תגובות עד כה: 112 תגובות, ב- 32 דיונים. לקריאת כל התגובות ברצף סגור את כל התגובות הוסף תגובה 32.  גם לי יש אח כזה!!!     נועם,  חיפה,    23/08/07 21:07 גם לי יש אח שקוראים לו סתיו והוא מזה מציקן. אנחנו חושבים (אני ואח שלי הקטן ברק) שהוא בטח ברח מהבית (לארמון המלכים שלו(אח שלי מחכה אותו מצוין). אנחנו גם יודעים את זה גם בגלל שהוא עושה כל מיני דברים מוזרים ואמא שלי תמיד מגינה עליו מפני ההצקות שלנו אבל הוא תמיד מציק לנו יותר.(בגלל שהוא תמיד מציק לנו אז אנחנו קוראים לו:סתפוק,סתחרא וסתזבל). הגב לתגובה זו 31.  מי שבחומריות לא מבין הרוחניות!  ל"ת      רב נגד,  במילואים,    08/10/05 19:36 הגב לתגובה זו 30.  פרגון קטן     ל.א,    05/10/05 16:17 כל הכבוד לדויד סופר שממשיך לכתוב על אף ההשמצות הרבות שממטירים עליו. אני מבינה את אלה שמתעצבנים עקב סגנון הכתיבה היומרני שלו וההערצה עצמית המוגזמת לכאורה. עם זאת כדאי לזכור שלכל אחד גישה אישית לחיים ואם כתיבתו השנויה של מר סופר תעזור למישהו לשפר את חייו, הרי זה שווה את זה... מצפה לעוד הרבה מדורים הגב לתגובה זו 29.  משום מה קבלתי את ההרגשה     הסובל,    02/10/05 20:55 שהמורה הרוחני שלנו(שקמו לו כבר שונאים רבים לפי התגובות) לא התנסה באובדן וסבל אמיתי מימיו ולכן הוא מסוגל לחבק אותו בכזו קלות,כל שאני יכול לאחל לו זה שלא ידע סבל מהסוג שצריך לברוח ממנו. הגב לתגובה זו          סובל יקר. אני לא מסכים אתך.  ל"ת          חיים יבין,    05/10/05 19:32 הגב לתגובה זו              לינפושע מוסרי שכמותך             אילדבאות,    05/10/05 20:04 צא לי מהצל בבקשה ותפסיק ללקט שאריות שלי כמו חולדה מניו דלהי אני לא לוקח את עצמי ברצינות ואתה כן? עת להעלות ניצוצות ועת להשתלח במיקי בוגנים דובי גל וסנדרה רינגלר כשתהיה מוכן אני יגיע הבנת? הגב לתגובה זו                  למה יש לי הרגשה משונה                 אבגדה,    06/10/05 23:11 שחיים יבין ואילדבאות הם אדם אחד? הגב לתגובה זו                  אבל אילדבאות, זה בכלל לא קשור                 חיים יבין,    06/10/05 06:38 למוסר. אני עדיין אותו רוצח סידרתי של מוארים שאתה מכיר ואוהב. אני אסביר לך למה התכוונתי. זה קשור לזה שמדבריו של הסובל משתמע שגם הוא מחזיק ברעיון שדייוויד מציג, שעל פיו סבל מחזק אותנו, מקדם אותנו רוחנית, ומהווה פתח לאור. זה הסיפור החדש/ישן שדייויד בחר לספר לנו ולעצמו. הוא אינו שונה בכלל מהסיפור שהסניאסית של אושו מספרת לעצמה, אפילו שדייוויד לועג לה. שניהם מפרשים את הסבל שלהם ומעניקים לו משמעות, כל אחד בדרכו. ולסיפור של שניהם יש ערך רב, וערך שווה, אם הוא מקל עליהם לשאת את הסבל או את התחושה שהחיים והסבל שלהם חסרי משמעות. אילו לדייוויד הייתה יכולת כלשהי להכיר בעובדות, ההודאה בדמיון בינו לבין הסניאסית הייתה נקודה טובה להתחיל בה. מה הטעם בהעמדת פנים של עמידה אמיצה מול העובדות ? הענקת משמעות לסבל מקלה לשאת אותו, בין אם היא הזויה לחלוטין ובין אם היא מעוגנת במציאות, ואין לכאורה שום סיבה להתנגד לה, אלא אם כן לפרשנות ספציפית יש תוצאות לוואי שליליות שגורמות לסבל נוסף. (יש עוד סיבה להתנגד לה, אבל היא סודית). ההסתייגות היחידה של הסובל היא שדייוויד כנראה לא סבל מספיק. אבל את זה אי אפשר לדעת, מפני שאפשר לסבול המון ועדיין להישאר טיפש. כל מי שמקדש כך את הסבל , נקלע לבסוף לתחרויות מצחיקות/עצובות עם סובלים אחרים, שבהן הוא מנסה להוכיח שהוא הקדוש המעונה האמיתי ולכן תמיד גם מגיע לו יותר. יותר כבוד, יותר הערצה, יותר פיצוי, רוחני או אחר, יותר הכרה בעליונותו. ניסיון להצביע על מישהו שסובל יותר מהקדוש המעונה יכול להגיע לכדי סכנת נפשות. אבל האמת העובדתית אודות הסבל, היא שכל התנסות כואבת, אפילו הקטנה ביותר, מגדילה את מאגר הפחדים שלנו מפני העתיד, גורמת לנו להסתגר ולהתכווץ, ומכבידה על ההליכה שלנו בשבילי החיים. הסבל רק מטיל בנו מום, משחית אותנו, מעוות את התפיסה שלנו, ומעכיר את ההבנה שלנו. רוצה דוגמא מהחיים ? בבקשה ! אתה איבדת את מסיכת המואר האלוהי המזויפת שלך בטור של ניסים אמון, ומכיוון שהזיוף היה עבורך מקור של הנאה, אתה סובל, כועס, בועט ומתנגד. הכאב והסבל האלה אינם מקדמים אותך. הם אלה שכובלים אותך לטיפשות וליהירות חסרת הכיסוי שלך. אתה אולי מרגיש עכשיו קדוש מעונה, ובצדק, אבל הכאב שלך אינו פתח לשום אור. הוא זה שדווקא מונע מהאור להיכנס וכל זמן שתמשיך לסבול, תישאר טיפש. אלמלא הכאב, היית יכול לחוש בשמחה המיוחדת המופיעה כשכל העננים מתפזרים, הכל מתבהר, והאמת מתגלה לנו. היית כל כך נהנה, שהיית מתחנן שאעבור לגור אצלך כדי שתוכל להתנסות בכך שוב ושוב, על בסיס יומיומי. בטח שלא היית מבקש שאשאיר אותך לבד בעולם הצללים שבו אתה חי. בכל מקרה, בכל פעם שתחוש שאתה מעלה יותר ניצוצות מכפי שאתה יכול לשאת, תודיע לי, ואני כבר אדאג לכבות אותך. הגב לתגובה זו                      התקפת חולדות!!                     אילדבאות,    06/10/05 12:29 אני מת לעבור לגור איתך כדיי לראות את הבדיחה במציאות את החרדה המנהלת את קיומך היישותי הנעלה איך אתה כותב תגובה או חוטף עלבון ורץ לגבות אותה באיזה תלמידה או מעריצה כדיי לבסס את המעמד הבדיוני שאתה עומל עליו כולכך הרבה זמן מורידים לך ראש ואתה מצמיח שניים מכוערים אף יותר ''בן בית בעולמות עליונים'' קראת לעצמך פעם לא? חשבת שאתה דומה לי ומצאת קצת מרגוע מעצמך נכון? מי הכריז על מוארות בכלל? בגלל אימפוטנטים רוחניים כמוך למלה הזאת כבר אין ערך אופס עף לי ניצוץ ואני האחרון שאזרוק עצמו לויכוח אם אני כן מואר או לא מואר אני סתם יפה להחריד וזה מספיק חוץ ממך מוארותי לא מעניינת אף אחד אין לי בעייה שתעריץ אותי מרחוק רק אל תתקרב אתה מלא טומאה אתה מטיף על סבל אבל כרגיל לא אומר כלום אין ספק שהוא מטיל מומים לשלוח הודעות לעצמך לייסד לעצמך מועדון מעריצות להתחנף לכותבים אחרים ולעקוב אחריי ! ! הם יותר מסימניי מצוקה שהאמת תתגלה בפנייך אני יקשיב כי באמת ובלי שום כעס מעולם לא התרשמתי ממך לעומק אף פעם לא קראתי משהו שכתבת ולמדתי ממנו משהו זכור לך מקרה מלך הפלאפל שבו חשבת שאני מעריץ של איילת כדיי להמנע מהסבל שגרמתי לך בכך שחשבתי שאיילת מותק וכותבת חכמה ומוכשרת ואתה עוד מטרד וירטואלי את זה חשתי אז והיום עוד יותר מאז אתה אובססיבי כלפיי וזה מרגיש כמו סטן של אמינם אני תוהה איך אדם או נער לא ברור שמקדיש את רוב זמנו לעיניני הארות ועדיין כה רחוק מלהבין דברים בסיסים בהתנהלות בין בניי אנוש ועל הדרך יוצר לעצמו אויבים חדשים תתרכז בשנאה ובקנאה שמוציאות אותך מדעתך ותניח לי להרהר בטבע האילדבאות אחריי שסבלת מעצמך טבעי שמה שנותר זה לרצוח מוארים או לאיים במכות על מי שחושף את פרצופך המחוטט זה מעיד על חוכמה של אחד ששוחה בביוב של עצמו מספיק זמן בכדיי להעניק לו משמעות והסבר כלבבו בצורה כולכך משכנעת שחשבת שאני זה הקדוש המעונה אני פיקציה אתה רואה בי את הכאב שלך שאינו פתוח לשום אור שתהיה מוכן אני יגיע הגב לתגובה זו                          לאילדבאות היקר והיפה                         איילת,    07/10/05 18:30 תודה על המחמאות, וכשזה בא ממך, פצצת יצירתיות שנעה במהירות האור, זה עוד יותר מחמיא. גם אתה מותק שבמותקים. הגב לתגובה זו                          מזיע ומפיץ ניחוחות של סאטגורו                         אילדבאות,    07/10/05 02:21 על הדרך מתנשף? לא ממש אין כאן שבילים טוב לשמוע שיש לך עוד דופק לי חויית כמעט מוות עשתה בסופו של דבר רק טוב ברשותך התוכנית האהובה עליי משודרת בין חצות לזריחה זאת תוכנית על השקיה וגינון נורא משעשע סוג של משחק קשה להסביר הגב לתגובה זו                          אוי אילדבאות אתה כל כך אכזר                         חיים יבין,    06/10/05 18:19 ומתנשף. ומזיע. :) :) :). לפי התיאוריה שלך אתה לא אמור לפגוע בעצמך כשאתה פוגע בי ? מה זה, יש לך תיאוריה אחת לחג ותיאוריה אחת ליום חול ? זה לא פייר. אתה בטוח שאתה לא רוצה להודות לי על הנטל העצום שהסרתי ממך ? תראה איזה יופי, המסכה המזויפת שלך הייתה כל כך כבדה לך, שבלעדיה אפילו מחסום הכתיבה שלך נפרץ. תהיה גבר. תן קרדיט על משהו :). הגב לתגובה זו                          עד סוף השנה הוא סגור אצל תומר.  