תגובות עד כה: 74 תגובות, ב- 41 דיונים. לקריאת כל התגובות ברצף סגור את כל התגובות הוסף תגובה 41.  איילת...     בועז@לב,  ת.א.,    17/10/06 19:33 יפה יפה... לילדות יש בהקשר הזה (איזו מילה נוראה) ובתודעה הזאת מינוס גדול היא לא מודעת. אותם התכנים ואותה התודעה כשהיא מצליחה לשחזר את עצמה מתוך מודעות בוגרת(עוד מילה נוראה). את יודעת זה אינו שיחזור..כשאני חושב על זה זה אינו שיחזור זאת הצמחת מהות חובקת הרבה יותר ויונקת את עוצתה כבר לא מן החומרים שאת ממשיכה לחפש אלא בגלגול אחר של הוויה . תחושותיה אמנם מזכירות את הפתיחות ואת ה''כל מקום מעניין'' של הילדות אבל גבולותיה השפעותיה גורליותה לא מאפשרת את ההשוואה שאת עושה עם הילדות. זאת גם לקיחת אחריות ,הכרזת כוונות לגבי העולם כולו,לא רק מהות הצהרתית אלא עשיה ויצירה לאורה. וזאת חתיכת מחוייבות.. מתוך המקום הזה ברור שלא מדברים על אותה סוג של פתיחות לעולם ולא אותה תשתית של התייחסות לעכשיו. השיר יפה... והמוסתרות הילדית שהוא מגלה(תחת השמיכה.. רצון לחזרה לרחם..?? להיות שלמה.. לפני הקלקול.??החיבור עם המוחלט.. אלוהים.?? הגב לתגובה זו          ניתוח שיר לא רע, בועזיקו :)         איילת,    18/10/06 15:52 ראה גם תגובתי ל-י בכותרת ''נכון'', דיון 16. לכן אני בכל זאת מחפשת את אותם חומרים מאותו גלגול הווייתי אחר, כדי להוסיפם מחדש לאדם (אני) שלקח אחריות ומחויבות. נדמה לי שהדרך היחידה היא להיזכר חזק איך זה היה. הגב לתגובה זו              זה לא משם איילת...             בועז@לב,  ת.א.,    18/10/06 21:53 זאת רק תחושה של של זהויות אבל זה לא..זהירות גם השיר יכול להצביע על קיבעון תפיסתי.''זה'' לא שם. הגב לתגובה זו                  באמת?                 איילת,    19/10/06 05:38 בועז, קרא את המאמר של רוזין רוזנבלום. היא מתארת את ''זה'' יותר טוב ממני. הגב לתגובה זו                      אם רוזין ומה שהיא כותבת משמשים לך השראה..?? אין לי מה לומר יותר.                     בועז@לב,  ת.א.,    19/10/06 11:10 קשקוש מן המקושקשות המקושקשת בקשקוש הכי קשקשן שעולם הקשקושים יכול לקשקש בקשקשן.(רוזין כמובן..לא את) צר לי אבל אמבט האימאות הנשפכת בשמאלץ הכביכול תובנתי לא יכול להיות שום סטארטר לדיון בינינו.. אז ניפגש בגלגול הבוגר שלך..:) אלא אם את רוצה לדבר איתי דרך הילדה שבך מה שיציב את הדיון שלנו ברמות שונות של תרבות דיון..:) יהיה לי הרבה יותר סבלנות למילים.. ואני מצהיר בזאת שגידלתי שני ילדים לתפארת מדינת ישראל ושנים מחיי הקדשתי לחינוך שכבות שכבות של תיכוניסטים...כך שלא תשלחו אותי לעשות ילדים על מנת כמובן...''.להבין'' הגב לתגובה זו                          הכי כיף שבעולם :)                         איילת,    20/10/06 11:28 לבן שלי קראתי סתיו. הגב לתגובה זו                          שבת שלום..איזה כייף הסתו כאן..!!התחדשות בפתח..  ל"ת                          בועז@לב,  ת.א.,    20/10/06 10:23 הגב לתגובה זו                          אם אתה מרגיש אי נוחות וזיוף תרבותי                         איילת,    19/10/06 23:00 אצל רוזין, אני נוטה לסמוך על ההרגשה שלך. אני נהנית מרגישותך לזיופים. מאוד מעניין מה שאתה מספר עליך כמנהל. באמת. עוד נדבך לדמותך. הגב לתגובה זו                          אין צורך לקרוע את עצמך מצחוק..                         