 |
5.
ינץ, אני מאד אוהבת את הכתבות שלך, הן אמיתיות כאלה
רונה,
28/03/06 05:56
|
לגבי זאת:
ניסיתי על הלשון אצלי את הביטויים שנתת כדוגמאות, ונוכחתי,
שאני אישית כמעט לחלוטין לא משתמשת במלה מקום שלא לצורך ציון מרחב פיזי.
אני גם לא כל כך אוהבת כשעושים את זה, זה מעביר לי הרגשה מלאכותית מהדובר,
מן דיבור ''תל אביבי'', שיינקינאי אם תרצה,
קר ומנוכר,
ומרוחק.
הגב לתגובה זו
|
|
|
4.
ל-3: חממת את לבי, עשית לי את היום!
יוסי פרלשטיין,
27/03/06 16:14
|
ורק תיקון קטן.באידיש מבטאים זאת יותר כMUKM ואני מקווה שנמצאים ברשותך כרכי המחקרים על תולדות יהדות הולנד בהוצאת האוניברסיטה העברית שהם אוצר בלום לעדות על היהדות הספרדית המשכילה וההמון האשכנזי התוסס שחסרונם מורגש כאן.
הגב לתגובה זו
|
|
|
3.
עוד מקום
יאיר,
ת''א,
27/03/06 10:19
|
אחרי גירוש ספרד ופורטוגל, הגיעו הרבה אמד יהודים להולנד, שקיבלה אותם בסובלנות רבה ואיפשרה להם חיים של שיגשוג ורווחה.
בעקבות הריכוז הגדול של יהודים באמסטרדם החלו היהודים לכנות אותה ''מקום'' (MOKUM בהברה אשכנזית). אמסטרדמים ותיקים מכנים כך את עירם עד היום, לעיתים בלי לדעת את מקור השם.
עדות נוספת לנוכחות היהודית הדומיננטית של פעם שרדה בצורת המגן דוד, שמשמש עד היום כסמלה של קבוצת הכדורגל אייאקס.
הגב לתגובה זו
|
|
|
2.
מה זאת הקקופוניה הזאת
ששששקט,
26/03/06 17:47
|
סחטיין על קידום הספר של כותב ה''מאמר''.
המון מהומה על לא מהומה.
ובמה חידשו לנו כאן קברניטי המדור בבחירתם במאמר זה?
ואסיים את דברי מתוך פרומו לכתבה עצמה
''מאחורי מילים רוחניות מסתתרות לעתים קרובות טעויות גדולות וחוכמות קטנות. ''
הגב לתגובה זו
|
|
|
מה זה קקופוניה ?
ל"ת
רעעעעעעעש,
03/04/06 09:15
|
|
|
תגובה לשששקט
המקבלת,
מרכז,
27/03/06 17:48
|
מקווה בשבילך שתקרא/י את הספר, זה אולי יהפוך אותך לאדם יותר טוב ומקבל.
בשבילי זו היתה חוויה רוחנית מרגשת. איפה יש טעויות אולי אצלך
שיהיה לך יום טוב
הגב לתגובה זו
|
|
|
1.
משמעות ה''מקום''
שי,
תל-אביב,
26/03/06 15:56
|
המקום הוא בית הקיבול הרוחני או החומרי המוכן לקבל את הנושא העומד להופיע בתוכו. המקום קדום להופעת הנושא. המקום הפיזי יופיע לפני ההופעה הרוחנית שתתבטא בו.
המקום הוא הכלי או הסביבה המוכנה לקבל בתוכה הופעה רוחנית או פיזית המתאימה לה.
כך הבית לגבי יושביו. כך הלב לאהבה. כך הנפש לקבלה.
המקום של הקבלה הוא המקום של האהבה, של החיבור. השנאה נובעת מפירוד - מחוסר מקום.
אין חדר של רגשות שליליים. הרגשות והתופעות השליליות מתרחשות בגלל חוסר מקום, בגלל צפיפות פנימית - כאשר אני מלא ב''אני'' אין יכולת של חיבור, של קבלה, של אהבה - אין מקום לאף אחד אחר, או לדעות , או לפעמים אפילו לא לרוח - הכל מלא בחומר, ב''אני'' הפרטי.
אלהים הוא מקומו של עולם - האינסוף צמצם עצמו כביכול ונתן מקום לעולם החומר להיות מוכל בתוכו.
המשמעות של זה היא שלמעשה את מהות האינסוף איננו יכולים להבין או לתפוס. אחד השמות שאנחנו נותנים למהות האינסופית המחיה את כל היש ומקדמת אותו לתעודתו, הוא ''המקום'', המרמז על היכולת המוגבלת שלנו בהשגת מעט מתכלית הבריאה שזהו בשבילנו המקום האמיתי - השאיפה האמיתית העליונה, תכלית הטוב.
''המקום'' מופיע גם ביחס למקום המקדש שהוא מקום הכולל את כל ערכי המקומות הערכיים ומתוך כך מתנשא עליהם בקדשו. זהו המקום המיוחד שריכוז כל קודש בחיים, בעולם ובהוויה, מתקשר עימו.
הגב לתגובה זו
|
|
|
שי, כל כך יפה מה שכתבת.תודה
ל"ת
רותם,
27/03/06 15:22
|
|
|
יפה מאוד שי מתל-אביב.
ל"ת
מקום,
26/03/06 21:07
|
|
|
אולי מספיק כבר עם ה- קבלה
הכל אשליה,
26/03/06 17:12
|
בכל מאמר , לא משנה איפה,אתה מגיב. בליל של מילים, מלל בלתי פוסק, בהקשר ולרוב שלא בהקשר, קבלה , קבלה, קבלה, בלה בלה בלה.
די !
הבנו שאתה לומד / מלמד קבלה.
מספיק כבר עם הנסיונות האלו שלך.
זה מוזיל את הקבלה ואת המקובלים האמיתיים.
אני בוראת את המציאות שלי !
אני היא האלוהים שלי !
אני היא המקום- ואני חלק מן העולם !
מה יש לך להגיד על זה ?
הגב לתגובה זו
|
|
|
ממה את פוחדת?
שי,
תל-אביב,
27/03/06 12:19
|
לפני שאת עונה, אני מציע שתקראי שוב את התגובה שלי.
נראה שאת מרגישה שהמילה ''קבלה'' מאיימת עליך.
לפני שאתייחס, אני חייב לציין שאני לא משתמש במילה ''קבלה'' בהקשר שאת מתכוונת אליו כמעט אף פעם.
אני גם לא לומד ''קבלה'' (ובטח שלא מלמד) ולא חושב שצריך לעסוק בתחום הזה באופן הנרחב בו עוסקים בו כיום ומסכים איתך לחלוטין שהעיסוק הנרחב מוזיל את ה''קבלה'' ואת המקובלים האמיתיים.
תגובתי מדברת על קבלה כתכונה של האדם המסוגל להכיל וקבל אל תוכו את המציאות שמחוצה לו.
ואשר לדבריך, נראה לי שהאדם לא בורא את המציאות שלו, אלא את היחס שלו למציאות. היחס משפיע גם על המציאות עצמה - אדם המחובר למציאות מרגיש שהמציאות מחוברת אליו ובזה הוא אכן בורא את המציאות. המציאות היא אף פעם לא שלי. אני חלק מהמציאות הכללית המושפעת מהיחס של המציאות לעצמה.
בלי לפגוע, אם את האלוהים של עצמך, הרי שהאלוהים שלך הוא מאוד קטן - שהרי לפי תפיסתך כל אחד הוא האלוהים של עצמו ואז האלוהים שלי הוא לא האלוהים שלך ומכאן שיש הרבה אלוהים קטנים ולא אחד גדול.
שורש העניין תמיד הוא תפיסת האלוהים והיחס שלנו אליו. מזה נובע כל היחס שלנו לעצמנו בפרט ולמציאות בה אנו חיים בכלל.
עניין זה דורש ברור אמיתי פנימי עמוק, עוד הרבה לפני שמתחילים לעסוק בנושאים מורכבים ופנימיים יותר.
הערה נוספת: ההתקפה מונעת מאיתנו את החיבור שהוא האהבה שהוא המפתח להבנת עצמנו, המציאות ואלוהים.
בהצלחה!
הגב לתגובה זו
|
|
|
שי - תגובה נהדרת. :)
צליל,
27/03/06 16:41
|
|
|
מה שאת רוצה יתגשם לך, יקרה לך
תמר ושמעון,
26/03/06 20:41
|
ושלמעשה אין לך שליטה. וכל מה שקורה לך נובע מאותם כוחות פנימים שאין את מודעת להם בכלל. המקום, הוא ההווה ההיכל המשכן של הכוונות הפרטים שלך, ובאותה מידה ארועים ואנשים בחייך שיוצרים לך מצבים חדשים ומפתיעים שמוציאים אותך מהאיזון ושליטה. אלו הם מצבי למידה ואם את פתוחה תלמדי לקבל לשמוע. המקום לקבל הוא המקום שלך להתהוות והזדמנות לשנות את דפוסי הראיה הישנים והרדומים. אנחנו חושבים ועושים כמעט בו זמנית. המחשבה באה ממקום. המקום אינו מוגדר. אנחנו מגדירים אותו. אנחנו גם המצאנו את המושג
והמילה מקום. אנחנו יוצרים את המקום שיוצר אותנו. באהבה.
הגב לתגובה זו
|
|
