תגובות עד כה: 72 תגובות, ב- 22 דיונים. הוסף תגובה 22.  תיקון טעות     שמואל,  ראשל''צ,    24/07/05 10:29 רק אם יורשה לי לתקן משהו ה' לא ציווה על אברהם להקריב את יצחק אל הוא ביקש כי מתוך הידיעה על הקושי המוסרי העצום בעניין ''קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק'' המילה נא מתפקדת כבקשה כלומר ה' רצה לראות עד כמה אמונתו של אברהם חזקה כי עצם עובדת הבקשה ולא הדרישה מראה כמה אברהם מאמין גדול בגלל שנענה לבקשה הגב לתגובה זו 21.  בידך אפקיד רוחי     א.ה,  פה ושם,    22/07/05 18:51 אחלה תגובות ורעיונות! השכלתי מכולכם. אילת- אני אוהבת אותך! מה שיש לי לומר בעניין הוא שקצת נסחף הכותב כמו גם הפרשן. סיפורים (ואלו בתנך בעיקר) הם אלגוריות ומשלים בעלי מסרים. מסרים פרקטיים ורוחניים במישורים האישי והחברתי. המסר שאני מוצאת בסיפור העקידה מתמצה באמונה הגבוהה ביותר האפשרית לו לאדם המוכן להקריב את היקר לו מכל תוך ויתור מוחלט על אשליית השליטה. תרגיל כמעט בלתי אפשרי לקיבוע במכונה האנושית- והוכחה לכך נמצא בכל תגובה- המנסה לפרש/להבין/לנתח- לשלוט. יגאל עמיר , המיתולוגיה וחבר מרעיהם הם דוגמא הפוכה לחלוטין לויתור עמוק מהסוג הזה, כמו גם כולנו. הסיפור הוא אידאה, נסו להגיד לעצמכם בלילה לפני השינה, בבוקר- או אולי 3 או 5 פעמים ביום- בידך אפקיד רוחי. בידך אפקיד את רוחה של משפחתי, של ילדי. לא משנה אם זה נאמר לאל מסוים או ליקום כולו. רצונך יעשה. הרי הוא ממילא נעשה. הגב לתגובה זו          תרגיל בלתי אפשרי?         המולך,    24/07/05 10:01 כל ההמצאה של הדת היהודית נעשתה כוריאציה ניגודית על הדתות המקובלות בארץ ישראל והסביבה, ששם הקריבו בנים כמעשה של יום יום. בכל מקום בו נהגו להקריב קרבנות לאלוהים, התגלל המנהג והתעצם להקרבת קורבנות אדם, ובדר''כ לא סתם קןרבנות אדם אלא דוקא הבנים היקרים ביותר למקריב - שהרי הרעיון הוא לתת את היקר לך מכל. הגב לתגובה זו          תודה, א.ה.         איילת,    23/07/05 10:32 ואני בהחלט אגיד (וארגיש) מה שהצעת כמה פעמים ביום. תודה. הגב לתגובה זו 20.  אלוהים הצליח להציל     שומעאל,    19/07/05 20:25 את יצחק, אבל נרדם בשמירה כשאברהם חתך לעצמו את הזין, יכול להיות שכל העיניין עם הברית, זה בכלל קולות מדומינים בראש של אברהם? איפה היה האייל ''הארור'', כשאברהם מל את עצמו? בעיניין הברית, נראה לי שמה שקרה זה, שלאברהם נהיתה דלקת או משהוא כזה בעורלה, אולי אפילו היה לו חום ומתוך ההזיות,הסבל והעצבים המציא את עיניין הברית בעודו כותש עם אבן את העורלה ה''דלוקה''. הגב לתגובה זו 19.  כולם יודעים שאחרי מותו     אילדבאות,    19/07/05 11:34 הועלה סרן קירקגור לדרגת רב-סרן; אבל רק מעטים יודעים שאחרי מותו הועלה מרשל מקלוהן לדרגת פילד-מרשל. הגב לתגובה זו          לא מדויק         ג'ודי שלום,  -ניר-מוזס,    19/07/05 17:52 אתה מתבלבל עם סאלי פילד שהתחתנה עם ג'ורג' מרשל ושינתה את שמה לסאלי פילד-מרשל. הגב לתגובה זו 18.  לדעתי הפירושים שנתנו בכתבה     מ.,    19/07/05 10:17 רחוקים מלהיות פירושים הנכונים והאמיתיים. סתם פירושים של יום יום. את הפירוש האמיתי אפשר למצוא, לדעתי, בכתבי קרלוס קסטנדה. הגב לתגובה זו          גדול. אם אברהם היה על סמים         מ.מ.מ,    19/07/05 15:22 זה יכול להסביר הרבה דברים לא מובנים. הגב לתגובה זו 17.  יגאל אמיר, בן לאדן, ואברהם     rhamses2,    19/07/05 07:11 אם יגאל עמיר היה טוען שביצע את הרצח כתוצאה מהוראה ישירה של אלוהים, האם היה ראוי להעמידו (כפי שמשתמע מהמאמר) במקום בו עמד אברהם? ואם בן לאדן יטען שמעשיו נעשים בהוראתו הישירה של אללה, האם גם אותו היה אפשר להשוות עם אברהם? ואם התשובה לשתי שאלות אלה היא חיובית, מה זה אומר על אברהם אבינו? ואם מישהו טוען כאשר אנחנו מחפשים את האמת / עושים את דבר האלוהים / שומעים כל מיני קולות (מחק את המיותר) זה מעמיד אותנו מעל המוסר הכללי, מה זה אומר עליו? הגב לתגובה זו 16.  