בועז@לב,  ת.א.,    19/10/06 21:14 התיכון שבאמת ניהלתי לא היה דומה לשום דבר..ההורים היו מספרים לי שהילדים היו משקימים בשש וחצי בבוקר ויושבים על המיטה מחכים לרגע שיוכלו ללכת לבית הספר.תופעה כזאת לא ראו. לא נשלחו למנהל בועז ..היו באים אחד אחד (ה''משרד'' שלי היה פתוח וקרוב מאד לכניסה ) וסוף סוף היו בוכים. היו נשפכים בזרמים אין סופיים של ביטוי שלעולם לא חוו. מי הקשיב להם?? מי שם לב למצוקות שלהם?? מי התייחס אליהם?. דקות ארוכות ברזי דמעותיהם היו נפתחים ומשחררים טונות של מצוקות. אני לא אוהב את המקום שממנו רוזין כותבת הוא משרה עליי אי נוחות מן מזוייפות תרבותית וקוצפטואלית.. הילדות איננה למכירה ואיננה לשימוש. תומה וחוסר המחוברות שלה למודעות הופכות אותה לקדושה אבל לא מעבר לזה. לא מקור ללימוד לא מקור לחיכוי .וזה מאד מצער השימוש שהיא עושה בעולמיות הזאת.. יש להתבון בה להתפעם מן החומרים שממנה היא שואבת אבל בשום פנים ואופן לא לנסות לנכס את זה לאיזה זרם מושגים פוזתיים. הילדות היא אופרה בפני עצמה..היא עונה לחוקיות שאין לנו אלא להתבונן ולסוכך עליה אל לנו לעשות בה שימוש לצרכים מניפולטיבים שלנו. היא מעצבנת אותי בניסיון דרך ילדה (היא בטח לא ביקשה ממנו רשות) לזכות באהדה וב..מ-ה-מ-ם הגב לתגובה זו                          באמת זה מה שרציתי לשאול אותך :)                         איילת,  לבועז,    19/10/06 14:51 וענית. מה אני אגיד לך, יש לי ילד בן 7, והזדהיתי עם כל מה שרוזין כתבה, מתוך ניסיון וחוויה. ותאמין לי שאני לא אמא שמאלצית נשפכת. ואציין גם שכלפי יתר הכתבות שלה הרגשתי כמוך. אני גם לא מתלהבת מאופנת ימימה הפושטת בארצנו כאש בהיכל :) כנראה כל אחד מאיתנו חווה דקויות אחרות בגידול הילדים. לומד מהם משהו אחר, לפי הצורך האישי. תגיד, מה היתה אומרת אם ילדיך על מה שרוזין כתבה? ותגיד עוד, מורה לאיזה מקצוע היית? אולי מנהל תיכון? אני כבר מדמיינת סיטואציות שבהן נשלח תלמיד למנהל מר בועז לב.... אוי... אני קורעת את עצמי מצחוק... תספר איך זה היה, בחיאת... הגב לתגובה זו                  סליחה...                 חוה,    19/10/06 00:26 על ההתפרצות לשידור - רק רציתי לומר שהשיר שכתבת מאוד מאוד מאוד מאוד... הגב לתגובה זו                      תודה מותק.                     איילת,    19/10/06 04:53 בייחוד כשהמאוד מאוד בא ממך, המבינה : ) הגב לתגובה זו 40.  תודה כרמל, וגם שאלה     איריס,  תל אביב,    16/10/06 23:16 הכתיבה שלך מופלאה ונעזרתי רבות דרך מילותייך. האם תמשיכי לכתוב או להרצות היכן שהו? המון תודה , אשמח תמיד לפגוש אותך שוב בכל מקום, הרבה הצלחה לך בכל שתעשי! הגב לתגובה זו          שהוא (לא שהו)  ל"ת          רגע של עברית,    19/10/06 06:20 הגב לתגובה זו 39.  אתגעגע אליך  ל"ת      ברברה אלה,    16/10/06 08:48 הגב לתגובה זו 38.  תודה, כרמל, נהנתי לקרוא אותך.  ל"ת      ץ.ף.,    16/10/06 00:18 הגב לתגובה זו 37.  יפוצו מעיינותייך חוצה     דניאל,  ירושלים,    15/10/06 17:44 אשרייך כרמל יקרה שיהיה כל טוב במעלה הספירלה העולה מעלה דניאל הגב לתגובה זו 36.  תודה לכרמל על פרשנותך המענינת ומקרבת הלבבות  ל"ת      תמר,  חולון,    15/10/06 15:24 הגב לתגובה זו 35.  למה ?? למה את עוזבת אותנו ??     