תגובות עד כה: 19 תגובות, ב- 9 דיונים. הוסף תגובה 9.  אין על קוקה קולה     ברוך,  שכונה ד',    23/04/05 18:37 מה לעשות, שטיפת המח עובדת, אני מכור לקוקה קולה, מרלבורו ונייק ואפילו גאה בזה. ותשכחו מחרם על הטלויזיה, אני לא מפסיד את השיר שלנו! חג שמח(-: הגב לתגובה זו 8.  חג חירות ממותגים ומניפולציות     יעל,  ת''א,    23/04/05 11:43 חג שמח ממליצה על המאמר : http://www.svivayafa.co.il/index.files/Article_Passover.htm הגב לתגובה זו 7.  נכון. מבלבלים ת'מוח     איתי,    22/04/05 19:51 הנושא הנוירולוגי כבר מופיע מזה מספר שנים במחקרים שונים. ישנם ספרים מאד רציניים בנושא, והשיטות מגיעות ומיושמות בהרבה מאד תאגידים בעולם. היייתי שותף לכמה פרויקטים כאלו ואכן..אפשר לעשות הרבה מאד..אנחנו כלכך סוגסטבילים שזה מדהים. החל מהחלקים במוח שאחראים כל אחד על קשר אחר למותג, סינסטזיה (שרשרת הפעולות של החושים), מיפויי מוח לשם דיוק מירבי בהפרשת החומרים הכימיים הנכונים והתגובות/פעולות הרצויות, ועוד ועוד. הידע מתחדש כל הזמן והיום יש הבחנות מדויקות עד אימה על איך אנחנו מתחברים למותגים אלו ואחרים ועד כמה החיים שלנו מכוונים. אבל, אפשר גם לעשות הרבה למטרות טובות. הכל תלוי, שוב, תמיד, באנשים שמופקדים על כך. חג שמח. הגב לתגובה זו 6.  עשיתי את מבחן פפסי     עמית,  תל אביב,    22/04/05 12:11 בקניון בארה''ב, שפכו לי שתי כוסות מפחיות שמכוסות בקרטון, ואחרי שבחרתי בכוס הטעימה יותר חשפו את הקרטון, וזה אכן היה פפסי. כל מי שעמד איתי בתור בחר גם הוא פפסי, והרוב היו מופתעים מהבחירה שלהם. מאז אני משתדל לשתות רק פפסי. יותר טעים, ובארץ גם הרבה יותר זול. חבל שקשה להשיג בת''א. הגב לתגובה זו 5.  למה אין קרדיט למקור התמונה?     .,    22/04/05 01:18 לקחתם תמונה מתוך התערוכה האחרונה של תלמידי שנה ב' במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל. למה אין קרדיט לתמונה? אפילו לתמונות מאימג'בנק נותנים קרדיט. הגב לתגובה זו          סליחה על השליחה הכפולה,         .,    22/04/05 15:53 הכתבה הופיעה בשני מקומות שונים, לא ידעתי שגם התגובות יופיעו בשניהם באופן אוטומטי. אבל המממ, מעניין שעדיין אין קרדיט לתמונה. הגב לתגובה זו              אם לא שמת לב..             דן15,    25/04/05 14:45 המנהלים לא מסתכלים על התגובות ולא איכפת להם מה נכתב כאן, הרי כבר נכתבו כאן כ''כ הרבה תגובות גזעניות ונוראיות ואפילו אחת מהן לא נמחקה. לא משפטי נאצה, לא הסתה ולא אלימות מילולית... היחידים שרואים את התגובות הם אנחנו....... הגב לתגובה זו 4.  nrg, למה אין קרדיט לתמונה?     .,    22/04/05 00:57 השתמשתם בתמונה מתוך התערוכה האחרונה של תלמידי שנה ב' במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל. למה אין קרדיט למקור התמונה? אפילו לתמונה מאימג'בנק נותנים קרדיט. הגב לתגובה זו 3.  