תגובות עד כה: 7 תגובות, ב- 7 דיונים. הוסף תגובה 7.  נילי לנדסמן     נעמה רובינשטיין,  חיפה,    14/09/05 04:37 נילי יקרה תודה על הדברים המעניינים והנפלאים שאת מביאה איתך! מנעמה שעברה מת''א לחיפה. הגב לתגובה זו 6.  החיים כבצל     אני,    16/05/05 12:09 נילי יקרה. תבורכי על מילותיך היפות והחכמות. כל כך יפה כתבת על האיש היקר הזה. אוף....... למה אנשים צריכים למות ככה באמצע החיים הגב לתגובה זו 5.  איזה בעסה שלא נהנה מזה יותר     גילי,    16/05/05 11:21 אבל נילי, טוב שיש אותך - זו גם נחמה... הכתיבה שלך מופלאה. הגב לתגובה זו 4.      שלום,    16/05/05 09:44 לצייר את אורי לוטן כמי שחייו נסובו סביב ''דמות אב'', במן טון פטרוני כזה, זה טיפה מופרז לדעתי. אבל באופן כללי, בגלל האהבה הגדולה שבכל זאת ממלאת את הטור הזה בין אבחנה שטחית-עד-מאוד אחת לאחרת, תודה לך נילי לנדסמן. בעיקר על זה שהזכרת כמה אנושי אורי היה, בניגוד לרושם שהצטייר בו לפעמים בדיונים אודותיו במדור ''ניו אייג'''. מסתבר שבאמת אי אפשר להכיר אדם מקריאת טוריו, ולא משנה כמה אישיים הם. היה שלום. הגב לתגובה זו 3.  פרידה מאורי     עירית,  תל אביב,    16/05/05 07:48 לפני יותר מעשור הצטלבה דרכי עם דרכו של אורי בשבועון מסוים שאין להזכיר את שמו במעריב, ונוצרה ידידות קצרת שנים אמנם, אבל פורייה, מענגת ומעשירה מאוד עבורי. הוא ייזכר לי תמיד כאדם מבריק, מצחיק, רגיש ומרגש עם עיניים מחייכות שכבר ראו הכל ובכל זאת נותרו רעבות. הסבל שעבר עליו בימיו האחרונים מצער אותי מאוד, אבל אני רוצה להאמין שהוא יושב עכשיו עם אבותיו הרוחניים לנון, האריסון וגרסייה, מעביר איתם זר קוצים ריחני וחווה, אולי לראשונה בימיו, אושר אמיתי. מנוחת עולמים מתוקה לך, איש יקר ונדיר. הגב לתגובה זו 2.  איזה באסה     גידי,    16/05/05 03:09 לא ידעתי שאורי לוטן מת. דור הולך ונעלם עוד מעט התור שלנו איזה באסהה הגב לתגובה זו 1.  נילי לנדסמן- את כותבת מדהים.  ל"ת      דנה,  תל אביב,    15/05/05 23:18 הגב לתגובה זו