הגב לתגובה זו

ואח''כ בזהירות את אור זוהר דני לסרי ורק אם אתם ממש אמיצים - את מדריך האנטי גורואים כול הכבוד לדיוויד סופר ותלמידו הנאמן..

הגב לתגובה זו

רק באמונה ואהבת הארץ תנצחו את האויב. לא במוסריות מעוותת.

הגב לתגובה זו

מצא חן בעיני הנסיון של הדלאי לאמה להגדיר בפשטות את מטרת החיים גם אם איני מסכים עם ההגדרה עצמה. על משקל הניסוח שלו אני רוצה לנסות ניסוח נוסף: מטרת החיים היא לחפש ולגלות מהי מטרת החיים ואז לחיות את זה... מרגע היוולדו ניתן לו לאדם כלי האושר שהוא האישור הטבעי לכך שהוא בדרך הנכונה לכן חשוב להתמיד ולגלות בכל יום מחדש מה מביא למידה הולכת וגדלה של אושר

הגב לתגובה זו

היי יובל, במאמר הקצר והיפה שכתבת ישנן נקודות רבות ושונות הקשורות לעקרונות בודהיסטיים קלאסים ולהצגה דואלית של החיים. מתוכן עולות שאלות רבות לגבי התפיסות ועקרונות החיים שהן מציעות . עקרון האושר והסבל: משום מה נוצר הרושם שהסבל והאושר מוצגים כאן בצורה של טוב אל מול רע כמו בהרבה כתבים של ועל הבודהיזם אך למעשה אני חושב שהמשפט הראשון הוא משפט מפתח גם אם הוא אינו מודע לכך שהוא כזה. מה שמשתמע מהמשפט הפותח של הדלאי לאמה לראות עיני הוא שלסבל יש תפקיד מהותי והוא להוציא אותנו למסע חוזר ונשנה של גילוי אחר אותם הדברים המביאים למידה גדולה יותר של אושר (עם דגש על- מידה גדולה יותר). כלומר האושר אינו סופי או בהכרח תמידי ויש מידה גדולה יותר מעבר לו. כך גם הסבל, הוא אינו טוב או רע אלא מצב נתון או זרז המזמין אותנו למסע נוסף וחדש של גילוי. וכל זה פותח כמובן תהיות נוספות על המקום של לימוד, השלה, גדילה, התפתחות, לדעת את עצמי, עונתיות וכו'.. וכו'.. אולי אם נחליף את המילה ''סבל'' שהיא סוביקטיבית עם קונוטציות שליליות ודי שחוקה במילה ''אתגר'' או בצירוף ''הזדמנות ללימוד'' או ''הזמנה לגדילה'' האין התמונה תיראה פתאום שונה? זה מזכיר את ספרי המתמטיקה בבתי הספר - הם מלאים בבעיות חשבון. למה ליצור בעיות היכן שאין בעיות אלא שאלות או אתגרים לפתרון? (כנראה שמחברי הספרים פולנים) עקרון החמלה ואי האלימות: גם כאן מוצג מצב של דואליות שלא בהכרח מתחייב שכן האם כל שימוש בכח הוא אלימות? האם עקרון של אי-אלימות צריך בהכרח להניא אותי מלהגן בכל מחיר על היקר מכל (כמו החיים שלי או של אחרים)? האין הגוף החי מגן כל כולו על עצמו על ידי מלחמה בכל מחלה הפולשת לתוכו? גם אם חיים באשר הם הם חלק מהחיים של כל אחד ואחד מאיתנו האם כאשר רגלך הימנית הרקובה מנמק תסכן את כל כולך תבחר לחמול עליה ולקבל אותה כמות שהיא או שתבחר לכרות אותה? לבסוף לגבי הטיבטים, אני בהחלט מצטרף לאיחול שהם יצליחו למצוא בדרך זו או אחרת מנוח, הם כנראה בשלב משמעותי בחיפוש אחר מה באמת אמור להביא להם אושר. תודה, אור

