תגובות עד כה: 28 תגובות, ב- 9 דיונים. לקריאת כל התגובות ברצף סגור את כל התגובות הוסף תגובה 9.  נכון ויפה. תודה  ל"ת      טלי,  ראש פינה,    11/03/08 01:05 הגב לתגובה זו 8.  יש כל כך הרבה     לביאה,  חיפה,    10/03/08 09:18 ''שכר'' לאוהב את בן הזוג אפילו יותר ממה שהוא אוהב את עצמו שזה פשוט נפלא. די לקחת דוגמא פשוטה שאחד מבני הזוג רוצה כלב בבית והשני לא מסכים. ברגע שנעשה המחווה והוויתור ויש כלב בבית-זה שהתנגד אפילו לא יכול להבין איך הוא פעם לא רצה כלב...וזו רק דוגמא פשוטה. הגב לתגובה זו          ומה קורה         מושון,    11/03/08 17:57 כשהויתור הוא שדווקא לא יהיה כלב בבית? האם גם אז בן הזוג מגלה שזה יותר כיף בלי כלב? יום טוב הגב לתגובה זו              מה קורה כשנלחמים?             לביאה,  חיפה,    12/03/08 10:14 תנסה ותראה. אפשרי להוציא את הכלב מהבית , לחצר למשל. פתאום אין שיער, אין ריח,הבגדים נקיים,הספות,המצעים... האחד לא סובל והשני לא מאבד את הכלב. מה קורה כשאחד מבין בני הזוג מעשן והשני לא?? שואלת אותך ברוח טובה ועם חיוך אתה רוצה להיות צודק או להיות משוחרר,חופשי ואוהב?? הבוקר אחרי מדיטציה קצרה חזרה לי תובנה ישנה שכאשר אני נלחמת אני מפסידה. (אפילו אם לכאורה נצחתי )זה כואב וקשה להילחם לא פחות מהיכולת לקבל את השונה ולהסכים לו. הגב לתגובה זו                  חצר? נו, טוף...לי אין חצר                 מושון,    12/03/08 12:56 (ואני אגב אוהב כלבים) אני בסך הכל מנסה לרמוז לך שלקחת את הדוגמא שלך לכיוון היותר קל והחביב (זה שבו מחליטים להביא כלב הביתה או לחצר), אלא שיכול להיות גם ויתור הפוך שבו אין בכלל כלב ואז הדוגמא שלך נשמעת אחרת לגמרי...(תריצי את מה שאמרת אבל הפוך, כמו מתוך עיניים של אדם שלא אוהב כלבים ותראי איך זה נשמע אז) אני מסכים עם החלק האחרון לחלוטין, כל מה שהפריע לי הוא החד צדדיות והשימוש בחוסר סימטריה (בנחמדות של הכלב שהוחלט להביאו) כדי לחזק טענה שהיא קצת יותר מסובכת ממה שהצגת ולפעמים יוצרת הרבה יותר קונפליקטים... יום טוב הגב לתגובה זו                      מושון-אני איתך                     לביאה,  חיפה,    12/03/08 13:40 אתה מניח שלקחתי דוגמא לכיוון היותר קל והחביב... אתה פשוט מניח כך. וידוי-אני הייתי אדישה לכלבים ולא הסכמתי להכניס כלב הביתה..עד ש.. ואין לי חצר. והיום אני לא מבינה איך אפשר בלי הלכלוך,בלי השיער,בלי המחוייבות להתקע בבית בגלל הכלב ואיך אפשר בלי החבר המתוק והמיוחד הזה שכל לילה ישן לי במיטה. וכן מושון, אני מסכימה איתך זה לא כל כך פשוט ולא כל כך קל לא עם/בלי כלב,עם/בלי סיגריות או כל נושא גשמי,רגשי וכו' אבל הכי הכי הכי קשה זה לסבול ,להתחשבן,להיסגר, לנקום,לשנוא וכל המרעין בישין האלו הרבה יותר כיף ''לגדול'',לצמוח בעיקר כשאתה יודע שיש מי שמושיט לך יד או חיבוק... באמת שיהיה רק טוב. הגב לתגובה זו                          ללא ספק! יום טוב  ל"ת                          מושון,    12/03/08 15:05 הגב לתגובה זו 7.  