שגית , ארה''ב,    15/10/06 15:10 היה כל כך נפלא לקרוא את כל מה שכתבת , את הראייה המיוחדת והיפה כל כך שלך ... תחסרי לי מאד הרבה אהבה שגית הגב לתגובה זו 34.  ישר כח, תודה     מודי,  ר''ג,    15/10/06 10:35 כרמל, שימחת והחכמת אותי מדי שבוע. הטור שלך מעורר מחשבה ודמוך העולה ממנו מעררת הערכה. נדיר לראות אדם שיודע לסיים באותה ענווה ובאותו הקסם בהם הילכת בשנה האחרונה. מקווה שדרכינו יצטלבו בהמשך (ואל תתקלקלי באקדמיה). הגב לתגובה זו 33.  ענק כל הכבוד אהובה     אבי,    15/10/06 10:12 אני קורא פעם ראשונה על פרשות השבוע כאן נהניתי מאוד הגב לתגובה זו 32.  אהובה היית מדהימה, קראתי קבוע     תודה,  נס ציונה,    15/10/06 09:18 פתחתי לי צוהר מקסים לעולמה של תורה הגב לתגובה זו 31.  תודה רבה רבה, אני אתגעגע.     איל,  ת''א,    15/10/06 08:33 במקום בו החיפוש אחר תוכן אמיתי ליהדות שבי, ולדרך הנכונה לנשמתי, פתחת לי דלת. תודה לך, מכל הלב. את לתפארת מדינת ישראל. הגב לתגובה זו 30.  תודה באהבה     פר=פרית,    15/10/06 07:07 שתפגשי רק טוב ושנזכה לחוות עוד הגב לתגובה זו 29.  קירבת הרבה אנשים ליהדות     שפרה ת''א,    15/10/06 01:00 לחוכמה ולעושר של המחשבה. אני באופן אישי חיכיתי כל שבוע לפרשה ''שלך '' תודה רבה על הדברים המאירים תבורכי ...שיהיה לך הרבה אור ואהבה הגב לתגובה זו 28.  תודה כרמל - על מים חיים, על זבת חלב ודבש     חוה,    14/10/06 22:50 על המר והמתוק שנה טובה לכולם הגב לתגובה זו 27.  מתי תבואי להרצאה בחיפה  ל"ת      גיא,  חיפה,    14/10/06 20:43 הגב לתגובה זו 26.  תחת כנפי הברכה     תמר ושמעון,    14/10/06 20:38 וזהו כל הקונפליקט בקיום האנושי, האם המברך מביא ברכה האם המקלל מביא קללה האם אנחנו שותפים מלאים ביצירתה? משה מכונה איש האלוהים כאשר בא לברך את בני ישראל לפני מותו משה נקרא עבד השם המפורש הכולל ומאחד את הזמנים, כלמר משה השם נע במעבר שבין הגשמי לרוחני במקום נקודת היחס הרוחני שלו כלפי המקום אנחנו העדים הפעילים של היצירה הזו שירת הנפש המרוממת אותנו לחוות את מה שניסתר האלוהים נסתר, ברגע שהגענו אל הארץ ירד מסך ביננו לבין האלוהים ירד מסך ביננו לבין האין סוף ההויה העל זמנים. אנחנו חיים בארץ הזמן והיחסיות ארץ המילים והשמות ארץ החושים התשוקות ארץ הרעב והגעגוע תמונת המציאות שלנו נשענת על התודעה הקולקטיבית הכלל אנושית המשותפת בסיומו של יום איננו רואים אלא את מה שנאמר לנו. על גבי המצע הזה אנחנו בונים את תפיסות העולם וההסכמה האמונית הפנימית שבלעדיה לא היתה לנו את היכולת לראות ולברר לבחור ולדעת את עצמינו וחיינו. לנו יש את מלא האחריות לברכה וזאת הברכה מעביר משה איש האלוהים לבני ישראל את הבחירה להיות עצמם מברכים היו מברכים עצמכם מבכרים את הברכה מלשון בכורה היו ראש, המאשר את קיומו של כוח החיים האלוהי למרות שהוא נסתר אשרו את האמונה ליצור טוב מהבל פה ומחשבה אל המעשים. צרו אתם את החיבור אשר היה במשה איש האלוהים עם האלוהים קחו אותו את ההויה עמכם בארץ אשר בה היש מיש של ההויה נהפך ליש מאין היש האלוהי נסתר מהעין האנושית על פני הארץ ומשתנה לאין מנקודת ראותו של האדם היצור האנושי הוא בכור החיים על פני האדמה ולכן עליו האחריות האלוהית לברך את היש שהוא החיים הגלויים החומר האדמה ולו רק בגלל שהוא היצירה והנתינה האלוהית. ''כאן'' היא הארץ העגולה שלנו ארץ החיים והמוות והיא הבית היחידי שאנחנו יכולים לנשום בו ולגלות את המובן מאליו כחדש. ושם אנחנו נולדים מלהב ההבל כי החומר הוא רק גימורו השלם של זכות שאין לנו תפיסה בה אלא רק באותו מקום עמוק ופנימי שבתוכנו , באותה הנקודה שמוציאה את גופינו לאויר העולם מרחם אימנו ומחזירה אותנו אל האין. הגב לתגובה זו          תמר, תודה על מלים מבורכות ועל פשטותך המתוחכמת.  