היום בפעם המיליון הגעתי להארה
אני כולכך מאושר שרקדתי ערום בדיזינגוף סנטר

טימוטי לירי ריקי גל וזוהר ארגוב אפילו לא היו מבינים אקסטזה שכזאת

הגעתי לנקודה בה אני רוכב על סוס חשמלי לילדים
ערום!

חרטטאל:
לראשונה מצאת את הדרך להראות לתושביי תל אביב המדושנים
הסמאים ממטיריאליזם
אפופיי העשן הירוק
האפטיים
את אשליית הקניות הפסטורלית שלהם
נפלא נפלא

אילדבאות:
היה עליי לבוא אליך ישר ולהודות לך באופן אישי
אבל הנהג אוטובוס לא נתן לי לעלות ערום
ראיתי את פניי לפניי שאלוהים נולד
ברורים יותר מבורותה של סנדרה רינגלר

האמת האבסולוטית של כול כתביי לאישה התגלו בבהירות

אני אסיר תודה על כך שהתלבשתי במהירות לפניי שניידות מישרה ואנשים בחלוקים לבנים עטו אחריי

לא גשש בלש ולא מיקי בוגנים יכולים לזעזע אותי

כול זה הוא תוצאה של החלטה לא להסתפק בהצלחה קטנה
לא משנה כמה גלגלונים ופליק פלאק לאחור,בעירום,אאלץ לעשות.

חרטטאל:
אכן זו היא דרך הבאבות
אתה הסיטי באבא הראשון אילדבאות

אילדבאות:
אני מקפיץ טקילות לעין מרוב התרגשות
חרטטאל:
אל תעצור את ההייפ
אילדבאות:
אני מלא בבושה
אכלתי סביח אתמול יצא לי גרעפס
שסובב את גלגליי הבריאה
ובטעות שחררתי את ריטה
חרטטאל:
אל תגער בעצמך
אילדבאות:
אני נחנק מדמעות
מהבצל
אני מבין לעומק את כול סדרת גינג''י
חרטטאל:
כמה אצילי לתקשר חייזרים ביוכימיקלים
אילדבאות:
הארה זה טוב

הגב לתגובה זו

גמרת את כולנו חחחחחחחחחח
על החתום, ירושלמים, 22/09/05 09:27

גדול !! הכי מואר שיש :)))))))) ל"ת
רונית, ירושלים, 22/09/05 02:51

מתוך הביקורות
המדיה, 21/09/05 22:56

אכן, סטירה במיטבה, אהבתי
סחתיקה על הטיקה, ת''א, 21/09/05 19:04

אילדבאות, תעשה לי תאומים זהים ל"ת
גיזלה, 21/09/05 17:55

7. תובנה על ערש דווי
רננה, תל אביב, 21/09/05 17:03

6. תהיות
איילת, 21/09/05 16:08

איילת היקרה
ת.פ., 21/09/05 19:15

נגעת כאן בנקודה חשובה.

אני בהחלט לא חושב שהארה רוחנית פירושה חוסר מוחלט בשיפוטיות. הראייה לתוך טבע הדברים איננה אומרת שנכנסנו לתוך גן עדן של שוטים בו אין הבדל מבחינתנו בין, נגיד, אסטרולוגיה לאסטרונומיה, אמריקה לאסיה, מיץ תות לשתן.

יותר מכך, לעניות דעתי מצב בו קיימת מחיקה של הבדלים, הגדרות וערכים הוא מצב של הארה חלקית, בוסרית, שלא הגיעה למיצויה.

כאשר אנחנו משיגים היטב את הקיום אנחנו אכן רואים שהוויה הינה אחדותית, נצחית, ''נכונה'' תמיד, אך ראייה זו אסור לה שתבוא, לדעתי, על חשבון הראייה של הקיום כמורכב מריבוי וזמניות ו''לא-נכוניאויות'' רבות.

בגלל שכרגיל אנחנו תקועים במציאות של דברים וערכים, אנחנו מתלהבים מאוד למצוא את עצמנו לפתע במציאות של אחדות מוחלטת וטוב מוחלט. אבל ההתלהבות הזו חייבת לעבור.

מה שקורה למיסטיקנים רבים הוא מעין ''קיבעון מיסטי'', אם אפשר להתבטא כך, בו הם לעולם מעדיפים את האחדות ודוחים, אם לא ממש שוללים, את הריבוי. כך הם בעצם נופלים לפח הנדיר יותר, אך המגביל לא פחות, מזה שבו אנחנו נמצאים בדרך כלל: בעוד שבדרך כלל אנחנו תקועים בתופעות היחסיות והזמניות. הם תקועים באחדות המוחלטת והנצחית.

