תגובות עד כה: 106 תגובות, ב- 35 דיונים. הוסף תגובה 35.  הוא נראה די בדיכאון, לא? והוא מדריך אחרים? שיהיה לכם לבריאות  ל"ת      עמית,    21/02/06 14:11 הגב לתגובה זו 34.  של מי הרצון?     אורנוס,    24/12/05 13:56 איך אפשר לדעת אם מה שאנחנו מגדירים רצון הוא באמת הרצון שלנו, ולא השפעות והתניות סביבתיות? איך מבדילים ביניהם, כשאנו בודקים על עצמנו? חופש הבחירה קיים, אבל הוא לא מובן מאליו. בדרגות התפתחות נמוכות אין בכלל חופש בחירה, וכל הפעולות הן ''עשייה'' רובוטית, מכאנית וללא מודעות. לכן גם נולדת המחשבה ''אני עושה''. ברמת התפתחות יותר גבוהה, מודעים יותר לטבע המציאות, וחופש הבחירה מתחיל לקבל ביטוי. רק אז אפשר להבין באמת, שחופש הבחירה הוא לא עשייה, חופש הבחירה הוא הסכמה, אפשור וקבלה של ואת כוחות הטבע, הבריאה, אלוהים. רק אז אפשר לחוות את המשמעות העמוקה של היותנו ''כלים'', כלי הכלה והעברה של אנרגיה. מקרים של אנשים שרוצחים, סביר להניח שאלה אנשים בעלי רמת מודעות נמוכה ביותר ושאין להם ב א מ ת חופש בחירה, הם מכונות אדם, וגם מכונות אדם פועלות במסגרת חוקים, חוקים שמתאימים לרמת התפתחות בהמית, וגם הם חלק מהיש, מהטבע ובמובן זה, חלק מרצון האלוהים. הגב לתגובה זו 33.  בלסקר צודק     מקסים טריקי,    24/12/05 01:41 ולא ברור לי מה קופצים פה כולם. מה, לא ברור שאלוהים שולט ולא אנחנו? מה קרה לכם? מי קבע את איך מתנהלים החוקים? ולכל חסידי ''הרצון החופשי המודע'' - מי הקציב לכם אותו? כשאנחנו מותנים, זא לא אשמתנו, וכשאנחנו משתחררים מהתניה - זה חסד. תורתו של בלסקר עשויה לשחרר אותנו מאחיזת הזהות הנבדלת הניזונה מדימויי ''עושה'' על כל האשמה והגאווה הנילווים להם. אין לה קשר למוסריות, ואין היא נוגדת שיקולים מוסריים כרלוונטיים - אלא היא יוצאת כנגד הרעיון של רשות נבדלת הפועלת במנותק מההקשר המוחלט. ייתכן שבמערכת המושגים של בלסקר חסר הרעיון לפיו הרצון העצמי האינדיבידואלי הוא איבר בלתי נפרד מהרצון העצמי המוחלט. לפי רעיון זה אין צורך בחלוקה הקוטבית, הבלתי-ניתנת לגישור, בין העמדה שאנו נבדלים (ואחראיים) לבין העמדה שאנו נפעלים (ולכן לא אחראיים). העצמיות היא היא האחריות, אך אין היא זקוקה לדימוי עושה נבדל! זו החתיכה החסרה בפאזל ומיד אני טס לבומביי לספר לראמש הגב לתגובה זו          אם באמת היית מאמין בשטויות של רמש,         אוויר,    24/12/05 07:06 אז כמובן שלא היית שואל מה כולם קופצים פה. ברור שזה רצון האלוהים שכולנו נקפוץ פה. למזלך, אפילו שאתה חש צורך להגן על התיאוריה הזו, רואים מהשאלה שלך שאתה בעצמך לא באמת מאמין בה. והחתיכה החסרה שמצאת, עדיין אינה מעובדת מספיק ולא מתאימה לפאזל. כשתשייף לה את כל הפינות החדות, תגלה שבנקודה מסוימת היא מחייבת את הופעתן של עושה נבדל ושל אחריות אישית. הרי גם בתהליך של קבלת התיאוריה של רמש יש עושה נבדל, בעל אינטרסים אישיים, ששופט, חושב, בוחר, ואז נכנע לתיאוריה הזו מפני שהיא עונה על הצרכים והחולשות שלו. זה שאותו עושה-נבדל בוחר לעצום את העיניים, לא לראות את עצמו, להתעלם מעצם קיומו, ולהתעלם מהדרך המוסווית שבה הוא מעורב כל כולו בתהליך, ומעדיף לעשות את הבחירות שלו במודעות לקויה, לא משנה את העובדות הללו. הגב לתגובה זו              החתיכה החסרה פוגשת את O הגדול             מקסים טריקי,    24/12/05 13:13 רצון האלוהים הוא שאקח חלק בדיאלוג עם אנשים אחרים. תהייה ושאלה אינן עומדות בסתירה לרצון האל. ואגב, לא מדובר כאן בשאלה של אמונה. שיפוט, חשיבה ובחירה, הן כולן יכולות שתלויות באוטונומיות של הרוח, וכל התעלמות מהן תהיה, כדבריך, מודעות לקויה. השאלה היא פשוטה: אוטונומיות ונבדלות אינם מושגים נרדפים. האם הם תלויים זה בזה? ייתכן מאד שכל תחושות החסר והניכור שבהן נתונה התודעה האנושית מקורן בייחוס מוטעה של נבדלות לאוטונומיות. עניין אחר: את התורה של בלסקר לא צריך לראות כתיאוריה על איך הדברים פועלים, אלא כהפניה של תשומת לב לשאלות יסוד - ברוח מורהו, ניסארגדאטה. הויתור על העושה הוא ביטוי לעיקרון אנרגטי, לא תיאורטי, של כניעה והתמסרות של התודעה - עיקרון שמופיע בצורות שונות בכל הדתות הגדולות. ככזו יש לתורה הזו מקום וחשיבות. למרות ששוב - כמערכת מושגים - כנראה מדובר בתפיסה חד-צדדית למדי. הגב לתגובה זו                  חד צדדי הוא כול מה שאתה חושב במחשבה ואומר במילים                 שולמית חדד,  חדד,    24/12/05 16:20 מי זה ניסארגדאטה? הגב לתגובה זו                      לא לא, מה פתאום                     מקסים טריקי,    25/12/05 12:45 רק חשיבה גרועה ואוטומטית היא חד צדדית. אך יש גם חשיבה טובה, ערנית, ויש גם מילים נכונות ותואמות. לחשוד בצורה גורפת בחשיבה ובשפה פירושו לא לתת אמון באחד מהמימדים של האדם - והחשד הזה הוא כשלעצמו מחשבה! ניסארגאדטה הוא המורה של בלסקר. נודע בעולם בזכות קובץ שיחותיו ''I am That''' (''בנץ הוא זה''), שבהם הוא מביא לניסוח חי וחכם את תורת אי-הדואליות. מומלץ. הגב לתגובה זו                          נר ראשון                         חשמל,  באוויר,    25/12/05 18:55 שלומית הסנגהה בארץ ובחו''ל מאחלים לך ולכול בית ישראל חג חנוכה שמח הגב לתגובה זו                          אה אני מבינה                         שלומית חדד,  חו''ל,    25/12/05 13:25 אז אתה זה אריק.. תמיד חשדתי שצמד הסטלנים האלה מדברים בשפה שרק הם מבינים אתה תותח אל תיבהל שאתה פותח את הלינק http://www.prahlad.org/gallery/nisargadatta_maharaj.htm הגב לתגובה זו                  למקסים טריקי                 רוח העמק,    24/12/05 16:11 ההתמסרות חשובה אבל לא פחות ממנה חשובה האקטיביות. עשייה ואי עשייה. אקטיבי ופאסיבי. אין אפילו סתירה. מיותר לבחור רק בצד אחד. זו טעות שנעשתה במשך הרבה שנים והיא באה לידי ביטוי במישורים רבים, לרבות מזרח מול מערב. כטכניקה להשגת שלווה זו טכניקה מצויינת, למי שזה מתאים לו. כתפיסת מציאות זה רעיון מסוכן. ההיסטורייה מלאה בשפיכויות דמים שתורצו בטענה שעשו את רצון האלוהים. כל מנוול ומטורף עושה טוב בעיני עצמו וכל טיפש מתיימר לדעת את רצון אלוהים. זה גם רעיון שגוי, שמתעלם מהיותנו גם אלוהים בפני עצמו. חשיפת הצד הזה שבנו, הצד היוצר, האקטיבי הוא חלק חשוב בהתפתחות, לא פחות מאשר ההתמסרות התודעתית. הגב לתגובה זו                      בוודאי                     מקסים טריקי,    25/12/05 12:59 שאין סתירה בין פאסיביות ואקטיביות. אלא שניתן לפרש את שני המושגים הללו בצורות שונות. הרבה ממה שאנו מכנים אקטיביות היא דווקא תוצאה של היפעלות פאסיבית על-ידי רעיונות ודחפים - והנה הטפשים המתיימרים שציינת באמת נפוצים דווקא במערב ה''אקטיבי''. ובעניין ההתמסרות התודעתית - דווקא לה נחוצה אדירה של נכונות אקטיבית. כדי ''להרפות אחיזה'' מעולם החשיבה צריך שתהיה נוכחות ברורה של תודעה חופשית. אחרת הכניעה הופכת פשוט להרדמות או לחשיבה אסוציאטיבית. והנה, מתברר שהכניעה אפשרית רק כתוצאה מהתגייסות אקטיבית של האדם. אז גם כאן אתה צודק שאין סתירה בין פסיביות לאקטיביות - אבל ח''ו לא מדובר רק בטכניקה להשגת שלווה. הגב לתגובה זו                          קדימה גאידמאק!!!                         