תגובות עד כה: 47 תגובות, ב- 13 דיונים. הוסף תגובה 13.  אין פחד הרגל תגובה, בלי תשוקה     אלי,    04/05/05 20:32 קודם כל, זה בהחלט נכון שבכל תשוקה יש אלמנט של השוואה בין המצב הנוכחי למצב אחר (נעים יותר, או כואב פחות), ומכאן גם התנועה הפנימית במחשבה ובדימיון בין המצב הנוכחי למצב המדומיין, שהופכת, אם התשוקה היא למשהו גשמי, לתנועה חיצונית, ואם התשוקה היא ''רוחנית'' למאמץ נפשי מכוון. איך נוצר הרגל ? הרגל הוא חזרה על פעולה. למה אנחנו חוזרים על פעולה ? היא מענגת ויוצרת תשוקה. ותשוקה זה לא תמיד דבר ענק. זה יכול להיות גם דבר קטן כמו הדרך בה התרגלת לשבת. התרגלת מפני שזו הדרך הנוחה והנעימה לך ביותר ואתה חוזר עליה שוב ושוב. קח הרגל קטן כמו להיות הראשון שאומר למישהו בוקר טוב לפני שהוא אומר לך. תחליט החלטה נחושה לא להיות הראשון בפעם הבאה ותראה לאיזה מצוקה אתה נכנס. זה יגלה לך שבבסיס ההרגל יש כוונה מסוימת והכוונה נולדת משאיפה להשיג משהו (יחסים טובים, כבוד הדדי), כלומר תשוקה. תנסה רק עם משהו קטן. אל תצא מהבית בלי בגדים. המצוקה תהיה גדולה מדי. מהו פחד ? לא כמושג מופשט. ממה אני מפחד ? אני יכול לפחד רק ממשהו שאני יודע או חושב שיכאיב לי ויגרום לי סבל וכאב. אשתי תעזוב אותי, מישהו ייתן לי סטירה, אני אאבד את הכסף שלי. פעולה שתכליתה הימנעות מסבל או כאב נמצאת על אותו הציר של הגברת ההנאה. הפחתת הסבל והכאב נחווית כהנאה. אין הבדל ביניהן. זו אותה תנועה בדיוק. (אם זה טבעי או לא, כרגע זה לא משנה). לכן לא יכול להתקיים פחד אם לא קיימת תשוקה, אם לא קיימת השוואה בין מה שמהנה למה שאינו מהנה. תשוקה כרוכה תמיד בהשוואה בין המצב הנוכחי למצב מהנה יותר או כואב פחות (ולכן מהנה יותר). ומהי תגובה ? יש תנועה נפשית או גופנית שלנו שאינה תגובה לגירוי חיצוני או פנימי ? מה גורם לנו להגיב כשזבוב מתיישב לנו על האף ? לא התשוקה ? מה גורם לנו להגיב כשקוראים לנו בשם שלנו ? תשוקה ? סקרנות שגם היא תשוקה ? הרגל שנוצר מתשוקה ? האם אנחנו יכולים לא להגיב ועדיין להיחשב לבני אדם נורמאלים ע''י הסביבה ? אם היינו יכולים להתגבר על התשוקה להיחשב לנורמאלים ולא להגיב, האם היינו בוחרים בכך או שהסקרנות (תשוקה) הייתה מכריעה אותנו ? ואם היינו מצליחים להתגבר, האם זו לא הייתה תוצאה של התשוקה לגלות משהו ? אני נאלץ להתעקש שאם אין תשוקה, אין תנועה, אין מחשבה, אין חקירה, אין דיבור, אין מעשה, אין סקרנות, אין הרגל, אין פחד. גם אין ''אני''. זה היעד הסופי של הבודהיזם. הגב לתגובה זו          סוף לויכוח         י,    05/05/05 00:49 וסוף להתעללות:) ברגע שאתה מזהה באופן מוחלט בין תשוקה ובין מניע באשר הוא, אתה הופך להיות צודק בהגדרה. השאלה אם הזהות הזאת, או לחילופין, אי הזהות (אם נלך לפי ההגדרה שלי), מובילה למסקנה כלשהי? הגב לתגובה זו              שוב אתה מתחיל ? יש מניע בלי             אלפונסו,    05/05/05 19:07 תשוקה ? וכן. כל זה מוביל לתובנות מהפכניות על תשוקה, שחרור מתשוקה, בודהיזם, והארה. הגב לתגובה זו                  לחיות יש מניע?  ל"ת                  י,    05/05/05 23:49 הגב לתגובה זו                      כן ולא.                     אלפונסו,    07/05/05 20:57 מניע דורש יכולת כלשהי לעצב מטרה בדימיון, לזכור אותה, ולחתור אליה. כל זה אומנם מתבסס על תשוקה, אבל דורש יכולות קוגניטיביות גבוהות שנמצאות אולי רק בחלק מהחיות היותר מפותחות, וגם אז לא באותה מידה כמו אצל האדם. למה אתה שואל ? הגב לתגובה זו 12.  