תגובות עד כה: 50 תגובות, ב- 19 דיונים. הוסף תגובה 19.  כמה נכון ואקטואלי מעודכן להבוקר     הכהן,    14/02/06 18:20 כן בכון הספק האמונה אין ציון 99 יש רק מאה 100 99 ו0 שווים אותו דבר בדיוק אין כמאט ןאין בדרך יש אתה שם או לא אתה שם עלית מדרגה תבין ותראה בעצמך מה זה אומר אתה לא שם אני מאחל לך להגיע לשם בשמחה הייתי מסביר לך על מה מדובר אך ..לך תסביר לחרש מהו צליל החליל...או במה הוא שונה מצליל הפסנתר אז בהצלחה כי הספק הוא אכן האויב הכי גדול של היש והאין גם יחד הגב לתגובה זו 18.  השפע והחיבור     תמר ושמעון,    12/02/06 00:53 נפלא כרמל, המאמרים שלך ממוקדים אל המקום והחיבור אין הבדל בין הפרט והכלל, האני והקבוצה הרי האני מחובר לכלל וההבדלים הם בתודעה ובמודעות. הספק שלנו עומד מול הפחד המכנן בנו ללא הפסק שרמת השפע המפעילה אותנו תפסיק. ולכן אין לנו מושג במקורותיה ואין לנו שום שליטה על זרימתה. זהו אותו נהר היוצא ומחייה אותנו ומשפיע על תודעתנו, ולנו אין שליטה מתי זורם השפע, מי פותח וסוגר את כוח החיים שבנו. כל רצונינו לדעת איך להפעיל את השפע, לשלוט בו. זהו אבסורד ואין לנו מודעות שכך. אנחנו מבקשים את השפע. וכשזה מגיע ממקורות הצער והמצוקה שממקדים את הכוונות שלנו בעוצמות אדירות, כשאנחנו טועמים את הכאב והמוות, אנחנו זועקים לחיים. אנחנו חיים את ההווה וחייבים להשתמש בכוח התודעה והרוחניות שלנו לעבור בין הזמנים. לזכור את העבר לראות את העתיד ולפעול למען כל הזמנים. מבחינה פיזית לא נהיה שם, אך הההזדמנות שלנו כגופים חומריים נפרדים בחיים האלה, היא לפתח את את כוח הרוחניות המופשט שבנו למען הכוח המעניק לנו את השפע. הכוח המעניק לנו את החיים, חייב להיות טוב ומחייה ממהותו, מלא אור ואהבה. הפער קיים, באי היכולת התודעתית החוויתית שלנו לחוות את זה כל רגע ורגע. ברגעי הכאב אנחנו חסרי אונים ומשוועים לכוח על שיושיעינו. ברגעי הכוח וההצלחה, אנחנו שוכחים את מקורות השפע ואוספים אותו לעצמינו, האני הנפרד ואז מכננת חווית הריקנות. זוהי דינמיקה שמחיבת אותנו להיות מחוברים בקשרי אהבה, כיוון שאהבה היא זרימת השפע, כמו הדם לגוף, האהבה לנשמה. בזה אין לנו בחירה. הבחירות שלנו היא האם להכיר בכך ולפעול בכיוון, להשתייך או לא. הסבל, מקורותיו בספק של קיום כוח האהבה מבחירה. האהבה היא כוללת. וכשם שהיא באה עלינו, אנחנו חייבים לעוררה וליצרה מאיתנו מתוך עצמינו מפיתוח של רצון והתכוונות. אדם אינו מתכוון אם אין משהו חיצוני או אחר שמעוררו, לכן נוצרו התפילות, מסגרת, מזכרת שתעורר את האדם לפעול כיישות רוחנית מחוברת למשהו שאינו ניתן למדידה יחסית. איננו פסיבים בודדים במערכת המיוחדת הזו. אנחנו אלה שיוצרים את העולם הזה שהוא שלנו בלבד כרגע. ובו זמנית פועלים ומופעלים ואין הפרדה. האדם יצר את רחובות האספלט והבטון, ומכונת הכביסה והמים הזורמים והחשמל והאינטרנט. הכל לפי צרכיו. מדוע אינו יכול מעצמו לכוון מחשבותיו ליצירת אהבה אנושית הדדית ובאמונה שכל טוב שנבקש הוא יהיה מאחורינו להגשימו. אננו יכולים לסבול את הלא נודע וגם את המוכר והידוע כלמר את השגרה. אם אלוהים היה מקיים איתנו קשר ים יומי ומספק צרכינו לפי דרישותינו היינו הופכים את הרוחניות לכלי שרת, ואת האלוהות לעבדות. ואיך אנחנו רואים את ההורים שלנו שמחויבים לקיים את כל צרכינו. הטבע האנושי הוא דורשני. כל נפש ונשמה חייבת לדאוג לצרכי הגוף שלה. הגוף הוא שנושא בעול הכאב והסבל חכמת סיפור יציאת בני ישראל ממצרים היא המקום שאנחנו מוכנים לתת בשביל המקום שיוצר אותנו. באהבה. הגב לתגובה זו 17.  