יגאל עמיר, בן לאדן, ואברהם     rhamses2,    19/07/05 06:59 אם יגאל אמיר היה טוען שביצע את הרצח כתוצאה מהוראה ישירה של אלוהים, האם היה אפשר להעמידו במקום שבו עמד אברהם? ואם בן לאדן יטען, נניח שהוא מקבל הוראות ישירות מאללה, האם גם אותו יהיה אפשר להשוות לאברהם? ואם התשובה לשתי השאלות האלה היא חיובית (זה מה שמשתמע מהמאמר הזה), מה זה אומר על אברהם אבינו? ואם מישהו מתיחס בהבנה לתיזה שמי שמקבל הוראות ישירות מהאל / שומע קולות /מחפש את האמת הפנימית שלו (נא למחוק את המיותר) - מעשיו מעל המוסר הכללי, מה זה אומר עליו? הגב לתגובה זו          אתה ממהר להסיק מסקנות         שר ההיסטוריה,    19/07/05 09:24 בא נדבר עוד אלף שנה הגב לתגובה זו          יעקב?         שרה,    19/07/05 08:48 לכן סיפור אברהם ויצחק הוא רק אלגוריה, שנועדה למנוע מאנשים כמו אלי פימשטין, למשל, לבצע את צו האגו החולה שלהם, לו רק התעמק בסיפורי התורה. הגב לתגובה זו              מה??  ל"ת              יעקב,    19/07/05 16:48 הגב לתגובה זו                  מה העניינים?  ל"ת                  שרה,    20/07/05 06:59 הגב לתגובה זו              מה?  ל"ת              יעקב,    19/07/05 16:11 הגב לתגובה זו 15.  לשחוט פרה זה מוסרי? רבי ברהמין     לב,  לב,    18/07/05 23:38 תומריקוקירקגור, גם חוקי מוסר אינם כללים ותקפים בכל מקום ובכל זמן... והם תלויי תרבות כמובן. ולא פחות חשוב - מדברייך עולה שאתה יוצא מנקודת הנחה שאילו שמעידים על הקשר האינטימי למוחלט אכן זכו לו. מן הסתם הדבר מייתר כמה טיפולים פסיכולוגיים שלא לאמר פסיכיאטרים שהיו מסייעים למנהיג מתאבדי ג'ונסטאון.. ואגב כך,כמי שאלוהים המתואר בתנ''ך לא ממש מוכר לה באופן אישי, הרשה לי להטיל ספק ולאמר שיתכן שאותו אברהם מכניס אורחים ובעל כוונות טובות היה במצב של בלבלה מסוימת כששמע קולות וראה מאכלת [וגם לכך אפשר לתת הסברים נפשיים שנבעו מנסיבות מורכבות] ארג'ונה, אגב, היה חייב להלחם מתוקף הבנת הדהרמה שלו והיותו קשטרייה - דהיינו, מתוקף צו כללי המכתיב מערכת חברתית וכו, ולא מתוקף ההתגלות הפירוטכנית של קרישנה, ידידו הטוב ורכבו הנאמן, כאל בפניו. הבודהה, נו טוב, הוא לא זכה להתגלות אלוהית אינטימית של המוחלט לפני שיצא לדרך. הוא פשוט סבל. עולמנו אינו חד וברור ושחור ולבן ולצערי לא נתקלתי ראש בראש בפינת דיזנגוף גורדון במוחלט שיש לו תשובה חד משמעית .. ואם כן הייתי בודאי נמלטת על נפשי [וגופי] והדחף הפנימי ? מותר להקשיב לא מחויבים להענות והכל ענין של בחירה. הגב לתגובה זו 14.  שקרן קטן     הבל,    18/07/05 21:51 רבנים אישרו ליגאל עמיר לרצוח? אולי תספר לנו שמו של אחד?! שהמשטרה לא יודעת, שהשב''כ לא יודע, רק תומר יודע? הגב לתגובה זו          כן, רבנים אישרו!         גדליהו,    22/07/05 21:24 ולא רק אישרו, אלא עמדו מאחוריו, לפני ואחרי. הידיים ידי יגאל עמיר ימ''ש, והקול קולה של הפנאטיות המנוולת המונהגת ומובלת ע''י רבנים. נראה לי שמי שיכול למסור שמות זה דוקא אתה. הגב לתגובה זו 13.  הכלל הוא אשליה המונית     איילת,    18/07/05 07:58 לדעתי, אין דבר כזה כלל. ההסתכלות על אוסף פרטים כ''כלל'' היא ההסתכלות האנושית שלמדה ליצור מושג מלאכותי כמו ''כלל'', משיקולי נוחות: לטשטש את עוצמתו הטבעית של הפרט כעולם ומלואו וכאל בפני עצמו, ולהבליעה בעוצמת הכלל, עוצמה מלאכותית שנובעת רק מרוב מספרי של הרבה פרטים יחד. ההסתכלות הזאת נובעת מפחדו האיום של הפרט לקחת אחריות על אלוהותו האישית, והעדפתו להעניק כוחותיו לאיזה ''המון'' הזוי. וההסתכלות האשלייתית הזאת, שהומצאה על ידי בני אדם, אומרת שהרוב קובע, שלדעת מסה של אנשים משקל כבד יותר מדעתו של פרט אחד. וכך נוצרה ההזיה ההמונית בקיומו של המון. זה נוח, זה מרדד ומטשטש וזה מאפשר להחזיק בתפישות קיצוניות של שחור ולבן. ההתלבטות בניואנסים שייכת לפרט, ולמה לטרוח? כאילו בכלל יש כלל בלי הפרט. על פניו, כוח ההמון נראה כוח אמיתי. למשל אצל הדתיים, קבוצה המאוחדת מול רעיון, מטרות ואמונה משותפים, יוצרת לעצמה כוח עצום בחברה, ויכולה בקלות ללחוץ לכיוון הגשמת מטרותיה. השאלה היא איזה מחיר משלם הפרט הקטן בקבוצה העצומה הזאת, למשל הנשים, למשל ההומואים והלסביות, והאם מעבר למטרות ולאמונות ולסיבות המשותפות שיצרו את הקבוצה, ישנם עוד צרכים אידווידואלים של הפרט שלא יכולים לבוא לידי ביטוי, ושהקרבתם הוא המחיר