ל"ת          איילת, בדרך,  חזרה לעצמי,    15/10/06 04:57 הגב לתגובה זו 25.  תודה, כרמל על השקעתך בך ובנו, בכתיבתך.     אהרון,    14/10/06 19:32 פעמים הרבה שתובנותיך וכתיבתך נגעו בי והידהדו בי. שנת ברכה לך, שנת תורה לך, שנת הפתעות טובות ושמחות לך. הגב לתגובה זו 24.  עוד תודות     ישעיה,  תל אביב,    14/10/06 19:24 כן ירבו כמותך, הלא הכל מרומז בשם המפורש, להיות, להתהוות ולא להתקע לנוע עם השינוי,כי משמעות החיים הוא שינוי, ומה שלא משתנה נובל ומת. א ניטשה. הגב לתגובה זו 23.  כרמל תודה על כל העושר והיופי של שירת הנפש     תמר ושמעון,    14/10/06 19:03 בראשית נח, לך לך וירא חיי שרה, תולדות. ויצא וישלח, וישב מקץ ויגש ויחי שמות וארא בא בשלח יתרו משפטים תרומה תצוה כי תשא ויקהל פקודותי ויקרא צו שמיני תזריע מצורע אחרי מות קדושים אמור בהר סיני בחוקותי במדבר נשא בהעלותך שלח קורח חוקת בלק פינחס מטות מסעי דברים ואתחנן עקב ראה שופטים כי תצא כי תבוא ניצבים וילך האזינו וזאת הברכה הגב לתגובה זו 22.  כרמל     קוראת קבועה,    14/10/06 16:37 בשנה שעברה קראתי כל שבוע את פרשת השבוע בלי פרשנות,לעצמי. השנה קראתי את כל הפרשות עם הפרשנות שלך - וזה משהו אחר לגמרי... תודה לך כרמל, על שהארת את עיני לפן הרוחני שבדבר היצירה, שמשתלב בה בכזו שלמות והודות לך- לדרך המיוחדת שלך להסתכל על הדברים, נהנתי הרבה יותר! שוב תודה וישר כוח :-) הגב לתגובה זו 21.  I NGE MY NAME TODAYCHA     miriam,  u.s.a,    14/10/06 16:02 Dear Carmel I change my name today from miriam to maeem a fter I read your article. thank you for the idea. I hope it will give me more luck, and I will be able to hill the world. shana tova. maeem הגב לתגובה זו 20.  תודה כרמל     י,    14/10/06 15:50 למלכה של שבת - שבת שלום. לשמחה של התורה - חג שמח. לכרמל של השנה האחרונה - תודה. הגב לתגובה זו 19.  לא שפעם אחת הסכמתי עם הכתוב אבל אצלך לפחות היה מה לקרוא..     בועז@לב,  ת.א.,    14/10/06 10:57 אבל כולם יודעים שבמדור הפרידות הן זמניות... הגב לתגובה זו 18.  תודה כרמל על כתבות נפלאות ושנה נפלאה גם לך  ל"ת      דוד,  ת''א,    14/10/06 10:27 הגב לתגובה זו 17.  ברכה לכרמל והצלחה מאתר דעת אמת שבו יש את כל פרשות השבוע     דעת אמת,    14/10/06 08:18 כרמל היית מקורית,חדשנית,מורכבת ומעניינת וצר לנו על יציאתך לחופשה. דרך צלחה וחג שמח לכל בית ישראל מאתר דעת אמת. הגב לתגובה זו 16.  תודה לכרמל     איילת,    14/10/06 04:22 גאוות המין הנשי. הגב לתגובה זו          היי איילת:)         י,    14/10/06 15:56 אם לא קראת, יש במיוחד בשבילך כתבה במדור תרבות על פו הדב. הגב לתגובה זו              (: היי י             איילת,    15/10/06 04:45 עניתי לך גם שם. מחזק לדעת שיש עוד כמה שעורגים לילדות כגן העדן האבוד והיחיד. שיודעים שזה ככה. חיברתי עבורך המהום-תודה: טידלי דום טידלי די לפעמים אתה כמו מטפל בשבילי. :) הגב לתגובה זו                  איילת.. אם יורשה לי...                 