כל עוד נמשיך לחלק את הקיום לתופעות+ריבוי+הגדרות+ערכים=רע מול ריק+אחדות+שתיקה+טוב-מוחלט=טוב, הרי שעדיין נהייה תקועים בין לבין, עדיין נהיה ממתינים ל''זה'', עדיין נברח מכאן ונרצה לשם.

אלא שכנראה, ובאופן פרדוקסלי, form is emptiness and emptiness is form, כמו שטוענת סוטרת הלב, כלומר הדברים ריקים מעצמיות, אבל הריקות מתגלמת, הפלא ופלא, בדברים!

לכן אין באמת הבדלה והפרדה בין אחדות לריבוי, זמני ונצחי, יחסי ומוחלט, והדואליזם הזה הוא האחרון שאנחנו צריכים לראות את חוסר התוקף שלו. רק אז נגיע הביתה.

מה יוצא מכל זה? שאם יש משהו מבחיל, אומרים שהוא מבחיל. ההבדל בין אמירה כזו של מבין לכזו של לא-מבין הוא שהמבין יודע כי לבד מהיות הדבר מבחיל, הוא גם מגלם במבחילותו את האמת הנצחית הגבוהה הנוצצת בכל הדרה, הודה ואורה. זה הבדל שאין חשוב ממנו, אבל קשה לשים לב אליו אם אתה לא אותו אדם שמבין.

ומה עוד? שנראה לי שאם יש מורה, מואר או לא, הרי ששיפוטיות היא אחד מהכישורים שהוא לא יכול בלעדיהם. כי אם הוא לא יודע מה יותר רע, קשה לו להורות מה יותר טוב. ובשביל זה הוא בכל זאת מורה.

ומה לסיום? תודה על תיקוני שגיאות הכתיב שלי. יש לי בעיה עם זה :).
הגב לתגובה זו

היי תומר !
איילת, 21/09/05 21:05

תודה על המיני-כתבה הנוספת שכתבת למעני.

אני מבינה מה אתה אומר. הרבה פעמים אני מנסה להרגיש! מה זה להיות מואר. לא חשבתי לרגע שאדם מואר מסתובב עם חיוך דבילי נצחי על הפנים בלי יכולת להבחין בגווני הגוונים של הריבוי והגיוון של הקיום.

לא חשבתי שהוא נמצא במצב עוברי ושורה בנירוונה בין צורות, צבעים וצלילים חסרי פשר ומשמעות.
להיפך, אני בטוחה שהוא מודע לכל ההפכים ומה שביניהם, ושעולמו-מודעתו פשוט התרחבו והתחדדו פי טריליארד.

אנחנו מדברים הרבה כאן על צלילו וניחוחו של האגו, ועל איך ניתן להבדיל באמצעותם בין מוארים פארש לבין מי שבאמת כזה. איך אנחנו עצמנו מנסים לתפוס בזנבו הדקיק של האגו של עצמנו באמצעות שמיעת הצליל שלו, הרחת ניחוחו, כל אחד כמיטב החוש החזק שלו, עד שהוא נהיה מוכר ותפיס.

אני תופשת מואר כאדם שהפך להיות אנרגיית האהבה עצמה, שהיא, למעשה, כל מה שקיים.
מי כמוך יודע ואף ניסה להוכיח באמצעים לוגיים שהארה זה רק טוב הוא טוב הוא טוב.
אם יצא לך להתנסות באקסטזי, למשל, באופן טבעי או כימי, בטח חווית את ההרגשה הזאת, שכולך מתפוצץ מאהבה כלפי כל מי שמולך, שאתה יודע שאתה האהבה עצמה ושאין דבר פרט לה.

האם אתה מדמיין את עצמך ברגעים הללו, כשאתה מדבר עם מישהו, אומר מילים שיפוטיות כמו מבחיל, מגעיל, זוועתי, נוראי וכדומה? האם אתה בכלל מסוגל במצב כזה להרגיש בחילה, גועל, התנגדות או ציניות כלפי משהו?

לא. אתה מלא חמלה לכל דבר, אפילו כלפי קיר הגבס שבסלון. אתה רואה, נניח את האגו של האדם שמולך ואם אתה רוצה ללמד אותו משהו, אתה תראה לו בשיא העדינות, ובדרך כלל עם המון הומור, מה שאתה רוצה להראות לו.

לעניות הרגשתי, אין מבחיל בעולמו של המואר האמיתי.

