- 15.
איריס, 08/03/08 18:55
לכעוס זה לא ''טוב'' או ''רע'', ''מותר'' או ''אסו''ר.
אבל זו כן בחירה.
אז מי שמתעקש לכעוס- בסדר,תהנו.
מי שבוחר לא לכעוס, יצטרך אף הוא לכעוס, להכיר בכעס, להתבונן בו ולהפרד ממנו. . באותה הזדמנות אגב, אפשר גם לבחור לא להעלב, ועוד כמה ''לא''ים מועילים.
לא עדיף?
:)-
הערה, שלפי בודהיזם כעס של רגע אחד יכולאייל, 10/03/08 10:43
להרוס קארמה חיובית שנצברה במשך אלפי גילגולי חיים.
ולכן הייתי אומר שהוא ''לא טוב'' ו''אסור'' למי שמאמין בעיקרי הבודהיזם.
-
- 14.
''לוותר על התשוקה לבורות ולרצות לדעת את עצמנו''
בלי זה אין כלום, 08/03/08 12:36
כדי לדעת את עצמנו אנו צריכים לוותר על כל מה שאנו אוהבים, על הכל, למי יש את האומץ לכך?!
מי מוכן להתמודד עם כך.
כולנו עושים ''רוחניות'' על מנת לשפר ולחזק את מה שאנו חושבים שאנו אוהבים.
- 13.
שלמה, 08/03/08 00:31
הנאה לקרוא אותך.
הוא תפס לך את החניה
ואת התעצבנת
עד כאן הכל בסדר.
ההישרדות שבך המוטבעת בכל תא ותא מגופך זועקת חמס
כן ,אותו אדם קדמון שחי לפני רב
נמצא גם בך , גם בך.
(למרות שאת יודעת לאקאן משהו)
החיים התחילו הרבה לפני בודהה.
באם היית הולכת ''לפי התשוקה'' שלך
במקרה הזה היית מן הסתם
יורה לבחור החצוף הזה בראש.
הכושר שלך לדחות סיפוקים(יחי פרויד) שמר עליך מהסתבכות ולא בפעם הראשונה,וטוב שכך.
ואם זאת.
לאקאן לפי המילים שלך מביא זוית
חדשה ויפה על החיים.
בשבילי זה מים חיים.
- 12.
שדה ח, 05/03/08 16:42
את הכתבה הזו ושאר הכתבות שבאתר שלך ואני חייב לציין שאת כותבת מדהים. יש לך כישרון עצום להעביר תכנים שבדרך כלל קשה לתפוס לכלל צורה ברורה ומוחשית.
תמשיכי לכתוב ולפרסם.
כולי ציפייה...
- 11.
דניאל, 04/03/08 12:51
ושוב מצליחה איריס להעביר את הגותו של לאקאן באורח בהיר מבלי לוותר על התשומות מאירות העניים שלה עצמה.
- 10.
קרלוס, 04/03/08 11:24
לגבי מנקשת את העשבים השוטים ואחרים צומחים.
אני אפילו לא במצב של ניקוש.
אבל כמו שהבנתי, יש ליצור את התנאים שהעשבים יבלו ולא יווצרו תנאים לאחרים שוטים לצמוח.
כמו שעץ פרי זקוק למיים, דשנים, עישוב, שמש וכו, כדי לגדול ולהניב פירות, וכשאלה ימנעו ממנו, מיים, שמש, דשנים, עישוב וכדומה, הוא פשוט יבול.
אותם עשבים שוטים זקוקים לתנאים בסיסיים כדי לצמוח.
כשאותם תנאים בסיסיים ימנעו מהם הם יבלו ואחרים לא יוכלו להגדול.
מהם התנאים הבסיסיים לעשבים השוטים.
ATTACHMENT' גאוה, בורות,קונספט מוטעה של מי שאנחנו, ועוד....
