 |
10.
Nadav, you are right. I'm type 2. Accurate Deion!
ל"ת
M-oses,
17/05/06 00:59
|
|
 |
9.
במקרה הטוב, כוללני מדי
moe,
15/05/06 07:20
|
במקרה הרע, פופוליסטי מדי. קיימת ספרות נרחבת כל כך על הנושא וההחלטה לצמצם את בני האדם לשני טיפוסים ברורים שאפשר להגדיר אותם ואת פעולותם בכזו נחרתות, שגויה.
הגב לתגובה זו
|
|
 |
8.
יש שני סוגים של אנשים
רן,
צפון,
14/05/06 12:04
|
1) כאלה שעסוקים בלהגדיר הגדרות, לקטלג ולחלק.
2) כאלה שלא.
אלה שלא יחיו הרבה יותר טוב.
ה''תואר'' מורה לתנועה וסופר הוא לא ערובה לעומק רוחני גדול...
הכתבה שטחית מאד וגובלת בכתיבה בסגנון לאשה.
הגב לתגובה זו
|
|
 |
אתה שייך
זיו,
14/05/06 21:49
|
לסוג הראשון
למרות שנראה ממעט המלים שכתבת שאתה מוחה כנגד החלוקה הזו, אתה מבצע אותה הלכה למעשה.
במה הועילו חכמים בתקנתם? הפוסל - במומו פוסל. צא ולמד ובכל בוקר - היישר מבט אל הראי שעל הקיר
הגב לתגובה זו
|
|
 |
לאיזה סוג אתה שייך?
שי,
תל-אביב,
14/05/06 12:14
|
האם בעובדה שאתה מחלק את האנשים לסוגים וקובע לאיזה סוג שייך מישהו, לא טמונה שייכותך לסוג המסווג? כנ''ל לגבי דעתך על הכתבה ...
הגב לתגובה זו
|
|
 |
אם הבנת את הדואליות הזאת. הבנת הכל
רן,
14/05/06 14:01
|
|
 |
זה מריח כמו טענות דמגוגיות ...
ל"ת
שי,
תל-אביב,
14/05/06 16:49
|
|
 |
7.
שטחי למדי
ל"ת
פוסו,
13/05/06 19:09
|
|
 |
6.
נחמד אבל, לא המצאת שום תיאוריה, נדב יקר.
רונה,
13/05/06 02:07
|
אולי שכתבת לעצמך (ולנו) את ה''אני מאמין'' שלך בנושא, שדבר בו לא חדשני.
הדברים שאתה כותב נכונים ומעוגנים היטב בתיאוריות שקיימות כבר המון שנים.
כאילו ברור דא שאי מציאת בן זוג קשורה בילדות, בדר''כ, נכון גם שבכל זאת יש אחוז מסויים וקטן באוכלוסיה שלא מותאם להולדת צאצאים, שלא ע''ב סוג הילדות שעבר דווקא, אלא משהו יותר תלוי תכונות אופי ''נקיות''.
כלומר, יש גם ''טיפוסים'' בחברה, יש שריטות או תכונות שלא קשורות דווקא לחרא ילדות.
ההצעה להתחבר לכאב זו אחלה הצעה ואני גם ממליצה למי שמסוגל, בשלבים, אתם יודעים, ובדרך שנכונה ספציפית לאדם, ושנבחרת בלעדית על ידו.
לא מסכימה כל כך עם האבחנה שלך לגבי טיפוס 1 ו 2 וכן הטענה שהזוגיות ש''סוג 2'' יכולים לבנות עשויה להיות טובה יותר, כיוון שטיפוסי 2 שלך הם אנשים שבנו להם לבד מספק, וקיום קשר זוגי סביר הוא משימה קרוב לבלתי אפשרית בשבילם, בעוד טיפוסי 1 נזקקים לקשר באופן השרדותי כמעט ולכן קודם כל יקיימו כזה, זה מה שבטוח.
