תגובות עד כה: 29 תגובות, ב- 20 דיונים. הוסף תגובה 20.  לא קראתי רק את המשפט שאנחנו מצילים אותו.     nissimlev,    23/01/06 09:12 קראתי רק את המשפט שאנחנו מצילים אותו. אולי יותר מתאים אנחנו מעוררים אותו בתוך ההכרה הישנה שלנו , כמו שכתבו אני ישנה וליבי ער, הגב לתגובה זו 19.  יפה כרגיל והערה קטנה     אברי,  גוש עציון,    22/01/06 21:13 כבר כמה שבועות אני אוהד של המדור הזה - ונהנה לקרוא בשבת את דברייך, ונהנה לשתף אחרים. הערה קטנה: דברי פרעה ''והשבתם אותם מסבלותם'' לא נאמרו כלל לשוטרים שלו אלא למשה, כך שממילא כל ההמשך שלך איננו נכון כפירוש לפסוקים, אם כי הוא בוודאי נכון כרעיון, ולטעמי זה חשוב יותר. באחת מתגובותייך הזכרת את הרב מאיזביקה - כדוברת עברית ראוי לך לומר איזביצה (או סיומת א). גם ר''נ מברסלב וגם ר' מרדכי יוסף מאיזביצה זוכים לקוראים הבאים אל כתיבתם בלב פתוח. שנצליח לנהוג כך כלפי מי שנראה לנו אחר. הגב לתגובה זו          אני בכלל קוראת לו האישביצר         כרמל,    25/01/06 11:07 חשבתי שאיזביצקה זה מדוייק יותר. אני חושבת שההקשר שבו פרשתי את סבלותיכם כאינטרסים אישיים נשמר בין אם פרעה אומר זאת לשוטרים או למשה ואהרון. לא ברור לי מהפשט למי זה נאמר כי מתחיל מפשט חדש נוסף בויאמר פרעה וזה אל המשך המשפט כך שנראה לי שאפשר לעשות על זה טייק של קריאה חסידית ... :) הגב לתגובה זו 18.  פרשת שמות.     שמעונה מדימונה,  ירוחם,    22/01/06 18:24 פרשת שמות באה לאחר ספר בראשית ופותחת את ספר שמות ואני חושבת שיש לעובדה הזאת משמעות עמוקה. בנקודה הדמיונית הזאת שבין ספר בראשית לבין ספר שמות יש את הרגע השקט הזה שמסמל סיום והתחלה חדשה. ולא בכדי הפרשה הראשונה של ספר שמות מספרת לנו על תחילת התהליך של שחרור עם ישראל מהעבדות ומארץ מצריים. לא אכנס כרגע למשמעות של המילה מצריים. ספר בראשית מספר לנו על בריאת העולם וקורותיו מאז, יש איזו תחושה שהקב''ה נותן לדברים להיות, פרעה החדש מסמל אדם שפועל מבלי לקחת בחשבון את ההשגחה העליונה ועושה למעשה ככל העולה בדעתו, ומראים לנו איך יכול להראות העולם ללא התערבות של הקב''ה. ואז בספר שמות הקב''ה שומע את זעקתו של עם ישראל ומחליט שזה הרגע הנכון שבו עם ישראל מודע לסבל שיכול להגרם ע''י אדם בעל כח רב וזהו רגע שעם ישראל חווה ביחד חוויה מאחדת וזהו הרגע שבו הקב''ה לוקח את עם ישראל לדרך חדשה ובאמצעותו את שאר העולם. בפרשת שמות אנחנו מתחילים במסע שישנה את פני העולם. והמסע עדיין נמשך... ושאלות אלייך. אני לא הבנתי בדיוק איך אנחנו מצילים את הקב''ה? אני חייבת להודות שדבר זה מעורר בי התנגדות . ני הייתי מתנסחת קצת אחרת, אנחנו מצילים את עצמנו באמצעות התחברות להוויה האלוקית ולכל מה שהיא מסמלת. דבר שני. לא הבנתי את הקשר למפלגת העבודה, ולמה חשת צורך להכניס פוליטיקה לדבר טהור. הגב לתגובה זו          תשובות         כרמל,    25/01/06 