ל"ת                          רל''שינפושה,    06/10/05 17:29 הגב לתגובה זו                          אילדבאות תעשה לי תאומים סיאמים                         יפה,  להחריד,    06/10/05 12:46 לינפושה תעשה לי ספונג'ה אנד קלין דה קקי אוף דה כלב. הגב לתגובה זו          הסובל - מילים כדורבנות !  ל"ת          האמת,    02/10/05 23:37 הגב לתגובה זו 28.  ואפרופו כאבים וסבל     פליפר,    02/10/05 17:52 אמר פעם מישהו: ''אין גבול ליכולתי לשאת את סבלו של הזולת'' הגב לתגובה זו          דייוויד סופר ? :)  ל"ת          שואל,    03/10/05 07:24 הגב לתגובה זו 27.  לחיים     אני,    02/10/05 16:23 היית מאמין שיום אחד אני אהיה המורה שלך?:) הגב לתגובה זו          חשבתי על זה שוב.         חיים יבין,    06/10/05 11:37 באופן כזה או אחר, תמיד היית :). הגב לתגובה זו 26.  אני קצת מופתע     ירון,  תל אביב,    02/10/05 12:06 נפלתי לתוך הביצה ישר על המפלצת: כנראה שלא הבנתי איזה דינמיקה פנימית שמתחוללת פה מאחל לכולכםחיים יבין בעיקר אחריי התגובה האנושית סוף סוף חג שמח הגב לתגובה זו          אוייש גם אתה         חיים יבין,    02/10/05 13:48 מה קרה ? מה נהיית פתאום כזה רגיש ? הסתערת, השתוללת, בעטת, נגחת, ונכנסת באקסטזה עם הראש בקיר, ועכשיו כולם אשמים ? חיים יבין ? והביצה ? והמפלצת ? ואולי גם הרצפה עקומה וחסרת אנושיות ? והריבית על האובר שעולה ? ומשבר האנרגיה ? ולאורניום האירני אין חלק בעלבון שלך ? העיקר שאתה היית בסדר גמור ! נכון ? אני יודע שייקח לך שנים להבין את זה, אבל התגובה הזו מלאה באהבה אמיתית. באמת. חג שמח הגב לתגובה זו              חיים יבין כנס             ירון,  תל אביב,    02/10/05 14:58 דרך אגב השם מישפחה שלי זה כהן ירון כהן הגב לתגובה זו              שנים? אוליי שניות             ירון,  תל אביב,    02/10/05 14:23 אני כבר לא יודע מי אתה באמת לרוב אתה נשמע רוחניק מאוס פתאום גילית צד שאני יכול להבין בתגובה15 אז לצד הזה איחלתי חג שמח דבוק בו .שמה ראיתי ניצוץ הציניות והיענו מוארות בהפוך על הפוך לא אמינים ומעוררים אנטגוניזם אך ברוח הכתבה היכולת שלנו לחטוף מכות ולשאת ייסורים בלתי נמנעים היא מבחן להתפתחותינו הרוחנית מה אתה אומר איזה ציון לתת לך? הגב לתגובה זו                  מצטער ירון. חשבתי שאמרת                 חיים יבין,    02/10/05 19:57 תגובה אנושית בציניות ושהתכוונת לתגובה אחרת. חג שמח. הגב לתגובה זו                  נו די , ירון, זה לא כוחות,                 פליפר,    02/10/05 15:12 עזוב את זה. וגם לחיים יבין, עזוב אותו. כל משפט זה הרמה להנחתה. זה יגמר בבכי. חבל. הגב לתגובה זו                      בוא נשחק קצת טניס                     ירון כהן,  תל אביב,    02/10/05 17:53 רק תסביר לי אם המשפטים שלי הם הרמות להנחתות או של חיים יבין גם לא הבנתי מי יבכה בדיוק בוא נשחק מה אכפת לכם? גם ככה הדיונים כאן משעממים יאללה פליפר,חיים ובכלל תתחילו הכדור אצלכם הגב לתגובה זו 25.  מוארים מוארות, מועדים לשמחה     זיבאב,    02/10/05 00:32 סיפור לחג: [לנסיכה פאיי שיניים פגומות. איש בממלכה אסור לו שידע זאת שמא תהפוך פסולה לחיתון.פאיי מעבירה את רוב ימיה בשתיקה ועל המשרתות פוקדת כשפתיה קפוצות. קראו לדונג וון-פו אמן החצר להתקין לנסיכה מערכת שיניים חדשה העשוייה פנינים, אך ברגע שדונג וו-פו יידע טיבן של שינה האמיתיות יהיה עליו לשלם בחייו. אם יסרב לקריאת הקיסר גם אז יומת ,לכן דונג וון-פו הולך קל אל חדרה. הוא יודע שככל שהכדור קל יותר הוא פורח גבוה יותר. דונג וון-פו ביקר פעמים אצל הנסיכה,פעם בא למדוד ופעם להתקין את השיניים בפיה אח''כ נלקח וון-פו לבית האסורים עד הוצאתו להורג. חלפו מספר חדשים. בוקר אחד, מלווה בשני קצינים , פרצה הנסיכה פאיי לבית האסורים לחפש את האב לתינוק שברחמה. וון-פו שידע על המוות המצפה לו כפה את עצמו על הנסיכה באותו הערב בו התקין לנסיכה את שיניה. וכעת פשעו היה לו למושיע וכעבור שבוע נערכה חתונתם ברוב הדר. (בקרוב: מוסר ההשכל) הגב לתגובה זו          נו...ואיפה מוסר ההשכל ?  ל"ת          ?,    02/10/05 19:19 הגב לתגובה זו 24.  צחקנו, היה נחמד, אבל     ג' חוהמס,    01/10/05 23:16 יש כאן כמה קלישאות שצריך לרענן, נכון? לעבודה. חיימק'ה, הדברים שלך על סבל היו לי קצת מורכבים ואני לא בטוח שהבנתי. אני יכול לנסות להסביר שוב למה התכוונתי בפרשנות שלי לאותו פסוק בכתובים (מי שאינו בורח מהכאב וגו') ואולי משם נמשיך. קודם כל, מכיוון שאינני מורה רוחני, מואר, מדריך או מאסטר מכל סוג אני פטור מלנסות לשחרר את כל המין האנושי מסבל. בוא נשאיר את זה פשוט. ובכן, מצאתי שהמשפט הזה, שהפלאית להתעלל בו, מתאר סוג של יכולת הכלה של כאב שמביאה לכך שהכאב אינו בעיה. מה זאת אומרת בעיה? ההרגשה שהחיים הם חרא, נטל, טעות. ברגעים מסוימים בחיי - ומעטים מדי - יכולתי להכיל כאב גדול (אמנם, לא דרמטי כמו זה ק') מבלי לספר עליו סיפור, לתרץ אותו או לברוח ממנו, באופן כזה, איך לומר? שהכאב גבר על הניסיונות שלי עליו. זה מצב שאין בו פרשנות. מכיוון שכך, אלה היו רגעים שבהם הכאב, לא רק שהפסיק להיות בעיה, אלא שהתגלה שהוא כאילו רתום לחיוביות של החיים כמכלול. במובן הזה - כאב הוא באמת פתח לאור כשמפסיקים לעשות עליו מניפולציות. אולי יש כאן פרדוקס. לדעתי לא. מצטער על הקלישאות. מי שיכול לחיות ככה הרבה - אני מוכן ללמוד ממנו. בינתיים, אני ממליץ לכולם לנסות את זה. גם לי. הגב לתגובה זו          כשתתפוס את הזנב שלך,         חיים יבין,    02/10/05 00:49 תתקשר אלי ונמשיך בדיון. הגב לתגובה זו              הגזמת, השתפנת ולכלכת. הזהו ל'?  ל"ת              ג'ו חמסה,    02/10/05 10:13 הגב לתגובה זו 23.  תענוג צרוף     ג' חוהמס,    01/10/05 22:35 לקרוא את המאסטר אוכל את כובעו ולא יודע מאיזה צד להתחיל, מתפלפל, מתרץ ומתפתל. אבל קודם כל, סחתיין על האומץ, לא קל להודות בפומבי שטעית, גם אם בחצי פה, וגם אם מהחצי השני מטפטפות השטויות. אך בלב כבד אני יוצא להתקפה הנגדית; אוהב אני את לינפושה. את נועם הליכותיו, את לשונו המסתייפת, את מחמאותיו המשונות שנטלו ממני את עוקץ הנקמה. בנוכחותו של חכם העוינות נופלת. ובעיקר כשהחכם משבח אותי. אבל כאן נכונה לך אכזבה, לינפופו - את משפטי המחץ שלי לפליפר איני מבין כלל. גזרתי והדבקתי אותם מהכתבה המקבילה של זאב אלירז. גם את הדברים האלה ממש איני מבין - אני מתקתק ומתקתק בצורה רנדומלית לחלוטינסקי ואיני אחראי לתוצאה המתקבלאמורטי. אינני ישות תבונית, למעשיהו. גם קרישנמוראמפף לא הבין מה אמר כשאמר אז על אותה דוגיתית. וגם אתה אינך אלא מכונת אמת שמישהו לחההההץ על יותר מדי כפתורימסקיקורסקוב בבבבבתתתת אחת. הגב לתגובה זו          באמת שמתי לב שהדברים שלי בדרך         חיים יבין,    02/10/05 13:27 כלל מורכבים עבורך למרות שאני באמת משתדל ללכת צעד צעד, במיוחד בשבילך. אז ככה. למקרה שזה לא היה ברור, לא הייתה כאן הודאה בטעות. דייויד סופר הוא חקיין מתחזה ושרלטן. דובר על כך עוד מהטור הראשון שלו. כשאתה מחקה מישהו חכם, אם אתה נאמן למקור, יהיו בחיקוי שלך דברי טעם. כשאתה חקיין גרוע, כמו דייויד, אתה מחקה מספר מקורות סותרים ביחס לסבל ואפילו לא מבחין בכך. התוצאה