אותו בן דודו השזיף. לפעמים זה עובד .כבר אבותינו זיווגו סוס ואתון וכך נולד הפרד ומלכי ישראל, ככתוב,נהגו לרכב רק על פרדות. אבשלום למשל רכב על פרדתו, הסתבך ונתפס בין ענפיו של עץ אנשיו של דוד נצלו את הזדמנות הפז ונעצו בו שלשה זרדים מחודדים וככך מצא את מותו. מה אנו למדים מכך? או! הפרד מסמל את הסינטזה אבשלום מסמל את מי שהסתבך בענפי הדעת. וכידוע שורש הרע של עץ הדעת זוהי הבערות. ומה הנמשל? מי שרוכב על פרד כדאי שיזהר ביער. הגב לתגובה זו 23.  וואו ! זו בעצם שאלת השאלות !!!     הארה זה פאסה,  קומפוזה,    23/04/05 11:36 זיבאב ואיילת מציגים למטה שתי גישות שונות לחלוטין לחיים. שתי גישות המעלות סתירה בלתי ניתנת לגישור ומפריכות בעליל את טענתו של טובלי שסתירות מהוות אחדות אחת. הסתירה בין איילת לזיבאב, מראה לנו בזעיר אנפין ששתי גישות שונות לחלוטין, לעולם אינן יכולות לדור בכפיפה אחת, מפני שאם אחת מהן נכונה, הרי שבעצם היותה נכונה, היא מפריכה את הגישה השנייה. איילת מציגה את הגישה האמריקאית המתומצתת במשפט ''פייק איט, טיל יו מייק איט''. העמד פנים, עד שהעמדת הפנים תהפוך להיות עבורך כה ממשית, שהיא תיראה בעינייך כאילו הייתה המציאות הממשית. לעומתה, זיבאב מציג לנו את הגישה הזיבאבית (שם זמני), על פיה הוא מנסה לראות את העולם ואת עצמו כפי שהוא. כשהוא מגלה שראה את עצמו כמשהו שאינו אמיתי, עולה בו תחושת חוסר סיפוק על אף שהפנטזיה הייתה בזמנה נעימה ומענגת. ניתן לטעון כנגד הגישה הזייפנית שכל חסידיה יודעים בתוך תוכם שהם מזייפים, ותמיד, תמיד יכרסם בהם הספק ולכן לעולם לא יגיעו באמת אל המנוחה והנחלה המובטחים. אל אותו הרגע שבו המציאות נצבעת לחלוטין בצבעי האשליה העצמית. יחד עם זאת, כולנו מכירים אנשים בעלי אמונות מוצקות ומגובשות שלעולם לא נצליח לבלבל אותם עם עובדות. גם אם נכה אותם בראשם עם העובדות עד אובדן הכרה. מן הצד השני, כבר טען קאנט כנגד הגישה החותרת לראות את העובדות כפי שהן, שמקורן של כל התפיסות שלנו הוא בניסיון של מערכת העצבים, החושים, וההכרה שלנו, המטילים את תחושותיהם כגון מרחב, זמן, סיבתיוּת, על המציאות. מכאן שאין אנו יכולים לדעת כלום על הדברים כשלעצמם. אין ביכולתנו להגיע ל''עולם הטהור כפי שהוא לכשעצמו'' . אם נרד לסוף דעתו של קאנט, הרי שחיפוש אחר אמת מוחלטת כלשהי הוא מרדף אחר מקסם שווא. פאנטזיה לא בוגרת. האם ניתן להסיק מכך שגם חיפוש אחר אמת יחסית, שתמיד תהיה מותנית ביכולות שהעניק לנו הטבע (היכולות הללו שונות אצל אנשים שונים, אך תמיד מוגבלות), היא מיותרת לחלוטין ? מצד אחד, קאנט לא חשב שהיא מיותרת. מצד שני, אז מה אם הוא לא חשב כך ? מיהו בכלל ? כולה קאנט. אם בכל מקרה אין מצב שנדע את האמת המוחלטת על העולם ועל עצמנו, אז למה שלא נאחז דווקא באמונות שנותנות לנו את הסיפוק הרב ביותר ? למה שלא נתאמץ דווקא להתגבר על תחושת הזיוף שמכרסמת בנו ? למה שלא ניתן דרור לפאנטזיות שלנו על עצמנו, ונשאיר את העובדות היבשות רק למהנדסי מטוסים וגשרים ? שתי הגישות הסותרות מעמתות בחריפות את חיפוש האמת עם חיפוש האושר. אולי כריכת האושר עם האמת היא הטעייה של ''מורים רוחניים'' ? אם האמת והאושר סותרים זה את זה אז למה לבחור באמת ? בימינו העונשים על הזיות אינם כה חמורים כפי שהיו בסין העתיקה. אני מוכן לבחור באמת רק אם זיבאב ישכנע אותי שיש לה יתרונות ברורים על האושר. הגב לתגובה זו          שתי הגישות סותרות         י,    23/04/05 16:35 ותמיד טענתי כי עצם הסתירה מוכיחה שמישהו בהכרח טועה. אבל אפשר לדלג ביניהן, ולקחת משהו משתיהן. בזמנך החופשי. לא חייב ''טו פייק איט טיל יו מיק יט''. אפשר ''טו פייק איט טיל איט'ס טיים טו גו הום''. רק צריך להזהר לא לסבול בהתפכחות. אם מצליחים בכך, אפשר לכנות את הגישה הזאת ''גישת המשחק'', שכן זהו בדיוק טיבו של משחק. הגב לתגובה זו          מתנה לחג         זיבאב,  אטלנטיס,    23/04/05 15:28 מדרשים מספרים שהתורה ניתנה לעם ישראל אחרי שעמים אחרים עיינו בה ולא רצו בה.זכותם. אם אתה יכול לבחור במה שמביא לך אושר צא לדרך. האמת ''הזיבאבית'' (אם יורשה לי לצטט)אינה תולדה של שיקולי תועלת ואם זיבאב נהנה בעקבות דבריו מהערתצן של נשים או מההתעניינות שלך, למשל, בדעתו .אז אולי בכל זאת יש סיפוקים קטנים בדרך. אתה צודק. ראיית הדברים נכוחה אינה בהכרך אושר. טבע הדברים הוא גם אושר אך לא רק. אחרי שתזכה בהארה תדלה שאתה לא זקוק לדבר .דבר אינו שלך ואינך שייך לדבר. הכל שייך לך ואתה שייך לכל. אה כן..רק דבר אחד תצטרך לשבת ולכתוב מאמרים לאנטרנט הגב לתגובה זו              כשמקבלים מתנה, לא שואלים             הארה זה פאסה.,    23/04/05 18:30 יותר מדי שאלות. אבל בגלל שזהו חג הקושיות, מעניין אותי לדעת מהם השיקולים העומדים בבסיס התפישה ה''זיבאבית'' ? מעצם העובדה שאתה מייחס להארה השפעות מסויימות, עולה שאתה יודע לאן פניך מועדות. האם אתה יכול לפרט את הדרך והמטרה שלך לכשעצמן ולא רק כהתנגדות לדרכו של שי ? ממי אתה מושפע ? מהי הארה עבורך מלבד הצורך לכתוב מאמרים באינטרנט ? להיות שייך לכולם קצת מפחיד אותי. הגב לתגובה זו                  להארה זה פסה                 זיבאב,  אטלנטיס,    23/04/05 19:27 אני מושפע מטסואן- טזה, ג'וחה,ואחד מאבותי שבתאי צבי, דרכי היא ההישכחות. האמת היא ההיעלמות. הגב לתגובה זו          לא הבנת את קאנט.         