אוהד בית''ר,    25/12/05 16:45 אני אוהד בית''ר כל חיי אבל אני חייב להסכים כאן עם מקסים טריקי צודק בכל מילה!!! כדי לגלות את הטבע הפנימי של התודעה הערה נחוצה אקטיביות אבל באהבה הרוחנית יש גם מימד פסיבי, שמקבל ומכיל כל דבר הגב לתגובה זו                          נכון, מסכימה איתך :)  ל"ת                          רוח העמק,    25/12/05 15:04 הגב לתגובה זו                  אתה יודע ? אולי בלי להתכוון בכלל, עלית בדיוק על ההבדל                 אוויר,    24/12/05 15:12 כי לחיות עם השאלה הזו, זה אומר להתעורר, לשאול, לחקור, ללמוד, ולהבחין. ולחיות עם התשובה של רמש, פירושו לישון שינה עמוקה. ושים לב שאצל רמש אין בכלל סימן שאלה ! וזה מה שעושה את כל ההבדל !!! (שלושה סימני קריאה). הגב לתגובה זו 32.  רצח רבין     דניאל,  מודיעין,    23/12/05 12:26 יצא לי לבקר אצל ראמש. אני מרגיש שאיך שהכתבה מוצגת היא קצת לא פיירית כלפי ראמש. כשאני הייתי אצלו הוא לא הפסיק לומר דברים שהטרידו אותי מאוד, דברים שהאגו בשום פנים ואופן לא מוכן לקבל כי זה יהיה סופו. ואז קרה שיצאתי במתקפת שאלות שנכנסות לפינות מלאות האבק שאנו אף פעם לא מתייחסים אליהן. כך הגיעה השיחה לרצח רבין. הוא שאל אותי אם אני זוכר מה יגאל אמיר אמר לאחר הרצח. זה היה משהו בסגנון כך רצה השם. ובכן, עפ''י ראמש, אותו הכוח הקוסמי רצה שיצחק רבין ימות. יגאל אמיר היה הכלי, הבודי-מיינד שדרכו החוק הקוסמי פעל. האם זה רלוונטי שאני אשאל למה? למה אותו הכוח שאנו יכולים לכנותו אלוהים, חוק קוסמי או מה שתרצו רצה את רבין מת? על כך ראמש השיב שהשאלה למה היא מאוד רלוונטית, אך חסרת תועלת (futile). אין באפשרותינו לדעת. אני סבור שבנושא השואה הוא היה עונה אותו דבר. אלוהים רצה. יש סיבה לרצונו. מהי? אנו יכולים לשער עד 2006 ולנצח.... תמיד הרגשתי שהשגישה של ראמש מפרידה בין האדם לאלוהים. אך למעשה אין זה כך כלל. כולנו מקיימים את רצונו כי אנחנו הוא, בדיוק בגלל שאיננו נפרדים. כשאין 'עושה' מי נפרד? הגישה פה כלפי ראמש ותורתו היא מאוד מהמיינד, מהאגו הנלחם על מקום ה'עושה'. מה קורה כאשר חדל להתקיים אותו האחד שאומר 'אני עשיתי'? האם יכול להיות עוד מאבק כלשהו? אני חוויתי בביקורי אצל ראמש אנרגיה חסרת פחד ובעלת עוצמה שהיא מעבר לכל חוויה אשר הינה תוצאה של המיינד. הוא אינו מפחד להגיד את הדברים שכולנו, בלי יוצא מן הכלל, איננו רוצים לשמוע. הגב לתגובה זו          דניאל, תודה על דבריך המדהימים         איילת,    23/12/05 19:36 והלא פופולאריים. יש הרבה עוצמה בדרך שבה אתה מתבטא. הגב לתגובה זו          אתה לוקח דוגמא לא נכונה.         אוויר,    23/12/05 16:13 כאמור, יש בחיים של כל אחד מאתנו אירועים חיצוניים ופנימיים שהם בלתי נמנעים, ויש ארועים שיכולים להיות מודרכים במודעות מלאה ומתוך חופש פנימי. אנשים שמגיעים לעמדה שבה מעשה או מעשים שלהם משפיעים על קבוצות גדולות של אנשים, הם בדרך כלל (לא תמיד) האנשים בעלי חופש הרצון הקטן ביותר, אם בכלל. דווקא אצל אנשים כאלה תמצא אישיות מאוד מגובשת, בדרך כלל בגיל מאוד צעיר, ובדרך כלל סביב השקפה שהיא כל כולה תוצאה של היותם מושפעים באופן עמוק ורגשי מאידיאולוגיה ספציפית, ולא ממחשבה וחקירה מעמיקה. אפשר לראות את זה אצל מנהיגים מכל הסוגים, ובוודאי ובוודאי שניתן לראות את זה אצל קיצונים מכל הסוגים ואצל אדם כמו יגאל עמיר שהוא בובה על חוטי אידיאולוגיה ספציפית. כאמור, החופש הפנימי הוא א-פ-ש-ר-ו-ת שצריך לקחת ב''כוח''. הוא לא נתון מובן מאליו. אולי דוגמא מאוד מאוד פשטנית תבהיר את העניין. פעם, מזמן מזמן, כשהיה קר, לכולם היה קר. לכל הצמחים, לכל הרמשים, לכל החיות, וגם לכל האנשים. היום, כשקר, לכולם קר, חוץ מלאדם. למה ? כי הוא למד את החוקיות של הקור. הוא למד את החוקיות של החום. והוא שולט בחום ובקור על פי רצונו. הוא שחרר את עצמו מהחוקיות הטבעית של החום והקור. באותה המידה, על ידי חקירה והתבוננות, האדם יכול לשחרר את עצמו מהחוקיות הכפייתית של הדחפים הביולוגים הפסיכולוגים והחברתיים שמניעים אותנו לפעולה. עכשיו תאר לעצמך שלפני 30,000 שנה היה מופיע ''מורה רוחני'', שהיה טוען שאין בכלל מה ללמוד על חום ועל קור ושצריך לקבל אותם כרצון האלוהים ולא לשאול יותר מדי שאלות חסרות תועלת, ועוד היה מתעקש שהדרך היחידה להשיג שקט נפשי טמונה ביכולת שלנו לקבל את החום והקור כרצונו המפורש של אלוהים. איך היו נראים החיים שלנו עכשיו אם היינו מאמינים למורה כזה ? כ-ל החיים האנושיים החיצוניים, כולל מחשבים, מטוסים, ייצור תרופות, ובעצם מה לא, בנויים על מניפולציות של חום ואור. וזה בדיוק מה שרמש מנסה לעשות לחיים הרוחניים שלנו. הוא מנסה למנוע מאתנו לראות ולהבין את מותר האדם. את היכולת שלנו, שנמצאת עדיין רק בתחילת דרכה, לחיות חיים של חופש פנימי ובהירות. הגב לתגובה זו              אוויר יקר, כמה הערות             איילת,    24/12/05 07:52 צודק, יגאל עמיר הוא בובה על חוט, וכך גם רוב האנושות, וכל מילה שכתבת בעניין - אמת. ונכון גם שחופש פנימי הוא אפשרות שצריך לקחת בכוח, ואם יגאל עמיר היה לוקח אותו, אם רבין היה לוקח אותו ובוחר בו, אם המון אנשים שקשורים לאירוע הרצח וכאלה שקשורים לא ישירות היו לוקחים את זה, האירועים היו אולי משתנים. אבל יגאל אמיר לא בחר ולא לקח בכוח וככה גם רוב האנשים, ולכן האירועים קרו כמו שקרו. וכל עוד לא ניקח בכוח כמו שאמרת את החופש הפנימי, נהיה בובות על חוט הלוקחות חלק באירועים לא מקריים, ידועים מראש ועם כוונה ספציפית, שלא אנו שולטים בה. וזה מה שאמר המגיב דניאל. עכשיו, הדוגמה שלך עם החום והקור, האם זה לא מה שראמש מדבר עליו? נוחות ושלווה נפשית. שכדי להשיגה כמטרה עליונה, עלינו להשתלט על חוקיות טבעית של הרבה דברים, בייחוד של האופי האנושי, אבל גם ניאלץ לשלוט ב וללמוד את מהותו של כל דבר בטבע שנוכל להשתמש בו להשגת נוחות ושקט. נוחות ושקט יכולים להתקיים באדם רק כשהוא כבר מכיר והשתלט על הקיצונויות שבו, על התוקפנות שבו, כשהוא אינו תלוי אידיאולוגיה קיצונית כלשהי. כשהוא ''משחרר את עצמו מהחוקיות הכפייתית של הדחפים הביולוגים הפסיכולוגים והחברתיים שמניעים אותו לפעולה.'' אחרת, איזו שלווה נפשית תהיה לו? אם יגאל עמיר היה פחות עושה ויותר מחכה לראות מה יהיה כמו שמציע ראמש, אם הוא היה שליו ורגוע ולא מרגיש שום דחף לעשות פעולה קיצונית להצלת המדינה לדעתו, ומאמין שהכול תלוי בו, שזאת בדיוק אשליית ''העושה'', האם היה מתבצע הרצח? ודבר אחרון, היום האנושות (המערבית נראה לי) נמצאת במצב שבו היא לא רק מאלילה את המותר שלה מהבהמה, היא כבר מתנכרת לעובדה הביולוגית שיש בנו גם בהמי, גוף