שהם תמיד בעד עוד ועוד ועוד ענישה. כוח ועוד כוח ועוד כוח (ובלי טיפה שכל). למדיניות הזאת אחראים לדעתי הן אריאל לין והן שנער (ראו עניין הינשוף ובדיקות האלכוהול). אבל, ענישה לא בדיוק פותרת את בעיית תאונות הדרכים. ענישה אף פעם לא הייתה פתרון בטיחותי.
לדוגמא, לאחר האסון הגדול לפני מספר שבועות בו נהרגו שבעה בני אדם בתאונת רכבת לאחר שהנהג פרץ את המחסום הוברר למעשה כי כל יום מישהו פורץ מחסום רכבת. הרשות יצאה בפרסומת ''לגנוב או לא לגנוב''. כאילו המחסום נפרץ על ידי אנשים שרוצים להוויח דקה (לגנוב) בנסיעה.
אבל אותו נהג שגרם את התאונה טען שהוא לא הבחין במחסום. אפשר להאשים אותו עד מחר ולהעניש אותו בחומרה אבל זה לא יפתור את הבעיה שגם מחר ומחרתיים, מתוך מיליוני נהגים יהיו כמה שלא יבחינו במחסום ויפרצו אותו. הדבר מלמד על כך, שמבנה המחסום, ההתרעות לנהגים כי יש מחסום, למרות שהם מספקים עבור 999,999 נהגים, הם לא מספקים עבור הנהג המיליון. ותאונות מתרחשות על ידי הנהג המיליון ולא על ידי הנהג הסביר. לכן, כדי לפתור את הבעיה היה צריך לטפל במחסומים ולהתאים אותם לאדם המיליון. הדבר לצערי לא נעשה.