מקסים, הפיל לי כמה אסימונים  ל"ת      ממ,  דרום,    09/03/08 22:42 הגב לתגובה זו 6.  הבעיה איתו זה שיש לו יותר מדי אודם בלחיים     1000 אחוז,    09/03/08 19:39 מה שבא ברוב המקרים על חשבונה. הבעיה איתה, זה שהיא לא מוצצת כמו ההיאעם הכתם על השימלה הגב לתגובה זו 5.  Must Read     ME,  VA, USA,    09/03/08 16:31 There is a nice sentence that combined everything: TREAT YOUR PARTNER THE WAY YOU WOULD LIKE TO BE TREATED!!!! הגב לתגובה זו 4.  תודה תודה לך על הידע והעיצות. מקסים!  ל"ת      Jerome,    09/03/08 16:13 הגב לתגובה זו 3.  יש דבר אחד משותף     יוסף.ש.,  צפון,    09/03/08 14:33 מנסיוני, יש דבר אחד שמאפשר צמיחה וזה הרצון והיכולת להשקיע בפתוח עצמי. זה לא ריצות לסדנאות, או תרגולים רבים בשיטות שונות, אלא יכולת (כושר) להתבונן בעצמך בכל מצב כולל בזוגיות. כאשר נתבונן בשקט במה שקורה אפשר לראות את הדינמיקה של הזוגיות ולהנות ממנה גם בזמני משבר. והכי חשוב, רק כששני בני הזוג מקבלים את עצמם כמו שהם (ולא כמו שהם יהיו פעם), אז ישנה נינוחות וקבלה אמיתית הגב לתגובה זו          בינתיים אני הכי מתחברת לדבריך  ל"ת          ורד,    09/03/08 23:04 הגב לתגובה זו              זה עוד יקרה לך הרבה. שווה להקשיב לו.             כשיוסף בשטח, אל,  תהיי במתח,    10/03/08 12:12 אולי היחיד ששווה להקשיב לו. :) הגב לתגובה זו 2.  בתמונה הזאת הילארי דומה לאנה סמשנובה :)  ל"ת      josie,    09/03/08 12:01 הגב לתגובה זו          היא נראית אחלה סקסית.  ל"ת          אייל,    09/03/08 17:31 הגב לתגובה זו 1.  שאלות לאמיתי     ורד,    09/03/08 10:58 ראשית תודה על המאמר היפה. שאלותיי הן: 1. מה קורה כשבן הזוג רוצה/צריך ממני משהו שהוא כ''כ שונה מהאני שלי שאצטרך להיות כמעט משהי אחרת בכדי להעניק אותו? סתם דוגמא- בן זוג מאוד מסודר שרוצה לחיות במוזיאוון, שלו בת זוג מבולגנת ''מהגנים'' שבעבורה סדר הוא מחנק. 2. מה קורה כשמגיעים ילדים למערכת הזוגית ומשנים את כל המערך האנרגטי בין בני הזוג? גם במובן שאין יותר רק שנינו יש עוד מישהו במערכת שלא פחות אהוב וזקוק אלא אפילו יותר, וגם ברמת התשישות היומיומית שגורמת לך להתעסק באיך לעבור את היום ותו לא ושוחקת את האהבה התשוקה ושאר מרכיבי הקשר. 2. הגב לתגובה זו          לורד - צריכה חוות דעת שניה?  ל"ת          מושון,    09/03/08 21:42 הגב לתגובה זו              תמיד שמחה לקבל כל חוות דעת  ל"ת              ורד,    09/03/08 23:02 הגב לתגובה זו                  לורד (חלק 2)                 מושון,    11/03/08 08:34 החלק של הילדים משנה שוב את התמונה ואתם מפסיקים להיות רק שני אינדבידואלים וזוג, אתם מתחילים להיות שני אינדבידואלים, זוג ו-משפחה... כלומר 3 רמות של ישויות (ארבע או יותר ישויות)... היישות החדשה, היא לטעמי (ולטעמה של הביולוגיה), המטרה מלכתחילה של הזוגיות, היא הביטוי הביולוגי של