תגובות עד כה: 74 תגובות, ב- 32 דיונים. לקריאת כל התגובות ברצף סגור את כל התגובות הוסף תגובה 32.  OMG you are such as loser  ל"ת      Joe,  NY,    30/03/08 19:26 הגב לתגובה זו 31.  לארז: mushom@gmail.com  ל"ת      מושון,    01/03/08 20:35 הגב לתגובה זו 30.  אשכרה!!!!     יפעת,  אוסטרליה,    29/02/08 05:26 אבל אין עם מי לדבר הם לא מבינים וגם לא יבינו זו פשוט הסתכלות שונה הגב לתגובה זו 29.  כתבה מדהימה בהחלט.     אנה,    28/02/08 15:29 מעורר השראה הגב לתגובה זו 28.  יפה כתבת !! מאז שהחלטתי לחזור בתשובה     ארז,  ת"א,    27/02/08 22:44 סגנון החיים/הבילוי השתנה ,כמו שקורה בוודאי לרבים . אז במקום טלויזיה - מדיטצייה במקום מסיבות - התבוננות וכו . חבל שהחברים לפעמים לא מבינים . בהצלחה לכולם :-) הגב לתגובה זו 27.  Who am I at what point of time     Hagay Peled,  Cape Town,    27/02/08 18:54 There has been many good point pro and con the article, My way of clearing it up is this, yes, some times i choose not to experiance, stay in my shell... why i do this is a concience decision to not expose myself at that time, not to waist energy at that time And it's usually turn to be the right decision... yes, some times i choose to go out and experiance, And i do that conciencly so i can meet new people, do new things and i usually have a great time too. As a matter of fact, if i conciencly choose what to do, i usually find the outcome great and beneficial. So who am i in all this, Never the same person is the only right answer There is no one way for me to move forward and moving forward is not allways happen in a physical way... So i listen to my inner self and choose at any time who am i here and decide to go or not. I found i am happy to go along with my decision any way it goes because it is what suited me best there and then... No regrets... הגב לתגובה זו 26.  זה בדיוק ככה     אחד,    27/02/08 16:55 גם אני איבדתי כל עניין בחיים החומריים, אפילו לבחורות אני בקושי נמשך ואני יודע שזה הבל הבלים, אשלייה שלעולם לא מסופקת. מצד שני, ההנאות מתעדנות יותר, נוגעות בנשמה. טבע, מוזיקה, מדיטציה. אין ספק שבתקופה שבה היו לי אגו טריפים מסחררים, ההנאה היתה הרבה יותר עוצמתית, אבל זה היה גס ומגעיל. כמובן שהניתוח השכלי שעשית לתהליך הוא כניסה של אגו לתוך התהליך הרוחני, ויציאה מתוך הרגע. אבל כולנו עושים את הטעות של הניתוחים האלה, כדי לייעל את התהליך הרוחני. הגב לתגובה זו 25.  ללא קשר לבילויים: זהו אגואיזם ניו-אייג'י אופייני, במסווה של מוסריות  ל"ת      מישהי,    27/02/08 12:25 הגב לתגובה זו          תפסיקי לבלבל תמוח טוב לך לחפש תצמך בברים         מישהו,    29/02/08 05:23 תל אביביים אפלוליים לכי על זה אבל אנחנו לא בעיניין אז מה כואב לך? הגב לתגובה זו              כדאי להשאר בברים-             טונג,    29/02/08 07:27 זה בילוי. אין בלתו הגב לתגובה זו 24.  אין עוד מלבדו!!!התשובה לכל השאלות!     טל,    27/02/08 11:33 עם ישראל,המשמעות נמצאת בבורא עולם ותורתו.. הגב לתגובה זו 23.  הכל חרטה הבדידות מובילה לעיסוק ברוחניות     שחר,  אוסטרליה,    27/02/08 10:03 מניסיון אישי הבדידות והשיעמום הובילו אותי להיתעסק ברוחניות ולא ההיפך הגב לתגובה זו          אוסטרליה מלברון         אור,    29/02/08 05:33 נו ברור שמתוך בדידות ורייקנותתחפש משמעות אלא מה להפך????????????????????????????????? אם ההית מלא כבר לא ההית מחפש! הגב לתגובה זו          שחר זה לא אומר שאמל כולם התהליך היה כזה         יפעת,    29/02/08 05:31 אני התחלתי ללכת בדרל הרוחנית אחריי שהתוהללתי שנים כהוגןת מטוקיו ועד גואה היה כיך לא אומר שלא אבל כיף זמני שמשאיר אחריי כן ריקנות אמיתית ,למה כי בלי האלכוהול או התרכובת הכימית אנחנו באמת רייקנים ! ולכן רצוי להגיע למצב שאנחנו מוצאים משמעות לחיינו באופן טיבעי כיאז זה לנצח! הגב לתגובה זו 22.  מרתק     אתי,    27/02/08 10:01 זה היה מרתק אמיתי ונכון אני מזדהה עם כל מה שכתבת כי זה משקף בדיוק מה שאני מרגישה וחווה ולא תמיד ידעתי להסביר את זה עד כדי מחשבה שמשהו לא בסדר איתי ו בכל זאת לא רציתי לשנות דבר כי אני מאוד נהנית מחיי באופן כזה. תודה על ההארה הגב לתגובה זו          לא הבנתי איך אפשר להנות ממה שאין לך?         סרסיסה,  עולם אחר,    27/02/08 16:41 את לא חושבת שבמצב כזה בנאדם לא מביא תועלת וככה גם לא מתפתח? כי אם הוא נהנה מלא לעשות כלום אז הוא לא עושה וככה הוא פסיבי ומי שלא עושה ומנסה גם לא לומד ולא מכיר דברים חדשים, נגיד אם מי שכתב את הכתבה היה יוצא לאותו בילוי ומשנה את האווירה היה רואה דבר חדש חוץ מהחדר שלו והכורסא שלו, המצב רוח שלו היה משתנה, היתה בו יותר שמחת חיים והוא טוען שזה שהרגע יעבור וזה יהיה כאילו שהוא לא יצא לבילוי בכלל אבל זה לא נכון כי החוויה בזיכרון היתה נשארת וזה לתמיד, מה דעתך? הגב לתגובה זו 21.  בטח שאתה לא נהנה מבירה     מייק,  מייקס פלייס,    27/02/08 09:43 זה בגלל שאתה שותה את הבלונדיות האלו ולא גינס הגב לתגובה זו          lager ו- ale         מושון,    28/02/08 21:23 אני הייתי הולך על Bell Havenws best...או על Cobra ...גם PAULANER מדהימה! יום טוב הגב לתגובה זו 20.  חבל שאתה מפספס את ההנאה הכי גדולה     יואל,    27/02/08 09:21 כל מי שאי פעם צלל לתוך סוגיה תלמודית ולמד להכיר את החכמה הגלומה בה יודע היטב שהנאות העולם מכל סוג שהוא אינן משתוות להנאה הרוחנית שבחווית לימוד תורה. זה לא סתם שאנשים דתיים אינם רואים דחף לבלות-יש להם את הבילוי המושלם מדי יום ביומו. לא מספיק לך-נסה את חויית התפילה המרוממת -דיבור עם אלוקים! הגב לתגובה זו 19.  