סוסון-ים,  סמסרה,    23/04/05 15:14 קאנט בסה''כ שולל דיונים מטאפיזיים שקדמו לו ותוחם את גבולות הפילוסופיה והמדע לתופעות (phenomena) ומוציא מתחום הדיון את ה'דברים כשלעצמם' (neomena). הכוונה מראש בגישה הרוחנית של 'התבוננות במציאות כפי שהיא' היא התבוננות בתופעות ולא ב'דברים לכשעצמם', לכן אין שום קשר בין הדיון של קאנט ובין השיטות הרוחניות שאתה מייחס לאיילת וזיבאב. קאנט גם לא טוען שום דבר שאפשר לפרש כאילו שאין אמת. בנוסף, אתה (ביחד עם אחרים) מבלבל בין 'אמת' במובן של טענה עובדתית אודות העולם, לבין 'אמת' במובן של תובנה רוחנית בכיוון של השתחררות מסבל ובלבול. הגב לתגובה זו              לא הבנת אותי.             הארה זה פאסה,    23/04/05 18:41 כשאתה טוען שקיימת '' 'אמת' במובן של תובנה רוחנית בכיוון של השתחררות מסבל ובלבול'', אתה תוחם את האמת בגבולות הצרים מאוד של הפרשנות האישית שלך בלבד, ובכך אתה למעשה מגדיר אותה מחדש לפי טעמך. זה שאתה מסתמך בדבריך על סמכותו כבדת המשקל של הבודהא, שהצהיר על האמיתות בדבר הסבל ובדבר השחרור מהסבל, אינו משנה דבר לצורך העניין. ככל שאתה יודע, יתכן שבודהא טעה. אם מה שהיה עבורו אמת היה אמת גם עבורך, היית משוחרר מסבל. כל זמן שזה אינו מצב הדברים אתה עדיין מחפש אחר האושר (או אחר השחרור מהסבל- זה אותו הדבר), ובכך למעשה מוכיח את הטענה שלי לפיה אתה (ביחד עם אחרים) מחפש דבר אחד, אבל קורא לו בשם אחר. אתה מתבונן בעצמך כדי לגלות את ה''אמת'', אבל מעוניין בשחרור מסבל. יתכן שהאמת היא שאין שחרור מסבל. מרגע שהחלטת שהאמת היא שיש שחרור מסבל בשלב כלשהו במעלה הדרך, אתה כבר לא יכול לראות את האמת מפני שאתה כבר לא מחפש אחריה. אתה מחפש אחר התקוות שלך וכבר לא רואה את המציאות כפי שהיא, אלא רואה את ה''תופעות'' דרך ההנחות המוקדמות שלך. יתכן שכשאתה משוחח עם עצמך על ה''אמת'', אתה מצמצם אותה לאמיתות של בודהא בדבר הסיבתיות הקושרת את התשוקה לסבל. בכך אתה בוחר להתעלם לחלוטין מהעובדה שרוב השיטות הרוחניות מבטיחות בדיוק את הכרת ''הדברים לכשעצמם'' בסוף הדרך ,וכורכות את הידיעה השלמה הזו עם אושר. מעצם טענתו של קאנט שלא ניתן להכיר את הדברים לכשעצמם נובע שלא קיימת אמת מוחלטת אודות העולם (החיצוני והפנימי) אלא רק אמת יחסית. זה נכון לא רק לדברים לכשעצמם, אלא גם לעולם התופעות מפני שהתופעות תלויות בכלים המשמשים לקליטתם ועבור האדם הכלים הללו עצמם משתנים בהתמדה ומשנים את המושגים שלנו על העולם. בהתבוננות בתופעות הפנימיות שלנו, הכלים הללו הם המושגים והכוונות שדרכם אנו מתבוננים, וכשלהתבוננות יש מטרה מסוימת (שחרור מסבל), אנו רואים קטע מאד מאד מסוים וצובעים אותו מראש בצבע מאד מאד מסוים. זה מעורר באופן טבעי את השאלה הבאה: אם העולם הפנימי שלנו מושפע בקיצוניות מהאשליות שאנו מספרים לעצמנו על עצמנו עד שהן הופכות עבורנו לממשיות, ואם גם כאשר אנו מנסים להתבונן בתופעות של עולמנו הפנימי ''כפי שהן'', גם אז ההנחות המוקדמות והמושגים-הנלמדים שדרכם אנו מתבוננים בהן תמיד מעניקים לנו תמונה שהיא לא רק חלקית אלא גם מעוותת על ידי השאיפות שלנו, בין אם אנחנו שואפים להשתחרר מסבל ובין אם אנחנו שואפים לגדל קרומים בין אצבעותינו, האם יש טעם בכלל בעצם הניסיון להיצמד ל''עובדות'', או שזו שאיפה שכלל אינה יכולה להתגשם ? ואם, רק אם, זו שאיפה שאינה יכולה להתגשם, האם יש טעם כלשהו בכך שאנו מתעקשים לספר לעצמנו שאנו מחפשים אחר ''האמת'' ? ואם זו התעקשות חסרת בסיס, האם לא יהיה זה נכון להודות בכך שהאמת לא מעניינת אותנו ומה שמעניין אותנו הוא האושר שלנו ? ואם, רק אם, האושר שלנו הוא הדבר היחיד העומד לנגד עינינו, ולא האמת, האם זה לא הופך את כל הפנטזיות שלנו אודות עצמנו לכשרות באותה המידה ? ואולי האמת היחידה שאנו יכולים להסכים עליה היא שהאמת לא מעניינת אותנו בכלל ? הגב לתגובה זו                  ואולי האמת היא האושר                 איילת,    24/04/05 05:57 המוחלט. תשאלו את ''המצב'', הוא יגיד לכם. הגב לתגובה זו              לא הבנת אותי.             הארה זה פאסה,    23/04/05 18:18 סוסון, כשאתה טוען שקיימת '' 'אמת' במובן של תובנה רוחנית בכיוון של השתחררות מסבל ובלבול'', אתה תוחם את האמת בגבולות הצרים מאוד של הפרשנות האישית שלך בלבד, ובכך אתה למעשה מגדיר אותה מחדש לפי טעמך. זה שאתה מסתמך בדבריך על סמכותו כבדת המשקל של הבודהא, שהצהיר על האמיתות בדבר הסבל ובדבר השחרור מהסבל, אינו משנה דבר לצורך העניין. ככל שאתה יודע, יתכן שבודהא טעה. אם מה שהיה עבורו אמת היה אמת גם עבורך, היית משוחרר מסבל. כל זמן שזה אינו מצב הדברים אתה עדיין מחפש אחר האושר (או אחר השחרור מהסבל- זה אותו הדבר), ובכך למעשה מוכיח את הטענה שלי לפיה אתה (ביחד עם אחרים) מחפש דבר אחד, אבל קורא לו בשם אחר. אתה מתבונן בעצמך כדי לגלות את ה''אמת'', אבל מעוניין בשחרור מסבל. יתכן שהאמת היא שאין שחרור מסבל. מרגע שהחלטת שהאמת היא שיש שחרור מסבל בשלב כלשהו במעלה הדרך, אתה כבר לא יכול לראות את האמת