תשוקה והארה     שמעון הצדיק,  אי שם,    02/05/05 16:34 תשוקה מלווה תמיד בסבל. עם יש לנו את מה שחשקה נפשנו אנו שמחים ואם זה נעלם אנו סובלים. מה שקורה במצב אהרה - אפילו לזמן קצר, זה מצב שבו התשוקה המתגשמת עוד לפני שחשקנו בה!!! כלומר, אנו מקבלים בדיוק בזמן כל דבר שאנו צריכים!! עוד לפני שבקשת קבלת. איך זה אפשרי? זה דווקא המצב הטבעי וזה רורה אצל ילדים לפני שהם ''מתקלקלים'' כאשר אנחנו מחוברים למה שקורה איתנו ללא הפרעות של הזכרונות והאמונות שלנו, הכל קורה בדיוק כמו שצריך. זוהי חוויה מדהימה שבו אנחנו מרגישים שיש מישהו שכל הזמן איתנו ומטפל בנו ללא כל טעות. זאת לא תופעה לינארית, כלומר זה לא שיפור המצב הרגיל שלנו אלא ''קפיצה'' לעולם הילד עם האינטליגנציה של הבוגר הגב לתגובה זו          תודה, שמעון.  ל"ת          איילת,    02/05/05 20:57 הגב לתגובה זו 11.  אני לא אשם שהסתבכת, י.     הארה זה פאסה,    02/05/05 15:37 אני לא סיבכתי כלום. זה אלוהים אשם. תשוקה הינה תמיד לדבר קונקרטי (גם אם המושג שיש לנו עליו הוא מעורפל) מפני שכדי שתתקיים תשוקה צריך להיות זיכרון של הנאה, או עיצוב של הנאה ''חדשה'' בדימיון, ודמיון מבוסס על זיכרון. תשוקה שאינה לדבר מסויים אלא להנאה ''כללית'', נובעת למעשה מחוסר נוחות או מצוקה קונקרטיים (כמו שיעמום למשל או לחץ ומתח נפשי), ואז התשוקה ה''כללית'' היא למעשה תשוקה קונקרטית לסיומו של המצב הלא נעים שבו אנו נמצאים באותו הרגע. סיום המצב הלא-נעים הינו מהנה לכשעצמו וההנאה הזו היא המושא הקונקרטי של התשוקה ה''כללית''. אני לא מסכים עם הנוסחה הבודהיסטית שהתשוקה היא סיבת הסבל. הנוסחה הנכונה היא שהתשוקה היא הסבל עצמו. התשוקה עצמה היא חווית מחסור, חוסר-סיפוק, ו''צמא''. מה שמונע מאיתנו לראות את הסבל שבתשוקה עצמה הוא האפשרות האמיתית או הדמיונית לסיפוקה של התשוקה וההתמקדות באפשרות הזו. זה גם עונה על השאלה האם ההשתוקקות מגבירה את השמחה מההנאה. התשובה היא כן. כשתשוקה גדולה מסופקת, אנו חווים גם את השמחה מההנאה עצמה וגם את ההקלה בתחושת המחסור. על מנת לענות על השאלות האחרונות שלך, אנחנו צריכים לדמיין אדם חסר תשוקה לחלוטין. האם יש פעולה כלשהי שאינה נובעת מתשוקה ? האם יש מחשבה, חקירה, דיבור, מעשה, שאינם נובעים מתשוקה ? התשוקה עומדת בבסיס כל פעולה, קטנה או גדולה, גסה או עדינה. קץ התשוקה הוא קץ כל תנועה ! זה מצב אנושי ? אלוהי ? צמחי ? מינראלי ? למה בכלל עולה שאלת התשוקה ? מה האינטרס שלנו להשתחרר מתשוקה ? אם זה על מנת להשיג מצב רוחני מובטח של אושר מוחלט אז רק הקרבנו תשוקה אחת כדי לממש אחרת. אנחנו עושים את זה כל החיים. זה לא שחרור מתשוקה. אם היינו עומדים לפתע פתאום מול מצב שבו האפשרות שלנו לספק את תשוקותינו מתבטלת באופן מוחלט, סופי, וחסר תקוה, המושג הציורי ''אש- הגיהינום'' היה הופך עבורנו לחוויה מוחשית. היינו חווים את אותו צד של התשוקה שאנו מתעלמים ממנו. הצד של המחסור והצמא הצורב. אז אולי הייתה לנו מוטיבציה אמיתית להשתחרר מתשוקה כצעד שמהווה את הגמול של עצמו, ולא כתשלום שוחד עבור הנאות רוחניות ששוכנענו להאמין שנזכה בהן אם התשלום יהיה מספיק גבוה. כל זמן שאנחנו לא רואים את הסבל שבתשוקה מצד אחד, ואת התלות המוחלטת של החיים עצמם בעצם קיומה של התשוקה מצד שני, כל הדיבורים על שחרור מתשוקה רק מלבים את פאנטזית ההארה. והארה זה פאסה. הגב לתגובה זו          מידאס וטנטלוס         י,    02/05/05 23:42 ''האם יש מחשבה, חקירה, דיבור, מעשה, שאינם נובעים מתשוקה ?'' כן - מפחד, מסקרנות, מהרגל, מדמיון, מתגובה, מרוח שטות. ''בא לי משהו טעים''. ''בוא ניסע לחו''ל''. אלה דוגמאות לתשוקה שאיננה קונקרטית. ''אני מת להשתין''. ''קר לי''. דוקא התשוקה להפסקת מצב בלתי נעים היא מאד קונקרטית ומאד ברורה. ההשתוקקות אכן יכולה להעצים את השמחה שבהנאה, אבל יכולה גם לפגום בה. כאשר הצפיות גבוהות, ההנאה יכולה להיות מהולה באכזבה. הגשמת התשוקה יכולה אפילו להתגלות כטעות אחת גדולה. אי הגשמתה, המשך הציפיות, התקווה, יכול להיות כח מניע חזק ובלתי מתכלה. דוקא התאור הציורי של ''אש הגיהנום'', מחזק את הטיעון שהתשוקה עצמה איננה הסבל, אלא חוסר האפשרות לספק אותה, הוא שהופך אותה מקור לסבל. התשוקה היא חוט המקשר אותנו לעבר ולעתיד. צפייה בעתיד למשהו שהכרנו בעבר. היא לא מוגבלת רק למין האנושי. היא קיימת גם אצל בעלי חיים. בכך היא מתגלית כאינסטינקט בסיסי למדי. אני מסכים שהחיים חייבים הרבה ויוצאים נשכרים מהצבעים שהתשוקה צובעת אותם. חיים מלאים, עם הנאות וסבל כאחד. אם השחרור מתשוקה אינו אפשרי, או אינו רצוי - האם אפשר תחת זאת ללמוד לשלוט בה, לכוון אותה, לרסן אותה, לתעל אותה? ולא דיברנו עוד על הארה. הגב לתגובה זו              אתה בטוח ?             