שהפרט משלם עבור ה''כוח'' של הכלל. ובעיקר, נדמה לי שאם ננסה לבודד טוב טוב את מקור המטרות והסיבות של קבוצה, גדולה וחזקה ככל שתהיה, תמיד נמצא שם פרט או שניים עוצמתיים ושתלטניים ביותר, שהמון אדיר מוכן להקריב חייו למען מטרותיו הפרטיות מאוד של פרט זה. והפרט השתלטן הזה יכול להתכסות בשמו של האל, כי אף פרט מתוך הקבוצה שלו לא טרח להרגיש בעצמו, כפרט, מהו האל ומה בקשתו, ולא היה מספיק אמיץ לקחת בעלות על האל שמצא בעצמו. מכאן נובעות כל הצרות התפישתיות שתיאר הפלספן, שאם הרבה אנשים מאמינים במשהו ולוחצים שכך יהיה וכך יונהג, נוח לפרט המצוי להאמין שהרוב צודק, ולא להקשיב לקול הטהור הנובע עמוק מתוכו, קולו היחיד, ושאולי מנסה לסמן לו שביל אחר לחלוטין. לאגממנון לא הייתה זכות להקריב את הפרט-בתו לטובת הכלל-עמו, והיא נבעה מהחלטת אגו פשוטה, עדיף לו להמשיך להנהיג מסה של פרטים ולהשתכר מתחושת הכוח שמעניק ''המון'' של נשלטים, מאשר להנהיג בצניעות וביחידות את בתו, מה שבכלל לא מספק את האגו תאב השליטה והניצחון. ואני אומרת, מוות של אדם אחד שקול למוות של מיליונים, ורק מי שלמד לתת משמעות יתר לעדיפות מספרית (ראייה שטחית ונוחה) על פני ראיית כל אדם כעולם ומלואו, יכול לחשוב על הקרבת אדם אחד למען ההמון. הכול תלוי את מי שואלים. הגב לתגובה זו          עולם הפוך         מצחיק לאללה,    18/07/05 21:12 אין דבר כזה כלל ? הכלל הוא תוצר של היחיד, היחיד יצר את החברה לצורך הגנה ותמיכה ולא היה שורד במהלך האבולוצייה ללא הקבוצה. רוב החיות חיות בקבוצות מאותה סיבה. קיום ההמון הוא הזייה ? ללא המון לא היתה מתפתחת שפה וחשיבה וכל הפילוסופים, המנהיגים, הממציאים וכו'' לא היו קיימים. הכלל שוכח שהוא אוסף של פרטים ? כל התרבות הצרכנית , התרבותית, הכלכלית והחינוכית - מושתתות על חיזור אחרי הפרט. הנרקיסיזם הוא תהליך מאזן לניצול ההמונים ? ניצול ההמונים בנוי על נרקיסיזם ולא מהווה לו קונטרה. הזוגיות מכילה כל פרט בה בשלמות ? הלוואי.... פתרת את בעיית הבעיות של החברה המערבית. הגב לתגובה זו              מצחיק לאללה יקר             איילת,    18/07/05 23:43 הייתי רוצה שתענה לי בכנות, האם אתה בטוח שכשקראת את התגובות שלי, ניסית בכלל להבין מה אני רוצה להגיד, לפני שקפצו לך לעיניים המשפטים שתוכל להפוך ולהביע כך את דעתך? מה שכתבת, הכול נכון, אבל לא קשור למה שאני כתבתי, אלא מסיט לכיוונים אחרים. לא חשוב, אענה לך רק בנושא הזוגיות (ואולי פעם אחרת על הדברים האחרים). מה שאולי הייתי צריכה לכתוב זה ''ככה זה חייב להיות, שהזוגיות תכיל כל פרט בשלמותו''. כי רק ככה, בהכלה בשלמות את בן הזוג (ההיפך מלהיות ביקורתי כלפיו), אפשר לחוות ולדעת מהי אהבת אמת, ובעיני, זה האושר היחיד שקיים ומטרת האדם היחידה. אני משוכנעת שבכל אדם חבויה מטבעו הכמיהה הטבעית הזאת, שמישהו יקבל אותו בשלמותו, להיות זוג של אהבת אמת. ללמוד אהבת אמת וליצור אותה כצורך הבסיסי ביותר של הנפש. מי לא חלם על זה, כילד? אבל רבים מספור (וכאן אתה צודק) למדו מגיל צעיר ביותר להיות צינים ופסימים כלפיה, רציונליים כלפיה, עד כי המקובל בחברה היום הוא לפטור את השאיפה המוצדקת הזאת כאשליה ילדותית, להתבייש בה, להגדירה כחלום-סרט רומנטי-קיטשי של גיל ההתבגרות, שאפילו מבטא חולשה ורכרוכיות. החברה כולה, לא רק המערבית, מאלילה את הביקורתיות, וזו מחלחלת כרעל שנשפך על האדמה לתוך מערכות היחסים הזוגיות, ומרחיקה אנשים מהכישור לקבל בשלמות, ולכן מלאהוב. בני הזוג מאבדים אמון זה בזה ונשמרים זה מפני זה, הופכים מלאכותיים ומסתירים חלקים מעצמם בתוך המערכת, כי הרגשה נוחה בזוגיות (וזאת רק הכנה להרגשה נוחה לפרט בתוך המון) לא יכולה להתקיים מבלי שהשניים יכילו זה את זה בשלמות. הגב לתגובה זו          קול המון כקול שדי  ל"ת          נמלה קטנה,    18/07/05 14:00 הגב לתגובה זו              בדיון 6 מדברים על נמלים             נמלה קטנה,    19/07/05 09:31 אז אני הולכת לשם. הגב לתגובה זו                  את לא יכולה, כבר דרכתי עלייך  ל"ת                  גברת,  עם סלים,    19/07/05 16:42 הגב לתגובה זו          ''כאילו בכלל יש כלל בלי הפרט''         אילדבאות,    18/07/05 08:29 אבל האם יש פרט ללא כלל? את חושבת שתינוק אנושי שיגדל על אי בודד יהפוך לאדם? את חושבת שללא שפה (מושגים, ערכים, תרבות) אפשר לקרוא לנו ''בני אדם''? זו שאלה גדולה, מי בונה את מי: הפרטים את החברה או החברה את הפרטים שבתוכה. נדמה לי שאי אפשר להכריע חד משמעית לכיוון אחד. האדם הוא יצור חברתי, וללא חברה הוא אינו אדם. כמובן שיש ערך רב לפרט (''...