תגובות עד כה: 35 תגובות, ב- 15 דיונים. לקריאת כל התגובות ברצף סגור את כל התגובות הוסף תגובה 15.  תודה ושאלה     דרור,    13/02/07 20:59 הצגת הדברים בהירה ומועילה ביותר. תודה לך. שאלה אחת לי: מדוע ה''ספק'' מופיע בין הכבלים? הרי הבודהה קרא להטיל ספק בקאלאמה סוטרה. בתודה מראש הגב לתגובה זו          הקאלאמה סוטה         סוטה,  בקאלאמה,    14/02/07 16:19 פופולרית מאוד משום כך במערב. אבל צריך להבין אותה בקונטקסט. וכדאי גם לקרוא אותה עד תומה. בקאלאמה סוטה השאלה שעומדת למחלוקת היא האם יש לידה מחדש או אין לידה מחדש. הבודהה אומר שם לבני הקאלאמה - זה לא כל כך משנה. צריך בכל מקרה לעשות מעשים טובים, ואם יש לידה מחדש אז הרווחנו כפול. בוודאי שלא מדובר על ספק בתורתו. אגב, בסוף הסוטרה, ומבלי שניסו לחקור בדברים בעצמם ולגלות האם זה אכן עובד בשבילם, בני הקאלאמה מריעים כאיש אחד לבודהה ומאמצים את דרכו. אבוי לספק הגב לתגובה זו          לדרור         קרן ארבל,    13/02/07 21:17 שאלתך שולחת אותי למחקרון נוסף, שאולי יוביל בהמשך למאמר נוסף. זה יהיה כמובן ארוך מידי לתשובה כאן בתגובות... הגב לתגובה זו              הצעת כיוון אפשרית לאותו מחקרון             צמנ,    13/02/07 23:23 יכולה להיות איך מבדילים, גם בהגדרה וגם בפועל, בין אותו סוג של ספק חיוני שמונע מאיתנו לקבל קביעות על סמך סמכות חיצונית של אחר ודוחף אותנו לחקור ולוודא או לשלול את הדברים בעצמנו, לבין סוג הספק הקיצוני שמוביל לשלילה מוחלטת, דחייה, התעלמות, מרירות, יאוש, וגורם להפסקת החקירה וההתבוננות ובכך שם קץ לכל אפשרות של גילוי. הגב לתגובה זו                  ספק בריא לעומת הפרעה מסוג ספק                 דהרמקס,    15/02/07 23:11 אני חושב שניתן לנסח את זה כך: 1. ספק המהווה הפרעה מתבטא במחשבות טורדניות שאינן במקומן, המייצרות הפרעה לתרגול ולחקירה נאותה, המסלקת ראיית-שווא. 2. ספק בריא: ספק המהווה מוטיבציה לחקירה לעומק התופעות, המשחרר מהצמדויות (וקבעונות) לדעות, רעיונות ותפיסות. - כאשר למשל, תוך כדי תרגול מדיטציה של ריכוז או התבוננות, עולה בעקביות מחשבה ספקנית, המסיטה את הריכוז ומפוררת את הטכניקה, אזי זהו כנראה ספק שמפריע. אילו אתה מניח את הספק בצד, מתרגל כראוי, ורק אז, בוחן את השאלה שהספק העלה, בצורה מסודרת, ממוקדת, חופשיה ממניעים שאינם דהרמיים, אזי הפכת את הספק המפריע, לספק בריא :) ברכות הגב לתגובה זו                      יפה                     צמנ,    16/02/07 23:09 ואפשר גם: הספק הטוב מייצג עמדה שאין בה אמונה עיוורת בהנחיות ובהצהרות אלא רק מוכנות לבחון ולבדוק דברים בעצמנו ולהגיע לוודאות אישית באשר לנכונותם או אי נכונותם. אין בו את היהירות של מי שבטוח שהוא יודע אבל בעצם רק חוזר כתוכי על דברי אחרים. הספק הרע מייצג את העמדה של מי שכבר אינו מאמין באמונה עיוורת, אבל איבד את הביטחון באפשרות להגיע לוודאות אישית. ספק אחד מניע לחקירה, והספק השני מניע לכפירה ולהתפקרות. הגב לתגובה זו                  ספק בריא לעומת הפרעה מסוג ספק                 דהרמקס,    