מזכיר מישהו שטס גבוה גבוה וכמה הארץ נראית יפה ומגוונת ועשירה ומלאה דפוסי צבע, שדות, הרים ועמקים ונהרות, והוא מפטפט ומפטפט בקשר לכל זה, נותן למילים לשטוף אותו כמו מכונת הגדרות על סטרואידים, בטוח שהוא רואה הכל ממרום שבתו, מבין הכל, מסביר הכל, ולמטה, שם בארץ, קורים דברים, דברים אמיתיים, קטנים, לא הפשטות, אנשים מתחחתנים, מצטלמים, מתגרשים, נמלים סוחבות גוויה של מקק, מלחמה מתנהלת, הפיכה צבאית, שמונה מאות שלושים וששה מקרי אונס ביממה, וגם כמה אנשים שמחפשים קיצורי דרך, שמאמינים, או מנסים להאמין, שבמחיר קניית וקריאת ספר או שניים אפשר לקפוץ מדרגה בהבנת החיים, ככה, בצ'יק, וכיוון שזו אמונה טפשית מאוד, רופפת מאוד, הם מתארגנים בחבורות, האנשים האלו, מחזקים זה את אמונתו של זה, כי קל יותר להאמין ביחד בשטויות מגובבות, וככה נוצרות להן אופנות אינטקטואליות, וכך עולה ווילבר למדרגת ''הדבר הבא'', שאויישה כבר בידי פוקו, לפניו, וסארטר, לפני פוקו, כמו גל של מילים, הרבה מילים, גל גדול, ששוטף את מוחות מחפשי קיצורי הדרך ואז, כעבור עשור או שניים, יורד, ומשאיר אחריו את החסידים מבוגרים יותר, מעט נוסטלגיים, בקשר לגל, ולא שונים מהותית משהיו לפניו.
זמנו של ווילבר הפטפטן בשמש הגיע. האם מישהו יעבור טרנספורמציה אמיתית, לא אינטלקטואלית, כתוצאה מגלישה על מאגר משתכפל זה של סטיפולציות והגדרות? (שהרי האינטלקט, אשליית ההבנה, הוא מחסום בפני טרנספורמציה המציג עצמו, בעורמה, כזרז שלה)
מי יודע. תחושתי האישית היא שלא, אבל אני מודע למגבלות תחושותי. ייתכן בהחלט שהתשובה היא כן. ובמקרה כזה, גם לווילבר, ממטוס העל שלו, תהיה תרומה ממשית לחיים על פני האדמה הבלתי ניתנת, ושאינה צריכה להינתן, להבנה,
זו.
הגב לתגובה זו