בועז@לב,  ת.א.,    16/10/06 13:34 זאת לא פעם הראשונה שהתגובה שלך מעלה על נס את עולם הילדות כגן עדן אבוד והפעם גם היחיד. הייתי רוצה להאיר נקודה ששווה לבדוק.. אולי זאת אינה הילדות כתקופה כמהות אלא התכנים של אותה תקופה התודעה המסויימת הזאת המאד יחודית.. האם עלה בדעתך שאותם תכנים אותה תודעה יכולים להתקיים מחוץ למסגרת שנקראת ילדות?? אם כן פתרנו חלק גדול מן הבעיה.. ואם לא..הדרך עוד ארוכה.. הגב לתגובה זו                      בועז                     איילת,    17/10/06 11:44 אני הרי מכלה את ימיי בחיפוש אחרי אותה תודעת ילדות מחוץ למסגרת הילדות, אז ודאי שעלה בדעתי. דעתי מלאה בעיקר בזה וזאת מטרת חיי המוגדרת היחידה. אני מחפשת את התודעה הייחודית הזאת, וגם את התחושות הנלוות לה. עד כמה שהצלחתי להגדיר לעצמי עד כה, זאת תחושת הרגע הזה מעורבת בתחושת אינסוף. וגם תחושת העור ותחושת הריח, והקסם כי הכול חדש ומסעיר ופתוח לכל הכיוונים. לאן שלא תפנה מבט, מעניין שם. כתבתי על זה שיר פעם: ''כמו לא היתה הילדה הקטנה, הנפעמת, שגופה הזדמזם בתיאום עם האל, שפיה נפתח בתשוקה מהממת לנשום לתוכה את טבעו הגומל, אש, אוויר, רוח, אדמה, פנימה, החוצה, עונג בכל נשימה. איך ליטוף קרן שמש אחת בהירה הסעיר והלהיט את דמה, איך מגע הסדין הקריר על עורה מתחת לשמיכה החמה היה נעים כמו גן עדן כמו שלמות כמו להיות שלמה.'' זה מבהיר קצת, לא? הגב לתגובה זו                          זה בסדר, י,                         איילת,    19/10/06 04:32 אני משערת שהגישה שלך הרבה יותר מאוזנת משלי. אולי גן העדן שלי היה בכלל בנוי על פנטזיות ודמיון עשיר + להט משיחי להשיג את שלי. ואולי זה באמת כי בילדות הכול חדש וראשוני, ובסוף מתרגלים להכול. אני כבר לא יודעת כלום... הגב לתגובה זו                          ומי אומר שאי אפשר                         י,    18/10/06 23:04 להיות מציאותי וחולם בעת ובעונה אחת? כמו שאין פנימי או חיצוני, אלא הכל בעת ובעונה אחת. הכל קשור. אני חושב שאי אפשר לחזור ממש אבל אני מניח לנושא הזה. נניח שאצליח להבין או להסביר, וזה יהרוס לך את החלום - לא שוה ולא כדאי. הגב לתגובה זו                          אוף                         איילת,    18/10/06 19:58 למה אתה חייב להיות כל כך מציאותי? תן לחלום ולקוות. אם גן העדן הזה הוא בסופו של דבר פנימי ולא חיצוני, אם הוא בעצם גישה גן-עדנית לתופעות ולמצבים במציאות החיצונית, אין סיבה שאי אפשר יהיה לחזור אל הגישה הזאת, למי שנורא רוצה. ואל תחשוב שאני לא מבינה כמה זה יומרני לנסות להשיג את זה, אבל אני חייבת, כי זה טעם החיים. בשבילי שום דבר אחר לא מעניין. אני רוצה להיות לחם טרי, אמנם אפוי, אך זוכר, מודע, מרגיש כל רגע ורגע ממה הוא עשוי. אני גם לא חושבת שהילד הוא בצק, אבל זה כבר נושא חדש לשיחה. הגב לתגובה זו                          נכון                         י,    18/10/06 17:58 גם בתיאור שלך, של הורים קשים, ההויה של הילד היא של קבלה ולא של התמודדות. והרי מהאבחנה הזאת התחיל כל הדיון. מה שיפה כאן הוא שבראיה הזאת, תמיד החיים מתחילים בגן-עדן. הפרידה ממנו לעומת זאת היא לאו דוקא בגלל חטא, או משגה, או הזנחה אלא פשוט משום שהוא מסתיים, בעוד שהחיים נוטים להמשיך (וכתבת לי פעם על תחושתך בעניין). את לא יכולה לחזור לגמרי לאותן תחושות כי הילד הוא בצק והחיים הם תנור. ...