לפני מספר שנים הייתי מאושפז בבית לוינשטיין והיה ידוע שחוקרים פרטיים עומדים מעבר לגדר ומחכים לצלם את מי שקם מכיסא הגלגלים שלו ואותו אחד יתקל בקשיים.
כל אחד מהמאושפזים המשותק ברגליו כשמגיע לשלב שהוא יכול לעמוד (ושימו לב לעמוד זה עוד מאוד רחוק מללכת) היה רוצה בשמחה ''להשוויץ'' בפני חבריו המאושפזים, המקום הזה קשה מאוד והמטופלים שואבים את הכוחות רק אחד מהשני וגם זה נאסר עלינו בחוץ, רק בחדרי חדרים.
וזאת עוד רק ההתחלה מול ביטוח לאומי שכל בדיקה אצלם הם אוסרים עלינו להתאמץ ותמיד כדי לקבל את הביטוח (ואין לנו ברירה,, בלי הכסף הזה אין לנו כסף לטיפולים ולתרופות, שלא נדבר על שכ''ד ואוכל) צריכים להדגיש את הקושי והמסכנות- וכל זה בשנות ה2000 כשידוע עד כמה החשיבה יכולה לרפא או למוטט בן אדם- את הביטוח שלי ביטלו כי לא נכנעתי לשיטה המסריחה שלהם, ולשמחתי אני כבר הולך, אבל לא מעט מהחברים שהיו מאושפזים איתי צריכים לעבור את ההשפלה הזו פעם בשנה ואין להם ברירה כי זאת ''המשכורת'' היחידה שלהם.