אהבה, כלומר: יצירת ערך מוסף העולה על סך חלקיו (אלו הילדים). כשבאים הילדים האנרגיה של כל המערכת מופנית לשם, אם יש לכם תקשורת רציפה, אתם תבינו שזה כל הרעיון! ושהוא זמני בלבד! כלומר שאתם תצטרכו ''לוותר'' על זמן ועל אנרגיה שלכם כזוג ושלכם כאינדבידואלים (כלומר להעניק אותם לילדים), אבל השיא הוא בעיקר בהתחלה, ולאחר מכן המערכת תחזור אט אט לאיזון. אם ***כל אחד*** יתן מהמרחב האישי שלו ומהמרחב הזוגי שלו כך שהנטל יתפזר שווה בשווה, תוך תקשורת רציפה שתוודא שזה נשמר מה שיקרה הוא שהמערכת החדשה תפעל יפה ובעזרת קצת עזרה מהמערכות שמהם אתם באתם (יעני המשפחות שלכם) תוכלו לשמור מספיק זמן כדי להעניק לילדים, לעצמכם כזוג (בנפרד מהילדים) ולכל אחד בצורה פרטית! לרוב מה שקורה בזוגות (אלו שעדיף לא לקחת כדוגמא) הוא שהנטל של הזמן והאנרגיה נופל בעיקר על האישה שקורסת ואי לכך גורמת להשבתת המערכת הזוגית שחדלה מלתפקד, ונוצר מצב שדווקא בתקופה שמצריכה הכי הרבה אהבה ונתינה כל אחד מהצדדים נמצא במקום הכי בודד ביקום... בניגוד למה שאמר אמיתי, אני לא חושב שיש דבר כזה ''בני זוג מתאימים'', לא לאורך זמן לפחות, אנשים משתנים, החיים משתנים, כך שאפילו אם תקח אדם מאוד ''מתאים'' אין כמעט שום סיכוי שהוא יהיה עדיין מתאים בעוד 10 שנים! על אחת כמה וכמה כשמדובר בשני מינים שבהם הגעתם של ילדים משפיעה באופן שונה לחלוטין (מהבחינה ההורמונאלית/ביולוגית/נפשית)... בקיצור, אולי צריך להתחיל מנקודה די קרובה, אבל זה לא מה שיגרום לקשר לעבוד, מה שיגרום לזוגיות/משפחה להישמר ולגדול היא ***תקשורת*** שתוודא, ככל שניתן שכל המערכת תעבור את שינויי הזמן ביחד ובהרבה אהבה וכייף. יום טוב ובהצלחה! הגב לתגובה זו                  לורד (חלק 1)                 מושון,    11/03/08 08:34 בלתי ניתן לעשות את המעבר מאינדבידואל לזוג ולהישאר בדיוק אותו דבר! הפתרון הפרקטי והפשרה יראו בכל מקרה של רצונות נוגדים בדיוק אותו הדבר, ההבדל הוא מניין זה מגיע... כשזה פשרה/ויתור, התחושה היא שאתה מבטל את עצמך (מחסיר) כדי שאינדבידואל אחר יקבל את רצונותיו...עם הזמן חוסר הסימטריה הזו תוביל לכעס! זוגיות היא שינוי!, היא מסע, היא הדרך, היא אינה מצב!, היא אינה היעד והיא אינה סוף הדרך! ככל ששניכם תתנו יותר מרחב לשינויים - דרך תקשורת רציפה וכנה כך יקל על הזוגיות להתקדם ולבצע בכם טרנספורמציה נפלאה! זוג הוא לא שני אנשים שחברו יחד, זוג הוא הערך המוסף של שני אנשים שנותנים אחד לשני...ויוצרים יישות חדשה בעלת רצונות משלה! ברור לחלוטין לכל בר דעת שפוי, שהפתרון הפרקטי בדוגמא שנתת הוא למצוא איזון בין מוזיאון לבין חירייה, אלא שהוא חייב לבוא תוך כדי תקשורת ותוך כדי ששניכם מבינים שלא הפסדתם דבר! להיפך, את הרווחת מעט סדר (שיש בו הרבה תועלת במיוחד כשיש ילדים והוא עוזר להתנהלות יעילה יותר שמפנה יותר זמן לקוצי מוצי), והוא הרוויח מעט שחרור בשרירי האנוס (פי הטבעת), סיבולת לבלגאן תאפשר לו להינות מהילדים שלו במקום לתחום אותם בגבולות המוזיאון... אגב, גם הבית לא חייב להיות תמיד מסודר או תמיד מבולגן, או כולו מסודר וכולו בלגאן...