מקריאת דברי המורה של יאקו (כמובן, יד עשירית, אבל אין לי מידע אחר), שמעתי את צליליו המוכרים לעייפה של אגו ''מוארים'' סטנדרטי, בדיוק זה שהוא טוען שכל כך קשה להבחין בו עד שזה לוקח עשר שנים להיפטר מהשאריות, ושהוא הצליח בזה.

אבן הבוחן היחידה שלי לדעת מתי גם הרבדים העדינים ביותר של האגו לא קיימים עוד היא להרגיש את המידה של טוהר האהבה שמעביר דרכו המואר, ככל שאני יכולה בכלי הקטן והפרימיטיבי שלי. אבל זה הכלי היחיד שיש לי, ואני לא מאמינה לאף אחד שאומר.

והרי שיפוטיות וביקורתיות הם ההפכים של אהבה. לא שנאה, שיפוטיות היא ההיפך מאהבה. מי שכולו אהבה, רואה הכול ומודע, אבל לא שופט, משווה, מודד ומפריד.

ואותו מורה של יאקו, אגיד זאת במילותיה הפושטיות של לא מוארת וכן שיפוטית, נשמע לאוזניי הפנימיות קצת שוויצר, מרים עצמו מעם, או אם תרצה, יותר מדי מחזיק מעצמו.

ונראה לי שגם יאקו עצמה לא גילתה עדיין את עוצמתה האמיתית.
הגב לתגובה זו

היי איילת!
ת.פ., 22/09/05 16:38

את באמת חושבת שהמורה של יאקו יהיר? אני ממש לא. אבל גם אני לא מכיר אותו, והוא ודאי כבר מת.

בכל אופן, בעניין אבן הבוחן שמגלה מוארים אמיתיים. ראשית, ההארה פנים ורבדים רבים לה (כפי שראינו אצל יאקו), ויש הרבה אנשים שנמצאים אי שם בנבכי הספקטרום האדיר שלה, ואני לא יודע מה כבר נחשב בשבילך ''מואר'' ומי לא. אבל אם נתייחס למה שאני מחשיב ''הארה'' (ואכן המילה הזאת כבר יצאה מכל הגופים האסטרלים, אבל מה אפשר לעשות, עוד יותר לא בא לי לומר ''נאור'' או כל מני כאלה), אישית אני לא חושב שניתן לדעת מי ''שם'' על בסיס מה שהוא/היא אומרים או עושים, וכבר דנו בזה במאמרים קודמים, אסף פדרמן ואנוכי.
הארה היא אולי הדבר האחרון שאפשר למדוד בעולם הזה, ובעולם שבו מודדים כל דבר, ברוך השם שכך.

מה שכן, אני חושב שכאשר האדם מספיק עמוק בפנים בעצמו, האינטואיציה היא הכלי הטוב ביותר כדי לזהות הארה. לכן אולי מדברים על ה''ריח'' של המואר: משהו אתרי, עדין, דק מן הדק.

אבל זה לא העיקר. העיקר הוא לא לפצל את הקיום.

את כותבת ששיפוטיות היא ההפך מהאהבה. שיפוטיות אינה ההפך מהאהבה. לאהבה אין הפך. את בעצמך כותבת שאין דבר פרט לאהבה ושהיא כל מה שקיים. את מבינה, זה בדיוק מה שניסיתי לכתוב בתגובתי אתמול, שצריך מאוד מאוד להזהר ממצב בו אנחנו מתלהבים לאללה מאיזו חוויה שהיתה לנו (אקסטזי או לא) ורואים בה את האמת *להבדיל* מחיי היומיום והכאן והעכשיו שלנו. כי אין להבדיל.

וזה לא שהחוויה של האקסטאזה אינה חשובה: לדעתי היא חשובה מאוד. היא זו שרומזת לנו על הצד השני של הקיום: הצד המוחלט והאחדותי. אבל בדיוק משום שזה הצד השני, זה לא יכול להיות הצד היחיד. האמת היא לעולם שני הצדדים ביחד, ומה שמפליא הוא שהם באמת לעולמי עולמים ביחד!

לכן הארה אינה פשוט (לדעתי) היי תמידי, ואינה חוויה - היא קודם כל ראייה נכונה של המציאות. תובנה. ודאי שהיא כוללת אהבה חסרת גבולות ועוד מני קלישאות, אבל היא לא שוללת את האפשרות לשפוט ולהכריע. כאשר את אוהבת את הכל בצורה כזו את בהחלט יכולה לומר: זה דוחה אותי, ועדיין לאהוב מאוד את מה שדוחה אותך. כן: יש פה פרדוקס. מה אפשר לעשות, זה המצב :).

