X_X
קודם ההפיכה לאטאיסט ועכשיו זה
ואללה נראה שרק לדעת יותר מבאס אותך יותר אולי כל הדיכאונים האלה באמת צדקו
בכל זאת יש דבר אחד שעליו לא מוותרים ולא משנה מה - DO WHAT FEELS GOOD

הגב לתגובה זו

אתמול בערב זה הכה בי ואני סבור שסוף סוף מצאתי את האמונה שלי והיא שילוב של שתיקה ופרימיטיביות...אני אשמח לפרט בנושא ולקבל חוות דעת אישית ממך.

הגב לתגובה זו

:)

הגב לתגובה זו

אנו בני האדם משמשים ככלים
לישות רוחנית (נשמות) לחוות את
חווית החיים , כל נשמה בחרה לעצמה
חוויה ''ידועה'' מראש עם אפשריות בחירה במהלך החיים.
כמו שעכשיו יגידו לאדם התל אביב סע לחיפה אבל את הדרך לחיפה הוא בעצמו יבחר באיזה כביש ,לעצור לאכול ואיפה.התפאורה שלו עצמו היא הבחירה שלו.
בכדי להבין איך זה עובד נסו להפוך את מה שבני האדם יודעים וחושבים
בעניין החושים,אין זה כמו שלימדו אותנו שאנו רואים דבר מסויים באמצעות העין ואז המוח מפרש את הדבר,זה בעצם הפוך המוח מקבל אינפורמציה מה אנו אמורים לראות והמוח מעביר את האינפורמציה לעין(העין כמו מסך/משקפים וירטואלים)
ואנו רואים את מה ש''התוכנה'' אמרה לנו לראות,בגלל שאנו כולנו מקבלים את אותה האינפורמציה לגבי מה אנו אמורים לראות כולנו רואים את אותם הדברים ואותו הדבר עם החושים האחרים,האינפורמציה מגיעה באמצאות תדרים הנקלטים למוחינו באמצעות השיער שלנו (אנטנות),
המוח מפרש (ממיר)את התדרים (האינפורמציה) לדברים (לאנרגיות) אחרים, חומצות אמינו הגורמים לנו לרגשות כאלו ואחרים,לפולסים חשמליים המפעילים את הגוף.שורה תחתונה אנו כמו רובוטים מאוד מאוד מתקדמים,החווים את החלום (החוויה) של הנשמה שהיא חלק מהכל (האלוהים),אנו חיים חלום ורובנו איננו מודעים לכך כלל.בחלום ישנם חוקים,
כמו בכל תוכנה,הכלים הראשניים הם השפה שלנו , מתחילה במחשבה,
אני משתף אותכם במילים המכשילות
את רוב בני האדם:
הפסיקו לחשוב ולהגיד את המילים רוצה,צריך וחייב והשתמשו במילים בוחר ,מעדיף ומתכוון.
הפסיקו להשתמש במילה ''לא'' ו''אף'' כאשר אתם מדברים בלשון הווה ועתיד.
החליפו את המילה מחפש במילה מוצא.
ובכלל דברו לרוב בלשון הווה,במקום לומר ''אני אצליח'' אימרו ''אני מצליח''.
כשתנסו ותבדקו זאת בעצמכם תגלו דבר נפלא ומדהים,אך זכרו גם במחשבה בדיבור ובכתיבה.
נסו וראו...
בהצלחה,
שבוע נהדר לכולם,
אור

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

ולמה?

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

הסיפור שהאני הוא המערכת עצמה המכלול, אינו פחות סיפורי מהסיפור שהאני מרחף מעל למערכת ומכוון אותה מבחוץ. ולומר בכזה ביטחון ש:''האמת היא שאין לנו נשמה כזו'', זו אמירה שחצנית ומגוחכת לא פחות מהניסוי של ליבט ומהמסקנות שלו. אם בכל מקרה מספרים סיפור, כבר עדיף סיפור עם משמעות, ובוודאי שאי אפשר לקרוא לסיפור שלך אמת. הוא פשוט האמונה המועדפת עליך.

ברכות על המרת הדת שעברת למוניזם-מטריאליסטי. אתה עוד צעיר. אי שם בהמשך הדרך אולי מצפה לך המרת דת נוספת למוניזם-רוחני או השד יודע מה, כך שעדיין מוקדם לדבר על אמיתות מוחלטות ולקבוע מסמרות.

