תגובות עד כה: 17 תגובות, ב- 8 דיונים. לקריאת כל התגובות ברצף סגור את כל התגובות הוסף תגובה 8.  Today! Germany is beyond doubt: nb 1 friend to Israel  ל"ת      Jaqueline,  Arad,    01/05/08 10:49 הגב לתגובה זו 7.  דיברי חכמה,  ל"ת      יהי זיכרה ברוך,    01/05/08 02:20 הגב לתגובה זו 6.  רעיון מחליש ביותר!     שרי,    01/05/08 00:16 רעיון מחליש ביותר! אין מחילה לפשע כזה! הגב לתגובה זו          המשתתפים במעגל אינם נאצים         חגית,    01/05/08 11:58 חשוב לזכור ולהפנים שאין כאן רעיון גורף של להכחיש או להשכיח את השואה, להיפך - להתמודד עם הכאב והמורכבות שהיא מביאה, לנו כיהודים, לעם הגרמני ולאנושות כולה. אתי הילסום ז''ל בחרה לסלוח לרוע שהיא פגשה וחשוב את הצורך האנושי הזה שלה כמישהי שהייתה שם, לכבד ולהעריך, כי כולנו יודעים/ות כמה זה קשה. דרך אגב, אם היה משהו שהיה לי קשה ומאתגר יותר מכל במפגשים האלה, היה לקבל את החלקים החלשים שבי ופתאום גיליתי שלאפשר לעצמי חולשה וויתור זה כוח, זו עוצמה מדהימה. זה חיבר אותי לאחד המורים הרוחניים שאני הכי מוקירה ומעריכה - מהאטמה גאנדי. לדעתי הוא האיש הכי חזק בהיסטוריה, למרות שמבחינת הכוחניות הוא נחשב לחלש... האמת היא אך ורק בעיניי המתבונן/ת. הגב לתגובה זו 5.  ריפוי ועוצמה     חגית מנדרובסקי,  רמת גן,    30/04/08 22:41 כמשתתפת במפגשים האלה וכבת צעירה להורים ניצולי שואה ז''ל, אני יכולה להעיד ולשתף שהמפגשים היו מאוד מאתגרים ומאוד מרגשים. להתבונן עמוק פנימה ולראות את הסתירות, להישיר מבט עמוק וכאוב על הקרבנות שבי, ולפעמים אף על תאוות הנקם והזעם שעדיין זורמים לי בדם כבת של... זו חוויה קשה ומטלטלת. אבל המסר של אתי הילסום ז''ל וההתכווננות במעגל לתפילה וריפוי, איפשרו לי לראות עוד צדדים, עוד זוויות התבוננות, שלי ושל העולם סביבי. כמו הוריי ז''ל, גם אני מלאה סתירות וקונפליקטים... האם לתת אמון ולפתוח את הלב? או שהכל הבל ורעות רוח ועלי להשאר מכונסת בתוך עצמי ולא לסמוך על איש כי 'מסוכן' שם בחוץ... כפי שכתבתי - 'רק אהבה לסתירות יכולה להשכין שלום'. וזה המסר העיקרי שלקחתי מהמפגשים המיוחדים האלה... מאחלת לעוד יהודים וגרמנים להיפגש ולשתף, זו הדרך היחידה להתמרה ולשינוי. באהבה גדולה ותודה לאמה ומריה המנחות - חגית הגב לתגובה זו          כשאת כותבת ''להישיר מבט עמוק וכאוב על הקרבנות שבי'', למה את מתכוונת?  ל"ת          ?,    01/05/08 09:56 הגב לתגובה זו              קרבנות - אני כקרבן             חגית,    01/05/08 11:54 תודה על השאלה... התכוונתי לחלק בי שחש בהרבה סיטואציות בחיים כקרבן. אפילו בחוויה יומיומית שאני חווה במסגרת כזו או אחרת או באינטרקציות הכי פשוטות עם בני-אדם, להכיר בכך שאני לא קרבן של נסיבות ושדברים לא קורים לי כי האחר/ת רע/ה אלא כי נוצרים מצבים מסויימים ולי תמיד יש את התבונה והמודעות ליצור שינוי ולעשות את הדברים במקסימום הטוב שאני יכולה. גם כשהחיים מציבים בפני סיטואציות שאני חווה את עצמי בחוסר-אונים או בתחושה של כשלון וויתור, לאפשר לעצמי עדיין להאמין שזה לא בגלל שמישהו 'מחפש' אותי או 'בא עלי לכלותי' אלא כי באותה סיטואציה אני מתמודדת עם מצב מאתגר שגורם לי לראות את עצמי בנקודות החולשה שלי וזה לא בהכרח רע... מקווה שזה יותר נהיר עכשיו, אבל קשה קצת להסביר מורכבות נפשית של שנים בשתי מלים... הגב לתגובה זו                  אין דבר כזה קורבן. את לא יכולה להיות קורבן כי אין דבר כזה.  