יודעת מה, ברשותך אנסה משל (ישו היה טוב בזה): מלכות השמיים נמשלת לתמונה. כאשר אנחנו רואים תמונה, אנחנו מזהים את הדמויות בתמונה. יחד עם זאת, ברור לנו לגמרי שכל הדמויות מחוברות למצע אחד, שמדובר בתמונה אחת. ולהפך: גם אם אנחנו יודעים שלפנינו תמונה אחת, רקע אחד שמתוכו עולות (או ליתר דיוק: הוא) דמויות רבות, אנחנו עדיין יכולים בקלות לזהות את הדמויות, את הגבולות ביניהן, ואפילו לומר איזה מהן מוצאות חן יותר בעיננו, ואיזו פחות - כל זאת למרות שברור לנו לחלוטין שהן כולן אותה תמונה אחת יפיפיה, אותה יצירת אומנות מופלאה.

מה את אומרת?
הגב לתגובה זו

2 שאלות פשוטות
ערן, 22/09/05 23:34

Accurate answer
Eran, 26/09/05 11:14

מאותה סיבה שחשוב לך לשאול
גרגמל, 23/09/05 15:45

תומר היקר
איילת, 22/09/05 21:27

אני אומרת שבדיוק כך, הארה אי אפשר למדוד, ואילו המורה של יאקו מודד את הארתה בדייקנות רבה, כמו איזה מדען של הארה, תוך כדי השוואה אל עצמו ואל אחרים, דירוג דרגות ושימת אצבע ''מדויקת'' על המקום שבו היא נמצאת.

יהירותו חמקמקה היא ונסתרת, ושנינו מסכימים שהאינטואיציה היא הכלי היחיד המאפשר לאדם הקטן להרגיש מי נמצא מולו, איפה הוא נמצא וכמה אגו נשאר לו.

באינטואיציה שלי אני מרגישה את יהירותו. את אגואו.

בעניין שיפוטיות היא ההפך מאהבה, ועוד איך יש ההיפך מאהבה. נכון שהיא כל מה שקיים באמת, אבל קיימת לנו, כבני אדם בגוף נושא מוח, גם האשליה שיש דברים אחרים פרט לה. הרי זאת העבודה שלנו, לסלק את כל פריטי האשליה בזה אחר זה עד ההכרה והידיעה שרק אהבה יש.

באהבה אתה מקבל את כל מה שיצרת (וכל מה שאתה נתקל בו בעולמך, עד הפרט הקטן ביותר, הוא יצירה שלך), בדיוק כפי שהוא, ומתבונן בו בעונג.
ככה אלוהים עושה, יוצר ומתבונן בלי שום שיפוט. סקרן לאן יקחו את עצמם יציריו, ולא מנסה לעצור בעדם. מרוצה מיצירתו כפי שהיא ונותן לה להתפתח לפי רצונה.
זאת אהבה ללא תנאי.
כשאתה שופט, זה אומר שיש משהו לא בסדר, שמשהו אתה רוצה לשנות, ושאתה הוא שיודע הכי טוב מה לא בסדר ומה צריך לשנות, וזאת אשליה של השכל, וזה שם אותך מיד לכאורה במקום עליון, מעל מה שאתה שופט.

וזה תכף מפריד. ועוצר. ומנתק מהתהליך הטבעי של הדברים.
וכשאתה לא עושה את כל אלה, האקסטזה טבעית ונצחית, כי רק כיף לך כל הזמן לאהוב את מה שיצרת. אתה לא כפוי לעשות כלום חוץ מלהסתכל בעיניים אוהבות על כל דבר וככה לדעת אותו לעומקו. אתה לא כפוי לטחון את השכל כל הזמן או לחוות דעה.
ובלי דעות, אתה לא כפוי להיות אתה. אתה יכול להיות הכול וכל דבר ומה שתרצה מתי שתרצה.
לא כיף ואקסטטי? לא היי תמידי?

ואין בכך שום ויתור על מודעות לפרטים, על זיהוי גבולות או על ראייה נכונה של המציאות.
פשוט - כל הדמויות מוצאות חן בעיניך.