כרמל כייף לקרא את התור כול פעם מחדש     s,  s,    11/02/06 19:45 אני נהנת ממך ומגישתך לחוכמת היהדות...אני רחוקה מהצורך לעבוד את אלוהים...אבל מאוד מעריכה את העומק של הדת שלנו,ואת מביאה את הנושאים בטעם..כתיבה קולחת ,גישה פתןחה וקשובה...נעים נעים נעים לראות ולקרא הגב לתגובה זו 16.  כתבה משובחת!     אייל,    11/02/06 18:41 כתבה מאירה ומצויינת. המון תודה. הגב לתגובה זו 15.  הארה קבוצתית     בפסקנות,,  ספקנית,    11/02/06 16:53 כרמל, אשמח אם תכירי לי רק תורה רוחנית אחת, מכל הרבות שאת מכירה, שבה אומרים שהארה קבוצתית אינה אפשרית, ואיפה התורה של היהודים אומרת ש-ר-ק הארה קבוצתית אפשרית. בתודה מראש. כמה אנשים זה קבוצה? ואיזה קבוצה בדיוק? קבוצת המין האנושי או רק בני ישראל? אם רק בני ישראל, אז זה לא רלוונטי שבתורות אחרות אי אפשר להגיע להארה קבוצתית. אז למה להשוות? ואם מדובר על כל המין האנושי, למה התורה של בני ישראל יותר טובה? קבוצה שהיא גוף אחד, תופסת נפח פיזי ורוחני. הגוף האחד גם הוא מורכב מחלקים, אברים שונים. חלקם יותר גבוהים וחלקם יותר נמוכים, חלקם ראשונים וחלקם אחרונים וכו'. כל פרט, על פי יעודו, מכוון להארה, כפרט. וזה קשה גם ככה, בלי הצורך בקבוצה. התפתחות קבוצתית היא כמעט בלתי אפשרית, ובטח יותר קשה מהתפתחות אישית. התמיכה הקבוצתית שכרמל מדברת עליה רק מעכבת, ולא עוזרת באמת. בהקצנה, התמיכה הזו דומה לאיך שצוות לעניין היה מטיס את בי. איי, שפחד לטוס. היו ''מרדימים'' אותו. זה מה שקבוצה עושה, מרדימה את הפרט כדי שלא יפריע. במילים אחרות, כרמל אומרת שעד שכל הקבוצה לא תתפתח מספיק, נגזר על הפרט לחיות בחושך. כי כל מי שירצה להדליק אור, יקפצו עליו הפרעונים. (מזל שאדיסון לא חיכה שכל קבוצת המדענים יגלו את החשמל). בעוד רק האור של פרט ועוד פרט יביא את האור לכל הקבוצה. האור של הפרט הבודד מאיר את הדרך לפרטים נוספים. האשליה הקבוצתית הזו באה לידי ביטוי בכל קבוצה, וזה הכי בולט בקבוצה המכונה דתיים. כל הרעיון הזה נולד רק כדי לשמור ולטפח את השליטה של המנהיגים בציבור ע''י הקטנת והדחקת הפרט לטובת הכלל כביכול. במקור, הטעות הזו נובעת מחוסר הבנה של רעיון האחד והערבות ההדדית. כולנו כבר ממילא אחד, רק שאנחנו עוד לא יודעים ולא חווים את זה ככה. נפרדות הפרט מהקבוצה היא אשליה שהמוארות מפוגגת. רעיון ההארה הקבוצתית כדרך, אם כך, היא אשליה של האשליה. מחויבות הפרט לקבוצה, הערבות ההדדית, היא להיות מואר, זו העזרה הגדולה ביותר שיכול פרט לתת לקבוצה. הגב לתגובה זו          castaneda and all related  ל"ת          carmel,    11/02/06 23:52 הגב לתגובה זו          זרם המהיאנה של הבודהיזם         THX1138,    11/02/06 21:46 בזרם המהיאנה של הבודהיזם שמים דגש על עזרה להארה של כלל האנושות לפני שדואגים להארה הפרטית. ''בודהיסטווה'' הינו כינוי לאדם שדחה את ההארה של עצמו וחזר אל העולם כדי לסייע לעוד נשמות להגיע לשם. הגב לתגובה זו          מציעה דיון.         