תגובות עד כה: 14 תגובות, ב- 13 דיונים. הוסף תגובה 13.  הליכה בהיכל הזרימה ממימי הרז     תמר ושמעון,    15/11/05 02:30 העולם הנפלא שלנו שאנו כלולים בו לא מפסיק לנוע ולזרום. ההשתנות היא המצב התמידי, השתנות הוא העיקרון הלא משתנה, האלוהות היא אוביקטיבית במהותה ונתפסת דרך התפיסה הסוביקטיבית של האדם. אנחנו בני האדם חווים קיום סוביקטיבי מתוך עצמנו, לכן אנחנו מאמינים באלוהים כיוון שאין לנו דרך אחרת לתפוס מהות אין סופית ולא גשמית המתקשרת איתנו בתוך נפשנו ובקולנו. ההליכה שלנו היא בתוך היכלו כי אנחנו כלולים בו, אנחנו חלק ממנו ולכן דרך הליכתנו משפיע על ההיכל, האלוהים שולח את אברהם ללכת כדי שידע כאדם את טבעו האמיתי של ההיכל המקום שהאלוהים יצר לנו והכוונה גם למקום הרוחני הנפש הנשמה וגם למקום הגשמי הארץ והגוף. המקום התפיסה הסוביקטיבית הפנימית של אברם שורשה הוא ברצון כמיהה אל היעד האמיתי שלו, אברהם כבר מתמודד עם מציאות החיבור וההכרה שאין הוא פועל לבד יש ה' הנוסף אל שורשו ומעלה את נפשו לתודעה שהכל כלול וטוב הוא, ובמעשיו ובהתכוונות הוא משווה צורה עם בוראו מכיר את היכלו דרך הנסיונות שנפשו מבקשת. המהות האלוהית זורמת אלינו ממקום לא נודע מהרז נאלם וסתום, המופשט והלא נודע נחווה מתוך תודעתנו בלבד והוא לנו, לכן אולי לא נדע באמת מדוע רצה האלוהים לנסות את אברהם אבל ההרגשה הפנימית שלי היא שאברהם שחי בעולם של רבויי אלילים ומסביבו ראה קורבן אדם ועתה הוא מפיץ ומחובר למהות לכח רב עוצמה ולא נודע ואין פנים לו אלא רק קול והוא בלתי נתפס, ומה טבעו ואברהם מוכן להרוג את בנו כי האלוהים ציווה זאת ומנגד הבטיח שמזרעו יהיה עם גוי עצום ורב הסתירה היא פנימית. והיא היא הנכונות לאהוב ולקבל את הלא נודע ואת העובדה שאין לנו שליטה אלא רק אמונה בכוח עצום של תקווה ואהבה מעבר לכאוס, כי האלוהים הראה לאברהם כפי שהבטיח ''אל הארץ אשר אראך'' ואברהם זכה לראות את טיבעו של האלוהים וההיכל, בכך ששלך לו מלאך אלוהים וַיֹּאמֶר, אַל-תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל-הַנַּעַר, וְאַל-תַּעַשׂ לוֹ, מְאוּמָה כלומר אין האלוהים דורש מהאדם את המוות אלא את החיים ואין דורש האלוהים לעצמו דבר אלא את מה שדורש האדם הגב לתגובה זו 12.  קראתי היום     אוהבת את כרמל,    14/11/05 17:34 ובואו נזכר במה שכתב ינץ לוי באוגוסט: הדרך והאושר בספר משלי, פרק ט', פסוק ו' כתוב: ''עזבו פְּתאים וחיו ואִשְרו בדרך בינה''. ומה משמעות אשרו? הלכו. אָשַר הוא הלך. השורש א.ש.ר. מציין ''הליכה ישרה, בבטחה ובאומץ''. מכאן אנחנו מבינים כי המילה אושר קשורה במשמעותה להליכה, לדרך. השורש א.ש.