יש ללמוד מהם להבין איך הם מתעוררים להבין את נזקם האיום ואז להלחם בהם . כמו שמישהוא ילחם בחיה שתוקפת את ילדיו...בלא ספקות ומלחמת חורמה...
סליחה שתמיד הוקסמתי מנשים חכמות......
- 9.
סבסטיאן, 04/03/08 11:11
שאלת את עצמך פעם מה זה כעס וכיצד הוא נבנה. זה הרבה יותר פשוט ממה שאתה חושב.
כעס הוא צירוף של שני רגשות בסיסיים.
תסכול ושנאה.
תסכול על משהו שחשבת שמטיב לך ונמנע ממך. או על משהוא שאתה חושב שמזיק לך וחובר אליך בדרך זו אחרת.
וכעת נוצרת שנאה למי שגרם לכך.
ברור שתחושת האגו היא הבסיס לרגשות של תסכול ושל שנאה.
כמה שתחושת אני אני ואני חזקה והאדם פרמיטיבי יותר יותר כך יהיו שני רגשות נמוכים אלו חזקים יותר.
תראה חיות שהורגים בשל תסכול ושנאה, כשחייה אחרת חוטפת להם את האוכל.
כעת, המורים האמיתיים פועלים תמיד על מנת להטיב. במקרים מסויימים הם יודעים שהצגה של כעס כלפי המושא יכולה להביא לתוצאות חיוביות לגביו ובזמן שלגבי אחר גישה של ליטוף ורכות יביאו לזאת.
אולם גם אם הם מגיבים כלפי חוץ בצורת כעס, זה רק מן השפה ולחוץ.
אין שום סיכוי שהם נתונים לתסכול ולשנאה.
האם אתה חושב שמשה או ישו או כל מורה אמיתי נתנונים לתסכול או שנאה כתוצאה מפעולה של אחר.
כנ''ל לגבי חוסך שבטו שונא בנו.
השבט פה לא בהכרח מדבר על מכות, אלה על תוכחה הסברה תשומת לב ולימוד.
כל זה פשוט מאד ולא צריך להיות גאון גדול להבין שזה נכון.
וברור לחלוטין, כשמישהוא מצליח להביא להרגשה האמתית והנכונה שכל אחד אחר יותר חשוב לו מאותו קונספט שנקרא אני, לעולם הוא לא יכעס, למעט הצגת כעס על מנת להטיב כמו שנאמר לעיל.-
בועז.פ, 07/03/08 10:36
אני חושב שאתה קצת מפשט את הכעס יותר מדי.
הוא יכול לנבוע מהרבה צירופים של רגשות, גם מאהבה.
אני גם חושב שאתה מאניש את התנהגות החיות. חיות לא הורגות בשל תסכול ושנאה, אני לא חושב שהתכונות האלה נמצאות בלקסיקון שלהן.
כעס גם לא חייב לצאת בצורה של שנאה, הוא יכול להיות גם מאד רך ומלא חמלה, הכל תלוי בכוונה מאחוריו.
כעס הוא גם צורה של שימוש באנרגיה מאד חזקה כאשר יש בה צורך להניע מצבים מסויימים למשל,הוא מאד נחוץ לצורכי הגנה במקרים של תקיפה.זה לא אומר שאתה שונא את התוקף, זה אומר שאתה אוהב את עצמך.-
ס., 08/03/08 14:46
יש אור = אין חושך
יש חושך = אין אור
יש כעס = אין אהבה
יש אהבה = אין כעס.
נראה לי שאתה מבלבל בין כעס לשפה ולחוץ ובין כעס אמיתי.
כעס מהשפה ולחוץ בהחלט יכול לבוא מאהבה.
כעס אמיתי הרסני לצורכי הגנה.
לכן כל אומניות הלחימה האמתיות מלמדות שליטה מוחלטת על המיינד וקור רוח. בזמן הקרב אין אהבה אין כעס יש רק את המהות נטולת מחשבות ורגשות הפועלת מתוך העצמי העמוק ביותר...