מפני שאתה כבר לא מחפש אחריה. אתה מחפש אחר התקוות שלך וכבר לא רואה את המציאות כפי שהיא, אלא רואה את ה''תופעות'' דרך ההנחות המוקדמות שלך. יתכן שכשאתה משוחח עם עצמך על ה''אמת'', אתה מצמצם אותה לאמיתות של בודהא בדבר הסיבתיות הקושרת את התשוקה לסבל. בכך אתה בוחר להתעלם לחלוטין מהעובדה שרוב השיטות הרוחניות מבטיחות בדיוק את הכרת ''הדברים לכשעצמם'' בסוף הדרך ,וכורכות את הידיעה השלמה הזו עם אושר. מעצם טענתו של קאנט שלא ניתן להכיר את הדברים לכשעצמם נובע שלא קיימת אמת מוחלטת אודות העולם (החיצוני והפנימי) אלא רק אמת יחסית. זה נכון לא רק לדברים לכשעצמם, אלא גם לעולם התופעות מפני שהתופעות תלויות בכלים המשמשים לקליטתם ועבור האדם הכלים הללו עצמם משתנים בהתמדה ומשנים את המושגים שלנו על העולם. בהתבוננות בתופעות הפנימיות שלנו, הכלים הללו הם המושגים והכוונות שדרכם אנו מתבוננים, וכשלהתבוננות יש מטרה מסוימת (שחרור מסבל), אנו רואים קטע מאד מאד מסוים וצובעים אותו מראש בצבע מאד מאד מסוים. זה מעורר באופן טבעי את השאלה הבאה: אם העולם הפנימי שלנו מושפע בקיצוניות מהאשליות שאנו מספרים לעצמנו על עצמנו עד שהן הופכות עבורנו לממשיות, ואם גם כאשר אנו מנסים להתבונן בתופעות של עולמנו הפנימי ''כפי שהן'', גם אז ההנחות המוקדמות והמושגים-הנלמדים שדרכם אנו מתבוננים בהן תמיד מעניקים לנו תמונה שהיא לא רק חלקית אלא גם מעוותת על ידי השאיפות שלנו, בין אם אנחנו שואפים להשתחרר מסבל ובין אם אנחנו שואפים לגדל קרומים בין אצבעותינו, האם יש טעם בכלל בעצם הניסיון להיצמד ל''עובדות'', או שזו שאיפה שכלל אינה יכולה להתגשם ? ואם, רק אם, זו שאיפה שאינה יכולה להתגשם, האם יש טעם כלשהו בכך שאנו מתעקשים לספר לעצמנו שאנו מחפשים אחר ''האמת'' ? ואם זו התעקשות חסרת בסיס, האם לא יהיה זה נכון להודות בכך שהאמת לא מעניינת אותנו ומה שמעניין אותנו הוא האושר שלנו ? ואם, רק אם, האושר שלנו הוא הדבר היחיד העומד לנגד עינינו, ולא האמת, האם זה לא הופך את כל הפנטזיות שלנו אודות עצמנו לכשרות באותה המידה ? ואולי האמת היחידה שאנו יכולים להסכים עליה היא שהאמת לא מעניינת אותנו בכלל ? הגב לתגובה זו          ואם מישהו אחר ישכנע אותך,         מישהו אחר,    23/04/05 12:25 לא טוב? הגב לתגובה זו              גם טוב.  ל"ת              הארה זה פאסה,    23/04/05 19:04 הגב לתגובה זו 22.  יומנו של מטורף     זיבאב,  אטלנטיס,    23/04/05 08:01 צ'ואן-טסה חלם שהוא פרפר כשהתעורר לא ידע אם הוא פרפר בחלומו של צ'ואן-טסה או צ'ואן טסה בחלומו של הפרפר. בתחומי השלטון של הקיסרית השלישית לשושלת מיין בסין היה בית סוהר גדול ומתוך רבבות האסורים ששהו בתוכו כאלף גברים ישבו שם כיוון שחשבו שהם עצמם קיסרית סין. בשנות ה80 היתה סדרה שנקראה האיש מאטלנטיס כשהגיבור היה נכנס למיעם היו מופיעים קרומי שחייה בין אצבעותיו והוא הפליא בביצועים תת ימיים. כשהייתי הולך לים עם ההורים הייתי נשכב על הבטן במים הרדודים ומדמיין שאני האיש מאטלנטיס. מי שהיה רואה אותי מבחוץ היה רואה ילד שמנמן שביטנו ופניו שקועים במים מתפתל, מנפנף ומשפריץ מים לצדדים. אני לעומת זאת הרגשתי שאני שוחה ממש כמוהו. אבל עזבו אתכם האיש מאטלנטיס החכמה זה להיות ישו, בודהא, משה, קרישנמורטי והיטלר בו זמנית הגב לתגובה זו          גם אני אהבתי את הסדרה  ל"ת          בובי, דאלאס,    23/04/05 10:21 הגב לתגובה זו          לזיבאב         איילת,    23/04/05 09:47 מה היה חשוב יותר לעולמך, מה שהרגיש הילד השמנמן שחווה באופן מוחלט את היותו איש אטלנטיס, או האנשים מבחוץ שראו ילד שמנמן מתפתל ומנפנף ומשפריץ? מה מהשניים הביא אותך היום להיות, בסופו של דבר, איש אטלנטיס אמיתי? אני משוכנעת שאם תפרוש לעיניי את הרווח שבין אצבעות רגליך, אני בהחלט אראה שם קרומי שחייה. הגב לתגובה זו              לאיילת             זיבאב,  אטלנטיס,    23/04/05 10:06 התגובה שלך מילאה אותי אהבה. אני יודע שאת שם תמיד בשבילי. חבל שלא רק בשבילי. אבל זה כבר attachment . שלך זיבאב.האיש מאטלנטיס הגב לתגובה זו 21.  הארת אגב     Moadib,    23/04/05 05:40 לכל המוארים באשר הם. אחת ולתמיד תנסו להבין שאנו סך הכל צינורות עיכול מרקדים בדרך אל הקבר ... לצערי האיטלקט שלנו מעט חזק מדי ... לו היתה לנו רמת אינטיליגנציה כשל פרות הינו מאושרים הרבה יותר. רגע! חכו רק רגע! באה לי הארה ... IQ גבוה - העונש האמיתי על אכילת פרי הדעת ... הגב לתגובה זו          לצינור העיכול המרקד         איילת,    23/04/05 06:43 אבל אנחנו לא רוצים אינטיליגנציה של פרות. רוצים גם אינטלקט וגם אושר. גם וגם (וזה מה שיהיה). הגב לתגובה זו              איילת, יש לך דרישות!             