תהיה כמו במאמר הזה: דברי טעם, והיפוכם. כלומר שטויות. שמת לב שאתה מפתח דפוס קצת מגוחך. תמיד כשאתה נתקל במשהו שהוא מורכב מדי עבורך אתה בורח ל''שנינויות'' שאני בטוח שאתה חושב שהן נורא מצחיקות, ואחרי מספר דקות אתה מנסה לחזור לדיון ענייני כאילו כלום. אבל אם אתה מדלג בסיוע בדיחה על נקודה שאתה מודה שאתה לא מבין, איך אפשר להתקדם ? אני מציע לך לקרוא שוב את התגובות שלי. אחרי הכל, ''תלוי איך קוראים. אם קוראים מתוך זלזול סמוי או גלוי בעולם המחשבה... הקריאה לא מניבה פרי. הכוונה הראשונית שלך היא זו שתכריע. אם תחפש קלישאות, תמצא. אם תחפש דברי טעם, אולי תופתע''. עכשיו תסלח לי, נשרף לי הצ'יפס. הגב לתגובה זו              נו נו             ג' חוהמס,    02/10/05 15:33 אתה באמת מאמין בתיאוריית הפלגיאריסט האהבל? קצת עלוב. הצעתי לך פתרון - לאחת ''הסתירות'' שבהן אתה נאחז, אבל מסיבות ברורות העדפת לקשקש ולהסתבך. שיהיה. כן... למרות היומרה והמאמצים והפיקחות, ייתכן שגם אתה לא מתאים למשרת המומחה לעניייני הסבל האנושי. בכל זאת, על כל עקיצה (שומע, ירון?) אתה מאבד את הצפון ומתחיל להשתולל בגסות-רוח, קשקשנות וצדקנות. אפרוח פגיע ואובססיבי שכמוך! באהבה ובהערכה (במיוחד הפיסקה האחרונה - גזרתי ואני כבר מת להדביק): חג שמח מר לינפושה! ושיהיה בתאבון (: הגב לתגובה זו                  ולרגל אלול: גם אני הגזמתי                 חוהמס,    02/10/05 21:34 סליחה הגב לתגובה זו 22.  גבירותיי ורבותיי, מהפך !     חיים יבין,    01/10/05 08:45 סתם סתם. יש פה כמה דברי טעם. מצד שני, יש פה גם את היפוכם. מצד שלישי, זה אותו דיויד שכתב את כל אותן שטויות מדהימות בשלושת המאמרים הקודמים, וערבב לנו את הקיום הישותי הגבוה שלו, עם ההקשבה נטולת הכלכלה, וממש החריב עד היסוד את כל המוסריות הצבועה שלנו כשאמר לנו בפנים, ממש בלי בושה, ותחזיקו חזק בבקשה ...היטלר ! כשאוספנסקי הכיר את גורדייף, גורדייף אמר לו שאם הוא (אוספנסקי) היה מבין את מה שהוא עצמו כתב בספרו ''טריטיום אורגנום'', אז הוא (גורדייף) היה צריך להשתחוות בפני אוספנסקי ולהתחנן לפניו שילמד אותו. האם אתה מבין את מה שכתבת דיויד ? על כך ניתן לענות בשתי דרכים. הדרך הראשונה שמורה רק לאינדיבידואלים נדירים כמוני שהם באמת בעלי קיום ישותי גבוה, ושרק הם יכולים לדעת בוודאות אם אדם אחר כלשהו חווה קיום ישותי גבוה בעצמו. בחינה כזו מתבצעת כמובן בדרכים ובאמצעים שלאינטלקט הרגיל אין דריסת רגל בהם. לצערי, את תוצאות הבדיקה הזו לא ניתן לתרגם למילים. אי לכך ובהתאם לזאת, לטובת הקוראים החווים אך ורק את הקיום הישותי הרגיל והנחות (וסליחה על ההתנשאות אבל ככה זה בחיים -כפי שדייויד עצמו יכול להעיד- יש דרג ויש זרג), אני נאלץ לשוב זמנית לדרך האינטלקטואלית, הנחותה יותר, שתכליתה ניסיון להגיע להבנה כוללת של כל ההתבטאויות שלך והרכבתן לכדי תמונה אחת שלמה כדי לבחון אם הצגת בפנינו יצירת אומנות אמיתית או סתם מרחת את גופך בשלל צבעים והתגלגלת לך להנאתך בחוסר חן על דפי המדור. הדרך הזו מביאה אותי למסקנה החד משמעית שלא יתכן שאתה מבין את מה שאתה אומר. לו היית מבין את מה שאתה אומר, אפילו בטור הנוכחי, לא היית כותב למשל על ''הנטייה הדבילית ''לקבל את הסבל'' רק כדי לקבל ציון טוב אצל המורה הרוחני הדמיוני שלנו'', ומיד אחר כך מעודד את אותה הנטייה בדיוק במשפט ''היכולת שלנו לשאת ייסורים בלתי נמנעים היא אבן בוחן משמעותית לבדיקת יכולותינו להתפתח מבחינה רוחנית'', שהוא בדיוק היפוכו של המשפט הראשון. אם היכולת שלנו לשאת ייסורים בלתי נמנעים היא אבן בוחן רוחנית כלשהי, אז יש לנו סיבה ממש מוצדקת ''לקבל את הסבל'' כדי לקבל ציון טוב מהמורה הרוחני הדמיוני שלנו! כדי שאפשר יהיה להבין אותך דייוויד, אתה חייב להחליט סופית מהי דעתך ! אתה לא יכול לומר שאנחנו צריכים ''לחיות עם עובדה, לאהוב עובדות '' כלומר סבל הוא סבל נקודה, ללא פרשנויות. ובמקביל לומר ש''שכחנו שמאותם חרכים דרכם עשוי להזדחל הסבל בוקע גם האור'' ובכך להעניק פרשנות ומשמעות לסבל. אתה חייב להחליט. טוב אתה לא חייב כלום, אבל רצוי שתחליט. (וזו רק דוגמה אחת בגלל מגבלות תקציב). בכל מקרה, כשתחליט סופית מה דעתך, ספר לי על כך, ואומר לך אם עברת את הבחינה, ואיזה ציון אני נותן לך. על אף שאני חולק על מספר דברים שאמר ידידי פליפר, דבריו הם ביטוי לתחושה העמוקה שלו שאתה פשוט מדקלם מבלי להבין בכלל את מה שאתה אומר ממש כפי שכבר אמר למטה פיסארו. וצודק שרגא כשהוא מהלל את העתק/הדבק. אם יש פה ושם מעט דברי טעם במאמרים שלך הם נובעים משימוש יתר בהמצאה הזו בלבד. דרושה כמובן אינטליגנציה מינימלית על מנת להשתמש נכון גם בהמצאה הזו, כדי לא להעתיק ממקורות סותרים באותו מאמר עצמו למשל, אבל זה כבר נושא אחר. והכי כואב לי על מיה המקסימה. אם כל שיעור שלך הוא או שטות גמורה או דבר והיפוכו, איזה כלים לחיים אתה נותן לה ? תתבייש לך, רשע שכמותך ! מיה, אם את מעוניינת, אני נותן שיעורים פרטיים. (וברברה, תעשי טובה, אל תתערבי הפעם, כבר הרסת לי מספיק). הגב לתגובה זו          ''חיים יבין'' איך התגעגעתי !         Anna 2,    01/10/05 19:27 איזה כייף לקרוא אותך ולחזור להומור ולשנינות, לחדות החשיבה ויכולת ההתנסחות המדהימה שלך. ובכלל מורמוניק מתוק שלי, יש לך מקום בלב ללמד חשיבה יצירתית ופרקים בהומור את כל הבנות ... נכון שהחבר שלך (אנה ?) עכשיו לא פה. אבל אני פה. ואוהבת אותך כרגיל :) שנה טובה ומתוקה והמון נשיקות ...:) הגב לתגובה זו          תגיד אתה רציני?         ירון,  תל אביב,    01/10/05 11:01 אתה מדבר כאילו מישהו המליך אותך או שעשית זאת בעצמך? אתה פאתטי בנאדם! ''הקיום הישותי הגבוה'' שלך נשמע יותר כמו דרך לחשוב שאתה ''מואר'' וחכם יותר כאן ממשהו מבלי שנתת סיבה אחת להבין זאת לבד מי אתה בכלל אני מוכן להתערב שזה המקום היחיד שאתה מרשה לעצמך להתבטאות ככה בחיים כבר מזמן היית חוטף סטירה ממשהו הקיום שלך זאת בועה שתתפוצץ כי ניכר מדברייך שלא הבנת כלום אם הדבר היחיד שאתה יכול לעשות זה לנופף בידע חסר חשיבות ולטעון ליכולות ''רוחניות'' נעלות נשמע שאתה מנסה לשכנע את עצמך בעיקר.. ושוב זה נורא מגוחך! אין לך ביקורת עצמית האמורה למנוע ממך ביזוי עצמי נעלה שכזה כול אינטלקט רגיל היה כבר שם לב שמה שהיד כותבת צורם ללב ועוצר בשיעורים הפרטיים שלך אתה מלמד איך להיות שנוא ובודד? סגנונך זועק זאת מצטער שאני בוטה כלפייך פשוט מעולם לא נתקלתי בתגובה כולכך מעוררת רחמים מקווה שתתקן את דרכייך ותהיה פשוט בנאדם טוב בלי כול החארטות הישותיות שלך הגב לתגובה זו              ירון אל תיגע זה חפץ חשוד!             מיה,  אילת,    01/10/05 21:57 ירון זה בסדר. הוא באמת מאבד שליטה ואובססיבי לפעמים אבל בסך הכל הוא רוצה רק לעזור... אם תעקוב תראה שהוא מנסה להציל את נשמתי כבר חודש. קצת דמגוג אבל אם לא הייתי מכירה מישהו יותר חכם הייתי הולכת לשמוע אותו קבוע! כל הכבוד לאמנון! הגב לתגובה זו              ירון יקר,             זואי,    01/10/05 14:19 ברור שאתה לא מתמצא כאן במדור, הניסוחים הנ''ל נכתבו בציניות כביכול, ובלי קשר, גם כאן במדור הוא חוטף סטירה פה ושם כדיי לחזור לתלם. הגב לתגובה זו                  את בטוחה שזאת ציניות                 ירון,  תל אביב,    01/10/05 17:53 לי זה נראה יותר כמו ערבוב של כמה תסביכי אישיות קראתי שוב את מה שהוא כתב והוא דווקא נשמע רציני למדיי אני בדרך כלל לא נכנס לתגובות ולוקח חלק בהן ואין לי מושג מי המסכן שכתב את זה בכול אופן נראה לי שהוא לוקח את השהות במדור הזה למקומות הלא נכונים וחבל להתבזות כך בפומבי הגב לתגובה זו              יש לך מזל :).             