כאילו הציל עולם ומלואו''), אבל זו רק מחצית התמונה. תנועות פשיסטיות רואות רק את הכלל. אל תעשי את אותה הטעות ותדגישי רק את הפרט. אגב, האם לא קראתי אותך מהללת יחסי זוגיות? האם יחסים כאלה אינם חריגה מגבולותיו של הפרט? האם חריגה כזו לא מחוללת דבר שהוא גדול מסכום חלקיו? הגב לתגובה זו              אילדבאות יקר (שם מגניב)             איילת,    18/07/05 11:26 לא התכוונתי שהחברה מיותרת ושהכלל לא מרכיב במשהו את הפרט (מושגים, ערכים, ותרבות, הרבה מהם טובים ובונים, הרבה מעוותים והורסים). אך כלל הוא אוסף פרטים, וזה משהו שהכלל הגאה בעצמו נוטה לשכוח. מסכימה איתך שדיברתי רק על חצי התמונה, החצי שמדבר ללבי ושזקוק לאיזון בהכרה בו. אני, כפרט שסובל הרבה מהקונפליקט בין כמה להיות נאמן לעצמו ולתגליותיו הפרטיות על המציאות, לבין כמה להניח לכלל לבנות אותו, להחליט בשבילו ולנצל אותו לצרכיו, מרגישה צורך לסנגר על הצד שדומה שנשכח ושרק בדורות האחרונים מתחיל לקבל לגיטמציה, זכותו של הפרט להחליט ולבחור כל פרט בחוויית חייו. וגם עכשיו רבים יוצאים נגד מה שנקרא הנרקיסיזם של האדם המודרני, ושאני קוראת לו תהליך מאזן לתהליך ניצול ההמונים שהתרחש במשך אלפי שנים על ידי החברה, הדתות וכו'. בהחלט קראת אותי מהללת זוגיות וגם כתבתי שהיא יוצרת דבר שהוא גדול מסכום חלקיו. אבל בזוגיות מתאפשרת תשומת לב מרבית לצרכיו ושאיפותיו של כל צד, מתוך אהבה ואכפתיות והסכמה להכיל הכול ועבודה רוחנית משותפת, ואילו ההמון, ככל שהוא המוני יותר, כך הוא מתקשה להעמיק בהסתכלות על הפרטים המרכיבים אותו, עד ליצירת זוועות נגד הפרט בשם טובת הכלל. בהמון אובדת האמפטיה האישית, ונוצרות דוקטרינות כלליות, שבהכרח ינטו ''להרוג'' זוויות ראייה אחרות וצרכים יוצאי דופן. כשהחברה, באחרית הימים, תהיה מסוגלת איכשהו להכיל כל פרט בה בשלמותו כמו בזוגיות, וליצור כך כוח אדיר, אמיתי ומיטיב, שלם הגדול מסכום חלקיו, לא תהיה לי שום בעיה עם הכלל. אבל אי אפשר ליצור שלם הגדול מסכום חלקיו, כשהחלקים נאלצים לוותר על חלקים שלהם כדי להתאים לשלם. מה שנוצר הוא מראית עין של שלם. הגב לתגובה זו              איילת,             אילדבאות,    18/07/05 09:53 אה... כשקראתי עכשיו את התגובה שלי ראיתי שיצא לי טון קצת תוקפני, אז אנא קבלי את התנצלותי. סליחה. הגב לתגובה זו 12.  הגיע זמן שנפסיק להתייחס לכתוב     פי לא סוף,    18/07/05 03:43 בתורה כפשט. ''אברהם הוא גיבור מסוג אחר לחלוטין: גיבור דתי. הגיבור הדתי הוא זה אשר יחסו הפרטי, הישיר, עם המוחלט, עם האלוהים, מניע אותו לעשות דבר שמחוץ לכללי המוסר. הפרטי, משום יחסו אל המוחלט, עולה על הכללי. (לכן באמת שאין קשר בינו לבין אדם כמו יגאל עמיר, שלא עשה את מה שעשה מתוך קשר ישיר אל האל, אלא מתוך קשר עקיף, כלומר דרך רבנים שאישרו לו את זה מבחינה הלכתית, כאשר מערכת ההלכה משמשת גוף של כללים מחייבים, בדומה למערכת המוסרית, ועל כן אין בה את היסוד האינטימי שקירקגור מתעקש עליו כאשר הוא מדבר על הגיבור הדתי. לשון אחר: בניגוד גמור לאברהם, עמיר יכול להסביר את מעשהו, הן מבחינת הצידוק ההלכתי, והן מבחינת התכלית''. יש כל כך הרבה מקומות שמסבירים ומראים לנו שהתורה היא לא סיפורים ואגדות (למשל במדור הקבלה המעולה באתר שלכם), אלא כתובה במה שנקרא ''שפת הענפים'', מילים הלקוחות משפתינו אך מסמלות (אלגוריה, משל, סימן) שורשים רוחניים, ומספרות לנו על תהליכים רוחניים שקורים בנפשו של אדם ועל התפתיות רוחנית. קורבנות למשל הם הקרבות של הרצון לקבל, האגו, על מנת לזכות בתכונת ההשפע האלטרואיסטית וכו'. אז למה להמשיך ולהתפלסף סחור וסחור ולהגיד אולי כך ואולי כך כשיש איפה למצוא פירוש נכון? או שזה מפרנס מישהו, או שזה כיף ונוח לשחק בכאילו... אני באמת לא מבין... לפחות אל תשמש ב''סיפורי התנ''ך'' כדי להמחיש תיאוריות כי הם לא סיפורים ולא מה שלימדו אותנו בבי''ס ואפילו לא ספר היסטוריה או נכס תרבותי. הגב לתגובה זו 11.  