חבל שאתה מפספס את ההנאה הכי גדולה     יואל,    27/02/08 09:20 כל מי שאי פעם צלל לתוך סוגיה תלמודית ולמד להכיר את החכמה הגלומה בה יודע היטב שהנאות העולם מכל סוג שהוא אינן משתוות להנאה הרוחנית שבחווית לימוד תורה. זה לא סתם שאנשים דתיים אינם רואים דחף לבלות-יש להם את הבילוי המושלם מדי יום ביומו. לא מספיק לך-נסה את חויית התפילה המרוממת -דיבור עם אלוקים! הגב לתגובה זו 18.  גם אני איבדתי עניין     אחת שאין לה,    27/02/08 09:11 בעולם החומר, בבילויים המקובלים, אפילו בפגישות עם חברים. הכל נראה לי גוזל זמן יקר במקרה הטוב. אין יותר כף מלהיות בחברת עצמך, בשקט, בשלווה, בהסתפקות שמחה במעט מאד. ההשתחררות מעולם החומר והצרכים שווה לטריפ קבוע. רוב הזמן מרגישים פשוט טוב. הגב לתגובה זו 17.  גם אני איבדתי עניין     אחת שאין לה,    27/02/08 09:11 בעולם החומר, בבילויים המקובלים, אפילו בפגישות עם חברים. הכל נראה לי גוזל זמן יקר במקרה הטוב. אין יותר כף מלהיות בחברת עצמך, בשקט, בשלווה, בהסתפקות שמחה במעט מאד. ההשתחררות מעולם החומר והצרכים שווה לטריפ קבוע. רוב הזמן מרגישים פשוט טוב. הגב לתגובה זו 16.  הכל סיזיפי     מעיין,  רעננה,    27/02/08 08:33 בסופו של דבר, כל מה שאנו עושים מגיע לאותה נקודה, לצאת יום יום לעבודה מגיע להגדרה של להגיע לאותה נקודה, גם להתקלח, לאכול וכו' וכו' אתה מגיע לאותה נקודה, אבל הנפש צריכה איוורור,אם לצאת לבילוי, לטיול בטבע, לארוחה משפחתית וכהנה וכהנה הגב לתגובה זו 15.  חומר ורוח     אנושי,    27/02/08 06:36 על הדרך הרוחנית נוהגים לדבר במונחים של הליכה, טיפוס, קושי, ירידות, עליות ושאיפה להתעורר או להגיע אל האור. אכן, חשוב לעבור אותה על כל שלביה. ומה בסוף הדרך? עבורי- במישור האישי: אהבה טובה, ספר טוב, מוסיקה טובה, ארוחה טובה. ובמישור הבינאישי: השתדלות להיטיב. הגב לתגובה זו 14.  כתבה זו היתה צריכה להיכתב בהודו     אריה,    27/02/08 05:39 מה לכתבה ולתגובות שלכם ולרוחניות יהודית לאן הגענו במדינה הזאת חישבו על כך הגב לתגובה זו          זה יכול להיכתב גם בירושלים  ל"ת          זורם עם הקב''ה,    06/03/08 01:16 הגב לתגובה זו 13.  הנאות החיים הקטנות     אלי,  יפן,    27/02/08 05:18 בתור אחד הנהנה למדוט אני מסכים לדעה שרוחניים יוצאים פחות, הסיבה שלי היא שלשתות אלכוהול לא מתחבר לי טוב עם המדיטציה ואם אני יוצא עד מאוחר קשה לי מאוד לקום מוקדם בבוקר שלמחרת לטובת התרגול. לגבי עניין המסעדות- אני לא רודף אחר הארוחה המושלמת אך עדיין יש לי טעם בפה מהצ'ולה בטורה ב-15 רופי שאכלתי לפני 5 שנים בדלהי, או מהמסעדה הצרפתית בה אכלתי ב-250 ש''ח לפני כ-8 שנים לערך או מהסושי ב-1000 ין(33 ש''ח)שאכלתי אתמול שלאחריו הבטתי בסושף עם דמעה בעיני(כמעט) ואמרתי לו ''אושר''. הנקודה היא לא כמה אני מוציא על אוכל אלא שאם תתמסר לכל פעולה שתעשה תוכל למצוא בה אושר, זו היוגה האמיתית(לדעתי) שלאו דווקא דורשת תרגול... אגב, את החיוך הגדול ביותר ראיתי נסוך על פניה של אשה כבת 30 בורנסי(הודו), שבנה הקטן מתרוצץ סביב רגליה יום יום בזמן שהיא גורפת ומעמיסה ערמות של צואת פרות ברחוב... הגב לתגובה זו 12.  מזדהה  ל"ת      רוח'נית אחת,    27/02/08 01:56 הגב לתגובה זו 11.  לי אין יציאות כבר תקופה. זה קשור?     עצור רוחני,    27/02/08 00:36 נפיחות דווקא יש. אני נופח ונופח, הרוח כן נושבת, מצפצפת, מצרצרת, מצווחת, מייבבת לי, גונחת, מחרחרת, מתייפחת, אבל יציאות ממש, כאלה שאתה אומר אחריהן ''יצא'', ''הוצאתי'' וכדומה - כאלה אין. או אם יש - משהו בכל זאת יש לפעמים - הן סמליות, מרומזות ממש. לעומת אנשים אחרים, אני מתכוון - בכל זאת משקלן השבועי הכולל עולה על משקל חריוניו של תוכי, נאמר. לא גדול, מהקטנים. האם לדעתך הדבר קשור באופן כלשהי לפעילותי הרוחנית? אולי אני מגזים בה? האם עלי לעצור קצת? להתכנס יותר? להתאפק אפילו, במובן מסויים, כדי שאוכל להשתחרר במובנים מסויימים אחרים? הגב לתגובה זו          יותר מדי רוח.  ל"ת          ריח ניחוח,    27/02/08 15:58 הגב לתגובה זו          ועוד איך קשור         אסתריקה,    27/02/08 10:48 זה מאוד קשור מורגש שכל החרה נשאר לך בפנים הגב לתגובה זו          עצור!! אתה מ-גזים.  ל"ת          רעלן מצוי.,    27/02/08 09:19 הגב לתגובה זו          11 מצחיק מאוד :)))  ל"ת          אסף,    27/02/08 08:45 הגב לתגובה זו 10.  וכרגיל באזורנו הרוחני     דניאל,  צפון,    27/02/08 00:08 אתה מבקר תופעה מסויימת וכל עולם המושגים שלך בעצם ניזון ממנה.למה למשל לא תודה שלפעמים אתה לא רוצה לצאת(דוגמא כמובן)פשוט כי לא בא לך בלי לחוות דעה על טיב הבילויים והאנשים.רוחני מנוגד לאנושי וחייב להתנשא על לא רוחניים לכאורה?אני מקווה שלא למרות שהרבה פעמים אני נתקל בתופעה הזאת.תנסה לשנות את עצמך ואז גם הראייה שלך על העולם תשתנה-ואולי לא.שום דבר לא בטוח.אבל המטיפנות הצדקנית הזאת לפחות תיעלם.וסתם שתדע:אני לא חובב בילויים גדול אבל לא מחפש לזה תירוצים.יש לי את הסיבות שלי בלי קשר לאחרים.אני מציע לך לעשות את אותו הדבר.כל אחד וההנאות שלו.