גם אם הקשרים של הטיפוסים האלה (1) די מזויעים למביט מהצד, ולא משהו גם עבור עצמם, בכל זאת יותר קל להם להיות בזוגיות בהרבה מאשר לטיפוסי 2 שזוגיות מבהילה אותם אל מעבר להרי החושך למצוא שוב מפלט בעצמם המבורך ובתיקון הנפשי-רוחני-אינטלקטואלי שלהם.
כל מי שמכיר מקרוב מייצגים טיפוסיים של שני ה''סוגים'' יכול להרגיש את זה.
הגב לתגובה זו
|
|
 |
5.
ואולי אנחנו כחברה עדיין שבויים בדוגמות חברתיות?
אורלי,
13/05/06 00:59
|
אולי חלק מהקושי כרוך בחוסר יכולת שלנו להודות שיותר קל היום להתמודד עם החיים כפרט ולא כזוג (כפי שנהוג היה לעשות עד לא מזמן ) אולי הבעיה נעוצה בחינוך החברתי שאומר ''אנו באנו ארצה לבנות להבנות בה''? ואולי יש תוכנה אבולוציונית בגוף האדם שאומרת לנו להמשיך לחפש את האפשרות להעמדת צאצאים וכל עוד שלא עשינו את זה אז משהו על פניו נראה כפגום בנו ובעצם הכל בסדר והזמנים השתנו וזה כבר לא כורח המציאות להתחבר ולהקים משפחה? אולי לא כולם צריכים לעבור את כל שלבי ההתפתחות המקובלים? ישנה אפשרות סבירה ש''להיות לבד'' זה נכון, בסדר (ואף מקובל בחלקים נרחבים של כדור הארץ) ולא חייבים להיות מזווגים בכדי להתפתח ......אולי אם החברה היתה מפרגנת ומכבדת קצת יותר את את המצב שנקרא ''לבד'' (כפי שהיא מחנכת מפרגנת ומכבדת זוגיות ומשפחה),אנו, אלו שלא חיים בזוגיות, היינו מרגישים פחות מתוסכלים ולא עסוקים כל היום בשאלת הקשר שיש או אין לנו, חברים יקרים, להיות לבד זה לא פגם!!!!!!! זה מצב כמו כל מצב אחר, לא פחות ולא יותר טוב!!! סאטו, זה גם בשבילך.....
הגב לתגובה זו
|
|
 |
את צודקת,
גםלי,
13/05/06 19:01
|
זוגיות היא לא חובה ולא תנאי.
זוגיות טובה ואמיתית, מגיעה בדרך כלל אחרי שיודעים להיות לבד, ללא בן זוג ובשלמות עצמית וללא תלות בשום אדם אחר.
אז מתעורר, בדרך כלל, רצון א-מ-י-ת-י, טהור ומרוכז לבת זוג אמיתית עם הרגשה שזה נכון ''להיות ביחד''.
לא תמיד אנחנו מודעים לתהליך הנ''ל, אבל מי שיש לו זוגיות אמיתית יכול לראות, במבט לאחור, את הזמן שבו התרחש השינוי, את התהוות אותו רצון אמיתי ובלתי תלוי.
הגב לתגובה זו
|
|
 |
4.
שי תודה,
נינה,
12/05/06 16:37
|
עתידות: בקרוב צפויה לך התכתבות עם מישהי שקוראת לעצמה נינה
הגב לתגובה זו
|
|
 |
שי, עתידות: בקרוב צפויה לך התכתבות עם רווקה זקנה שמנה מכוערת מגעילה
ל"ת
שקוראת לעצמה,
נינה,
15/05/06 16:56
|
|
 |
גם כן דרך לצוד בן זוג
חחחחח,
14/05/06 18:02
|
|
 |
3.