מוסר- המצאה של בני אדם     דג מוסר,    18/07/05 02:19 ולא חוק טבע או משהו קרוב לזה אפילו. מוסר הוא תוצר לוואי של פילוסופיה, כאשר פילוסופיה בהגדרתה היא 'מדע' תיאורטי בלבד. בקיצור, לא למי שמחפש אמת אובייקטיבית או אולטימטיבית... שהיא מצרך הכרחי בעולם מבולבל וכאוטי כמו שלנו, הלא כן? הגב לתגובה זו 10.  תומר - מאמר מצוין-אבל תיזמון..     אלעד,    18/07/05 01:03 נראה לי תיזמון ממש גרוע לפרסום. זה נותן עוד לגיטימציה לכל אלו שמוכנים להקריב את בניהם ואת בנינו מתוך אמונה שיש להם קשר ישיר ואינטימי לאלוהים. הגב לתגובה זו 9.  ומה עבר על יצחק     יוסף.ש.,  צפון,    17/07/05 23:18 יצחק הוא הממשיך של אברהם, כדאי להתייחס למה שיצחק הרגיש באקט ההקרבה. המטרה של אברהם היתה לא להראות לאלוהים כמה הוא נאמן לו אלא ללמד את יצחק שעור חשוב. יצחק למד שפאנטיות כלפי הבורא אינה מתקבלת בברכה. יצחק למד שהבורא הוא במהותו טוב ואנו דורש הקרבת חיים. רק האדם מקריב את חיי אדם אחר למען אמונתו (בגלל דתות אמונות רכוש וכדומה) לאלוהים זה לא דרוש. הגב לתגובה זו 8.  I disagree     simcha,  gainesville,    17/07/05 21:32 The story is meant to show that child sacrifice is not desired by god. At the time the story was written the hebrews were influenced by pagans and were sacrificing their children to the molech, this story is a criticism of those people. Alternatevly , you can see it a s a test of Abraham by God. A test that Abraham failed. הגב לתגובה זו 7.  הכתומים יאמצו את קירקגור בשמחה     ניטשה,    17/07/05 21:09 אין הוכחות שאלוהים מת אבל בטוח שהוא לא מריח טוב כבר די הרבה זמן ,כל מי שבכל זאת מעונין להקריב לו קורבנות מוזמן להתחיל אצלו במשפחה. הגב לתגובה זו 6.  האמונה הדתית השטחית של ימינו     פלספן,    17/07/05 19:52 שנפוצה גם אצל המאמינים האדוקים והפנאטים ביותר היא אמונה דתית ממניעים אגואיסטים לא מודעים. אני מאמין באלוהים מפני שאני מקווה שהוא ייטיב את חיי, ישמור על אהוביי, ימנע ממני קריסה כלכלית, וישמור על בריאותי. אם לא בעולם הזה אז בעולם הבא. בתמורה, אני מוכן להגות בו יומם ולילה, להקריב לו קורבנות, ולהקריב לו גם את אושרם של אחרים אם יש צורך. לחילופין אם הוא מבקש ממני להיות מוסרי והגון, גם זה קורבן שאני מוכן להקריב עבורו בעבור התמורה הנאותה. זו תפיסה ילדותית ביותר. לעומת זאת, גם הפילוסופיה השטחית והפשטנית ביותר של האמונה, צריכה לקחת בחשבון שאם האדם והיקום נבראו ע''י ישות מודעת, הם נבראו לסיפוק צרכיה שלה ומתוך מניעים שלה. אושרם של בני האדם, ביטחונם, פרנסתם, בריאותם, אינם תכלית התכנית הזו אלא רק אמצעי להשיג אותה. כשמתאים לבורא עולם, נשב איש תחת גפנו ותחת תאנתו, לא מתאים לו, כבר ימצא איזה נביא עצבני שיעלה את כולנו באש או ירשה לשטן להתעלל בנו כמו באיוב הצדיק. כשזה מתאים לתוכנית, הציווי הוא למחות את זכר עמלק, כשזה כבר לא מתאים, אנו שוב צריכים להיות מוסריים ואוהבים. הגיע הזמן שנתבגר ונקבע את סולם הערכים המוסרי שלנו ואת דרכנו בעולם באומץ, בעזרת חשיבה עצמאית ומתוך אגואיזם מודע לעצמו. ולא על סמך ספר דת עתיק או דוקטרינה דתית כזו או אחרת שהם תמיד זמניים ותלויי תרבות ונסיבות. אגואיזם מודע לעצמו וחשיבה בהירה מבהירים לי, שבגבולות מסויימים, האושר שלי אינו יכול להיות נפרד מאושרם של מי שסביבי. זה צריך להיות הבסיס למוסריות ולא ציווי אלוהי כזה או אחר. ניסיון לבנות סולם ערכים מוסרי על פי ציוויים אלוהיים מסתכם תמיד בנפש מבולבלת ומסוכסכת שאומרת דבר אחר בפה, מרגישה משהו אחר, ועושה בפועל דבר שלישי שסותר את השניים הקודמים. ואימרו אמן. הגב לתגובה זו          לא פלספן, קשקשן         הבל,    18/07/05 21:48 מינית את עצמך לנתח מהי אמונה של אחרים... ומי מנתח אותך? אתה מעל כל זה כמובן. אני מודיעך, רוב דבריך על האמונה - דברי הבל הם. אתה כותב בידענות וברצינות תהומית, על נושא שאין לך בו מושג. הגב לתגובה זו              אני מוכן ללמוד הבל, (שם מגניב)             פלספן,    18/07/05 22:01 בוא נשמע מה יש לך להגיד. בינתיים לא אמרת כלום. הגב לתגובה זו                  הבל זה לא אני  ל"ת                  איילת,    19/07/05 18:44 הגב לתגובה זו          אתה מסתכן במודע         הנביא,    18/07/05 14:14 כאשר אתה מחליט לפעול בניגוד לצווי האלוהי. לא משנה מה המניע שלו. הוא מאד חזק ומאד עצבני כאשר לא עושים מה שהוא אומר. לא מישהו שהיית רוצה להסתבך איתו! הגב לתגובה זו              שאני אבין, אתה מאיים עליי ?             