אלי,    04/05/05 12:45 אם אין תשוקה אז אין פחד, סקרנות, הרגל, דמיון, תגובה, רוח שטות. כולם מבוססים על תשוקה. ''בא לי משהו טעים''. ''בוא ניסע לחו''ל'' אלו תשוקות או משפטים שנאמרים משעמום ? אולי זו התשוקה להימלט ממצב של שעמום וחוסר גירויים ? הגב לתגובה זו                  איך פחד מבוסס על תשוקה?                 י,    04/05/05 18:29 איך הרגל מבוסס על תשוקה? איך תגובה מבוססת על תשוקה? וכו'. כל דבר, גם תשוקה מאד קונקרטית (''בא לי גלידה וניל עם סירופ שוקולד ואגוזים'') אתה יכול לתרץ בתשוקה להמלט ממצב קיים. גם כשהמצב הקיים לא כל כך משעמם וגרוע (''הרגע סיימת ארוחה מצוינת, ואתה מתכונן לקינוח). הגב לתגובה זו              אז בוא נחזור להתחלה,             הארה זה פאסה,    03/05/05 08:26 מה ההגדרה שלך לתשוקה? הגב לתגובה זו                  זה לא אני. מישהו מתעלל בך.  ל"ת                  פאסה,    03/05/05 12:31 הגב לתגובה זו 10.  ל-י.     הארה זה פאסה,    01/05/05 20:46 תיארת הנאה. לא שמחה. הנאה בהחלט יכולה להפתיע אותנו. אם היא ממש מענגת, מיד אנחנו רוצים עוד. על מה שנובע מזה נכתב המאמר. עכשיו תגיד לי אתה, מה זו שמחה שאין לה קשר לא להנאה ולא לסיפוק של תשוקה ? יש כזו ? מה זו שמחה בכלל ? אם זו ''שמחת-חיים'' הרי שהיא נובעת מתשוקות שאפשרות הסיפוק שלהן בעיניי ודאית. אני יכול לקום בבוקר לעבודה עם חיוך על הפנים כי אני יודע שאני עושה דברים בעלי משמעות, שמענינים אותי, פוגש אנשים שאני אוהב ומענינים אותי, לומד דברים מענינים, אולי גם מרוויח יפה. כל זה נעלם אם אני מפוטר. ברגע שכל הדברים שגרמו לי הנאה, ושלכן למדתי להשתוקק אליהם נעלמים, גם השמחה נעלמת. השמחה, כרגש, קשורה קשר הדוק לתחושת הרווחה והסיפוק שאנו חשים כשההשתוקקויות או הכמיהות שלנו מתממשות, או למה שאנחנו קוראים תקווה. ותקוה לא קימת אם אין תשוקה. כשיש בנו תשוקה חזקה, וכשמתלווה אליה האמונה שהסיפוק של אותה תשוקה הוא ודאי, או כמעט ודאי, אנחנו מתמלאים באנרגיה ובמרץ וחשים שמחה. אם האפשרות למימוש התשוקה נהרסת לחלוטין גם השמחה נעלמת. האם חווית שמחה שאינה קשורה להנאה או למימוש הכמיהות שלך ? זו יכולה להיות ארוחה מדהימה, או התחושה שאתה ''יודע בוודאות'' שאתה נמצא בדרך הנכונה להארה, או בילוי בחיק הטבע, או סכום כסף גדול שקיבלת, או פגישה עם אדם אהוב, או קבלה לעבודה שמאוד רצית. אסף ורוס אומרים שיש שמחה כזו. אולי הם צודקים. אולי זו רק אוטוסוגסטיה. אני יכול להעיד רק על עצמי. הגב לתגובה זו          הנאה, השתוקקות, שמחה         י,    02/05/05 10:06 יש קושי מסוים בהסבר שלך. ההנאה והשמחה קשורות קשר הדוק (על זה כבר הסכמנו). ההנאה יכולה להגיע במפתיע (גם על זה הסכמנו). סיפוק של תשוקה לעולם לא יכול להפתיע (אם נוציא מהדיון תשוקות לא מודעות). נוצרת כאן הגדרה מסובכת של שמחה, שלפעמים היא קשורה בהנאה, ולכן היא ספונטאנית, ולפעמים קשורה לתקוות ולכן צפויה. האם זאת אותה השמחה? האם ישנה שמחה שיש בה הנאה, ואין בה השתוקקות? והאם ישנה שמחה שיש בה השתוקקות ואין בה הנאה? ושוב, האם ישנה הנאה שאין בה שמחה? אני מציע הסבר פשוט יותר - ההשתוקקות איננה לדבר קונקרטי, אלא להנאה. ישנם דברים רבים היכולים לגרום הנאה. חלקם צפויים, חלקם חדשים, חלקם ''קטנים'', חלקם ''חשובים''. בסופו של דבר, מגיעים לתחושה הנעימה של ההנאה. זאת תחושה רצויה תמיד. ההשתוקקות הרלונטית איננה לדבר מסוים, אלא לעצם ההנאה. בבא