זאת לפחות המטרה באימון בלחימה...
לא תמצא אומן לחימה אמיתי שהוא גם כעסן... זה אפילו מצחיק לומר את זה...
אפילו במשחקי שח, ידוע ששחקנים מנסים לומר דברים שמכעיסים את היריב על מנת ששיקול דעתו יהי לא בהיר, חד, קר, ומטמטי אלא מעורפל מושפע.......
בטח לא שיחקת שח,
אחרת היית מבין מייד...:)
-
-
- 8.
מודה לאל ש'נפלתי' מ'הבמה' הבנתי כי לא חייתי,
dafna57, 04/03/08 10:19
ואז על ה'אדמה' הבנתי כי יש לי צ'אנס להתחיל לחיות באמת.
פעם הייתי חיה עם מלא 'תחפושות' כדי לשרוד ב'תהום'.
בעליתי ב'סולם' ה'סבל' התחלתי לראות ה'חופש'.
שהגעתי 'למעלה' לא ידעתי כי 'מלא' 'מסכות' סביבי,
הייתי 'ערומה' ללא 'בגדים' שנדבקו אלי,
מאז אני 'תופרת' לעצמי את 'הבגדים' שצריכה כדי לחיות באמת.
אז כל בגדי כבר 'שקופות' מאוד כי למדתי ש'מתחפשים' זה לא לחיות באמת.
תודה לך איריס אוסלנדר שבזכות כתבה זאת אני מעריכה את עצמי יותר,
וסליחה פגשתי אותך ביפו שהייתי עדין 'ערומה' ו'פצועה' מאוד.
יום יבוא ונפגש בטוח אצל המורה שלנו ניסים אמון,תודה לו ששם הכרתי אותך.
מדפנה שאוהבת אותך תמיד
דפנה57 -
- 7.
אלי, 03/03/08 20:50
ממש אהבתי את הכתבה.בשטח...מה אני עושה? ננניח חווית הנטישה מאד חזקה בי.אני מתאהבת בגבר ...שיש מצב שהוא ינטוש...מה לעשות.בהם אני מתאהבת.זה לא בטוח שהוא ינטוש אני מתאהבת בסוג מסוים של אנשים מגניבים כאלה.לא באחרים.אני בהחלט לא מעוניינת שהוא ינטוש.זה כבר קורה.אני מתרגמת את זה שהוא לא נטש אלא...מכורח הנסיבות דרכינו שונות. בתאכלס יש עצב נטישה.מה עושים?-
רון, 04/03/08 01:01
אלי, קודם כל תשתמשי בתחושה ורגש שאת חווה כדי ללמוד על עצמך, עזבי את מושא הרגש לרגע, הסתכלי פנימה ותשאלי את עצמך ''מה אני מרגישה? מה אני חשה? מה אני חושבת?'' . אני דגיש- על תחשבי על זה, ואל תשפטי את זה!! למרות שזה עלול להיות מפחיד לא לחוש בצורך עז לשפוט את זה, תלחמי בפחד בכל הכח ורק תתבונני!
תצלמי ברוחך את מה שאת רואה, לעיתים קרובות, עצם הארת המקום בתשומת לב משנה את הכימיה שלו, ופתאום מעצם ההתבוננות משהו ישתנה, פתאום הוא יראה מכאני ואוטומטי, אולי אפילו תשימי לב שזה בכלל לא את מי שחווה את כל זה, זאת מישהי שקוראים לה ''אלי'', והיא בכלל לא את, היא מכלול שלם אחר שאמור לייצג אותך אותך מול העולם, אבל במקום לייצג אותך, היא לקחה שליטה על מה את חושבת, מה את מרגישה ומה את חווה, וחוזרת על זה באופן אוטומטי כל פעם בלי שליטה כי את האמיתית מפחדת לשים לה גבולות ברורים.