פלספן,    18/07/05 21:27 אם כן אתה סתם מתעייף. אני לא כזה גיבור כמו שאני נשמע. כאפה אחת ואני מתחיל להתפלל שלוש פעמים ביום. או חמש. תלוי איזה אלוהים יוריד לי את הכאפה. הגב לתגובה זו                  עלית על המילכוד                 הנביא,    19/07/05 09:20 איזה אלוהים שלא תבחר - השני יביא לך כאפה הגב לתגובה זו                      למה עזבת את המועדון ?  ל"ת                      פ,    19/07/05 13:53 הגב לתגובה זו                          כמו במרוץ מכוניות                         בצום,  שותה רק מים,    19/07/05 16:48 למרות שאתה ממהר ורוצה להמשיך, אתה צריך לעצור ולתדלק, ולהחליף צמיגים לפני שיתפנצ'רו. מסתבר שעכשיו עדיין שלב הבלימה ולא עצירה מוחלטת. הטור כאן בהחלט מעניין, אבל אני (כמעט) מצליח להתאפק. אבל רגע - מישהו כבר עשה את זה קודם:) הגב לתגובה זו          פלספן - צור איתי קשר         הכנעני,    18/07/05 00:40 אנא שלח לי את כתובת המייל שלך, הייתי רוצה לשוחח עמך. תודה מראש, הכנעני הגב לתגובה זו              מצטער, שאלתי את אמא שלי,             פלספן,    18/07/05 21:36 והיא אמרה שיש מלא פדופילים ברשת. הגב לתגובה זו                  כדאי לך, יש לי סוכריות                 הכנעני,    20/07/05 20:00 עכשיו קצת יותר ברצינות - יש לי הצעה מעניינת בשבילך, הצעה שלא זה המקום לדון בה. שלח לי דוא''ל ותבין. הגב לתגובה זו                      אם אתה רציני                     פלספן,    21/07/05 12:52 תשלח לי אתה דוא''ל הגב לתגובה זו                          כנס פנימה                         הכנעני,    22/07/05 12:39 דבל קליק על השם שלי - וכתובת הדוא''ל שלי תופיע לפניך. יום נעים הכנעני הגב לתגובה זו              מצטער. התיעצתי עם אמא שלי             פלספן,    18/07/05 13:53 היא אמרה לי שיש מלא פדופילים ברשת :). הגב לתגובה זו          נקודה למחשבה         מ.ש.,  תל אביב,    18/07/05 00:13 יש הגיון בדבריך אבל הדת עתידה מהצו המוסרי, הצו המוסרי היה מושפל ועדיין מושפל בארצינו ובכל העולם רק כוח כסף ומין שולטים בעולם או האמונה תבחר הגב לתגובה זו          מישהו אמר ניטשה?  ל"ת          אילן,  חיפה,    17/07/05 23:22 הגב לתגובה זו          you are rigth!!!         avi tzanaani,  hatikva,    17/07/05 22:04 you just solved all the problems of the jewsih people and all humanity!!! such a simple solution, why did´nt no one think about it before? what are you wating for? go and tell it to the whole world!!! הגב לתגובה זו              אם אתה חושב שזה פיתרון קל             פלספן,    17/07/05 22:30 אני לא משוכנע שהבנת אותי. מה שאני מציע הוא דווקא הפיתרון הקשה. זה אומר לחיות בלי ''מדריך למשתמש'' שאתה יכול ל''שלוף מהכיס'' בכל סיטואציה. זה אומר שאתה צריך להיות דרוך וערני כל הזמן. זה אומר שאתה חייב תמיד לחשוב ולהתלבט בכל פעם מחדש מול הסיטואציות המורכבות של החיים. זה אומר שאתה מודע לאפשרות שלך לטעות ומוכן לשאת בתוצאות הטעויות שלך. הנה, אני מספר על כך לכל העולם. אבל אני לא בטוח בכלל שזה מה שהעולם רוצה. העולם מעדיף ''רוחניות'' שתרדים אותו. העולם מחפש לצמצם את המורכבות של החיים לשניים שלושה משפטים שהוא יוכל לפעול על פיהם כמו רובוט ושיבטיחו את ההצלחה ואת הביטחון שלו. לא כזו שתאמר לו שהוא חייב להיות יותר ויותר עצמאי ואדון לעצמו. השאיפה של כל הדתות הממוסדות הגורואים והרבנים היא שהעולם יהיה בדיוק כזה, מפני שכך קל יותר לשלוט באנשים. בכל שכונת התקווה לא מצאת אפילו מקלדת עברית אחת ? הגב לתגובה זו          ''פלספן'' כתבת נפלא !         