תגובות עד כה: 34 תגובות, ב- 24 דיונים. הוסף תגובה 24.  מסר נוסף. אסור להשתעבד ללא נודע, צריך להתמקד בנודע     צחי,  ירושלים,    21/03/06 10:07 מסר נוסף שאני מוצא בסיפור הזה הוא שצריך לדעת לקבל את הלא מודע ואת חוסר התקשורת עם האלהים. העם אומר 'זה האיש משה לא ידענו מה היה לו, עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו'. כשאלהים לא מדבר איתנו לא צריך לעשות תחליפים לנבואה, ולקרוא להם 'אלה אלהיך ישראל'. כך עשתה היהדות במשך הזמן, לאחר הפסקת הנבואה, והמציאה את דמות החכם ואת מוסד הסנהדרין, וקראה להם 'אלה אלהיך ישראל', בכך שהיא טענה ש'לא בשמים היא' ו'חכם עדיף מנביא' ו-'אחרי רבים להטות'. הגב לתגובה זו 23.  כרמל: בכל זאת המסר של הפרשה הוא שלא צריך לשמור על האחדות בכל מחיר     צחי,  ירושלים,    21/03/06 10:01 אני מתכוון לאחדות העם. עצם העובדה שהמעשה הנכון היא להרוג את האנשים שהשתתפו בחטא העגל, והדבר נעשה בקריאה של ''מי לה' אלי!'' , מכאן אפשר ללמוד שצריך לא לפחד ללכת בדרך האמת בגלל החשש של יציאה מהכלל. הגב לתגובה זו 22.  כרמל , אנשים יקרים     ליאור,    19/03/06 18:16 איזה כיף שהגענו למצב שאפשר לדון בנושאים כה חשובים לנו ולכלל האנושות. חיזקו ואימצו ! הגב לתגובה זו 21.  תודה וחיבוק :-)     זוהר,  ירושלים,    19/03/06 17:05 כרמל פשוט כיף לי לקרוא את הטור שלך כל שבוע :-) תודה ושבוע מקסים שיהיה לך. שולח לך חיבוק וברכה קדושה מעיר הקודש הגב לתגובה זו 20.  משהו יודע מהן 13 המידות שדרכן דורשים תורה?     אורן,  מישור מערבי,    19/03/06 12:42 ומהן ה-13 מידות הרחמים? הגב לתגובה זו          זה מופיע בגמרא בשם רבי ישמעאל         צחי,  ירושלים,    21/03/06 09:58 מדובר על מידות כגון: קל וחומר גזרה שווה דיו פרט מעיד על הכלל כלל שמעיד על הפרט וכדומה .. הגב לתגובה זו          13 מידות הרחמים נמצאות בפרשה זו         כרמל,    20/03/06 11:22 בדברים שמשה אומר לאל כשהוא עובר על פניו ''אל רחום וחנמון נוצר חסד לאלפים...'' וכו'. 13 המידות בהם נדרשת תורה מופיעות בסופי סידורים ובחלק מהתנכ''ים. גזירה שווה היא אחת הטכניקות האלה. אפשר לפגוש אותן גם בתלמודים. הגב לתגובה זו              תודה כרמל  ל"ת              אורן,    26/03/06 02:35 הגב לתגובה זו 19.  כרמל תעשי לי ילד!!  ל"ת      אם אין לך אחד..,  אוהב,    19/03/06 12:39 הגב לתגובה זו 18.  ותמי בר 4 לא מפסיק להבהב     תמי,    19/03/06 07:00 אבל אני יכולה להכיל גם את האבסורד הזה. כרמל, תודה שבוע אחרי שבוע (: הגב לתגובה זו 17.  כרמל     אבי,  תל אביב,    19/03/06 06:40 ''שבגר מערכת צרת אופקים ולא זכה להכיר את הצדדים המורכבים יותר שלה, '' אם זהו אכן ציטוט משלך אז אכן זה די מאכזב ,מפני שאותה מערכת מייצרת אנשים מופלאים וגם שאינם ,כמו כל מערכת ,נכון ש''אותה מערכת'' איננה מעוררת לשאלה אבל היא מעוררות לדברים חיוביים אחרים הגב לתגובה זו          ברור. זה לא הובן. התכוונתי שאותו         כרמל,    19/03/06 11:16 אדם גדל תחת פרשנות מאד מסויימת והוא עצמו לא מכיר את היופי ורבדים נוספים של המערכת בה גדל מדובר באדם מאד בעייתי ולא הייתי מסתמכת עליו כמקור לחכמת היהדות. הגב לתגובה זו 16.  