ההנאה, תבוא איתה השמחה. וכאן השאלה היא, האם ניתן ''לנטרל'' את אותה השתוקקות? האם ניתן לשמוח בהנאה בכל מקום שנפגוש בה, באותו הרגע, אבל ''לשכוח'' את ההשתוקקות אליה כאשר היא אינה נמצאת? (וזה קצת מזכיר את מאמר הביסקוויט של אסף). האם בסופו של דבר, ההשתוקקות ''מגבירה'' את ההנאה, או פוגמת בה? מה היא תורמת לנו כבני אנוש? מה המחיר שהיא גובה בתמורה? האם היא חלק בלתי נפרד מהמהות האנושית, אשר עקירתה ועיקורה הופך אותנו לנכים, או שהיא מן סרח עודף, עוות אבולוציוני שמוטב להפטר ממנו? הגב לתגובה זו          אנחנו קיימים!!!         רוס,    02/05/05 07:23 רבותי: יש עולם. ויש הכרה שמודעת לעולם. זה לא פלא, זה שיש משהו ולא אין-כלום? זה לא הנס הכי גדול שיכול בכלל להיות? זה הרי פנטסטי לגמרי: יש! ולא אין! אנחנו קיימים!!! המציאות, על כן, היא חיובית. לא שלילית, ולא ניטרלית. המציאות היא שפע. השפע הזה הוא אושר. והאושר הזה לא תלוי בדבר. ואפשר לדעת אותו. הגב לתגובה זו          אצטט מספר יפה שראיתי         רון,  אשדוד,    01/05/05 21:24 to much thoughts - problem in mind הגב לתגובה זו              צודק ! אין שכל, אין דאגות !!!  ל"ת              הארה זה פאסה,    01/05/05 21:51 הגב לתגובה זו                  נו,                 מודאג,    01/05/05 22:58 אז מה אתה רוצה, אין לך דאגות. הגב לתגובה זו 9.  לאסף.     הארה זה פאסה.,    30/04/05 20:44 האם העובדה שלא השתמשת במילה הארה צריכה לרמוז לי שאתה מסתייג ממנה ? אני רואה בך חוקר רציני של הבודהיזם והכוונה שלי הייתה להסכים עם התיאור המדויק שהצגת בנוגע לתהליך ההתהות שלנו, הגורם לנו ל''היוולד'' ברמה הפסיכולוגית כ''אוהבי ביסקוויטים'' או כ''אוהבי אלוהים'', אך גם להוסיף לו את הכמיהה הבודהיסטית העזה לשחרור הגורמת לנו ''להיוולד'' כ''בודהיסטים הכמהים לשחרור המוחלט''. לא אני הצגתי את התשוקה להיות לא קיים. היא נובעת באופן ישיר ממה שאתה קורא ''לחיות בלי ללבות את אש הקיום (תשוקה לחיים)''. החיים עצמם יוצרים בי באופן אוטומטי את תהליכי ההתהוות שהסברת מצוין, וטבעה של הנפש האנושית הוא שמתעוררים בה תשוקות, והיאחזויות כלפי האובייקטים שעמה היא באה במגע, ומכאן גם התהוויות כישות פסיכולוגית,אישיות, כפי שתיארת. מכיוון שתהליך החיים עצמו מורכב למעשה מהתהוויות אינסופיות שכאלה, הרי שעצם המאמץ שלא ללבות את התשוקה לחיים, מלבה מעצמו את התשוקה לאי קיום בתהליך המתמיד של הפניית תשומת הלב לסבל שנגרם על יד ההשתוקקות. הבודהיזם דורש ממני להפנות תשומת לב מאומצת לתהליכים הפנימיים הטבעיים שלי על מנת לשבור את רצף ההיאחזות וההתהוות שתיארת. מאמץ עצום זה אינו כלל וכלל דבר פשוט ויוצר ריחוק ביני לבין חווית החיים, אך בעיקר, כמו כל מאמץ עז, הוא תולדה של תשוקה עזה. במקרה הזה התשוקה העזה נשענת על סמכותו והבטחתו של הבודהא שאכן קיים מצב עילאי של שחרור מוחלט מסבל. מצב של אושר שלא ניתן לתאר במילים. זו הנקודה שבה הבודהיזם הופך מחקירה לדת המתבססת על אמונה. כשאתה אומר שהשמחה לא תיפסק כאשר אפסיק להשתוקק אלא להפך, אתה עושה לעצמך (וגם לי) הנחה גדולה מאד, מפסיק לחקור, נכנע למשאלות הלב שלך ומתעלם מהפסימיות שהיא מרכיב מרכזי ביותר בבודהיזם (למעט הבטחת השחרור). אני לא מכיר בחיי שמחה כלשהי שאינה נובעת מסיפוקה של תשוקה. אני מתכוון כמובן גם לתשוקות נעלות ורוחניות כמו קריאה וחשיבת מחשבות רוחניות או שהייה עם אנשים שאני אוהב. אם לא הייתי נהנה מהדברים הללו, לא הייתי משתוקק אליהם, ואם לא הייתי משתוקק אליהם, לא הייתי חש שמחה עם מימושם. לא ללבות את התשוקה לקיום, משמעו ליצור חיץ גם ביני לבין תשוקות מעודנות כאלה בדיוק. אם אני מתחיל לעשות אבחנות בין תשוקות נעלות ומותרות לבין תשוקות נחותות שיש להתגבר עליהן, אני חוזר חזרה לרמת הדוגמנית שעושה דיאטה. ההקרבה והשליטה העצמית ברמה הזו אומנם חיוניות לנו בחיים היומיום, אך גם אתה וודאי תודה בכך שלא לזה הבודהיזם מכוון אותנו. הגב לתגובה זו          חבל         רוס,    01/05/05 08:09 ''אני לא מכיר בחיי שמחה כלשהי שאינה נובעת מסיפוקה של תשוקה'' - אבל יש כזו, ברוך השם. הגב לתגובה זו              אל תצטער רוס.             