נופר,    17/07/05 21:45 למקרא תגובתך לא נותר לי אלא לומר : אמן ! להסיר את הכובע בפני בהירות התפישה ומיקוד ליבת החשיבה, ולהגיד : אהבתי כל מילה. ולתומר - תודה על הכתבה. הגב לתגובה זו              תודה אחותי :).  ל"ת              פלספן,    17/07/05 22:09 הגב לתגובה זו 5.  אין שום אמת בהקרבת קורבן אדם     איפיגניה,    17/07/05 18:50 ושום קשר אמיתי עם המוחלט בהקרבת חיי משפחתך. המשפחה קודמת לכל. הגב לתגובה זו          wow         avi tzanaani,  hatikva,    17/07/05 22:08 you are so inteligent how come that avraham went to sacrifice his only son? did´nt he know that the family allways comes first? he must have been so stupid, this avraham, and with him all the 2-3 billion people who study this story הגב לתגובה זו              טיפש לא. עיוור כן.  ל"ת              איפיגניה,    18/07/05 08:36 הגב לתגובה זו 4.  אמירה חכמה מאוד     אחת שלא הבינה,    17/07/05 17:44 אבא של ידיד טוב ונבון שלי שהיה בעצמו איש מבריק וחכם אמר פעם: כשמישהו מדבר עם אלוהים לפעמים זה ממש בסדר, אבל הבעיות מתחילות שאלוהים מדבר אליו בחזרה. הבנת את זה אברהמ'ל???? הגב לתגובה זו          אהבתי  ל"ת          אהבתי,    23/07/05 12:26 הגב לתגובה זו 3.  אין הבדל בין הפרטי לכללי,     צ,    17/07/05 17:36 אלא אם כן, האגו מדבר. האגו, המפריד בצורה מלאכותית את הפרטי מהכללי, מצדיק את זה בין היתר ע''י תרוצים הגיוניים ומוסריים כביכול, אם להשתמש בדוגמה מהמאמר, אז לצאת למלחמה כדי להציל את הלנה היפהפייה? ואפילו היתה סיבה נוספת, זה עדיין לא מצדיק ''רצח קורבן''. מה הוודאות להתרחשות ''האסון הלאומי''? על סמך הערכות (סוביקטיביות) כאלו או אחרות לגבי תרחישי עתיד (לא ודאיים) אפשריים, להרוג אדם חף מפשע? לוותר על ההווה הבטוח עבור עתיד מעורפל? ואם כבר יגאל עמיר, זה לא מה שהוא עשה? ויתר על ההווה בעבור עתיד מדומיין? או שאולי גם הוא שמע קולות שציוו עליו להקריב את ראש ממשלתו, בנוסף לקולות הרבנים. באופן אישי, אני נוטה להתייחס לסיפור העקדה כמו לכל סיפורי התורה, כאל צופן או ''סוד'', ולא באופן קונקרטי, כפשוטו, כסיפור שקרה באמת, המסר מסיפור עקידת יצחק יכול להיות, שאם נסכים להקריב, לוותר על הדבר החשוב לנו ביותר, על בננו, יחידנו שיצרנו - האגו (כשולט), נגלה שאין באמת את מי להקריב, האשליה תוסר ובמקומה נגלה את הבורא. הגב לתגובה זו          זה האגו שלך שמדבר.         פלספן,    18/07/05 13:04 ''וותר על האגו, ותבין''. מניין לך שיש בורא עולם ? מכתבי הקודש כמובן. למה אתה רוצה לגלות אותו ? מהי דמות הבורא המצטיירת בכתבי הקודש ? אגואיסט, מרוכז בעצמו, נרקסיסט, קנאי, צמא דם, כוחני, הפכפך, מבולבל ומתוסכל. אם זה היה בנאדם, האם היית רוצה קשר איתו ? כמובן שלא. לכן, מה נותר לך לעשות ? להתחיל לפרשן. לומר שאומנם כתוב כך, אבל הכוונה הייתה אחרת. שהחלקים שמקובלים עליך הם ארועים היסטוריים, אבל מה שאינו תואם את תפישתך הוא תיאור אלגורי. בתהליך הזה אתה לא שם לב לכך שאתה בורא לך אלוהים בצלמך ובדמותך. יש לך דעה קדומה על תכונותיו של אלוהים ראוי לשמו ואותה אתה משליך על העולם ועל כתבי הקודש. וכל זה, זו המלאכותיות האמיתית. להשליך את תמונת העולם שאנו מביאים מהבית על המציאות. הכללי מעצב את הפרטי והפרטי מעצב את הכללי. אבל ההפרדה ביניהם אינה מלאכותית. לא ראוי לך, כאדם, לשאוף לראות את בני האדם כנחיל נמלים שהאינדיבידואלים שמרכיבים אותו הינם מטושטשים ולא מובחנים. ראייה כזו, לא רק שאינה נכונה, אלא שיש לה גם השפעה מחנכת שלילית על הרגשות. ראייה כזו תמיד תעניק לך את האשליה שאתה רואה את האחדות, כשלמעשה, אתה עצמך, בחדרי לבך הסמויים, תמיד תפריד את עצמך מההמון הבלתי מובחן ותתנשא מעליו. מה שיבדיל בינך לבין דיקטטור יהיה רק היעדר הכוח והכאריזמה. הפנימיות תהיה זהה. אם לא תראה שהכלל מורכב מפרטים בודדים שיש לקיומם ערך עצמאי בדיוק כמו לזה שלך, אתה מטפח אגואיזם לא מודע שיאפשר לך להמשיך להצהיר הצהרות נעלות ולפעול בניגוד להן. כל הזמן