זה אולי נשמע מופשט, אבל תנסי, אני יכול לומר לך בוודאות רק דבר אחד:
''אלי'' תנסה כל הזמן להלחם בך, כדי שתוותרי, כי אם לא תוותרי ''אלי'' תצטרך ללמוד לאט לאט את מקומה בתור המשרת שלך, במקום שאת תהיה המשרת שלה. ככל שתתמידי במלחמה פנימית זאת יותר, היא אמנם תהפוך למפחידה יותר, אבל אושר קטן ואמיתי יתחיל לבצבץ, וזהו המקום שממנו מתחילים לקרות דברים מופלאים.
בהצלחה,
רון-
קרלוס, 04/03/08 11:32
אזכיר רק שנאמר כשקורה לנו מה שאנו קוראים התאהבות, והמורים האמתיים קוראים לזה התאהבות טיפשית הרי מצב המיינד שלנו זהה למצב של בד שנשפך עליו שמן ונטמע בו.
כעת קשה מאד אם לא בלתי אפשרי להפריד את השמן מהבד.
המזל היחידי שלנו שאת המיינד אחרי הרבה סבל וייאוש אפשר להפריד מההתאהבות הטיפשית, אולם צריך לזכור זאת היטב ולא לאפשר לאותו מצב של אטצ'מנט להיתרחש.
כי כשהשמן ספוג בבד, זה לא בד ולא שמן,
יש להבין מה אנו מקריבים בהתאהבות הטיפשית הזו....-
קרלוס, ואולי הדבר הוא אחר בכלל
רון, 04/03/08 12:35
קרלוס, כלל לא דיברתי על התאהבות עם אלי.
אבל אם הנושא כבר עלה - ההתאהבות איננה מהווה שום בעיה!! הבעיה מתחילה רק כאשר מזדהים הזדהות מלאה עם הרגשות והתחושות של ההתאהבות במקום לחוות אותה כפי שהיא באמת - אנרגיה חיובית ופעילה החולפת דרכינו ואשר ניתן לייצר באמצעותה זכרון חיובי של עצמנו והסובב אותנו.
מה שאתה מדבר אליו הוא מצב מכאני ואוטומטי, לי באופן איש אין עניין במצב הוויה שכזה, והדבר נכון לכל סוג של רגש - התאהבות, כעס, שמחה, התעלות או מה שלא יהיו, כל עוד אין הזדהות, ז''א התחושה ''אני מה שאני מרגיש'' אלא קיים מצב אובייקטיבי ''אני מתבונן ב''רון'' מרגיש''
אז לא משנה מה הרגש, הוא נהיה מישני בחוויה, כלי לייצור אנרגיה.-
-
רון, 06/03/08 19:48
היי עדי,
השאלה איננה האם התאבהתי אי פעם בחיים, השאלה היא האם ציניות מקדמת מישהו לאינשהו. באופן אובייקטיבי התשובה לכך היא לא!
מי שציני, הוא קודם כל ציני כלפי עצמו, ומשכך הדבר אין הוא יכול באמת להכיר את עצמו.
בעניין ההתאהבות - התשובה היא כן! בהחלט! מספר פעמים!! אני יכול גם לומר מפורשות שבמהלך 10 השנים האחרונות אני מוצא את עצמי מתאהב שוב ושוב באותה בחורה (אישתי), כל פעם ע'' פן אחר ובאופן שונה!
אבל, אין בין התאהבות ובין הזדהות טוטלית עם כל מה שעובר עלי דבר במשותף, אלו תהליכים רגשיים מכאניים שקורים מעצמם ובלי שליטה. מה שקורה באופן מודע היא ההתבוננות על זה. תנסי, אולי תצאי פחות צינית מההתנסות הזאת.
רון
-
''אלו תהליכים רגשיים מכאניים שקורים מעצמם ובלי שליטה.''
על מה אתה מדבר, 08/03/08 12:31
מחשבות ורגשות?