שמעונה מדימונה,  ירוחם,    11/02/06 21:21 ''כל ישראל ערבים זה לזה'' לפעמים מנסים לקחת מושג ולהאדיר אותו בצורה כזאת שמשתקת אותך ומסבכת את כל העניין . אנשים מדברים היום במושגים של הארה! אנרגיות! אור! ומסבכים לי ת'אים אמא של השכל. כי ברגע שאתה שם את העקרון הזה בשמיים אז הוא נשאר בשמיים, או במילים פשוטות, בלתי ניתן להשגה. אז מה זה ערבות הדדית? איך אנחנו מביאים אותה לחיי היום יום שלנו? איפה אפשר לראות את עקרון הערבות ההדדית בחיים שלנו? אפשר לנהל כאן דיון? בואו נתחיל עם דברים אקטואליים.. אני זורקת לאוויר את המושגים ''משכורת מינימום'' ''עוני'' ''סמי עופר'' מה אתם אומרים? בא לכם לנהל דיון על איך מתקשרת פרשת השבוע, (הערבות ההדדית, פרעה, יציאת מצריים, הקפיצה לים סוף) לדברים האקטואליים בחיינו? הגב לתגובה זו              שמעונה, קול זעקתך עולה מהתגובה :)             בפסקנות,  ספקנית,    11/02/06 21:59 ''משכורת מינימום, עוני, ועיקרון הערבות ההדדית.'' זה נשמע כמו שם של ספר. הערבות ההדדית היא, אחראיות לאחר, לזה שהו לא אתה. להיות אחראי על מישהו אחר, זה אומר להיות אחראי על עצמך. להיות אחראי על עצמך, זה אומר לקבל אחריות על כל מה שקורה. כשאתה מקבל אחריות על מה שקורה, ''סמי עופר'' לא מוציא לך את העיינים :) ולא דורך לך על הרגל. ואתה יודע, שרק אתה אחראי לזה שאתה מקבל שכר מינימום. ואתה מבין, שהחלק שלך בערבות ההדדית, הוא לקבל אחריות. איפה בחיי היום יום שלך, את לא לוקחת אחריות? הגב לתגובה זו                  ממשיכה את הדיון.אז בוא נתחיל מזה,                 שמעונה מדימונה,  ירוחם,    13/02/06 02:14 שאני מסכימה עם שתי הפסקאות הראשונות כיחידה אחת: ''הערבות ההדדית היא, אחראיות לאחר, לזה שהוא לא אתה.'' ''להיות אחראי על מישהו אחר, זה אומר להיות אחראי על עצמך.'' ''סמי עופר'' סמי עופר לא מוציא לי את העיינים. מה שקורה במדינה שלנו היום, מאוד מפריע לי. אני יודעת שלי קל לדבר, כי אני לא סמי עופר. ואני לא יודעת מה הייתי עושה במקומו אילו הייתי בנעליו. לכן אני לא שופטת אותו ואת דומיו, אין לי בעיה עם עושר, יש לי בעיה עם עוני. גם מבחינת הלב וגם מבחינת אנוכית. כי ברור לי שתופעת העוני והשלכותיה מזיקה לחברה בכלל ומזיקה לי אישית, אפילו אם אני לא עניה. בעלי השליטה בהון והממשל מחזיקים בכח כזה, שמחייב אותם לנקוט באחריות חברתית מסוג אחר. תופעת העוני, יוצרת קרקע פוריה לעבודת אלילים מסוגו של פרעה. ופה אנחנו עוברים לצדק צדק תרדוף. במצב שהממשל קובע משכורת מינימום שהיא עוני אז יש פה פגם חברתי. כי אם אדם עובד והוא עני, אז זאת עבדות. ואם מעסיק בוחר להעסיק עובדי קבלן, כי אז זה עולה לו פחות כסף, ואז הוא מרוויח יותר, ואת הכסף שהוא מרוויח יותר הוא בוחר לתרום בתמורה לכבוד ושררה, שזאת חשיבה פרעונית של מעסיק של אלפי עובדים, יש פה חוסר צדק למרות שזה מותר בחוק ואם זה מותר בחוק אז אנחנו במצריים ואם אנחנו במצריים, אז אני בבעיה. אפילו שאני לא עניה. ואיך שאני רואה זאת כרגע: ''שיר למעלות, אשא עיני אל ההרים, מאין יבוא עזרי, עזרי מעם השם עושה שמיים וארץ...'' כדי שאוכל להמשיך את הדיון כראוי, תסביר לי בבקשה על הידיעה שרק אתה אחראי לזה שאתה מקבל שכר מינימום. את הלקבל אחריות בנושא הערבות ההדדית, הבנתי בתהילים: ''אויה לי כי גרתי משך שכנתי עם אוהלי קדר'' וזאת עבודה קשה מאוד, לצאת ממצריים כי כשאתה גר במצריים, אתה מאמץ נורמות, דפוסי חשיבה, דפוסי התנהגות אינסטינקטים..