לא מתיישבת אצלי ההתנשאות שלך על הדואליסטים בטענה שהם אינם מוכנים להודות במה שהם אינם יודעים ומעדיפים תשובות קלות כדי לא לחשוב, מפני שנראה לי שזו בדיוק הדרך שבה בחרת בעצמך. בחרת להפסיק לחשוב, כי זה קשה מטריד ומסובך, ולטעון שהכל חומר.

ההתפתחות המאכזבת הזו היא לא משהו אינדיבידואלי אלא חלק ממגמה סוחפת של בודהיסטים-מודרניים-''משכילים''-יתר-על המידה-שלא-לטובתם.

כשאני שומע בודהיסטים שמאמינים בקיומם של מצבי תודעה טראנסצנדנטליים, בנירוואנה למשל, ובכך שהאדם עובר מגלגול לגלגול וצובר קארמה טובה או רעה שמעצבת את תנאי חייו העתידיים, ובכך שהבודהא היה בודהיסאטווה בגילגולים שקדמו לגילגול האחרון שלו כבודהא, אבל לא מאמינים בקיומה של נשמה, אני לא יודע אם לצחוק או לבכות.
בודהיסטים כאלה הופכים את הבודהיזם לבדיחה עצובה.

נראה שככל שהבודהיסטים בימינו יותר ''משכילים'', כך הם מרוקנים יותר את הבודהיזם מהתוכן המהותי שלו ועוסקים בהתפלספות ריקה מתוכן.

הבודהיזם הוא דת. שונה מעט מעט מהדתות המונותיאיסטיות, אבל דת מובהקת במובן שהוא מפנה למצבי קיום והוויה שהם מעבר לתפישת החושים. אם מרוקנים את הבודהיזם מהמיסטיקה שלו נשארים עם פסיכולוגיה רדודה מאוד, שלא לומר פסיכולוגיה, בגרוש גם היא אם כוללת המון מילים אקזוטיות.

אני מתקשה להבין איך אפשר להיות בודהיסט, ללמד בודהיזם, לשאת עיניים אל הבודהא, אל החכמה שלו ואל ההבנה שלו, ובה בעת להשליך 90% מדבריו לפח וליטול מהם רק את מה שמתאים להשקפת העולם החדשה שלך ולתרץ את כל דבריו שלא מתאימים לאותה ההשקפה ב...מה ? בורות ? אמונות טפלות ?

כשהבודהא נשאל ישירות על קיומה של נשמה הוא התחמק מלענות על השאלה, ואילו אתה כבר יודע בוודאות מהי האמת מוחלטת ?

בהזדמנויות אחרות, כשהוא סיפר על זכרונותיו האישיים מהגלגולים הקודמים שלו או דיבר על קארמה, הוא ענה בעקיפין על השאלה הזו בדיוק, והתיאורים שלו אינם עולים בקנה אחד עם המוניזם המטריאליסטי שלך. איך סיבתיות קארמתית עוברת מגלגול לגלגול ? דרך מתווך חומרי ?

איך אתה מקבל את דבריו על האפשרות לשחרור מסבל או על הנירוואנה שאותה ניתן לתאר רק על דרך השלילה מפני שאין דבר בעולם החושים שאפשר לשאוב ממנו דימויים שיתארו אותה, ולא מקבל את דבריו על גלגול נשמות וקארמה ?
האם לאחת מהתופעות הללו יש הוכחות מדעיות מעבר להצהרות סובייקטיביות ?

הצורך להצטייר כמדעי ושפוי כביכול, אבל ללא חקירה עצמית מעמיקה, מזכיר לי יהודי שמאמין שהעולם נברא בשישה ימים, אבל לועג לנוצרי שמאמין שישו הוא התגשמות אנושית של אלוהים. מצחיק נכון ? כי אם הראשון אפשרי אז בוודאי שגם השני אפשרי. כשאתה כותב שהאמת היא שאין נשמה ומדבר כבודהיסט זה נשמע לי מצחיק באותה מידה.

צריך להחליט אם בודהא היה באמת חכם שהתעורר, או שהוא היה קבצן הוזה הזיות שמוחו מלא באמונות טפלות על גלגולי נשמות ושאר חרטות של דואליסטים שמסרבים לחקור לעומק.