רק אהבה. הגב לתגובה זו          תגובה         ארז,    27/02/08 06:25 היי דניאל. אני מודה בכל לב שלעיתים אני לא יוצא פשוט כי לא מתחשק לי אבל אני לא חושב שזה נושא לכתבה בעיתון. יתר על כן, כוונתי בכתבה הזאת לא היתה להתנשא על אף אחד ולא לעסוק במטיפנות צדקנית, וצר לי אם כך הבנת את הדברים. בעצמי כתבתי כי כל התיאורים שלי הם בגדר הכללה גסה, ומספר פעמים ציינתי שגם אני נהנה מפעם לפעם לצאת לבלות. יחד עם זאת, אני כן מאמין שיש הבדל בין תפיסת הבילוי של אדם העוסק בעבודה פנימית רצינית לבין אדם שלא. עבור האדם מהסוג הראשון ההחלטה האם לצאת לבלות או לא היא בגדר בחירה וזאת מכיוון שיש לו את השקט והאיזון הפנימי הדרוש לשם כך. עבור האדם מהסוג השני ההחלטה בגדר האם לצאת לבלות היא פעמים רבות כבר מוכתבת מראש וכל שנותר לו הוא לבחור *לאן* לצאת לבלות. הסיבה לכך היא שכאשר אנשים חיים את חייהם מהבפנים כלפי החוץ, ללא כל התייחסות למה שקורה בפנים, הם פעמים רבות מסתובבים בעולם עם חור גדול בלב אותו הם כל הזמן מנסים למלא על ידי אוכל, יחסים, בידור או שתייה. לרוע המזל, הניסיון הזה אף פעם לא עובד. מה שניסיתי לומר הוא שבילוי אמיתי הוא בילוי שבא מתוך תחושת חופש ובחירה, כלומר בילוי הוא בילוי רק כאשר אנו מרגישים שאנו רוצים לצאת לבלות ולא כאשר אנו מרגישים שאנו מוכרחים לצאת לבלות. הגב לתגובה זו              To Erez             Hagay Peled,  Cape Town,    27/02/08 18:42 Again, you are being pushed to appologize for an incomplete angle on something, You will do better to simply point out how what you say relates to the subject of your article and goes no further as there is a further... You feel like you need to appologize or your karma will suffer... I think you can take pride that you have touched enough people to response so much, well done But try and point to further complexity of subject if the article need to be concentrated and short... הגב לתגובה זו 9.  מאמר יפה מאוד אם כי...     איתן,    27/02/08 00:05 לדעתי המאמר לא פוגע בכל המשמעויות הרבות של רוחניות מול חומריות. ודבר קטן שרציתי להוסיף עוד הוא העובדה שכל אדם יכול להיות כל דבר בעולם הזה. הוא יכול להיות נהנתן כפייתי, ומצד שני גם רוחני גמור. הכל תלוי באיזו סביבה גדל האדם, ותחת אילו ערכים ונורמות הוא חונך. כמובן יש מקרים יוצאי דופן ולא תמיד אדם יוצא מבחינה רוחנית כמו סביבתו, אבל בד''כ זהו המצב. הגב לתגובה זו 8.  שיר המעלות     אליבי טשם,  אמיגדלה,    26/02/08 23:59 אוגרים מתרוצצים בין מחילות של מטרות לא מוגדרות רגע, בעצם כן מוגדרות או אולי מגודרות כבר אין מושג מה המושג ממשיכים לאגור, מחשבות ומארג על מהות השטות עומדת טעות מביטה למרחב ובגופה היא אוצרת שנים של שנים על שנים של גאות של שפל של כאילו וואט דה פאק כי גם מעגל עם אינסוף פינות היה פעם צורה חלקה עם אפס פינות אבל השנים אבל הימים קימטו והשאירו מעגל של קסמים בהצלחה חברים נאורות נעימה כשתקומו בלילה ותחשבו על בועה תתרכזו במחשבה שאין בסיס אז עדיף שזה ככה בסוג של תכסיס ביני לבין עצמי שרק אני יודע שסינדרלה זו אגדה ומוצרלה היא מוצרלה הגב לתגובה זו 7.  גם וגם     ב',    26/02/08 23:13 גם וגם. זה מה שאמרתי. יחי האיזון הקדוש. הגב לתגובה זו 6.  מי שלא עושה לא טועה..  ל"ת      תמר,    26/02/08 23:10 הגב לתגובה זו 5.  תוכן הכתבה בהחלט תקף...     יוד,    26/02/08 22:59 רק שהייתי מחליף את אותו ''אנטי-בליין-רוחני'', באדם בעל אישיות אינדיבידואלית. ישנם הרבה אנשים רוחניים שכל אשר דרוש לצ'קרה שלהם-על מנת שתיפתח-זה להימהל ולהתקהל עם ערב-רב (רוחני יותר או פחות.) לעומתם, הטיפוס בעל האישיות האינדיבידואליסטית, יימצא שכאשר הוא נמהל עם פלונים אלמונים,אין הוא מפיק מכך הנאה, אלא מוסיף על רוחו עוגמות נפש עד כדי תחושת 'ביזוי-עצמו'. האינדיבידואליסט הרוחני עומל נמרצות להציב את עצמו ''במרכזו של עולם''. כל פעילות הדורשת ממנו ללבוש תפקיד של ''סטטיסט במערכה'', במהרה תוביל אותו לתחושת מיאוס, ולפחת בתחושת ערכו ותדמיתו העצמית. כמובן שמפעם לפעם גם המתבודד מוציא עצמו לבלות, אך בידיעה כי חוויתו מראש הינה פראדוכסלית, ושמטרת בילויו היא-חיזוק עמדתו האנטי-בליינית. :-) טוב... אני חייב לזוז, החברים מחכים לי... :-) לחיים... הגב לתגובה זו          אם אינדיבידואל         בן,  צפון,    27/02/08 14:09 מסוגל להיות אינדיבידואל רק כשהוא לבד עם עצמו, אז כנראה שהוא לא כזה אינדיבידואל. הגב לתגובה זו              לידידי מהצפון             יוד,    27/02/08 15:50 התשובה שלי אליך היא,- שהאדם לא נולד בעל אישיות אינדיבידואלית.---הוא הופך לכזה! ובבקשה אל תכתוב לי ''שהאדם מגיע לעולם לבד, ומת לבד.... :-) הגב לתגובה זו                  מה הקשר?                 בן,  צפון,    27/02/08 18:16 עדיין לא הבנתי למה לאינדיבידואל המתהווה יש צורך גם בבידוד חברתי? אפילו בידוד מחשבתי/רעיוני/נפשי/פנימי/כל מילה שלא תבחר, הוא לא צריך, הוא רק צריך לקבוע בעצמו מה נכון ולא נכון לאחר בחינה ועצם הקביעה המודעת הזאת הופכת את התוכן הנרכש לתוכן עצמאי. הביטוי של כל אינדיבידואל נוצר בעזרת תוכן שנרכש מהקולקטיב, אם השפיטה של תוכן מסויים נעשית כשפיטה מוקדמת מתוך הקולקטיב, אז האינדיבידואליות נאבדת, אבל אם השפיטה היא שפיטה עצמאית וייחודית, היא הופכת לביטוי מלא של האינדיבידואל. אם זה תוכן שאין כל אפשרות לשפוט, לא מקבלים אותו, דחייה של רעיונות וצורות מחשבה, אפילו עצמאיים זה גם ביטוי של אינדיבידואליות. אני למשל אוהב לצאת לפאבים, אז מה? זה הופך אותי לבליין חסר מוח, א-אינדיבידואלי רק כי עוד מלא אנשים אוהבים את זה? ממש לא. ואם האלכוהול היה הבעייה אצל האינדיבידואלים, הם תמיד יכולים להזמין מיץ, או שמא הם פוחדים שהתפיסה שלהם את עצמם תתערער בעקבות החברה? אבל הרי אז הם לא אינדיבידואלים, כי אפילו התפיסה העצמית שלהם תלוייה בחברה. בוא נבחן רגע את אחד המשפטים שלך - ''הטיפוס בעל האישיות האינדיבידואליסטית, יימצא שכאשר הוא נמהל עם פלונים אלמונים,אין הוא מפיק מכך הנאה, אלא מוסיף על רוחו עוגמות נפש עד כדי תחושת 'ביזוי-עצמו'.'' - מי האינדיבידואל? זה שהתפיסה העצמית שלו תלוייה בעצמו או זה שהתפיסה העצמית שלו תלוייה באחרים? אני חושב שאתה מתכוון לאדם שדורש בלעדיות טוטאלית למחשבותיו. דבר כזה לא קיים, בטח לא כשאתה מצהיר שאפשר רק להפוך לכזה. אפילו האינדיבידואל הגדול בעולם לא יכחיש שהעולם סובב סביב