לסטרן היקר
נינה,
12/05/06 16:36
|
לפעמים כשלא מוצאים אי-מייל זה רק שלא מוצאים אי-מייל כן, כמו עם הסיגר
אין צורך לשפוך מילים לשוא נעים לו לאגו, או לא נעים לו לאגו, תבדוק מול עצמך למה זה מפריע לך
מוכנות ובשלות - לאן אתה חושב שהקלישאות האלו יכולות להסיע מישהו ?
ובכלל טוב יהיה אם תתרכז בעצמך ובזוגיות שלך במקום להאיר ולסטור סטירות מציאות מעוררות
בכל מקרה אין צורך להפריע זה יום שישי וזו שעת צהריים
שבת שלום
הגב לתגובה זו
|
|
 |
נינה הזאתי זאת מגעילולה?
ל"ת
שוי,
לא מבין,
14/05/06 18:24
|
|
 |
לבד! לבד! כל החיים שלך תשארי לבד!
ל"ת
את בודדה.,
14/05/06 18:00
|
|
 |
ממש זוגיות פורחת... והכל בגללי ... חבל .
ל"ת
שי,
תל-אביב,
14/05/06 16:50
|
|
 |
וזאת מפי שהחבר היחיד שלה בלילות-בדידות
מרחבתיין,
13/05/06 02:58
|
|
 |
קח לך מראה ובנה לה בית
ל"ת
קח לך,
קח לך,
13/05/06 10:03
|
|
 |
את כבר תישארי לשבת בבית לבד בחושך.
ל"ת
תמיד תהיי,
לבד,
14/05/06 07:49
|
|
 |
מי בכלל דיבר איתך?
סטרן,
12/05/06 20:25
|
פניתי לשי, מה את מתערבת?
ועוד בשם שי קובעת כן אגו לא אגו?
עכשיו הבעיה שלך ברורה, את חולת שליטה. בחיים לא תמצאי זוגיות בריאה, אז אין לך במה להתרכז, את יכולה להישאר מפוזרת.
הגב לתגובה זו
|
|
 |
סטרן - נסה סטרצ'ינג או יוגה
ל"ת
לפעמים,
זה עוזר,
14/05/06 13:06
|
|
 |
לסטרן - הרעל שלך יביא עליך מחלה חשוכת מרפא
ל"ת
לא חבל ?,
14/05/06 13:01
|
|
 |
והנבואות השחורות שלך לאחרים יביאו עלייך את התגשמותן
ל"ת
הכל עובר עלייך,
וקקה,
14/05/06 14:34
|
|
 |
2.
לכבוד צנזורת nrg
נינה,
12/05/06 00:30
|
שלום,
בתור קוראת נאמנה וותיקה וטוקבקיסטית לוחמת חירות רציתי לשאול מהן שעות פעילות מחלקת הצנזורה באתר ומהם המדדים על פיהם אתם מצנזרים תגובות
זאת על מנת להמשיל להיות פעילה ובהתאם לכללים המקובלים
תודה מראש נינה
הגב לתגובה זו
|
|
 |
כנראה שלא הייתי בארץ בזמן הבלגן הגדול (:
נינה,
12/05/06 16:41
|
|
 |
אם כך, את צריכה לעבור מבחן קטן
תאנה,
14/05/06 18:05
|
היום התפרסמה הכתבה של עדית. עלייך להכניס לפחות שלוש תגובות ביקורתיות עד רעות מבלי שתצונזרי.
ואל תדאגי, הארגון מאחורייך.
הגב לתגובה זו
|
|
 |
נינה יקרה, זה לא קשור לשעות
תאנה,
12/05/06 13:40
|
כי גם תגובות שכבר הועלו העורכת ''הנאורה'' מורידה.
הכלל שלה הוא שאסור לבקר את החברים והחברות שלה, פשוט מאוד.
לכותבים מסויימים ובטח שלמגיבים אחרים את יכולה לכתוב מה שאת רוצה, אים בעיה. אבל אם תנסי לכתוב לחברים שלה, עדית למשל, חבל על הזמן. מכיוון שעדית כבר לא שומעת כלום עכשיו העורכת דואגת שגם לא תיראה.