וכו'. אני מקווה שאצליח.. בעזרת השם. הגב לתגובה זו                      שימעונה,  ל"ת                      את סתם 0,    13/02/06 20:35 הגב לתגובה זו                          רגע רגע רגע, אולי עלית פה על משהוא                         :),    14/02/06 14:43 מאיזה יום מתחילים ליספור את ששת הימים? הגב לתגובה זו                          תודה (-:                         שמעונה מדימונה,  ירוחם,    14/02/06 10:23 אפס. אם תקרא את המלא אפס מהסוף להתחלה, אם תהפוך את האותיות, כמו שמציעה כרמל ייצא לך ספא! (-: ואם תשאל את הבאבא בובה, אז בגימטריה אפס זה 6, אז מה זה אומר לנו למעשה? ששת ימים תעבוד, וביום השביעי, ספא! הגב לתגובה זו          ותי שכנעת, לא באמת,,,אבל למה לך..תרגע         חבריך מהניואייג,    11/02/06 20:16 קח הכל בקלות, ברור שאתה אינטלגנט אמיתי, למה של תנסה לפתור סקדו או משהוא, ...יש לי רעיון תשחק שח, עם שכל כמו שלך אתה מגיע לאליפות עולמית תוך ימים... אבל על תשכח אותנו... תסדר כרטיס...אה... הגב לתגובה זו          אנא באר         ר' שמשון יובביץ,    11/02/06 18:41 למה כוונתך בביטוי ''מואר''? מהו ה''אור'' של הפרט ואם אתה יכול לשתף במחילה מניסיונך הפרטי? שח''ו לא יעלה על הדעת שאתה מבחינת ''זירוקס פולט פתגמים'' אשר אומר ואינו יודע מה הוא אומר רחמנא ליצלן. במטותא המונח קשה עלי ואיני משיג מדעתי באיזה אופן אתה מצייר את מחויבותך לעמנו / כלל אומות העולם. בברכה, ר' שמשון יובביץ' הגב לתגובה זו              רבי יקר             יובב,    11/02/06 20:59 אם רק את זה לא הבנת, דיינו. הגב לתגובה זו                  זירוקס פולט פתגמים,                 אלתר ק''ק בניברק,    12/02/06 11:39 זה ברור, השאלה מיותרת. הגב לתגובה זו 14.  יפה מאד     ר' שמשון יובביץ,    11/02/06 12:43 ובעוד אני מהרהר בנתיבות התורה החדשים הנפתחים בפרשנותה של כרמל, עלה בדעתי שבשם ''מהר כרמל'' חבוי גם ''כרם מהר''ל'', והנה למרגלות הר הכרמל הוק''ם היישו''ב כר''ם מהר''ל על שם גדול אחר בחכמת האותיות, הרב הגאון יהודה לייב הלא הוא המהר''ל, ודעת ש''לייב'' ביידיש אינו אלא שחל , ושחל אותיות שלח, חלש, חשל ולחש. ומכיוון שבמשה עסקינן על דרך הטבע עולה שמו של משה שחל, שר האנרגיה לשעבר, ששערו הפך משחור ללבן כידו של משה דע אוקמוה. ושלא אהיה מבחינת ''נאה דורש אך לא נאה מקיים'', דהיינו מביא ראיות לטענה אך טענה אינו מביא, ברצוני לשאול מאי טעמא בשילוב החוזר של מושג ''ההארה'' בדרשות אלה - האמנם מושג מזרחי זה ראוי לו לשמש כארץ ישראל של ההגות היהודית, מבחינת אידאל ההתפתחות האנושית? ושמא מדובר במורשת אמריקא, בזיקה לרב גפני הטוען מדי פעם שהוא מבחינת מואר, דהיינו עומד באמות המידה המומצאות של העמיתים האחרים במגזים וואט איז אינלייטנמנט? מה