הארה זה פאסה,    01/05/05 10:18 גם אתה לא מכיר שמחה כזו. אנחנו באותה הסירה. הגב לתגובה זו                  בכל זאת                 י,    01/05/05 18:06 אם אתה מזהה שמחה והנאה - אתה יכול להנות ממשהו חדש, שמעולם לא הכרת, ולא ניסית, ולפיכך מעולם לא השתוקקת אליו. אתה יכול גם לחשוש ולהרתע ולנסות להמנע מדבר אחר (כלומר, ממש ממש לא להשתוקק אליו), ואז להגיע אליו בעל כורחך, ולהיות מופתע עד כמה אתה כן נהנה. וגם להיפך. אתה יכול מאד להשתוקק לדבר, ואז, כשאתה משיג אותו, לגלות שאתה לא ממש נהנה. ואם ב''שמחה'' התכוונת לדבר אחר, מהו? האם ''שמחה'' היא בהגדרתך ''סיפוק מוצלח של תשוקה'' - שכן אז, אתה צודק בהגדרה, ורק נותר להסכים על ההגדרה. הגב לתגובה זו              רוס, אתה בטוח שבדקת             איילת,    01/05/05 09:17 טוב? (לא שזה רע, שהשמחות כולן ינבעו מסיפוקן של תשוקות). הגב לתגובה זו                  איילת ו''הארה זה פאסה'' יקרים                 רוס,    01/05/05 14:41 הו כמה שבדקתי וכמה שניסיתי וכמה שעשיתי וכמה שהשתדלתי - וכן, כצפוי, כאשר הרפתי ונכנעתי מצאתי. עד כמה שאפשר לבקש אמינות מתגובה-לכתבה-באינטרנט, האמינו לי: ישנה שמחה שלא באה משום ''דבר'' או ''תופעה'', כלומר כולל לא משום סיפוק של תשוקה. למעשה, זוהי השמחה האמיתית היחידה, גם כשהיא מתחפשת לעונג רגעי אחרי שקיבלנו את מה שרצינו. לא סתם מצבו של המוחלט הוא סאט-צ'יט-*אננדה*. הגב לתגובה זו                      אתה בטח מתכוון לשמחת חיים  ל"ת                      איילת,    01/05/05 19:01 הגב לתגובה זו          לינק         לינק,    01/05/05 03:12 http://www.budsas.org/ebud/whatbudbeliev/111.htm הגב לתגובה זו              ללינק.             הארה זה פאסה,    01/05/05 10:33 האם אתה מנסה לומר ש: Some people wasted valuable time arguing at great length about all manner of subjects. They were far more concerned about proving their powers in mental gymnastics than seeking genuine solutions to the problems that beset humanity. ? ואולי החלק החשוב ביותר הוא דווקא: The Buddha stated that before one can begin to tread the path which leads to Nibbana one must have Right View. Only when one knows clearly what one is seeking will one be able to attain it. ? הגב לתגובה זו          מה זה תשוקה בשבילך?         לילך,    01/05/05 00:20 איך אתה מגדיר אותה? הגב לתגובה זו 8.  מה זו הקשקשת הזו ?!  ל"ת      סטודנט להנדסה,    30/04/05 19:43 הגב לתגובה זו 7.  נפסיק להיאחז, סתם לישון     חוהל'ה,    30/04/05 19:39 לכאורה זה נשמע חכם עד שזה מגיע לפרקטיקה. סליחה, כן פרקטיקה, אוטיסטים נחמדים, שחושבים שלהתנתק מהכל, לא להיאחז, לא להיקשר, לא לקחת שום מחויבות, לא להתפרנס ביגיע הכפיים (אלא מההורים או סתם מקיבוץ נדבות) זה בודהיזם. אז זה לא, זו חארטה מילולית, שלשול וורבלי במיטבם. לא הבנת כלום. ראשית התהוות היא חיים. מצדי - אל תיאחז, אם זה נורא מקדם אותך לאנשהו. זה לא בודהיזם. זה אוטיזם. אותי, חברותי, והרבה הרבה אחרים זה ממש לא. זו פרזיטיות במיטבה על החברה / הקרובים שלך, שאתה כל כך משתדל לא להיאחז בהם. לך חבוב ליער. תלקט עשבים , תמות מקור , רעב, מחלה זיהומית כלשהי, ואל תיאחז בכלום. שלח מישהו משם, שיעביר את המסר הבודהיסטי הנאור שלך, איך זה לא להיאחז ולימוג בדרך כל בשר כמו כלב חולה ועזוב. בלי אהבה, בלי חמלה, בלי כבוד הדדי. אי היאחזות נעימה לך, שום אדם, שום כלום שלא שווה קליפת שום. הגב לתגובה זו          וואלה הרגזת