חייתי, מתכחשת לעובדה שאנו כל כך נשלטים, והתנכרות זאת + תחושת מותר האדם מביאה לגאווה כזאת, לאגו כזה, שרק מחזק את האשליה כאילו אנחנו גדולים ועושים וכל יכולים, ושאלוהים יכול לקפוץ לנו, אנחנו כבר נראה לו מה זה לברוא אותנו בהמה, נוכיח לו עם הטכנולוגיה שלנו ועם המותר שלנו. אז כאן לדעתי ראמש רק מאזן את התמונה, כדי שלא נשקע ללא שוב באשליה שאנו גדולים יותר מהתוכנית האלוהית. לקחת בכוח חופש פנימי זה למעשה לבחור זווית ראייה חכמה ומשחררת יותר ויותר, מפחיתה סבל יותר ויותר, על מה שממילא קורה. זאת הבחירה. הגב לתגובה זו                  הערות להערות :)                 רוח העמק,    24/12/05 09:17 נכון שחלק גדול מהמעשים שלנו אינם תולדה של רצון חופשי. אנחנו יותר מאשר בובה על החוט. אנחנו שבויים באינספור סוגסטיות, מהופנטים לדעת. מהרגע שאנו נולדים מכונת הסוגסטיות מתחילה לפעול עלינו. השפה היא סמלים סוגסטיבים, האידאולוגיות שההורים מנחילים לנו (וגם אם מרדנו בהם, פעמים רבות המרידה היא רק אימוץ אוטומטי של האידאולוגיה ההפוכה לאידאולוגיה של הורינו), האידאולוגיות שירשו חברנו, התרבות כולה. עם זאת, יש בנו את היכולת להתעורר, לראות את התיאטרון, כולל את החוטים שאנחנו מחוברים אליהם, גם אם בדרך כלל לא רואים את המפעילים.. וככל שאנו ערים יותר, נכנס גם הרצון החופשי שלנו לפעולה. ואת זה הראמש הזה משום מה לא מביא בחשבון. מוזר. אולי, כמו שאוויר כתב, זה בגלל שהאמת אינה מעניינת אותו. הוא רוצה את השקט והשלווה האינסופיים שבפטירת עצמו מכל דאגה או אחריות. אחלה, מטרה טובה, למה לא, שיהנה. אבל אם אנחנו מדברים על האמת, הוא הלך רק את חצי הדרך ועצר לנוח. לאדם ער יש רצון חופשי ויש אפשרות בחירה. היא לא נלקח בכוח אלא מתוך שקט ועוצמה. כשאנחנו מבקשים בקשות מהיקום והן מתממשות, זה בגלל שאנחנו גם יוצרים את המציאות ולא רק חלק ממנה. יש בנו גם מהבורא, מהאלוהות, בכל אחד ואחת מאיתנו. לכן יש בנו גם רצון, ממש כמו אצל אלוהים. אפשר לראות את זה גם בטבע. הצורה היחידה הקיימת בטבע היא הפרקטילים. במבנה הפרקטלי (לדוגמא, עלה של עץ או כרובית) התכונות חוזרות על עצמן שוב ושוב בהקטנה. כך לדעתי גם אנחנו. יש בנו את העד, שהוא חלק מהשלם ויש בנו גם את עצמנו ואת היכולת לבחור. אנחנו גם חלק מאלוהים אבל גם אלוהם קטן בפני עצמו. ככל שאנו נבחר יותר בצד ''האלוהי'' שלנו, נתעורר. ביהדות זה בא לידי ביטוי במשפט- ''הכל קבוע והרשות נתונה''. משפט גדול. באהבה הגב לתגובה זו                      רוח העמק היקרה                     איילת,    24/12/05 10:28 מי בכלל אמר שאנחנו אמורים להיות מודאגים ושחוחי כובד אחריות? האם זאת אינה התניה סוגסטיבית, אוטומטית אידיאולוגית מוטעית שהשרישה בנו התרבות, כמו כל דבר אחר? הגב לתגובה זו                          איילת יקרה                         רוח העמק,    24/12/05 12:13 אני בטח שלא אמרתי את זה. אנחנו לא אמורים להיות שחוחים, מודאגים אמללים. אבל אנחנו כן אחראים לבחירות שלנו. אם החשש שלנו מאי הצלחה לבחור נכון ורגשי אשם על החלטות שגויות מוליכים אותנו לשחיחות גב ודאגה- זו חולשה שיש להילחם בה. אין לה דבר עם אחריות- להפך, היא בדרך כלל משמשת מפלט מהאחריות. לגבי ראמש אני מביעה את דעתי רק על פי האמור בכתבה זו . אני לא מכירה אותו או את ספריו אבל הכתבה גם לא עוררה בי ענין מיוחד להכירו מעבר. הגב לתגובה זו                      ידוע , לא קבוע  ל"ת                      רוח העמק,    24/12/05 09:48 הגב לתגובה זו                          דניאל-תודה לך איש יקר                         ליאור,    24/12/05 17:19 ולכל המגיבים תנסו להבין , שהשפה היא מאוד מוגבלת ובטח שמילים כתובות. דניאל ביקר את ראמש ובטח שאי אפשר להשוות את זה לחוויה שאתם חווים דרך כתבה באינטרנט.... אוהב אותך דניאל הגב לתגובה זו                          יכול להיות שבאמת יש פה תהום פעורה בין                         אוויר,    24/12/05 13:36 מי שמחפש אמת או הבנה אמיתית, לבין מי שמחפש אושר או שקט נפשי. מי שמחפש אמת, לא מתכחש לשאיפה לאושר ולשקט, אבל מוכן להכיר באמת גם אם היא לא בדיוק מה שעושה אותו מאושר, ואפילו אם היא גורמת לו את ההפך מהאושר המקובל. ולאוהבי הטיעונים המעגליים, שמוכרחים לנצח בכל ויכוח, אז כן, מי שמחפש את האמת נעשה מסופק ומאושר יותר עם כל שכבת אשליה שהוא מצליח לנקות, ולכן גם הוא מחפש אחר ה''אושר''. ההבדל הוא במושאים שמסבים לנו את האושר הזה, ומי שלא מצליח להבחין בהבדלים התהומיים בין המושאים, ממילא כבר ניצח בויכוח ו''נתן לנו ישר בפנים''. הגב לתגובה זו                          :                         מראה,    24/12/05 12:30 הלכנו לאיבוד המחפש הרוחני. הוא משלה את עצמו שהוא רוצה אמת הוא נותן לכם ישר בפנים וזו האנרגיה הוא אוהב להיכנס בדיוק לאיפה שאתם לא אני מאוד ממליץ ללכת לחקור מעט לפני שאתם מגיעים למסקנות וש-ו-פ-ט-י-ם הגב לתגובה זו                          .                         .,    24/12/05 12:20 . הגב לתגובה זו                          ''הכל צפוי והרשות נתונה''                         דניאל,    24/12/05 11:26 זה בדיוק מה שראמש אומר! תפנימו את המפשט הזה, תנשמו אותו פנימה. שימו לב למילה ''הכל''. מה אתם מגלים? הראיון הזה הוא כל כך חלקי ואינו מציג את המסר של ראמש נכון כלל וכלל. כנראה בגלל שהוא כה לא שלם. ועל ההצגה החלקית הזו של הקונצפט של ראמש בנויות כל התגובות שלכם. הלכנו לאיבוד. אני מאוד ממליץ ללכת לחקור מעט לפני שאתם מגיעים למסקנות וש-ו-פ-ט-י-ם את ראמש מכיוון שדבריו הם מאוד עמוקים. תבואו בנסיון כן (מהמילה כנות) להבין, ולא ממקום של לשפוט. תבואו ממקום של ''לא יודע'' אבל רוצה לגלות. הקישור של הראיון שמישהו שם פה לפני הוא התחלה באמת טובה: http://www.wie.org/j20/balsekar.asp?page=1 המחפש הרוחני. הוא משלה את עצמו שהוא רוצה אמת. ברוב המקרים. למעשה, וכך גם הבודהא אומר, כל עוד אנו אחוזים באשליה משמע אנו בסבל. לכן, הדחף שלנו לאמת נובע מרצון לצאת מהסבל, להגיע למצב של נוחות. אמת?! איך נרצה אמת אם אנחנו לא יודעים מהי? אני לא יכול לרצות בחורה שאינני מכיר או יודע בודאות על קיומה בכלל. אבל נוחות אני מכיר, וגם זה עד רמה מסוימת. תזכרו שראמש אינו מנסה להישמע יפה באוזניכם, אינו מרגיש חייב להסביר את האמת שהוא חי בצורה כזו שיהיה לנו יותר קל לעכל. הוא נותן לכם ישר בפנים וזו האנרגיה המטורפת שחוויתי אצלו. הוא אוהב להיכנס בדיוק לאיפה שאתם לא, ואני מוכיר תודה על כך שיש מישהו עם האומץ, מישהו שלמעשה לא מכיר את הפחד, כדי לעמת אותנו עם פרצופו האמיתי של האגו. תודה לכם על השיתוף. הגב לתגובה זו 31.  תודה למ.י על ההפניה. ראיון מרתק, על אף הסוף העצוב.     