אכן, הכל מתחיל ונגמר בחינוך     אלעד,    21/04/05 22:21 החינוך כך מסתבר הוא המפתח לכל התחומים הסובבים אותנו. כשהחינוך טוב - הכל טוב. ומהו חינוך טוב? יומנים של רוני סופרסטאר? מחברות של נינט? מגזינים על סלבריטאים? חינוך טוב הוא חינוך שאין בו מקום ל''זבל'' תרבותי מסוג זה, וחינוך אשר מעניק תוכן מוסרי ורוחני במקום כל השטויות. חינוך אשר שואב את כוחו מהעבר ומהמורשת והמסורת יבנה חברה חזקה בעתיד. לא סתם עמנו הקטנטן הוא גם הותיק והשורד ביותר במפה ההיסטורית. לא כי אנחנו עם תרבותי ואימפרילסטי (רומא, יוון) אלא כי אנחנו עם מוסרי וערכי. חג שמח! הגב לתגובה זו          כן, אבל גם עם החינוך         איילת,    22/04/05 10:24 לא צריך להגזים. כדאי לתת לילד לטעום גם מהרפש שהסביבה שלו מציעה, כדי שיוכל להבין בעצמו ברבות השנים ולהחליט לבד מה חשוב בעולמו ומה סתם שטויות, בלי לאגור תסכולים והדחקת רצונות. ותוך כדי מתירנות זאת, כדאי לפמפם לו גם חינוך איכותי. שיוכל לבחור. ילד הוא לא רובוט, ורק מעצם האימה שהוא קולט מהוריו לנוכח יומני יעל בר זוהר, משהו בו מתמרד, והוא מת לנסות ולראות לבד. הוא מתוסכל למה לכולם קונים זבל נכסף והוא מחויב להיות איכותי ובעל דעה לפני שהוא מוכן לכך. מה שאתה מציע, אלעד, הוא חינוך של החברה החרדית: הימנעות בכפייה מכל דבר שעשוי ''לפתות'' או לקלקל אותך. למה לא לסמוך על יכולת ההבחנה של הילד, מתוך ניסיונו שלו? אני לא מאמינה בדרך הכפייה, ההימנעות והחרדה. הגב לתגובה זו              לא דיברתי על כפייה             אלעד,    22/04/05 15:26 רצוי ומומלץ שהילד ייחשף כמה שפחות לתכנים שליליים וכך תתפתח אצלו ההערכה לדברים ערכיים יותר. בקשר לשיטת הניסוי והטעיה שהצעת - הן לא תשכבי על פסי רכבת כדי לחוש את טעם הקרונות וללמוד להבא להימנע ממנהג זה... הגב לתגובה זו                  למה להיות קיצוניים?                 איילת,    23/04/05 06:47 לקנות יומן נינט מדי פעם זה לא כמו למות מדריסת רכבת. הגב לתגובה זו 2.  דעות פוליטיות-מקורן בקורטקס     אחי,  מאיר,    21/04/05 22:10 אחרת מה ההסבר להתקפלות מול הטרור הרצחני לא משנה עד כמה .... הגב לתגובה זו 1.  לחנך את הילדים מגיל 0     גליה פ.,    21/04/05 20:51 לא להתייחס ברצינות למותגים. אני עשיתי את זה, וזה הצליח. כבר הגננות צריכות להתחיל בחינוך כזה. לדעתי צריכה מוגברת והשתעבדות לצריכה היא אחת המכות העיקריות בתחילת המאה שלנו. מה שמנחם אותי זאת דווקא ההגזמה של החברות כפי שמתואר במאמר. באיזושהי נקודה תהיה התמרדות כנגד שטיפת המוח המטמטמות של חברות שרוצות למכור משחות שיניים ונעליים ומשקאות מוגזים. הקניות ואווירת הקניות הן סוג של סם ממכר. הצרכנות בדיוק כמו אלכוהול מטשטשות כאב ותחושות של ריקנות. הבעיה שחברות הקוקה קולה והנייקי למיניהן יותר חזקות כיום מאשר המדינה. הגב לתגובה זו          free choice         a.h,  Aus,    24/04/05 11:08 Free Choice Haaa, the joys of sugar! I am walking around the supermarket, thanking god for the combination of time passing and good genes. Yes, this year my daughter is tall enough to deal with the third shelf. No more chocolate Easter bunnies sacrificing their ears to satisfy her sweet tongue. At the beginning I used to buy them, later- to apologize and offer to pay- and eventually, just to walk to the shocked cashier, hand her the deformed animal, and hiss bitterly: ''don't put them there next time, or else''. My child is safe- but the phenomenon is alive and real. Start observing these earless armies on the bottom shelves, stating silently the little battle parents’ fight against commercialism. Did you know that 40% of what we buy our children is a result of the ''nagging'' factor? Follow