השמש, למרות שההתנסות הישירה שלנו אומרת ההיפך. האדם מגיע לעולם לבד, ומת לבד.. :-) הגב לתגובה זו                      לא כל אינדיבידואליסט הוא בהכרח מתבודד                     יוד,    28/02/08 11:51 ועל כך אני מסכים איתך. וגם לא כל מתבודד הוא אינדיבידואליסט. אנחנו מדברים כאן על עמדה ריגשית מול הקיום, ולא נראה לי שזה יהיה יאה אם ננסה לקבוע מתודולוגיה חד משמעית ''לאינדיבידואליסט המתחיל''. אני דווקא קונה את רוב הנימוקים שלך (ובפרט על התלות של האינדיבידואליסט בקולקטיב),אבל לא נראה לי נכון לנתח את הסוגייה הזו תוך הסתכלות לוגית-כפי שעלה מתגובתך. לטעמי זה עניין מורכב ומסועף, מלא ב''סתירות'' וגדוש בפרדוכסים שהם הם המנגנון שמזין את האינדיבידואליסט. אם הייתי מחליף את המונח אינדיבידואליסט... באדם בעל רוח-חופשייה? האם היית מתייחס לכך אחרת? וזה שאתה אוהב לשבת בפאב ממש לא עושה אותך חסר מוח. נהפוך הוא, אני נוטה לשער שהדבר מסב לך עונג מעצם היותך אדם ביקורתי שהגיע ל''שדה פתוח'', שדה שמאפשר לך גדילה ומזכה אותך בנקודות לחיוב עצמי, ובפרדוקסים שלך מול הקולקטיב-שבסופו של דבר מעצימים אותך. והכי חשוב ליזכור: שלא כל דבר נובע מניגודו! אז בוא נצמצם טווחים, ולא ניתפס לקצוות ול''ניגודים''. הניגודים הם אשלייה שהלוגיקה מאלצת אותנו לעשות, ולכן אין כאן מקום לא להנגדה בין הטיפוסים, ולא לשימוש במתודולוגיה. זו גם הסיבה שמלכתחילה טענתי שההכללה בכתבה הייתה גסה מידי. ולכן הצעתי להחליף את האדם הרוחני, באינדיבידואליסט-(שאף זו הכללה, אבל קצת יותר קוהרנטית). הגב לתגובה זו          אהבתי!  ל"ת          מושון,    27/02/08 07:05 הגב לתגובה זו          איזה יופי, יוד, מאיפה לך המשפט הזה?         איילת,    27/02/08 05:46 ''האינדיבידואליסט הרוחני עומל נמרצות להציב את עצמו ''במרכזו של עולם''. כל פעילות הדורשת ממנו ללבוש תפקיד של ''סטטיסט במערכה'', במהרה תוביל אותו לתחושת מיאוס, ולפחת בתחושת ערכו ותדמיתו העצמית''. בדיוק הבנתי את זה על עצמי לאחרונה, שאני לא יכולה להיות סטטיסטית בסרט של אף אחד. לא שזה מקל על החיים במיוחד, אבל נראה מה יהיה... ואם אצליח להיות מרכז של עולם... הגב לתגובה זו              ראשית             יוד,    27/02/08 10:52 בהצלחה עם ההתמרכזות! :-) ובקשר למשפט... מה זאת אומרת מאיפה? -(מרמי לוי-שיווק השיקמה:-) ...את יודעת, כל אחד עובר בחייו תקופה של ''סטטיסטיות''. וכך אני חוויתי את זה בנסיוני. יום נעים. הגב לתגובה זו 4.  יש הבדל גדול מאוד בין הנאה לאושר, אלו שני מושגים שונים לגמרי.     ניקית,    26/02/08 21:45 מצד אחד אני מאוד אוהבת לצלול פנימה ולהעמיק, לנקות את התודעה מדי פעם ובגדול במרדף תמידי אחרי האמת והחופש, אבל מצד שני אני טיפוס נהנתני שמאוד אוהב לבלות מחוץ לדלת אמותיו. (לא לצרוך, לבלות. לא להתבלבל ביניהם). מעולם לא חשבתי שיש סתירה בין אהבותי אלה, למרות שהן שונות במהותן. להפך, חשבתי שהן משלימות אחת את השנייה יופי. ע''ע זורבה הבודהה. נסו ותהנו. (-: הגב לתגובה זו 3.  נראה לי שאתה מרמה את עצמך וסתם עייף ועצלן  ל"ת      ינון,    26/02/08 21:29 הגב לתגובה זו 2.  עידון ההנאה     יוסף.ש.,  צפון,    26/02/08 15:55 הנאות באות דרך החושים מבחוץ ודרך הזיכרון מבפנים. להנאות יש תפקיד חשוב בגירוי הגוף לפעולה בהתאם לצרכים הבסיסיים שלו, למשל הנאת האכילה. יתכן שהסיבה שאנשים העוסקים בפעילות רוחנית אינטנסיבית (בלי קשר לרמה הרוחנית שלהם בפועל) היא מעצם הטכניקות שבהם הם משתמשים. טכניקות שמורידות את רמת הפעילות הנדרשת מהגוף ולכן יחד איתה את כמות הגירוי הנדרשת לבצע פעילות זו. וזאת גם אולי הסיבה למה לרוב לא מקבלים תוצאות ארוכות טווח מטכניקות כאלה. כאשר אנו עוסקים בפעילויות הרגילות של החיים במלא עוצמתם, ללא שימוש בטכניקות שמורידות פעילות אלא בטכניקות של מודעות עצמית בלבד, אז ניתן ''לבלות'' גם ברמה גסה וגם ברמה מעודנת לפי מה שאנו ניקלעים בחיים. הגב לתגובה זו          אחלא נקודה         מושון,    26/02/08 20:30 אם יורשה לי להוסיף, במקום ללמוד להיות נוכח ברגעים הרבים בחיים נראה שהוא מנסה להוריד את כמות הרגעים... יום טוב הגב לתגובה זו              Or maybe             Hagay Peled,  Cape Town,    27/02/08 18:36 he has been there done that and dont need to do it again to enjoy it just the same? As the good point has mentioned, our experiances create the recognition inside, from that point we actually dont need to experiance the same thing to feel it again!?! הגב לתגובה זו 1.  במה שונה הרדיפה שלך מרדיפת חברך     חיים,    26/02/08 15:52 ''האם עלי לרדוף אחר הארוחה האלף ואחת מתוך תקווה שדווקא היא תגרום לי בדרך כלשהי לחוות את חווית האושר המיוחל?'' לדעתי זו התנסאות על חברך ועיוורון למצבך ... אתה אומנם לא חושב שתמצא אושר קבוע ולא נגמר במסעדה האלף אבל זה נשמע שאתה כן חושב שתמצא אותה במדיטציה הבאה וזה מה שמניע אותך בדרכך הרוחנית. גם ה''חומריים'' וגם ה''רוחניים'' מחפשים לפי הגדרתך את אותו אושר חמקמק. דעתי היא שכל עוד אתה ממשיך במרדף אחרי האושר, אתה תמשיך גם את הבריחה מהסבל ועל כן בריחה מהחיים עצמם. האדם הבוגר לפי דעתי לומד לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה הגב לתגובה זו          תגובה         ארז,    26/02/08 17:46 היי חיים. אני מסכים איתך שעל מנת להיות מאושר על האדם לדעת כיצד ללכת מעבר להגדרות של טוב ורע וכי כל עוד הוא מנסה לרדוף אחר תחושת אושר כלשהי הנמצאת כביכול ''אי שם'' מחוץ לרגע הזה הוא לעולם לא ימצא. יחד עם זאת, אני מאמין שאם תקרא את המאמר שנית תגלה שבשום מקום אני לא כותב שעלינו לזנוח את המרדף החומרי ולפתוח במרדף רוחני מקביל. ההפך, אני מסכם וכותב כי ''ההנאה הגדולה ביותר של האדם נובעת מיכולתו להיות נוכח ברגע הזה'' ולא להמשיך לרדוף אחר דבר. הגב לתגובה זו              לגבי ''נוכחות ברגע''             מושון,    26/02/08 20:29 צריך להבהיר דבר מה, המחשבה על העתיד, הניחוש, הפחד נובעים מהרצון לשרוד, רגע לפני שהמכונית פוגעת בך יש אורות יפים, אם תהנה מהרגע זה יהיה הרגע האחרון שלך... עם טיפהל'ה איזון תלמד מתי לזנק מאמצע הכביש כדי להציל את חייך ולהיות נוכח מהמדרכה... איפהשהו המילה רוחניות הפכה למילה נרדפת לבודהיזם, או יותר נכון למק-בודהיזם (כמו שמכנה את זה טוקבקיסט נחמד), יש גם דרכים רוחניות פחות חסרי מעש...