אוויר,    23/12/05 07:34 לטעמי המראיין יצא משם הרבה פחות מואר משנכנס. זה בא לידי ביטוי בכל השאלות שאיתן הוא מעמת את רמש, אבל בעיקר באפשרות שהוא מעלה ש''זה רצון האל ,שלאדם יהיה רצון חופשי''. במילים אחרות, ובתגובה לדברים שנאמרו בתגובות אחרות, זו כוונתו של הטבע שהאדם יתנתק ממנו וירכוש לעצמו עצמאות אינדיווידואלית. אין דבר יותר טבעי לאדם מלפעול נגד הטבע בחייו הפנימיים. אדם הוא יותר ''טבעי'' ככל שהוא מתנתק ומשתחרר יותר ויותר מהטבע (הכוונה אינה להרס הטבע החיצוני). יש כמה בעיות עם הנוסחאות השכלתניות המוטעות של רמש, והראשונה שבהן היא שהן מבוססות על אמת חלקית. אבל כשלוקחים אמת חלקית ומכריזים עליה, בהיעדר יכולת הבחנה, כעל אמת מוחלטת, התוצאה שמתקבלת היא הרבה יותר גרועה משקר מוחלט, כי שקר מוחלט הנו קל לזיהוי. אנחנו אכן נתונים להשפעה עצומה של כוחות גדולים מאיתנו. על זה אין ויכוח. השאלה היא כמובן היכן עובר הגבול בין היותנו סך של השפעות, כוחות, תנאים, והתניות, לבין היותנו יצורים המודעים להשפעות הללו ובעלי יכולת מודעת להבחין ביניהן, להבין אותן, ולשפוט אותן. זה גם נכון שעבור רבים הגבול הזה אינו קיים, והם אכן, כל כולם, רק תוצאה של השפעות סביבתיות על חומר גנטי. רבים, אבל לא כולם. נקודת המפנה קיימת כ-פ-ו-ט-נ-צ-י-א-ל עבור כל אדם, ברגע שהוא מתחיל לחקור ולהתבונן בעצמו. ההתבוננות והחקירה הן תחילתו של החופש הפנימי. הבעיה השניה, היא שה''פילוסופיה'' הזו קורצת לכל החולשות שלנו: לשאיפה שלנו להצדיק את עצמנו בכל מצב, לשאיפה שלנו להתנער באופן מוחלט מאחריות לחיינו ולבחירות שלנו, ולשאיפה שלנו להתנער מכל מאמץ, אינטלקטואלי או אחר בחיינו, לרתיעה שלנו מהמשימה הסיזיפית של פיתוח יכולת ההבחנה בין אמת לשקר, ולחיפוש המתמיד שלנו אחר נחמה ושקט נפשי בעולם פלאי, אכזר, ולא מובן. ה''אמת המוחלטת'' של רמש היא שקר , והסכנה הגדולה ביותר שטמונה בה נובעת דווקא מכך שהיא מבוססת על חצאי אמיתות. ה''שטן'' תמיד מפתה אותנו באמצעות פניה אל החולשות שלנו. ''תורה כוזבת אינה מאפשרת כל גישה להפרכה ולסתירה, מכיוון שהיא משוכנעת שהשקר הוא אמת''. (גיתה) הגב לתגובה זו          תגובה בהירה ומנומקת היטב         אבק,  באוויר,    23/12/05 09:17 קראתי את הראיון ואני בטוח שאנשיו של אנדרו כהן עשו מניפולציה כולשהי בראיון.סביר שמי שמנסה לעשות כסף מהאמת יעוות אותה בצורה כזאת שרוב האנשים אפילו לא יבחינו. אם ראמש אכן הפנים את המסורת האדוויטית אין סיכוי שהוא ידבר ככה. עם כבר הזכרת את גתה ודברת על פוטנציאל תהיתי עם אתה מכיר את סיפור הראייה מרחוק clairvoyanceשל גתה עם פרידריך פון שילר ידידו? מעניין אם זה שקר או אמת מה דעתך? הגב לתגובה זו              תודה.             אוויר,    23/12/05 12:12 א. למרות שהראיון בנוי כמניפולציה ספרותית, זה באמת מה שרמש אומר, ובכל מה שקשור לאמירות שלו, אין שם מניפולציה. (ואין בזה כדי לומר שום דבר טוב על אנדרו כהן ולהקתו). ב. לדעתי, ולמיטב ידיעתי, יכולת הראייה הלא-חושית של גיתה, הייתה אמיתית ביותר, ורבים מהביטויים הפיוטיים שלו מהווים תיעוד מוסווה של חוויות כאלה. הגב לתגובה זו                  הקטע הזה לא ברור                 אבק,  באוויר,    23/12/05 17:57 WIE: Since many spiritual seekers come to you for advice about the spiritual path, I'd like to ask what you see as the value, if any, of spiritual practice as a means toward enlightenment. RB: If sadhana [spiritual practice] is necessary, a body/mind organism is programmed to do sadhana. WIE: In other words, if it happens, it happens? RB: That's right. People sometimes ask me, ''If nothing is in my hands, should I or should I not meditate?'' My answer is very simple. If you like to meditate, meditate; if you don't like to meditate, don't force yourself to meditate הגב לתגובה זו                      מה בדיוק לא ברור ?                     אוויר,    24/12/05 07:38 נראה לי שזה דווקא משתלב מצויין עם ההשקפה הסופר מכאניסטית שלו ששוללת לחלוטין בחירה אישית חופשית. אם אתה מתכוון לאבסורד שיש בהנחיה שלו:''אל תכריח את עצמך למדוט'', כי להכריח או לא להכריח מניח יכולת בחירה ורצון מודע, אז זו אינה הסתירה היחידה. הוא מלא סתירות כאלה, והן בולטות כל כך בגלל השאלות החכמות של המראיין. מבחינתו, הוא מצא נוסחה מנצחת. על כל דבר ניתן לומר שהוא רצון האל, ואי אפשר להפריך את זה. זה מאפשר לו ל''נצח'' בכל ויכוח. כדי להבין את מלוא ההיקף של השקר שלו, צריך לקחת במלוא הרצינות את ההצהרה שלו שהאמת אינה מעניינת אותו בכלל. מי שהאמת אינה מעניינת אותו בכלל, יכול כמובן להביא ''הוכחות מוצקות'' לכל מה שמתחשק לו. לעולם לא תצליח להעמיד אותו על טעותו. הגב לתגובה זו                          הכול ברור ומובחן                         אבק,  באוויר,    24/12/05 09:19 בגדול אני נוטה להסכים עם מילותייך, בסופו של דבר הוא מלמד אפאטיות וזה מסוכן יותר מכול דבר אחר.מתוך היכרות עמוקה עם אלו שהוא למד מהם ,שהתריעו מסוג הפטאליזם מהסוג הזה,עצוב לראות איך הוא מעוות את האמת שהם הנחילו לו , עוד יותר עצוב להיווכח שהוא נתפס כמורה אדוויאטה פופולרי ונערץ. והכי עצוב שהוא משתף פעולה עם אנדרו וחבריו,שאחראים באופן משמעותי לאמרקניזציה סביב מושג ההארה שמסמאת את עיניהם של אנשים שמאמינים ומשלמים את מיטב כספם עבור שקר במסווה של התעוררות אישית וגלובלית,וגורמים מבוכה ובילבול. מסכים איתך שלהכניס את אלוהים לדיון היא נוסחה ''מנצחת'' שסוגרת את הדיון הפילוסופי. אין צורך להעמיד אותו על טעותו ,זה כבר ייעשה מעצמו ע''י הזמן,לא נותר לי אלא לאחל לו למות בשיבה טובה ולקוות שברגעים הקריטים הוא יידע מה לעשות.או יותר נכון מה לא לעשות.. הגב לתגובה זו 30.  מוגש כשירות לציבור     סבר,  ידיעות,    22/12/05 12:33 הפילוסוף הגרמני בן המאה ה-19, גיאורג וילהלם היגל, יצק את מטבע הלשון ''עורמת הרוח'' או ''עורמת התבונה''. התבונה, המתגלה בהיסטוריה האנושית והמכוונת אותה ליעדה הסופי והנשגב, מעלה בזמן הנכון את המנהיגים הנכונים כדי שיחוללו את התמורות המתבקשות במציאותנו הסותרות ומבלבלת. בעורמתה הרבה מעניקה הרוח של ההיסטוריה לאותם המנהיגים את התכונות שבזכותן הם תופסים את השלטון כדי לשרת אחר-כך את יעדיה של הרוח עצמה. האידיאליזם של היגל נטל מהאנשים את יכולת הבחירה וכופף אותם לשעונו המתקתק של הדטרמיניזם ההיסטורי: הכל נקבע ונגזר מראש והרשות אינה נתונה. ב-174 השנים שחלפו מאז מותו של היגל, קמו כנגד תפיסתו הוגים, פילוסופים ומתקני עולם, שהעלו על נס את חירות האדם, את הרצון החופשי ואת היות היחיד מעצב את ההיסטוריה, ולא משועבד לה. ל''היסטוריה'', כמו ל''רוח'', אין רצונות משלה; היא סך כל מעשי האדם עלי אדמות. הגב לתגובה זו 29.  עוד כתבה מרתקת על ראמש עם טוויסט אירוני...     מ.,  י.,    22/12/05 11:26 http://www.wie.org/j20/balsekar.asp?ifr=srch הגב לתגובה זו          מה הטוויסט?         