פירוש ''הארה'' בטקסט זה? ואולי פרשנותה העשירה של כרמל (אותיות ר' מלך, דהיינו שמואל ושאול [פעמיים ש'], נתן ודוד [פעמיים פלינדרום] אליהו ואחאב [פעמיים א' - ואליהו, מהר הכרמל היה!]) תהייה לא פחות יפה ולא פחות מאירת עיניים גם בלא ייבוא אמריקני זה? על כל פנים יישר כוח, דברי טעם וחן וגם התמונה יפה מאד! בברכה, ר' שמשון יובביץ' הגב לתגובה זו          תגובה גדולה:)         רזית,    12/02/06 18:15 אתה וכרמל עוד תעוררו פה גל של חזרה בתשובה, רחמנא לצלן... הגב לתגובה זו 13.  סיפור     אברהם,  תל אביב,    11/02/06 09:39 לכרמל כל עוד יש רווח בין האותיות והמילים ניתן לספר(לפרש )הכל והראייה ספר תורה שאפילו אחת מאותיותיו דבוקה לחברתה פסול לקריאה הכל שנוכל להמשיך לפרש ולספר ולהחזיק עם עד יבוא גואל הגב לתגובה זו 12.  כרמל איך הולך הקונגפו, זה כולל מדיטציות?     מעריץ,    11/02/06 03:40 חוץ מזה,... המבט שלך עושה לי את השבת. הגב לתגובה זו          ירמי, אל תיתמם  ל"ת          מוערצת,    11/02/06 07:17 הגב לתגובה זו              אני לא ירמי  ל"ת              ירמי,    11/02/06 17:20 הגב לתגובה זו              אהה.... זו את  ל"ת              מעריץ גם אותך,    11/02/06 17:20 הגב לתגובה זו 11.  הספק והמציאות החוזרת על עצמה     תמר ושמעון,    11/02/06 03:05 נפלא כרמל, המאמרים שלך ממוקדים אל המקום והחיבור אין הבדל בין הפרט והכלל, האני והקבוצה הרי האני מחובר לכלל וההבדלים הם בתודעה ובמודעות. הספק שלנו עומד מול הפחד המכנן בנו ללא הפסק שרמת השפע המפעילה אותנו תפסיק. ולכן אין לנו מושג במקורותיה ואין לנו שום שליטה על זרימתה. זהו אותו נהר היוצא ומחייה אותנו ומשפיע על תודעתנו, ולנו אין שליטה מתי זורם השפע, מי פותח וסוגר את כוח החיים שבנו. כל רצונינו לדעת איך להפעיל את השפע, לשלוט בו. זהו אבסורד ואין לנו מודעות שכך. אנחנו מבקשים את השפע. וכשזה מגיע ממקורות הצער והמצוקה שממקדים את הכוונות שלנו בעוצמות אדירות, כשאנחנו טועמים את הכאב והמוות, אנחנו זועקים לחיים. אנחנו חיים את ההווה וחייבים להשתמש בכוח התודעה והרוחניות שלנו לעבור בין הזמנים. לזכור את העבר לראות את העתיד ולפעול למען כל הזמנים. מבחינה פיזית לא נהיה שם, אך הההזדמנות שלנו כגופים חומריים נפרדים בחיים האלה, היא לפתח את את כוח הרוחניות המופשט שבנו למען הכוח המעניק לנו את השפע. הכוח המעניק לנו את החיים, חייב להיות טוב ומחייה ממהותו, מלא אור ואהבה. הפער קיים, באי היכולת התודעתית החוויתית שלנו לחוות את זה כל רגע ורגע. ברגעי הכאב אנחנו חסרי אונים ומשוועים לכוח על שיושיעינו. ברגעי הכוח וההצלחה, אנחנו שוכחים את מקורות השפע ואוספים אותו לעצמינו, האני הנפרד ואז מכננת חווית הריקנות. זוהי דינמיקה שמחיבת אותנו להיות מחוברים בקשרי אהבה, כיוון שאהבה היא זרימת השפע, כמו הדם לגוף, האהבה לנשמה. בזה אין לנו בחירה. הבחירות שלנו היא האם להכיר בכך ולפעול בכיוון, להשתייך או לא. הסבל, מקורותיו בספק של קיום כוח האהבה מבחירה. האהבה היא כוללת. וכשם שהיא באה עלינו, אנחנו חייבים לעוררה וליצרה מאיתנו מתוך עצמינו מפיתוח של רצון והתכוונות. אדם אינו מתכוון אם אין משהו חיצוני או אחר