כלומר שהסלון לדוגמא יהיה מוזיאון (שם גם מגיעים אורחים) ואילו חדר השינה יהיה חור-תחת נעים חמים ומבולגן! או שפעם בשבוע מסדרים טיפ טופ ובשאר השבוע מבלגנים בכייף. בקיצור יש פתרונות פרקטיים ויצירתיים רבים, אלא שהכי חשוב הוא ההבנה שאתם כבר לא רק אינדבידואלים, אתם מורכבים מעתה, ממך, ממנו, ומ-שניכם ושלושת אלו הם ישויות נפרדות בעלות רצונות נפרדים - כלומר תחשבי על זה שיש עוד מישהו בזוגיות (הזוגיות עצמה) ותשאלו את עצמכם לפעמים גם מה היא רוצה, במיוחד בשעה של קונפליקטים! בשביל זה אתם חייבים תקשורת רציפה והמון יצירתיות ואהבה!...כי אחר-כך מגיע החלק של הילדים... הגב לתגובה זו                      שאלה למושון                     אייל,  י-ם,    11/03/08 10:03 האם אתה מגדיר פרט יחיד,אדם אחד כאינדיבידואל? הגב לתגובה זו                          אני מקווה שהבנתי למה אתה מתכוון...                         מושון,    11/03/08 13:32 למרות שפרט אחד ויחיד יכול גם לא להיות אינדבידואל, לצורך העניין (של שיחה על זוגיות) - אני מניח לצורך העניין כי פרט יחיד הוא אינדבידואל! יום טוב הגב לתגובה זו          האם רצון אמיתי סותר רצון אמיתי         אמתי מגד,    09/03/08 13:15 ורד, תודה לך על השאלות המצוינות. אני אומר פה משהו קצת מוזר. אני לא מאמין בפשרות ובוויתורים. בעיני זה אף פעם לא ממש עובד לאורך זמן. זה מתכון בטוח להתחשבנויות. אז לא אציע לך כאן למצוא פשרה עם בן זוגך. מה שאני כן מציע זו בדיקה מעמיקה של הרצון. אני טוען כאן שכאשר בני זוג נועדו לחיות ביחד, הרצונות האמיתיים והעמוקים שלהם אינם באמת יכולים להיות בסתירה. סתירה מתרחשת או כאשר בני הזוג באמת אינם מתאימים, או כאשר הם נכנסו למאמק כוח מתיש וכל אחד רק עסוק בלהכניע את השני. זהו המצב אצל רובנו. אז אנחנו מתחפרים בתוך העמדות שלנו ולא רק שאיננו מקשיבים לבן הזוג שלנו, איננו מקשיבים יותר גם לעצמנו. אנחנו עצמנו הפכנו רחוקים מהרצון העמוק שלנו. אז בן הזוג רוצה בית כמו מוזיאון ואני אוהב אי סדר. לכאורה קונפליקט. אך למעשה רוב הסיכויים שישנו כאן מרחב נפלא לצמיחה של שניכם. רוב הסיכויים ששניכם תוכלו לצמוח מהעניין. באיזה אופן? אינני יודע. בסופו של התהליך הזה, שבו שניכם תבדקו לעמוק את הרצונות העמוקים שלכם יתבהר שאין ביניכם פער בכלל. אבל ממש בכלל. כלומר, פתאום יתברר שהרצון העמוק של אחד מכם, נגיד, להעמיק את אהבתו, גדול יותר מרצונו לשמור את הביתץ מסודר. וההפך. כלומר, כשאנו מבררים את הרצונות האמיתיים שלנו, מה שקורה הוא שמאבקי הכוח נראים פתאום מטופשים. אנחנו מפסיקים להיות כל כך נחרצים בעמדות ובצדק שלנו ומשהו חשוב יותר מתחיל להתבהר מלמטה. בפרק הקודם דיברתי על האפשרות של הזמנה של כוח שלישי. אם לא קראת עדיין, אני ממליץ. במקום להיכנס לתוך הצדקנות שלנו, אנחנו מבקשים ממשהו גבוה יותר לומר לנו מהו הרצון האמיתי