מיטל,  כפר סבא,    22/12/05 19:03 אין לי כוח לקרוא את זה: הגב לתגובה זו 28.  האוננות האינטלקטואלית של ה''מחפשים''...     תייר,  מזדמן,    22/12/05 09:02 שקט!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אתם מסבירים את עצמכם לדעת.. כמה מילים... כמה אוויר .. שקט!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! הגב לתגובה זו 27.  האם אפשר לשפוט רוצחִ?     בחורע,  ת''א,    21/12/05 05:38 תאוריות חסרות אחיזה נועדו לבלבל את ההמונים ולתת להם להרגיש לא מבינים. יהודים האמת נמצאת בבית והולכים לחפש אצל השכנים. ממליץ לשמוע את הרב יובל אשרוב מהאור הגנוז על נושא זה בדרך פנימיות התורה. פשוט אוצר ********************************** הגב לתגובה זו 26.  שהכל נהייה בדברו     אורנוס,    20/12/05 16:05 הבעיה בהבנת דבריו של ראמש בלסקר היא במושג ''אני'' ובעיקר במושג ''עושה'' (שלדעתי תומר היה צריך להתעכב עליו יותר בשאלות שלו). אנסה להסביר את זה במקומו :). יש את הבדיחה על העכבר שמזיין פילה, וכשהפילה מוציאה קול בעקבות משהו שראתה, העכבר שואל: להוציא קצת? מבחינתו של העכבר, הוא מזיין, מבחינתה של הפילה, לא קורה כלום. אנחנו העכבר בבדיחה הזו. טווח התנועה והעשייה שלנו, ביחס לתנועה ולעשייה של כוחות הטבע, הוא אפסי. זה כמו שמביא המים לבנאים יגיד שהוא בנה את הבניין, או שהמקדחה תגיד שהיא קודחת חורים. אין הכוונה שאנחנו לא צריכים לעשות שום דבר ולשבת בחוסר מעש, אלא עלינו להבין את הכוח המניע לעשייה, את מקורו ואת דרך הוצאתו אל הפועל דרכנו. אנחנו ה''כלים'' שמוציאים לפועל, שדרכם העשייה יוצאת אל הפועל. כשאנחנו מחליטים לפעול, במודע או שלא במודע, אנחנו נענים לכוח שאנחנו מחוברים אליו ואנו חלק ממנו. איכות הפעולה נקבעת בהתאם לאיכות הכלי שדרכו עובר הכוח, איכות שנקבעת משילוב של קארמה וניקיון הכלי, במונחים של שחרור הדחקות וחסימות. ההבנה של תהליך העשייה הנ''ל מגיעה רק כתוצאה מחוויה מודעת של כוח עשייה שעובר דרכנו ולכן אין כל כך טעם מעשי לדבר על זה. הרבה הרבה יותר חשוב ומועיל לדבר על הרצון ככלי שדרכו ובאמצעותו אנחנו משיגים ''דברים'', כי כמו שאמר ראמש אנחנו לא יודעים, לרוב, מה אנחנו באמת רוצים ורוב מה שאנחנו מחשיבים כרצון, אלו דברים שאנחנו רק חושבים שרוצים ולא רצונות אמיתיים, הכרה של מנגנון הרצון ואופן פעולתו יועילו לנו יותר מאשר הדיבורים על עשייה או חוסר עשייה. הגב לתגובה זו          את הפירוש שלך, ובעיני אתה מתקן את ראמש         אהבתי,    21/12/05 20:15 וגם קצת אותי. במיוחד משפט המפתח לבירור רצונות- ''כשאנחנו מחליטים לפעול, במודע או שלא במודע, אנחנו נענים לכוח שאנחנו מחוברים אליו ואנו חלק ממנו.'' תודה הגב לתגובה זו          לא הבנתי         אוויר,    20/12/05 17:28 אתה מפרש את רמש או מתקן אותו ? כי אצלו בהחלט אין איכויות שונות של פעולה ולכל הפעולות יש את אותה האיכות. וגם אצלך יש לא מעט חוסר בהירות. אתה מדבר על הרצון כמעין כוח טבע חסר רחמים שכופה עלינו לרצות כל מיני דברים שאנחנו לא רוצים, ושאתה עושה הבחנה בינם לבין מה שאנחנו באמת רוצים, בעוד שאם אתה מקבל את הרצון ככוח טבע שופנהאוארי כזה, אז כל הרצונות צריכים להיות כלולים בו כולל מה שאנחנו באמת רוצים וכולל מה שאנחנו רק מדמים שאנחנו רוצים. זו הסיבה שהמפלט המלא היחיד ששופנהאואר ראה מהרצון הוא להתאיין, בניגוד לעכבר שהמפלט היחיד שלו הוא להזדיין. אז איפה אתה עומד בדיוק ולמה לדעתך צריך לסווג את הרצונות שלנו לקטגוריות שונות ? הגב לתגובה זו              לאוויר             עכברונת,    21/12/05 00:14 אז מי צדק יותר, שופנאהור או העכבר? הגב לתגובה זו                  שאלה טובה מאוד, כי אצל שופנהאואר יש הרבה אמיתות בעניין הרצון.                 אוויר,    21/12/05 11:57 רק שהמסקנה הסופית שלו היא תוצאה של אישיות חלשה ודיכאונית. אני אישית מוצא אצלו, ובבודהיזם בכלל, סוג של נחמה זמנית רק ברגעים נדירים של חולשה והיעדר סיפוק. אבל ככלל, בחירתו של העכבר בפעולה מאומצת ומודעת, נובעת מהבנה מקיפה הרבה יותר של הטבע האנושי, ושל הסיבות להתהוות האושר הפנימי או להיעדרו, ולכן אני סומך עליו יותר. נקודה מעניינת נוספת היא, שהשאיפה לאיון של שופנהאואר באה אצלו לידי ביטוי יותר כאידיאל שיש לשאוף אליו, בעוד שבפועל הוא חי את חייו כעכבר מצוי. כך שאולי השאלה הנכונה צריכה להיות מי צדק יותר, שופנהאואר הפילוסוף, או שופנהאואר האדם, שהיה למעשה עכבר, אבל בעל נטיות בודהיסטיות חזקות. הגב לתגובה זו                      אתה כותב יפה על אחרים.איפה אתה עומד בנושא.?  ל"ת                      רצון שמואלי,  ראש העין,    22/12/05 08:55 הגב לתגובה זו                      תלמד לבשל                     שגב משה,    22/12/05 07:57 תערבב את כול מה שאתה מוצא לנכון תזכור את מה שצריך לזכור סנדרה כבר תגיע ותעשה לך סטייל לינג פושר.ארתור לימד אותה שקיים אינסטינקט לא רציונלי בדומה לזה הקיים אצל בע''ח אשר ביכולתו לקשר בין מוחותיהם של בני האדם. חולה עלייך בריא עלייך מת שתתעורר כבר סופשבוע רגוע שיהיה לך הגב לתגובה זו                      מה לשופנהאור ולבודהיזם?  ל"ת                      מיני,    21/12/05 15:24 הגב לתגובה זו              לדעתי מפרש, אבל אם לא, מתקן :)             אורנוס,    20/12/05 18:59 בכל מקרה, אני עומד מאחורי מה שכתבתי ואכתוב, בזכות עצמי. במה שכתבתי עשיתי הפרדה בין החלק שמדבר על העושה, לבין החלק שמדבר על הרצון, או ככה חשבתי שאני עושה, כי אני רואה שערבבת בין שני הדברים, או שלא הבנתי כלום. כוח הטבע כופה עלינו, בדיוק כמו שאנחנו כופים על הבבואה שלנו במראה, אין הפרדה בינינו לכוחות הטבע, כוחות הטבע,זה אנחנו. מה שמפריע לנו להפנים את זה, זו הרגשת הניתוק, אנחנו לא מרגישים את החיבור והקשר לכוחות הטבע. אנחנו לא חיים בהרמוניה ובזרימה עם הטבע וגם לא עם עצמנו. בטבע, אני מתכוון גם במובן של ''טבע הדברים''. והעצוב הוא, שכדי לחיות בזרימה עם הטבע אנחנו לא צריכים לעשות כ ל ו ם. הניסיונות העיוורים שלנו לגשש את דרכינו ולשלוט בכוחות הטבע כביכול, רק מפריעים. חוסר העשייה שלנו צריך להתבטא בזה שנרשה לכוחות הטבע לפעול ללא שליטתנו, הבעיה היא שאנחנו מ פ ח ד ים. חוסר שליטה נתפש בעייננו כאנרכיה וכחוסר אחריות, למשל, אנשים מתנגדים לחיות את הרגע, כי הם מפחדים מהלא נודע של הרגע הבא ולכן רוצים לתכנן אותו ולשלוט בו, ההיגיון של הפחד הוא: אם לא אחשוב ואתכננן את המחר, לא יהיה לי אוכל, כסף, עבודה וכו'. לגבי הרצון, אם תיקח רשימה של רצונות ותבדוק את הסיבה לכול רצון, המניע, הסיפוק, תגיע בסופו של דבר לרצון אחד בלבד, הוא הרצון האמיתי, מה שאנחנו קוראים רצונות, הם במקרה הטוב, רצונות משנה שבאים ''להכשיר'' את הקרקע לרצון האמיתי. בדרך כלל מה שקורה, זה שאנחנו מחשיבים את האמצעי להשגת הרצון, כרצון. לדוגמא: כשמרגישים ''ריקים'' מאנרגיה או כוחות נפשיים, אנחנו רוצים חופש. אבל חופש הוא לא הרצון האמיתי אלא אמצעי להשגתו, הרצון האמיתי הוא להתמלא באנרגיה או כוחות. עכשיו, אם יצאנו לחופש ללא המודעות שהרצון האמיתי שלנו הוא להתמלא באנרגיה, נחזור עייפים וריקים מאנרגיה בדיוק כפי שהיינו ודבר ראשון שנרצה כשנחזור, זה עוד חופש. הגב לתגובה זו 25.  