אותי         י,    30/04/05 23:51 ראשית, אם לא אכפת לך (ואין לי מושג ממה את מתפרנסת), את עצמך מתפרנסת לא מיגיע כפיים אלא ''מההורים'', ואילו נולדת למשל בהודו, היית מתייגעת הרבה יותר ומתפרנסת הרבה פחות. והעובדה שאת נהנית מרמת חיים כפי שיש לך, היא תוצאה של מזלך להוולד בחברה ''מערבית''. שנית, אנשים חיו אלפי שנים ביער, ולא מתו מקור, ולא מרעב, ולא חלו במחלות זיהומיות, עד שהביאו אותן בני המערב הקולוניאליסטים, שאת כל כך מתגאה לייצג כאן. שלישית, הסתכלי טוב טוב סביבך. תראי איך אנשים שלא שמעו מימיהם על בודהיזם, נמוגים יום יום ככלבים חולים ועזובים - ללא אהבה, ללא חמלה, ללא כבוד. ורביעית, גם לך מצפה אותו סיום. הגב לתגובה זו          קיצוניות.         הארה זה פאסה,    30/04/05 22:38 בבודהיזם כשיטת חשיבה יש לטעמי לא מעט שראוי לחקירה ולביקורת. למרות זאת, הייתי נזהר מהתקפה קיצונית כמו שלך ולא הייתי רוצה לחיות בעולם שההשקפה הבודהיסטית נעדרת ממנו לחלוטין. בהכוונה הבודהיסטית לחקירת החיים הפנימיים בחיפוש המקור לחוסר הסיפוק יש ערך רב מאוד בעיניי גם אם אני חושב שהחקירה אינה שלמה. לא הייתי רוצה לחיות בעולם שהאלים היחידים שלו הם אלוהים גזעניים וטריטוריאלים המקדמים בעיקר שפיכות דמים. רוב האנשים המערביים שמאמצים את האמונה הבודהיסטית אינם פאראזיטים והשפעתם על החברה מיטיבה בריאה ומבריאה. עוינות לשם עוינות לא תקדם אף אחד מאיתנו לאף מקום (טוב). הגב לתגובה זו              תגיד             אחת,    01/05/05 18:00 אמנם משעשע, אבל לא יכולת למצוא לעצמך שם קצת יותר קומוניקטיבי? הגב לתגובה זו 6.  ל- 4     אסף,    30/04/05 14:34 אי אפשר לענות על כל מה שהעלת אבל כמה הערות: 1. תשוקה לביסקוויט אינה אהבת ביסקוויט. ולכן אינה דומה לאהבת אלוהים (אלא דומה לתשוקה לאלוהים). נכון, תשוקה כזו (כמו תשוקה ל''הארה'') לא שונה באופן עקרוני מכל תשוקה אחרת. שים לב שהמילה ''הארה'' בכלל לא מופיעה במה שכתבתי. 2. מה שאתה מציג זו התשוקה להיות לא קיים. גם זו תשוקה, והיא אינה בשום אופן בודהיסטית. האם אפשר לחיות בלי ללבות את אש הקיום (תשוקה לחיים) ובלי ללבות את אש האי-קיום (תשוקה למוות)? זו השאלה החשובה. 3. אתה מזהה את התאווה עם החיים, וזו בדיוק הטעות. התאווה רק מזינה את העצמיות. אבל לפחות לפי הבודהה יש משהו מעבר לעצמיות. למעשה העצמיות היא סוג של אשליה. בקיצור, הגוף והתודעה לא ימותו כשלא תשתוקק יותר לדברים אליהם אתה רגיל. גם השימחה לא תיפסק. להיפך. הגב לתגובה זו 5.  אה, אז למה לא אמרת     נאחז באוויר,    30/04/05 11:10 כולה צריך להפסיק להאחז, רגע, רגע, זהו הפסקתי להאחז, חבל שלא ידעתי קודם. הגב לתגובה זו          גוש, דאטז סו איזי         אולפני ג''ג,    30/04/05 14:22 למה לא אמרת קודם. טוב, עכשיו תורי זהו הפסקתי להאחז הגב לתגובה זו 4.  חקירה פסיכולוגית או דת ?     הארה זה פאסה,    29/04/05 16:31 אנו חייבים להודות שכל הוויתנו כולה היא למעשה אוסף של מספר רב של התהוויות כאלו. בין אם זו אהבת ביסקוויטים או אהבת השם יתברך. ההנחיה שלא להיאחז, על מנת שלא להתהוות, על מנת שלא להיוולד, מפני שזה שנולד פוחד למות, ועד שהוא מת חווה אי-סיפוק, למעשה דורשת מאיתנו למות !!! על מנת שנשתחרר מסבל. התהליך הזה עצמו, של הפסקת ההאחזות, וההתמקדות בטבעם החולף של כל הדברים שמסבים לנו סיפוק, רק מגבירים את הסבל והמצוקה הנפשית וגורמים לשאיפה להתרחק ממעורבות בחיים. מה שעוזר לנו לשאת את הסבל הזה היא הידיעה שאנו חותרים לשחרור מסבל ולאושר טראנסצאנדנטלי שמובטח לי על ידי המסורת הבודהיסטית ( ושלא שונה למעשה מכל אמונה דתית אחרת בגאולה). אבל בעצם החתירה לשחרור אנו יוצרים התהוות חדשה, ונולדים מחדש כבודהיסטים הנאחזים בשאיפה להארה, שאיפה שגם לה יש את התסכולים העצומים שלה. שגם היא יוצרת את הפחד התסכול והסבל הנובעים מאי השגת המטרה או מעצם ההשתוקקות אליה. במובן