11:03 אני חשובת שמבינה את המקור להתנגדות שזה מעורר בך. גם לפי שאלתך השניה. אני מזהה את האמונה הזו בדואליות - תורה זה טהור ופוליטיקה זה מלוכלכך. אלוהים הוא כל יכול וגדול ורחוק ונערץ ואני הבורג הקטן הזה. אבל זהו בדיוק המסר של התורה בעיני. מקום המפגש שלך עם האלוהות הוא בתוכך כשאת גדלה למידותיך האמיתיות ועושה את חלקך בבריאה. כשהרבה מאד אנשים אל עושים זאת האלוהות נפגעת כי היא פתחה את עצמה לפגיעות מצידנו. אדם מורכב מהרבה מאד תאים. אם כל תא לא ייעשה את חלקו האדם יהיה חולה. גם האלוהות מורכבת מכולנו. אז אדם הוא לא רק מקבץ תאים הוא משהו מעבר לכך שתא בודד בכלל לא יכול להבין מה הוא יוצר כקבוצה. וכך גם האדם לא יכול לתפוס את הדבר שנוצר ממנו ושכמותו. במובן הזה את אחראית לאלוהים לא פחות משהוא אחראי לך. פרשה זו בעיני תומכת בנטילת אחריות במובן הפוליטי. פוליטיקה לא נולדה מלוכלכלת, אין דבר שהוא מלוכלך כשלעצמו. למעשה מדובר בשירות לציבור, זה המהלך שמשה עשה. הגב לתגובה זו              לא הבנת נכון ואני אסביר.             שמעונה מדימונה,  ירוחם,    25/01/06 20:15 ענווה. אני חושבת שהגישה לאלוקות, בין אם היא בתוכך ובין אם היא מחוצה לך (באנשים אחרים, ובבריאה בכללותה),צריכה לבוא מתוך מקום של ענווה, וכבוד. כי רק מתוך הנקודה הזאת את יכולה להתמסר לאלוקות שנמצאת בתוכך וללמוד ממנה ולעשות בהתאם, ואותו דבר ביחס לאלוקות שנמצאת מחוצה לך, כי רק כך את יכולה להגיע למצב של הבנה שיביא אותך ליישם את ואהבת לרעך כמוך ולראות את מעשה השם ולגיל ולשמוח בו. ברגע שנקודת ההנחה שלך מוגדרת ע''י החשיבה שאנחנו מצילים את האלוקות ולא היא אותנו, יש כאן משהו , ותקני אותי אם אני טועה, שנובע מתוך מקום של שליטה וגאווה שמסמא . אני חושבת שהדרך בה בחרת להגדיר את המשפט בפתיח מסמל את סוג הגאווה הזאת שלא מסמלת שום אומץ בעיני, נהפוך הוא. אני חושבת שלהתמסר לאלוקות או לצו הפנימי ביותר שלנו הוא זה שמסמל אומץ. הגישה הנכונה ביותר בעיני היא האהבה לאלוקות, ואהבה זה התמסרות, זה הערכה, זה כבוד, זה ענווה, זה לחשוף את עצמך ברגעים הכי חלשים או עם כל האמת שלך. , אהבה זה טוטליות. לגבי הפוליטיקה, אולי את צודקת. אני צריכה לחשוב על זה. הגב לתגובה זו 17.  יוסף ומשה     תמר ושמעון,    22/01/06 01:31 יוסף ומשה מגלמים בנו מצבי תודעה פנימית לאמונה שלנו ולחיבור שלנו למימד האלוהי שאנחנו חלקו כנבראיו. הוא אחד ושמו אחד. בעוד שיוסף היסוד מביא תולדות, בו גלומה הוודאות שאלוהים עמו בתוכו בו בכל מצב בבור ובאור. וכל פעולותיו מעשיו והוויותו נובעים מהתודעה הזו ולכן לעולם אינו נופל לא בניאוף לא בגאוה ולא בכעס כלפי אחיו ויש לו אהבה עצומה אליהם ולאביו ישראל. מעמדו וכוחו לא משנה אותו ואינו תולה שום אשם ושינוי במצבי חייו. לכן הוא מגלם את היסוד של הנשמה שלנו. האור הממלא כל מציאות השפע האלוהי קיים בכל מצבי חיינו . ולכן עלינו לזכור, להזכר, להאמין וליצור, לגלות את את חוכמת הסוד, היסוד שקיים ולשם כולנו שייכים. כמו יוסף, גם משה צומח במצרים. אך לא כיוסף, משה גדל שם כתינוק ואינו מודע לכוח האלוהים בקרבו, היא קיימת בו, בשרש נשמתו שאינו כשרש שאר בני האדם. כל מעשיו לקיחת האחריות על הכלל על עמו קיימות בו משורשו וזהו גורלו שניגלה אליו. ולא כשאר בני האדם, משה הוא היחיד שה' יורד אליו לארץ ונגלה אליו. הספק והתעמתות עם האל קיימת במשה לכל אורך דרכם המאוחדת. במשה הנצח ולכן לא נודע מקום קבורתו הוא . הוא החוליה האנושית שביננו לבין המימד האלוהי, כלמר משה הוא הקרוב ביותר לרמת האלוהות כאדם חי, לכן האמונה של משה באלוהות היא למעשה וודאות ברמה החושית קיומית שאף אדם לא חווה, משה מגלם בנו את התקווה הממשית לכוח האלוהי הקיים בנו, הוא מגלם את הכוח האלוהי שנולד עמנו וקובע את גורלינו ולמרות שאנחנו לא מודעים אליו ורואים אותו בחושינו, עלינו להוסיף כיוסף את ההכרה הזו והביטחון בטוב האלוהי ועלינו להידמות לו על ידי תודעה של תודה והודיה על כל רגע שאנחנו חיים ונושמים ומודעים למימד מיוחד מלא אהבה שאנחנו חלק פעיל ויוצר ממש כמוהו. אנחנו עדין במדבר הפרטי שלנו וכמו הה' ממש כמוהו עלינו ליצור יש מאין ולקחת חלק פעיל ומודע לגאולה הפרטית שלנו ושל כולנו ככלל. הגב לתגובה זו          מקסים, תמר. את צריכה טור משלך         כרמל,    22/01/06 09:35 תתכונני נפשית כשאני מסיימת את הסבב הזה בסוף השנה, את לוקחת את השנה הבאה. צרי קשר! :-) הגב לתגובה זו              תודה כרמל מעומק הלב             תמר ושמעון,    22/01/06 19:42 הכתיבה שלך מאירת עיניים ומרחיבת לב, ובראש ובראשונה אני מבינה את ההכרה והמסר שלך שהאדם כצלם הבריאה עושה את עולמו ואין הבדל בין מחשבותיו רגשותיו לבין מעשיו. ממש כמו הבריאה שבורא ממשות וחומר מאין, אנחנו יוצרים מהחומר הקיים על ידי עשיה הנובעת ממקום ההשראה הדמיון והרוח. המציאות והעולמות הגלומות והנולדות במילים, לכן מילים דומות מחוברות. ובמשמעויות המקבילות והגזורות והחופפות שלהן ניתן לראות בהן את החוכמה הגלומה במציאות המתהווה. אל תפסיקי לכתוב ולחלוק את הראיה וההשראה שלך, קבלתי ממך המון השראה, כולנו מקבלים מאותו המעין, וכמובן שאשמח לחלוק ולתת את ההשראה שלי, הגב לתגובה זו 16.  כל הכבוד על הראייה היפה     דידי,  ירושלים,    21/01/06 22:09 כפי שנאמר - הרשות נתונה... הגב לתגובה זו 15.  קצת מוזר     אני,    21/01/06 17:54 בשיטוטי באתר הגעתי לפני כשלושה שבועות למדור ובשל היותי סקרנית ומאמינה גם יחד מצאתי את דברייך מאוד מעניינים אך מעבר לזה תואמים באופן מדויק את הלך הרוח הפרטי שלי ולפיכך אני מוצאת את דברייך אלו אליהם נחפשתי בתקופה זו של שינוי כמחזקים. הגב לתגובה זו 14.  