משפט חשוב ואמיתי     תמר,    20/12/05 14:23 המשפט בכתבה שמדבר על זה שלא הזולת פגע בי אלא ה''חוק הקוסמי'' נכון מאוד בעיני וחשוב. אני חושבת שהוא ילווה אותי השבוע. חוץ מזה כתבה מענינת ומעוררת שאלות. הגב לתגובה זו 24.  SONDS LIKE VERY INTERSTING GUY     TOMER,  HAKABULBUL,    20/12/05 13:13 I ONLY HOPE HE WILL STAY IN INDIA AND NOT COME ANYWHERE BESIDES ME, MY WIFE, AND MOST IMPORTANT - MY CHILD הגב לתגובה זו          D-:  ל"ת          חיחי,    20/12/05 15:32 הגב לתגובה זו 23.  זומביות מול עוצמת האחריות כמקור לשלווה     בועז@לב,  ת.א.,    20/12/05 13:01 יש שלווה שנקנת באל תעשה ומתחברת לאמונה בכוח עליון, בשליטה יחסית כזאת או אחרת בגורלנו ,ושלווה כזאת נקנת ב''הבנה'' שחבל לטרוח, מנבט ומכוון לכל . אבל יש שלווה שנקנת מעוצמה. עוצמת האחריות לבחירותינו ,עוצמת האוטונומיה המוחלטת שלנו לגורלנו, עוצמת האמונה שאנחנו לגורלנו לטוב ולרע, האמונה שרק אנחנו במחדלינו וביוזמותינו מכוונים את חיינו היא מקור גדול של שלווה,ושקט נפשי. עוצמת החיוניות הדינאמית שמפעמת בי כאדם היא האור שאליו אני מתחבר על מנת לתקשר עם הבריאה כולה. ומתוך שתי בחירות חופשיות נוצר הדיאלוג המפרה ומפתח. מי שרוצה למצוא את שלוותו בזומביות זכותו אבל יש אחרת . ולעניות דעתי הרבה יותר מספקת ומתאימה לדינאמיקה שמפעמת במהות האדם. הגב לתגובה זו          בועז, התגעגענו.  ל"ת          אנו,    20/12/05 15:11 הגב לתגובה זו              ידעתי  ל"ת              בועז@לב,  ת.א.,    20/12/05 19:12 הגב לתגובה זו 22.  תומר יקר     חבר,  טוב,    20/12/05 12:37 אתה בהודו ומחפש מתחזים לגורואים חבל על הזמן.תצרף מייל בכתבה הבאה יש אנשים הרבה יותר מענינים שכדאי שתיפגוש ותראיין. נמסטה הגב לתגובה זו 21.  בדיחה     חיחי,    20/12/05 11:57 מתחרה בכתבה של איילת על המוארת ההיא. הגב לתגובה זו          בדיחה? או לא מצליח לקלוט על מה מדובר, ופוסל?  ל"ת          זניח,  מוזנח,    20/12/05 12:38 הגב לתגובה זו              בדיחה. מבין טוב מאד על מה מדובר             חיחי,    20/12/05 13:07 מדובר בחתיאר הודי שממליץ לי לנקות תראש ולא להרגיש יותר מדי. הלוואי והייתי יכול... אולי אם הייתי הודי בן 80... הגב לתגובה זו          צחוק זה טוב לשלווה נפשית  ל"ת          חהחה,    20/12/05 12:29 הגב לתגובה זו 20.  קישקושיאדה (יוסף ש. לתשומת לבך)     אסף,  צנטרו,    20/12/05 11:28 '' מלבד האדם, כל היצורים מקבלים את זה וחיים את חייהם לפי התוכנית ללא רגשות אשמה.'' מלבד האדם, לאף יצור חי אין רצון חופשי. איך אני יודע שקיים רצון חופשי? אינטרופרספקטיבה. ''לגבי הרוצחים, הטבע לא נותן להם פרחים, הם נתפסים ונשלחים לכלא וזה חלק מהתוכנית. פרחים נותנים לטובים כי זה מגיע להם.'' ''הטבע'' (מה שזה לא יהיה. האדם הוא לא חלק מהטבע? האטומים בפלסטיק הם לא חלק מהטבע?) לא נותן דבר לרוצחים ולא לטובים. אלה הם *אנשים* ורצון אנושי שמכניסים לכלא או מתגמלים. היו מצבים בעבר ויהיו בעתיד שרוצחים אינם נכנסים לכלא והטובים הולכים לשחיטה - אין לזה דבר וחצי דבר עם הטבע - יש לזה קשר רק לתודעת האדם. '' כן רק אחריות אחת, לקבל את התוכנית'' אז אני מבין שבפעם הבאה שאיזה היטלר עולה לשלטון צריך פשוט ''לקבל את התוכנית''? אני לא דתי אבל קישקושים פסאודו-אינטלקטואלים-ניו-אייג'ים מעפנים כאלה ממזמן לא שמעתי. אסף הגב לתגובה זו 19.  מי אמר שקיטש וקלישאה הם הפכים מנוגדים ?     אוויר,  מארץ הקודש,    20/12/05 10:30 הנה בא רמש ומוכיח הלכה למעשה שאפשר לאחד אותם כמיקשה אחת למשנה סדורה שאפשר לחיות על פיה ואפילו לזכות בזכותה בשקט נפשי. מה רע ? להפך, לדעתי אם נצליח לפתח בכוונה מודעת את היכולת לחיות כבטטות כורסא הסובלות ממוות מוחי, נפתור בדרך אגב גם את כל הבעיות שנובעות מהמחסור החמור שיש בארץ בתרומת איברים להשתלה. וזה כמובן רק אחד מהיתרונות של השקפת עולם כזו. רוב היתרונות אפילו אינם ניתנים לכימות. עכשיו במבצע, שקט בקופסא, מארץ רחוקה, בחצי מחיר. הגב לתגובה זו          גלגלונים לאוויר!  ל"ת          עכברה,    21/12/05 00:20 הגב לתגובה זו          in your belly         מים אדומים,,  ים המלח,    20/12/05 12:21 ''להפך, לדעתי אם נצליח לפתח בכוונה מודעת את היכולת לחיות כבטטות כורסא הסובלות ממוות מוחי, נפתור בדרך אגב גם את כל הבעיות שנובעות מהמחסור החמור שיש בארץ בתרומת איברים להשתלה'' העיסוק במוות מצביע על חוסר הבנה איש אינו יכול למות ללא חשש ובביטחון אם לא הגשים את טבעה של התודעה באופן מלא. יחסיי הגומלין בין היסודות החיצוניים ליסודות הפנימיים שבתוך הגוף הפיזי מתנדנדים בין כאב לעונג לכן תודעתך מוטרדת ועצבנית כאילו נסחפת על ידיי נהר אדיר. התפתחות הדרגתית של רמות עדינות של תודעה יראו לך את האור הצלול. הגב לתגובה זו              the boss will kill ya             מאיה,    20/12/05 14:56 פייד אאוט now הגב לתגובה זו              ברור שאיש אינו יכול             אוויר,    20/12/05 13:16 רק בטטת כורסא יכולה. לכן כולם כל כך להוטים להפוך לבטטות. הגב לתגובה זו              טכנית אני חושב שאלה לא משפטים             אסף,  צנטרו,    20/12/05 13:07 תקניים בשפה העברית. את אוסף הקשקושים שלמעלה אי אפשר לקרוא. ''יחסיי הגומלין בין היסודות החיצוניים ליסודות הפנימיים שבתוך הגוף הפיזי '' איזה יחסי גומלין? אילו יסודות? מימן, פחמן? איזה עוד גוף יש חוץ מהפיזי (וזה שבדמיונך)? גיבוב מילים חסר משמעות. הגב לתגובה זו 18.  עבד אלוהים חופשי יהיה  ל"ת      X X X,  in your face,    20/12/05 10:27 הגב לתגובה זו 17.  מסכן מי שמסתפק בזה  ל"ת      יהודי,    20/12/05 09:20 הגב לתגובה זו 16.  ומה עם לקחים לאחר פגיעה באחרים?     נועה,  חיפה,    20/12/05 08:23 בואו נאמר שאני גבר, שהגעתי לדרגה שעליה מדבר הגורו: אני לא ''העושה''. לכן, אם אנסתי, אני לא ארגיש בושה, חרטה, אשמה וכו'. כי זה האורניזם, לא אני העושה. יש כאן בעיה לא רק חוקית, לא רק מוסרית. יש בעיה חריפה: מכיוון שלא ''שפטתי לחומרה'' את מעשיי, הרי אין סיבה שלא יקרה שוב מצב שבו אאנוס. או אגנוב, או ארצח. כך אמשיך לפגוע באנשים, בלי ללמוד חרטה ולשנות את מעשיי (שכן אינני העושה). חבל שהדילמה הזו לא הוצגה ברשימת השאלות לגורו. הגב לתגובה זו          נועה היקרה         איילת,    20/12/05 12:14 כמה אנסים ורוצחים וגנבים את מכירה או ששמעת עליהם, שבעקבות ההתרה להיות ''העושה'' כפי שמקובל, שופטים לחומרה את מעשי עצמם, מתחרטים, משתנים ומפסיקים לפגוע? דווקא ברעיון שאין עושה, אדם ש''חטא'' ומשלם יכול להתחיל לתהות ולחקור למה דווקא הוא משמש בתפקיד האנס או הרוצח, למה ''נפל'' דווקא בחלקו התפקיד הזה. הגב לתגובה זו              את לא רואה את מלוא החומרה שבהשקפת עולם כזו.             