וללחם טרי יש ריח נפלא. הגב לתגובה זו                          נכון.                         איילת,    18/10/06 15:46 אני לא מדברת על להתעקש להישאר שם (אף על פי שהתעקשתי הרבה להישאר שם וגיליתי על בשרי שזה לא עובד לטובה). אני מדברת על לעשות סיבוב התבגרות ולקיחת אחריות, ולהגיע שוב לאותה נקודה, אבל הפעם איכשהו לשלב את כל העולמות בלי לוותר על משהו למען משהו. גם וגם, ולא רק לשמר משהו מההוויה הילדית. להיות באופן מוחלט גם בזה וגם בזה בו בזמן. משהו בתוכי מאמין שזה אפשרי. ובקשר להורים, גם נכון, צריך שמישהו יפרנס לך את גן העדן. אבל הרבה אני חושבת איך ההורים שלי באינטנסיביות פוצצו לי את גן העדן בתדירות יומיומית (התעללויות נפשיות ופיזיות, דרישה לשלמות בלתי אפשרית, ביקורת מתמדת, האשמות, השפלות וכולי זוועות). לא היתה לי הגנה, הייתי תקופת פחדים איומים וסמטוכות רגשיות ממוטטות, הגעתי למצב שבו ראיתי בהורים שלי אויבים מבית, ובכל זאת הייתי בגן עדן שאליו אני עורגת בכל מאודי. גם הרע היה בשבילי סוג של ''גן עדן'' תחושתי, מעצם התחושות החזקות של כל דבר. וזה מה שחסר לי היום, כשנהייתי מתורבתת. איך תסביר את זה? אני חושבת שתחושת שלמות-גן-העדן של ילד לא כל כך תלויה בגורמים חיצוניים ובנסיבות. זה משהו שנובע מתוכו כשהוא עדיין לא מקולקל ומתוכנת לדפוסי מחשבה מבאסים מודאגים, מודדים, משווים, מתוחים ולחוצים תמידית. כשהילד עדיין מקבל את עצמו כמו שהוא, כשעוד לא למד לשפוט או לשלוט במציאות שלו ולהיזהר כל הזמן מה''רע'' (ממילא הוא חסר אונים), אלא פשוט לחוות כל מה שבא (ממילא אין לו ברירה) ולהתענג עליו. גן העדן שלי היה להרגיש את עצמי, בטרם למדתי להחביאי. אפשר אולי לקרוא לזה אותנטיות נפשית. לא משנה כמה כיסחו אותי, אני הרגשתי שאני מהממת ושאין עוד כמוני בעולם. אני לא ממציאה, בגיל זעיר הייתי כל הזמן מודה לאלוהים שהוא עשה אותי איילת ולא מישהו אחר. והיה לי ברור שגם לו ברור שאין עליי. זה היה מובן מאליו לשנינו. הייתי קורצת לו שהוא שיחק אותה איתי במה שהוא נתן לי (מבחינה פנימית). אני מסיקה מדבריי, שגן העדן של הילדות זה פשוט לאהוב והעריך את עצמך בטירוף, ולהימלא בהודיה שאתה חי ומרגיש ושאתה בדיוק מי שאתה. הגב לתגובה זו                          כדי להיות ילד                         י,    18/10/06 12:59 דרושים הורים. הקיום של הורים, מלוי התפקיד שלהם - להגן, לדאוג ולפרנס, הוא שמאפשר לילד לחיות בגן-עדן, במנותק מהבלי וצרות העולם. ללא הורים, הילד נידון להיות מגורש מגן עדן. כמו אדם ללא אלוהים. וגם הגוף משתנה. גם הוא מודיע לנו - אתה כבר לא ילד, ולא משנה מה תעשה ומה תגיד. היחידים ששומרים באופן מוחלט ואמיתי על מודעות של ילד גם בגיל מבוגר הם הלוקים בפיגור. זה לא אומר שאין מה לשמור מההוויה הילדית, אבל הנסיון להתעקש ולהשאר שם הוא היאחזות במובן הרע של המלה. הגב לתגובה זו          איילת.??גאוות המין הנשי.?גברים לא יכולים לשאוב גאווה מכותבת מוכשרת?  ל"ת          בועז@לב,  ת.