הגב לתגובה זו

היי יובל, במאמר הקצר והיפה שכתבת ישנן נקודות רבות ושונות הקשורות לעקרונות בודהיסטיים קלאסים ולהצגה דואלית של החיים. מתוכן עולות שאלות רבות לגבי התפיסות ועקרונות החיים שהן מציעות . עקרון האושר והסבל: משום מה נוצר הרושם שהסבל והאושר מוצגים כאן בצורה של טוב אל מול רע כמו בהרבה כתבים של ועל הבודהיזם אך למעשה אני חושב שהמשפט הראשון הוא משפט מפתח גם אם הוא אינו מודע לכך שהוא כזה. מה שמשתמע מהמשפט הפותח של הדלאי לאמה לראות עיני הוא שלסבל יש תפקיד מהותי והוא להוציא אותנו למסע חוזר ונשנה של גילוי אחר אותם הדברים המביאים למידה גדולה יותר של אושר (עם דגש על- מידה גדולה יותר). כלומר האושר אינו סופי או בהכרח תמידי ויש מידה גדולה יותר מעבר לו. כך גם הסבל, הוא אינו טוב או רע אלא מצב נתון או זרז המזמין אותנו למסע נוסף וחדש של גילוי. וכל זה פותח כמובן תהיות נוספות על המקום של לימוד, השלה, גדילה, התפתחות, לדעת את עצמי, עונתיות וכו'.. וכו'.. אולי אם נחליף את המילה ''סבל'' שהיא סוביקטיבית עם קונוטציות שליליות ודי שחוקה במילה ''אתגר'' או בצירוף ''הזדמנות ללימוד'' או ''הזמנה לגדילה'' האין התמונה תיראה פתאום שונה? זה מזכיר את ספרי המתמטיקה בבתי הספר - הם מלאים בבעיות חשבון. למה ליצור בעיות היכן שאין בעיות אלא שאלות או אתגרים לפתרון? (כנראה שמחברי הספרים פולנים) עקרון החמלה ואי האלימות: גם כאן מוצג מצב של דואליות שלא בהכרח מתחייב שכן האם כל שימוש בכח הוא אלימות? האם עקרון של אי-אלימות צריך בהכרח להניא אותי מלהגן בכל מחיר על היקר מכל (כמו החיים שלי או של אחרים)? האין הגוף החי מגן כל כולו על עצמו על ידי מלחמה בכל מחלה הפולשת לתוכו? גם אם חיים באשר הם הם חלק מהחיים של כל אחד ואחד מאיתנו האם כאשר רגלך הימנית הרקובה מנמק תסכן את כל כולך תבחר לחמול עליה ולקבל אותה כמות שהיא או שתבחר לכרות אותה? לבסוף לגבי הטיבטים, אני בהחלט מצטרף לאיחול שהם יצליחו למצוא בדרך זו או אחרת מנוח, הם כנראה בשלב משמעותי בחיפוש אחר מה באמת אמור להביא להם אושר. תודה, אור