בכל מקרה, אני לא רואה איך אתה יכול לאמץ את המוניזם המטריאליסטי מבלי להפוך את הבודהיזם שלך לבדיחה.

הגב לתגובה זו

עקבתי אחרי הנקודה המסתובבת. זו נראית משימה בלתי אפשרית לדייק בתיאור בדיעבד של מיקום הנקודה ברגע שעלה הרצון להזיז את היד, ובעצמי כבר לא ידעתי להבחין אם אני מנסה קודם כל להזיז את היד ואז לזכור היכן הייתה הנקודה באותו הרגע, או שאני מנסה קודם לקבוע נקודה שבה אזיז את היד.

מוזר שיש ''מדע'' שמתבסס על הערכות כל כך סובייקטיביות כשדנים בפרקי זמן של מאיות השניה.
זה מסביר גם כל הנפסלים שדיווחו שהרצון להזיז את היד הופיע לאחר שהיד כבר זזה.

גם אם נניח שהמדידות היו מדויקות ביותר, עדיין יש כאן פיספוס.
''הרגע שבו הכל התחיל'' בניסוי הזה הוא הרגע שבו הנבדק הסכים לקחת חלק בניסוי.

בלי ההסכמה הזו, בלי הרצון הזה, התזוזה כלל לא הייתה מתרחשת. רגע ההסכמה להשתתפות בניסוי הוא רגע הרצון והוא מתרחש עוד לפני שהניסוי בכלל החל. ללא ההסכמה הזו הניסוי לא היה יכול להתקיים. כך שגם אם בניסוי עצמו היה ניתן לקבוע חד משמעית שהמוח מגיב עוד לפני הרצון להוציא את התנועה אל הפועל, הדבר היחיד שזה היה מוכיח זה שהקשר בין הרצון למוח עדיין אינו ברור ומובן למדע, מפני שלרצון להזיז את היד קדם הרצון להשתתף בניסוי שכרוך בהזזת היד באופן אקראי.

האם אנחנו יכולים להחליט מראש לבצע תנועה שתפתיע את עצמנו ? מישהו פעם אירגן לעצמו מסיבת הפתעה והופתע ממנה ?

הגב לתגובה זו

אבל המאמר הזה פשוט לא אומר כלום.. יותר נכון.. המחקר הזה לא אומר כלום..

אז אם 350 אלפיות השנייה לפני שהם הזיזו את היד הם בעצם בחרו להזיז והפעילו את החלק במוח שמשדר אותות לצג.. אז מה? אז זה רק אומר שגם לפני פעולות ספונטניות לכאורה אנחנו חושבים ומחשבים ושוקלים.. אז אם זה אומר משהו, זה אומר רק לא שיש רצון חופשי, אלא שאין דבר כזה ספונטניות מוחלטת.. וזה כבר ידוע (לי לפחות), אז המחקר מיותר.

ואיך בן-אדם יכול לדווח שהוא רצה להזיז את היד אחריי שהיא זזה.. זה נשמע לי הזוי ומטעה.. או שיש פה בעייה בתירגטם המחקר בעברית או שיש פה הטייה של הנתונים... אולי הוא היה שלם עם ההחלטה רק אחרי שהוא ביצע אותה.. וזה דבר מוכר וידוע לכל.. אבל אחר לגמריי, כי את ההחלטה הוא קיבל בלי קשר להשלמה איתה, בעצמו.

בקשר לנקודת האור שכביכול היוותה כמדד לרגע הרצון.. קודם כל לוקח זמן למוח לקבל את מיקום הנקודה.. הנקודה זזה במהירות אז למבדקים היה קשה לקבוע בדיעבד איפה היא היתה בדיוק כשהם רצו להזיז את היד..

והכי חשוב.. לבן אדם ממוצע לוקח חצי שניה להגיב.... ברגע שהם רצו להזיז את היד, הם מייד רצו לבדוק איפה הנקודה כדי שיוכלו להגיד אחריי זה לבודק, ווידאו איפה היא ורק אז הזיזו את היד...

אז הסכמה צריכה להיות בעצם -

רצון להזיז יד - רצון לבדוק מיקום נקודת אור - בדיקת מיקום נקודת אור - רצון להזיז יד - הזזת יד.