והעמוק שלנו ושל בן הוזג שלנו. ועל פיו אנחנו נוהגים. לעיתים, כשאנו רוצים להעניק לבן הזוג שלנו את מה שהוא רוצה, אנחנו צריכים גם לשאול את השאלה: מהו הרצון העמוק של בן הזוג? ולהמתין. לא לנחש זאת במקומו, אלא להמתין להבנה עמוקה יותר. ולגבי הילדים. אכן שאלה טובה. העיסוק בילדים מכניס אותנו לתוך סחרחורת שבה אנחנו שוכלחים לחלוטין את עצמנו, את רגשותינו, ערכינו והרצונות העמוקים שלנו. זה קשה מאוד לעצור את הזמן ולבדוק, כשיש ילדים קטנים בבית. אבל זהו הזמן הכי חשוב לעשות זאת. כן, גם כשיש ילדים, לקחת לי 20 דקות של מדיטציה. של חיבור לעצמי. לפחות מדי יומיים. להרגיע את המחשבות ואחר כך לשאול את עצמי: מה באמת נכון לי? איך אני יכול לגדול כאן? איך אני יכולה להתרחב? מה באמת נכון לכולם? גם לי, גם לבן זוגי וגם לילדים? עצם המוכנות ל''עצור'' לרגע את הזמן ולהיכנס פנימה, אפילו אם בהתחלה זה מוזר ולא מניב תוצאות, מביא לאט לאט קשר עמוק יותר ויותר עם העצמי הפנימי שלנו, ועם הרצון האמיתי שלו בצמיחה וגדילה. התשובות מתחילות להופיע. אני מצטער. זה קצר מאוד. מקווה שזה לפחות מתחיל להצביע על הכיוון. בהצלחה הגב לתגובה זו              אמיתי..             א.,    10/03/08 11:07 אני מסכים עם החלק הראשון של דבריך,מנסיוני פשרות וויתורים באמת לא עובדים ומזמינים התחשבנויות וכעסים חבויים אשר נצברים ובסופו של דבר מתפוצצים.(לרוב מסיבות פעוטות ולא חשובות). אתה אומר שכאשר בני זוג נועדו(?)להיות ביחד הרצונות האמיתיים שלהם אינם באמת יכולים להיות בסתירה.. הלא האדם עצמו,בתוכו,הקיום שלו מונע מתוך סתירה,כאשר המתח בין הרצונות או המחשבות שלו,הוא זה שמניע את חייו,המתח בין הקטבים במרחב הוא זה שיוצר את הדינמיקה של העולם והחיים.כך שהסתירה היא חוק הכרחי ועובדה קיימת. וכך זה בכל ובכל אחד,וכל שכן אצל בני זוג,שלא מצליחים להבין את הרגשות הסותרים(אהבה, שנאה)שהם חשים כלפי בני זוגם,האנשים שאיתם הם בחרו לחיות את חייהם. ועוד לא התחלתי לדבר על האגו... :-) הגב לתגובה זו                  כן ולא                 אמתי מגד,    10/03/08 15:56 כן, ברמה מסוימת תמיד ישנו קונפליקט, ותמיד יהיה קונפליקט. ועם זאת, ברמה עמוקה יותר אין כלל קונפליקט ואף פעם לא יהיה. כשדיברתי על הרצון העמוק שלנו דיברתי על האפשרות של חיבור לרמה הזאת. אני מסכים איתך שכל החיים הללו וגם כל התפתחות מקורם בחיכוך שנובע מתוך קונפליקט, אך עם זאת, הכמיהה היא אחר אותו מקום בתוכנו שבו ברור לנו שכלל אין קונפליקט. שהסכסוך נוצר רק כדי שנראה את המשותף שנמצא מתחת. ואני חושב שעל זה מושתתים כל החיים הזוגיים. כשבני זוג מצליחים להתחבר אל הרמה הזאת ממתחת, או לפחות כשהם זוכרים שהיא קיימת, משהו ממש משמעותי משתנה ביחסם אחד לשני ולחיים בכלל. הגב לתגובה זו              תודה לך על התשובות המעמיקות  ל"ת              ורד,    09/03/08 23:03 הגב לתגובה זו          מתוקה, המאמר הזה רק תיאורטי  ל"ת          ב',    09/03/08 12:09 הגב לתגובה זו