תגובות עד כה: 1 תגובות, ב- 1 דיונים. הוסף תגובה 1.  דוגמה לבנקאות חזירים     pakpak,    14/11/04 12:31 בימים אלו מתחולל מאבק בין בנק לאומי ובין שאר העולם -הבנק טוען (בשקר מוחלט ובכזב ציני) כי אין בידיו כספים של קורבנות השואה ו/או כי לא עשה רווחים מכספי קורבנות השואה ולטענת הבנק הוא גם שיתף פעולה עם רו''ח יהודה ברלב שמונה על ידי וועדת החקירה הפרלמנטרית. כדי לקדם את עמדתו הפיץ הבנק בתקשורת מכתב של יונה פוגל הדובר של הבנק. בנוסף, פירסם הבנק באתר האינטרנט גילוי דעת שמופיע לנוחותכם בקישור הבא: http://www.leumi.co.il/Leumi/Article/0,2777,105184,00.html לעומת הר השקרים שמפזר יונה פוגל ריכזנו עבורכם את תמצית עדותו המצמררת של רו''ח יהודה ברלב בפני וועדת החקירה והרי היא לפניכם בקיצור נמרץ (הכל ציטוטים מדוייקים של פרוטוקול העדות): ''יהודה ברלב: אנחנו מונינו ע''י הכנסת ובמשך שנתיים עשינו עבודה שאותה אני מגדיר ''עבודת קודש'', לצורך הבדיקה. אנחנו חיינו את השטח מתוך המסמכים, ואנחנו מדברים על למעלה ממיליון מסמכים שאנחנו סרקנו וראינו'' ''יהודה ברלב: סוגייה ראשונה - עו''ד מטעם הבנק אמר לנו בשום פנים ואופן לא יתכן מצב שיש בבנק חשבונות של קורבנות השואה. אבל במרתפי המאזנים של הבנק, יש מאות חשבונות של קורבנות השואה שאנחנו איתרנו, והבנק הזה יודע.'' ''יהודה ברלב: כן, הוא אמר 'בדקנו ואין חשבונות'. אנחנו ישבנו עם הבודקים מהבנק על כל חשבון בנפרד, בסה''כ ‎3,000 חשבונות, והראנו להם את אותם מאות חשבונות כאשר הבנק חתום על כך שהוא ראה ומאשר.'' ''יהודה ברלב: טיעון נוסף היה, שהבנק לא נהנה מהפיקדונות של קורבנות השואה. הבנק בהחלט נהנה מפיקדונות קורבנות השואה, לכל אורך התקופה.'' ''יהודה ברלב: הפיקדונות האלה של קורבנות השואה, שימשו כביטחונות לבנקים. הם ידעו שהם לא ימשכו את הכספים האלה והם השתמשו בזה כביטחונות להלוואות שהם לקחו.'' ''יהודה ברלב: לשאלה, האם ניתן להוכיח שהבנק השתמש בחשבונות למטרות רווח, התשובה היא בהחלט כן. יש לנו כאן מסמך של בנק המזרחי שמופנה לבנק לאומי, זה מסמך שנמצא ביחד עם מסמכים נוספים בארכיון הציוני וכל אחד יכול להגיע אליו. בנק המזרחי עמד בפני פשיטת רגל בשנת ‎1940 כתוצאה ממשיכת פיקדונות, והוא ביקש הלוואה מ- ‎APB (Anglo Palestine Bank), שזה בנק לאומי. בנק לאומי שאל את בנק המזרחי מהן הביטחונות שהוא יכול לתת ובנק המזרחי הציג את פיקדונות המפקידים, ואמר ''המפקידים האלה לא יראו את הכסף''. כבר בשנת ‎1940, הוא ידע שהם לא יראו את הכסף ולכן הוא השתמש בזה כביטחונות. אברהם רביץ: בנק לאומי קיבל את זה כביטחונות? יהודה ברלב: לא רק שבנק לאומי קיבל זאת כביטחונות, אלא באותה תקופה הוא היה מפקח על בנק המזרחי, לפי הספר של פרופ' נחום גרוס. הוא פיקח על הפעולות של בנק המזרחי, עפ''י הנחייה של המפקח על הבנקים הבריטי שהיה באותה עת, וגם זאת אפשר לראות בספרו של פרופ' נחום גרוס. לכן אני אומר, הבנקים בהחלט נהנו מאותם פיקדונות.'' ''יהודה ברלב: לבנק היו אלפי מזומנים, שאלה בעצם כספי פיקדונות שהוא יודע שאנשים לא יבקשו אותם.'' ''יהודה ברלב: הטיעון הרביעי הוא, שבנק לאומי כביכול פתח את שעריו ואיפשר שיתוף פעולה מלא עם הבודקים. זה לא נכון. הבנק נקט בסחבת במהלך הבדיקה, לקח זמן עד שיכולנו לראות את המסמכים, ויש עדיין מסמכים בבנק שאותם הוא לא רוצה להראות לנו. לדברי הבנק, הוא לא יראה לנו את המסמכים כי זה פועל לרעתו.'' הגב לתגובה זו