א.,    14/10/06 10:59 הגב לתגובה זו              בטח גבר, בטח :)             איילת,    15/10/06 11:12 אתה רשאי לשאוב גאווה מכתיבתה של כרמל ככל שתרצה. מה שאני התכוונתי: כאשה אני גאה בכרמל שהיא מפרסמת פרשנות מתמדת, מודרנית ואמיצה משלה לתורה, בלי להביט לאחור או לצדדים ומבלי לתת לפרשנויות מסורתיות לבלבל אותה. וכידוע, בחברה מסוימת שלקחה לעצמה מונופול על פרשנות התורה, לא כל כך מתלהבים מהרעיון שנשים ירשו לעצמן לפרש בראש חוצות ולצבור מעריצים וקוראים. כמה פרשניות תורה מקוריות אתה מכיר שמפרסמות את פרשנותן? ולכרמל, האם עיני הטעו אותי אתמול, כשראיתי את דמותך בכתבת חדשות על היכרויות באינטרנט? הגב לתגובה זו                  לא.... אני אגיד לך למה אני שואל...                 בועז@לב,  ת.א.,    15/10/06 14:43 כי כש את כותבת שהיא גאווה למין הנשי זה נשמע כאילו ישנה גאווה אחרת שהיא לא והיא גאוות המין האנושי.כי היא רק גאוות המין הנשי...אז אולי גאווה של חצי האנושות אם לא נהיה מדוייקים. ואני אם הייתי גאווה כל שהיא..ואני לא, מאז שאימי ,עליה השלום ,הלכה לעולמה..הייתי רוצה להיות גאוות המין האנושי..נשמע יותר מעניין. כרמל את גאוות המין האנושי..מה?? לא טוב?? ובכלל להיות גאווה זה לא ביג דיל..בינינו.. את זוכרת שהיו תקופות שהיינו מאיימים לפרוש...מתגובות..לא מזמן....איך הכל נשחק.. הגב לתגובה זו                      חחחחח                     איילת,    15/10/06 15:18 בוא נסגור שאתה גאוות המזל הטלאי. אני לא כל כך מתה על המין האנושי בזמן האחרון. הוא מפחיד אותי. ואני מעולם לא איימתי לפרוש מתגובות. לינפושה עדי. הגב לתגובה זו 15.  תודה על הפנינים     עופר,    14/10/06 02:50 יש לי וידוי: בהתחלה נרתעתי רק מהכותרת של הטור שלך ''פרשת השבוע'' שהזכירה לי ימים רחוקים. עד שפעם אחת קראתי את טורך לעומק ומאז אני בכל פעם מצפה לו בקוצר רוח. המון תודה על הרעיונות היצירתיים ועל נקודת ההסתכלות המרעננת והייחודית שלך על החיים. בהצלחה! הגב לתגובה זו 14.  תודה  ל"ת      אמיר,    13/10/06 20:10 הגב לתגובה זו 13.  כאן     מ.,  עתלית,    13/10/06 18:08 היות ''אפס מאופס שחבוק בזרועות האל'', שהוא גם ''איש האלוהים''. מי ייתן תודה על פרשנויותיך היפות הגב לתגובה זו 12.  תודה רבה כרמל     אמיר,    13/10/06 17:47 תודה על הפרשנויות המרתקות על האומץ על הדבש ועל הכיפאק הגב לתגובה זו 11.  תודה     איריס,  ראשון לציון,    13/10/06 17:02 תודה רבה כרמל על שנה מופלאה. אני חייבת לציין שמעולם לא התעניינתי בפרשת השבוע עד שהתחלתי לקרוא את הרשימות שלך. הן היו מבחינתי הבנה מתקנת לכמה מתכני התורה ועל כך תודתי העמוקה. מאחלת לך שתמשיכי לגדול ולצמוח, לקבל שפע מהספירות ולהשפיע אותו לכמה שיותר אנשים. הגב לתגובה זו 10.  תודה (-:     מבקר קבוע,    13/10/06 16:19 יופי של טור שבועי.. יש גם יופי רב בלגמור אותו בזמן, והרי הזמן קצוב מראש. תודה! הגב לתגובה זו 9.  הר הכרמל...     אופיר,    13/10/06 16:12 תודה על שנה יפה ומחכימה ושתהיה לך שנה מקסימה וחג שמח! הגב לתגובה זו 8.  יאללה כרמל. הגיע הזמן להתחיל עם ההפטרות.     אהרן פ,    13/10/06 16:11 אחרי זה נביאים כתובים המשנה והגמרא. לא תעזבי ככה סתם הגב לתגובה זו 7.  תודה כרמל     ת.פ.,    13/10/06 14:18 ''באופן פרדוכסלי, עולמנו השבור ועולם האלוהות המושלם והנשגב הם במרחק יריקה, גב אל גב'' ואף פנים אל פנים, ואף ללא כל מרחק ביניהם בכלל, בכל ''זאת''. תודה כרמל, על היופי והחכמה שהבאת לכאן. תהיי חסרה, אני בטוח. תומר הגב לתגובה זו 6.  אין עלייך את אלופה  ל"ת      טל,    13/10/06 13:10 הגב לתגובה זו 5.  