ושיתוף אחרון קטן: אני מכירה היטב את הפרדוקס של לאהוב את מה שדוחה אותי. בשבילי זה לא פרדוקס בכלל. אני נמשכת ל''דוחה ולמגעיל'' כמו שאני נמשכת ליפה ולנעים (כולל ריחות).
זה בטח נחשב פרוורסיה, אבל בלי השיפוט השכלי, ב''דוחה'' יש הרבה פעימות חיים חזקות ורעננות.
הגב לתגובה זו

נעמה יקרה
איילת, 23/09/05 05:33

איילת יקרה
נעמה, 23/09/05 00:19

לדעתי,
הכי מואר בכפר, סבא, 22/09/05 21:14

טוב עשית שהכנסת תובנה לעניין. יסוד החוכמה הוא היסוד שרוב שוחרי ההארה נוטים לבוז לו משום מה.

אהבה רגשנית ואקסטאטית, ללא חוכמה, יכולה להיות הרסנית ממש כמו שנאה. כמו גם חוכמה ללא אהבה.

אם כבר הזכרת את ישוע, ניתן לתמוך בטיעון שלך באמצעות אזכור של ישוע על הצלב, האומר : ''אבי, סלח להם כי אינם יודעים מה הם עושים''.

זו אולי הדוגמה המושלמת לדרך בה אהבה וחוכמה (שיפוט-וביקורתיות) אינם סותרים זה את זה אלא יכולים לחיות זה לצד זה בהרמוניה מושלמת.

מבקשת הסליחה משתמעת הכרה בכך שיש כאן מעשה מבחיל, מעשה שראוי לעונש על פי כל חוקי הבריאה. מעשה רע. נקודה. סימן קריאה. שאם לא כן, אין צורך לבקש רחמים על הפושעים. זה הצד של החוכמה, המבדיל בין טוב לרע.
ויחד עם זאת יש כאן גם חמלה והבנה לדרך שבה דווקא היעדר החוכמה, הבורות, של מי ש''אינם יודעים מה הם עושים'' (כנראה סמכו יותר מדי על האינטואיציה שלהם :) ), היא אחד היסודות העומדים בבסיסו של הרוע.

זהו שילוב מושלם והרמוני של שיפוטיות וביקורת (חוכמה), עם הבנה חמלה ואהבה.

אבל האמירה ש''כאשר האדם מספיק עמוק בפנים בעצמו, האינטואיציה היא הכלי הטוב ביותר כדי לזהות הארה.'' היא בעייתית ואפילו חותרת תחת יסודות החוכמה והתבונה.

האם זו אינה אמירה המעניקה רשיון להיעדר חוכמה ?
כל אדם חושב שהוא מספיק עמוק בתוך עצמו.
מיליוני החסידים של סאי-באבא נשענים על אינטואיציה ועל אהבה סנטימנטלית ואקסטאטית. לא על חוכמה או תובנה. ולא תצליח בחיים לבלבל אותם עם עובדות או סרטי וידיאו.

בעיה נוספת היא האמירה ש''לא ניתן לדעת מי ''שם'' על בסיס מה שהוא/היא אומרים או עושים''.

מהשלמה עם ההגדרה הזו ניתן להסיק שהחתול שלי והג'וקים של שחר שילוח אולי מוארים ממש כמו הבודהא, כי מי יודע מה הם באמת חושבים עמוק בלב ?

אני נאלץ לחלוק על כך.

החיצוניות, (דיבור, מעשה ), תמיד מעידה על הפנים. כל פעולה, דיבור, מעשה, הם ביטוי להלך הרוח הפנימי של העושה, לתפישת העולם הכללית שלו, ולרגשות, למחשבות, ולדחפים שלו ברגע הנתון של ביצוע הפעולה.

הכלל הזה נכון לג'וקים, לחתולים ובעיקר למוארים.

אולי היכולת שלנו לעמוד על הקשר הזה לוקה בחסר, אבל זה לא אומר שהדבר בלתי אפשרי, אלא רק שהיכולת הזו היא חלק מיסוד החוכמה שאנחנו מתעצלים לפתח.

הגב לתגובה זו

למואר הכפר
איילת, 23/09/05 05:43

אינטואיציה היא
איילת, 23/09/05 05:29

כל הכבוד לך, איילת.
רונית, ירושלים, 22/09/05 02:47

שאלות טובות איילת, נתת חומר..
14, 21/09/05 22:32

5. טוב להשוות את ההתנסות שלה
טריבולוס, 21/09/05 15:57

וחום גבוה אינו ממש הכרחי.
טריבולוס, 21/09/05 17:17

4. תומר כרגיל הרחבת את דעתי. תודה ל"ת
שלמה, 21/09/05 15:34

3. יפה מאד! מעורר ומחכים
סטמבוך, 21/09/05 15:31

2. אלה שזוכים רק לקנשו
איילת, 21/09/05 15:19

1. תומר, מיטת חוליה
איילת, 21/09/05 15:15