15/02/07 23:11 אני חושב שניתן לנסח את זה כך: 1. ספק המהווה הפרעה מתבטא במחשבות טורדניות שאינן במקומן, המייצרות הפרעה לתרגול ולחקירה נאותה, המסלקת ראיית-שווא. 2. ספק בריא: ספק המהווה מוטיבציה לחקירה לעומק התופעות, המשחרר מהצמדויות (וקבעונות) לדעות, רעיונות ותפיסות. - כאשר למשל, תוך כדי תרגול מדיטציה של ריכוז או התבוננות, עולה בעקביות מחשבה ספקנית, המסיטה את הריכוז ומפוררת את הטכניקה, אזי זהו כנראה ספק שמפריע. אילו אתה מניח את הספק בצד, מתרגל כראוי, ורק אז, בוחן את השאלה שהספק העלה, בצורה מסודרת, ממוקדת, חופשיה ממניעים שאינם דהרמיים, אזי הפכת את הספק המפריע, לספק בריא :) ברכות הגב לתגובה זו 14.  האחר והחמלה     הדיוט,    13/02/07 19:51 ומי שמתחפשים (מלשון חופש) ממנו בתהליך זה, מן הראוי שיחשה, שכן בהעלאת שאלות ותמיהות או בהבעת כאב הוא עלול לבטא אגואיזם וחוסר נדיבות כלפי המ(ת)פרק, הלא כן? הגב לתגובה זו 13.  תודה והמשיכי -- מאמריך מאוד עוזרים  ל"ת      רונן,    13/02/07 13:17 הגב לתגובה זו 12.  שאלה לקרן     ש,    13/02/07 12:20 שמתי לב שהמתרגלים ה''טראוודים'' נוטים יותר להשתמש במושג התעוררות, ואילו ה''מהאיניסטים'' בהארה. הכוונה למתרגלים מערביים. יש לך מושג למה? מאיפה נובע הפיצול? מאוד נהניתי לקרוא את כל הכתבות, אגב. תודה. הגב לתגובה זו          הארה במהאיאנה         קרן ארבל,    13/02/07 21:14 אני לא חושבת שיש לי תשובה לשאלתך, אבל יש לי איזו השערה.. גם במהאיאנה המושג ''התעוררות'' הוא הנכון. יותר מזה, במהאיאנה המטרה אינה הנירואנה אלא ה''ההתעוררות המלאה'' (sambuddha). אבל רבים מהספרים על המהאיאנה שתורגמו לאנגלית, השתמשו המילה enlightenment ו-enlightened, כך שמה שהשתרש במערב היא המילה ''הארה'', למרות שזה אינו התרגום הנכון גם בקונטקסט המהאיאני. לילה טוב. הגב לתגובה זו              תודה,             ש,    14/02/07 13:22 זו הייתה גם ההשערה שלי. עדיין נשאלת השאלה איך דווקא הטקסטים של המהאיאנה תורגמו כך... הגב לתגובה זו 11.  חברת החדשות ו קיי טל עדיין תקועים בבית הקברות היהודי בוורשה     סוכן,  MI5,    13/02/07 01:46 שלום היה נראה בהלם,פפפחחח. שח ומט גם על הפלור וגם בקונטרול. הגב לתגובה זו 10.  רבין משמאל עץ הספירות ממול     בודהה שמן,  האופרה,    13/02/07 00:43 שרי לא יודע/ת מה מחכה לו/לה.. הגב לתגובה זו          מהאר''ג מהשקית כבר עליה צמוד         שרי,  ניסרגדטה,    13/02/07 01:18 רוק אנד רול בריטי. הגב לתגובה זו 9.  קרן אור....     לאו צה,    12/02/07 20:45 כתבה מחכימה ותמציתית מחכה לעוד וכל הכבוד קרן המשיכי כך. הגב לתגובה זו          מאז אוושויץ לא היתה דרמה כזאת במקומות הקדושים  ל"ת          הרב לאו,  נגד הרב טאו,    13/02/07 00:38 הגב לתגובה זו              לייב במקומות ניסתרים ורחוקים             החברה הישראלית,  לגידול ביתי,    13/02/07 01:01 ששש.. מערכות העיתונים נסגרות. הגב לתגובה זו 8.  מה,לא שמעתם על עצרת התעוררות של בית חב''ד?  ל"ת      חיים משה,    12/02/07 19:23 הגב לתגובה זו 7.  