במהינא ובוג'רינא בודהיזם אין ספק שהנשמה קיימת. לפי הת'רדוא: האמונה בקיומו של ה'אני' היא אמונה שגויה ודמיונית שאין בנמצא מציאות התואמת אותה, והיא מביאה להיווצרות מחשבות מזיקות בדבר האני והשלי, לתשוקות אנוכיות, להשתוקקות, להתקשרות (הצמדות למחשבות חוויות והרגשות), לשנאה, לעוינות, ליהירות, לגאווה, לאגואיזם ולסוגי זיהום והעדר-טהרה אחרים.
כאסמכתא לתפיסה הבודהיסטית בדבר הנשמע כתב דאו שנג ''אם אין 'אני' הקיים תמיד בסמסרא, האם יש 'אני' הקיים תמיד בנירוונה? אם אין בנמצא 'אני', מה איפוא המהות המגיעה לנירוונה?''
הבודהא לא אמר במפורש שהנשמה אינה קיימת. לעתים דיבר על ה'אני' לעיתים על ה'לא אני' אבל בעצמו אמר כי אחד מ500 גלגוליו נקרא סונטרה היה הוא עצמו.
הגב לתגובה זו