ניסיתי פעם לעבוד במכירות יהלומים. עבדתי על הקו לארה''ב. ותמיד התפלאתי מי הפראיירים שמוכנים לקנות זכוכיות שכאלה (אני יודע שזה לא זכוכית, אלא פחמן תחת לחץ. אבל אני גם יודע, לצערי מניסיון, שאם אראה יהלום זרוק על הריצפה לא אדע להבדיל בינו לבין סתם חתיכת זכוכית עד שלא יגידו לי שזה יהלום).
יש כל כך הרבה אנשים בעולם שמתפרנסים מהתחום שאף אחד לא באמת מוכן להודות שזהו סחר בכלום, בעצם. שהכל זה שופוני. יש לי כל כך הרבה כסף שאני יכול לזרוק על אבני זכוכית. ראית, אישה? אני גבר עשיר. אני גבר מרשים. אני גבר גבר. עכשיו בואי ונשכב.