חוק נתוני תקשורת, או חוק האח הגדול כפי שהמתנגדים מכנים אותו.
עבר בכנסת כשרק שליש מהח''כים היו נוכחים בדיון ובהצבעה, בתקשורת בקושי התייחסו לזה.
אגב, מטרת החוק הייתה לסייע למשטרה להילחם בפשיעה ולבלום את האלימות. האם מישהו שם לב לשיפור דראסטי ברמת הביטחון האישי בשלוש שנים שחלפו? האם קיבלנו תמורה למחיר הכבד ששילמנו בפרטיות שלנו? אני באופן אישי לא. אבל לפחות כשגנבו לדודי כהן את הפלאפון, המשטרה ''הפעילה אמצעים מודיעינים'' ואיתרה אותו מיד, אין ספק שזאת הייתה כוונת המחוקק.
ותודה לפורופ' בן ששון שהביא עלינו את החוק הנוראי הזה. טוב שפרש מהפוליטיקה בחזרה לאוניברסיטה שממנה הוא לא יכול להמשיך ולהזיק לנו, רק חבל שלא פרש קצת יותר מוקדם.
הלוואי ונבחרי הציבור יסתכלו על טעויות העבר לפני שהם עושים טעויות נוספות (כמו חוק המאגר הביומטרי), אבל אלו רק תקוות שווא, עם הרמה הנוכחית של חברי הכנסת והשרים אי אפשר לצפות לכלום. ולצערי הציבור העייף כבר וויתר על עתיד המדינה ואדיש להתרדרות נוספת במצבה.