תיקון (לא רק) סמנטי     צמנ,    12/02/07 18:09 אי אפשר להתחיל בנטישה. גם את הגורמים המעכבים יש לחשוף לפני שאפשר לנטוש אותם כי חלקם דקים מדי חמקמקים ונסתרים. התהליך הוא של חשיפה נטישה, חשיפה נטישה, וכו'. התיקון מתבקש כי המשפט הזה הודגש והוא מושך את העין. אבל הדגש על ה''כאן'' במקום על ה''שם'', על המעכב במקום על התוצאה הסופית, הוא נכון מאוד. הגב לתגובה זו 6.  רציתי להודות על המאמר המדהים  ל"ת      יעל,    12/02/07 16:44 הגב לתגובה זו 5.  מאמר מבריק,כול הכבוד לאנשים כמוך בישראל  ל"ת      ישראל,  ישראלי,    12/02/07 14:42 הגב לתגובה זו          כמה עצוב לקרוא את התגובות         חמור שחור,  מוגרבי,    12/02/07 17:55 במאמרו של ינץ לוי המוכשר. הגב לתגובה זו          נכון  ל"ת          אבל גם בחו''ל,    12/02/07 16:18 הגב לתגובה זו 4.  כיבוי וטיפוח     ד.,  סוטו,    12/02/07 14:04 היי קרן האם לא קיימת דיאלקטיקה בין כיבוי והפחתה (ספק, היצמדות לטקסים וכו') לבין אימון וטיפוח (תשומת לב, מוסר ריכוז וחוכמה, בפאראמיטה במהאיאנה)? נדמה לי שתיאור שמדגיש כיבוי בלבד הוא פשטני מדי. הגב לתגובה זו          לסוטו וצמנ         קרן ארבל,    13/02/07 08:58 אין ספק שטיפוח ופיתוח של מצבי תודעה מועילים הם הצד השני של התרגול. בכתבה קודמת הזכרתי את שבעת מרכיבי ההתעוררות שהם מצבי תודעה שיש לפתח ולטפח: תשומת לב/מוּדעוּת, חקירה של מצבי תודעה, מאמץ, שמחה, רוֹגע, ריכוּז ושלווה-נפשית. גם ציינתי בכתבה הנוכחית: ''זו מטרתו של התרגול הבודהיסטי: להפסיק את רצף מצבי התודעה הלא-מועילים, ולפתח מצבי תודעה מועילים.'' מכיוון שהתורה הבודהיסטית רחבה ועמוקה, אי אפשר לגעת במאמר אחד בכל האספקטים השונים של התירגול. כאן ניסיתי להצביע על אספקט אחד: כיבוי של מה שגורם סבל, כאב ואי-נחת, ולא חיפוש אחר ''משהו''. גם המגיב''צמנ'' צודק בכך שאי אפשר לנטוש מה שאיננו מודעים אליו. אני רואה בתרגול תשומת הלב (sati) את תהליך החשיפה: החשיפה היא בעצם תשומת הלב למה שמתרחש בנו בכל רגע ורגע. כאשר יש בנו את המודעות להתעוררות חרדה, הישתוקקות, פחד וכדומה, ואנחנו רואים שהם אינם מועילים, אנו יכולים כעת לנטוש אותם... הגב לתגובה זו 3.  מאמר מצויין     רועי,    12/02/07 14:01 תמציתי, חף מיומרות פוזיטיביסטיות ומביא עובדות שמהן המבין יבין. עם זאת שהמבין יבין, הבודהיזם נועד גם למי שעוד לא הבין, ולכן הייתי רוצה לציין שמושג המפתח הוא ''אי ידיעה'' ולאורה ניתן להבין את שאר הכבלים, שהם ביטויים שלה. כלומר- השמדת הכבלים, או ''כיבוי'' ההשתוקקות הם בגדר אבסטרקט, בגדר הירואיות פנימית חסרת טעם עד שלא מ-ב-י-נ-י-ם את טבע ה''אי ידיעה'' שבמכשולים. רק הבנת הדברים יכולה להעיר, ולא כל מלחמה פנימית שהיא בסופו של דבר - אלימות. החוק שמצא הבודהא הוא שלא באמצעות השינאה תכובה השינאה, רק באמצעות האהבה תכובה השינאה. האם במלחמה פנימית, שהיא רק עוד ביטוי של שינאה, ניתן לכבוש את העירות? ולכן אני חוזר ואומר- יש להבין. הגב לתגובה זו 2.  