הזה, אין למעשה הבדל בין מי שמשתוקק לאכול במסעדות גורמה או להתחבר לאשה אמיתית, לבין מי ששואף להארה. הבודהיזם מלא בסתירות כאלה. הוא גם מכוון אותנו להתבונן בכך שאין לנו אני קבוע, ומצד שני מציב עבורנו מטרה קבועה, את ההארה והשחרור מהסבל. אם אין ''אני'' מי יהיה משוחרר בסוף התהליך ? מי שואף לשחרור ? מי יהיה מואר ? למה מצד אחד אנחנו בכלל לא מעלים בדעתנו את האפשרות שניתן ל''השתחרר'' מהתכונה הבסיסית של מערכת העצבים שלנו לחוש כאב, ומצד שני שוכנענו להאמין שניתן להשתחרר מהתכונה הבסיסית של נפשנו להיאחז ולחוש צער וכאב נפשי ? האם באמת מדובר בויתור על האחזות והתהוות, או שזה רק אותו תהליך פשוט ויומיומי של ויתור על דבר אחד לטובת דבר אחר ? כמו כשדוגמנית עושה דיאטה ? אני מוותר על האחזות בתענוגות החולפים כדי להשיג את התענוג הגדול מכולם, ההארה ? אם כן, אז זה בכלל לא רעיון בודהיסטי. הוא קיים בכל הדתות מאז ומתמיד. אני מקריב את הנטיות הטבעיות שלי או נלחם בהן כדי לזכות בתענוג שהוא לא מהעולם הזה. אם הבודהיזם אינו דת, אלא חקירה פסיכולוגית כפי שחלק מהבודהיסטים טוענים, למה אף פעם לא חוקרים עד הסוף ? הסתירות הללו מכרסמות בנו גם אם אנחנו מדחיקים אותן ככל יכולתנו. הבריחה מההתמודדות איתן פנים אל פנים, יוצרת תופעות כמו הסינטזה המוזרה של שי טובלי שמעלה את הטענה המופרכת שכל הסתירות נכונות וכל אחת מציגה חלק מהאמת. הגב לתגובה זו          מרכז כובד         י,    30/04/05 23:36 ברמה שהיא פחות מוחלטת מהדיון הבודהיסטי - הבעייה ב''האחזות'' היא העברת מרכז הכובד שלנו לאוביקטים שונים ומשונים מחוצה לנו - החל באנשים יקרים, דרך חפצים נדירים וכלה באלילי תרבות ובמותגי צריכה. ככל שמרכז הכובד מועתק לאוביקטים אלה, אנו מאבדים שליטה, והופכים לעלה נידף, ולהיפך. וראה דיוננו ה''עתיק'' בעניין ''האני המורחב''. ה''אני'' כאן הולך ומתבדר, ומתפוגג בין שלל אוביקטים שאין לנו שליטה עליהם. וזוהי מחלה חברתית, והמאמר של אסף מן הסתם מדבר על צעד הרבה יותר רחוק קדימה, של מי שאינו לוקה במחלה ומחפש את ''הדבר הבא''. וכמובן - שלום וברכה(o:) הגב לתגובה זו              צודק.             הארה זה פאסה,    01/05/05 02:27 אבל העניין הוא שהדיון הבודהיסטי בתשוקה ובהיאחזות הוא באמת מוחלט ולא יחסי. למרות שהוא מבחין בין התהוויות טובות להתהוויות רעות שיוצרות קארמה טובה או רעה בהתאמה, היעד הסופי שלו הוא שחרור מוחלט מכל התהוות או כפי שאסף אומר זאת : ''יותר קשה לראות את זה לגבי אובייקטים אחרים כמו הגוף, והרעיונות שלנו שנראים לנו כל כך קרובים, אבל זה בדיוק אותו הדבר. אנחנו יוצרים את עצמנו, אנחנו מתהווים, לפי אותן מחשבות שחשבנו ואנחנו לוקחים ברצינות. כשאנחנו לומדים משהו או עושים משהו ומאמצים אותו אל ליבנו, אנחנו נולדים מחדש בתור ''פסיכולוג'', ''משפטן'', ''רוחני'', ''הורה'', ''זמר'' וכן הלאה'' וזה מה שמעלה את כל השאלות שהעליתי. וכמובן שלום, ובעיקר ברכה, :-). הגב לתגובה זו          להארה זה פאסה         samlev,    29/04/05 22:38 ההאחזות מתארת גישה מסוימת שעליה כדאי לוותר לטובת גישה אחרת (ללא האחזות)כך שאין צורך לוותר על פעולה מסוימת או להימנע ממנה אלא רק לוותר על גישת ההאחזות, להפסיק להאחז אין משמעו לא לעשות דברים אלא, איך לעשות אותם, כלפי חוץ המעשה יעשה כמעט אותו דבר, רק ממקום שונה, מתוך הבנה וידיעה פנימית את טבע המציאות ואת עצמנו כך שאנו מבינים שאין באמת במה להיאחז, כמו להאחז בבבואתנו שבראי, שאין באמת לידה ואין באמת מוות. אפשר להסתכל על האחזות כפחד, פחד לאבד משהו, אנחנו נאחזים כשקשה לוותר על משהו, כשאנחנו מפחדים לאבד שליטה על משהו, אם נוותר על הפחד, נוותר על ההאחזות ופעולותינו יהיו מבוססות על רצון חופשי ולא על פחד, כדי לוותר על ההאחזות יש לוותר על הפחד, יותר קל לדעתי להתמקד ולכוון את עצמנו לוויתור על הפחד מאשר עם הרעיון של ההאחזות שיותר קשה לתפישה. הגב לתגובה זו              גאון אתה, שם לב             איילת,    30/04/05 07:30 המחשבה שלך תמיד לוקחת אותנו עוד צעד או שניים עמוק יותר, רחב יותר, תמיד בודק את המנוע עצמו ולא מסתפק בעבודת פחחות חיצונית. בודק והופך בלי פחד בכל מושג, מסתכל על השורש, מגדיר מחדש מהו היגיון ומראה כמה הוא אמור להיות פשוט. שיר השירים לשם לב. הגב לתגובה זו 3.  