שימי עלייך משהו כופרת     משה,  חיפה,    13/10/06 12:51 איך את יכולה לדבר על תורה קדושה כשאת חשופה וטמאה. תתביישי לך. את רק מחללת את הקודש. הגב לתגובה זו          כמה הבהרות         ראובן,  הרצליה,    15/10/06 21:19 1. היא לא מדברת על התורה הקדושה. היא כותבת עליה 2. בתור אחת שכותבת באתר אינטרנט אתה לא יכול לראות אותה חשופה. אתה יכול רק לדמין את זה. 3. איך אתה יודע שהיא טמאה בדקת את זה? אין זאת אלה דימיון (פעם שניה). 4. בינינו , מי שמפנטז על בחורות חשופות וטמאות , מוטב שילך לעיר אחרת שאין מכירים אותו בה, ויפרוק את יצריו כפי שמקובל מקומותיך. 5. ובבנין ציון ניוחם. הגב לתגובה זו          מוישה, יש לך מנדבושק על הביצה.         חשקנית,    14/10/06 03:06 לפלות לך? הגב לתגובה זו              לפי התגובה שלך             משה,  חיפה,    15/10/06 06:51 כך גם הכתבה הזאת שווה. הגב לתגובה זו                  אל תשנה נושא                 חשקנית,    15/10/06 11:15 שוב ביקרת אצל ''נערה עובדת'', הא? אחרי זה אתה מוציא את הקונפליקטים המיניים הפנימיים שלך על כרמל. אז לפלות לך לפני שיתרבו? הגב לתגובה זו          אתה כופר בלשון הרע צא מהחשך  ל"ת          תום לב,    13/10/06 19:53 הגב לתגובה זו 4.  למה כל דבר מצויין חייב להסתיים?!     מיכאלה ארנון,  בית נחמיה,    13/10/06 12:26 כרמל שלום, אני חייבת להודות, אני נמנית עם קוראייך הנאמנים למרות שאף פעם לא הגבתי פה, אני אוהבת מאד את סגנון הפרשנות המתקדמת והחיובית שבה את בוחרת להציג גם את התכנים הבעייתים ביותר ביהדות. אני מקווה שתחזרי להזכיר לנו מי אנחנו ולמה אנחנו פה, על דרך התורה. אמנם נולדתי בשמחת תורה, הסיום הזה של הטור שלך מעלה בי מיד געגוע, למשהו טוב אחר שימלא את החלל שכנראה ייווצר. תודה, שנה טובה וישר כח. מיכאלה הגב לתגובה זו 3.  שבת שלום, חג שמח ושנה מופלאה גם לך כרמל.     שמעונה מדימונה,  ירוחם,    13/10/06 12:00 ותודה רבה על העבודה הנפלאה שעשית השנה ושיתפת בה את הקוראים. אני מאחלת לך את מה שאיחלת לנו הקוראים.. שישארו גם לך אוצרות החציבה בתורה.. שהתורה תנחה אותך להיות בתנועה עם השינוי כי אם נתקעת על משהו שנראה לך טוב לכל הזמן, איבדת את הקשר עם השלם. העולם שלך מושלם כפי שהוא, אומרת פרשת וזאת הברכה. ועדיין בשבוע הבא את תתחילי מבראשית. אין דבר בתורה שיישאר בבחינת ראוי אם תתעקשי להיתקע עליו, אם לא תהיי קשובה לשינוי. ולא תוכלי לקטוף את פירותיה של השלמות הזו אם לא תשימי לב. אם תחלפי על פני ''זאת'' בהיסח הדעת. תשומת הלב היא הכלי לגילוי הברכה שבריקנות. מאחלת לך להצליח לראות את היופי והמושלמות שבכל רגע ובכל אחד ובו זמנית להתמלא בדעת, אומץ ומרץ כמים לים המכסים, על מנת לפעול, לנוע ולשנות בהתאם לקולך הפנימי והמיית לבך. שבת שלום (-: הגב לתגובה זו 2.  תודה רבה כרמל, מאוד נהנתי לקרוא     סיון,    13/10/06 11:59 לאורך השנה, הפרשנות שהעלית לכל פרשה מעניינת מאוד וגם משרה שלווה. שיהיה לך בהצלחה בכל, הרבה אהבה. הגב לתגובה זו          Thank You Very Much  ל"ת          Benjamin,  London,    13/10/06 14:47 הגב לתגובה זו 1.  כרמל ויסמן     ר' שמשון יובביץ,    13/10/06 11:58 אותיות ''מסר מלוכני'', בבחינת דברי תורה הנמסרים מאור אינסוף ומרווים ספירת מלכות. תודה לך על מעיינות החכמה. מי ייתן ותמשיכי עשות חיל בכל אשר תפני. באהבה, ר' שמשון יובביץ' הגב לתגובה זו