Moadib,    23/04/05 09:00 על פי נסיון החיים שלי, אנשים חכמים בד''כ אינם מאושרים (to say the least). האנשים היותר מאושרים שפגשתי בחיי לא היו חכמים גדולים. יתכן שדרישותיך הינן דרישות סותרות. הגב לתגובה זו                  איזהו חכם?                 samlev,    23/04/05 10:35 IQ גבוה לא מעיד על חכמה, חיים מאושרים, הם המעידים על החכמה ובלי שום קשר ל IQ. הגב לתגובה זו                  מואדיב יקר                 איילת,    23/04/05 09:39 מסכימה איתך, האנשים החכמים רובם לא מאושרים, כי הם לא יודעים איך וכי אין להם דרישות. מותר לדרוש להיות מאוזן. מי שדורש, בסוף מקבל או משיג. אפשר להיות חכם ואידיוט גם יחד, אם רק תרשה לעצמך. כמובן, דרישותיי סותרות, אבל אנחנו נמצאים כאן במאמר של שי, שמדבר על איחוד כל הפרדוקסים חויית הכול מכל, כל הניגודים, לא צריך לבחור. ואני, מטבעי, תמיד השתדלתי לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה (בלי אי אפשר), לרקוד בבת אחת על שתי חתונות, לתפוס עשרים ציפורים ביד וגם להשאיר כמה על העץ. הגב לתגובה זו 20.  מתי נבין שלאיכות התגובה יש כוח     מירב,    22/04/05 22:07 כל הענין כאן הוא לבחון את התגובות שיש לכל תודעה ביחס לדברים שכתובים, לא משנה כרגע מה כתוב בה, למרות שאם נעמיק בה, כמו בכל דבר, נבין שמה שמצאנו הוא פשוט את ההתניות של עצמנו משחר היוולדנו ועד לרגע הזה. זה לא שאני אומרת לא להתיחס לתוכן. אלא פשוט לצפות כמו חוקרים במערכת היחסים שיש לנו עם הכתוב. לתת להתניות להיות מבלי להיות התגובה להם. כדי שאולי סוף סוף תובנה חדשה תוכל לצוץ ולא מההתניה הרגילה שלנו. כל הכוונה היא להבין שלכל תגובה כאן יש ניחוח. יש ריח מיוחד משלה והכי חשוב לזכור הוא: מה השארתי בעולם הזה לנוכח כל דבר שבאתי איתו במערכת יחסים. מה שאומר שלכל התגובות יש מקום וראוי שנבדוק באלגנטיות שנית האם הם מדוייקות, זה אומר האם באמת התכוונתי לומר את הדברים שאמרתי? בברכת חג חורין שמח לכל ההתניות שיש כאן. הגב לתגובה זו 19.  רצוי בפעם הבאה באמת להוסיף     שי,  מרכז,    22/04/05 18:52 משהו על המואר היהודי,והיו כאלו... הגב לתגובה זו 18.  הערה להארה     יהודי,  ארץ יהודה,    22/04/05 11:22 ''שכחת'' רק הארה אחת היא ההארה של תורת משה. משה אמת ותורתו אמת והארץ תקיא את כל עובדי העבודה הזרה כמוך! הגב לתגובה זו          לשי-         יורם,  חיפה,    22/04/05 14:05 אתה רואה את התגובה הזאת ועוד שלל תגובות? המינד ימשיך לחלק כל דבר כדי שיוכל להתייחס אליו. נכון ולא נכון. טוב ורע. רשע וצדיק. וכו'. סינטזה אינטלקטואלית לא תעזור. היא תמשיך בחלוקה. צריך שחוסר הניגודים פשוט יהיה שם, בתודעה. צריך שהמינד כבר לא יוכל לעשות את החלוקות כי התודעה השתנתה. אחרת אתה מדבר על עוד תרגיל אינטלקטואלי שלא מביא לשחרור התודעה אלא ללימוד ברמה של השכל. הגב לתגובה זו 17.  אל תשכחו את יופיטר!! תקראו!     מוטי,  ר''ג,    22/04/05 09:14 נכון, כבוד המשיח, הנביא, האדם, חשוב ויש מהם הארה ושפע אבל, אל תשכחו את אחד האלים החשובים (!) בעולם, שבהשראתו, הגיע המשיח. ישו. אני יהודי מובהק, ואין כמו היהדות. אבל שתרבות רומא ויוון משפיעה עד היום, חייבים לתת ליופיטר את הכבוד , ממשיך זאוס. אשמח לקבל תגובה motlov@walla.co.il הגב לתגובה זו 16.  תורת הסוד     אהרון,    22/04/05 08:09 ''הענף'' שאני (וכניראה שגם רבים מן הקוראים) מצוי בתוכו ומתוכו חווה את המציאות, את האדמה השמיים ושאר חלקי העץ - הוא ה''ענף היהודי''. והדרך היהודית להגיע להארה היא לעסוק באלוהות דרך הפרד''ס (פשט, רמז, דרש, סוד). ממקומי ב''התעסקות זו'' אוכל לומר שדרך הלימוד, החוויה הדתית והמיסטית אני מגיע בעיתות מסויימות להכרה ולמלאות כי ''הכל אחד''. תורת הסוד, מבחינתי, היא ההליכה בנתבי הסוד של מורים אחרים, וקבלתו הטמעתו והבנתו של 'הסוד שלי', של 'פני האלוהות המכוונים אלי, המכוונים בי'. לכן אני מציע דרך שונה משל שי בשני מובנים א. לא להתעלם מהפן היהודי, אלא ללכת דרכו. ב. את ה'הארה' או את 'הסוד' נגלה מן הסתם בסופו של דבר בתוכנו ובייחודינו. לא ''במישמש של אחרים''. וזאת כמובן מבלי לפגום כהוא זה בהארתם שלהם, וזאת מבלי לזלזל בתרומתם לאחרים וביכולתם לתרום לי עצמי. שנזכה לגלות בנו את החירות (פסח) המוליכה אל המפגש עם האלוהות (שבועות). חג שמח ופורה לכולנו. הגב לתגובה זו 15.  תודה (-:     זהר,    22/04/05 02:11 הצלחת להעביר אלי הרגשה, אם זו המלה הנכונה, של כוליות, של נקודת אמצע שממנה אפשר לראות הכל בלי הזדהות. אני לא נמצא במקום הזה בדרך כלל כמובן, וכן הצלחתי להרגיש בו עכשיו באיזושהי מידה, גם אם זערורית. תודה.. הגב לתגובה זו 14.  ביקורתיות לא תביא אתכם לאושר     יורם מראשון,    22/04/05 01:46 לב אוהב יכול להאיר לכם את הדרך, קבלת הניגודים והבנת השלם בעולמנו יכולה להביא אתכם להארה ולאושר הנכסף. הגב לתגובה זו          יפה אמרת         יורם חיפה,    22/04/05 22:00 אבל ברגע שאתה מתחיל עם חלוקה לאתם ואני ''לב אוהב יכול להאיר ''''לכם'''' את הדרך'' , ''יכולה להביא ''''אתכם'''' וכו' אז גם אתה נגוע בביקורתיות. ןבנוסף אתה נגוע גם בהתנשאות. אתם ככה ואני אחרת (יותר טוב). זה בסדר. זאת מחלה כללית. אולי אפילו מגפה של המין האנושי. אבל כדאי לדעת לראות את זה. כדאי לדעת שזה קיים אצלנו ולא לחשוב שאנחנו מעבר לזה למרות כל הסיפורים היפים שאנחנו מספרים לעצמנו על ענווה, חמלה, אהבה ושאר רעות חולות שאנחנו מיחסים לעצמנו. הגב לתגובה זו          ומה שאתה כותב         יורם מחיפה,    22/04/05 20:12 זאת לא ביקורת בתחפושת? הגב לתגובה זו              ודאי שזאת ביקורת             יורם,  חיפה,    23/04/05 00:11 כתבתי שזאת מגפה. גם אני נגוע. הגב לתגובה זו 13.  