-
-
-
-
-
- 6.
- 5.
הלנה, 03/03/08 18:56
איריס - כתבת מאוד יפה.
אבל מודעות שכוונתה לפרק את רשת התעתועים המסמאת צריכה להיות עם שתי הרגליים על הקרקע.
צריך להיזהר ולא להכניס לעצמך גול עצמי בכך שאת מבטלת את כוונות הזדון והחוליגניות הבסיסית - של הזולת,
ומשאירה את הכדור כל הזמן במיגרש שלך כשאת מודעת רק לעצמך.
כי אחרת זו תפישה מתעתעת של המציאות - בעצמה.
הבחור במיגרש החנייה היה לו משהו נגדך, ונגדך אישית ומובהק !
ולא כי הוא הכיר את איריס אוסלנדר, אלא כי הוא ראה למולו אשה אז ייצריי הפרחח נטול הרסן שבו קפצו מעל לפני השטח. אם מולו היתה מכונית Hummer ובה גבר גדול וחזק , אז בחיים הוא לא היה מעז לאתגר אותו בתפישת מקום החנייה שלו.
אם תופשים לך את מקום החנייה זה כי מי שמולך בתהליך אינסטינקטיבי של הרף עין אומד את כוחך, רואה שהוא חזק ממך, ואז מרשה לעצמו לצפצף עלייך ועל רגשותייך.
וזה נכון כמובן לא רק למאבקי כוח במקום החנייה.
הקטע של לקטלג אדם ולשייך לו שלל תכונות מבלי שאנחנו מכירים אותו הוא קטע מאוד בסיסי ובראשיתי.
וזה מאוד יפה ונאצל לעבוד על עצמך ולנסות לפרק את עצמך מכל מיני מנגנונים בראשיתיים כדי להגיע למודעות.
אבל אסור לשכוח לרגע שממול לפעמים ניצב מישהו שמחובר לדחף ה- Fight or Flight למצבי דחק, והוא בוחר להילחם בך (ליתפוש לך את מקום החנייה) שברור לו שבתור אשה שפיזית חלשה ממנו תתעופפי ולא תלחמי בו.
זכותך לכעוס כעס עצום על מי שתפש לך את מקום החנייה ובשום פנים ואופן לא לנסות לטייח זאת בכל מיני תירוצים של : הוא מיהר או משהו כזה...(בכלל לא חשוב התירוץ, כי אין לו שום משמעות מעצם היותו תירוץ).
ויתרה מכך זכותיך המלאה להילחם בחזרה ולא לתת לכל אחד לתפוש לך את החניות באשר הן (הכוונה כמובן לכל מצב שאנשים עומדים בקונפליקט האחד למול השני).
כדי לראות מציאות בהירה את צריכה לראות את הנהג למולך ולא את האדם למולך...
אחרת זה לא התפתחות רוחנית בגלל מודעות, אלא נסיגה והצטנפות אל מעמקי הביטול העצמי. ולא חשוב באיזו תוענה.
מעניין על איזו מערכת סימלית שמצוייה אך ורק בתודעתניו היה לאקאן מדבר אם גברתנים היו תופשים קבוע את מקום החנייה שלו (וחותכים אותו בכביש)...-
רון, 04/03/08 01:14
היי הלנה,
אנא שאלי את עצמך רק שאלה אחת:
''האם זה מקדם את מטרותיי האמיתיות?''
משתגלי בוודאות שלא, בוודאי תשאלי את עצמך גם ''רגע, מהי בכלל מטרתי האמיתית? האם מטרתי היא לשנות את הגברים? את יצרם המלחמתי? את בעיות התנועה של מדינת ישראל? אולי מטרתי היא בכלל אחרת?''
