שעלי לקבל עקב היותי מחוסר עבודה. גם כשאני מנסה לבנות את החיים שלי מחדש עלי לספוג ביקורת מזויעה ועצות לא מועילות המשווקות באגרסיביות של ספאם ושל נציגי חברות סלולריות בקניונים. למה? אם אין לי עבודה זה אומר שאחרים יודעים יותר טוב ממני מה טוב בשבילי?
ואם אני רוצה ללכת בדרך חדשה כי בראיונות אני לא מצליח זה נקרא "מרים ידיים"?
זהו! נגמר! אני אורז את התרמיל ונוסע למקום קסום שיש לגביו אזהרת מסע. אני סיכנתי את החיים שלי ואני אמשיך לסכן אותם. אם יקרה לי משהו תדעו היטב למה אני לא מחפש עבודה חדשה.

אני לא מבין - אין אף אחד שיודע את הדברים האלה ומוכן לטפל גם בהיבטים אחרים של האבטלה? יכול לספר לכם על ייאוש. לא רק שלי. עובדה: מכל האנשים בעולם מספר לכם על צרותי

עבור החילוני המצוי, עיקר גאוותו ותחושת הערך שלו מתבססת על "העבודה" ולכן בעת אבטלה הוא חש מתוסכל וחסר ערך דבר המביא לפגיעות רבות הן בעצמו והן בסובבים אותו.

אך אצל היהודי המאמין, אבטלה היא הזדמנות לעסוק בדבר החשוב - לימוד תורה. ולכן עבור החרדי אבטלה אינה מכאוב אלא הזדמנות לטוב.

ומאחר וגם החרדי וגם החילוני מתחרים על אותו שוק עבודה - אבטלה, נהון לעודד את החרדים שישאירו את המשרות והתעסוקה בידי החילונים והחרדים הם שישלמו את מחיר המיתון.

גם לכן יש איפוא להודות ולהלל ולשבח ולפאר את המגזר החרדי שבכך שהוא אינו נדחף באלימות לשוק העבודה ובשל נכונותו להסתפק במועט במובן החומרי - מציל רבים מבני עמנו החילוניים ומביא ברכה לעמנו.

וככל שירבו יהודים חרדים בארצנו ובעמנו כך ייטב לכולנו - וביחוד לחילוניים.