the echo with your trolley, and you will find the two years old, on the floor, kicking and dribbling. Give the mom a disturbed look- and we all know the end. 15 years of ''if this is what you want, and it makes you happy''. Is it what we want? Does it make us happy? We buy because we love; we want to give them everything. We feel guilty if we don't. And if everything means that 50% sugar 50% cereal, colored and stuffed with chemicals they saw on television and await them within reach on the second shelf- so be it. One day I declared war. I am bombarding my daughter with carob and sugar free chocolates from the health shop, soy ice creams, lots of fruit and vegetables- when her friends come over they look at me with pity. Actually, my friends too. My parents keep it a secret, one of those embarrassing subjects the neighbors should not find out about. As for me? I'm loud and proud! we are leading a healthy life style, making free choices, do not suffer from guilt- and still love each other. Only, sometimes, when ever I have free time, I sneak to the shops to buy a Magnum or a Kit Kat, and destroy the evidence. Just to keep me going. הגב לתגובה זו          מעולה         ron,  אי שם,    22/04/05 09:49 תודה רבה לך, נחמד לדעת שיש עוד אנשים כמוך שמודעים ופועלים בנידון. לא אחת התחבטתי בשאלה כיצד אוכל למנוע מאהוביי וממני עצמי את הנגע הזה שנקרא פרסומות ותקשורת בכלל. לא חשבתי שאוכל, אך תגובתך מעניקה שביב של תקוה. הגב לתגובה זו              שלומי             שלומי,    22/04/05 11:05 כן, גם אני רציתי להגיד תודה לך גליה. בעקבות מאמרך גם אני החלטתי שלא להתייחס ברצינות למותגים. מהיום אני מתעלם מהם לגמרי! פשוט אמשיך לקנות קולה מבלי להתייחס למותג. הגב לתגובה זו                  לשלומי, יש עדיין בחירה                 גליה פ.,    22/04/05 12:20 קולה היא רק משל. (יש גם פפסי) הכוונה בכלל לחנך לצרכנות. להבין מתי האדם קונה כי הוא רוצה או צריך, ומתי הוא עבר שטיפת מוח. להסביר את מה הפוליטיקה של הצרכנות. למשל, איך החברות מקדמות דברים ריווחיים למשל, תרופות יקרות לעומת צמחים שאפשר לגדל. להסביר שמותג זה הדבר הכי טיפשי שיש, משום שמי שצריך אותו זה בעצם בעל המותג ולא הקונה. להסביר איך אלו שעומדים בראש הפירמידה, כמו בעלי הסופרמרקט או המייסדים של חברות ההיטק הגדולות יושבים וסופרים רווחים ואילו המוכרות העובדים מקבלים פרוטות ומפוטרים בגלל שטויות או בגלל שהמשק בצימצומים. ואיך הבעלים אחרי שנהנו מהעובדים הזוטרים מעיפים אותם ללא הנד עפעף אחרי שהם השקיעו את מיטב כוחם גם אם העסק מרוויח. להסביר שלא מוכרחים להחליף כל עונה את כל הבגדים ואת כל הרהיטים. ואני בטוחה שאם מטפטפים לאט לאט בסופו של דבר זה יועיל גם ברמה הלאומית והבינלאומית. ברמה הפרטית אפשר להפסיק להיות מודע לצרכנות, אפשר לערוך מרד צרכנים כשצריך, אפשר לקנות בעיקר בחנויות קטנות ולא ברשתות. לעזור לאנשים להקים עסקים קטנים. וכך הלאה. כל אחד לפי הרעיונות שעולים בדעתו. הגב לתגובה זו                      וואלה, מצטרפת אלייך                     איילת,    23/04/05 06:45 לכל חרם צרכנים שתרצי. הגב לתגובה זו