שנהנים מיצירה, מהחיים, מהחיפוש...מבינים שהן חוסר הסיפוק והן הסיפוק עצמו אינם המטרה, התנועה עצמה היא החשובה, זו לפי דעתי הייתה כוונתו המקורית של בודהא... הדוגמא שלך עם היציאה עם החבר רק מראה את הניכור שאליו הגעת כלפי אנשים אחרים (''להימצא בחברה של אנשים שאני לא מכיר ובמרבית המקרים גם לא מוקיר''), כמה אתה דווקא לא נמצא נוכח ברגע (כל ריצת המחשבות המיותרת הזאת בה אתה מונע מהחיים להפתיע אותך), הרי באותה מידה יכולת ליצור את המעגל המחשבתי הזה לגבי כל החיים, נולדת, אתה חי מעט ובסוף אתה מת...עדיף לשיטתך לא להיוולד בכלל? ומה עם אוכל? אתה יושב משקיע זמן בעבודה כדי להרוויח כסף כדי לקנות אוכל כדי לאכול אותו (הרבה פעמים הוא בכלל לא טעים)ובסוף אתה מחרבן ולא נשאר כלום... בקיצור, לא רוחניות ולא נעליים, מנקודת מבטי אתה זה שלא נוכח ברגע, אתה זה שנמנע מליצור רגעים בכדי להיות נוכח בהם ואתה מוכיח נאמנה את כל מי שחושב שלהיות רוחני זה לנסות להפוך לצמח. יום טוב הגב לתגובה זו                  למושון                 ארז,    26/02/08 21:58 צר לי אך עלי לחלוק עליך ראשית כל יש לי בעיה עם הלוגיקה שלך... מצד אחד אתה מבקר את מה שאתה מכנה בשם ''מק-בודהיזם'' שאם אני מבין נכון הכוונה היא לגרסת ניו-אייג לייט של הדבר האמיתי... מה הבעיה? שהגרסה המקורית של הבודהיזם היא דווקא הרבה יותר סגפנית וקפדנית ואם כבר היא מעודדת חיים של פחות מעש ויותר התבוננות ולא ההפך... הרי בסיפורים הבודהיסטים המפורסמים מסופר לנו על אנשים שפורשים מהעולם לחיות במערות וביערות... שנית, אתה כותב ''התנועה עצמה היא החשובה, זו לפי דעתי הייתה כוונתו המקורית של הבודהה''. לי אישית לא זכור שהבודהה אי פעם דיבר על חשיבותה של התנועה. נהפוך הוא, מטרתו של הבודהה היתה להכנס בתוך שערי הנירוונה, והפירוש המילולי של המילה נירוונה הוא ''העדר רוח'' או במילים אחרות ''העדר תנועה''. בנוגע לדוגמא של המכונית שמתקרבת אנו הרי יודעים שמרבית התאונות מתרחשות לא מעודף תשומת לב (כלומר נוכחות ברגע הזה) אלא מחוסר תשומת לב. לטעמי, דווקא האדם הנוכח ברגע הזה הוא זה שיזהה את הסכנה ויספיק לסטות הצידה. יום טוב גם לך. :) הגב לתגובה זו                      לארז                     מושון,    27/02/08 07:03 אם תועיל להסביר לי מה כל כך ''נוכח ברגע'' כשאתה יושב בבית ומנתח בצורה מחשבתית מה יקרה אם תצא עם חבר שלך ומגיע למסקנה שעדיף לא לצאת כי בסוף תגיע לאותה נקודה בדיוק? מה כל כך רוחני בלבנות תרחיש ולהצמד אליו כל כך בעקשות? אולי דווקא ביציאה הזאת תפגוש את אהבת חייך? (לחבר שלי, אגב זה קרה - אחד מהערבים הללו במועדון הוא הכיר את אם ילדיו). לגבי מק-בודהיזם - אני משער שהמושג נאמר במקור על גרסת הלייט הניו-אייג'רית, אם כי אני מרשה לעצמי להרחיב אותה לכל חוסר ההבנה (ע''פ תפיסתי) לכל חוסר ההבנה ששוררת לדבריו של בודהא. הרי סיפורו נע בין שתי קיצונויות, האחת חייו החומריים המלאים (כנסיך) והקצה השני הסגפנות הקיצונית שהביאה אותו לערש דוואי...את האמת הוא פגש באמצע בין שתי הקיצונויות. לגבי תנועה, הרי יש את אותה סוטרא (או סיפור, אני לא מתמצא בניב הבודהיסטי) של שני הנזירים שחיפשו להגיע להארה ונפרדו דרכיהם, אחד מהם הגיע אל בודהא שפשוט אמר לו שהכל משתנה (תנועה) ומיד ''התעורר''...פגש שוב את חברו סיפר לו וגם הוא ''התעורר''...אתה כנראה מעדיף לישון. לגבי ''תאונות'', אני לא נגד נוכחות ברגע הזה, אני פשוט נגד מחיקת העבר וחוסר מחשבה על העתיד, כל תשומת הלב שלך לא תעזור לך בלי להבין על סמך העבר שאלו לא סתם אורות יפים, אלא מכונית מתקרבת ובלי מחשבה על העתיד (הרצון לשרוד לדוגמא) קשה לי להבין אפילו את המניע שלך לזוז מאמצע הכביש... על בסיס הלהג השטחי של ''למה לא לצאת עם החבר'' ניתן לומר כי אם תהיה נוכח ברגע הזה (אמצע כביש+מכונית מתקרבת) ע''פ שיטתך המוזרה הרי שתעדיף לא לזוז, הרי לא משנה כמה תזוז בסוף בלאו הכי תמות, אזי עדיף להביט באורות היפים... ורק כדי שיהיה לך ברור, אני לא מתנגד לנוכחות ברגע, אלא שמה שאתה מתאר הוא לא נוכחות ברגע, הוא צמצום הרגעים לכדי שליטה, הסיבה שרוחניקים מעדיפים להמנע מעשייה הוא כי הם לא מספיק מתקדמים מבחינה רוחנית כדי להיות ברגע תוך כדי עשייה, תוך כדי חיים - וזה כן! מה שבודהא ניסה ללמד! להיות ברגע תוך כדי חיים! אם אתה עדיין מתאמן על זה - אז יופי! כולי איחולים לבביים שתגיע למצב שבו אתה יכול להיות נוכח ברגע תוך כדי שאתה מזנק מאמצע הכביש למראה מכונית ושומר על חייך, תוך כדי הליכה ברחוב סואן, תוך כדי עשיית אהבה, תוך כדי שאתה מתעורר לתינוק שלך שבוכה בלילה. אבל אם הפכת את האימון (נוכחות ברגע תוך כדי צמצום קלט חושי) למטרה עצמה, לסוף הדרך, הרי שבחרת להמנע מהרגעים שמזמנים החיים שלך, לא להיות נוכח בהם. יום טוב ובהצלחה הגב לתגובה זו                          למושון (יום שישי)                         ארז,    29/02/08 13:04 היי שוב. אני מתנצל מראש שאני לא עונה מכיוון שאני קצר בזמן וייתכן שבימים הקרובים לא יהיה לי אינטרנט. אני אשמח אם תזכיר לי את השאלה במאמר הבא שלי או שלחלופין תשאיר לי כתובת מייל דרך האתר שלי ואני אחזור אליך כאשר יהיה לי קצת יותר זמן. בכל מקרה, תודה על הדיון. ארז. הגב לתגובה זו                          שאלה לארז                         מושון,    28/02/08 14:57 דבר ראשון נראה לי שאתה מתבלבל קצת בנוגע לריקות ומבלבל אותה עם ריקנות (שזה כבר על הגבול של לא קיים) - נראה לי שהמונח היותר מדוייק הוא מציאות שיקרית. כלומר שאתה מגיע למצב שהריקות של המאמצים והבילוי הן שתי שגיאות (TWO WRONGS)...