אני די משוכנע שתגלי שמטרותיך המרכזיות בחיים כלל אינן כאלו, ואז כנראה גם תגלי שביטוי של כעס מסיח אותך ממטרותיך המרכזיות שכן את שוכחת מהן באותו רגע וכולך בתוך כעס על דבר שאין ביכולתך וברצונך לשנות.
בסופו של דבר, אני משוכנע שתסכימי ששריפת אנרגית החיים הזאת עבור דבר כה חסר חשיבות אמיתית זה בכלל לא באינטרס שלך, ורק מפריע לך. כשתביני את זה בכל רמח אבריך, פשוט כשתקרה סטואציה כזאת או דומה לה שוב לא יתחשק לכעוס, ואז מן הסתם גם לא תכעסי, פשוט כי זה לא האינטרס שלך.
-
- 4.
רון, 03/03/08 15:10
כתבה נפלאה, אם זאת אני מעוניין להעיר את תשומת ליבך לנקודה מסויימת: כתבת ''זוהי עבודה מתמשכת, אפילו סיזיפית, וגם אם היא הולכת ונעשית קלה ומהירה עם הזמן, ספק אם תושלם אי פעם. ככל שאני טורחת ומנכשת את העשבייה בגינתי, ממשיכה הגינה ומצמיחה עשבים שוטים.''
כאן ברצוני להאיר את תשומת ליבך לעובדה, שהסיבה בגינה העשבים תמיד ממשיכים לגדול היא מכיוון שלא ניקשת אותם בצורה מבוקרת ונכונה, העלמת תבנית מסויימת השאירה ריק ללא שליטה לצמיחת תבנית אחרת כאשר אדם מתחיל לצפות בעצמו עליו להערך לכך שאינו זוכר כלל את עצמו, ולכן במצב הדברים הנ''ל כאשר בא הוא לשנות תבנית הוויה או ידע מסויים בעוד הבנתו אינה מושלמת בדבר, וזאת כיוון שהווייתו והידע שלו אינם חופפים זה לזה, מה שבעצם הוא עושה זה ''ניקוש עשבים בלבד'', פעולה שאיננה מסתיימת לעולם. אבל ישנה דרך אחרת, קשה יותר בהתחלה אבל בעלת משמעות ארוכת טווח, כך אותו אדם בדוגמאת העשבים יבחר לעקור את כל תכולת גינתו, לפזר את החומרים המונעים מעשבים לצמוח, ורק אחר כך ישתול שוב מחדש את גינתו. אמנם התוצאה החיצונית תתארך אבל יהיה ערך אמיתי לעבודתו.
למרות האמור לעיל, אני מבין שמצב התרבות הנוכחי אינו מאפשר לייצר באנשים את מסת החומר הקריטי לפיתוח רצון לעבודה שכזאת, וכי תמיד יעדיפו הם את הדרך להציג גינה יפה בהקדם האפשרי, גם כלפי עצמם וגם כלפי האחרים, אבל בחרתי להעלות זאת, שכן ייתכן ויש אותם בודדים המעוניינים להבין את מצבם האמיתי.
בברכה,
רון
- 3.
רון, 03/03/08 15:09
כתבה נפלאה, אם זאת אני מעוניין להעיר את תשומת ליבך לנקודה מסויימת: כתבת ''זוהי עבודה מתמשכת, אפילו סיזיפית, וגם אם היא הולכת ונעשית קלה ומהירה עם הזמן, ספק אם תושלם אי פעם. ככל שאני טורחת ומנכשת את העשבייה בגינתי, ממשיכה הגינה ומצמיחה עשבים שוטים.''