חיים יבין,    01/10/05 13:24 פעם היה לי פה חבר שכשהייתי מסתבך במכות עם מישהו, הוא מיד היה מתערב ושומר שאני לא אסחף. עד שהוא יחזור, והוא יחזור, אני חייב לתרגל שליטה עצמית יוצאת דופן, וזו הסיבה היחידה שאני לא אומר לך כמה אתה טיפש ולא מוריד לך סטירה מצלצלת. הגב לתגובה זו                  עצות מועילות:                 ירון,  תל אביב,    01/10/05 17:15 לפניי שאתה מכריז על מוארות עליונות או חוכמה יוצאת דופן תברר מה המניעים שלך ואיך זה נשמע אוליי תיווכח לדעת על השקר העמוק בו אתה חיי שקר שזועק מכול משפט שלך מילא השטויות שאתה כותב אבל החשיבות העצמית המלווה להם! מצד אחד מוארות מצד שני אתה ממציא חברים וירטואלים שירסנו את ההתנהגות הבהמית שלך שלא תסחף! אם זאת לא פאטיות אז מה כן? עוד מואר מטעם עצמו מה תעשה תשלח לי סמיילי כועס? חוץ מלעורר בי חלחלה אתה לא מסוגל לעשות כלום לא תרגלת שליטה עצמית עד עכשיו אז למה להתחיל? אז מי הטיפש? וסתם שתדע שאני לא בדיוק בנאדם שכדיי להוריד לו סטירה אבל את זה נעזוב כרגע יש לי תחושה שאני מבזבז את זמני על איזה תיכוניסט מתבגר שהדבר היחיד שהוא מזיין זה את השכל של קוראים חפים מפשע מאחוריי גורדייף אוספנסקי ושאר הבלים ניו איי''גים חסריי קשר אוליי תוותר? תחזור שתיגדל ויהיה לך משהו מועיל להגיד אני אהיה הראשון שיקשיב ירון הגב לתגובה זו                      לירון מתל אביב                     נופר,    01/10/05 20:13 ירון אתה כנראה חדש מאוד במדור. אז קודם כל Welcome ! לא שאני מוותיקות המדור, אבל בכל זאת יש כאן קבוצה שעשתה כברת דרך לא קטנה ביחד, וכך למדנו להכיר אחד את השני. ''חיים יבין'' לא ממציא חברים וירטואליים. יש לו כאלו. והם אוהבים אותו מאוד. אחד מהם שהתכנה כאן י, (יעקב) והיה חברו הטוב ביותר, יעץ לי פעם לקרוא כתבות של ניסים אמון. לא קראתי את הכתבות ,אבל הלכתי אחורה וחיפשתי בתגובות. ובכתבה בשם : ''ריגפה במקום חרדות'' מה-1 לפבואר, ראיתי את דמותו של: ''מאסטר לינפושה'' האגדי (להלן : ''חיים יבין'' בכתבה זו) מבליח ומפציע לעולם התגובות כאן. באותם ימים אני עוד לא הייתי בין הקוראות והמגיבות, ואולי גם הוא היה עוד קודם , אבל זה לא חשוב ואין לכך משמעות. העניין הוא שצריך ללמוד לקרוא אותו. יש לו הומור הורס, שנון וחד כתער. יכולת התבטאות מחוננת וכישרון ויצירתיות נפלאים. לינפושה משתמש בהומור להציב לאנשים מראה (כשצריך). ומה לעשות לפעמים רק הסרקזם יכול לשקף את הדמות האמיתית במראה. אחרי כל מזמורי ה''רוחניות'' של ה''מורים'' הרוחניים שמסבירים לנו איך להזדכך תוך ניפוי הרעלים הפנימיים (להלן : ללמוד לחיות עם הכאב ב''מיומנות'' ) כדי לממש תחושות שמימיות של המראה ונסיקה לגבהים של טוהר פנימי, רוממות הנפש, ושקיפות וצחות הלב או במילים אחרות, הם דוחסים בנו קלישאות חסרות אמיתות חיים (ועצובות), זה נפלא לדעת שיש מי שלא איבד את ההגיון הצלול והנקי, שמוביל להגדרות יותר חדות ומציאותיות של מושגים, מה שמונע בילבול ויוצר עיגון במציאות. כדי לקרוא מה באמת מישהו כותב, צריך קצת להכיר את הדמות. ושתכיר את הדמות אתה תראה שתאהב אותה. ורק במסרים הברורים והעקביים שלו (של לינפושה) אתה תמצא מה היא אהבה אמיתית . נטולת קלישאות וזרמים תת קרקעיים של אחד בפה ואחד בלב. הגב לתגובה זו                          ליהודה ולירון                         נופר,    02/10/05 16:41 ירון אני לא חושבת שלינפושה הוא זה שהגיב כאן בשמות שונים. אני בכל אופן הגבתי כאן גם בשמי וגם בשם .Anna 2 ובכלל בכל הקטע של שמות שונים, הרבה קוראים תופשים טרמפ ומתחזים ואיכשהוא בסוף תמיד מאשימים את לינפושה. אני יכולה להעיד שהיו כמה פעמים (בדר''כ אני משתמשת בשמי, אבל בכל זאת) שכתבתי תגובה וישר התנפלו עלי שאני לינפושה, ואז שהכחשתי מייד בתגובת נגד, כתבו לי שאני פאראנואיד ופאתטי. אתה צודק 100% בקשר לכך שמראה צריכה להיות נקייה. זה אומר שהבאתי דוגמא לא טובה . אף אחד לא יסחוף אותי (או כל אחד אחר מאיתנו) למקום שאנחנו לא נרצה להגיע אליו. צריך תמיד לזכור שיש לנו אחריות אישית על ההחלטות שלנו, גם אם הן שגויות (וכולנו לוקחים החלטות שגויות במהלך חיינו, כי את העתיד אנחנו לא יכולים לחזות) ושבסופו של עניין האדם יכול להיות האוייב הכי גדול של עצמו. כך שאי אפשר תמיד להאשים אחרים. לינפושה לא לקח על עצמו מעולם תפקיד של מורה רוחני שמשפיע על החלטות של אנשים. כך שאני לא רואה כאן שום הסחפות ובטח שבטח לא מגלומנייה. וליהודה אני לא מצליחה למצוא שום רוע בתגובותיו של ''חיים יבין''. רק חמלה והמון חוכמה. אני לא חושבת שהוא מרגיש אגדי בזכותי. אין לזה שום קשר אלי. את יכולת החשיבה והניתוח והידע המעמיקים שלו - יש לו בזכות עצמו. ולא בזכותי. הלוואי והיתה לי יכולת להעניק לאנשים (קודם כל לעצמי) יכולת חשיבה והסתכלות מפוכחת על החיים. הייתי עושה מזה עסק מצליח... גורמה לאגו ? ביטוי לשוני נפלא. אני אזכור אותו ואשתמש בו בעתיד ברשותך. רק שקטונתי, והגורמה של לינפושה זה הישגיו האישיים שלו, ואין להם שום קשר אלי. אתה צודק יהודה, אני לא חכמה מספיק. לא כי נלכדתי במשהו גרוע, אלא כי אני כאחת האדם ובמהלך החיים, לפעמים אני מוצאת את עצמי נופלת לבורות שאותם חפרתי במו ידיי , במודע או שלא במודע. זה לא משנה. אני רק רואה את זה כחלק אינטגרלי ויפה מהחיים עצמם. כי מכל נפילה ומכל טעות שעושים בדר''כ יוצאים מחוזקים יותר ואולי אפילו למודי נסיון יותר. שתהייה לכם שנה-טובה . הגב לתגובה זו                          נופר, את כל כך תמימה                         יהודה ב.,  כוכב יאיר,    02/10/05 11:59 בלי זרמים תת קרקעיים של אחד בפה ואחד בלב? יש זרמים אבל מוחבאים טוב ותחכום. מראה? אגדי? חיים יבין מראה ררק את מראת פחדיו ורוע שלו. ובזכותך ושכמוך הוא מצליח להרגיש אגדי וחי על זה אהבה אמיתית? את נראה לא חכמה מספיק לראות כיצד נלקדת במשהו גרוע יותר מכל מורה רוחני שרלטן ואיך משמשת מזון גורמה לאגו של חיימ'קה. אכלת אותה בגדול הגב לתגובה זו                          תודה על המידע                         ירון,  תל אביב,    01/10/05 22:21 הוא שינה את כול תפיסת עולמי: כמובן שאני צוחק מכול התגובות כאן נראה שאת היחידה שהגיבה ולא הוא בשמות אחרים תקראי את שאר התגובות ותביני לבד אוליי נפלתי על קטע רע שלו מצטער אין לי זמן ללמוד לקרוא אותו ואני בספק אם זה שווה את המאמץ לגביי עניין המראה היא לא אמורה להיות נקייה כדיי לשקף את האמת? הוא פשוט עושה רושם של עוד מגלומן שיסחוף אותך לשומקום וכמוהו ושכמותו יש יותר מדיי לצערי שיהיה לך חג שמח הגב לתגובה זו                      ירון יקר                     תלמידה,    01/10/05 19:49 אם רק היית יודע איזה בושות אתה עושה לעצמך. כדאי מאד שתבקש סליחה ותתחנן שמישהו יסביר לך במה מדובר. מאסטר יקר, תודה. צחקתי והחכמתי. כמו תמיד. זואי יקרה, כנראה שהתכוונת להגיד שמנסים להחטיף לו סטירה פה ושם. פשוט הגבהים האלה... אף אחד לא ממש מצליח להגיע לשם. הגב לתגובה זו                          גבהים חחחחחחחח....                         גמד,  מצויד,    02/10/05 12:17 אפילו אני צריך להתכופף כדי להוריד לו סטירה. הגב לתגובה זו                          תלמידה = התחזות לינפושית  ל"ת                          הסטירות,  כן הצליחו,    02/10/05 07:37 הגב לתגובה זו                          ירון יקר. מה אגיד ומה אומר.                         