האם ראיית הריקות של הבילוי ושל המאמצים מוציאות לך את המוטיבציה? האם לשם כיוון לדעתך בודהא, האם ראיית ריקות מושלמת אמורה להוביל אותך לחוסר מוטיבציה טוטאלית. האם ייתכן שזה מעיד אולי על שגיאה בסיסית בתפיסה שלך? תודה מראש יום טוב הגב לתגובה זו                          גלידה מספר 2                         ארז,    28/02/08 13:03 התשובה היא שהכל במידה... בעצמי כתבתי וסייגתי שאני כן נהנה לצאת לפעמים... חוץ מזה למה אני לא רואה את הריקות של כל ההכנות לבילוי ורק של הבילוי עצמו? ראשית כל כי אני לא בודהה, ושנית כל לפעמים אני כן רואה אבל כמו שאומרים באנגלית two wrongs don't make a right, כלומר העובדה שגם המאמצים הם ריקים מצד לא אומרת שעדיין תהיה לי מוטיווציה לצאת לבילוי ש(לעיתים) נתפס על ידי כריק מצדו... :) הגב לתגובה זו                          לארז                         מושון,    28/02/08 12:49 מדוע בדיוק "הבילוי מבחינתי הוא לא כל כך חשוב מכיוון שהוא לא כל כך אמיתי" אבל לעומת זאת המקלחת, סירוק השיער, ההמתנה בתור הנסיעה הם כן אמיתיים? האם הם לא אמורים גם להיות מציאות-חלום ולא להפריע לך כהוא זה? זה שאתה סובל מכל המסביב ולא נהנה מהבילוי עצמו כיוון שאתה רואה את הריקות שלו הוא לכל הפחות מוזר...מדוע אינך רואה למשל את הריקות של הנסיעה של המקלחת של ההמתנה בתור וכל השאר ואילו את הבילוי עצמו (זה עם ***חברך***) להוקיר? יום טוב הגב לתגובה זו                          למושון (עוד מעט עוד גלידה כבר)                         Tרז,    28/02/08 11:48 שוב שלום... קודם כל אין לך מה לדאוג אני מתקלח על בסיס קבוע... :) פעם נוספת, אין לי אלא לטעון כי אתה מקצין עד מאוד את התמונה הכוללת... העובדה שכתבתי בחצי משפט שאני במרבית המקרים לא מוקיר את ציבור הבליינים היא ללא ספק הכללה גסה (והזהרתי מראש כי דברי יכתבו מתוך הכללות גסות!). אין זה אומרת לשניה שאני לא חש כלפי אותם אנשים חמלה או הזדהות. להפך, דווקא מכיוון שמנקודת מבטי הם צועדים בדרך סזיפית בה הם רודפים אחרי ההנאה כל היום את האושר לעולם אינם מוצאים אני חש רצון לחלוק איתם את תובנותי מהדרך (שאולי הן מוטעות, אבל מנקודת מבטי כלל וכלל לא)... זאת היא אחרי הכל בדיוק הסיבה שכתבתי את המאמר הזה! לגבי העובדה שלא הזכרתי את הבילוי עצמו זה היה מכוון מכיוון שמיד לאחר מכן אני כותב '' מאז שלמדתי לראות את הריקנות והזמניות של עולם התופעות אני הרבה פחות נלהב מלהשקיע מאמצים אקטיביים בלרדוף אחר עולם שבמובנים רבים נתפס על ידי כעולם חלום.''. במילים אחרות, הבילוי מבחינתי הוא לא כל כך חשוב מכיוון שהוא לא כל כך אמיתי. זה הכל. בנוגע לציטוטים - לא, ממש לא ניסיתי לומר משהו אישי לך, וזאת לדעתי הטעות שלך... אתה לוקח דברים יותר מדי אישית ויותר מדי בחריפות... אולי אתה באמת צריך לצאת קצת לבלות... :) הגב לתגובה זו                          לארז                         מושון,    28/02/08 00:10 נתחיל בזה שאני ללא ספק שיפוטי, אבל אני מנסה לשפוט מבחינה ערכית. אין לי דבר נגד שיפוטיות ערכית, אלא שאני לא מבין ע''פ מה אתה מחליט בכתבה שאותם אנשים שאתה רואה הם חומריים ואגואיסטים? אם אתה אדם רוחני (ע''פ הגדרתך) מניין הניכור כלפי אנשים שאינך מכיר? הסבר לי (או מצא ציטוט שקשור לנושא). ניכור, ארז, הוא תחושת זרות, נתק ריגשי ואדישות כלפי מישהו או משהו (במקרה הזה אנשים מסויימים שאינך מכיר) עכשיו, שוב...מה אמר בודהא על האדישות?: --'''' או, בני אדם גשמיים! כמה גורלית האשלייה שלכם! גופותיכם יתפוררו לעפר, ואף על פי כן אתם ממשיכים ***לחיות באדישות*** ובלא תשומת לב''. או ---''אל תחפש חברה רעה ואל תחיה עם ***אנשים אדישים***. מצא לך חברים שאוהבים את האמת. שתה עמוקות. חיה בשלווה ובאושר.'' ארז! תחושת זרות כלפי אנשים שאינך מכיר היא החומריות ב-ה הידיעה! היא רעות ב-ר היריעה (משתעשע)... ההחלטה שהם חומריים, בליינים כרונים, בורים היא שיפוטיות ריקה - אין בה שום דיעה ערכית כזאת או אחרת, הרי אתה לא יודע כמה הם מבלים, מה הם חושבים, מה הם מרגישים וכיצד הם חיים את חייהם, הרי אתה לא מכיר אותם...חלקם למרבה האירוניה יכולים להיות בודהיסטים, אחת מהם יכולה להיות הנפש התאומה שלך, החבר הכי טוב שלך, נפש פצועה שזקוקה למעט חום...אבל אתה מנותק! מנוכר! אדיש... לגבי הציטטות, אני מניח שאתה מנסה לומר לי משהו עלי, אלא ששוב, אינך מכיר אותי...אז אני אתייחס לדברים שאני מזהה הקשר אפשרי אליי: כשאני אומר ''ילדות שלי'' אני לא מתכוון ל-''שלי'' במובן של בעלות, כי אם במובן של אחריות, אחריות לשלומם, אחריות לתת להם בית חם, אהבה ומקום ניטרלי ומוגן שאליו יוכלו ליפול וממנו יוכלו לצמוח, אין פה שום היאחזות! לגבי ה-''טיפשות'' התכוונתי בעיקר לחומריות אותה הזכרת, כלומר לנסיון להיאחז בסיפוקים מיידיים. בעיניי אגב זו גם טיפשות! (שיפוט ערכי שלי) גם אם אתה לא הזכרת את המילה. אני פשוט לא מבין איך אתה מרשה לעצמך לקבוע שקבוצת אנשים שאינך מכיר הם חומריים ואגואיסטים (או בקיצור: חזרנו לשאלה שאיתה פתחתי את התגובה). ועוד אבחנה קטנה: תקרא שוב את הקטע שלך של ''ריצת המחשבות'' על היציאה לבילוי: ****לצאת עם החבר פירושו להתקלח, להתגלח, להתלבש, להסתרק, ...לעמוד בתור למקום הבילוי, לשלם עבור הבילוי, להימצא בחברה של אנשים שאני לא מכיר ובמרבית המקרים גם לא מוקיר, לעזוב את מקום הבילוי, לנסוע חזרה הביתה...למצוא את עצמי יושב בדיוק באותה הכורסא בה ישבתי לפני שהסכמתי לצאת לאותו בילוי*** שים לב מה חסר בתיאור שלך...