נחמד- חוץ מהסוף שלא כ''כ קשור לאמת     ben-horknus,  jerusalem,    19/03/06 01:16 תשא= לספור או להרים\להגביהה- מובו הנישואים גם בעיקרו זה לקחת אישה או בקינייני קדם להגביהה אותה . חוץ מזה רעיון נחמד אך חלקי שכן גם המונו תאיזם מוצא לכל דבר מם מקום ולא רק שייכות הגב לתגובה זו 15.  האלוהים וטבע ההתמכרותי של האדם.     תמר ושמעון,    18/03/06 22:56 הפרשה הזו חושפת את המקום הרוחני של העם ביחסו וראיתו של תפקיד האלוהים והמנהיג בחייו. ברגע שהשם היה נוכח בעמו אחרי יציאת מצרים ומתן התורה נולדה השאלה למה השתוקק האדם? האם לנוכחות האלוהים שאינה ניתנת לתפיסה ושליטה. או לאנרגית החיים שבאה בעיקבותיו, התרוממות הנפש, העונג השמחה והחיות שמשפיעה על האדם כתוצאה מנוכחות האלוהים. האם האדם מכור לניסים שעושה האל? לעבודה שנעשית בשבילו, לאי ליקחת אחריות על חייו ועל תיקון הנפשו? האם הוא מכור לנצחונותיו ואתגריו שנעשים על ידי האל ולא על ידיו? והאדם מתעצל מחוסר ידע ופחד לקחת אחריות על תיקון נפשו וחייו. האם האלוהים הוא העבד של האדם מספק כל צרכיו, מרגיע את פחדיו. ואם האלוהים מפסיק לספק לו צרכיו, האדם מגיב בזעם, לחץ, כעס, בכי ובאי אמונה? וכשמספק לו צרכיו האדם השבע שוכח את האלוהים כי ממילא הוא צרכן החומר של תאוותיו ומכור לעונג שבא משם. וַיֵּשֶׁב הָעָם לֶאֱכֹל וְשָׁתוֹ, וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק מהו הגבול שבין צריכה לבין קבלה? הקבלה לעצמו בלבד מול הקבלה על מנת לתת. האם אנחנו מכורים רק לעונג? האם החסד הוא סיפוק התאוה? עשית העגל ממקדת המקום האנושי מול האלוהים האמונה שיש הפרדה מוחלטת בין האדם לאלוהים. בין החוטא הצרכן שמעמיד את העולם ושאר בני האדם ככלי שרת (כמה מאיתנו רואים את הזולת כנושאי תפקיד משמשים ולא כבני אדם ממשים כמונו,) לבין האלוהים, שמכריח את התודעה של האדם, להכיר באלוהיות של עצמו. הגיבוש הזה של ההכרה הפנימית שלנו את האלוהים אינו תהליך מובן מאליו, הוא יותר מובן באליליו. כי אנחנו חייבים לקבל רמת תודעה אחרת גם כשהיא אינה נוכחת ואינה ודאית. להיות מוכנים להאמין בה בכל מצב ממצבי חיינו בטוב וברע. אנחנו חייבים להאמין באור ולפעול כמוהו גם כשלא מתחשק לנו, כשהדחף שלנו לוקח אותנו לאטימות לב. ולראות את האלוהים בתוכנו על ידי הזרמה של מחשבות ומעשים טובים כלפי הזולת. ולהאמין שעל ידי המשכה ועשית חסדים אנחנו מחיים את עצמינו מחדש. וזה המעט שעלינו לעשות. אי אפשר להתרגל לאלוהים או להפוך את האמונה וחוקיה הקבועים להרגל ללא גילויו מחדש. בכל החיים שלנו, בכל היחסים שלנו, אנחנו צריכים להעניק חיים, לחדש, את מה שאנחנו מכירים ורגילים. שם בתפר הזה, במקום שאנחנו כבר מסופקים ורגילים, וכשעוצמת הרגש מתכהה ועימה תחושת ההנאה והעונג, כשהגירוי לא בא מבחוץ, שם בחרבה הזו, אנחנו צריכים למצוא את הרגש מבפנים על ידי הכרת תודה ונתינת האהבה מתוך עצמינו אל המוכר והידוע והמורגל. היכלת האמונה בתוכינו היא הכרה שכל אדם במדרגתו הרוחנית ריגשית הבנתית חייב לכוון לטוב ובכך לגלות את אלוהיו עמו. באהבה. הגב לתגובה זו          יופי של דרשות, תמר, תשמרי משהו לטור שלך         כרמל,    19/03/06 00:18 בסבב של השנה הבאה :) הגב לתגובה זו              כרמל, תודה מקרב לב             תמר ושמעון,    19/03/06 19:54 איך אפשר ליצור איתך קשר? הגב לתגובה זו                  כתבי לעורכת הערוץ, היא תעביר לי  ל"ת                  כרמל,    20/03/06 11:21 הגב לתגובה זו 14.  