ל"ת                  ?,    01/05/08 13:59 הגב לתגובה זו 4.  יש יהודים שלא עברו שואה. יש גרמנים שלא היו נאצים.     משמיד גרמנים,    30/04/08 13:18 שהם ישבו אחד עם השני. אבל יהודי שעבר שואה, לא יכול לשבת עם נאצי. הוא יכול לשבת על נאצי, הוא יכול להרוג את הנאצי, לעשות ממנו כסא, ולשבת עליו. שניה לפני שהנאצי הורג אותו ועושה ממנו סבון, היהודי יעשה מהנאצי כסא וישב עליו. זה יהיה כסא נורא מוצלח, כי כל דבר שעשוי מגרמנים הוא מוצלח. גרמנים הם החומר הכי מוצלח בעולם, שווה לעשות מהם דברים. מהיהודים לעומת זאת, אפילו סבון ראוי לשמו אי אפשר לעשות כי יהודים זה כזה חומר גרוע, רק בתור בני אדם הם בסדר, בתור חומר הם גרועים. לעומת זאת הגרמנים בתור בני אדם הם חארות נאצים, אבל בתור חומר הם פשוט כסאות מושלמים הגב לתגובה זו          אז אני בוחר לא לשנוא אותם         מוטי,  דאר,    30/04/08 23:18 הם אמנם לא פגעו לא בי ולא במשפחתי -(אני ממוצא מזרחי )אבל בהחלט הם היו באותה מידה כן יכולים לפגוע ,הם לא היו ולא יהיו אויבים שלי וצר לי על שינאתך העמוקה כלפיהם האמת העצובה שהאויבים הכי גדולים ליהודים כיום הם יהודים ולא גרמנים או אפילו ערבים תפסיק לחיות בעבר ותסתכל קדימה הטראומות שלכם הם הדבר הכי טראגי בכל נושא השואה כיום הגב לתגובה זו              ניצחון?             חגית,    01/05/08 13:34 אני מסכימה איתך, לצערי... כשאני פוגשת את הרוע והאטימות על הכביש בין נהגים/ות ובתור לסופר או לקופת החולים, אני תוהה... האם זה הנצחון? לזכור תמיד למצוא בתוכנו את האנושי - הטוב וגם הרע. הכי קל להסתכל על אחרים... הכי קשה ומאתגר להתבונן אל תוכנו פנימה ולקבל גם בנו את היופי ואת הזוועה... אמן שנלמד כולנו באומץ, סליחה וחמלה להיות אנושיים ולפעמים גם להתחבר לאלוהי ולקבל את הרוע של האחר כחלק בלתי-נפרד מהקיום האנושי. לחיי ימים טובים יותר!!! הגב לתגובה זו              אין לך את מה לשנוא, אני אשמיד את כולם אל תדאג  ל"ת              משמיד גרמנים,    01/05/08 09:49 הגב לתגובה זו          האמת         תיח,    30/04/08 19:48 שאני מסכימה לחלוטין.. הגב לתגובה זו 3.  3 הם: תם,טפש וחכם :Der naiv, der dumkopf,und der klug     Jaqueline,  Arad,    30/04/08 13:08 תם : סולח ושוכח ,,,,, טפש : אינו סולח ואינו שוכח חכם : סולח ואינו שוכח אומר זאת דווקא מהמקור : Der Naiv verzeiht und vergisst Der Dumkopf verzeiht nicht und vergisst nicht Der Klug verzeiht aber nicht vergisst הגב לתגובה זו          חסר הרשע         יוסף.ש.,  צפון,    30/04/08 23:51 תיקון, הטיפש אינו סולח ושוכח הרשע אינו סולח ואינו שוכח. וזה שהתעורר, פשוט מקבל את הסרט כמו שהוא. הגב לתגובה זו 2.  רטיה על הפצעים     ראובן,  חולון,    30/04/08 11:58 תשובה לקונית וקצרה, כן עלינו לשים רטיה על הפצעים, ולהשלים עם עם הגרמני. שנאת נצח לא מולידה או משפרת הרגשות נקם. עבר כמעט דור, הגרמנים מפצים את עם ישראל על חטאי אבותיהם, והם הגרמנים שהקימו את מדינת ישראל. לו לא השואה ולא הכסף הגרמני שהמדינה גזלה מהניצולים, לא היתה קמה מדינת ישראל (האו''ם לא היה מצביע) ולא היינו נראים כחברה מערבית מתקדמת. ולממשלתנו אנו, אני קורא להוריד את ה''רטיה'' מעל עיניהם ולעזור לשארית הפליטה החיה עדיין בישראל - ללא דחיות וטריקים שונים תנו לנו לחיות עוד מספר שנים. כותב שורות אלה, ניצול גטו וורשה שכל משפחתו ניספתה במחנות. הגב לתגובה זו 1.  יפה!  ל"ת      אורן,    30/04/08 10:29 הגב לתגובה זו