כאן ברצוני להאיר את תשומת ליבך לעובדה, שהסיבה בגינה העשבים תמיד ממשיכים לגדול היא מכיוון שלא ניקשת אותם בצורה מבוקרת ונכונה, העלמת תבנית מסויימת השאירה ריק ללא שליטה לצמיחת תבנית אחרת כאשר אדם מתחיל לצפות בעצמו עליו להערך לכך שאינו זוכר כלל את עצמו, ולכן במצב הדברים הנ''ל כאשר בא הוא לשנות תבנית הוויה או ידע מסויים בעוד הבנתו אינה מושלמת בדבר, וזאת כיוון שהווייתו והידע שלו אינם חופפים זה לזה, מה שבעצם הוא עושה זה ''ניקוש עשבים בלבד'', פעולה שאיננה מסתיימת לעולם. אבל ישנה דרך אחרת, קשה יותר בהתחלה אבל בעלת משמעות ארוכת טווח, כך אותו אדם בדוגמאת העשבים יבחר לעקור את כל תכולת גינתו, לפזר את החומרים המונעים מעשבים לצמוח, ורק אחר כך ישתול שוב מחדש את גינתו. אמנם התוצאה החיצונית תתארך אבל יהיה ערך אמיתי לעבודתו.
למרות האמור לעיל, אני מבין שמצב התרבות הנוכחי אינו מאפשר לייצר באנשים את מסת החומר הקריטי לפיתוח רצון לעבודה שכזאת, וכי תמיד יעדיפו הם את הדרך להציג גינה יפה בהקדם האפשרי, גם כלפי עצמם וגם כלפי האחרים, אבל בחרתי להעלות זאת, שכן ייתכן ויש אותם בודדים המעוניינים להבין את מצבם האמיתי.
בברכה,
רון
- 2.
בועז.פ, 03/03/08 11:51
איך כעס הצליח להפוך למילת גנאי בחוגים רוחניים ?
הנסיון להתאים את עצמך לדימוי של קדוש שלא כועס הוא עוד תעלול של האגו.
אולי הבחור הצעיר באוטו בחר בך לעשות לך טרנספרנס של דמות אישה שמעולם לא כעסה עליו כאשר תפס לה את החנייה ?
אולי פיספסת הזדמנות להשתתף בתיקון שהוא מבקש לעשות ולכעוס עליו כפי שהוא מבקש ?
לפעמים כעס מכיל הרבה יותר קרבה ואהבה מאשר אדישות.
תשאלי את משה בסיפור עגל הזהב או את ישו והרוכלים בשערי בית המקדש.-
יעל, 03/03/08 16:40
למה אתה כועס כל כך!?
תנסה בדרך אחרת ,החיים נפלאים כשמקבלים ומבינים את השני (לא מאפשרים לסכמות קבועות להוביל אותנו),במקום לבזבז אנרגיות לרגש ככעס.
ובקשה אחרונה אל תכעס עליי.-
בועז.פ, 03/03/08 19:00
יעל, האם יותר לי לנחש שאת לא יודעת לכעוס באופן מוחלט ? שזה קצת מפחיד אותך, שאולי את חוששת מלאבד שליטה ?
אולי כעסו עלייך בצורה כזאת שהחלטת שזה דבר רע ? זו גם סכמה קבועה.
החיים נפלאים - על כל קשת הרגשות.
מי נתן לך את הזכות להוציא כעס מקשת זו ?
נכון, כעס הוא סוג של אנרגיה מאד חזקה ויש להזהר בה, יש כעסים שנובעים ממניעים אנוכיים ולא על זה אני מדבר.
לא אני המצאתי את הביטוי ''חוסך שבטו שונא בנו''
-
-
כועסון, 03/03/08 17:13
נכון, הכעס הפך להיות לא אופנתי - רובוטים אף פעם לא כועסים.
איטלקים, ספרדים וארגנטינאים כועסים הרבה
-
- 1.
לביאה, 03/03/08 11:29
מבלי להתדיין עם התיאוריות עליהן
את מססת את דברייך -
מודעות עמוקה מאפשרת להבין שהכל
זמני והכל יחסי ושאף אחד לא חי לנצח.
העניין הוא שאנו חיים ערים או חולמים
וכל אחד מאיתנו חי ברמת פיקחון
ערות או התפתחות שונה מהאחר.