הגב לתגובה זו

היי יובל, במאמר הקצר והיפה שכתבת ישנן נקודות רבות ושונות הקשורות לעקרונות בודהיסטיים קלאסים ולהצגה דואלית של החיים. מתוכן עולות שאלות רבות לגבי התפיסות ועקרונות החיים שהן מציעות . עקרון האושר והסבל: משום מה נוצר הרושם שהסבל והאושר מוצגים כאן בצורה של טוב אל מול רע כמו בהרבה כתבים של ועל הבודהיזם אך למעשה אני חושב שהמשפט הראשון הוא משפט מפתח גם אם הוא אינו מודע לכך שהוא כזה. מה שמשתמע מהמשפט הפותח של הדלאי לאמה לראות עיני הוא שלסבל יש תפקיד מהותי והוא להוציא אותנו למסע חוזר ונשנה של גילוי אחר אותם הדברים המביאים למידה גדולה יותר של אושר (עם דגש על- מידה גדולה יותר). כלומר האושר אינו סופי או בהכרח תמידי ויש מידה גדולה יותר מעבר לו. כך גם הסבל, הוא אינו טוב או רע אלא מצב נתון או זרז המזמין אותנו למסע נוסף וחדש של גילוי. וכל זה פותח כמובן תהיות נוספות על המקום של לימוד, השלה, גדילה, התפתחות, לדעת את עצמי, עונתיות וכו'.. וכו'.. אולי אם נחליף את המילה ''סבל'' שהיא סוביקטיבית עם קונוטציות שליליות ודי שחוקה במילה ''אתגר'' או בצירוף ''הזדמנות ללימוד'' או ''הזמנה לגדילה'' האין התמונה תיראה פתאום שונה? זה מזכיר את ספרי המתמטיקה בבתי הספר - הם מלאים בבעיות חשבון. למה ליצור בעיות היכן שאין בעיות אלא שאלות או אתגרים לפתרון? (כנראה שמחברי הספרים פולנים) עקרון החמלה ואי האלימות: גם כאן מוצג מצב של דואליות שלא בהכרח מתחייב שכן האם כל שימוש בכח הוא אלימות? האם עקרון של אי-אלימות צריך בהכרח להניא אותי מלהגן בכל מחיר על היקר מכל (כמו החיים שלי או של אחרים)? האין הגוף החי מגן כל כולו על עצמו על ידי מלחמה בכל מחלה הפולשת לתוכו? גם אם חיים באשר הם הם חלק מהחיים של כל אחד ואחד מאיתנו האם כאשר רגלך הימנית הרקובה מנמק תסכן את כל כולך תבחר לחמול עליה ולקבל אותה כמות שהיא או שתבחר לכרות אותה? לבסוף לגבי הטיבטים, אני בהחלט מצטרף לאיחול שהם יצליחו למצוא בדרך זו או אחרת מנוח, הם כנראה בשלב משמעותי בחיפוש אחר מה באמת אמור להביא להם אושר. תודה, אור

הגב לתגובה זו

יפן נכנעה וניצחה ,טוב להם. מטיבט ברחו ונכנעו והצילו עצמם, ישראל ב'סכנה' אם 'נכנע', אבל טוב להוכיח שרוצים שלום. דפנה

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

העם הטיבטי לא פתר את הסכסוך, למען האמת הוא על סף הכחדה! טובחים בהם כמו בזבובים ביום חמסין והאמת היא שהיום בו הדאלי למה יעזוב את העולם הוא העולם שבו תגמר החמלה... כמו כן, מצחיק לדבר על חמלה לעם שאין לו חמלה אפילו כלפי עצמו (רק תראו אותם איך הם מוציאים להורג בככר העיר), אנחנו עושים דמוניזציה? למי? לאנשים שכורתים ראשים של אנשים חיים (אלקאידה) ומקרינים בגאווה?, לעמים אשר בחסות החוק מעקרים עיניים לנשים שנחשדו בבגידה (אפגניסטאן), לאנשים שלא נלחמים איתך על אדמה או על איזהי בעלות אלא על כך שבעיניהם אתה כופר בדתם ובן מוות! (כמעט כל אירגון טרור וחלק גדול ממדינות ערב). אין סכסוך ישראלי פלסטיני, הוא נגמר ביום שרוב העם בישראל החליט שהוא מוכן להחזיר את השטחים חזרה, מה שיש הוא מלחמה להרס מוחלט של מדינת ישראל ע''י שילוב של הרבה גופים, מה הסכסוך שלנו למשל עם לבנון? או עם חיזבאללה? דרשו שנצא מלבנון, יצאנו עד הסנטימטר האחרון, אז על מה הסכסוך? על בעלות? על אדמה? מזל שאנחנו לא בודהיסטים טיבטיים, ומזלם של הטיבטיים שהאוייב שלהם הוא העם הסיני, הם עוד יוצאים בזול יחסית... יום טוב

הגב לתגובה זו

''היהודים היו צריכים ללכת לתאי הגזים בלי התנגדות'' לגנדהי ולאי-אלימות בה דגל היה חלק לא קטן ביצירת התנאים המתאימים למלחמת החלוקה של הודו, בה נהרגו מיליונים משני הצדדים. הודים רבים מכירים בזאת, למרות שטיפת המח שעושים להם כבר 50 שנה, ולמרות שאסור בהודו למתח בקורת, או ללעג, על גנדהי שהפך למין פרה קדושה. אם זה מזכיר למישהו משהו - לא אמרתי.

הגב לתגובה זו