טוב שיודעת אני כי יש ''עת'' לכול דבר, ולכן אני ''סבלנית.''
בסיס של ביתי ה''חדש'' והטוב למדתי ממורי ניסים אמון.
ואז מהבסיס התחלתי לעלות למעלה,
בכול ''מדרגה'' יש ''מסר'' מכול מיני מורים.
בחרתי כבר כול בוקר להיולד מחדש,
והטעת שלי עם ''זרע'' הטוב ביותר,
אני רמפא את עצמי כול הזמן,
למשל אומרת למחלתי שבתוך גופי כבר 22 שנה:
'' אני לא מגרשת אותך ולא רבה איתך,את יכולה לשבת ב''תאים'' שכבר ''כבשתה'' ,אבל חיים אנחנו ביחד בשלום.'' בינתיים אפילו התגברתי על ''פעילות'' מחלתי.
אני גם לא הורסת יותר אלה זזה ממקום שהבניה לא הצליח.
ממשיכה אני כול הזמן לבנות את מה שרוצה שיבנה.
תודה לך ניסים אמון שעכשיו אפילו ה''דמעות'' שלי משמחה,
ורוקדת כול הזמן ,אפילו שהרגלים שלי עפ כאב פיזי.
בוחרת כבר מקומות שלא צריך נשק.
שצריך הגנה מגינה על עצמי ואלוהים איתי כול הזמן.
מחבקת אני את כול העולם,
אין ביקורת אין שפיטה,מקבלת העולם.
בזמן מתאים קורעת רק מתוך הגנה ,ותופרת מתי שצריכה לתפור
- בתקופה הזאת נזכרתי איך לפני 35 שנה למדתי ''אופנה'',קיבלתי ציון 100 על שירטוט חליפה שראיתי בטלוייזיה.
שבאתי הביתה ובקשתי בד למבחן,
ישר ענה אבי:'' קחי סדין.''
מאותו רגע התחילה המרד שלי,
ועכשיו כבר בשבעות האלה יוצרת חולצה שעדין לא עשו בעולם.
כול מה שראה את זה אמר שזה מיוחד.
כנראה אם הייתי מיצרת ''אופנה'' הייתי ''עשירה''.
עכשיו אנני מצליחה לשמוע את כול העולם.
טוב מורי היקר ניסים אמון:
אני תמיד ולעד הודה לך שמלימד אצלך הגעתי לחיים מלאים חופש שצמוד לאושר.
דפנה57
הגב לתגובה זו