כאשר אני אומר שהמטרה שלי היא ''לחיות'', אפשר לפרש זאת באופנים שונים. תנסה את זה על אנשים שאתה מכיר, תשאל אותם ''מה המטרה שלך בחיים''? (ניסיתי את זה עם הרבה אנשים בעלי השקפות עולם שונות). רוב האנשים לא מתעמקים בשאלה הזאת (ואפילו בורחים ממנה) וזה אומר שהם חיים בלי מטרה ויש סיכוי מסוים שבגלל זה הם מפספסים את הפוטנציאל שלהם בעולמנו. אנשים כאלה יכולים לענות את התשובה ''לחיות'' בלי לחשוב או להיות מודעים בכלל מה זה אומר.
מצד שני, ישנם כאלה שהשקיעו רבות בשאלה וכשהם יענו לך ''לחיות'' הם מתכוונים למיצוי כל כוחות החיים שלהם כל הזמן.
הסוג הראשון חי ללא מטרה מוגדרת ולמעשה מעביר את הזמן. אין בזה כל רע, האדם פשוט לא מממש את עצמו בחיים.
אינני מתיימר לקבוע אילו מטרות חיים ראויות או לא, אבל נראה לי הגיוני שאדם שמטרתו היא כזו שגורמת לו להשתמש בכל כוחות חייו, להיות מודע לעצמו ולרתום למטרה את כל מה שהוא עושה (כולל ה''אילוצים'') הוא יזכה לנצל יותר את חייו מאשר אדם שחלק מזמנו הולך על עשייה שהוא היה מוכן לוותר עליה.
הזריזות והחריצות אינן באות בפני עצמן, אלא הן חלק מסולם שמתחיל במודעות ראשונית למטרה (המשותפת לכל בני האדם. אפשר לקרוא לה השאיפה לחיים של עונג ואושר) וממשיך בזהירות, זריזות, נקיות, פרישות, ... עד למדרגות רוחניות נדירות שלמרבה הפלא לא מנתקות את האדם מהחיים אלא מחברות אותו אליהם.
אין כאן שום כפיה של הלב על ידי הראש אלא, נהפוך הוא, הבנה של הלב מתוך שאיפה לחיים של חופש מלא, שמחה ואושר.
הגב לתגובה זו

לשי
עץ לן, 30/05/06 15:04

אני יודע!
שי, תל-אביב, 31/05/06 00:16

יופי של תגובה. ל"ת
דורית, רעננה, 30/05/06 00:26

שי, בקיצור אפשר לומר שזה הכל ענין של החלטה ?
דחיינית כפייתית, 29/05/06 23:52

לא רק החלטה ואחריות
שי, תל-אביב, 30/05/06 01:48

4. מחר ! אני אקרא את זה מחר ל"ת
דחיין, 29/05/06 14:47

2 סוגים של דחיינות
מדחיין חצי גאה, ת''א, 29/05/06 18:35

בהנחה שאתה מדבר אלי :)
עץ לן, 29/05/06 20:45

אז כן. אני מכיר את סוגי הדחייה למיניהם, כמו גם מגוון רחב של דרכים להלקאה עצמית.

לדעתי קבלה עצמית היא תנאי בסיסי לפתור את הקונפליקט. כלומר לקבל את עצמי כ''עצלן סלקטיבי''.

הבעיה היא לוודא שאני לא בורח ממשהו, כי אז זו יכולה להיות בעיה.
הגישה שלי היא, מצד אחד לעשות את המקסימום שאני יכול להיות מודע ולראות את עצמי. ומצד שני לקבל את אותו פער בין הראש לרגש כמצב טבעי למצבי ההתפתחותי ולרמת המודעות הנוכחית שלי.

הדיאלוג הפנימי שלי הוא: שבטח יש סיבה, גם אם אני לא מודע לה, לאותו פער שתיארתי ואני לא מאמין שדברים נפתרים בכוח, כלומר ע''י הכרחת עצמי. לכן במצבים כאלו אני עושה את המקסימום שאני יכול כדי רק לעשות את הצעד הראשון לקראת ביצוע ''המשימה''. אם הצלחתי, מה טוב, אם לא, אז כנראה שזה עוד לא הזמן המתאים מבחינתי, גם אם הראש חושב שכן.

מה שגיליתי במשך השנים זה, שחלק גדול מאוד מאותם דברים ש''צריך'' לעשות, לא באמת כל כך צריך.