שמעוררו, לכן נוצרו התפילות, מסגרת, מזכרת שתעורר את האדם לפעול כיישות רוחנית מחוברת למשהו שאינו ניתן למדידה יחסית. איננו פסיבים בודדים במערכת המיוחדת הזו. אנחנו אלה שיוצרים את העולם הזה שהוא שלנו בלבד כרגע. ובו זמנית פועלים ומופעלים ואין הפרדה. האדם יצר את רחובות האספלט והבטון, ומכונת הכביסה והמים הזורמים והחשמל והאינטרנט. הכל לפי צרכיו. מדוע אינו יכול מעצמו לכוון מחשבותיו ליצירת אהבה אנושית הדדית ובאמונה שכל טוב שנבקש, הוא יהיה מאחורינו להגשימו. אננו יכולים לסבול את הלא נודע וגם את המוכר והידוע כלמר את השגרה. אם אלוהים היה מקיים איתנו קשר ים יומי ומספק צרכינו לפי דרישותינו היינו הופכים את הרוחניות לכלי שרת, ואת האלוהות לעבדות. ואיך אנחנו רואים את ההורים שלנו שמחויבים לקיים את כל צרכינו. הטבע האנושי הוא דורשני. כל נפש ונשמה חייבת לדאוג לצרכי הגוף שלה. הגוף הוא שנושא בעול הכאב והסבל חכמת סיפור יציאת בני ישראל ממצרים היא המקום שאנחנו מוכנים לתת בשביל המקום שיוצר אותנו. באהבה. הגב לתגובה זו 10.  במקום ''תרגישו חרא'' שבטור !!     בשם העדינות,    11/02/06 00:23 במקומן כרמל, אפשר היה למצוא מילים אחרות, עדינות יותר. כיאה לשעה. כיאה לספר אותו את מלמדת. ואת טובה במילים, כרמל. תודה לך, אמשיך לבקר הגב לתגובה זו 9.  וואו !!!     וואו !!!,    11/02/06 00:18 אני קוראת את הטור בהפסקות. נדהמת שוב לגלות איך הפרשה באה בזמן. פוקחת את עיניי ועוזרת לי להבין מה קורה אתי. שיעור שבועי מדויק ! בהפסקות כדי להתבונן וכדי לראות. ואת כרמל, כותבת את הדברים בדרכך המופלאה. תודה, שבת שלום עוד יבוא שלום עלינו ועל כולם הגב לתגובה זו 8.  נפלא!  ל"ת      ת',    10/02/06 23:46 הגב לתגובה זו 7.  תודה     אמיר,  מודיעין,    10/02/06 19:56 תודה רבה כרמל פרשה מדהימה שבת שלום הגב לתגובה זו 6.  ללא ספק?     בפסקנות,  ספקנית,    10/02/06 19:21 ''ספק פועל באופן אנרגטי בכך שהוא מנתק אותנו מהאחדות ונותן לנו תחושה שאנו לבד ואמורים לפעול לבד'' הספק לא יכול להיות טוב, כמו שהוא לא יכול להיות רע. הספק, הוא כלי. אפשר להשתמש בו באופן מועיל וטוב וגם באופן מזיק ורע. הספק יהיה טוב, כשיוטל על מנגנון מכני, על תפיסות דתיות, חברתיות, משפחתיות, מחשבתיות וכו', כחלק מרצון לחקור וללמוד את טבע המציאות. מ-ספק רוח. הספק יהיה רע, כשיוטל על מנגנון הרוח, זו שמחיה את הגוף המכאני, ספק כזה, הוא ספק בחיים עצמם. פסק רוח - מוות. ולכן (בין היתר), הספק לא מנתק אותנו מהאחדות. הספק יכול, אבל, לעזור לנו לחזור לאחדות. אם משתמשים בספק כפי שתיארתי, בדרך של חקירה, הדבר מעלה את המודעות. ועליה במודעות, זה יותר חיבור לאחדות. הגב לתגובה זו          you are right. it depends in what         carmel,    11/02/06 23:51 timing and context in the process you use it. rabbi gafni wrote the books ''safek '' and ''vadai'' exactly about what you say. i was indeed talking at this point/level of conciousness, not in general. sorry for the english response, i'm abroad now....\ הגב לתגובה זו          ספק ...         