תקרא שוב ושוב..איפה הבילוי? שכחת לתאר את הבילוי עצמו...באיזה רגע אתה בדיוק נוכח אם במחשבה שלך על בילוי אתה לרגע לא חושב על הבילוי עם חבר שלך? למרבה האירוניה אני גם לא מבלה כמו פעם, רק מדי פעם עם חברים קרובים, במקום שאני יכול לשמוע מה הם אומרים, להקשיב, להתעדכן, לעזור לתמוך, להיעזר להיתמך, לצחוק, לשחק, לחלום יחד, לאהוב...בשביל זה אני מוכן לסבול את הסבל הרב של להתקלח ולהסתרק (אגב, אתה לא מתקלח אם אתה סתם יושב בבית?) יום טוב הגב לתגובה זו                          לא.מ.                         ארז,    27/02/08 19:27 תודה על הקישור! אכן מאמר נהדר ואני מסכים ל(כמעט) כל מילה! הגב לתגובה זו                          למושון (תודה על הגלידה) - מספר 4                         ארז,    27/02/08 19:17 (וגם לאחרים שהגיבו) היי מושון. אתה טוען שאני מאוד שיפוטי כלפי אנשים אחרים (מכיוון שאני כותב אני חש ניכור אל חלקם בחלק מהמצבים) אבל צר לי לומר זאת שלי דווקא נראה שמי שמאוד שיפוטי זה דווקא אתה... בשום מקום לא כתבתי שאני חש ''כעס ובוז'' כלפי אף אחד ובשום מקום לא הגדרתי אף אדם אחר בתור ''טיפש''. יש הבדל גדול מאוד בין ניכור לבין בוז ובין בורות לבין טיפשות. אז לא, שאני רואה אנשים מבלים אני לא מנסה לכפות עליהם לא את ''השיפוטיות'' שלי, לא את ''הרדידות'' שלי, ולא את ה''בוז'' שלי... האם העובדה שאני מתרגל מדיטציה פירושה שעלי להמנע מכל הבעת עמדה ערכית לפי שיטתך (מכיוון שאחרת אני עוסק בשיפוטיות)? כי אם כן אז כנראה שגם הבודהה נפל באותו הפח... הנה ציטוט נוסף מתוך אותו הספר: הבודהה:'' או, בני אדם גשמיים! כמה גורלית האשלייה שלכם! גופותיכם יתפוררו לעפר, ואף על פי כן אתם ממשיכים לחיות באדישות ובלא תשומת לב''. ועוד: ''אני בטוח שאם בני האדם היו רואים את התוצאות של המעשים הרעים שלהם הם היו סולדים מהם. לעצמם הם מבקשים תענוגות, ולאחרים הם גורמים סבל. שהמוות הורס את האישיות שלהם הם לא מוצאים מנוח, הצמאון שלהם להמשיך ולהתקיים לא נעלם והאישיות שלהם מופיעה שוב בלידות חדשות. כך הם ממשיכים לנוע במעגל והם לא יכולים לברוח מהגיהינום של מעשיהם. וכמה ריקות מתוכן הן ההנאות שלהם, כמה חסרי תועלת הם המאמצים שלהם! הם חלולים כמו עץ בננות, וריקים מתוכן כמו הבלון.''. בנושא אחר, שאלת ''תענה לי אתה: ע''פ הבודהיזם, מי יותר מלא בבורות? ה-''טיפשים'' ששמחים, או ה-''חכם'' שחש בוז לטיפשות שלהם...'' אז שוב, קודם כל הביטויים ''שיפטות'' ו''חוכמה'' הם ביטויים שאתה הכנסת לשיח שלנו, לא אני, אבל בכל זאת, תן לי לענות לך מתוך אולי המקור הבודהיסטי החשוב ביותר, ספר ה''דהאמפאדה'' המכיל לפי המסורת הבודהיסטית את אימרותיו של הבודהה עצמו: ''כמה ארוך הלילה בעיני שומר הלילה, כמה ארוכה הדרך בעיני הנוסע העייף, כמה ארוכים הנדודים של חיים רבים בעיני הטיפש שטעה בדרך. ''הילדים שלי, הרכוש שלי!'', כך מדאיג את עצמו הטיפש, אבל כיצד יהיו לו ילדים או רכוש? הוא אינו אדון אפילו לעצמו. הטיפש שיודע שהוא טיפש אינו טיפש כל כך. הטיפש שחושב את עצמו לחכם הוא טיפש מטופש. לרגע הרוע של הטיפש נראה מתוק, מתוק כדבש, אבל בסוף הוא יהפוך למר, ומה רב יהיה סבלו! לחלב טרי לוקח זמן להחמיץ, כך לנזק של הטיפש לוקח זמן להדביק אותו. כמו גחלים של אש הוא יבער בתוכו. האדם החכם אומר לך היכן מעדת, והיכן אתה עוד עלול למעוד - סודות יקרים מפז! לך אחריו, לך בדרך. תן לו לייסר אותך וללמד אותך, ולשמור עליך מכל רע. אפשר שהעולם ישנא אותו. אבל אנשים טובים יאהבו אותו. אל תחפש חברה רעה ואל תחיה עם אנשים אדישים. מצא לך חברים שאוהבים את האמת. שתה עמוקות. חיה בשלווה ובאושר. מעטים חוצים את הנהר. הרוב תקועים בצד הזה. על גדת הנהר הם רצים הלוך ושוב.אבל האדם החכם, שהולך בדרך, חוצה אותו, וניצל מן המוות.'' פעם נוספת, את זה לא אני אמרתי... :) לילה טוב הגב לתגובה זו                          To Erez and Mushon                         Hagay Peled,  Cape Town,    27/02/08 18:33 guys, it is fascinating to read the exchange between you, I just want to remind Erez that you are responding to an article that is concentrated on a particular aspect, No truth is so narrow and it is not fair towards Erez to imply that this is his whole truth... There is thruth in both what you said and as allways the one common truth will be in the middle of the road... I suggest to Erez to take close notice to what Mushon has suggeted to him, I have caught myself depriving experiances for whatever spiritual rationalization at the time, I agree with Mushom that its more like elliminating possibilities to the point where control is easier... Believe in your streangth to look at the world with a light attitude but inside run whatever that pops to your mind... הגב לתגובה זו                          מושון, אני מרשה לעצמי לענות במקומך.                         א.מ,    27/02/08 16:20 ארז, יש מאמר נוסף היום במדור, הוא נקרא ''מפגש עם האמת''. אני ממליץ לך לקרוא אותו. בברכה א.מ הגב לתגובה זו                          לארז (גלידה)                         מושון,    27/02/08 15:36 ציטתת קטע יפהפה! (באמת ציטוט יפה, אני מצטרף לחתימה). אלא שאם אתה לא מבין מה הבעיה עם המשפט ''יש לי ניכור לאנשים שחיים את החיים שלהם מתוך בורות מוחלטת למצבם הקיומי ומתוך אגואיסטיות שזועקת עד השמיים'', הרי שכדאי שתגביר את כמות המדיטציות...כל כך הרבה כעס ובוז על בורות של אנשים אחרים - תענה לי אתה: ע''פ הבודהיזם, מי יותר מלא בבורות? ה-''טיפשים'' ששמחים, או ה-''חכם'' שחש בוז לטיפשות שלהם... או המשפט: ''אבל בעולם כל כך מלא בסבל איך אפשר להפוך את הבליינות לדרך חיים?''