הכל מילים, מילים, מילים ...     לולי,    22/04/05 01:18 שי, הכל מילים, מילים, מילים ... הגיע הזמן שתעזוב אותנו במנוחה. נמאס כבר לקרוא כל פעם מחדש את התאוריות ההזויות שלך על הארה, מוארים וגורואים. די מספיק, הבנו את הרצון המגלומני שלך להכריז על עצמך כמשיח החי בתוכנו אשר יוביל את האנושות כולה לאחדות וגאולה... הגב לתגובה זו 12.  שי טובלי - למקרא כתבתך פצחתי     פרח,    21/04/05 23:43 בפיזום נוסטלגי של שירה של לאה נאור : מקהלה עליזה מילים : לאה נאור לחן : נורית הירש על ראש הברוש שבחצר שמחה והמולה. שם כל הצפרים בעיר הקימו מקהלה. העפרונית הסולנית נקתה את הגרון, שלבה כנף, זקפה מקור וגם פצחה ברון. ציף,ציף, שריק שרק, בול-בול,ביל-בל, לה לה... וכל מי ששמע אמר: אח, איזו מקהלה ! פתאום הפסיק את השירה פשוש אחד זעיר: אם אין מילים ואין תוים הוא לא מוכן לשיר ! - אנחנו לא רוצים מילים רגזו הבולבולים - אנחנו גם ללא מילים נורא מתבלבלים. ציף ציף, שריק שרק... הסנוניות כתבו תוים על חוט ועל גדרות. תוכי אחד לימד אותן מילים נהדרות. אלפי דרורים ועפרונים פרצו מיד בשיר, ומקולות הבולבולים התבלבלה העיר. ציף ציף, שריק שרק... אוי, די כבר, די לכם לשיר - צעק פתאום הברוש. - לכו לישון ! כבר מאוחר ! כואב לי כבר הראש. האופרטה היפה לא באה אל סופה: מחר יצפצפו קונצרט על עץ הצפצפה. ציף ציף, שריק שרק.. ואני אוהבת נוסטלגיות..... הגב לתגובה זו          שיחקת אותה - פרח         איילת,    22/04/05 05:59 מדויק מאוד!!! הגב לתגובה זו 11.  לשי למה למה למה אתה מתעקש?     מ.,    21/04/05 23:28 למה אתה מתעקש להמשיך לכתוב כמי שכבר היה שם, חווה את זה. זן מאסטר טוב היה מושיט לך את היד ושואל אותך: יש לך את זה??? אז תביא את זה, שים אותו בידי!!!! הארה היא עוד רעיון שאתה מסתובב איתו. החוויה שלך הייתה מזמן והיא כבר לא כאן אבל אתה ממשיך והאחז בה וכך עושה את הדבר הראשון אותו אתה מנסה ללמד את תלמידך לא לעשות...להיאחז!!! כי כולם יודעים שאם נאחזת מתת!!! אז למה למה אתה שוב מנסה בצורה כל כך לא מוצלחת לתאר הארה ביםםםםם של מילים...וכמו שאציטט פה מישהו יפה בתגובתו מדברי לאו טצה: ככל שאני אוסיף מילים כך אתרחק מהאמת...ואתה ממש לא חוסך. אתה לא שם לב שאתה עושה דברים שוב ושוב כנגד עצת כל מוריך ומוארי העבר? מה אתה בדיוק חושב שהם פיספסו שם ואתה לא? או שאפשר להתייחס אליך מזווית שונה לגמרי לא כמורה או גורו אלא כעיתונאי לענייני רוח המשתף את קהל קוראיו בהגיגי נפשו וברעיונות מספרים של מורים אחרים. אז הכל בסדר ואז אתה יכול לפוח את הפה ולדבר על מה שאתה רוצה. כמו אורי לוטן שעשה זאת באופן יפה להדהים ולעולם לא טען לכתר הגורו. בכל מקרה מכתיבתך זה נשמע כל כך לא משכנע וכל המילים שלך הן גיבוב של אפשרוטיות מאדם שלא ידע הארה אמיתית מהי... אתה לא רוצה להציל את הכבוד המועט שעדיין נשאר לך ופשוט לגנוז את כל המדור הזה כולל מהארכיון כדי שאף אחד לא יוכל לקרוא כבר את התגובות המזלזלות האלו???? הגב לתגובה זו 10.  תוכן     מי שחושב,    21/04/05 23:12 ועכשיו לבעיה האמיתית. 1. מה זאת אומרת לסנטז? האם באמת אפשר להפוך את כל השפע הזה למשהו אחד שהוא התוצר של הסינטזה? אני בטוח שלא. בתיאוריות יש סתירות ואני לא עד כדי כך חסיד שלך שאני מוכן להאמין שכולם בעצם מתכוונים לאותו דבר. אולי כן ואולי לא. גם אתה לא יודע למה בודהה מתכוון. 2. אם באמת כל הסתירות הן חלק מאחדות אחת גדולה ועלינו להכיל אותן, למה להפסיק בתורות הרוחניות שהזכרת? מה עם אריסטו, אפלטון, בהא אולה, היטלר, ויטגנשטיין, פול פוט, לנין, וקארל פופר? האם הם לא חלק מאותה אחדות שניראית מנקודת המבט של אלוהים? בשביל אלוהים, כלומר בשביל יישות מדומינת יודעת-כל שנמצאת מחוץ להבלי העולם הזה, הכל באמת אותו דבר. מחנה ריכוז ומחנה קיץ, גלידה וקטיעת גפיים. הרעיונות שלך מובילים לשם. תיזהר במה שאתה אומר. אני כמובן לא חושב ככה. מצד אחד כל התיאוריות הן רק מילים פורחות באוויר, אבל מצד שני הן מקדמות רעיונות ואנשים הולכים בעקבות הרעיונות. מהבחינה הזו, השניה, התיאוריות הן שונות באופן משמעותי ובלי חשיבה ביקורתית יוצא שהאדם הוא חסיד עיוור. אי אפשר לעשות סינטזה של תורות שונות בלי לאבד את המובחנות שלהן. לא הכל הולך באחדות הגדולה. קל לכתוב שצריך ''להכיל את הכל לתוך ליבנו'' ולקבל הכל'', אבל אילו מילים ריקות. באופן מעשי זה חסר שחר. האם אתה מקבל הכל? כל תיאוריה טובה בעינך? כל שיטה ודרך? אתה מורה חסר אחריות. במקום להבהיר אתה מפזר ערפל. לסיום. אולי אתה רץ שמח בעולם עם תום של ילד. אנחנו לא מכירים ואני באמת לא יודע. גם אם זה נכון, הייתי מאוד נזהר מלהמליץ לאחרים לנהוג ככה. זו יכולה להיות הזמנה לקלות ראש, פזיזות וטיפשות שסופן יהיה מר בשביל מי שתמימותו היא ארוע בר חלוף. תפסיק לכתוב כמו חיקוי של מישהו רוחני ותתחיל לחשוב. הגב לתגובה זו          ''מי שחושב'' יקר         ערפלה המפוזרת,    22/04/05 05:55 תמימות, קלות ראש פזיזות וטיפשות הן הן ההארה האמיתית. הייתי מאוד נזהרת מלהזהיר מפניהן. הגב לתגובה זו              ערפלה זו איילת ?  