מיכאל אנטליס,  חיפה,    11/02/06 17:51 דברים נכונים, כמעת כולם. רק ע''י הספק ניתן להסיר את השכבות של השקר הקיים במערכות האמונה הכה רבות של אדם, מן השכבות הגסות ועד לעדינות ביותר. ספק הוא דבר שנוצר בצורה טבעית ללא מכניות, כל דבר אחר הוא לא ספק אמיתי, ספק אמיתי הוא הרגשה פנימית עמוקה של אי הסכמה- התנגדות לאמונה מסוימת, ותפקידו הוא להזכיר לאדם לא לעצור, להתקבע ולהיתפס. לכן אי אפשר להטיל ספק ב''רוח'' כי אם ישנו כביכול ספק אז הוא באמונה של גרסה שגויה של ה''רוח'' עצמה. האמת העמוקה והמתרחבת לא יכולה להיות מוטלת בספק כי הרגשתה והבנתה היא במימד אחר לגמרי של הוויה ודברים כמו ספקות או מחשבות כבר אינם רלוונתיים כאשר האדם אפילו רק טעם טיפה רגעית ומזערית ביותר של האמת. הגב לתגובה זו              היי מיכאל,             בפסקנות,  ספקנית,    11/02/06 19:16 ספק אמיתי הוא לא ''הרגשה פנימית עמוקה של אי הסכמה- התנגדות לאמונה מסוימת'' ספק יכול להיות תוצאה של הרגשה כזו. של אי הסכמה - התנגדות לאמונה מסוימת. אי ההסכמה זה לא ספק. אי הסכמה וההתנגדות הפנימית מצביעים על מצב של חוסר התאמה, על פער בין אותן אמונות לבין ההתנסות האישית, החוויה הפרטית. הפער הזה יכול, אבל לא חייב, לעורר ספק. בן אדם רואה שאמונה מסוימת לא ''עובדת'' ומנסה למצוא פיתרון, לתקן. ואז הוא מעלה את הספק, אולי משהו בי לא בסדר? ואולי משהו באמונה לא בסדר? ספק זה יגרור אחריו בהמשך הרחבת היכולת לחוות יותר מהאמת העמוקה. ודווקא שככל שהאדם חווה יותר מהאמת העמוקה והמתרחבת, ספקותיו יעלו. עד שישיג מידת מסה קריטית של חווית אמת עמוקה. אז כבר לא יהיה ספק. הגב לתגובה זו                  היי בפסקנות..                 מיכאל אנטליס,  חיפה,    11/02/06 22:11 על איזה פער בידיוק אתה מדבר? האמונות הן בעצם החוויות עצמן. החוויות עצמן הן התוצאה הישירה של האמונות- האדם מאמין בדבר זה או אחר ועכב כך הוא חווה אותו. לאמונה אני מתכוון כמובן לא לאמונות שהאדם כביכול ניסח לעצמו מילולית ורוצה או לא רוצה ללכת לפיהן אלה לדפוסי המחשבה הקבועים שמבחינתו הם ה א מ ת והמציאות. אם הספק נוצר כתוצאה מההתנגדות או שההתנגדות זה הספק זה פחות משנה, החשוב הוא שכלפי האמת -הספק לא רלוונתי, כמו שאמרתי, (ביחס לתגובתך הקודמת שבה דיברת ספק לגבי''מנגנון הרוח''??) ההתנגדות והספק הם בעצם הזיקה הנסתרת לאובייקטיביות גם כאשר זה כלפי ''הרוח''. כמובן שכל מה שכתבתי תכף לאנשים מסוימים ולאחרים לא, תלוי מה מצבו של האדם ומה השקפתו על מציאות, ז''א ספקות כגון מה לאכול היום או האם כדאי ללכת למקום זה או אחר לא היו בכוונתי. ככל שייחספו יותר ויותר מע' האמונה נסתרות שמתחבאות בתוך נפשו של האדם אשר גורמות לתפיסה המוטעית במציאות, יוכל האדם לכוון יותר ויותר לכיוון אובייקטיבי יותר במעשיו. לגבי הנושא האם הספקות עולות או יורדות במקביל לחווית האמת- תלוי זה במצבו של האדם- אצל אחד זה ככה אצל אחר זה הפוך. מנסיוני ספיקותי דווקא ירדו אבל נושא זה לא רלוונתי לגבי תגובתי הקודמת. הגב לתגובה זו                      מיכאל, לאט לאט                     בפסקנות,  ספקנית,    11/02/06 23:35 אמונה, או דפוסי מחשבה, הם לא החוויה עצמה. מה אתה לומד קודם? לחוות, או לפתח דפוסי מחשבה או אמונה? הגב