דמוקראטי     מאיר אריאל,    21/01/06 16:46 בחלומי אני במועדון לילה אפלולי דחוס קהל הביל סמיך ספוג ומעושן במה גבוהה שהוארה קלושות ממש מולי ולצידה פסנתר ישן שמאליו כמו מנוגן לפתע אור חזק שטף את הבמה חצוצרה ותוף חצוצרה ותוף חברו אל הפסנתר ואז על הבמה הופיע פרעכה עצומה אדמדמת עורף וכפולת סנטר התחילה לנוע בכבדות בחוסר חן בלי טעם ברישול גמרה להתפשט בדל סיגר כבוי בפיה זנב חיוך דשן חלולת מבט לקח לי זמן להתעשת שלפה בקבוק של וויסקי והתיזה באויר ועל ראשה רוקנה את נפש הבקבוק את הוויסקי הניגר עליה בליקלוק אדיר הגירה אל קירבה שהודה לה בגיהוק הקהל הריע ושאג ממושכות או אז היא ניגשה אל קידמת הבמה ועם כל הבוז הזב משפתיים נפוחות התחילה להשתין בעמידה כמו בהמה על כל מריע ועל כל צורח ועל כל שואג זה רק חלום אמר אחד פלאי עומד לצידי שהרגיש בי שהייתי הולך ונעשה דואג זה רק חלום וזה לא הכל ולא תשכח זאת ידידי גמרה את זה עם הזילזול שבסיגר כבוי והפנתה אל הקהל את אחוריה הכבדים כרעה התכופפה פתחה אותם רפוי רפוי והתחילה לחרבן על פני כל האוהדים שאלתי את העומד לצידי מי היא ומי המתפלשים בשפכיה ונותנים לה מלוכה ענה זו קוראים לה דמוקראסי או דמוקראקי ואלה הנותנים לה הם בני עמך שאלתי אותו מהר אם עוד יש מקום לשקול בדחיפות חיובית דחיפות חיובית ביותר את יציאתי המוקדמת לאלתר מזה החלום והעברתי המיידית לחלום אחר ענה אפשר לסדר לך שתתעורר איש צעיר אך זה בכלל לא מומלץ להיחפז ולהחליף חלום שלא תמצא את עצמך יום אחד מתחרט מצטער או אפילו מתגעגע למה שכה דוחה אותך היום גמרה את זה וקמה באדישות גלויה ריטטה אותם קלות הפריחה סרח מתאבך ובענן הזה יצאה מתנדנדת על בלימה תלויה בלויה כשעיגול האור על עורף אדמדם החל דועך הגב לתגובה זו          שיר מגעיל ומבחיל  ל"ת          קבס,    22/01/06 07:27 הגב לתגובה זו 13.  כרמל, הייתכן כי הרב נחמן מברסלב חשש     יוסי.ש.,    21/01/06 13:45 לכתוב את הדרש הנדרש למשפט: ''וַיַּרְא יְהוָה, כִּי סָר לִרְאוֹת''? מתקבל אצלי הרושם, שאת אינך חוששת. את סרה לראות. במשפט ''זה לא האל שמציל אותנו, זה אנחנו שמצילים אותו'', עלית על הר, שאינני יודע אם לרב נחמן מברסלב היה האומץ לעלות. זהו ההר בו חרב ה'... הגב לתגובה זו          חסידנו העתיקים לא חששו מאף אחד         כרמל,    21/01/06 14:58 במיוחד לא הרבי נחמן. הוא דיבר על ההיפוך הזה מספר פעמים בתורות אחרות, אצל הרבי מאיזביקא רואים את זה חזק יותר ב''מיי השילוח'' ויש עוד רבים. מי שחושש זה אולי מי שמפרש אותם כיום. הגב לתגובה זו              אז איך, אם כן, פירש את ''וירא ה'''?             יוסי.ש.,  ראשל''צ,    21/01/06 16:20 לא הזכרת זאת ובאמת מסקרן אותי לדעת. האם יש דרש, המגדיר זאת כחשש? אשמח, באם תצרפי לינקים, אם יש... הגב לתגובה זו                  יראה קשורה בראיה. יש בזה גם                 כרמל,    21/01/06 23:31 אלמנט של פחד אבל לא פחד כזה קמאי כמו מאיזה קינג קונג. פחד של כבוד, הרגשת דבר כזה פעם, כשמשהו מאד מרגש קרה וחשת שאתה שותף למשהו גדול ממך וזה מפחיד אותך רק לחשוב כמה זה עוצמתי, כמה אתה עוצמתי... יודע על מה אני מדברת? הרמה הזו של לפחד מאל זועף ומעניש זה ממש אבל ממש לא זה. אין לי לינקים להציע לך, צריך לקנות ספרים... הגב לתגובה זו 12.  