תגובות עד כה: 35 תגובות, ב- 27 דיונים. הוסף תגובה 27.  פקחתי את עיניי לעצמי!     דניאלה,  מרכז,    15/08/05 23:00 קראתי את הכתבה בעיון, הדלקתי סיגריה, אני מארגנת את מחשבותי תמונות שונות עולות בתודעתי, פקחתי את עיניי לעצמי זאת הכותרת שלי, ההחלטה האמיצה לבחור בלבד נולדה מתוך תחושות עמוקות וטעונות של חשבון נפש נוקב שניהלתי עם עצמי, היו בו שאלות קיומיות עקב חויות מיסטיות שחויתי ותחושה כבדה ועצובה מול מציאות שלא טיפחה והזינה אותי באהבה כמו שרציתי. לבחור בלבד זאת בחירה קשה שהייתי חייבת אותה לעצמי, ואני מאושרת שעשיתי אותה על אף כל הקשיים שעמדו בדרכי, קרו דברים נפלאים ומרגשים ואני מרגישה שגידלתי את הילדה שבי, טיפחתי אותה אהבתי אותה הקשבתי לה, היום אני אדם שלם יותר, עברו הרבה שנים וישנם רגעים של בדידות וגעגוע ים לבן זוג אוהב, אני מסכימה איתך ויש לי יצירות שנולדו מתוך הלבד וההתבוננות לעימקי נישמתי ונפשי. הגשמתי חלומות כמו לצייר ולכתוב ויש לי כמאה שירים נפלאים שמרגשים אותי כל פעם מחדש. חויתי רגע קדוש וחשוב שאשמח לחלוק איתך, רגע שפתח עבורי שער לאושר, בעודי מחפשת תשובות לעצמי פניתי לאלוהים בבקשה ובתפילה וביקשתי את עזרתו אני זוכרת שהלכתי ברחוב בין אנשים ודברתי בליבי אליו, זה היה רגע של התבטלות מוחלטת מול בורא עולם הרגשתי חסרת אונים אבל גם מלאת תקווה, הרגע הזה נחקק בליבי לעד והוא ציון דרך חשוב בחיי, ואכן קיבלתי עזרה משמיים והיום החיים שלי מלאים משמעות ואושר. הגב לתגובה זו          בקיצור, אין לך חבר.  ל"ת          די כבר,    16/08/05 17:08 הגב לתגובה זו 26.  אשליית הבדידות     הילה,    15/08/05 22:42 להבנתי ומנסיוני בדידות כמו גם הצורך בחברה, הן תופעות שנובעות מהאמונה שלנו בפיצול. אם אדם חווה את אחדותו השלמה,הוא נכנס לערוץ שמחבר אותו לזרימה של אנרגיית החיים,של אינטילגנציית החיים האינסופית ושם אין מקום לתחושת בדידות. כל זמן שאדם עדיין מזדהה עם אשליית הפיצול,לעניות דעתי, התבודדותו לא ממש תניב דברים שיעזרו לו או לאחרים,להתעורר. הגב לתגובה זו 25.  בדידות זה לא נחמד     מישי,  כדור הארץ,    15/08/05 22:22 מתי שהוא, בגילאי הילדות, נידו אותי. משובת נעורים טיפשית. הסכמתי לקבל על עצמי את הדין. כשהתבגרתי התוודעתי לעולם היצירה. בלעתי ספרים, שמעתי תקליטים, ראיתי סרטים. החלטתי שאולי באמת עדיף לי לבד. כדי ל''שמוע את הקול שלי'' ולא להיות מושפעת מהסביבה ומהנורמות המטופשות שלה, בעיני. התהדרתי בלבד והפכתיו לעיקרון. ואז הגיע המילניום. הייתי לבד בדירתי השכורה עם חתול, ג'וי דיויז'ן ובקבוק יין. ואז זה פגע בי - כאב חד פילח את כולי. הרגשתי בפעם הראשונה איך הלבד הופך לבדידות. וזה היה איום. שיתק אותי ממש. בכיתי לילה שלם. החתול היה שקט. המוסיקה נשמעה כמו חור שחור והבקבוק