פשוט מעולה     רוני,    12/02/07 13:44 ההתעסקות הכי אינטליגנטית שנתקללתי בה עד כה בסוגיה זו של הארה מול התעוררות. תודה קרן הגב לתגובה זו 1.  שאלה לקרן     ט.,  מנזר סרה,    12/02/07 13:40 קודם כל אני מצטרף לכל המחמיאים ולכל המשבחים. כתבות משובחות ומשופעות ידע. השאלה שלי היא אחרת: אם הבודהה אומר שאנשים אהובים מביאים רק סבל וכאב ולכן יש להתנתק מהם (אודאנה 8.8, סמיוטה 4.8) למה לייחס חשיבות כל כך גדולה למה שהוא אומר מילה במילה? הגב לתגובה זו          IF YOU LOVE SOMEBODY...         sting,    13/02/07 22:04 פשוט מאוד חברה... הדילמות הפנימיות הכי קשות שיש לנו הן בד''כ במערכות יחסים עם האנשים הכי קרובים לנו,משפחה,בני זוג,חברים קרובים,אנשים שאנו רואים בהם שותפים לחיים,אנשים שאנו אוהבים באמת וסומכים עליהם,נאחזים בהם... ומה לעשות,בסופו של דבר אנשים הם רק אנשים והאכזבה מחכה בפינה. כדי להשתחרר מההיאחזות כליל על האדם להיות חופשי מכבליו וזה כולל גם,וכנראה בעיקר,גם מאוהבנו ואהובנו. הגב לתגובה זו          ויתור         קרן ארבל,    13/02/07 08:46 בוקר טוב, קודם כל אין צורך להתייחס מילה במילה לדברי הבודהה אם הם אינם רלוונטים בשבילך. התורה הבודהיסטית פתוחה לבדיקה וחקירה. אם גילית שהדברים אינם נכונים, אין בהם בעצם שום תועלת בשבילך. לגבי הדוגמא שהבאת מהאודאנה 8.8. החלק הראשון של בית השיר (ומה שקשור לשאלתך) אומר: ''עצב או אבל וסוגי הכאב וסבל השונים שבעולם, קיימים בעקבות הדברים שנעימים [לנו] ואינם קיימים כאשר הנעים איננו קיים''. נראה לי שהכוונה היא כמובן לשני סוגי דברים שנעימים/יקרים לנו: אנשים ותחושות. אין כאן להבנתי שום הכוונה להתנתקות ממי שיקר לנו. אפילו בחוקי הנזירות, אם אדם אינו מקבל את רשות הוריו הוא אינו מורשה להצטרף אל מסדר הנזירים. לפי הבנתי, הבית-שיר הזה מתאר מציאות: כאב, צער וסבל מתעוררים בהכרח מתוך כך שישנם דברים שגורמים לנו עונג/שמחה, או אנשים שאנחנו אוהבים. במבט ראלי על עצמנו, הרי מה שאנחנו רואים כיקר, אלו הם האנשים/דברים שבדרך כלל מעוררים בנו כאב כאשר הם נעלמים ואינם שלנו יותר. הרי מה שאינו נעים לנו, או אנשים שאנחנו לא אוהבים, תמיד מעוררים פחות כאב מאלו שחשובים לנו ביותר. אבל אין ספק, שמבחינתו של הבודהה, שהיה נזיר, הדרך להתעוררות יכולה להיות ''חלקה'' יותר אם הויתור (renunciation) הוא קודם כל חיצוני, הווה אומר, נטישה וויתור של רכוש ומשפחה. אין זה אומר, כמו שציינתי למעלה, שיש להתכחש למי שאנו אוהבים, ואי אפשר להיות נזיר/ה ללא אישור ההורים, אבל ישנה חשיבות ומשמעות רבה לפרישות וויתור של כל מה שבדרך כלל יוצר בנו היאחזות, היקשרות והיצמדות. זה לא הכרחי, ישנם סיפורים בסוטות על בעלי משפחה שהתעוררו, אבל על פי תפיסתו של הבודהה, ויתור כזה אכן יכול לעזור. הרי מי שהופך לנזיר/ה, בעצם מקדיש את כל חייו רק לתירגול הרוחני, מה שקשה מאוד לעשות במסגרת רגילה של בית, משפחה ועבודה. הגב לתגובה זו              עד כמה מוותרים             ט.,  מנזר סרה,    13/02/07 13:34 קודם כל תבורכי. תענוג לשוחח איתך. אם התורה הבודהיסטית פתוחה לבדיקה וחקירה, אז למה השיח על ''הארה'' אינו