ללא התהוות אתה בעצם ''שום אדם''     Felix,  חיפה,    29/04/05 13:12 דוקטרינת ארבעת האמתויות אצילות מוכרת לי ביותר. אבל תמיד עולה בי השאלה איזה מן חיים אלו ללא תשוקות? ויתור על תענוגות החיים שעושים אותנו אנושיים, זה ויתור על החיים עצמם! אני אישית לא מאמין שאנחנו צריכים לשאוף להתנתקות מוחלטת מהקשרויות חדשות והאחזויות ישנות. למען האמת זה גם לא נראה לי פרקטי בעולם מלא פיתויים כמו שלנו. כמובן יש הרגלים מגונים שכל אחד מאיתנו צריך להפטר מהם, אבל אני לא בטוח שהשאיפה צריכה להיות התנתקות מוחלטת מהחיים. הסיפור על בודהא שעזב את אישתו ובנו כדי למצוא הארה, מוכיח שאנחנו בני התרבות המערבית (לפחות אלו בעלי הערכים ההומנים או חשיבה מערבית טיפוסית) לא יכולים לאמץ את תורתו של בודהא במלואה. נהנהתי מאוד לקרוא את הכתבה (: פליקס. הגב לתגובה זו 2.  שיחרור ממה?     גליה פ.,    29/04/05 12:53 יש כאן רשימה של השתוקקויות וזה חשוב לבדוק מהן. מפני שסתם לומר, תפסיק להשתוקק לא מספיק. כי הכל נראה חשוב. הרשימה כאן כוללת: רכוש, משפחה, אומה, עובדה, בית גוף, ועוד. מה עם אוויר לנשימה? האם אפשרי להיות בחדר סגור ולא לרוץ ולפתוח את הדלת. ודוגמא שלי נראית בלתי אפשרית. האם אפשר לא לקפוץ לתוך בית בוער ולהציל ילד שלך? כשמגיעים לילדים זה פשוט בלתי אפשרי לחשוב על ויתור עליהם. הגב לתגובה זו          גליה היקרה         איילת,    30/04/05 10:57 מסכימה איתך, זה נשמע מטורף לוותר על היקשרות לילדים שלי (ומבחינתי, גם לבן הזוג שלי). אני רואה את זה בדיוק הפוך. ההיצמדות והקשר העמוק אל הנפשות הקרובות לך ביותר, הילדים ובן הזוג, רק נועדו ללמד את האדם את תחושת ''האחד''. את מוותרת על עצמך למענם, אפילו על חייך את מוכנה לוותר למענם. הרי אין הרבה סיכוי שאני ארגיש ''אחד'' עם השכן ממול או מאוחדת באהבה לא אישית עם סתם אדם מהרחוב. אולי באוטופיה, אבל קודם את מתאמנת על בני המשפחה שלך. זה השיעור הגדול ביותר באהבה. לכן בכלל התגלגלנו בגוף. בעיניי, להגיד ''ותר על ההיצמדות וההיקשרות'' זה סתם קשקוש שכלתני ולא מציאותי. מי שמואר, כבר מכיר את ההרגשה הזאת מתוך החוויה שלו, הוא ראה את התמונה השלמה וההיצמדות נשרה מעצמה. אבל לנסות לוותר בכוח על היצמדות כל עוד אינך מואר, באופן מלאכותי, להתאמן על זה, לנתק בכוח, זה קשקוש והורס את השיעור באהבה שבאנו ללמוד כאן. אני מעדיפה אהבה על הארה. הדבר היחיד שאני יכולה לחשוב בעניין הוויתור על ההיקשרות, הוא ויתור על הגדרת עצמך דרך הדברים שאתה נקשר אליהם - כלומר לא להגדיר את עצמי ולהרגיש את עצמי אמא, בת זוג או אפילו אישה. להיות פשוט נשמה שמטורפת מאהבה ומסירות לנשמות האחרות שחיות איתה באותו בית. אפשר לוותר על התפקיד ועל ההגדרות הנובעות ממנו, אבל לא על הקשר הנפשי העז עם מי שאת אוהבת. ולכל אלה שמתרגלים ומתאמנים להשיג הארה ולשחרר היקשרות, רציתי לדעת אם שאלתם את עצמכם אי פעם למה אתם רוצים בה. מאין נובע הרצון להארה? אולי מתוך נרקיסיזם, אגו ולב קר? או רצון להשיג הנאה נצחית ועילאית שהוא ככל רצון להשיג הנאה אחרת? אולי מתוך רצון לשליטה מוחלטת בידע? אני רוצה הארה רק כדי להיות מסוגלת לאהוב באופן נרחב יותר ויותר, כדי להיות הכי הכי צמודה וקשורה לכל מה שיש. להיות כל מה שיש כדי להכיר לאהוב. הגב לתגובה זו              איילת, תשובה יפה  ל"ת              גליה פ.,    30/04/05 14:04 הגב לתגובה זו 1.  מעולה!     רוס,    29/04/05 09:09 מבהיר מצויין עניין מורכב מאוד. תודה אסף. הגב לתגובה זו