דרך אגב, הצטרפת לאירגון המגיבים? לא מזמן היה פה בלגן גדול על הנושא הזה ולכן הוקם הארגון.
הגב לתגובה זו
|
|
 |
איפה הארגון? - לא נראה שיש כאן איזה סדר ...
ל"ת
מגיב,
12/05/06 14:42
|
|
 |
1.
הזוגיות היא כלי להכלה
שי,
תל-אביב,
11/05/06 14:21
|
מחסום ביצירת קשר זוגי יכול לנבוע ממספר סיבות כאשר העיקרית שבהן קשורה לקושי שלי להיות מוכל במערכת שהיא יותר גדולה מהעצמיות הפרטית שלי, על כל מה שנובע מעובדה זו.
הגב לתגובה זו
|
|
 |
וגם להכיל מערכת שהיא יותר גדולה, לא?
איילת,
11/05/06 17:27
|
|
 |
השתוות הפרט והכלל
שי,
תל-אביב,
11/05/06 19:30
|
זה אותו הדבר משתי נקודות מבט שונות - כאשר אני מרים את התודעה שלי ומבין שאני חלק ממשהו גדול, אם אני מצליח לבטל לגמרי את ה'אגו', הרי שאני נהיה ה''משהו'' הגדול בעצמי - המוכל נהיה חלק מהמכיל. כמו טיפה בים - ברגע שהיא מצטרפת לים היא נהיית הים. כנ''ל לגבי בורג במטוס ... השייכות קובעת לנו את המהות, נותנת לנו זהות וערכים ומעצימה את כוחו של הפרט להיות בעוצמה של כלל. זה יכול להיות נפלא, אך גם הרסני מאוד ...
הגב לתגובה זו
|
|
 |
שי - תוכל לפרט מעט ?
ל"ת
סקרנית,
מאי-שם,
11/05/06 15:18
|
|
 |
זוגיות - הכלל והפרטים
שי,
תל-אביב,
11/05/06 18:19
|
הנושא עמוק ומורכב ואינני יודע למה להתייחס בפירוט, אבל אנסה.
האיש והאשה הם שני חלקים של מציאות אחת שאמורה להיווצר ולהתאחד מתוך בחירה ובהסכמה. האיחוד של האיש והאשה יוצר יחידה אחת שכוחה גדול הרבה יותר מאשר כוחם של שני הפרטים המרכיבים אותה, כאשר במישור של החיים הדבר מתבטא בחיבור לבריאה עצמה וביכולת ליצור חיים חדשים. עוצמת חיים זו היא כל כך גבוהה שיש לתת עליה את הדעת עוד לפני תחילת יצירת הקשר הזוגי - יש כאן המון פוטנציאל ואם בונים את הקשר נכון מגיעים לשיאים אישיים של אושר ושמחה, ואם לא ... לאור העובדה שהקשר שלי למטרת נישואים נעשה כדי להיות חלק מהזוגיות המושלמת (בשאיפה), הרי שבעצם השייכות שלי למשהו שהוא יותר גדול ממני (הזוגיות), אני כביכול צריך לוותר על משהו בעצמיות שלי (יש המכנים זאת 'אגו'). לכאורה מדובר בשיעבוד לרצון של משהו חיצוני לי, אבל שיטת חשיבה זו היא למעשה שיעבוד ל'אגו' שלי. הנכונות של שני בני אדם להיות מוכלים במערכת ששניהם מרגישים שייכים אליה, גורם לכך ששניהם הופכים את ה'אני' שלהם מ'אני' פרטי ל'אני' כללי. יש כאן העצמה של האישיות ונגיעה במהותה העליונה של האהבה שהיא החיבור שלי כפרט למהות אחת גדולה ממני (רמז לכך בשפה העברית - הערך המספרי של ''אהבה'' זהה לערך המספרי של ''אחד'' - 13). כדי לזכות בשלמות זאת עלינו לבנות באופן נכון ובריא, יחד, את המערכת הזוגית שבה כל אחד נותן מעצמו, על פי תכונותיו ואישיותו השונה מבן הזוג, את המירב שהוא יכול למען הצלחת הקשר.