חיים יבין,    02/10/05 02:39 אתה ממש גשש בלש בפעולה, פותר כל תעלומה. מה כואב לך ? על מה אתה כועס ? על ההתנשאות והיהירות חסרות הכיסוי ? על הקלישאות השטחיות ? גם אני. כל מה שהכעיס אותך בתגובה הראשונה שלי הוא פרודיה על דייוויד סופר. חפש את המאמר הראשון שלו ותבין. ניסו להסביר לך את זה והייתי בטוח שתבין ותצחק. אבל אתה בשלך. מה שנקרא אל תעצור שור בדישו. בעיקר אם הוא עם כיסוי עיניים. אתה מקנא במעריצות ? אין לך מה לקנא, אני לא מורה רוחני ואני לא נותן שיעורים פרטיים (מצטער מיה). אני מוכר פלאפל בדרום תל אביב שמשלים הכנסה בניקוי חדרי מדרגות. למה אתה מקשה על עצמך כל כך ? בהתחלה היית יכול רק להודות בטעות ולשתוק. עכשיו מה ? שתודה בטיפשות ואטימות ובהיעדר מוחלט של חוש הומור ? אתה לא תעמוד בזה. כנראה שכבר איבדתי כל סיכוי לזכות באהבתך. לא נורא. אני אתגבר. אני בכל זאת אוהב אותך, וכביטוי לאהבה הזו אני מייעץ לך לפנות בדחיפות אל המורה שלך ולבקש ממנו להחליף לך דחוף את המנטרה. אם גם זה לא יעזור לך, תחליף רוקח. הגב לתגובה זו                          כמה נמוך עוד תרד?                         ירון,    01/10/05 22:49 אתה מתחזה למעריצות דימיוניות שלך שהפרש התגובות בינהן נורא קצר ואני עושה בושות?????? זה כולכך שקוף שאתה כתבת את זה אין ספק לגביי הגבהים נגעת בפסגת הפאטיות הגב לתגובה זו                      בהחלט נתת לי נקודות למחשבה,                     חיים יבין,    01/10/05 19:21 תודה ? :). הגב לתגובה זו 21.  פליפר     ג. חוהמס,    01/10/05 00:51 כמו בתגובה שלפניה, גם בזו האחרונה יש מין מבנה מעגלי. גם קצת הרמטי. אתה טוען שהכל הדברים שכתב דיוויד הן בגדר קלישאות, עד שלא חווים הארה, ולכן השאלה החשובה היחידה א האם יש לדיוויד דרך להביא את תלמידיו כך שיחוו הארה, אבל שאלה זו לא ממש מעניינת אותך. קשוח, מה? ייתכן שאתה בוחן את הדברים מנקודת ראות דיקשאית: דהיינו, מבעד לרעיון רק כלי בלתי מילולי, ישיר ועוקף מיינד מאפשר ל''מורה'' לגרום ''לתלמיד'' ''לחוות הארה'' וכך להבין בדיעבד את כל הקלישאות. תפיסה קוטבית זו של הארה/מחשבה שוללת את השימוש בשפה ככלי אפקטיבי להתפתחות רוחנית ולהעמקת ההבנה: כי אם לא ''חווינו'', אנחנו טוחנים מילים מבלי להבינן, ואם ''חווינו'', כבר הבנו. תפיסה זו מוטעית. מילים עשויות להביא עמן הבנה, לכוון לקראת חוויה, וגם להצביע על מה שנמצא מעבר למילים. תלוי איך קוראים. אם קוראים מתוך זלזול סמוי או גלוי בעולם המחשבה (כמו ש''מואר'' טוב אמור לעשות) הקריאה לא מניבה פרי. הכוונה הראשונית שלך היא זו שתכריע. אם תחפש קלישאות, תמצא. אם תחפש דברי טעם, אולי תופתע. ולגבי המשפט ''מי שלא בורח מהכאב, הכאב לא רודף אחריו'' - הפרשנות שלי עליו די פשוטה, ולקוחה מגוף המאמר: הבעיה אינה סבל, אלא הבריחה ממנו. זה עשוי להראות לך טריוויאלי, אך לעניות דעתי מדובר בעיקרון שקל לפספס את החשיבות שלו. אתה אומר שהארה היא ההחלצות מבעיית הכאב. דיוויד סופר, אם אני מבין נכון, אומר משהו יותר עמוק - הכאב מפסיק להוות בעיה מרגע שלא נמלטים ממנו. בעיני בהחלט מדובר בעניין מעשי. אשמח לדון איתך בעוד קלישאות. ולנופר: מסכים איתך. הגב לתגובה זו          הטיעונים המעגליים הם         פליפר,    01/10/05 20:54 הבעיה בכל תורה רוחנית, כשמנסים לערבב אותה עם הגיון. חוץ מזה שאני לא קשוח בכלל אבל באמת שדיוויד סופר לא ממש מעניין אותי. יש דברים פחות מעניינים, אני מודה אבל אחרי שקראתי את מה שהוא כתב, או יותר נכון את הסינטזה שהוא עשה מכמה רעיונות ניו אייג'ים ישנים, איבדתי עניין ברעיונות שלו ועכשיו אני שוב נסחף לויכוחים. אני ממשיך לטעון שרק חוויה אמיתית של מצב, מביאה להבנה מלאה שלו. דיבורים על מצבים שונים יכולים לתת הבנה חלקית בלבד ביחוד כשמדובר על מצבים תודעתיים. לגבי הסבל, אפילו אם תנסה להבין את זה בצורה פשוטה כמו שכתבת, זה נכון רק עד רמה מסוימת. אם תקח אדם שחווה סבל ולוקח כדורים להקהות את הסבל אז באמת אתה צודק. או אדם שסובל ממשהו ומנסה להסיח את דעתו על ידי כל מיני אמצעים הרסניים או תרבותיים כמו סרטים, זיונים, אלכוהול וכו'. גם כאן אתה צודק. וגם את כל זה אמרו כבר לפני דיוויד הרבה חכמים וגם כאן עשה דיוויד העתק\הדבק. וזה עדיין בסדר לעשות העתק הדבק אם יש לך יכולת אמיתית לעזור. אבל כשמדובר ברמות יותר עמוקות (אולי עמוקות זאת לא המילה המדוייקת), לדוגמא אצל נזירי זן שמתרגלים ומתורגלים בנסיונות לחוות את מה שעובר עליהם ולא לברוח מהתחושות, המשפט הזה הופך לקלישאה ריקה. כי הם מבינים שהיכולת לחוות באמת את הכאב היא היכולת לחוות חוויה ללא הפרשנות של המינד. ללא עבר ועתיד אלא רק (עוד קלישאה שמקבלת משמעות) כאן ועכשיו. כאב טהור. כל עוד המינד מפרש, אין ''כאן ועכשיו'' ואתה לא באמת חווה את הכאב אלא את הבריחה מהכאב שהמינד מספק לך. לכן, אדם שיגיד ''הפסקתי לקחת כדורים כדי להפסיק לברוח מהכאב'' יהיה רק חצי צודק. בשלב מסוים יתגלה לו שהוא שוב בורח מהכאב באמצעים אחרים. אפילו מחשבה כמו ''עכשיו אני עוזב הכל, סמי, וסוגר חשבון עם תחושת הכאב'' היא למעשה בריחה מהכאב. אבל למה לך ללכת רחוק? במקום להגיד לאדם להפסיק לברוח מהכאב פשוט תגיד לו להתחבר לאושר הפנימי שבתוכו, אושר שנמצא אצל כל אחד ואחד ולחיות בהרמוניה עם עצמו ועם הסביבה. זאת קלישאה עם אותה אפקטיביות מעשית כמו הקלישאה להפסיק לברוח מהכאב. נראה לי גם יותר כיף לנסות לחיות בהרמוניה ואושר מאשר להתמודד עם הכאב. לא יותר פשוט? לגבי חווית ההארה, כתבתי כבר כמעט בכל פעם כשהנושא עולה, שאין לי מושג מה מעורר הארה. עם או בלי קשר לדיקשה ויכול להיות שדייויד סופר יעורר הארה אצל תלמידיו על ידי דיבורים. זה אפשרי כמו כל רעיון אחר שמביא להארה. לגבי פסקאות שתיים ושלוש, אולי בעתיד אני אתייחס ביותר עומק אבל עכשיו אני מנסה לברוח מהכאב של ההפסד 3:1 להפועל ירושלים הגב לתגובה זו          למה לך ?         חיים יבין,    01/10/05 09:08 בוא נמשיך להתעמק דווקא בקלישאה הזו. אני במקומך לא הייתי ממהר כל כך לנטוש את הנושא הזה. לא הייתי ממהר לנטוש, מפני שאני לא יודע אם אתה עצמך מבין את ההיקף, העומק, והמהפכנות שנובעים מהפרשנות שלך למשפט הזה. ''הכאב מפסיק להיות בעיה מרגע שלא נמלטים ממנו''. אתה מבין מה אמרת ? פתרת במחי יד אחת את כל בעיית הסבל האנושי. אולי הדיון הזה יעזור לנו להבין את ההבדל בין הבנה ממשית לבין הילכדות בקסמן של מילים חסרות משמעות. אחרי הכל, כולנו מכירים לא מעט אנשים סביבנו שאימצו לעצמם נוסחה מילולית חסרת משמעות ומובן, שבזכותה הם מסתובבים כשעל פניהם מרוח חיוך בוטח ומסתורי של מי שכל סודות הבריאה עומדים בפניהם גלויים ושקופים, עד שהחיים נותנים להם סטירה ומעירים אותם מהחלום. כשאתה אומר שהכאב מפסיק להיות בעיה מרגע שלא נמלטים ממנו, אתה אומר משהו חסר משמעות ממש כאילו היית אומר שאם נתקלנו במעלית מלאה אנשים בקומה 28, נגיע מהר יותר לתחתיתו של גורד השחקים אם נקפוץ מהחלון. אולי זה נכון, אבל תסכים איתי שבהמלצה הזו יש התעלמות מפרט מהותי ביותר כמו למשל היכולת לצאת חי מקיצור דרך שכזה. בוודאי תסכים לכך שזו המלצה מילולית חסרת כל תועלת מעשית, לא ? כל הקיום הביולוגי והפסיכולוגי שלנו מושתת על ההתניה המובנית של הימנעות מכאב או בחירה באפשרות הפחות מכאיבה בכל מצב נתון. זו אינה התניה חברתית. זה חוק טבע ביולוגי ונפשי. היכולת שלנו לשאת כאב מכל סוג שהוא, גופני או נפשי, מוגבלת ביותר, ואנחנו מתנדבים לסבול מרצון, או לא להימלט מסבל, רק אם הפרס המובטח לנו אינו שקול בעינינו לסבל הספציפי אלא עולה עליו, וגם אז, הסבל אינו מפסיק להוות בעיה. הוא עדיין מהווה בעיה, אך אנו מוכנים לשאת אותו תמורת הפיצוי הראוי, וגם אז, אנחנו עושים זאת רק טיפין טיפין, ככל שהיכולת שלנו לשאת אותו מאפשרת לנו. אם יש לנו סיבה מספיק טובה, אנחנו יכולים לאט לאט להאריך ולהגדיל את יכולת החשיפה שלנו לכאב ולסבל. אבל החיים מזמנים לנו גם כאבים שאין מהם מפלט (כמו שאומרים, שלא תדע מצרות). כולנו גם יודעים מניסיון, כל אחד במידה כזו או אחרת על פי מה שזימן לו הגורל, שכשאין לנו מפלט מהכאב הוא אינו מפסיק להוות בעיה. ודיבור על הצורך בלשאת ייסורים שלא ניתן להימנע מהם הוא קצת מיותר, לא ? הרי לא ניתן להימנע מהם, אז מה העניין ? ''הכאב מפסיק להיות בעיה מרגע שלא נמלטים ממנו'' ! באמת, איך לא חשבו על זה קודם ? ואחר כך מתפלאים על זה שלרוחניים יצא שם רע :). אה כן, וכדי לגזול ממך את ההנאה שבהתקפה הנגדית, (ורק את ההנאה, לא את המתקפה עצמה חס וחלילה), הרשה לי לומר לך שאהבתי מאד את פסקאות 3 ו-4 בתגובה שלך ואני שומר אותן לדיונים עתידיים עם פליפר (-: . הגב לתגובה זו 20.  