לגיטימי? אם היא פתוחה לבדיקה וחקירה אז למה שלא לקבל רגשות שליליים ולא לעשות מאמץ לדחות אותם אם ''זה מה שעובד בשבילי''? גם ציטוטים צריך להביא בקונטקסט. בסוטרה הזו מגיעה לבודהה סבתא שאיבדה את נכדה כשהיא רטובה מדמעות והוא מסביר לה שאנשים יקרים גורמים רק סבל. בהמשך בית השיר הוא אומר: ''שמחה וחוסר צער שמורים לאלה שעבורם אין דבר יקר בעולם. כך שאדם השואף להיות ללא צער צריך להימנע מלעשות דברים יקרים לליבו''. כבוד להורים הוא משהו שונה. הרי מסופר שהבודהה עלה לרקיע ה33 כדי ללמד את אימו, ושאפילו אם נישא את הורינו על כתפינו מסביב לכל העולם זה לא ישיב להם כגמולם על הנתינה שהרעיפו עלינו (מעניין מה הפסיכולוגיה המודרנית תגיד על זה) הגב לתגובה זו                  השוני לא ברור לי                 צמנ,    13/02/07 15:16 איך אפשר לכבד דבר מה שאינו יקר ללבנו ? מי עולה 33 רקיעים עבור מישהו שהוא חסר ערך עבורו ואינו יקר ללבו ? לדעתי, על אף הצורך שלנו לקבל תשובות סמכותיות סופיות ומוחלטות, בגלל מרחק הזמן והשוני התרבותי צריך להזהר מאוד מלקבל את ההתבטאויות של בודהא כפשוטן, ולהתייחס אליהן יותר כאל בסיס להירהורים וחקירה. פרידה מאדם יקר היא סבל, אבל מי שההכרה בעובדה הזו גורמת לו למהר ולהתנתק ממי שיקר לו, רק מחליף סבל עתידי בסבל מיידי. ועוד, חלק מההתחשבות בקונטקסט היא לקיחה בחשבון של העובדה שהדברים נאמרים לסבתא שנכדה כבר נלקח ממנה, שלא ביוזמתה, והיא נמצאת בלב לבו של האובדן, כך שאפשר לומר לה דברים שמתאימים ספציפית למצבה, ובמצבה יש בהם מן הנחמה, בעוד שכאשר רואים בהם נוסחא כללית שמתאימה לכל מצב אפשר לפרש אותם בטעות כהנחיה אקטיבית שמתאימה לכל אדם להתנתק מהאנשים היקרים ללבו. הגב לתגובה זו                      גם לי לא ברור השוני                     סוני,  סיני,    14/02/07 16:23 למה יש דברים שצריך לקבל כפשוטם (התעוררות מול הארה) ודברים אחרים כבסיס להרהורים וחקירה? לנקודה שהעלית, בסוטרה אחרת שהבאתי קודם הבודהה מתנצח עם מארה ומסביר לו שמאנשים קרובים ואוהבים צומח סבל. אני מניח שאת מארה אין צורך לנחם. מכיוון שהדבר חוזר בסוטרות אחרות נראה לי שהדבר ברור לי למדי. לגבי הקושי שלנו לקבל את זה, או לפעול על פי זה, כבר עניין אחר הגב לתגובה זו                          כנראה מאותה הסיבה                         צמנ,    14/02/07 23:09 שיש דברים מתוקים ויש דברים מלוחים. אני לא חושב שנושא ההתעוררות מול הארה מתאים להשוואה כי לא מדובר באמירה של בודהא אלא בדיון במטבע לשון מטעה שקנה אחיזה בשפה שלנו. כפי שכתבה קרן, אין ויכוח על כך שהיקר לנו אחראי לסבל שלנו. זה תיאור של מציאות. המחלוקת הייתה על השאלה אם יש כאן הכוונה כללית וגורפת להתנתקות יזומה מאנשים שיקרים ללבנו. לדעתי לא, ולדעתי מי שמבין זאת כך רק מוסיף סבל על סבלותיו ולא משתחרר מהם. את האנשים היקרים ללבו מחליף אידיאל ההתנתקות מהם, שהופך ליקר ללבו לא פחות, ונושא עמו את סוגי הסבל המיוחדים לו, הן עבור המתנתק והן עבור האנשים היקרים ללבו. זו הבנתי. יכול להיות שאני לגמרי טועה. הגב לתגובה זו