(לשאלות נוספות - אפשר דרך התגובות או לאימייל המתחבא מתחת לשמי בתגובה זו).
בהצלחה!
הגב לתגובה זו
|
|
 |
לא מוצאת את כתובת האי מייל שלך.....
ל"ת
אני,
11/05/06 22:33
|
|
 |
הנה היא
שי,
תל-אביב,
12/05/06 02:30
|
|
 |
תודה שי, מה עושים עם המחסום והקושי...
סקרנית,
מאי-שם,
11/05/06 19:07
|
והפחד מקשרים שיש בהם את הפוטנציאל האמיתי בענין הזה הייתי מבקשת שתפרט אם תוכל וסליחה על אי הבהירות בשאלתי
איפה מתחת לשמך מתחבא לו האימייל שלך... לא אדע...
הגב לתגובה זו
|
|
 |
צריך להפתח אל ההכלה
שי,
תל-אביב,
12/05/06 12:33
|
לכל אחד ואחת יש מחסומים בדרך אל האמת הכוללת שעוברת בהכרח דרך הכלולות. כדי לסייע לנפש הפרטית יש להבין את הכלל ומתוכו את הפרט. לא נראה שאוכל להבין את המחסומים ולענות תשובה אישית בלי להכנס ליותר פרטים. אשמח לשוחח ולנסות לסייע.
הגב לתגובה זו
|
|
 |
לסקרנית
אנא ילדים, מצאו,
היכן מסתתר,
12/05/06 09:03
|
ברגע שתמצאי בכוחות עצמך ושכלך הישר, בעזרת האינפורמציה שניתנה לך, היכן מסתתרת הכתובת של שי, תצליחי למצוא גם בן זוג.
הגב לתגובה זו
|
|
 |
די לצביעות
סטרן,
15/05/06 08:18
|
ההכפשות שאתה מדבר עליהם הם לא פחות ולא יותר ממה שאתה ענית בתגובתך ''לאנה ילדים'', רק כשזה נוגע לך אתה נעשה נורא רגיש.
אבל אתה מדגים שבאמת לפעמים סטירות מהמציאות לא עוזרות. הנה אתה מתעקש להבין שהתכוונתי להגיד שאני זה שנותן את סטירת המציאות למרות שמה שאמרתי זה שכשאתה חוקר בעצמך ומגלה את הפער בין איך שתפשת את המציאות לאיך שהיא באמת - קיבלת סטירת מציאות.
רק לא לקחתי בחשבון את יכולת ההדחקה שלך שהיא חזקה מכל מציאות.
לגבי המשפט האחרון שלך, אני מתנחם בסוגריים, לפחות בינתיים -עד שתתעורר.
תמשיך לישון.
הגב לתגובה זו
|
|
 |
את סטירת המציאות נותנת המציאות ...
שי,
תל-אביב,
14/05/06 21:47
|
אינני מעוניין לרדת לרמת ההכפשות ההדדיות ולכן אשתדל להגיב לך עניינית, עד כמה שאצליח ... מי שחושב שהוא מייצג את המציאות ויכול בשמה לחלק סטירות מציאות למי שנראה לו (וכך נראה גם מתגובותיך) זה לא מישהו שהייתי שש להתייעץ איתו.
אני מאמין לכל שואל שהוא מתכוון לשאול באופן אמיתי ושיתכן שיש דברים שאינו מבין ואינו יודע (גם אליך אני מתייחס בסלחנות ובאהבה).
לא ציינתי בשום מקום שאני חושב שהדרך שאני מחובר אליה היא הנכונה (דרך אגב, זו איננה ''הדרך שלי'' - אני לא ממציא כלום!), למרות שעד היום היא הוכיחה את עצמה.