This is a fine article for     HAL,  BOSTON,    30/09/05 17:03 The month of Elul and the times of atonement the writer is in concordance with the sayings of our tradition but the HOLY TORAH has much more to say... A pity, David Sofer could make a fine Yeshiva Talmid הגב לתגובה זו 19.  צמצם, דייויד, צמצם     שרגא,  נתב''ג,    30/09/05 01:10 יורשה לי לאזכר את לודוויג ויטגשטיין, ''המואר לרגע'' (ביטוי אישי בלבד): אם אין לך מה להגיד, עדיף לא להמציא אלף מילים לעיתון. גם אתם חושבים שההמצאה הגדולה ביותר מאז המצאת הגלגל היא ''העתק / הדבק''? הגב לתגובה זו 18.  שנה טובה לנוסעיי המסלול הישיר     אילדבאות,    29/09/05 23:51 ברוכים הבאים לטיסה 666 כאן הקברניט מדבר הטמפרטורה חמה מאוד אני עולה לעולם היצירה וחותך בעיגול מערבה מכאן מטייל בין הפנטזיות האנושיות מזיל דימעה וצוחק צוחק ומזיל דימעה מבטל את אשליית הזמן ממזרח ויוצא לחופשי מאחורה העבר הזיה לה התאמצתי לתת הסבר לו שיוויתי צורה ופירוש כלבבכם אני נקרע מצחוק כול פעם מחדש מהקטע הזה לפניי הסאטורי שעולות ההזיות המיניות והחשמל באוויר נעשה מוחשי מגודל המבחן של אלוהיי הדמיון בוראיי האני הסובל המתכונן לקרוע את העולם מרים ידיו לשמיים ומחכה שהחברים מכוכב האם יוציאו אותו מהכדור המוזר הזה ויחזירו אותו לאושר תודעת העידנים שלמענו הוא ניברא בשדות האסטזה האינסופיות הניבראו למען עצמן המחשבות פוסקות החשמל גובר האור פורץ ושורף את קברניט המשנה על כול אשליותיו אני לבד ובוכה כמו ילד נגנב מהטימטום האנושי המלחמות הכבוד והשעון שלא מפסיק לתקתק להיסתובב ולסובב את אותו הדבר במסווה אינטלקטואלי משתנה לפי אופנת הזמנים אני נחלץ מסערות רעמים וברקים רגשיים המציפים את מי שהיה אני כדיי שאוכל להתהלך בינכם ולחלק לכם שקיות הקאה פרטיות מאיך שהכול נראה מכאן 360 מעלות לכול כיוון שלא תירצו דיי חשוך כאן זה טבע בניי האדם רציניים ומוסריים כלפיי חוץ מבולבלים חרדים ומסוכסכים כלפיי פנים והטוקבק הוא עדי קרועים מפוצלים ושסועים אחד אחד ותודה לאל על היוצאים מן הכלל אלו שאיבדו שליטה ושום דבר כבר לא מנרמל אותם רואים את מה שאני רואה ולא יכול להסביר במילים אבל מי שומע מי רואה ולמי אכפת? עוד ''מורה רוחני'' נשרף עוד מואר נולד על חשבונו אני עצוב וזה מצחיק אני צוחק וזה עצוב אני יודע שזה כבר לא אני אחריי שהשלמתי הקפה מלאה נבלע בין אבק כוכבים עפתי ורקדתי על גלגל הבריאה כאילו אין אלוהים חג על הרמה של שיווה לצליליי כינור ונבל בבת אחת האמת תוקפת רגע ניצחי קורה כול הזמן במימד אחר איתי ובלעדיי זה היה לפניי וזה יהיה אחריי אין לזה התחלה ולא יהיה לזה סוף מגדל הפיקוח של שדה התעופה תודעה 2012מאלץ אותי לנחות כי הטיסה הזאת ריקה שיהיה לראש ולא לזנב ו הגב לתגובה זו          מה קרה?         שוני,    30/09/05 14:54 אילדבאות! אתה בסדר? איפה אתה? הלו! הלו! ממש מדאיג, התחיל משפט ולא סיים!? הגב לתגובה זו              הוא נחת נחיתת אונס             מוני,    30/09/05 17:02 לטירופו שלום הגב לתגובה זו          האמת? שיר יפה  ל"ת          מיה,  אילת,    30/09/05 10:56 הגב לתגובה זו          יותר דיוק, מיקוד, ריכוז  ל"ת          שחרר אותה,  במינימליזם,    30/09/05 07:58 הגב לתגובה זו 17.  אהבתי, תודה     מרטין,    29/09/05 21:44 כתיבה מעמיקה וחומלת הגב לתגובה זו 16.  כל נסיון להאיר שוה משהו....     מתבונן,    29/09/05 20:41 יחד עם זה שלטעמי קיימים אי דיוקים גדולים במאמר, אני סבור שלבחור לכבד אדם על נסיונו להאיר את הדברים (וגם מנקודת מבטו המוגבלת) היא הבחירה הנכונה. פעמים רבות אנו בטוחים שהשקפת עולמנו בנוגע לעניין מסויים נכונה, ובדיעבד לאחר זמן מה אנו עשויים לגלות שטעינו. העניין המהותי שיש לתת עליו הדעת במקרה זה הוא העובדה שהמאמר נחשף לעיני הציבור. מכיוון שכך, האחריות בפרסום הדברים מחוייבת לדיוק מירבי, שכן אם לא, הרי שחצי אמת גרועה משקר. שיהיה לכולכם שנה טובה ומבורכת. הגב לתגובה זו 15.  מה אתה אומר, פליפר?     ג. חוהמס,    29/09/05 18:32 אם הבנתי = סימן שאני מכיר כבר = קלישאה. אם לא הבנתי = סימן שאין מה להבין = קשקוש. מדובר במין שפה בינארית, שבה הדברים הם או משעממים או חסרי פשר, שמותירים את הדובר במקום משעמם וחסר פשר. לעניין הקלישאה. אם באמת מישהו כבר מבין תובנה - למשל, זו שציטטה נופר - '''אדם שאינו בורח מהכאב, הכאב אינו רודף אחריו'', האם ''יעצבן'' אותו שהוא קורא דברים שהוא כבר ''מכיר'' או שמא הוא ישמח שהם נכתבים שוב ושוב, ללא הרף, מכיוון שהם חשובים? זו שאלה גדולה אם רוחניות צריכה לספק חידושים והמצאות, ריגושים וריטוטים. אולי קלישאה מפסיקה להיות קלישאה בהתאם לרמת הקריאה. ואל תכנס לקטע של ''רק אתה ושכמותך''. זה לא עניין של רמה אלא של רצון טוב. תקרא במטרה להבין. הגב לתגובה זו          צודק         חול המועד חומוס,    29/09/05 20:36 הוא זקוק לדיקשה נוספת הגב לתגובה זו              טוב             פליפר,    30/09/05 19:48 הקלישאות מתמלאות במשמעות רק כאשר אתה באמת חווה אותן. נתחיל מסוף הכתבה כי זה הכי קרוב לטוקבקים. קלישאה: ''אדם שאינו בורח מהכאב, הכאב אינו רודף אחריו'' בשביל לא לברוח מהכאב, אתה צריך להיות משוחרר מהמינד שלך. המינד שלך, או המחשבות שלך כל הזמן מיצרות מטען רגשי. חלקו הגדול מביא עימו סבל וכאב. באופן טבעי אתה תברח מהן. כדי לא לברוח אתה חייב להיות משוחרר מהמטען שיוצרות המחשבות, אחרת כל דבר הוא בריחה. לחיות בלי המטען, פרושו לדעתי שחרור מהמינד, יש מי שקורא לזה הארה. אז אפשר להגיד לחיות בהארה זה לחיות ללא כאב. אבל זה כבר נאמר מזמן. אז יותר קל להביא משפט מחץ ''אדם שאינו בורח מהכאב, הכאב אינו רודף אחריו'' וכולם חושבים שאתה גדול מבלי לרדת לעומק המשמעות של המשפט. ועוד יותר מסובך הוא להנחות אנשים איך להגיע למצב כזה כדי שהקלישאה תתמלא בתוכן ולא תהיה סתם משפט. האם דיוויד גרם לאנשים לחיות במצב הזה? האם הוא יכול להנחות אנשים אל המצב הזה, נטול הכאב? אני לא יודע מה הוא יכול והאמת שזה לא ממש מעניין אותי. אם יש לו תלמידים שחווים את המצב הזה כתוצאה מהנחיות שלו, אז נהדר. אם אין לו תלמידים כאלו, אז אולי יש לו בעיה והוא נשאר בגדר מדקלם קלישאות. וזאת רק קלישאה אחת מיני רבות בכל הכתבה. אם תרצה, אפשר לעבור על עוד. הגב לתגובה זו                  פליפר - אהבתי את מה שכתבת.                 נופר,    30/09/05 23:46 ובנוסף, חוהמס שואל :... ''האם רוחניות צריכה לספק חידושים והמצאות, ריגושים וריטוטים''... התשובה לדעתי היא: לא, על הכל. אבל אם מדריך רוחני יכול להביא תלמיד להרגשת השתחררות מסבל או מכאב אז הוא הצליח (לעניות דעתי) בגדול. בפועל רוב המורים הרוחניים מביאים לתחושות של אשלייה ותעתועי נימנום רגשי ותו לא. וזה מגיע בדר''כ עטוף במשפטי נפץ של הזדככות והטהרות ואהבות חובקות כל (ואור כמובן...) כאב אפשר להקהות במרחב הזמן, וגם זה תלוי כמובן בעוצמתו. ישנם כאבים שלעולם לא מתעמעמים. (לשמחתי לא חוויתי על בשרי, אבל אני רואה על אנשים אחרים). גם תחושת האמונה במשהוא נשגב ונאצל וגדול ממך קשה מאוד לקבל מדמות של מורה רוחני. אלו תחושות פנימיות שמעט אנשים בעלי רגישות ורצון חזק להגיע אליהן, אולי יגיעו אליהן. ולעשות נעים וטוב לאנשים זה נפלא, אבל זה לא התפקיד של מורה רוחני. בשביל זה הייתי הולכת למסאז' + פדיקור...:) הגב לתגובה זו                      תגובה יפה וחכמה.                     