הזה, האגו רוכב על הכתפיים שלך, ידיו מכסות את עינייך, והוא לוחש לך: '' כן, כן, רוץ יותר מהר, עוד קצת ותצליח להתחמק ממני''. אתה רץ ומתעייף סתם. כל מה שאתה צריך לעשות הוא לפתוח את העיניים. הגב לתגובה זו              הזהרתי אותך ואתה ממשיך לקלל             הנביא,    19/07/05 09:29 עכשיו ברצינות - ''לא ראוי לך, כאדם, לשאוף לראות את בני האדם כנחיל נמלים שהאינדיבידואלים שמרכיבים אותו הינם מטושטשים ולא מובחנים.'' הטענה החשובה והמרכזית הזאת דורשת דיון והוכחה, והיא לא צריכה להיות מובנת מאליה (למרות שהיא כן). הגב לתגובה זו              צ' ופלספן - שיח חירשים  ל"ת              מה הקשר בין,  מחט לתחת?,    18/07/05 23:48 הגב לתגובה זו                  תשובה לשאלה שהעלית                 קוץ בתחת,    19/07/05 10:16 הקשר הוא קשר של ניגודים. המחט מייצגת את הקיצוניות. חדה, ממוקדת, חודרנית. לעומת התחת העגול, הרך. המחט צורתה נקייה פונקציונאלית ומינימליסטית, בעוד שהתחת הוא איבר בעל צורה אורגנית ורצף מתמשך עם יתרת הגוף. המחט היא מוצר תעשייתי, מתכתי וקר. התחת הוא טבעי, נעים וחם. המחט יכולה ללכת לאיבוד, בערמת שחת למשל. התחת לעומת זאת לעולם לא הולך לאבוד ותמיד נשאר איתנו. הנגוד הזה היה יכול להשאר לא רלונטי, אלמלא היו מצבים בהם נפשגים השניים. מפגש כזה מביא לכלל התנגשות את כל הניגודים, ולכן הוא בלתי נעים בעליל. הגב לתגובה זו                      שכחת ניגוד אחד                     בוחש בקלחת,    20/07/05 09:40 אמנם גם למחט וגם לתחת יש חור קטן משלהם, אבל התחת, בניגוד למחט, יכול באמצעות החור הקטן שלו לשחרר נפיחות למכביר, ולשוחח עם עצמו להנאתו. נ.ב. סחתיין על ההומור הגב לתגובה זו          גדול!         איפיגניה,    18/07/05 06:26 רק אתה מבין, רק אתה... הגב לתגובה זו              או הא - יש כאן כמה איפיגניות..  ל"ת              איפיגניה א',    18/07/05 08:37 הגב לתגובה זו                  סליחה, לא הבחנתי בקדימותך  ל"ת                  איפיגניה ב',    18/07/05 10:44 הגב לתגובה זו 2.  לא הבנתי     מנסה להבין,    17/07/05 15:54 תומר, קראתי את המאמר שלך שוב ושוב ולא הבנתי: הנה, בארה''ב נידוןן למוות בימים אלה גבר אשר רצח את ילדיו. הוא עשה זאת מתוך שכנוע פנימי עמוק, בידיעה שייענש על כך, ואפילו (בניגוד ליגאל עמיר) בלי להתייעץ עם איש - הוא היה הגורו של עצמו. מה יפה בזה? מה נכון בזה? מה נעלה בזה? כל הטיעונים על הזכות - ואף החובה -להקריב משהו תופסים רק כאשר אתה מקריב מעצמך, לא את הזולת; ועם כל הכבוד - אברהם לא הקריב את עצמו. באותה מידה אני יכול לקבל הוראה מגבוה לשרוף בתי זונות, או את הבית של אשתי, או את אל-אקצה. זו לא חוכמה וזה לא קביל משום בחינה. אפשר אולי להבין מישהו שבשם איזו התפתחות רוחנית מוכן לנטוש הכל ולהקריב את הקשר עם ילדיו, אבל להרוג אותם? גם נטישה, אגב, אינה גבורה גדולה ויש בה הרבה חוסר אחריות.רוב אלה שעושים זאת אינם ראויים אלא לבוז. מצטער, תומר, לא השתכנעתי. לאגממנון אולי הייתה סיבה טובה, שאותה אפשר לקשור לקורבן אישי, כמו חייל היוצא להסתערות אבודה כדי להציל את חבריו. לאברהם אפילו זה לא היה. הוא ''רק'' שמע קולות - ובחברה שלנו אנשים כאלה מאשפזים בדרך כלל. ואגב, ההבדלה שלך (ושל קירקגור)בנוגע למעשים מוסריים, אינה תקפה כאשר מדובר בדת: מבחינת המאמין, רצח הוא לפעמים חמור פחות מאשר אכילת חזיר או נסיעה בשבת, והעובדות מדברות בעד עצמן - הנה, אותו ''צדיק'' ידוע מהלינץ', שאני מתערב איתך שלא הכניס שמץ טריפה לפיו בחייו - אבל היה מוכן לרוצץ את כגולגלתו של אדם שלא עשה לו כל רע. אבל אולי גם זו מצווה: למחות את עמלק. בקיצור, סחתיין על המאמץ, אבל הקישור בין מוסר ודת לא הולך כל כך... הגב לתגובה זו          נדמה לי שזה בדיוק הענין,         מבין מדעתו,    17/07/05 17:24 שאי אפשר להבין! ועדין, גם אם למישהו נדמה שאלוהים דיבר אליו, תמיד יש אפשרות שזה השטן... הגב לתגובה זו 1.  תומר, כל הכבוד...     מורי,    17/07/05 11:14 כרגיל, אתה יודע לבחור נושאים מעניינים ולהציג אותם באופן נפלא. לי תמיד מעניין לקרוא האותך. תודה (-: הגב לתגובה זו