תודה רבה     אני,    18/03/06 22:36 טוב לראות שיש עוד אנשים שחושבים בדרכים כאלו ! הגב לתגובה זו 13.  הקבלה הכוללת     תמר ושמעון,    18/03/06 21:48 שתי קצוות מנוגדות ומקבילות עמדות בלב הפרשה הזו. מהצד הפנימי, משה, המקבל מה' את כל ההנחיות וכל החוכמה ליצירת החיבור המוחשי ביו העם לאלוהיו לבנית המשכן החיצוני ויצירת המשכן הפנימי, שמירת השבת, שמשמעותה, פנוי הנפש מכל התודעות ומרכיבי המציאות הוודאית, המעשית והיום יומית שלנו, כדי לבנות היכל ולקיים את זכר האלוהים בתודעה וההכרה שלנו. ובמקביל בקצה השני העם ואהרון, המחכים מבחוץ להמשכיות ומימוש ההבטחה האלוהית לגאולה, מבלי שתהיה להם את הוודאות של זהות המנהיג משה וזהותו של השם המוביל ומרומם אותם בתפר, בחרבה, שבין המציאות הוודאית, לבין המציאות שמעל, ושם לשליטה ולוודאות האנושית אין משקל. ובמקום שקיים האי שליטה, נולד הפחד. השבת היא שיבה, חזרה אל היסוד האלוהי שבנו. בשבת אנחנו משיבים לנשמה שלנו באמצעות נתינת זמן וההיתמקדות הפנימית את הניצוץ החיים האלוהי המופשט שמלווה את האנושות ברובד הפנימי בראשית ימיה. אנחנו רואים עצמינו עומדים תמיד בתפר שבין הריאליזם הנחווה בחושינו לבין הכוח הבורא הכולל שמאתגר ומרחיב את התודעה שלנו בכל דור מחדש. מה אנחנו מקבלים כאשר אנחנו זוכרים את חסד האל בכל יום ובכל רגע? אנחנו מקבלים את מימוש ההבטחה האלוהית שהיא לא מוגדרת והיא אור האין סוף הממלא כל מציאות. אנחנו מקבלים את כלל מרכיבי ורובדי המציאות, מאירים את החשכה של האי ודאות ועל ידי כך הופכים למרכבה המולידה יש מאין. אנחנו כוללים את הקצוות הללו שלצד אחד אנחנו מגיבים יותר, כלמר מקימים אותו, ומדחיקים ומעלימים את הצד האחר. העולם מכיל לא רק ניגודים וסתירות אלא את כלל האפשרויות שקיימות במקביל. השלילה של המרחב הרב היכלי, מערכת המורכבת מפנים וחוץ הכלולים זה מזה וזה בזה, היא צמצום והנחת גבולות של הכלי שלנו והוא כוח היכלת התודעה. הפרשה הזו מבהירה את המשמעות של קיום האלוהים בתוך האדם. אם האדם והאלוהים אחד, מדוע מסתיר פניו מבריאתו וצלמו. מדוע הוא לא מזין אותו ללא הגבלה בחיים ובשפע ללא סבל. השאלה היותר נכונה היא מדוע האדם מסתיר את האלוהיות מעצמו ומהזולת, מדוע הוא לא נותן ביטוי לקיום הגבוה הפנימי שלו מעצמו. מהו המפתח, התדר שהאדם צריך למצוא כדי לגלות את כוחו? כדי לקבל את הכוח, צריך לדעת לקבל אותו גם כשנדמה כי אינו נוכח ומורגש, גם כאשר אנחנו לא מקבלים ממנו תחושות עונג ושובע כוח וודאות. באהבה. הגב לתגובה זו 12.  שוב תודה על הנתינה שבכתיבה שלך.  ל"ת      נויה,    18/03/06 12:12 הגב לתגובה זו 11.  לא זאת אף זאת:     המקובל האלוקי,    18/03/06 08:44 תלמידו המעולה של האריז''ל המקובל רבי חיים ויטל מציין בחיבורו הגדול ספר ליקוטי תורה שהעגל הוא סוד אמא וזוהי ספירת בינה המכונה אימא עילאה פירושו האם העליונה. ספירת בינה היא השופעת מוחין על זעיר אנפין ומשם אל ספירת מלכות כלומר על העולם הזה וזאת רצו לעשות הערב רב כלומר לבנות אמא מעשה ידי אדם שתמשוך שפע מאימא עילאה ותשפיע שפע מוסף אל הזעיר אנפין ועל העולם הזה ויתענגו ברוב מוחין וזהו שנכתב בפרק לב פסוק א קום עשה לנו אלוקים פירושו עשה לנו אל של קטנות שאינו האלוקות העליונה של השם המפורש אלא אלוקות קטנה של חומר כי קצה נפשנו מחכות לאמת כלומר למשה ולוחות הברית כלומר הברית בין העם לי-ק-ו-ק כי גם לא חשבו שראויים לכך ונעשה שקר בנפשנו וזו עבודת אלילים לא עלינו. הגב לתגובה זו 10.  