נגמר. החלטתי לחזור לציוילזציה. זה עדיף על הבדידות המשתקת. ניסיתי להלחם בטבע האנושי. מלחמה אבודה מראש. אז החכמתי, למדתי, חוויתי, אבל הרמתי ידיים. במלחמה הזו הפסדתי. מעדיפה את חברת האנשים. רוצה אהבה. הצטרכתי ללמוד את השפה הזרה הזו מאפס. זה קשה, אבל זה קרוב. לפחות אתחיל את הפרק המחודש הזה בחיי כאדם שלם יותר. גם זה משהו. אולי בסוף יתברר שהרווחתי. בטוח. הגב לתגובה זו          אפשר להיות חברה שלך?  ל"ת          איילת,  אותו מקום,    17/08/05 12:53 הגב לתגובה זו 24.  בתוך רמת גן אני בבדידות,שצריכה  ל"ת      dafna57,  רמת גן,    15/08/05 21:49 הגב לתגובה זו 23.  בוא הביתה     שושנה,  הימלאיה עילי,    15/08/05 15:57 אלף פעמים אמרת לי אתה הולך ואלף ואחת פעמים חזרת על ארבע. אם הייתי יודעת שאתה כזה בודד בחיים לא הייתי נותנת לך ללכת. אתה לא חושב שהגיע הזמן שתמכור את הפרארי ותקנה סובארו סטיישן? הגב לתגובה זו          סליחה על ההתערבות         מיני מינור,  יש עז על הגג,    15/08/05 21:32 זה נשמע די אישי. אבל, את באמת חושבת שכל הרכילות הזאת מפיגה את בדידותך? יש לה מטרה? הגב לתגובה זו 22.  מאמר מקסים     טלי רובינשטיין,  ת''א,    15/08/05 15:05 ניסחת בצורה מושלמת מחשבות שעוברות במוחי זה זמן רב. תודה! הגב לתגובה זו 21.  בדידות לבד     יצחק,    15/08/05 12:48 להיות בודד ולהיות לבד אלה שני דברים שונים לחלוטין. להיות לבד זו בחירה להיות בודד זה עונש כמובן שאין שום קשר בין מצבך[בודד, לבד] לבין מיקומך[מדבר,שוק הומה] אפשר להיות בודד ולבד במקום הומה ואפשר להיות עם כל הצרות והבעיות לבד במידבר. בדידות זו אומללות לבד זה סוג של אושר הגב לתגובה זו          בדידות לבד         תגובה ליצחק,    16/08/05 02:03 יש שיר של ויסלבה שימבורסקה שבו המשוררת מדברת אל אבן ומנסה לשכנע אותה לתת לה להכנס בשעריה ולדעת אותה מבפנים. האבן עונה לה - לא תוכלי לדעת אותי, חסר לך חוש ההשתתפות. בקושי קיים אצלך הנבט שלו- הדמיון. מבחינה נפשית, ניכור הוא סוג של נוירוזה חברתית בחברה ששכחה שהיא כלל, שהיא גוף אחד. כל התבוננות היא לבדות, כל התבוננות יכולה לחשוף את השקר והעיוות הזה. אבל גם מתחת לניכור החברתי נמצאת בדידות יותר..קיומית. כזו שבה אתה לבד מול היקום כולו. זה קשה קשה. אם זו לבדות רוחנית נשגבה או בדידות מלאת רחמים עצמים- זה בעיקר עניין של הבנה שונה. לבד זה בדד, ועם זה הכמיהה העצומה להשתתפות. למגע ישיר שמבטל את החיץ בין מה שמגדיר את עצמו בצד אחד מול כל השאר. הכמיהה הזו היא רמז או נבט לידיעה מוקדמת וחבויה מאוד של אחדות. היא מאוד חשובה כי היא בדיוק על קו התפר שבין העצמיות שלנו כפרטים בעולם יחסי וכאחדות חובקת כל. הדרך לממש אותה היא אהבה. ובאמת שאנני יודעת אם אהבה בעולם שלנו היא דרך לממש אחדות או לממש בצורה חיובית את הכמיהה אליה, שנובעת מתוך הלבד כל עוד ממשיכה תפיסה נפרדת. ואולי התנועה שהיא יוצרת- החוצה, היא הכי קרוב שנגיע. בכל מקרה, ראיתי שבדרכים פנימה והחוצה נשאלות אותן שאלות מהכיוון ההפוך. מהי התנהגות טובה ונכונה, מהו אורח חיים טוב ונכון, מה המקום והתפקיד שלי בשביל אחרים. בדיוק אותן שאלות ששאלתי בדרך השלילה על מנת להשיל, בדרך מניכור ללבדות, נשאלות בדרך מלבדות חזרה לחברה- על מנת לקבל אחריות. על מנת לקחת חלק שלא מתוך ניכור אלא מעורבות. אז אהבתי שדוד כתב ''משום שאנו נושאים את מבטינו החוצה וברגע זה מתחילה מלאכת המאהב של העולם. אל תפסיקו.'' במקרה שלי, די ברור שלא סיימתי להלך פנימה והחוצה, אבל התנחמתי קצת במאמר, וכעצת הכותב- נמשיך. הגב לתגובה זו 20.  וגם כן אם כבר האדם מסודר בדידו     nissimlev,    15/08/05 10:02 וגם כן אם כבר האדם מסודר בדידות טבעית ובזמן עייפות, והיא ללכת לישון שם האדם הוא מבודד לעצמו בלבד לעזור כוח לעוד יום חדש , וגם החיים הם כאילו טריקים ואנשים מיתרחקים מימך כשאתה בדרך לשמיים לא רוצים לישמוע או לשים לכיוון שלך אתה בודד במשימה ללכת מבלי להיסתובב כמו כלב או נגיד לך לך . ועד שאתה מתחיל ליראות אלוהים בדרך אז אתה כבר לא בודד ואז אתה שמח בחלקך ורוצה לרוץ הביתה וכאן פתאם אנשים מיתייחסים אליך ואתה הופך פופולרי למה יש לך את אלוהים בכיס הקטן שלך אבל הדרך היא לא דרך אלה מעגלים ועדיף שיהיו מעגלי צדק הגב לתגובה זו 19.  אדם לא צריך הרבה בשביל להרגיש     nissimlev,    15/08/05 09:23 אדם לא צריך הרבה בשביל להרגיש את עעצמו קודם הוא צריך שיהי לא את הידע לזה אחר כך עליו לא להיתבודד אלה להיתמקד בעעצמו ולחוש את הגדלה ואת החיים בתוכו ובשביל זה צריך לשחק אותה בלהיות או לא להיות ככה להעביר אורת ה בין השוליים וליראות את האהבה שהיא חפצה בו ; זאת כל התורה מה הולך בלב , הגב לתגובה זו 18.  really?     Shai,  nyc,    15/08/05 05:34 i guessed you never lived in NY. you can be in the middle of 12 million people and be the most alone you can ever experience in your desert. i didnt really read past the first few lines. your photo is ugly. those new age glasses and old beard give you a fake look, the type of a guru idiots will follow. i guess there are lots of them where youre at. cool for you, youre not alone.... הגב לתגובה זו          שי         חיים,    15/08/05 12:36 בואנה אתה דפוק קשה אפילו בNY יש אנשים שיכולים לעזור לך, לך לאחד מהם.... הגב לתגובה זו 17.  יוחזרו הכתבות של גד לובן!!!  ל"ת      שא,    15/08/05 04:33 הגב לתגובה זו 16.  בדידות חופש ונורמות     עופר,  הרצליה,    14/08/05 23:55 מאמר יפה ומעניין אם כי לדעתי יש הרבה מקום לדון ולפתח. אני מציע לכולם לקרוא את ספרי קרישנמורטי שמרבה לדון בענין ומציג עמדות מעניינות ומרתקות. מרבית תחושות הבדידות שלי נובעות מנורמות חברתיות שגויות. חשוב להבין לדעתי שלהיות לבד משמעו חופש ואם אתה חופשי גם מהתניות (כדברי קרישנמורטי למיטב הבנתי) אזי החיים טהורים באמת. הגב לתגובה זו          קרדיט לבנזין         י,    15/08/05 10:30 הניסוח שלך למה שגם אני אמרתי בתגובה מס' 3, הזכיר לי שבנזין כבר מזמן שרו - ''חפשי זה לגמרי לבד''. בכל אופן, האם אתה מוכן להסביר למה התכוונת ב - ''מרבית תחושות הבדידות שלי נובעות מנורמות חברתיות שגויות.'' הגב לתגובה זו              תגובה לתגובה             עופר,  הרצליה,    15/08/05 22:45 אשתדל להסביר אם כי היריעה קצרה: 1.לא טוב היות האדם לבדו. 2.האדם הוא יצור חברתי 3.מה אין לך בן או בת זוג? 4.האם יש לך חברים? 5.תחושת הבדידות שגוברת בחגים או בשבתות 6.הצורך של אנשים לקבל את אישור הסביבה למחשבות ולרצונות שלהם.ומצד שני החיבה של אנשים אחרים להיות מיוחדים וחריגים. 7.המניפולציות שעושים בשימוש המילים ביחד ,אחדות להיות שייך ,דת,לאום מדינה. ועוד ועוד הגב לתגובה זו 15.  בדידות -כמנוף לצמיחה אישית     סמדר א.,  תל אביב,    14/08/05 23:48 יפה,ותודה דוד מיכאלי על ההקשר החיובי והבונה,בין בדידות וצמיחה רוחנית.בדידות במובנה ה''שלילי'' היא מחלת המאה,שמביאה אנשים לדיכאון. עלינו ללמוד לחיות ביחד,וכנראה דוד ללכת דרך המדבר הפנימי,הבדידות על מנת להגיע למעינות הנפש. אתה השראה דוד.קראתי בשקיקה את ספרך ''זמן מדבר.'' רוצו וקנו,ספר עם תובנות-חובה. הגב לתגובה זו 14.  תגובה     ש.ש,    14/08/05 22:44 מענין להוסיף שלהתבודדות יש השפעות רבות עצמה, פרופ' מהאונ' העברית שחקר את פיזיולוגית צמחי מדבר, נאלץ להתבודד רבות במדבר ובראיון לטלויזיה ספר שהתחושה שהוא קבל, זה כמה הוא אפסי לעומת היקום, וזה גרם לו לתחושה אלוקית. לפני כ-25 שנה שמעתי הרצאה של האסטרו' שנחת בשילוח השני לירח, הוא ספר שלאחר שהגיע לשיא, למרות כל התהילה והחיים היפים, ומשפחה מאושרת, הוא לא היה מאושר משהוא קרה לו למעלה בדרכו ארצה. הוא הפך לדתי אדוק, מענין שזה קורה לאנשים שמשנים פזה, המעבר הזה גורם לאיזו שהיא טלטלה בנפש, מענין שבהרבה חסידויות (במיוחד ברסלב) יש את המנהג להתבודד ולדבר עם ה'. נקודה למחשבה. הגב לתגובה זו 13.  תודה מקרב הלב הבודד     עי,  י-ם,    14/08/05 18:27 כמה מעודד,ממש תודה על תובנות שקולעות בול למצוקות של המון אנשים. טוב לדעת ולהדגיש את הרווח המשני, שבעצם מצוי בכל סבל, אם יודעים להביט בו מן הכתף, כמו תוכי שיושב שם, ולא רק מבפנים, מהלב. הגב לתגובה זו 12.  