חיים יבין,    01/10/05 14:18 ואת גם נוגעת בנושא שמעסיק רבים מאתנו בתקופה האחרונה יותר מתמיד. איך יכול אדם אחד להביא אדם אחר להרגשת שחרור מסבל או כאב ? כנראה שזה מאד תלוי ביכולת שלו להתחבר לראיית העולם האישית של האדם הכואב ולמצוא אצלו עצמו את מה שיביא למהפכה פנימית משחררת. אם מדובר בגורו ותלמיד זה צריך להיות הרבה יותר קל מפני שהם חולקים מראש מערכת אמונות שמאחדת ביניהם והגורו צריך רק לחזור על דברי החכמה הרגילים שלו, או על הקלישאות שלו, או פשוט להניח יד על ראשו של התלמיד, תלוי במקרה. אבל איך ניתן לעזור לאדם שאינו מאמין ? גם אדם שמוכן להקריב את כל החשיבה ההגיונית שטיפח כל חייו כדי לזכות באמונה בלתי מעורערת, אינו יכול לשנות את השקפת עולמו ברגע. קרישנמורטי (אמרתי כבר שאני מעריץ אותו ?), הרשה לעצמו לצאת להפלגה לאחר שאחיו האהוב, שאליו היה קשור בכל נימי נפשו, התאושש סופית ממחלה קשה. במהלך ההפלגה, בלב ים, בישרו לו שבמצבו של אחיו חלה התדרדרות חריפה והוא מת בפתאומיות. שנים אחר כך, קרישנמורטי כתב על כך ביומנו :''האח מת, ולא הייתה כל תנועה, בכל כיוון שהוא, כדי להתרחק מהצער. היעדר התנועה הזה הוא קצו של הזמן''. אני מאמין לו בלב שלם שזו אכן הייתה החוויה האישית שלו. אבל האנשים שליוו אותו באותה הפלגה, סיפרו שהוא נעל את עצמו בחדרו למשך שלושה ימים וסירב לצאת. כל מה שהם יכלו לשמוע היה בכי ללא הפסקה, זעקות כאב של חיה פצועה, ודיבורים בשפה שקרישנמורטי כלל לא ידע לדבר בה כשהיה במצב של מודעות מלאה. כנראה שיש בנו מנגנון שגם כאשר אנחנו נחושים לא לברוח מהכאב אל הסברים ואמונות, דואג לנתק אותנו מתחושות ורגשות שהם חזקים מדיי מכדי שנוכל לעמוד בהם. בספרו ''האדם מחפש משמעות'' (זה אינו ציטוט מדוייק, אבל הוא נאמן לרוח הדברים). מתאר ויקטור פרנקל אדם קשיש שהתאלמן, שכאבו על מות רעייתו היה קשה לו מנשוא והוא מיאן להתנחם. הוא היה נותן הכל כדי שהוא עצמו ימות ורעייתו תמשיך לחיות. ומה היה קורה שאל אותו פרנקל, אם אתה היית מת ראשון ורעייתך היא זו שהייתה נותרת לבדה בחיים ? הקשיש אמר שאשתו כל כך אהבה אותו שייסוריה היו בווודאי גדולים אף יותר משלו. אתה לא מבין, אמר לו פרנקל, שבבחירה שלך להיות זה שנותר בחיים חסכת מאשתך האהובה בדיוק את אותם הייסורים שאתה חש עכשיו לאחר מותה ? נקודת המבט החדשה הזו, התובנה החדשה, האירה את חייו של אותו אדם באור חדש. הסבל והכאב קיבלו לפתע משמעות חדשה, והפכו למקור של שמחה ואושר של ממש. הוא ידע עכשיו שכל רגע של כאב שהוא עובר, הוא רגע של כאב שהוא חסך מאשתו האהובה. הגב לתגובה זו                          פליפר, חיים ונופר:                         נועם חוהמסקי,  עם המשאית,    02/10/05 00:20 זכיתם בשרוואלים!!! הגב לתגובה זו                          !!! WOW                         נופר,    01/10/05 21:18 אני לא יודעת איך פיספסתי את התגובה הזאת שלך, ועניתי לך קודם - בשתי תגובות למעלה בדיון 22. מהתגובה הזאת שלך ממש התרגשתי. איזו קליעה בול לליבת הליבות של נושא כל כך כאוב ואמיתי ומחיינו. אז קודם כל תודה על הסיפור על קרישנמורטי. אני גם מאמינה שיש בנו מנגנון הגנה שדואג לנתק אותנו מתחושות ורגשות שהם חזקים מידי מכדי שנוכל לעמוד בהם. אחרי הכאב הראשוני החד והפולח שמשאיר חלל וחור, מימד הזמן נכנס לפעולה. הזמן חולף ומנגנוני ההגנה מתבססים ומתקבעים בליבנו, והרגשות והחושים לא מתקהים, בכלל לא, אבל הם לומדים לפעמים, להתנתב להם לאפיקים אחרים. למשל של הנצחת הדמות האהובה ממנה נפרדנו, והחייאה שלה מחדש דרך מפעל הנצחה כלשהוא והעובדה שרואים שאנשים אחרים מפיקים טוב מאותו מפעל הנצחה. ושוב, שתהייה לך שנה טובה ושנזכה לקרוא אותך פה עוד המון. לטובת כולנו : ) נשיקות :) (מצטערת, זה חזק ממני....) הגב לתגובה זו 14.  שוב אני כותבת...     אחת,    29/09/05 17:27 ולא, זה לא בגלל הפנים היפות של דיויד... בעבר ועד היום המילה ''רוחניות'' עוררה בי תחושה מאוד לא נוחה ואף סלידה...''רוחניות'' מצידי, באה עם קונוטציה שלילית של גורו שמנחה אותך, גורם לך לנסות להבין ע''י נוסחאות דברים ומבטיח עולם טוב יותר, כמעיין שטיפת מוח...לא האמנתי ואני לא מאמינה בזה עד היום. היום, כשאני מנסה לשים לרגע בצד את כותרת ה''רוחניות'', ולנסות ולהבין על מה באמת המורים הרוחניים מדברים, הדברים הם פשוטים... יכולת ניתוח אוביקטיבית, ונקיטת עמדה לגבי הדרך בה אתה רוצה לחיות את חייך...וזה נכון, וזו מילת המפתח, אתה מחליט כיצד לחיות את חייך וכיצד להתמודד עם הדברים. רק אתה. הדוגמא של דו''ח החניה עושה עוול לכתבה...כשאדם חווה כאב וסבל אמיתיים...מוות של האנשים הכי אהובים והכי יקרים בעולם, רק אז הוא מתחיל לשאול שאלות אמיתיות על הנעשה בעולם ומתחיל לחפש דרך התמודדות, יש כאלה שיבחרו בבריחה. אך אלו שלא בוחרים בבריחה, לא בוחרים בסמים, מחפשים דרכים אחרות להתמודד עם הכאב. אכן למדתי על בשרי שאם אתעלם, זה לא יעלם, הכאב לא יעלם...הדברים שקרו לא יעלמו...ואז הגעתי למסקנה שאני צריכה להתחיל להתמודד ולקבל את הדברים, כי ככה, זה מה שהחיים ''נתנו'' לי...ואז דווקא קבלת רגעי הזכרונות ולא הדחקתם היא זו שמצליחה להעלות חיוך על שפתותי... הגב לתגובה זו          וזאת יגיד לך כל פסיכולוג מתחיל         לבי,    30/09/05 02:53 לא צריך מורה רוחני בשביל להגיד לך לא להדחיק הרגשות ורגשות. הגב לתגובה זו              זה מה שהבנת?  ל"ת              הלו,    30/09/05 10:54 הגב לתגובה זו 13.  כל הכבוד דיויד     ע,    29/09/05 00:31 קלעת אל הרגשות העמוקים ביותר. צריך לדעתי הרבה כנות עצמית כדי להודות באומללות וחוסר האונים שקיימים בכולנו לנוכח העוצמה הפשוטה של החיים. רובנו עסוקים בניסיון תמידי להוכיח לאחרים שאנחנו כבר יודעים מהי הדרך לחיות, שאנחנו שולטים בחיינו ואנחנו די מאושרים, ממש אוטוטו מוארים. אנחנו הופכים להיות תלויים במחיאות הכפיים של אלה שסביבנו, שגורמות לנו להאמין בעצמנו באשלית האושר שלנו שאנחנו מנסים למכור לאחרים. אני לגמרי מסכים איתך לגבי הפיתרון: נרצה או לא אלה החיים - אז למה להשקיע כל כך הרבה אנרגיה בבריחה מהם?! הגב לתגובה זו          אני איתך...         האחת מתגובה 9,    29/09/05 16:31 נחמד לראות שיש פה עוד מישהו שמבין במה דברים אמורים... אני חושבת שרק מי שבאמת מנסה ומתחיל להתבונן בחיים, מצליח להבין את כוונת המשורר... הגב לתגובה זו              גם אני             מיה,  אילת,    29/09/05 21:46 ולייסורניק: אני לא היא. למה מה, אתה אמנון? הגב לתגובה זו                  ערוץ 1                 שמעון פרנס,    30/09/05 19:23 מקרה קשה של פיצול אישיות. ננסי אני בא.... הגב לתגובה זו                  לא, הוא לא.  ל"ת                  חיים יבין,    29/09/05 23:10 הגב לתגובה זו              לאחת מתגובה 9             פליפר,    29/09/05 17:24 זה יפה שאת משייכת את עצמך יחד עם עוד כאלו בעלי דעה כמו שלך, ליחידה רוחנית מובחרת. רק אנשים כמוך ושכמותך, שבאמת מתבוננים בחיים, באמת מצליחים להבין את הכתבה. כל השאר, יום אחד אולי יבינו. כאשר יתפתחו ויגיעו לרמה שלך. מכיוון שדיוויד סופר הצליח לעצבן אפילו אותי עם כל הקלישאות שלו, שלא אומרות כלום, (אלא אם מצליחים לחוות אותן במציאות) אולי תגידי לי את מה זה אומר להתבונן על החיים. אני אעשה לך את זה הרבה יותר קל. קודם כל תגידי לי מה זה חיים. אחרי שתסבירי לי את המושג המורכב, המופשט וחסר הגבולות הזה, אולי נכנס לנושא ההתבוננות ומורכבותו. הגב לתגובה זו              מיה מאילת ?  ל"ת              ייסורניק,    29/09/05 16:48 הגב לתגובה זו 12.  