דון שרון בחייו היה דון אדון, דון ברון, התנהג כאיש כל יכול, חשב עצמו (כנראה) לחצי-אלוקים ונהג כמו ביריון. הוא חולל שמות ועולל רעות ופרעות כמעט על כל צעד ושעל שעשה בחייו והיה, כן היה, דמות רבת אימים מהלכת, כלל לא זעירה של פרעון. דון שרון בחייו היה איש מדון, איש חרון, איש זדון ואיש קלון אשר לשמו נקשר (לא לחינם ולשווא) שם העצם ארון. בהתחברותו עם יצור אגוצנטרי, גלותי ואנוכי כפרס צפוי היה שיוביל את עצמו ועמו לאבדון, יעלה בידו חרס והרס כפרס ויוריד בן-לילה את (מה שנחשב) מפעל חייו לטימיון. הדימום הראשון במוחו בו לקה ב- 18.12.2005 לא הרתיעו, לא הניעו, לא הרגיעו ולא שכנע אותו, מה חבל, שלא לחזור אל שיגרת חייו הרגילה. הוא זלזל ביודעין בהדרדרות הבריאותית אשר התרחשה וחלה במצב בריאותו אז וחזר למהלך תקין ורגיל של חייו כאילו מאומה לא ארע ומשל שום דבר לא קרה. בכך צפצף דון שרון על בריאותו שלו ולא היה נכון או נבון מספיק להבין ולהכיר במגבלותיו שלו כאדם. עם כל זאת, זכותו המלאה להמשיך לחיות ולהחלים כמו כל אחד מאיתנו, כמו כל בן-תמותה אחר.
הגב לתגובה זו