לגבי המימדים של המציאות, תרשה לי לא להתייחס ...
בר מזל אני שאינני זקוק לאישורים ממך ואם כבר שאלת אז הכלים שאני מכיר אכן מתאימים לכולם (לפחות בינתיים) ...
הגב לתגובה זו
|
|
 |
שי, אתה כנראה יותר מדי מלא בעצמך
סטרן,
14/05/06 18:09
|
דיברתי על עוד דרך לעזור, שהיא ''להפנות לחיפוש וחקירה עצמאיים'' והצגתי בפניך שתי פרשנויות, את שלך ואת של''אנא ילדים'', וזאת כדי להראות לך שגישתך היא רק גישה אחת מני רבות אפשריות, ולא בהכרח יותר טובה.
וכשדיברתי על סטירה, דיברתי על סטירת מציאות ולא על סטירת לחי, כמו שהיה נוח לך לפרש.
אין קשר בין קבלת השונות לבין דרך הסיוע, שני אנשים שמקבלים את השונות יכולים לסייע בדרכים שונות.
אתה מלא בעצמך מפני שאתה בטוח שהדרך שבה אתה רואה ומפרש את המציאות היא הדרך הנכונה ביותר, כשלמעשה יש לך תפישה חד מימדית ולכן מוגבלת מאוד.
המאמן המתאים ידע לכוון את חסרי הכלים המתאימים לרכוש אותם בעצמם, ולא לקבל אותם מאחרים.
מי אתה שתדע איזה כלי מתאים למי? הכלים שאתה מכיר מתאימים לכולם?
עליך לקבל את השונות ולסייע למי שאפשר באופן הכי טוב ומתאים להם! ולא לך.
אתה כנראה לא לוקח בחשבון שאתה טועה.
הגב לתגובה זו
|
|
 |
יש שיטות חינוכיות כאלה
שי,
תל-אביב,
12/05/06 16:05
|
אני אישית לא מאמין בשיטת הסטירות. לא תמיד הן גורמות לתוצאה שהתכוונו אליה. עלינו לזכור שהסטירה פועלת על הנותן ועל המקבל בשתי צורות שונות. גם הפרשנות שלך לתגובתי נובעת מעולם המושגים ופירושים שלך, שלא בהכרח זהה לשלי. כשאתה מחליט ש''במקרה הנוכחי שלי הארה דווקא הארה כן תתאים'' אתה כנראה מפספס בדיוק במקום שבו אתה מאשים אותי.
אם יש לך ילדים, אתה בטח זוכר שכשהם היו קטנים לימדת אותם גם דברים פשוטים שלך הם טרוויאליים. אני מקווה שלא ''עוררת'' אותם כשהם לא ממש הבינו אותך ...
במציאות אנחנו פוגשים הרבה אנשים שרוצים לדעת וללמוד על עצמם ואין להם את הכלים המתאימים. הם לא יתחברו למי שנותן להם סטירות. המאמן המתאים ידע לעודד אותם בתחילת דרכם ולתת להם את הכלים להתקדם לבד.
עלינו לקבל את השונות ולסייע למי שאפשר באופן הכי טוב שנראה לנו. צריך רק לקחת מראש בחשבון את האחריות למקרה שטעינו ...
הגב לתגובה זו
|
|
 |
ולפעמים לא לעזור ולהאיר את הדרך,
סטרן,
12/05/06 15:47
|
אלא להפנות לחיפוש וחקירה עצמאיים, עוזר ומעודד לא להתעצל ולהישען על עזרתם של אחרים, בצורה תלותית לפעמים, ולפתח את אותם כלים לחיים מאושרים וחופשיים.
אבל במקרה הנוכחי שלך, דווקא הארה כן תתאים.
למשל, אתה פירשת את תגובתה של ה''סקרנית'' בדרך מסוימת עם כיוון מסוים, שמושפע בין היתר מהנעים לאגו שתגובתה השפיעה עליך, וגם האמנת לה שהיא שואלת עם כוונה אמיתית.