תשובה     בני,  בעולם,    28/09/05 17:09 מתברר שהדרך אל האושר הוא האושר האמיתי.חומרניות היא הצידה לדרך ותו לא! והההההמדריך המושלם הוא(והרבה מהגולשים לא יאהבו את זה)אלוקים שהשאיר מסמך אדיר וחוכמה לאין שיעור למלאות את הנשמה עם!!!!!!!! האחיזה בחומר.קריא-יהדות!!. ולכל אלה שלא מאמינים,נסו ללמוד תקראו ותבינו.ואם אתם רוצים לשכנע אתכם שאני טועה ,קיראו את הספר של פרופסור ליבוביץ שישה פרקים של הרמ''בם ספר חובה ואתם עוד תודו לי.ולכולם,שנה טובה!!! רצוי להגיב אם אני טועה אשמח לשמוע בקורת תרבותית מאחר ואני תימני שמבין רק קללות בתימנית.אז תחסכו גידופים כי אני לא מבין.תודה. הגב לתגובה זו          בני יקר,         אבהישיקטאננדה,    29/09/05 09:25 ספרו של ליבוביץ' קרוי ''שמונה פרקים'', ולא שישה. זאת מפני שהרמב''ם עצמו כתב שמונה פרקים ולא שישה. אולי הבעיה היא שקראת רק שישה מתוך שמונת הפרקים ולכן עולמך צר כעולם שאתה מנסה להמליץ לנו להכנס תחתיו. קרא את שני הפרקים הנותרים (הם מצויינים) ולמד דרך ארץ. ושנה טובה גם לך. הגב לתגובה זו              תגובה לאבי.......             בני,  בעולם,    29/09/05 18:36 צודק! שמונה,קראתי את כל הספר אגב,ובאמת נוכחתי לדעת שעולמי צר.ולך,תודה על המחמאה של צרות וחוסר דרך ארץ אשתדל להיות אדם יותר טוב.(רק אם תוכל להסביר לי מה קשור דרך ארץ למה שכתבתי).בסוף הספר הוא כותב שתכלית האדם היא להכיר את הבורא, ושיא התכלית היא להבין שאי אפשר להשיגו!.סימן, שצרות עולמי מוכיחה שהבנתי משהוא.תודה לך על המחמאה,ושנה טובה. הגב לתגובה זו 11.  קשקשן  ל"ת      .,    28/09/05 17:08 הגב לתגובה זו          אכן כן.  ל"ת          .,    29/09/05 08:09 הגב לתגובה זו 10.  על הקרקע     בני,  בעולם,    28/09/05 16:47 כמו שהשערות שלך בראש מפוזרות כך ההשערות שלך מפוזרות.רוחניות היא לא לעוף לכל הרוחות,אלא למלא את הנשמה במזון שהיא צריכה!!!.ואם יש לך הצעה אחרת בשר לי ואני אהיה הההתלמיד שלך.ולא ,לפחות תקשיב ותחכים.כל הנושאים שדברתה עליהם הם רבים ומורכבים אושר,סבל ,זוגיות,מעמד חברתי ומה לא.לאף אחד מהם לא נתתה הגדרה חותכת אלה שירבוב מילים מספר טלפונים.מאחר ורוחניות זה לא דבר חומרי עלינו להזין אותה בדבר שהוא לא חומרי,ולכן אנו צריכים למלאות אותה באינפורמציה לא חומרית! הגב לתגובה זו          לך עם זה עוד קצת...         מולה נאסר,    28/09/05 23:48 אתה צודק, ואינפורמציה לא חומרית אינה עוברת במילים ואותיות, היא רק מסומלת דרכם ועל ידם. אולי תקרא שוב את המאמר בלי לנסות להבין אותו - אלא לחפש בו דבר אחר: איך המחבר מתאר חוויות על ''מלאות בנשמה'', חוויות כמו שאתה מספר עליהן (בתגובה מס' 12) . הגב לתגובה זו              וואלה ! קראתי בלי לנסות להבין             סמשנובה,    29/09/05 06:45 ובאמת לא הבנתי. עכשיו הכל ברור. תגיד דיויד, התלמידים האלה שלך, הם לא גורמים לך לרצות לתלוש את כל השערות שלך, שערה שערה, עם פינצטה פינצטה ? הגב לתגובה זו                  כל עוד הם משלמים ומעריצים...                 דיוויד,    29/09/05 12:09 אין פינצטות. הגב לתגובה זו 9.  פשוט מדהים!     אחת,    28/09/05 16:29 בפעם הראשונה יצא לי לקרוא משהו כ''כ כן ואמיתי, כ''כ בוגר...הכותב מצליח להביע בצורה כ''כ קולעת את התחושות הללו, אותן תחושות של ה''לבד'' האמיתי והפנימי שקיים בכל אחד מאיתנו...שקיים גם בי, ושחשבתי ששמור רק לי בגלל הארועים שחוויתי בחיי... הגב לתגובה זו          תגידי, אחת         צלם,    28/09/05 18:17 כתבת את כל זה לפני שראית את התמונה של דיוויד סופר או אחרי שראית את התמונה שלו? הגב לתגובה זו              אה, כמובן...             אחת,    29/09/05 16:22 כמובן, כמובן, אחרי שראיתי, הרי בשל כך כתבתי את התגובה שכתבתי..., מה לא ברור??? הגב לתגובה זו                  הכל ברור                 צלם,    29/09/05 17:37 גם החנפנות. הגב לתגובה זו 8.  אחרי הפעם הקודמת     מאוכזב,    28/09/05 14:53 ציפיתי ממך ליותר, דייויד, תתאפס. הגב לתגובה זו 7.  התשובה לכל הרוחניים המעצבנים     איגי,    28/09/05 14:38 מאמר מצויין. תמצית המאמר. אנשים, תתחילו להתמודד (ולחיות) ותפסיקו לזיין את השכל. הגב לתגובה זו          מי שמזיין שאת השכל זה סופר         גאון גדול,    28/09/05 15:54 ''תתחיל להתמודד'' יגיד לך כל בנאדם מהרחוב. השאלה היא איך, ומורה רוחני לא מקדם את תלמידיו באמצעות קלישאות חבוטות ובלי להראות דרך חומלת ויעילה להתמודדות. לרדת על אנשים ולמצוא בהם פגמים כל אחד יכול. הגב לתגובה זו              הדרך להתמודד             איגי,    28/09/05 20:21 היא לא ע''י סיפורי מעשיות שכל העולם טועה ושכנוע עצמי שבעצם הכל בסדר או שהכל ''לטובה'' וחרטות כיוצא בזה. התמודדות היא ע''י מעשים או לקיחת תרופות ולא גורואים שרובם הגדול נוכלים שיודעים לשחק על החולשות שלכם. הגב לתגובה זו 6.  קוראים, התעוררו     תוהה לא רוחני,    28/09/05 13:53 אל תרגישו צורך להזדהות עם מילים אלו, זו אינה ברכה לשנה החדשה אלא הסתכלות צינית על החיים היפים שלנו. מי התלונן על סבל ודיכאון, אנחנו כאן ואין שום עניין. מה שבא בא ברוך הבא ועדיף שיהיה לשמחתינו. להציב התבוננות כל כך מרירה על החיים נראה כוידוי עצמי ולא כהצבעה על האמת. אומרים, אם אתה סובל, אתה טועה.. אם אתה מלמד סבל, את כבר מטעה אחרים וזה הרבה יותר מסוכן הגב לתגובה זו 5.  לפעמים בחור יפה הוא פשוט     זא,  זן,    28/09/05 13:40 בחור יפה. הגב לתגובה זו 4.  הבשורה הגדולה     איילת,    28/09/05 13:36 סיכום כל הכתבה בשני משפטים: לא כדאי לנו להדחיק את מה שאנחנו מרגישים. ונובע מזה: לא כדאי לנו להעניק למה שאנחנו מרגישים פרשנויות רוחניות. הגב לתגובה זו 3.  דוד מה ? סופר?     מוטי,    28/09/05 13:35 הייתי מצפה לדעת על הכותב קצת יותר מ ''מורה רוחני'' .... הגב לתגובה זו 2.  דבר המבקר     פיסארו,  מוזיאון ת''א,    28/09/05 13:24 מיש מש שטחי של דעות בגרוש בלי קשר ביניהן, המון סתירות פנימיות וחיצונית, המון בוז לאנשים, ביקורתיות וחוסר חמלה, חוסר הבנה רוחנית עמוקה לדרך שבה הדברים פועלים ולדרך יצירת המציאות וה''שיעורים'', הסברים לא הגיוניים של סיבה ותוצאה, המון הברקות ספרותיות. לפעמים מאמר גרוע ויומרני הוא פשוט מאמר גרוע ויומרני. הגב לתגובה זו          למה שלא תודה שפשוט לא קראת         ג. חוהמס,    30/09/05 00:34 אותו? הגב לתגובה זו              תודה !             פיסארו,    30/09/05 02:48 חוהמס = חול המועד סוכות? הגב לתגובה זו                  כן, ג' חול המועד סוכות.  ל"ת                  ג. חוהמס,  בבקשה,    30/09/05 13:17 הגב לתגובה זו          דיוויד מורה על פרדוקס         מולה נאסר,    28/09/05 23:31 ומכאן אתה יכול להמשיך לבד. אי הגיון תמצא בקצה כל דרך שתבחר, היראה שלך ממנו היא טבעית, יותר הגיון מזה לא תקבל מאף אחד. לך על חוויות. (וביניהן הסבל) הגב לתגובה זו              דקלומים, דקלומים, דקלומים..             פיסארו,    29/09/05 04:51 פרדוקס, חחחחח.... פשוט כתבה מבולגנת ולא מאוחה. הגב לתגובה זו          מצטרפת לכל מילה שלך !         נופר,    28/09/05 16:33 קלישאות כמו :.. ''היכולת ההכרחית לחיות עם סבל ברגישות ובאכפתיות ''... ו-..''יש ללמוד לחיות עם כאב במיומנות''.. או - ..''אדם שאינו בורח מהכאב, הכאב אינו רודף אחריו'' מראות על חוסר חמלה,קהות ועמעום חושים לכאב של אנשים. או כמו שהגדרת זאת נפלא: ''חוסר הבנה רוחנית עמוקה לדרך שבה הדברים פועלים''... הגב לתגובה זו 1.  פשוט ואמיתי!  ל"ת      ברברה אלה,    28/09/05 12:42 הגב לתגובה זו          ברברלה מה העינינים         רוחנודניק,    28/09/05 14:45 נעלמת קצת הא?! הגב לתגובה זו