כל זה ב350 אלפיות השנייה?? מכובד מאוד לדעתי.

אין קשר בין המחקר להימצאות או אי הימצאותה של הנשמה...
אין קשר לאני עליון או תחתון...
במחקר הזה יש רק כשלים בסיסיים מאוד בהבנה, אפילו שטחית, של סדר פעולות הגיוני של המוח.

חבל שמבזבזים כסף על מחקרים כאלה במקום לתרום לרעבים בסומליה.

הגב לתגובה זו

המוח האנושי הוא האדון המדומה
בעולם המיינד,

עולם המיינד איננו אמיתי במציאות,
בעולם הכאן ועכשיו
למציאות אין אדון.

יש בה 6.5 מיליארד השתקפויות של
פסיכוזה אנושית
על פניי כדור הארץ.

הגב לתגובה זו

שוב תודה

הגב לתגובה זו

הרעיונות שהבעת תואמים את הפסיכואנליזה הלאקניינית.

על פי לאקאן, הלא מודע שלנו הוא מבנה. מבנה המנהל אותנו.

כשאנו מדברים על ''רצון לא מודע''.אנחנו תחת ההנחה, השגוייה, כאילו יושב לנו במח איש קטן, שיש לו רצונות משלו שלעיתים סותרים את הרצונות המודעים ולעיתים תואמים אותם, אבל על פי לאקאן אין ''איש קטן'' כזה, אלא יש מבנה שהוא המנהל אותנו, ומה שאנו מזהים כרצון אינו אלא התוצאה של הפעילות המבנית הלא מודעת המנהלת אותנו. על פי תורתו, איננו אנשים עם מבנה כי אם מבנה שיש לו איש. אנחנו שייכים למבנה, ולא להיפך.

כפועל יוצא, אין באמת רצון חופשי, אלא אשלייה של רצון חופשי הנובעת מחוסר המודעות שלנו למבנה, ללא מודע, ולדרכי פעולתו עלינו.

זו מסקנה מטרידה ואפילו מאיימת, על כל מי שהרצון החופשי מזוהה אצלו עם האנושיות. מהו האינדבדואל, הסובייקט, אם לא סך רצונותיו? אבל גם המחקר שהבאת תומך בה.

הגב לתגובה זו

על פי המחקר המדעי יכול יגאל עמיר לטעון שמי שירה זאת היד ''שפעלה'' עצמאית ובכך היא הקדימה את המחשבה שרצתה ברגע האחרון לא לירות.קצת מגוחך ,הרבה מגוחך מבחינה משפטית הניסוי הנ''ל.

דבר שני,תסבירו לי בבקשה כיצד אנו יכולים לחקור את המוח האנושי וליהיות אובייקטיבים לגביו
עם מי שעושה את הבדיקה הזאת הוא גם המוח
או במילים פשוטות,הנחקר נחקר בידי החוקר שהוא גם הנחקר....

הגב לתגובה זו

מפליא כמה פחד יש מההבנה שאין רצון חופשי, הרי זאת המהות של הרוחניות, להבין איך האדם באמת עובד. האם הוא מכונה מאד משוכללת או שהוא נשמה אלוהית שמנהל את הגוף שלנו? לא אכנס לויכוח הזה אבל כדאי לבדוק למה אנחנו פוחדים כל כך להיות ללא רצון חופשי! וכמובן, מי בדיוק פוחד כל כך? חזרנו לאותו אגו שחייב להיות בשליטה כל הזמן כי מי יודע איזה אוייב יצוץ מימין או משמאל. ''האוייב'' הוא אותו אגו שמעסק כל הזמן עם עצמו אבל יודע שאין לו שליטה על כלום. אז מה קורה כשהאגו מוותר על השליטה, רק אז אנחנו (אותה ישות אלוהית שנבראה בצלמו) משתחררת ומתחילה להנות מהחיים. כי ברגע שויתרנו על השליטה, והויתור קורה בצורה ספונטנית ולא בשליטתנו, אז אנחנו רואים כמה השליטה של אלוהים היא לטובתנו המלאה. כן הכל מתוכנן ונקבע מראש ואם אנחנו סובלים זה רק מההתנגדות לאותה תוכנית מופלאה.

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו