תגובות עד כה: 9 תגובות, ב- 8 דיונים. הוסף תגובה 8.  תודה. כמי שנחלצת ממכה קשה     ענת,    28/08/05 02:05 מסתבר לי עתה ששפר גורלי ונמצאו סביבי משפחה וחברי אמת שידעו לנחם ובזכותם התנחמתי. לא ידעתי להגדיר את המחוות שלהם במילה נחמה. תודה על המאמר שהאיר את העיני. אני מייחלת לכך שלמדתי ואדע, לאור ניסיוני המר, להרעיף בעת הצורך אמפתיה לזולת, חמלה ונחמה. הגב לתגובה זו 7.  יופי נחמה!     צ,    27/08/05 11:09 אין נחמה מלבד נחמת טיפשים, נחמה היא מנוחה מאלוהים - נח מ ה', באותם מצבים קשים, שנהוג לחשוב שמצריכים נחמה, קיים הרצון למנוחה מהסבל, מהמציאות, מאלוהים, מכיוון שאין דבר כזה, מנוחה מהמציאות, הנחמה היא תוצאה של דיסונס, עוד אשליה שאנשים משלים את עצמם. הגב לתגובה זו 6.  כולנו פוחדים להרגיש באופן מלא     שיר,    27/08/05 10:05 גם כאב וגם שמחה. העצוב הוא שככל שאנו פוחדים יותר מהכאב , כך אנו פוחדים גם מן השמחה. ואם היינו יכולים ללמוד להכיל את הכאב שלנו וגם של אחרים, היינו כנראה גם יכולים להיות מאושרים יותר. הגב לתגובה זו 5.  תודה.  ל"ת      תומר,    27/08/05 08:10 הגב לתגובה זו 4.  קשה ומנחם  ל"ת      מריק,    26/08/05 12:27 הגב לתגובה זו 3.  מאמר חכם וחשוב     אחד,    26/08/05 07:28 הייתי מציע לשמור לשעת הצורך מפני שבמוקדם או במאוחר כל אחד מאתנו ימצא את עצמו מנחם ומנוחם. אחד הקשיים הגדולים ביותר למנחם הוא למצוא את הנקודה המדוייקת שבה יש מעבר ממחאה טבעית ובריאה של המנוחם על הטרגדיה שלו, לרחמים עצמיים שרק מגבירים את סבלו, ולמצוא את הדרך הנכונה לגרום לו להבחין בכך מבלי שהדברים יתפרשו כהתנשאות או כהתכחשות לסבל שלו. הגב לתגובה זו          תודה על המאמר         באה לנחם,  יצאה מנוחמת,    26/08/05 14:20 אחד הקשיים למנחמים היא הסבלנות הדרושה לתת למנוחם למצוא נקודה זו בעצמו. התחושה שהאבל הוא לגיטימי ובעל משמעות לעוד אנשים שנושאים אותו, יש בה די הקלה. בנקודת ההקלה יש פוטנציאל לבחור השקעה רגשית בהמשך החיים, מבלי להתנכר לאובדן או לטראומה. הגב לתגובה זו 2.  מצויין     מיכל נ,    25/08/05 22:27 מי זוכר בכלל את תפקידה של הנחמה. זה לא יעיל במובן של העלמת הגורם לסבל ולכן זה לא ''משתלם'' בעידננו השואף להשתלמות מיידית ומוכחת מדעית של כל דבר. בדיוק כמו שכבר יצא מהאופנה לרחם על עצמנו קצת כשקשה לנו ולעולם לא נודה בזה בפני אחרים ואפילו בפני עצמנו. כמה קשים אנחנו עם עצמנו ועם אחרים. לא שקל להיות מנחם של ממש, ולא קל להיות המנוחם כשכל הזמן חושבים ''מה זה עוזר לי'', אבל בלי נחמה, כמה סבל עודף. בשביל מה? הגב לתגובה זו 1.  רהוט ונכון     אני,    25/08/05 17:58 ומעורר ענין לקרוא את הספר שלכם. מקווה שבספר גם תרמתם משהו מקורי משלכם ולא רק סיכמתם יד קיים... והסבה שמטפלים - פסיכולוגים- נמנעים מלהציע נחמה או יותר נכון מפחיתים מחשיבותה היא, לדעתי, בגלל החשש שלהם, הפחד, להזדהות באמת עם המטופל פן הסבל שלו ידבק גם בהם. הם כל כך פוחדים מזה שהם מקיפים את עצמם בגדרות שמיועדות להגן עליהם מפני הזדהות ''יתר'' ובסוף מוצאים את עצמם כלואים מאחורי החומות האלה, ולא מציעים חמלה והזדהות אמיתית. הגב לתגובה זו