- 18.
דניאל, 01/05/09 12:14
- 17.
יפעת, 28/03/06 01:04
חברותא יקירה, את אלופה כרגיל.
ובאשר לחיבור בין רוח-חומר, אזי לא זו בלבד ש'חומר' מכיל את אותיות 'רוח' (ולא בכדי), אלא כמובן שגם אני איני רואה כיצד מגיעם לרוח דרך מלחמה/התנגדות בחומר. בפרשת ויקהל יש פסוק שאומר -
''ויבואו כל איש אשר נשאו ליבו וכל אשר נדבה רוחו אותו הביאו את תרומת ה' למלאכת אהל מועד ולכל עבודתו ולבגדי הקודש'' – לה, כא -
ואכן, מי אשר נשאו ליבו ומי אשר נדבה רוחו אותו הם שהביאו את תרומת ה', אותה תרומה המסמלת את הזיווג והחיבור (תרומה היא חומר ו-ה' הוא רוח, יחד יש את הצירוף 'תרומת ה') והם באו ליצור את מלאכת אהל מועד; ובעצם איזכור המילים הללו נקל להבין עוד יותר את המשמעות והחשיבות של נדיבות הלב וחכמת הלב, בין היתר כסמל נוסף לאיחוד, הלב הוא הרי המקום המניע את כל חיי הגוף. והרי כדי להתחבר לתודעת אהל מועד, אותה דרשתי בשעתו כתודעת הלא מודע, על האדם לבוא מוכן, מוכן מתוך כוונה ומתוך רצון. וכעת אני מוסיפה: אהל מועד הוא גם אותיות 'אומד העל', בבחינת העולמות העליונים והנסתרים מבינתנו השיגרתית. ובבואנו להתחבר אל העולמות העליונים הללו, אי אפשר לבוא אליהם שלא מתוך כוונה מודעת, שמעוגנת בין היתר גם בגוף החומר שלנו. וגם אם ניתן לעשות זאת, אזי כדי שהדבר יעוגן בתוך ההווייה, יש צורך שהפעולה הזו תנבע ממקום מכוון ורצוני. שהרי כאשר היא מתרחשת מתוך 'מקרה', בבחינת מצב של state (והמבין מבין), עלולה היא להישאר תלושה; בעוד שכאשר מכוונים אליה, בבחינת מצב של stage, אזי יוצרים עוגן פנימי. ולשם כך, כנראה, אנו זקוקים לנדיבות ולחכמת הלב, בהן מדובר בפרשה זו.
שנזכה.
- 16.
שי, 28/03/06 00:27
נהניתי מאוד לקרא
מקווה שאת מלמדת כמה שיותר אנשים
לכרמל
יש המון יופי ואהבה בכתיבה שלך
תודה לך
- 15.
- 14.
jul, 26/03/06 08:27
the more I read about how luxurious should be the Mishkan the more I love my little home sweet home
- 13.
חתול, 26/03/06 03:02
אני נדהם כל פעם מחדש.
הייתי רוצה שתפרשי יותר על הכיור.
אבל... אולי בשנה הבא בע''ה
הרבה אהבה
- 12.
תמר ושמעון, 26/03/06 00:14
האומנות והאמונה כל כך חופפות זו את זו, בהתגלמות היצירה והעשיה של אומנות אנושית. אין אומנות ללא אמונה כמו שאין יצירה ללא עשיה.
ישנו חיבור שבין הכוונות, המחשבות, רוח היצירה המתהווה בחומר על ידי היכלת הרוח שניתנת לנו בו. ולכן בספר שמות מתואר שלבי בנית המשכן בכמה רמות.
ברמה הרוחנית, כשהאלוהים מעביר את ההנחיות למשה.
ברמה היצירתית, כאשר משה מעביר לעם בקול את ההנחיות.
ברמה המעשית, כשהעם מבצע אותם ובונה את המשכן.