לחן:עוזי מלמד     מילים:עמשי לוין,    14/08/05 16:46 ''בדד, במשעול אל האין בדד, בנתיב ללא כלום בדד, עם הזמן הבורח והזמן לא שוכח להציב את הגבול בדד, בלי כף יד מלטפת בדד, ללא שכם ידיד בדד, כמה טוב לא לדעת שידך כבר נוגעת בידו של אחר בדד אלך גם תפילה אין לי בדד בלי עתיד בלי תקווה בלי חלום בדד אלך גם תפילה אין לי בדד בלי עתיד בלי תקווה בלי חלום בדד, כמו השמש אנדודה בדד, במדבר הלוהט בדד, גם דמעות הן רק הבל שיר מזמור אין לסבל שיר מזמור של אילמים. בדד אלך גם תפילה אין לי בדד בלי עתיד בלי תקווה בלי חלום בדד אלך גם תפילה אין לי בדד בלי עתיד בלי תקווה בלי חלום'' הגב לתגובה זו 11.  הזוועה שבבדידות     דוד,    14/08/05 16:36 הרבה מילים דוד, הרבה אמת, אבל מה עם קצות העצבים החשופים שמתחת למילים? מה עם המצוקה האיומה, מה עם הצעקה החנוקה, עם חוסר המוצא? מה עם הכאב האיום? מתי ההתבודדות היא בחירה חופשית ומתי היא מדרון חלקלק שמנסים לטפס בו? תחושת הבדידות היא חלק מאיתנו, וחלקים נרחבים מנפשנו מוגדרים ומתקיימים רק באינטרקציה עם אחרים. מהי המידה הנכונה של הבדידות? מרגע הלידה, אנו בודדים תוך גופנו. הגב לתגובה זו 10.  אורך ועומק הכנף.     איציק ב.,  תל אביב,    14/08/05 16:09 אכן,כאורך כנף ההתבודדות כך גובה המעוף שאחריה. הגב לתגובה זו 9.  היות האדם לבדו     יגאל,    14/08/05 16:01 מאמר מרגש ומהנה אולם הכותב דיבר על היות האדם לבדו הווה אומר לא בחברת אנשים לעומת בדידות שזוהי תחושה מאוד פנימית וכל האנשים הדגולים בחרו להיות לבד הם לא היו בודדים הגב לתגובה זו 8.  עוד מחשבות על בדידות     ssmink,    14/08/05 14:40 בקישור הזה http://stage.co.il/Stories/229185 הגב לתגובה זו 7.  תגובה מס 3'     י,    14/08/05 14:21 פעם, לפני שנים רבות, שח לי חבר, בן מזל דלי - ''אנחנו, בני מזל דלי, תמיד נגזר עלינו להיות בודדים''. והתכוון למה שהתכוון המשורר של הכתבה. שהבדידות והחופש חד הם. הגב לתגובה זו          אהבתי  ל"ת          יפה,    14/08/05 14:30 הגב לתגובה זו 6.  תגובה מס' 2     י,    14/08/05 14:16 מעשה שהיה: שיחה בין שני חברים, אחד מהם עולה חדש. העולה רצה לשאול על מתבודדים החיים לבדם בהרים, ושאל - ''שם בהרים, יש אנשים בודדים?'' והתשובה - ''אנשים בודדים יש רק בעיר'' הגב לתגובה זו 5.  בדידות או לבדיות ?  ל"ת      ג',    14/08/05 14:03 הגב לתגובה זו 4.  תגובה מס 1     י,    14/08/05 14:00 ואי אפשר שלא לצטט מיהונתן גפן: ''מבדידות האנשים יוצאים קשים מעטים יוצאים ממנה נשכרים יש הפוחד מהדממה יש המגלה בה נשמה'' הגב לתגובה זו 3.  יפה מאוד ומעניין.  ל"ת      מוני,    14/08/05 13:51 הגב לתגובה זו 2.  בדידות כחוויה מתקנת     בוסי,    14/08/05 13:42 דוד מיכאלי... יפה תיארת את הבדידות... ככוח מניע ליצירה. יצירה=בריאה הגב לתגובה זו 1.  מאמר יפה  ל"ת      זאב בודד,    14/08/05 11:47 הגב לתגובה זו