אוויר,    20/12/05 12:26 למי שמחזיק בה אין בכלל שום בסיס להתחיל לחקור ולתהות למה נפל בחלקו תפקיד כזה או אחר. ''אם חונך להתנהג בצורה שנחשבת ''טובה'', הוא ימשיך להתנהג כך. אם הוא אדם ''רע'' הוא ימשיך לעשות מעשים שנחשבים רעים, אבל בכל מקרה הוא ידע בוודאות שהוא לא העושה, ואף אחד אחר לא העושה''. הגב לתגובה זו                  אוויר יקר                 איילת,    20/12/05 13:16 אני בעיקר רואה את מלוא החומרה שבהשקפת העולם המקובלת, המייצרת צורת מחשבה של האשמה ואי לקיחת אחריות, ואת מלוא חומרת תוצאותיה. אנחנו כל הזמן מאשימים, מענישים, ולא נראה שזה הוביל אותנו אי פעם לעולם טוב יותר או מסוכן פחות. ואני לא מסכימה שלמי שמחזיק בהשקפת העולם שאין עושה, אין בסיס לחקור. כי אני לא חושבת שהשקפת ''אין עושה'' היא הימלטות מאחריות אלא נהפוכו, זאת לקיחת האחריות הגדולה ביותר על התבוננות וחקירה אמיתית, למה דווקא המודעות שלך רואה, מרוכזת, מזדהה ויוצרת דווקא את תסריט חייך הזה, בתור אנס, נניח. הגב לתגובה זו                      הוא אומר בדיוק את ההפך, והניסיון שלך לגשר בין זה לבין מה שהוא אמר,                     אוויר,    20/12/05 13:52 הוא ניסיון ראוי להערכה, ומוטעה ביותר. הגב לתגובה זו                          מה זאת אומרת מי צודק ?                         אוויר,    21/12/05 12:00 אני תמיד צודק ! הגב לתגובה זו                          אז מי צודק?                         בועז,    20/12/05 21:40 מהר, מתחיל סרט בערוץ 1 עוד דקה הגב לתגובה זו                          תשמע, אני בהחלט לא מצליחה להסביר את עצמי                         איילת,    20/12/05 15:09 ככה. יש המון שלבים בדרך שדילגתי עליהם מקוצר סבלנות ויריעה. אנחנו נצטרך לשבת ולדבר פעם בארבע עיניים, אין ברירה : ) הגב לתגובה זו 15.  עובדי ה' אמיתיים     אורי,    20/12/05 07:40 עובדי ה' אמיתיים מתעלים על הרדיפה אחר הנוחות ושלוות הנפש. יש אמת. היא האלוהים. יעידו עובדי ה' האמיתיים. הגב לתגובה זו 14.  ANSWER TO DAVID     DARREN,  CANADA,    20/12/05 07:02 אין עוד מלבדו God is responible for all but we still have a free choice, how is it possible? for that it takes time and alot of study to learn but truly the jewish religon has all and in god's wourld things that seem to contradict each other can happen all at once. הגב לתגובה זו 13.  לא אהבתי...     יעלה,    20/12/05 06:52 מה עם שמחת חיים? שקט שקט ושקט... ומה עם קצת תנועה? אוקי. עוד גורו. שכל אחד יעשה מה שטוב לו בלי לפגוע באחרים ויתאמץ לשפר את חייו. והעיקר- יקשיב לעצמו ולליבו. הגב לתגובה זו          ליעלה - כשאת שקטה, רגועה ונוח לך         איילת,    20/12/05 09:58 את פנויה כולך לשמחת חיים. לא כזאת שאת מייצרת, אלא שמחת חיים שעולה בטבעיות מתוכך כששום דבר לא מפריע לה או עוצר אותה. הגיוני, לא? הגב לתגובה זו 12.  The most stupid thing I heard     David,  USA,    20/12/05 04:53 If you dont do so who did it? what to do with a murderer???? give him flowers?? הגב לתגובה זו          מי עושה ולמה         יוסף.ש.,  צפון,    20/12/05 06:56 כל מה שנעשה, נעשה ע''י כוחות הטבע (אם תרצה, אלוהים) אשר בצורה אינטליגנטית ומופלאה מניעים את כל היקום לפי תוכנית מאד מדוייקת. מלבד האדם, כל היצורים מקבלים את זה וחיים את חייהם לפי התוכנית ללא רגשות אשמה. לגבי הרוצחים, הטבע לא נותן להם פרחים, הם נתפסים ונשלחים לכלא וזה חלק מהתוכנית. פרחים נותנים לטובים כי זה מגיע להם. האם הגישה הזו מעודדת רצח? כמובן שלא, גם לרוצח הכי גרוע, זה לא ממש נעים לרצוח אטו להיות בכלא. האם יש לנו אחריות במצב כזה? כן רק אחריות אחת, לקבל את התוכנית, לחוות את החויות הטובות והרעות ואם הזמן, כאשר כל החוויות יחוו עד תומם, נשתחרר סופית ממעגל הסבל ונהיה כאלוהים. הגב לתגובה זו 11.  מעולה!     צביה,    20/12/05 01:58 אבל השאלה הגדולה שנותרת פתוחה: מה, בדיוק, עלינו לא לעשות? הגב לתגובה זו 10.  יהודים יקרים! עד מתי תמשיכו לרעות  ל"ת      בשדות זרים?,    20/12/05 01:06 הגב לתגובה זו 9.  מסכימה עם הכתבה אבל מה הלאה??     ג',  ב''ש,    19/12/05 23:04 יותר מכמה פעמים נתקלתי בקונספט הזה של המאמר, ש''אין עושה'' פרט לאל: יהדות, קבלה , שי טובולי, לילי בנטוב וכו'. אני באמת חושבת שזו תובנה עצומה. עם זאת ברגע שאדם מפנים את זה שהוא ''מכונה פסיכו-פיסית'' ומוותר על תחושת ה''עושה'' מה בדיוק נשאר לו? אילו איתגרים ? למה הוא קם בבוקר? הגב לתגובה זו          אגיד לך מה הלאה תועה-הלאה זה רק  ל"ת          חזרה בתשובה!!!!,    20/12/05 09:17 הגב לתגובה זו          מה קורה לזה שלא עושה         יוסף.ש.,  צפון,    19/12/05 23:28 זה אולי מפחיד להגיע למצב של שקט נפשי מתוך הבנה שלמעשה ''משהו אחר'' מנהל את כל העסק שנקרא החיים. אבל קל לראות שזה בדיוק מה שקורה. כמעט כל התהליכים שקורים לנו בגוף הם אוטומטיים, אפילו המחשבות שלנו מגעים למודעות שלנו ללא שליטה. אז מה נשאר ''לעשות'' -שום דבר אז מה קורה? אנו מתפנים ''להיות'' כלומר לחוות את מה שעובר עלינו, לחוות את ההצגה ש''אותו כח עליון'' תכנן לנו. סוף סוף להינות ממנה ובמרוצת הזמן, מתוך אותה שלווה, להבין שאנחנו לא רק השחקנים על הבמה אלא בסופו של דבר גם הבמאי - נברא בצלמו. הגב לתגובה זו              כן, נשאר לצפות כל הזמן ב''טלוויזיית החיים''             איילת,    20/12/05 05:33 לחוות את הסרט ולחשוב עליו. יוסף, חבר, אתה חסר, תכתוב יותר :) הגב לתגובה זו                  הסרט כולל גם את המחשבות שלנו                 יוסף.ש.,  צפון,    20/12/05 07:02 איילת, הסרט של החיים כולל הכל, גם את המחשבות שעולות מתי שהם רוצות. המצב הנוח ביותר הוא חוויה ללא מחשבות. חוויה נטו, זה האושר הגדול ביותר. המחשבות הפרטיות שלנו הם חלק מאותה תוכנית ולא משהו פרטי שלנו, רק החויה , היא הדבר היחיד שהוא פרטי. כאשר נגמור את החויות הרגילות, אהבה , שנאה, חיבה , הסתייגות, וכד.. נשאר עם החוייה הגדולה ביותר, חויית האושר העליון של הידיעה שכולנו אחד, אין אושר גדול מזה. הגב לתגובה זו                      ת'אנק יו. אבל אם אני חווה את המחשבות שלי?                     איילת,    20/12/05 09:55 לפעמים זה עושה לי אושר עליון לחשוב או להמציא משהו מקורי ולשלב אותו עם החוויה. זאת בטח הנאת המיינד עדיין. טוב, להבין שכלום לא שלי ושלמעשה אין אני ואין עושה, אני עוד לא ממש בשלב הזה. הגב לתגובה זו                          ליוסף                         סתווית,    20/12/05 23:59 שניהם הגב לתגובה זו                          אתה באמת שואל או רק עושה את עצמך ? למקרה שבאמת שאלת, אז כן,                         אוויר,    20/12/05 15:39 זה פרי המאמץ. הגב לתגובה זו                          עוד שלב לחקירה                         יוסף.