וברמה האחרונה והיא הישום, החיבור שבין משה לשם, בין האדם לנשמה שלו והוא מניח את התכנים בכוונים הנכונים ומשלים את מעשה המרכבה. ובתום המלאכה נותן המסך ויורד הענן. משה חוזר לרמת האדם ואינו יכול להיכנס לאהל מועד, רק כדי שלא נאבד את ההתהוות מהלא נודע, אחרי קירבה כל כך גדולה לקדושה, לעולם לא תהיה לנו תפיסה כוללת של כל המציאות. לא תהיה לנו הבעלות על אוהל מועד ולא על הלא מודע, לא נהיה אדונים לה. וזה כל כך נפלא, כי למעשה אנחנו בכך חווים את המנגנון האמתי של ההתהוות והוא האין סוף.
יש גם חפיפה שבין העולמות העליונים לבין העולם שלנו וההשתקפות שלה בעולם הפנימי שלנו דרך הרגש, הכוונה והמחשבה וחיבורם בפועל ובמעש אל המציאות.
האמונה היא המשכן של התודעה שלנו. היא בחירה, מסגרת ומעיין שכל התכנים הנובעים מהלא ידוע, מהנעלם, ואשר דוחפים אותנו לפעולה במימד המציאות.
האומנות היא הביטוי של הרוח האלוהית שבנו. ביטוי הנשמה בחומר. גם האמונה עם האומנות סובבות מהאמת הנאלמת, שהיא השער הסתום ועלינו ללמוד את השעור מול הסתום כדי שנלמד ונשמח לפותחו כי בשמחה יש התגלות מוחין . ואולי אנחנו עצמנו השער הסתום וכל הגלוי מצוי הוא כאן, כשהתפקיד שלנו הוא לשכלל את הלב הרצון הכוונה שינחו את העינים הידים והראש כל גופינו כדי שיוכל להכיל את מה שנדמה כנסתר. דומה הדבר למערכת מחשבים ישנה שאינה משוכללת דיה להכיל את אינטרנט. האינטרנט עצמו קיים, אך בכלי, במחשב צריך להתכין תוכנות וזיכרון כדי שיוכל להכיל את הקיים.
שחרור הלב, הוא שחרור מרכז הנשימה והרכבת הכלי הפיזי כולו, כדי שישתתף בחווית החיים הכוללת, הפחת החיים והקדושה בחומר. זהו הצורך בבנית המשכן. כיוון שאין למימד האלוהי רצון, אלה למלא עולם לרצונות האדם, כך בניית המשכן אין היא לאלוהים אלא לאדם, לפתיחת ההכרה שלו אל המימד האלוהי שקיים בו, לצמיחה ולהשתתפות בתובנה במחשבת האלוהים.
בנית משכן הקדש בתוך העולם החומרי, הכרחית לבנין המרכבה. והיא נקודת המוצא, חיבור העולמות אל תחילתו של מסע משותף וארוך אל המדבר. הברית שביננו לבין עצמינו אינה מובנת מאליה, כיוון שאנו חושבים שאנחנו חווים מצב נפשי ריגשי אחד ונאחזים בו. אנחנו צריכים לקבל את הענן הערפל כשמופיע מולנו כסימן שעלינו להמשיך במסע, זכרון למקום שאנחנו עדיין נמצאים בו וצריכים להתקדם ממנו אל מרכז של תובנה וחוויה חדשים. ואש שתהיה ללילה בו, שעומדת לעיני כל בית ישראל, להזכיר שכוח החיים כלהט החרב המתהפכת, הדואליות שהיא אחת. ואנחנו הגוף הדואלי שמסתובב סביב צירו, ליבתו, סביב הלב שלו, שהוא המרכז והקצוות ביחד. בעצם התנועה המחזורית כשאנחנו מסתובבים ועוברים בין כל הכיוונים צפנה ונגב תימנה, ימה וקדמה, ובכך מגלים את החסר על ידי התנועה והמסע בין כל הקצוות. באהבה.
- 11.
תמר ושמעון, 25/03/06 20:47
ותודה לחברתך יפעת אהרון ולהקבלה שגילתה בין אוהל מועד, והלא מודע, העבודה שלנו כבני אדם היא, לגלות באמת את האור מהחשכחה, כלמר להגלות את השכחה אי קיום ההכרה, מהחיים ומהלב, ובאותו המועד והמעמד להביא אור אל הצל, שאינו נודע ואינו קיים בשום לב ומרכז, הפעולה הדואלית של היכלת הצל בלב במרכז והפיכתו, שינויו לצד האור, וגילוי אור וחיים מהחשך, בכך מרכיבים תודעת אור ומגלמים מציאות . באהבה
- 10.
