עדית כן חיי בידי,למדתי בעצמי מתי הזמן לפתוח היד ולשחרר כאב שהיה מחובא אצלי,לפעמים שלא רציתי כי ידעו שאני עצובה שיחקתי שמחה,אבל זה נתן לפרפר שלי כמעט למות,שיחררתי אותה בנס כמה שניות לפני מוות,כדי להציל את הפרפר ישבתי והוצאתי את כל הפאזל,יש כאלה שחיברתי טוב,יש פאזל שהיה מתאים בגודל אבל בצבע לא מתאים,היה תקופה שאפילו מצאתי פאזל במקום הפאזל שאבד,יש כאלה שלא התאימו בצבע וישב שם במקום שלא שלו,העברתי אותו למקום שלו,יש כאלה פאזל שלא מצאתי ולא מחפשת,לפשמים אני אומרת:''טוב שמקום הפאזל ריק ולא ישנו פאזל שלא מתאים,כל הפאזלים שסביבו יתקלקלו''.כבר היגעתי למצב שהפאל מסודר לגמרי,אבל חסר לי פאזל אחד,אני מקבלת את זה שאני כבר כמה שנים לבד ללא גבר,אני מאמינה בזוגיות,אבל הפאזל שזרקתי שקילקלתי בזה חיים נוחים,אבל אני יודעת לקבל את ההווה.
עדית אני מעריכה שקיבלת באהבה את הנכדה שלך,יש קשר טבעי בנך לבן נכדתך,בהצלחה בגידול שלה.
עדית אחד הדברים הטובים שיש לי זה שלמדתי מניסים אמון איך לחיות ללא מחשבה על העבר והעתיד,למרות שקשה למחוק את התת-מודע לפחות בדברים לא טובים לא נזכרת,אם עולה לי בכוח הזכר של העבר הכואב מיד יודעת גם לעשות מזה צחוק,אם אי-אפשר לצחוק אומרת לעצמי:''את השעה הקודמת אי-אפשר להחזיר,אז אין ברירה המשיך במסע חיי ללא העבר''.
עדית אבל למשל הקמטים שיש לי מסביב לשפתים מקבלת בכוח,את הקמטים עשיתי אני לעצמי,בכל הפנים אין לי קמטים,מצעירות הייתי תמיד מורחת קרם לחות,אבל היתה לי טעות שהייתי מחזיקה סיגריה בשפתים כמעט כל היום,לא ידעתי אז כי עור השפתים מתקלקלים,ניסיתי לתקן את זה לעבור ניתוח פלסטי,אבל רפואי בסכנה לכן אני מקבלת את זה,אבל עדין אני קונה את הקרם שטוב ביותר בתקופה הזאת,לא איכפת לי לא לקנות בגדים עוד,קמטים שלי צריכים לא רק את המסגים שלי והאוכל והשתיה הטובה הוא כל הפנים צריכים קרם טוב,כל יום אני לפני יציאה מהבית מסתכלת על עצמי במראה,מודה אני לאלוהים שאני גם יפה וגם ניראת צעירה יותר מגילי בגלל טיפול טוב בעצמי,גם מרוב שאני מאושרת נעצר לי ההתבגרות לקראת זיקנה,אני כבר גם לא בודקת מתי מוות ,העיקר אני חיה היום מאושרת זה מה שחשוב לי.דפנה
הגב לתגובה זו