כל אדם יודע שאם יקפוץ מגשר בגובה 40 מטר הוא ישבור כל עצם בגופו ובעצם ימות. אני לא יודע מה איתך, אבל יש מבחנים שאני מעדיף להעתיק את התוצאה מלבדוק את הדרך אל התוצאה. אגב, לפי תאוריית השלבים שלך, אתה בעצם רומז שאין בכלל מודעות אינטרוספקטיבית, אלא רק רטרוספקטיבית. זאת אומרת - המודעות היא בסך הכל זיכרון של החוויה. אם אני יכול להיות מודע על בסיס זיכרון של החוויה שלי, אוליי אני יכול להיות מודע על בסיס הזיכרון של חוויה של מישהו אחר? אני לא מתיימר להצליח לענות על השאלה האחרונה.

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

הבודהיזם לא אומר שהסל חסר חשיבות. אני מסכים איתך לחלוטין שאם מישהו היה אומר דבר כזה, זו היתה אמירה מפלצתית וחסרת חמלה. אני משוכנע שלא לזה ד''ר אליצור התכוונה. כשהבודהיזם מדבר על סבל, הנקודה המהותית היא שהסבל קיים בכל מישור בחיינו וחשוב שנבין שטבע החיים הוא סבל. אבל - וזה חשוב מאוד - אם זה מוביל אותנו למסקנה שלא צריך לעשות דבר לטפל בסבל, הלכנו רחוק מדי ונפלנו קורבן לניהיליזם. הסבל ממשי, ואיום. לכן הבודהיזם מדבר עליו: לכן יש טכניקות רבות להפחתת הסבל, כשהנחת-היסוד היא שאין שיטה אחת שמתאימה לכולם. במדיטציה הבודהיסטית, לפני שאפשר לטפל בבעיה חובה לזהותה. לכן, כבודהיסט, אני מסכים לגמרי עם מה שאתה אומר בנוגע לטראומות. משמעות הטכניקות הבודהיסטיות איננה טיאטוא של הסבל מתחת לשטיח אלא הכרה בו, התמודדות עמו. והפסיכולוגיה יעילה מאוד בתחומים אלה. דבר נוסף שכתבת הוא שחשוב לאנשים שעברו טראומות להבין שמה שקרה להם ''חיצוני'' להם. שוב, זו אי-הבנה גמורה לומר שהבודהיזם טוען שכל מה שקורה לנו קורה בתוכנו. ישנו דימוי בודהיסטי נפוץ שמתאר נקודה זו: בכדי שנבט ינבוט נחוץ הזרע, ונחוצים גם האדמה, המים, הדשן, אור השמש וכן הלאה. כל הגורמים חייבים לחבור יחד. באופן דומה, התודעה שלנו אחראית לכל מה שקורה לנו, היא הסיבה, אבל הנסיבות חשובות בדיוק באותה המידה. בודהיסט שיאמר לאישה שנאנסה באופן ברוטלי ''זו אשמתך! את אחראית למה שקרה לך!'' איננו בודהיסט בעיניי. זו נקודה קריטית. המטרה היחידה בדיון הבודהיסטי על סבל היא לעזור לעצמנו ולזולת, להפחית את הסבל, לא להעצים אותו. להפוך לאנשים אמפתיים וחומלים יותר, לא שיפוטיים יותר. בקיצור רב, אני מסכים איתך. הסוד הוא תמיד באיזון. בודהה קרא לתורתו ''דרך האמצע'', בדיוק מסיבה זו.

הגב לתגובה זו

הבודהיזם מעשי מאוד, לכן הוא ממוקד יותר בטכניקות פסיכולוגיות שישפרו את איכות החיים מאשר בשאלות על משמעות החיים. לכל אחד יש נטיות שונות ומשמעות שונה בחיים. אין משמעות אחת גדולה, כי אנחנו בוראים את עולמנו ואחראים לו. בקשר לסבל: המטרה הבודהיסטית של מניעת סבל לא מתייחסת רק לסבל האישי אלא לסבל של כל יצור חי. המטרה היא להקל על חיי הזולת, ולראות את עצמנו כאחד מתוך הכלל, בלי אגו שגורם לנו להרגיש שאנחנו הכי חשובים בעולם. אם בודהיסט היה אמור לחשוב רק על עצמו, הייתי מסכים אתך ואומר שהבודהיזם אגואיסטי. אבל זה לא המצב.

הגב לתגובה זו