באמת יפה כרמל, תודה.     איילת,    21/01/06 09:19 הסגנון שלך מעורר את הלב להרגיש. הגב לתגובה זו 11.  כרמל המקסימה, תודה רבה     עמיחי,    21/01/06 00:15 שנצליח לפעול מהמקום הפנימי שלנו ולשנות, ולתרום בכך להתפתחות של האלוהות, אמן. הגב לתגובה זו 10.  כרמל,אני מעריכה     ברברה אלה,    20/01/06 20:16 אץ העקביות שלך, והחיוך שלך. ביחד! הגב לתגובה זו 9.  נפלא להיזכר     גלעד,  לוס אנג'לס,    20/01/06 19:14 כרמל , תודה רבה נהניתי לקרוא . כל אחד ואחת מאיתנו הוא בעל עוצמה שאין אנו מודעים לה, האלוהים אכן פועל מתוכנו , ואכן הוא האפשרות של האפשרות , כלומר הכל אפשרי , בידינו נותר רק לעשות ואת העולם לשנות . שבת שלום . הגב לתגובה זו 8.  אם אתה מגן על עצמך אז האל שומר עליך     dafna57,  רמת-גן,    20/01/06 19:01 שבת שלום,במקום שבאתי לגור לפני 28 שנה קלטתי כי עדין אנשים חיים בלי טיפת חופש,הרבה זמן הייתי ''לבד'' כי כמו לא הייתי מתאימה בקהילתי,לפני שנתיים כבר התחיל לי האומץ לנסות לתת הבנה של תודעה חופשית,את הבנתי מהי חופש למדתי מניסים אמון כי בלי חופש אין אושר,זה נתן לי גם להבין כי גם אומץ לא היה לי.את האומץ גם קיבלתי מהאל,היה פעם שהייתי בסכנה גדולה שניות לפני שנתפסתי ניצלתי ע''י האל,ההצלה הזאת לא רק הגן עלי לא להגיע למקום לא טוב ,זה גם נתן לבניי לא לגדול בפנימיות,אבל שקיבלתי את ההגנה של האל לא נשאר לי טיפת פחד. כרמל תודה לך אני כמו לומדת את התורה שוב אבל עם הבנה של ילדות,ההבנה שלי באה גם מבודהיזם ותורת הזן שלמדתי מניסים אמון,אני כבר מבינה כי לכמה דתות יש פרוש דומה,אם נחבר יחד את כל האמונים הטובים נבין עוד על החיים בכולם.דפנה הגב לתגובה זו 7.  פלורידה     rafi,  Miami,    20/01/06 18:53 יפה תודה ושבת שלום הגב לתגובה זו 6.  כמו תמיד     אני,    20/01/06 17:56 עונג שבת. רק אל תפסיקי.... הגב לתגובה זו 5.  באמת מעניין ומעורר מחשבה!!!  ל"ת      דן,  ת''א,    20/01/06 16:29 הגב לתגובה זו 4.  תודה, חיבוק ושבת שלום :)     זוהר,  ירושלים,    20/01/06 14:52 היי כרמל, לפני שבועיים גיליתי שאת כותבת טור על פרשת השבוע ומאז אני נהנה לקרוא, עונג שבת לפני השבת... תודה, שבת שלום וחיבוק מירושלים... הגב לתגובה זו 3.  תודה כרמל     שירלי רחל,  רחובות,    20/01/06 13:42 מעורר השראה הגב לתגובה זו 2.  מעולה! לפנים. תודה ושבת שלום.  ל"ת      פנינו,    20/01/06 12:15 הגב לתגובה זו 1.  אפשר להגיד-לכתוב כמה     דניאל,    20/01/06 10:44 וכמה דברים אבל במילה אחת תודה אפשר לסכם אז תודה לך כרמל וויסמן הגב לתגובה זו