זוהר, 25/03/06 18:53
כרמל, ממש כיף לקרוא את הטור שלך כל שבוע. כמו שאמרת אין לי רגע דל...
תודה רבה שבוע טוב וחיבוק גדול מירושלים
זוהר
- 9.
המקובל האלוקי, 25/03/06 18:24
כבר לימד האריז''ל כפי שנכתב בספרו של רבי חיים ויטל תלמידו ליקוטי תורה שרבנו משה הוא ספירת יסוד אבא פירושו יסוד החכמה כי אבא הוא ספירת חוכמה כלומר משה היה החוכמה היוצרת ועל כן תורה ניתנה דרכו ואחרי חטא העגל היה צורך גבוה להקהיל כל עדת בני ישראל ולטהר אותם מריבוי יסוד אמא שגרמו להם הערב רב ומשום כך חטאו בעבודה זרה שכן אמא היא ספירת בינה כלומר היגיון וחכמה היא טבע גבוה יותר היינו חכמת לב ככתוב.-
המידע אתה בטוח במידע הזה? עד כמה שידוע לי משה מייצג את ספירת דעתכרמל, 25/03/06 21:23
דווקא. יוסף הוא ספירת יסוד. בעגל הזהב אין שום יסוד אימא. פרה אדומה שקוראים אותה בפרשת פרה בהפטרה, חלק מהסוד שלה הוא שהיא אימו של העגל ובכך היא מטהרת את הטמאים ומטמאת את הטהורים. סוד של בינה נראה לי קשור יותר אליה.-
המקובל האלוקי, 26/03/06 07:51
ככתוב בספר ליקוטי תורה דף ע''א עמוד א' משה הוא בחינת יסוד שבתוך חכמה כלומר בחינת יוצר וזורע שם ומשם.
לא זאת אף זאת: ספירת דעת שאינה ספירה מן המניין היא באמת האיחוד השלם בין יסוד אבא ליסוד אמא שהוא חכמת לב שדרוש אחרי חטא העגל שם נבדל יסוד אמא כלומר בינה מאבא כלומר חכמה ולכן נתקיימה עבודה זרה ל''ע משום ההפרדה.
-
-
- 8.
jul, 25/03/06 02:27
I have to disagree with this smart interpretation. In my opinion, G_D bothered to tell us (especially to the leadership in charge of building the Mishkan), that ALL the luxury is given by him. There is no doubt : Am Israel, in particular Cohanim can only find freedom in spirituality . Material freedom does not exist, as NOTHING in the material word is ours. Unfortunately, Am Israel is too smart and always finds convenient interpretations of the divine commandments-
זה נחמד אבל לדעתי זה בדיוק הפוך
כרמל, 25/03/06 09:45
על הפוך וזה הנון דואליזם במיטבו. החופש מהחומר עובר דרך התעמקות בחומר. האור הגדול ביותר גנוז בתוך החושך של הצל. כדי להשתחרר לך בכיוון ההפוך מזה שחשבת, הדרך קצרה וברורה יותר ואפשרית תוך כדי החיים. לברוח מחומר לא תצליח בעולם הזה. לעבוד איתו עם מודעות זו הדרך היחידה שבה אתה עלול להצליח להשתחרר מהעבדות לו. זה מה שחדש ביהדות בניגוד לתורות אחרות ואני אוהבת את זה.-
קבלי שורקת, 25/03/06 12:17
זה לא שיש לי הבנה או דיעה כלשהי בנושא הנדון אבל הנון דואליזם מדבר על אחדות הניגודים וככזה אפשר להשתמש בו על מנת להצדיק את ההפך מכל דבר כולל את ההפך של ההפך.
במקום חיבוק, קבלי בוקס לפנים כהוכחה לאהבתי אלייך.
מה יש ? זה הפוך על הפוך, אהבה ושנאה זה אותו הדבר. הכל אחדות אחת.
ולסיום, ברוח הנון דואליזם, הנון דואליזם במיטבו הוא גם הנון דואליזם במירעו.
(הבוקס כמובן רק לצורך הדוגמה. לא מעז להתעסק עם אומניות קונג פו).
-
לא מדוייק. כי יש תיאוריה ויש פרקטיקה
כרמל, 25/03/06 14:53
והבעיה היא שהתיאוריה לא עובדת בעולם הזה, ולכן יש למצוא פרקטיקה טובה שבאה מכוונה עליונה אבל עובדת בעולם הזה. במקרה הנדון, הכוונה העליונה היא חופש אישי ולהשתחרר מהחומר. בפועל כל עוד את בחיים, מה שלא תעשי רק יסבך אותך יותר וככל שתגבר ההתנגדות שלך לחומר תשקעי בו עמוק יותר כי התנגדות היא סוג של אחיזה. you become what you resist. ערמומיותה המופלאה של החכמה היהודית היא להכנס לחומר לעולם המעשה ולעבוד איתו באופנים משחררים, לעבוד עם זה שונה מלעבוד את ולהיות תלוי ב-. זו אסטרטגיה של חופש בתוך גבולות. אין דרך במבנה העולם הזה למצוא חופש אמיתי באופן אחר והמנסים לעיתים פשוט מתרחקים מהמטרה, פשוט מחליפים כלא בכלא.-
תומר, 25/03/06 18:10
שווה מיליונים.
כל כך יפה וכל כך נכון.
אכן, הנונדואליזם הוא החיבוק של החומר, ולא דחיתו, הפעולה בעולם ולא ההימנעות ממנה.
ממש ממש יפה וטוב.
אהבתי מאוד.
-
-
-
jul, 25/03/06 21:59
Carmel: G_D gave us this chapter to try and help us to liberate ourselves from the material life we live in. He says: from now on, this is the only material I (i.e. you) need; you should not think about other material ways to please me (i.e. please yourself). I (i.e. you) only need spirituality-especially love.
G-D is also warning men of power against accumulation of wealth, which he considers abuse of power.
Although G_D loves us and tries to help us, the dualism ( Satan, i.e. material) always tries again and again to dissuade us. This doesn’t mean that we should give up, on the contrary: we should try harder despite our weakness. After all, he knows we are not perfect, from the moment he created a woman from a part of a man.
-
My little house is much better
jul, 25/03/06 22:11
Another little thing, Carmel: I don’t know what about you, but nothing in the luxurious, elegant and magnificent Mishkan makes it more attractive to me than my little house!
-
-
למה לדבר אנגלית את שפת הקודש ?
למה ?, 25/03/06 10:13
בורא עולם ודאי לא רצה שיהודים ידברו אנגלית איש עם רעהו.
That's for sure
-
- 7.
- 6.
נויה, 24/03/06 18:32
כל מילה שלך נכנסת ללב והתובנות מתגלות מתוך תוכי כאילו שכנו שם מאז ומתמיד והמתינו למילותיך.
עכשיו גם ברור לי למה ימימה קוראת למילים הכתובות מלאכות ולא סתם שעורי בית....
תודה גדולה...ענקית
שבת נהדרת-
מלאכה מקורה ב''מלאך'' ועבודה ב''עבד''
שי, 26/03/06 01:58
המלאכה היא פעולה יוצרת, בוראת.
העבודה מוציאה אנרגיה.
כל מלאכה היא עבודה,
אבל לא כל עבודה היא מלאכה.
המלאכות שנכתבות אצל ימימה הן יצירות, בריאות חדשות בעולם הרוחני של היוצר ושל הכלל.
עבודות שאנחנו עושים נעלמות בדרך כלל עם הזמן ...
בשבת המלאכה כבר עשויה, מעין עולם הבא ... אין צורך ליצור רק להתענג ...
-
-
ימימה היא עוד דרך להגיע לעצמך ולאלהים
שי, 26/03/06 15:13
-
-
דניאל, 01/05/09 12:24
עבודה= בלב(עבודה רוחנית)
מלאכה=בידיים(פיזי,גשמי,כמו עשיית
שולחן,כיסא,מנורה וכ''ו...)
על פי דברי חז''ל.
כל טוב
-
-
- 5.
- 4.
- 3.
- 2.
- 1.