''אנא ילדים'' כנראה מפרשת אחרת את תגובתה של הסקרנית. היא רואה שמי שלא מוכנה להתאמץ טיפה על משהו שטותי כמו למצוא את האימייל שלך (ולא תגיד שלא הסברת איך למצוא ונתת כיוון), ויותר קל לה לשאול אותך שוב ולחכות לתשובה, גם לא תשקיע מאמץ אמיתי להשתנות ולהתפתח לכדי מוכנות ובשלות לזכות בבן זוג ראוי.
לפעמים צריך לקבל סטירת מציאות כדי להתעורר, ולו לרגע. אפילו אתה צריך :)
הגב לתגובה זו
|
|
 |
ההערה שלך לסקרנית פוגמת בתהליך שלה
שי,
תל-אביב,
12/05/06 14:40
|
הפוטנציאל של כל אחד מאיתנו הוא עצום. אנחנו מנצלים ברוב המקרים רק חלק קטן ממנו בפועל. הסיבה העיקרית לכך היא שלא צמחנו נכון. ההורים שלנו נתנו לנו, במקרה הטוב, את כל מה שהם יודעים באהבה ובדאגה, אבל הם לא ידעו מספיק, בגלל שההורים שלהם ...
היינו מפוזרים בעולם, במצב של שרידות. העולם מתפתח ואנחנו שבנו להיות עם חופשי בארצנו, כאשר ברמת הפרט אין לנו, בדרך כלל,דאגות אמיתיות של בטחון.
במצב זה לאדם יש זמן לחשוב על משמעויות ותכנים של החיים. אבל איך ימצא את התשובות ואיך יתקדם אם אין לו את הכלים למימוש הפוטנציאל - בבית לא לימדו אותו, במערכות החינוך והאקדמיות מזיזנים אותו בידע ולא בכלים לחיים מאושרים וחופשיים, בתקשורת מפוצצים אותו בנושאים שגורמים למוח להתייבש וכל הסביבה נמצאת במצב שלו.
לומר לאדם - ''תמצא בעצמך!'' יכול להביא אותו למצב של תסכול ולא למצב של עבודה עצמית אמיתית.
לפעמים צריך לתת יד קטנה לעזרה, להאיר את הדרך. הפוטנציאל כבר יעשה את שלו...
הגב לתגובה זו
|
|
 |
השיטה הזאת לא עובדת
שי,
תל-אביב,
12/05/06 09:41
|
הפוטנציאל של כל אחד מאיתנו הוא עצום. אנחנו מנצלים ברוב המקרים רק חלק קטן ממנו בפועל. הסיבה העיקרית לכך היא שלא צמחנו נכון. ההורים שלנו נתנו לנו, במקרה הטוב, את כל מה שהם יודעים באהבה ובדאגה, אבל הם לא ידעו מספיק, בגלל שההורים שלהם ...
היינו מפוזרים בעולם, במצב של שרידות. העולם מתפתח ואנחנו שבנו להיות עם חופשי בארצנו, כאשר ברמת הפרט אין לנו, בדרך כלל,דאגות אמיתיות של בטחון.
במצב זה לאדם יש זמן לחשוב על משמעויות ותכנים של החיים. אבל איך ימצא את התשובות ואיך יתקדם אם אין לו את הכלים למימוש הפוטנציאל - בבית לא לימדו אותו, במערכות החינוך והאקדמיות מזיזנים אותו בידע ולא בכלים לחיים מאושרים וחופשיים, בתקשורת מפוצצים אותו בנושאים שגורמים למוח להתייבש וכל הסביבה נמצאת במצב שלו.
לומר לאדם - ''תמצא בעצמך!'' יכול להביא אותו למצב של תסכול ולא למצב של עבודה עצמית אמיתית.
לפעמים צריך לתת יד קטנה לעזרה, להאיר את הדרך. הפוטנציאל כבר יעשה את שלו...
הגב לתגובה זו
|
|