אם אין לי חשק לסדר את הבית אז שלא יהייה מסודר, עד שכן יהיה לי חשק או עד שהבלגן יהיה כזה גדול שכבר יפריע לי או יקשה עלי יותר מחוסר החשק שבלסדר.

מה שחשוב זה לא מיד להיכנע לחוסר חשק ולברוח מהמשימה, אלא באמת לנסות להביא את עצמנו לכלל עשייה ולבדוק עד כמה גדול חוסר החשק.

אני לא נגד להתחיל בקטן, פשוט לדעתי אין הבדל, מבחינת הקושי, בין להתחיל ''מנה'' של עשר דקות או בכלל להתחיל.

הגב לתגובה זו

מילה של דחיין
י, 01/06/06 16:08

3. זה מזכיר לי
עץ לן, 29/05/06 14:21

שבתקופת הצבא, היו כאלה שהפקידו את הסיגריות או הארנק אצל חבר והורו לו לא להחזיר להם אפילו אם יבקשו, כאילו במטרה להפסיק לעשן או לחסוך כסף.

לדעתי הבעיה היא אחרת, ולכן הפתרון המוצע לא מתאים.

אם הבעיה היא להתחיל ולעשות את הצעד הראשון, זה לא משנה אם ננסה לעבוד על עצמנו שזה רק לעשר דקות וכו'. הבעיה האמיתית היא בצעד הראשון, ולא בעשירי או במאה.

הרי לאותם דחיינים (ולי) יש דברים שהם כן ''עושים בזמן'' ולא דוחים למחר, יש מקרים שבהם כן יכולים ''להקריב'' את הרגע הזה בשביל הרגעים הבאים. למה דווקא במקרים מסוימים לא דוחים ובאחרים כן דוחים?

הבעיה העיקרית, לדעתי, היא במקרים שאנחנו מחליטים לעשות דברים שמוכתבים מהראש ולא מהלב. כלומר לעשות דברים שההיגיון המקובל והנפוץ ''מחייב'' למרות שהוא נוגד את ההרגשה, ואז נוצר קונפליקט בין ההיגיון להרגשה. ההיגיון אומר '' אני צריך/חייב לעשות כך וכך, כי אחרת...''
אבל ההרגשה מתנגדת. מה עושים?

אלא שחיים יותר לפי ההיגיון ידחיקו את ההרגשה, ויבצעו את מה שצריך לעשות, ויש כאלה שלא יהיו מסוגלים להדחיק וידחו את מה שצריך לעשות.

בשני המקרים אפשר להתייסר מביקורת עצמית.

בכל מקרה שבו קיים הקונפליקט הנ''ל, כלומר שהראש והלב לא מאוחדים ברצון שלהם, קיים הספק וחוסר הוודאות : איך יותר נכון לפעול? לפי ההיגיון או לפי ההרגשה?
ולכן לא ממש משנה באיזו דרך נבחר, את התשובות נקבל אך ורק מהתנסות.

האם תמיד ובכל מקרה נכון לפעול בהיגיון שנוגד את ההרגשה?

האם תמיד ובכל מקרה נכון לפעול על פי ההרגשה ובניגוד להיגיון?

מתי ככה ומתי אחרת? למה ככה ולא אחרת?

בתור דחיין אני הרבה פעמים מנסה לבדוק עם עצמי, האם ההרגשה שלי נובעת מנוחות פסיכולוגית – נפשית – פיזית שבאה להחביא קושי מסוים או שההרגשה אותנטית ונקייה (יחסית) .
או האם ההיגיון שלי ''אמיתי'' וחכם או שהוא תוצר של דפוסים למיניהם או של מניפולציות פסיכולוגיות.

האם אני עצלן? כן. עצלן גאה.

הגב לתגובה זו

הקונפליקט
י, 01/06/06 16:01

מה זאת אומרת עומד בפני עצמו?
עץ לן, 02/06/06 14:54

עומד בפני עצמו
י, 03/06/06 00:42

י'
עץ לן, 03/06/06 09:10

נכון, מסכים איתך.
עץ לן, 04/06/06 15:21

רוצה אבל פוחד
י, 04/06/06 13:31

2. הלינק לאתר שגוי, הלינק הנכון הוא:
סער פאר, 29/05/06 00:09

1. ברור שבביסקוויט!!
בן, צפון, 28/05/06 19:08