ש.,  צפון,    20/12/05 14:34 איילת גם כשאת ממציאה משהוא (זה דרך אגב המקצוע שלי, להמציא) אז זה קורה בדרך כלל כשלא ממש מתעסקים בנושא ההמצאה, כך קרה ברב ההמצאות הגדולות, הממציא עבד הרבה ואז דוקא כשהוא נח, פתאום קפצה המחשבה אם הרעיון. מה קרה פה, האם המחשבה הזו היא פרי העבודה הרבה שנעשת קודם? או אולי פרי הויתור להתאמץ ולחשוב ואז הפרי הבשל נופל בדיוק בזמן? הגב לתגובה זו                          WELL, THIS GUY IS FROM INDIA                         TOMER,  RISHIKESH,    20/12/05 13:11 SO FOR HIM THERE IS NO ''WHAT'S NEXT?' IF TOMORROW THEY WILL TURN OFF THE LIGTHS - THAT IS THE ELECTRICITY - HE WILL KEEP ON ''LEAVING IN THE PRESENT'', IN HIS MUD HAT, AROUND THE FIRE FROM COW'S SHIT OR WHATEVER, SHORTLY - ONE BIG BULLSHIT. הגב לתגובה זו 8.  לתומר,     גם רוצה לפגוש,  אותו,    19/12/05 22:33 החלק הראשון במאמר נכתב בעקבות שיחות שלך איתו? או ממקורות אחרים? ואם אתה כבר שם, אתה יכול לבקש ממנו בשמי, אם הוא יכול להרחיב יותר על ''העושה''? נראה לי שזה לא הוסבר מספיק, למה הכוונה? הגב לתגובה זו          תקנה ספר שלו  ל"ת          רמאנה,    20/12/05 12:35 הגב לתגובה זו 7.  מעניין מאוד ! פשוט וחכם :-)  ל"ת      שי,  חיפה,    19/12/05 22:29 הגב לתגובה זו 6.  תודה תומר, היה מעניין מאוד :)     איילת,    19/12/05 17:43 העניין עם כדורים פסיכיאטריים, שהם משיגים ''שקט נפשי'' שלא בנוי על יסודות איתנים, ואני די בטוחה שהגוף מתרגל אליהם, ובסוף ימצא לו אי הנחת החבוי בגוף דרך לזחול החוצה, ואז יש להגדיל מינונים כדי להזחיל אותו בחזרה למקומו. אישית, אני מסכימה לגמרי עם ראמש שנוחות ושקט נפשי הם המטרה היחידה שיש לשאוף אליה. ובדרך להגיע לזה, לאפשר לעצמך את זה, יש המון עבודת התבוננות ומודעות לעשות. כבר כמה זמן שאני מוצאת את עצמי אומרת לאנשים (בבושה מסוימת, האמת), שכל מה שמעניין אותי זה נוחות ושקט נפשי. כמובן, המיינד שלי כל הזמן צועק עליי בגלל זה, אבל זה באמת כל מה שאני רוצה. מטרות גרנדיוזיות מעניינות אותי רק אם אני יכולה להשיג אותן מתוך שלווה. הגב לתגובה זו 5.  ש: איך ראמש יפרש את השואה?     ת: ראמש יגיד...,    19/12/05 16:54 שהשואה היא מקרה קיצוני שבו לא חל כלל האי-עשייה. הכלל הזה תקף רק בשגרה היומ-יומית. נכון? כי אם כן, הרי שבמציאות הישראלית הנוכחית יהיה קשה ואף בלתי אפשרי לנקוט בגישה זו, מפני שאורח החיים הוא קיצוני, ואי אפשר לדעת מה יילד יום. לצערי, פאסיוויות כגישה לחיים לא מתאימה לי כרגע. אולי בהודו כן. או בגיל 88. על זה נאמר, דברים שרואים מכאן - לא רואים משם. הגב לתגובה זו          איפה הבעיה?         OM,    19/12/05 22:45 אני מניח (אני לא מכיר את תורתו) שהוא יגיד שהנאצים פעלו מתוך חוקי הטבע\החוק הקוסמי וכו'. לא ראיתי שהוא טען שאתה לא צריך לשים פושעים בכלא או לא להגן על עצמך. פשוט אף אחד מהם אינו אינדיבידואל פועל ולכן לא צריך לפתח כלפיו טינה. אבל אם מישהו מכיר יותר טוב את התורה שלו, אני אשמח אם יתקן אותי. הגב לתגובה זו          אתה מניח הנחות מופרחות         k400,    19/12/05 22:27 ואחר מתעצבן מהן כי אם כן, הרי שבמציאות אתה נחשב מאוד לא מפותח. הגב לתגובה זו 4.  יופי!     ת',    19/12/05 16:54 תומר, שמת לב ליד ימין של הבנאדם? זה התמונה, נכות או מה?! חוץ מזה, היה לי מאד נעים לקרוא (כרגיל) ת' הגב לתגובה זו 3.  אז עכשיו אנחנו מבינים     צינית,    19/12/05 16:43 למה רק שלושים מבקרים אותו בכל יום.. זה לא בגלל שאין לו אשראם אלא בגלל שאין לו הרבה מה ללמד. הגב לתגובה זו 2.  זה רק הבדל תרבותי     אנתרופולוג,    19/12/05 16:19 ההודים קונים היפנוזה עצמית והישראלים קונים מניות של טבע. הגב לתגובה זו 1.  באמת נכון חשוב ביתור לחיות ההווה     dafna57,  רמת-גן,    19/12/05 15:47 מילדות חייתי רק עם העבר הקשה ודימיונות ושאיפות של העתיד. לפני 12 שנה רציתי לשנות את חיי כדי להבריא ממחלה שעדין לא מצאו תרופה לזה,בתחילה הייתי הולכת לפסיכולוגים מהמערב וזה אולי נתן לי 10% מהבריאות,בטלויזיה היה התוכנית ''האושר הפנימי'',באותו רגע ידעתי כי אני צריכה ללמוד עוד ,ביום שראיתי פרסומת שב''מדיסין'' יש קורס ''הקשר בין הפסיכולוגיה המערבית למידטציה'',שם היכרתי את ניסים אמון שלימד אותי איך לחיות את ההווה,כן כמה שנים הלכתי עם עצירת מחלתי,לפני 3 שנים הפסקתי לחיות מה שהפסיק את מחלתי,לאחר כשנה קיבלתי את ההתקפה ביותר של מחלתי,איבדתי הכרה משטף דם במוח,התעוררתי מהמוות חזרה לחיים,באתי הביתה ולקחתי את כול מה שקראתי מהכתבות של ניסים אמון,זה היה גם תקופה שנלחמתי להחזיר העברית,כבר גם לא נתתי יותר לחשוב על העבר ולא חשבתי על העתיד,אבל עדין היה קשה לי לקבל ההווה,עברתי עוד התקפה של ''אבני קריסטל'' שנמצאים בגזע המוח קרוב לצואר,למזלי הטוב ניסים אמון הגיע לארץ,מיד חזרתי לחיות כאן ועכשיו,כן אני ממש חיה טוב,אני הבנתי כי השלוה והרגיעה מרפא את מחלתינו,כן מחלתי ''לופוס'' זאבת בעברית,אין תרופה לזה עדין מחפשים הרופאים בניסיונתם עלינו החולים,יום אחד לפני שנה הגעתי למיון ''שיבא'' לרופאים אין תשובה להתקפה שלי לכן שלחו לי פסיכיאטר גדול מבי''ח, סיפרתי לו הכול על חיי שסימתי רשם לי כדורים פסיכיאטרים,מיד אמרתי לו:'' כול עוד אני שולטת על עצמי אף כדור פסיכיאטר לא הקח,אם היה אחד בעולם שעבר אצלכם טיפול והבריא לגמרי הייתי לוקחת,גם כדור שינה אני לא צריכה אני יודעת להיות גם כמו כפתור חשמל''. כן אני בזמן הזה מאוד בריאה כי אני שלוה ורגיעה,אמנם יש דאגה אחד יש לי וזה כנראה טבעי שדואגים לבן שנמצא בקרבי מסוכן,אבל גם על זה אני שולטת,ישר שה''עורב השחור'' מגיע מיד אני מוציאה אותו כי ישר יש לי סחרחורת וזה מסוכן,אני לקחתי את אמוני כי יש לי ולבניי הגנה של האל.דפנה הגב לתגובה זו          שחכתי להגיד כי אין אמת כמעט בכלל         dafna57,  רמת-גן,    19/12/05 17:56 בעולם,אבל פעם לא ידעתי מהוא אמת ומהוא שקר,עכשיו שחזרתי לחיות במציאות שזה ההווה ,אז יש לי כבר קליטה טבעית שהיה פעם מחוסה בחומה,עכשיו אני קולטת בשניה את השקרים שמשחקים רק את החיים וזה לא אמיתי לשחק,באמת לא צריך את המשחק שלמדנו מהורינו מבתי-ספר מחברה שכבר אצלם אין אמת,לכן כן אני כבר יודעת באיזה דרך יש ישרה שביושר יש את האמת למרות שלפעמים האמת מכאיב באותו רגע,אבל שהכאב יוצא כבר לא נשאר גם מחשבות רעות,כי באמת במקום שלמדתי למדתי לחיות טוב בהווה.דפנה הגב לתגובה זו              dafna enougth!!!!             jeckson,  beer sheva,    23/12/05 09:23 you drive us crazy!!!!!!!!!!! הגב לתגובה זו