לתגובה זו                          הכי לאט                         מיכאל אנטליס,  חיפה,    12/02/06 11:57 זאת הגישה המערבית שקילקלה לאנשים את הבנה ההוויה האדם. דפוסי המחשבה הם ה''חוויה''. עו לפני שנולדת כל דבר שקרה בתוכך ומסביבך התאכסן אצלך במוח (גם ברגשי וגם באינסטינקטיבי) וניתן לו פירוש מסוים, ביחס לפירוש יהיה האופי של החוויה בשבילך. בודדים האנשים בהיסטוריה האנושית שהצליחה להפתר מן ה''חוויות'' ולהגיע, או כמעת להגיע להוויה טהורה של הקיום. הצבת דבר זה בתור מ ט ר ה גורם ישירות לאי השגתה. הגב לתגובה זו          תגובה נהדרת ! אהבתי :)  ל"ת          שיר,    11/02/06 03:50 הגב לתגובה זו          אהבתי         אריאל,  מרכז,    10/02/06 23:53 אך לדעתי האוייב הגדול הוא היעדר ספק הגב לתגובה זו              אני בספק עם העדר הספק יפתור את בעיית הספק  ל"ת              לוותר על ארוחת,  ערב,סקר,    11/02/06 17:37 הגב לתגובה זו                  אני במצב טוטלי של העדר ספק אבל בספק אם זה                 בהחלט,    11/02/06 20:03 מצב רצוי. הגב לתגובה זו 5.  כרמל נפלאה, תודה כרגיל  ל"ת      נועה,    10/02/06 17:49 הגב לתגובה זו 4.  הוי כרמל. איזה גדולה את.     תומר,    10/02/06 15:25 אשת חיל מי ימצא? אם יותר נשות ישראל היו מתבטאות ומחכימות כמוך בתורת החיים, מעיין האמת - לא היו לנו צרות כלל וכלל. תודה לך. הגב לתגובה זו          אוי תותר, תומר         אברוך,    10/02/06 18:00 באת לברך ויצאת מקלל. הגב לתגובה זו 3.  האויב שלנו הוא חופש המידע וההשכלה המדעית טכנולוגית     חמאסניק חרדי,    10/02/06 15:24 אנחנו החרדים מעדיפים בערות,טפילות,נחשלות ועוני ולא רוצים השכלה מודרנית המסוכנת לנו מאחר והיא יוצרת ספק והספק גורם לתהיות והתהיות גורמות להתפקרות אבל בבוא היום אנחנו נשליט כאן מדינת הלכה באכזריות ואלימות בנוסח האירני. הגב לתגובה זו          גדול !  ל"ת          ונכון,    10/02/06 18:26 הגב לתגובה זו 2.  תודה גדולה ושבת נפלאה לכולנו  ל"ת      נויה,    10/02/06 11:59 הגב לתגובה זו 1.  מבחינה היסטורית...     דעת יחיד,    10/02/06 11:11 ועובדתית,לפחות מידוע לנו,אף פעם שום קבוצה או עם לא הגיעו להארה קבוצתית!אבל יחידים הגיעו גם הגיעו! ולדעתי האישית דווקא הספק הוא הדרך אל החופש כי הוא גורם לאדם למוטיבציה לחפש את האמת שלו ולא אמת דוגמתית ועיוורת שמועברת מדור לדור. הגב לתגובה זו          או שלא         עו מישהו,  בכולם,    11/02/06 18:13 מה זה הארה בכלל? היש הארה השווה לכולם? או שאפשר להגיד שיש רק רמות של אשליה? הגב לתגובה זו          נכון מאוד  ל"ת          מישהו,    11/02/06 02:56 הגב לתגובה זו          נכון - אפילו משה         א,    11/02/06 01:13 העם לא הטיל ספק בכך שהשיעבוד הוא מחוייב המציאות. אבל אדם אחד הטיל ספק בכך ושיחרר רבים. לא אהבתי את גישתך לספק כמה שמנתק אותנו. אני מתאר לעצמי שכשמדובר בעגל הזהב לא היית אומר שאסור היה לעם להטיל ספק בכך שצריך לסגוד לו. לגישתך הספק היה פוגע באחדות סביב העגל האלילי. אני מציע לך להסתכל על העולם ביותר מזוית אחת. מי שמסתכל על הירח מהצד הלא מואר שלו מפספס. הגב לתגובה זו