ל"ת              ???,    25/04/05 17:16 הגב לתגובה זו                  מי שואל?  ל"ת                  !,    25/04/05 19:50 הגב לתגובה זו              מי את ?             מסוקרן,    22/04/05 22:51 את באמת חושבת שטיפשות ,קלות ראש ופזיזות הן הארה ??? בא אולי, מתוך אחת מהתכונות האלו להגיע אלי (מבלי להכיר אותי כמובן) לחדר בבית מלון תל אביבי ולהזדיין עד כלות ??? או אולי להזריק איזו מנת הרואין קטנה ??? סתם מתוך טפשות, קלות ראש ופזיזות...הרי הן ההארה המבוקשת הגב לתגובה זו                  למסוקרן                 ערפלה המפוזרת,    23/04/05 06:33 נדלקת עליי, הא? שים לב שאתה מתלהב מהתכונות שאני מציעה לא פחות משאתה מפחד מהן. זה קוסם לך, להיות פזיז, חסר אחריות, ואולי קצת טיפש. הייתי נענית לרעינותיך הנחמדים, אבל לא בא לי. יש לי עם מי להזדיין ואני מעדיפה סמים קלים יותר מהירואין. הגב לתגובה זו                      כמה שאת טיפשה                     מירה ב,    24/04/05 17:44 הוא מדגיש לך את הטיפשות שבתגובתך הראשונה ואת מחזקת את השערתו (וכעת גם השערתי) לגבי ''חוכמתך''... הגב לתגובה זו                          מירה, אם לא היית טיפשה                         ערפלה,    24/04/05 21:05 כל כך והיה סיכוי שתביני, הייתי טורחת להסביר לך כמה את טיפשה. וגם סתומה מאוד. אהבלה ממש. הגב לתגובה זו                      את לא בכיוון                     מסוקרן,    23/04/05 18:06 אני עם בת זוג נהדרת, לא נוגע ולא נגעתי בסמים מקל ועד כבד, ואת ימי ה''חפוזים'' סיימתי לפני כחמש עשרה שנה. כל כוונתי היתה להדגיש לך נקודה מסויימת, אבל נראה לי שלא הבנת... שיהיו לך חיים טובים הגב לתגובה זו                          למסוקרן לשעבר                         ערפלה,    25/04/05 11:42 מי נפל? מה נפל? על מה אתה מדבר בכלל ולמה אתה מבסוט מעצמך כל כך? הסרט שלך לא ברור לסביבה. נראה שאחרי 15 שנה של הדחקה עם אותה אחת התערפלו לך קצת המחשבות... הגב לתגובה זו                          לערפלה                         מסוקרן (לשעבר),    24/04/05 12:31 נפלת הא ??? לא נותר לך אלא לנסות לפגוע ב''נקודות רגישות''...לא נורא, תלמדי לא להגיד הופ לפני שאת קופצת הגב לתגובה זו                          למסוקרן, דווקא הבנתי,                         ערפלה,    24/04/05 07:49 יש לך פנטזיות מיניות ונרקוטיות מוכחשות. הדרך שבה בחרת ''להדגיש לי נקודה מסוימת'' מספרת לי עליך הכול. ושיהיו גם לך חיים טובים. הגב לתגובה זו                      ערפלה יקרה, אני לא חושב                     ערפל לא מפוזר,    23/04/05 13:11 שהטיפשות קלות הראש והפזיזות שלך הן שמושכות את מסוקרן, אלא עצם היותך אשה. אנחנו הגברים פשוט התרגלנו להשלים עם התכונות הללו שלכן, כדי שגם לנו יהיה עם מי להזדיין. הגב לתגובה זו                          אל תעזבי אותי, נירית,                         ערפלה,    26/04/05 11:37 בבקשה, רק אל תעזבי אותי... הגב לתגובה זו                          אור, עזוב אותה                         נירית,    26/04/05 10:15 ערפלה מצטיירת כפגועה נפשית, כמה רגעים לפני ההתפרצות. עקוב אחרי תשובותיה כאן ותבין...יש לעזוב אותה במנוחה הגב לתגובה זו                          לאור                         ערפלה,    25/04/05 11:43 דפוק מי שעשה אותך. הגב לתגובה זו                          איזה הומור דפוק...  ל"ת                          אור,    24/04/05 12:32 הגב לתגובה זו                          ל''לא מפוזר''                         ערפלה,    24/04/05 07:38 למה? אתה לא חייב להשלים עם התכונות הללו שלנו. אתה יכול גם ללכת להזדיין עם הגברת חסיה לבקוביץ', מורה ומחנכת בישראל. אשה מלומדת ומכובדת, כבדת ראש וגוף. גם היא אישה ומושכת מעצם היותה כזאת. יהיה לך כיף (''מי שרוצה להוריד לי את החזייה, שיצביע יפה. מה אתה משתולל? לא בפראות... רואים שלא הכנת שיעורי בית... תסלח לי, אבל העיפרון שלך לא מחודד. הרי ביקשתי במפורש לחדד, אני מבקשת לראות מחר את ההורים שלך...) הגב לתגובה זו                  אתה עושה רושם                 י,    22/04/05 23:23 של בחור מאד חכם, שקול וכבד-ראש. הגב לתגובה זו 9.  סגנון     אסף.,    21/04/05 22:31 ''הגזע'' ''העלים'' ''אנחנו אינסופים'' ועוד המון המון משפטים סתומים. אתה מפזר ערפל ולא מבהיר שום דבר. רק דוגמה אחת: מה זאת אומרת אנחנו אינסופיים? הגוף הזה? המחשבות? הרגשות? התחושה ''אני מואר''? האהבה שלי? אני לא מכיר שום דבר בי שהוא אינסופי וגם הבודהה לא הכיר דבר כזה וגם רבים וטובים אחרים משורת ''המוארים''. אם אתה רוצה להגיד שכדאי לנו לחקור באופן מפוקח כל מני דרכים, ולא רק דרך רוחנית אחת, אז למה שלא פשוט תגיד את זה? הכתיבה הלולינית הזו ניראית כמו שרלטנות והיא לא דומה לכתיבה של אף אחד מהמורים הגדולים שאתה מונה בכותרת. הגב לתגובה זו          אתה מפספס את הנקודה המרכזית         עוגיפלצת,    22/04/05 00:19 שי הוא מורה מסדר גודל אחר לגמרי. לא ניתן להשוות אותו לאף אחד מהמורים שאתה מכיר. לכל המוארים לפניו הייתה רק פיסה אחת מהאמת. בודהא גילה דבר אחד, משה דבר אחר, ישוע היה רק התגלמות האל עלי אדמות, ואילו שי מאגד בתוכו את כל הידע, של כל המוארים והאווטארים לדורותיהם. זו סקאלה אחרת לגמרי שלא הייתה ידועה עד כה, והיא פיתוח אישי של שי. זו אינה שרלטנות אלא תופעה שמוגדרת ע''י פסיכיאטרים כ''סינדרום ירושלים''. בעשור האחרון היא מופיעה יותר ויותר מחוץ לגבולות עיר הבירה שלנו ומתרכזת בעיקר באזור תל-אביב רבתי. הגב לתגובה זו 8.  