...על זה בודהא היה כנראה צוחק (ועושה פיפי בתחתונים תוך כדי) תן לי לתת לך עיצה קטנה...כל אחד מהאנשים שאתה חש בוז להם, כל אחד ואחד מהם הוא בעל רגשות, ויש לו תהומות של עומק וחיים שלמים שקשורים בשתי וערב של מליוני אנשים אחרים הכוללים בינהם גם אותך...בפעם הבאה כשאתה יוצא לבלות (תכריח את עצמך), תנסה למדוט ברעש, להביט בהם (באותם ''בליינים'') להיות נוכח ברגע ולא לכפות את השיפוטיות שלך, הרדידות שאתה רואה היא שלך, לא שלהם...ואז כשתחזור מהבילוי תכתוב כתבת המשך...אני בטוח שיהיו לך דברים אחרים לגמרי לספר לנו... יום טוב ובילוי מהנה הגב לתגובה זו                          למושון בשלישית                         ארז,    27/02/08 13:04 למושון... אתה כמובן צודק, העובדה שהכל משתנה היא לא הסיבה לסבל - הסבל נובע מחוסר המוכנות שלנו לקבל את זה שהכל משתנה. ויחד עם זאת, ואם תרשה לי לצטט לך קטע מתוך הספר המופלא ''התורה על פי הבודהה'': תהילת עולם כמוה כפרח: הוא מגיע לשיא פריחתו בבוקר, והוא נובל בצהרים. לכל מקום שלא תביט יש חיפזון ומאבק ורדיפת תענוגות. יש בריחה מבוהלת מכאב וממוות, ולהבות התשוקה הבוערת לוהטות. העולם הוא יריד של הבלים, מלא בשינויים ובניגודים. הכל סמסרה. האם לא קיים שום דבר קבוע בעולם? האם לא קיים בתוהו ובוהו העולמי הזה שום מקום מנוחה שבו יוכל ליבנו הדואב למצוא מרגוע? האם שום דבר איננו נצחי? כל התרכובות יתפרקו שוב, אך האמיתות אשר קובעות את כל הצירופים וההפרדות בתור חוקי טבע יתקיימו לעולם ועד. לאמת אין שעת מוות ואין שעת לידה. אין לה התחלה ואין לה סוף. קבלו את האמת בברכה. האמת היא החלק הנצחי של הנפש. שכנו את האמת בליבכם, כי האמת היא הבבואה של הדברים הנצחיים. היא משקפת את הדברים הקבועים, היא מגלה את הדברים הנצחיים. האמת מעניקה לבני האדם את הזכות המיוחדת להיות בני-אלמוות''. אני מוכן לחתום על כל מילה... לגבי הנקודה האחרונה שלך, אין לי ניכור לאנשים שיוצאים לבלות בגלל שהם יוצאים לבלות. אני עצמי יוצא לבלות מפעם לפעם... יש לי ניכור לאנשים שחיים את החיים שלהם מתוך בורות מוחלטת למצבם הקיומי ומתוך אגואיסטיות שזועקת עד השמיים... לבלות זה סבבה, אבל להפוך את הבליינות לדרך חיים זה לדעתי כבר מוגזם... רק לפני מספר ימים חזרתי מנפאל שם ביקרתי בבית יתומים ופגשתי ילדים שאחרי שנים שלא אכלו אוכל בצורה סדירה מתנפלים על כל ארוחה כאילו שמצאו זהב... בעצם למה כאילו, עבורם זה באמת זהב... אז שוב, אין לי שום דבר נגד אנשים שיוצאים לבלות, זה טוב ואפילו חשוב לבריאות, אבל בעולם כל כך מלא בסבל איך אפשר להפוך את הבליינות לדרך חיים? כן, גם אני בגיל ההתבגרות רק חשבתי על המסיבה הבאה ועל הארוחה הבאה, אבל שאתה רואה אנשים בני 30, 40 ואפילו 50 שרודפים אחרי כל פירור של הנאה עצמית זה לדעתי די עצוב (''לכל מקום שלא תביט יש חיפזון ומאבק ורדיפת תענוגות.'')... המשך יום טוב :) הגב לתגובה זו                          אני מוכן להודות                         מושון,    27/02/08 11:12 תודה...הינה הודתי! וברצינות לרגע...החלק הכי מפריע הוא גם ההפרדה השטחית שין ''רוחניים'' שמבלים פחות, לבין ה-''חומריים'' שמבלים יותר על בסיס קישור הנאה לאושר... לגבי בודהא - הסבל אינו נובע מכך שהכל בתנועה, הוא נובע מהנסיון שלנו להאחז למרות שהכל בתנועה - וזה מה שהוא מצא...המסקנה שלך שהסבל נובע מהתנועה עצמה ולא מהנסיון להאחז במשהו קבוע הוא בדיוק המק-בודהיזם עליו אני מדבר היינו הך - תמדוט על זה קצת (או תחשוב, תבחר אתה). הנקודה הכי בעייתית במאמר היא תיאור המחשבות שלך שמשקפות ניכור לאנשים אחרים (לרדודים שיוצאים לבלות - אותם אנשים שאתה לא מוקיר) - תשאל את עצמך למה אתה לא מוקיר אותם - זו נקודה הרבה יותר חשובה ועקרונית לשאלה אם לצאת או לא לצאת... יום טוב פעם שלישית גלידה הגב לתגובה זו                          שומו שמיים                         אללה יסטור,  ולהקתו,    27/02/08 09:40 אתה כותב מאמר ולא מבין את הבסיס של הבסיס בתורתו של גוטאמה הבודהא: המודעות לכך שהכל משתנה (תנועה כמו שכתב מושון)הוא הפתרון לסבל ולא הסיבה. במקומך הייתי בודקת בוויקיפידיה קצת על בודהא ועיקרי תורתו לפני שהייתי מפרסמת מאמר. בהצלחה בדרך אל האור הגב לתגובה זו                          מושון,אתה תותח על                         לא ''מוקרת'',  בעיר הגדולה,    27/02/08 09:16 אנחנו צריכים אנשים כמוך(!) לכתיבת מאמרים במדור הזה. או שבעצם יותר טוב לאנושות שתישאר בין אנשי הפורום ותיתן משוב הולם לכל מי שמתיימר לחשוב שאחרי שבועיים בחדר קטן בהודו מצא את הדרך הנכונה אבל לא מבין שהדרך שבחר היא של אליטיסטיות, בידול וניכור, דבר הסותר לחלוטין את ה''רוחניות'' ותפיסת האחדות. הגב לתגובה זו                          למושון                         ארז,    27/02/08 08:11 שלום בפעם השניה... אני חושב שאנו מסכימים על יותר ממה שאנו מוכנים להודות... אני מסכים עם שתי הנקודות העיקריות שלך שהן (אם אני מבין נכון) ש(1) קיצוניות היא אף פעם לא טובה ו(2) שרוחניות אמיתית פורשת מן העולם על מנת לחזור אליו. מאז ומתמיד האמנתי שעלינו למצוא את דרך האמצע והאמת שאני קצת מופתע שמתוך המאמר שלי הבנת אחרת... בשום מקום לא ביקרתי את ההנאה עצמה, רק את הדעה שמבלבלת בין הנאה לבין אושר ואת זו שנאחזת בהנאה כבגלגל הצלה בים סוער... בשום מקום גם לא כתבתי שעלינו לפרוש מן העולם פרישה מוחלטת, או להמנע מכל פעולה יצירתית או ייצרית, אבל אני כן חושב שכל פעולותינו צריכות להתבצע מתוך פרספקטיבה הלוקחת בחשבון את תובנות המדיטציה... אגב, זה נכון שהבודהה לימד שהכל משתנה, אבל את העובדה שהכל משתנה ראה הבודהה כסיבה לסבל... הסיבה שהוא יצא למסע הרוחני היתה לחפש את הדבר היחיד שאינו משתנה, כלומר את האמת, ולמזלו ולמזלנו הוא כנראה גם מצא... :) הגב לתגובה זו