ר. אינו מצביע על שמחה או על ריגוש כלשהו, לא על הישג ולא על יעד. נחזור אל העברית: ''אושר'' מילולית הנו דרך, לפחות מבחינת השורש של המילה. ודרך, ברוח הדאו, אין לה יעד. אין לה גם סוף. אם כן, לחיות באושר זה לחיות בַּדרך, ללכת בבטחה בדרך. להיות מאושר זה להימצא בדרך. אבל בכל דרך יש לעתים מהמורות, מכשולים, קשיים, עליות ומורדות. האושר הוא האישור להימצאותך בדרך - גם ברגעים של קושי, עצב או כאב. האושר איננו דרך ספציפית ומוגדרת. על משקל הפסוק הסיני נוכל לומר: האושר שתוכל להגדירו איננו האושר האמיתי. מטרת הדרך מתממשת בעצם ההליכה בדרך, ולא ביעד או ברגש אחד ספציפי שהושג או יושג. אושר הוא דרך ולא יעד, הוא דרך ולא שיא או פסגה בדרכנו. ושתהיו מאושרים. פורסם באתר ב9/8. יפה נכון? הגב לתגובה זו 11.  אם אין אני לי מי לי...     שיינמן גדעון,  ירושלים,    13/11/05 13:32 ''אם אין אני לי מי לי''- האדם אמור לקבל אחריות על מעשיו ולהתחיל לבצע את הדברים. רק הוא עצמו יכול להתחיל ''ללכת''. ההליכה האישית של האדם גורמת לו להתפתח הן מבחינה גשמית והן מבחינה רוחנית. ''וכשאני לעצמי מה לי''- להליכה עצמה אין שום משמעות. צריך שיהיה תוכן ומטרה להליכה. אם האדם מתקדם לבד אין לכך תכלית. זוהי אמנם ההתחלה, אך זקוקים לעוד משהו פנימי, או ''חבר טלפוני'' אשר עוזר לנו להגדיר את הדרך האישית שלנו, שבה אנו הולכים. ''ואם לא עכשיו אימתי''- האדם צריך לצאת לדרך חדשה כל יום ויום לפשפש במעשיו למצא דברים חדשים שעליו להתחיל לבצע. לכן החיבור בין היציאה לדרך לבין המהות- הרעיון וההצטרפות של יצחק לאברהם- להראות לו את הדרך. לא העקדה עצמה היא החשובה אלא הדרך ששניהם הולכים ביחד. הקשר בין אב לבנו מתהדק. ובין האל לאברהם. שלח לך את המייל הזה... הגב לתגובה זו          התוכן של ההליכה         כרמל,    15/11/05 00:12 נקודה טובה אבל התוכן של ההליכה אינו רק התוכן הנרטיבי הנראה לעין. פעולת ההליכה עצמה היא פעולה מזווגת ומאזנת. הליכה ישרה מצריכה התמודדות עם הנטיה לימין והנטיה לשמאל והאיזון/זיווג ביניהן. וכמו שאומר הרמב''ן: והמשכיל יבין ;-) הגב לתגובה זו 10.  הנהר זורם, האדם הולך     אחד שיודע,    13/11/05 12:45 ''זרימה'' איננה מושג ניו-אייג'י, ואפילו לא מזרחי, ולראיה הפילוסוף היווני והוורי-אולד-אייג'י הרקליטוס, שאמר ''הכל זורם'' וגם ''אי אפשר להיכנס לאותו נהר פעמיים'' (הוא לא אמר בדיוק כך, אבל זה הנוסח המוכר). מצד שני, הרקליטוס היה בן זמנו של הבודהא, שאמר דברים די דומים למרות שלא ידוע על קשר ביניהם. הנהר זורם כי זה טבעו, כי הוא חלק מהאוקיינוס הגדול שכולל בתוכו את כל המים בטבע (כשהייתי ביסודי ציירנו את ''סיפורה של טיפה אחת - מחזור המים בטבע'' - מעניין אם עוד לומדים את זה...). כל הנחלים הולכים אל הים והים אינו מלא, והמים אינם אלא סמל לכל החיים עלי אדמות שאנחנו - כמו גם הכלנית והנמלה - חלק מהם. לכן ההינדואיזם מאמין בעיקרון השוויון (סמטווא בודהי) ובצמחונות, ואילו היהודים מאמינים שבעלי החיים נוצרו כדי שנעשה מהם סטייק ונרדה בהם (בראשית א' - ''רדו'' מלשון רודנות, האדם כסדאם). ואולי ההליכה היהודית מסמלת את הניתוק שלנו מהטבע ומחוקיו, ניתוק שמתבטא גם בברית מילה (שוב, מה שיצר הטבע לא מספיק בשבילנו). עד היום רואים שלפי המחשבה הדתית מדינת ישראל לא כפופה לחוקי המוסר, הכלכלה וההיגיון הרווחים בשאר העולם. לכל זה אין כל קשר ל''זרימה'' במובנה הניו-אייג'י, שמשמעותו: למה אתה נטפל לקטנות כמו היגיון, סבירות, הוכחה, מדע - תזרום, אחי, תזרום. קח את הקריסטלים האלה במבצע, וקבל שרוך קבלה אדום בחינם - זה טוב לצ'אקרות וגם להילה שלך, ואני מבטיח לך זיווג ופרנסה ובריאות - אתה יודע מה, קח בקבוק פרחי באך, מה כבר יכול להזיק. תזרום... הגב לתגובה זו 9.  