ואני תמה     י,    21/04/05 21:55 האם כשמזכירים למשל את מוחמד - האם באמת נעשה האזכור מתוך הכרות עם דרכו, ותורתו, וכתביו? או שזה פשוט כדי לצאת חובת פוליטיקלי-קורקט? (או הוליסטיקלי-קורקט, כמו שאמר מי שאמר) הגב לתגובה זו          מוחמד? מי שמע על משה         נס די-נור,  דרום,    21/04/05 22:54 צודק התמה. הדרך של מוחמד הינה להפוך אותך לאזרח דרגה שניה, בתנאי שתשלם דמי חסות. אחי. מדהימה בחירת הדוגמאות המקרית הכתובה בארץ ישראל מולדת העם היהודי שגם לו יש פן כלשהו בדרך אל האושר. (תורה= אורה, אבל זה לא פוליטיקלי קורקט.) העולם נברא בשבילך, כן, רק בשבילך, אחי. אתה יודע את זה, וחכמנו כבר דנו בזה. כדי להגיע אל ההארה המוחלטת-פתח ליבך לקלוט את מה שהשורשים שלך מעבירים לעלים. כל העולם כולו גשר צר מאד- והעיקר לא לפחד כלל. חג שמח. הגב לתגובה זו 7.  הבהרה למושג הארה     מואר,    21/04/05 18:03 כאשר הדיסונציה הסיפיריטואלית הופכת באחת לרגולציה סטטוקרטית בנוסח הליגליזציה הפרסונלית, ברור שכל טרנסילטציה נפטונית לא תעמוד באמות המידה הגשמיות פרולטריונות. במלים אחרות: בולשיטולוגיה מודרנית וחארטאטולוגיה הודית קדומה הינם כאופיום להמוני הסומים... הגב לתגובה זו          אין דרך         רון,  אשדוד,    21/04/05 20:00 טובה יותר להגדיר אותה. :) אבל באמת: ככל שארחיב במילים כך אתרחק מהאמת , לאו צה הגב לתגובה זו 6.  truth     naveen,  zurich,    21/04/05 17:38 it is alwayes enriching to read you הגב לתגובה זו 5.  לשי     יורם,    21/04/05 16:52 הפעם אספת המון מילים יפות וארגנת אותם למשפטים כדי לבטא איזשהו רצון בילתי אפשרי בעליל. לעשות מעין סינטזה או איסוף של כל התורות לתורה אחת שכוללת הכל. הרעיון הוא יפה אבל הוא לא ישים מסיבה פשוטה. כל עוד העצמי שלנו קיים, אנחנו נמשיך לחלק דברים כדי שנוכל לתפוס אותם בהבנה שלנו. כשאנחנו מחלקים דברים, באופן אוטומטי נחלק גם כל תורה שלמה כדי שנוכל להבין אותה ושוב יהיו אנשים שילכו אחרי חלק כזה ואנשים אחרים שילכו אחרי חלק אחר של אותה התורה ושוב חזרנו לנקודת המוצא. הבעיה איננה עם התורות ואיננה עם המורים. הבעיה היא המינד שלנו שתופס את עצמו כישות נפרדת. המינד ששולט על תחושת האני ומייצר את תחושת האגו. כאשר מתחילה ההפרדה בין המינד לבין התחושה הטרנסנדנטלית הפנימית, יש כבר על מה לדבר אבל אז לא מעניין כבר כל התורות. לכן מה שאתה מציע הוא יפה בתור רעיון תיאורטי אבל מיותר לחלוטין. אלה שכבר לא בשליטת המינד שלהם לא ממש צריכים את התורה המסונטזת ואלו שעדיין חיים בשליטת המינד, לא יוכלו להנות ממנה כי הם יהיו חייבים לחלק אותה כדי שיהיו מסוגלים להתייחס אליה. הגב לתגובה זו          מאד נכון         יוסף.ש.,  צפון,    21/04/05 20:18 שי מתעה פה שוב. אין אפשרות להגיע למצב של סינטזה של כל השיטות כי אז השימוש במיינד רק מתחזק. המיינד חוגג פה ע''י שהוא אומנם נהנה מהמגוון אך נהנה יותר להשוות בין השיטות השונות. הרצון ללמוד עוד ועוד סותר את תהליך ההתפתחות הרוחנית. כיוון שהוא מושך את תשומת הלב החוצה למורה או למקור המידע. כאשר המיינד נרגע, מתגלה אותו ידע ששי מדבר עליו באופן אוטומטי כי הוא היה תמיד שם והיה מוצל על ידי המיינד. תרגול סדיר של מדיטציה שמרגיעה את המיינד הינו מתכון מהיר ונכון בכדי להגיע למה ששי מתאר וזאת ללא כל עזרה של מורה רוחני וללא תלות בידע החלקי שלו הגב לתגובה זו              הרעיון ישים לכאורה             י,    21/04/05 21:49 כאשר אתה בא, ומציג תורה חדשה, פרי רוחך, שהיא תוצאה של לימוד ואחוד של כל התורות הישנות, ולפיכך מכילה אותן, ולפיכך מחליפה אותן. וכך דיברו תמיד נביאים חדשים, אשר לא בקשו לבטל את הקודמים להם, אלא רק לשדרג אותם - ולהחליפם. הגב לתגובה זו                  ', למה שהצגת                 איילת,    22/04/05 05:42 קוראים עבודת עריכה טובה, לא תורה חדשה פרי רוחך. תזה שבנויה על סינתזה. שי מציע שנהיה עורכים מושלמים של החיים ונסנתז את כל מה שיש להם להציע, ולא שנהיה ממציאים חדשנים. אני דווקא בעד שכל אחד ימציא לעצמו את תורתו. הגב לתגובה זו                  ל-י , השאלה מה רוצים להשיג                 יורם,    21/04/05 22:46 אם אתה רוצה להיות מואר באמצעות התורה החדשה הכוללת והמשודרגת, אז אני לא רואה איזה יתרון משמעותי. אם היא צריכה להיות עזר להבנה אינטלקטואלית של הדרך הרוחנית, אז אולי במקום לקרוא 300 ספרים אז אפשר לרכז הכל בספר אחד, זה בטח יוצא יותר זול. בנוסף, זה דבר שיכול ליצור בלבול גדול כי יש תמיד סתירות בין הלימוד של המורים השונים. הגב לתגובה זו                      היתרון הוא לא לתלמיד                     י,    22/04/05 16:25 אלא למורה, שרוצה להעביר אל חסותו תלמיד שבא מתורה קיימת, ומשכנע אותו שהוא מציע בסך הכל שדרוג למה שיש לו כעת. הדבר נפוץ בעיקר בשיטות הדתיות. כך תמיד, כשמסיונר נוצרי מנסה לשכנע יהודי מאמין, הוא משתמש בכתבי הקודש של היהודי כמקור - וכהוכחה. הגב לתגובה זו          הצלחת לראות מעט טוב יותר דרך         רימון עשן,    21/04/05 18:19 מסך הערפל. אך עוד ארוכה היא ורבה הדרך. הגב לתגובה זו          יפה. מסך הערפל הולך ומתפזר,         רימון עשן,    21/04/05 18:18 אבל, עוד ארוכה היא ורבה הדרך. הגב לתגובה זו              באת לעבוד או לקטר?             .,    21/04/05 22:46 קדימה, פסח בפתח והברזלים חמים הגב לתגובה זו 4.  מאמר אמיתי ומקסים     איתא,    21/04/05 16:45 מאמר מלא עומק והבנה, מלא אור ואהבה. שי, המשך כך! הגב לתגובה זו 3.  לחיות בסינתזה אינסופית     מצביע,    21/04/05 14:36 קצת קשה לעכל את קבלת כל התורות, כל הדעות וכל הגישות (וכו') - בתורת הפנים האינסופיים של צופן האמת - ובד בבד, מצד אחד, לומר שהסתירות אמנם קיימות אך אינן פוגעות באחדות המושלמת הרבגונית שכבר ישנה, כדבר מוחלט; ומצד שני, לומר שצריך להוסיף ולחקור, להוסיף ולהכיר, להוסיף ולסנתז אינסוף דעות ומקורות, אינסוף צפנים לאחדות האינסופית. נדמה לי, שהקושי העיקרי בזה נובע מתוך הרצון (של מה שאנו מכנים ''המיינד''?) לתחום את המסגרת, לסמן את נקודת הסוף של המסע, לדעת שברגע שנהיה ''שם'' אז ננוח, נשקוט, לא נצטרך להתאמץ יותר. נדע הכל, או נדע מספיק. אני אפילו יכול לראות כיצד ויתור על נקודת הסוף, או, כצידו השני של המטבע, הסכמה לשינוי האינסופי (במובן המוחלט והעמוק ביותר), יש בהם המון. יש בהם התמרה ממש. נראה לי, שהסינתזה המוצעת, בהכרח, תהיה אינסופית. וכך עולה אצלי תחושה חזקה, שלמעשה לא מדובר בהסכמה על כלי חדש כדי להגיע למטרה חדשה (או ישנה), או אפילו על אופן התבוננות חדש כדי שיביא אותנו ''לאנשהו''. אלא, מדובר בהסכמה על דרך חיים חדשה, חיים ב''תדר'' (או ''איכות'') חדשים. אכן, זוהי טרנספורמציה. הגב לתגובה זו          אני דווקא קיבלתי תחושה חזקה         וואו,  אני בהלם,    21/04/05 15:11 של חירטוט אינסופי. מצד שני, כאמור במאמר, זה לא אומר בהכרח שהדברים סותרים אלא דווקא משלימים. הרי גם את החירטוט ניתן לשכלל לדרגה של אומנות, ואז, מטבע הדברים, המחרטט האומן חווה חיים ב''תדר'' או איכות'' חדשים לחלוטין. ואכן זוהי טראנספורמציה. הגב לתגובה זו              מה יהיה, לינפושה, מה יהיה?  ל"ת              וואו,  אני המומה,    21/04/05 16:46 הגב לתגובה זו                  ''המומה'' או שיחת ???  ל"ת                  שיח,    21/04/05 19:49 הגב לתגובה זו                      לא                     לא,    21/04/05 22:50 ולא. הגב לתגובה זו              אמנות             מצביע,    21/04/05 16:35 כבר רבים המורים שהדגימו את מימד ההתמסרות הטוטאלית ושכחת ה''אני'' שיש בעת עשיית האמנות (למשל -ולמשל בלבד- אמנות החץ והקשת, החזקת האופנוע, הבישול, הציור, הריקוד, השירה, ועוד ועוד). ויודע כל מי שהתמזל מזלו לעשות משהו באמנות. ולכן, אמן ואמן. הגב לתגובה זו                  ולא רק באמנות                 י,    21/04/05 21:45 אלא בכל עשייה שהיא - הנעשית באופן טוטאלי (אלא אם כן תמיד נגדיר עשייה כזאת כאמנות, ונראה לי שלכך התכוונת) ויש בעשייה כזאת דמיון למדיטציה בזה שהיא מנקה, ודוחקת הצידה כל עניין אחר, ומשאירה אותך צלול, ומרוכז ומזוכך - רק אתה והמעשה. הגב לתגובה זו                  בהחלט. ושכחת את תחושת ההתמסרות                 וואו,  אני בהלם,    21/04/05 18:15 הטוטאלית ושיכחת ה''אני'' שבאומנות החירטוט. כפי שאמרתי, אין סתירה, אנו רק משלימים זה את זה. הגב לתגובה זו                      נעים לכם בבריכה?  ל"ת                      מ.,    21/04/05 23:15 הגב לתגובה זו                          כלכך לא.  ל"ת                          אוף.,    22/04/05 11:28 הגב לתגובה זו                      שתמצא אובייקט אחר לאובססיה שלך                     הגיע הזמן,    21/04/05 23:00 אולי קיר. הגב לתגובה זו                          בסדר. אבל אני לא רוצה קיר,  ל"ת                          תגיד רגע,  אההההההההההה,    23/04/05 12:26 הגב לתגובה זו 2.  מדהים.     וואו,  אני בהלם,    21/04/05 14:36 קריאת המאמר פתחה לי את כל הצ'אקרות. הגב לתגובה זו          ואוו אני בהלם         ניר 2,    21/04/05 18:04 גררו לי את האוטו הגב לתגובה זו          מדהיםםםםם         ניר,    21/04/05 17:56 קריאת המאמר פתחה לי את העצירות שאני סובל ממנה כבר ארבעה ימים הגב לתגובה זו 1.  ממישהי עם רגישות לטרמינולוגיה     הערה לגבי התזה,    21/04/05 14:01 שי, בחרת במונח סינטזה, לסנטז וכו כבסיס לתזה בסדרה הזו. לדעתי המונח מנוגד לרעיונות שאתה מציג. חשבתי להציע שתבדוק את ההבדלים בין סינתזה לסימביוזה. באדריכלות, התזה של הסינטזה יצרה את הסגנון הבינלאומי, התזה של הסימביוזה הולידה את תפיסת התכנון הבר-קיימא. טוב. גם בלי דוגמאות אדריכליות, אפשר סתם מילון פשוט. מקווה שזה מועיל. הגב לתגובה זו