תודה כרמל!  ל"ת      תומר,    18/03/06 08:07 הגב לתגובה זו 9.  תודה ושאלה     הדס,  טורונטו,    18/03/06 06:18 כרמל תודה רבה על החכמה מרחיבת האופקית שאת מעניקה לקוראים בכל שבוע. רציתי לדעת מתוך סקרנות בלבד האם את שומרת שבת והולכת לבית כנסת לשמוע את קריאת התורה ואם כן מה המשמעות של מעשים אלו לגבייך. אשמח מאד לתגובה. שבת שלום הגב לתגובה זו          זו שאלת מיליון הדולר, הדס         כרמל,    19/03/06 00:17 בעבר שמרתי וכרגע אני בתהליך של אלרגן אתה חיים שלי מחדש כדי שאוכל לחזור לשמור את ההלכה כפי שאני מבינה אותה. אני מכבדת מספיק את המנגנון הזה ולמדתי להבין כמה הוא חכם ועמוק, מכדי לשחק איתו בחצי חצי ולעשות רק מה שמתחשק לי. הוא דורש ממני טרנספורמציה ואני מתכוונת לעשות אותה. לעולם לא אהיה דתיה בשום מובן שיוכר ע''י התוויותה קיימות. אני בתהליך של התארגנות להמשיך בסגנון חיים חילוני ושמירת הלכה קפדנית. זה בהחלט אפשרי. הגב לתגובה זו              אולי אפשר להפרד מהמושג חילוניות             תמר ושמעון,    19/03/06 01:16 ולהגדיר מחדש את אורך החיים של בני אדם רוחנים ומודעים לכוח ההתהוות והשינוי לחיבור של עצמם אל האלוהות. אין אורח חיים חילוני ישנה יצירה חדשה של התחברות אל ספרי נפש האדם העתיקים. כל דור רואה ומגדיר מחדש את היסוד. כך היסוד נשאר אותו דבר ומתחדש בו זמנית. ללא רגשות אשמה ובאהבה. הגב לתגובה זו 8.  יופי. פשוט יופי. אמרת בקול     רות לובין,    17/03/06 23:46 את מה שאני אומרת בחדרי חדרים. תודה. ותמשיכי. רות. הגב לתגובה זו 7.  tnx     l,  peru,    17/03/06 23:14 for being a vehicle - a merkava - for such tranmission..... הגב לתגובה זו 6.  הפחד משינוי ביהדות מעיד על החומרים הנחותים מהם היא עשויה     יהדות מאובנת,    17/03/06 20:28 היהדות המבוססת על הלכות גזעניות ומפלות(ראה באתר דעת אמת על מעמד האשה,מעמד החילוני בהלכה וכו')מאובנת,מפחדת וחלשה מכדי להעיז ולשנות ולכן היא הופכת משנה לשנה ללא רלבנטית ליותר ויותר אנשים. הגב לתגובה זו          יש לדייק. פרשנויות מסויימות של התורה         כרמל,    19/03/06 00:14 הן צרות אופקים. התורה ואף ההלכה עצמה כמנגנון הם רחבים חכמים ומקדימים את זמנם בכל מובן, לרבות המובנים שציינת. האדם שעומד מאחורי דעת אמת הוא חרדי לשעבר שבגר מערכת צרת אופקים ולא זכה להכיר את הצדדים המורכבים יותר שלה, בורות גדולה משתקפת מחלק גדול מדבריו, לא הייתי ממהרת להסתמך על זה כמקור בלעדי להכפשת חכמה בת 2000 שנה. הגב לתגובה זו 5.  תמיד האל משאת את החטא,תוצאות החטא על החוטא     dafna57,  רמת-גן,    17/03/06 19:16 תוצאת החטאים פוגעים בסבלים, מהיום שהתחלתי לצאת מה''סבל'' הפסקתי להרגיש את התוצאה ה''רע'', ''עגל'' הזהב זה דימיוני ובינתיים כל מי שחי עם אשליות שלא התקימו סובל. לכל ''מילה'' ראיתי הרבה פרוש, מיכל תודה על פרושך ושבת שלום. דפנה הגב לתגובה זו 4.  חכמת לב את כרמל     תמר ושמעון,    17/03/06 17:43 באהבה הגב לתגובה זו 3.  very good  ל"ת      avi tzanani,  hatikva,    17/03/06 16:55 הגב לתגובה זו 2.  יפה ומרחיב אופקים  ל"ת      אורי,  רעננה,    17/03/06 14:55 הגב לתגובה זו 1.  כרמל תודה רבה על האור השבועי ושבת שלום  ל"ת      הילה,    17/03/06 14:14 הגב לתגובה זו