איפה היית צדיקה,למה החרשת ,תיס  ל"ת      shai,    13/11/05 08:20 הגב לתגובה זו 8.  אחלה כרמל --המשיח כבר הגיעה     אור,  תל אביב,    12/11/05 21:39 אחלה כרמל -- אני מצביע מכבי ולא הפועל -- והמבין יבין. כמה כמה בדרבי אני בעד השכינה הקדושה שנזכה כולנו לראות במשיח בן דויד ובבת זוגו לשבת וללעוס מבשרו של לווייתן בעזרת ה' יתברך אם נגיע למקום של שיש טהור בל נאמר מים מים. שאי ברכה כפרה עליך -- תפשתי טרמפ ארוך וכולי וכולי באהבה ממני הגב לתגובה זו 7.  לך לך     רון,  אשדוד,    12/11/05 14:45 לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך תודה, אחלה כתבה הגב לתגובה זו 6.  כרמל, באמת יפה.     ת.,    12/11/05 07:36 וזה עוד בלי לדבר על עבודתך במאמר על שפת הבלוגריות... הגב לתגובה זו 5.  יפה מאוד. תודה!  ל"ת      ארז,    11/11/05 15:04 הגב לתגובה זו 4.  אני מאוד אוהבת את הטור שלך     Ayelet,    11/11/05 13:36 תודה הגב לתגובה זו 3.  תלאות ונדודים זה ההפך מ''לזרום''     שפי,    11/11/05 13:01 היהדות במהותה עומדת בסתירה למילה הניו-אייג'ית ''לזרום'', היא האנך של המאוזן הזה. ואם כבר ''זרימה'' אז ה''זרימה'' שהיהדות לדורותיה מציעה היא בדיוק אותה ה''הלכה'', קיום מצוות ברוטינה, דברים שאי אפשר לשנות וצריך פשוט לחיות אותם, איתם, בתוכם, מסגרת שהיא גם חוקית, כמו ההבדל בין נישואים לבין זוגיות אחרת. וגם צריך לזכור להבחין בין סיפור תנ''כי, זה או אחר, לבין היהדות, שנוצרה-נולדה הרבה אחריו. בימי אברהם עוד לא היה שום עַם ישראל, משום סוג, הוא המכונן ולכן האחריות שלו היא מעבר לעצמו, ולכן עליו להקריב מחייו הפרטיים (בסיפור העקדה זה עוד יותר בולט). הסיפור על אברהם הוא סיפורו של מנהיג, לא של כל-אחד, גם לא של הדמויות האמביוולנטיות שבהן ''מטפלת'' הספרות המודרנית (נניח ק' של היהודי קפקא, או יוסריאן מ''מילכוד 22'' של היהודי ג'וזף הלר). השאלה היא כמובן אם אפשר בכלל להיות יהודי חילוני-חופשי. אני מאמין שכן. אכתוב על כך כאן בהזדמנות אחרת. http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=98991 הגב לתגובה זו 2.  יפה , יפה  ל"ת      שי,  חיפה,    11/11/05 11:33 הגב לתגובה זו 1.  time to remember     avi tzanani,  hatikva,    11/11/05 11:01 how the first jews from yemen got to modern israel - they 100,150 their way, around years ago, in the same time that other european jews arrived to israel, as if they all heard a voice telling them to leave all and come to this malaria bitten land הגב לתגובה זו